פסיקתא דרב כהנא (מנדלבוים) פיסקא טז - נחמו
הלך עמוס לנחמה, אמר לה הקב״ה שלחני אצליך לנחמך, אמרה לו מה בידך, אמ׳ לה ביום ההוא אקים את סוכת דוד הנופלת (עמוס ט: יא), אמרה לו אתמול אמרת לי, נפלה לא תוסיף קום בתולת ישראל (שם /עמוס/ ה: ב), ועכשיו את או׳ כך, לאיזו נאמין, לראשונה לשנייה.
זוהר מהדורת הסולם - ויקרא פרשת ויקרא מאמר נפלה לא תוסיף קום אות פא
וְתָא חֲזֵי דְהָכִי הּוא, דְהָא כְתִיב נָפְלָה לֹא תֹוסִיף קּום, וְעַל דָא כְתִיב, בַּיֹום הַהּוא אָקִים אֶת סֻכַת דָוִיד הַנֹפֶלֶת, הִיא לֹא תֹוסִיף קּום כְזִמְנִין אָחֳרָנִין, אֲבָל אֲנָא אֹוקִים לָּה. וְעַל דָא כְתִיב בַּיֹום הַהּוא אָקִים אֶת סֻכַת דָוִד הַנֹפֶלֶת, אֲנִי אָקִים אֶת סּוכַת דָוִד. מַאן סֻכַת דָוִד. דָא בְתּולַת יִשְרָאֵל. הַנֹופֶלֶת: כְמָה דִכְתִיב נָפְלָה. וְדָא הִיא יְקָרָא דִבְּתּולַת יִשְרָאֵל, וְתּושְבַחְּתָא דִילָּה. וְדָא אֹולִיפְנָא בְהַהִיא שַעֲּתָא.
אלשיך תהלים פרק קל
כי (ג) אם עונות תשמור. הנה השם הנזכר לא יושלם, ויהיה י - ה בלבד. ועוד טענה לבלתי שמור עוונות, והיא א - ד - נ - י כלומר אתה שם אדנות העומד אתי כביכול מגלות לקום מהיותו סוכת דוד הנופלת מי יעמוד, כי כביכול יהיה עכוב גם לך מלקום כמוני, שאני מקוה לקום כמה דאת אמר מי יקום יעקב (עמוס ז ב), ואומר קום בתולת ישראל (שם ה ב), וזה אמר מי יעמוד לרמוז על סוכת דוד הנופלת, כלומר לא בלבד אני משולל קימה כי אם מי יעמוד כי גם זולתי בענין זה, ומפני הכבוד לא פירש רק מי יעמוד:
ר׳ צדוק הכהן מלובלין - פרי צדיק דברים חג הסוכות
וידוע מאמר חז״ל (ירושלמי יומא פרק א׳ הלכה א׳) כל שלא נבנה בית המקדש בימיו כאילו נחרב בימיו ומאחר שלא זכינו אחר יום הכפורים שיהיה הגאולה בימינו מוכח מזה שעדיין לא זכינו שיהיה התיקון בשלימות. ועל זה אנו עושין מצות סוכה כמו שאומרים ביהי רצון בזכות צאתי מביתי החוצה יחשב לי כאילו הרחקתי נדוד כי מצות סוכה הוא לצאת מדירת קבע ולהיות חוסה בכל עניניו בצל כנפיו על השגחתו יתברך שזהו בעצמו ענין בירור של הגלויות להיות חוסה בו יתברך בכל השיעבוד והצרות להתודע שהכל בא מהנהגתו יתברך.
תורת המגיד ויקרא פרשת אחרי מות
ביום ההוא אקים את סוכת דוד הנופלת [עמוס ט, יא]. הנה מלת את מיותר. והנה נקדים משל, אחד הלך בדרך ונאבד ממנו הדרך הישר, והלך בדרך אחר והיה סבור שהוא דרך הישר ואח״כ נודע לו שהוא תועה מדרך הישר וביקש אותה ומוצאה. הנה בעת מציאותו אותה היה לו תענוג גדול שמצא הדרך הישר, משא״כ קודם תעותו, ואף על פי שהלך בדרך הישר לא היה לו תענוג מן הדרך עצמה, רק אחר - כך בהגיעו אל מקום חפצו.
והנה האב הרואה את בנו הולך בדרך הישר יש לו תענוג מהדרך עצמה, הגם שהבן לא תעה מעולם, ואז אין להבן תענוג, וזהו מחמת הבן ההולך לפי תומו ואינו יודע אם יש דרך עקלתון לתעות בו, אבל האב הרואה אותה וכמה בני אדם תעו בה, ובנו לא היה כאחד מהם, אז יש לו תענוג גדול. ואם הבן הלך ג״כ בדרך עקלתון בתחילה, ואח״כ מצא הדרך הישר, שכבר יש להבן תענוג מן הדרך עצמו, אז נתווסף גם להאב תענוג גדול יותר מבחלוקה הא׳, והנה בחלוקה הב׳ תענוג האב והבן אחד הוא, שהוא מהדרך עצמה, מה שאין כן בחלוקה הא׳, שתענוג האב מהדרך עצמה, משא״כ הבן.
אורות התשובה פרק ד
ט. מצדדים שונים תבא ותתגלה התשובה. אחד מיוחד מצדדיה אלה יהיה הצער על העלבון שנעלב הרוח הגדול האצור בכל מה שהנחילונו אבותינו, שאין שעור לעזו וכבודו. והרוח הגדול מקורו מקור חיים, המקור האלהי העליון, שהולך ונמשך מדור דור, וכשמשימים אליו לב הלא מוצאים בו הכל, כל חמדה וכל תפארה, והחושך הכפרני גרם להתלש מקרן בן שמן זה, ולתעות בשדות זרים, שאין בהם לשד וחיים בעדנו כלל.
הצער הגדול הזה יתפרץ בעז, וילוה אליו כח של ישוב הדעת ומתינות, לדעת ג״כ מה שיש להבר מתוך כל דרכי התעיה אשר נכשלו בהם. חופש הקדש הפנימי שבנשמה יצא ממאסרו, ובצמאון עז יחל כל רוח ער לשאוב ולשתות לרויה מאותו מקור החיים העליון. והדעה והרגש, וטעם החיים, השקפת העולם וחפץ התחיה הלאומית, תקון פגמי הנשמה והתעצמות העז הגופני, הסדור המדיני וחמדת החבורה בארחות דרך ארץ וסבלנות הגונה ביחד עם קנאה חיה נגד כל מתועב ורע, נגד כל דופי וכעור, ומסירות נפש פנימית בעד כל האמצעים שהטוב הכללי העליון מופיע ויוכל להופיע על ידם, - כל אלה יולדו ויתגלו אז בחטיבה אחת, אשר לתמכם צריכים אנו ע״י הכשרת הלבבות לאורה של תורה האמתי הפנימי, רזי תורה, אשר ע״פ ההשפעות, שהשפיעו על אלה אשר דבקו בהם בלא ההכשר הראוי, כל - כך רבו המנכרים אותם והמלעיבים בהם. דוקא מאור חיים זה, אשר השפעות בלתי מוכשרות אלה מצמיחות ממנו סכנת ואסון העולם, - דוקא ממנו תצמח ישועתו ישועת עולמים שלו, הופעת אור הטוב העליון להחיות על ידו את הכלל ואת הפרט, להקים את סוכת דוד הנופלת ולהסיר חרפת עם ד׳ מעל כל הארץ.
ספר נצח ישראל פרק לה
וביאור דברים אלו, דע שנקרא מלכות בית דוד ׳סוכה׳. כי כל מלכות נקרא ׳בית׳, וכמו שפירשו רז״ל (סוטה יא ב) ״ויעש להם בתים״ (שמות א, כא), בתי כהונה ומלכות. לפי שהדבר שהוא מציאות חזק בעולם נקרא ׳בית׳, שהוא בנין קבוע. וכן המלכות נקרא ׳בית׳, מפני החוזק והקביעות שיש למלכות. וכמו הכהונה נקרא ׳בית׳ מפני חוזק הכהונה, שאין לו הסרה לעולם.
ולפיכך קרא מלכות בית דוד ׳סוכה׳, לפי שמלכות בית דוד הוא מלכות אלקי, לא כמו שאר מלכות שהוא חול. ולפיכך לא קראו אותו ׳בית׳, שהוא בנין קבוע, כמו הדברים הטבעים שהם בעולם קבועים. אבל הדברים האלקים אינם בעולם הזה קבועים, רק הם ארעי, כמו הסוכה שהיא ארעי. ולפיכך קיימא לן סוכה דירת ארעי בעינן, מפני שהסוכה מצוה אלקית, ראויה שתהיה הדירה שבה ארעי ולא קבע. ואמר (עמוס ט, יא) ״ביום ההוא אקים את סוכת דוד הנופלת״.
יסוד ושורש העבודה שער ג (השיר) פרק ה
ובפסוק: סומך ה׳ לכל הנופלים וגו׳, ראוי לאדם להכניס בלבו שמחה עצומה בהבטחה על העתיד שיסמוך השם יתעלה את השכינה הקדושה, שנקראת סוכת דוד הנופלת, ויקים אותה מנפילתה לעתיד, כמרומז בגמרא דברכות דף ד׳ ע״ב, שפסוק זה קאי על השכינה הקדושה, ויתפלל במחשבתו שהקמתה תהי׳ במהרה בימינו. וראוי שיקבל עליו תיכף מסירת הנפש בציור איזה מיתה ויכוין שמוסר עצמו בשביל השכינה הקדושה לקרב בזה סמיכתה וזקיפתה מהגלות.
ערבי נחל ויקרא בהר - דרוש ב
ויבואר עם נוסח (ברכת המזון) הרחמן הוא יקים לנו את סוכת דוד הנופלת, שפירושו לשון הווה שנופלת תמיד, ויש לדקדק דתיבת הנופלת מיותר. אך ידוע מה שכתב הרח״ו ז״ל שמי שידע שיעור המדריגות וישער איך ירידת המדריגות בכל יום ויום תרד פלאים, יוכל לידע מתי קץ הגאולה, כי כאשר שחה לעפר נפשנו דבקה לארץ בטננו אז קומה עזרתה לנו (ע׳ תהלים מד, כו - כז) כי כאשר תפול כל כך עד סוף שאין מקום עוד ליפול יותר, אז היא הגאולה של בעתה (סנהדרין צח. עה״פ ישעיה ס כב), כמו שאמר הכתוב (עמוס ה, ב) נפלה ולא תוסיף, ר״ל כאשר נפלה כל כך עד שלא תוסיף עוד ליפול דהיינו נפילה לארץ שהיא סופה דכל דרגין, אז קום בתולת ישראל.
אמנם אנו רוצים שיהיה אחישנה, שלא תהיה הגאולה בעת שתפסק הנפילה, אלא בעודה נופלת יקימנה, והיינו את סוכת דוד הנופלת דייקא, בעודה נופלת, ולז״א תיבת הנופלת כי זהו עיקר הבקשה, דעל ההקמה בסתם אין שייך לבקש, דבודאי יבוא בלי בקשה, רק הבקשה על אחישנה.
זוהר כרך ב (שמות) פרשת פקודי דף רמ עמוד א
פתח ואמר ביום ההוא אקים את סכת דוד הנופלת וגו׳ מאי ביום ההוא ביום דקודשא בריך הוא יעביד דינא בעלמא ויפקוד על חייבי עלמא כעובדיהון, דהא לית קימה לכנסת ישראל מעפרא בעוד דאינון חייבין דישראל יקומון בעלמא מה כתיב לעילא (עמוס ט) בחרב ימותו כל חטאי עמי האומרים לא תגיש ותקדים בעדנו הרעה, מה כתיב בתריה ביום ההוא אקים את סכת דוד הנפלת וגו׳, האי קרא אית לאסתכלא ביה, (שם) את פרציהן את פרצה מבעי ליה, והריסותיו והריסותיה מבעי ליה, אלא וגדרתי את פרציהן ממאן, מאינון חייבין דכתיב בחרב ימותו כל חטאי עמי דהא כדין יתעביד פרצן בישראל, ועל דא וגדרתי את פרציהן, והריסתיו אקים הריסותיו דמאן הריסותיו דסוכת דוד (ממאן מדוד) בגין דכד אתקף מלכו חייבא בעלמא כדין האי מלכו קדישא אתרפי וסוכת דוד אסתיר בניינא דיליה ועל דא והריסותיו אקים, דהא תנינן כל זמנא דהאי אתקף האי אתרפי דא מליא ודא חרבה בגין כך עד ההוא יומא מלכו חייבא יתקף, בההוא יומא יתקף ויוקים לה קודשא ב״ה להאי מלכו קדישא ועל דא והריסותיו אקים, ובניתיה כימי עולם, מאי ובניתיה כימי עולם היינו דכתיב (ישעיה ל) והיה אור הלבנה כאור החמה וגו׳:
נשלח על ידי: אריאל
מתוך קבוצת איגוד רבני הקהילות
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה