א. לכאורה, כולנו עסוקים היום בווידויים ובחטאים. מדוע? יום הכיפורים הוא יום טוב.
ב. נחזור לעבודת יום הכיפורים הפנימיות. שתיים מהעבודות הפנימיות של יוה״כ הן הפר והשעיר הפנימי. מה עניינם? המשנה אומרת שהשעיר מכפר על כל העוונות — ורק על טומאת מקדש וקדשיו. מה החשיבות בזה? והפר והשעיר הפנימיים?
ג. הסתכלות בפרשת אחרי מות, ובהקשר שלה — בפרשת אחרי מות (לא שלה), ועוד מביאה אותנו להבין שכל הנושא של הפרשה — וכיפר על הקודש — בסוף, הדבר היסודי ביותר שישנו ביום הכיפורים הוא החזרת השראת השכינה למקדש. האם הקב״ה שוכן בתוך בני ישראל — או לא.
ד. יום הכיפורים הוא חידוש השראת השכינה בעם ישראל.
ה. גם עבודת הקטורת מכוונת לשם. המחלוקת עם הצדוקים — האם להקטיר בחוץ או בפנים — המחלוקת היא האם משמעות הקטורת היא ״מיסוך״, או שהקטורת היא ״קשר״ — אם להקטיר בפנים.
ו. מתוך זה — כמה דברים שקשורים לעבודת היום, מדברי הרב סולוייצ׳יק: בתחילת היום — התרת נדרים, כבית ה׳; בסוף היום — יש דין שהיום שורה בו שכינה, האלוקים; כל היום אפשר לומר בשכמל״ו, כאלה שעומדים.
ז. כך דברי הרב סולוייצ׳יק על המשמעות המיוחדת של יום זה: ״צחצוח הנפש בשכינה״.
ח. נחדד עוד. מה צריכים אנחנו לעשות? אם הקב״ה שוכן — משל לקבוצת אנשים שהלכה ימים במדבר, עייפים וצמאים, ובגדיהם נתלכלכו עד שלפת, ואחרי ימים של הליכה נגלה לפניהם מעיין מים — נאספו סביב המעיין, והתחילו לשיר ולשמוח, וכך הם עומדים ועומדים — עד שבא אחד ואמר להם: השתגעתם? כנסו פנימה! תכניסו את עצמכם, תכניסו את בגדיכם — ומי שישאר בחוץ, יישאר עייף ויגע.
כך הקב״ה מאיר לנו ומשרה שכינתו ביוה״כ. הווידוי הוא כמו ״כרטיס כניסה״ לאירוע. והעבודה שלנו היא להכניס את כל הנ״ל לנפש — תכניס עוד מחשבה, עוד מידה מקולקלת, עוד חולשה שהיתה בך — מה שלא תכניס, ישאר מאחור. וככל שתעמיק ותשקיע — תצא מהמפגש הזה חדש, ותהיה יותר בפנים.
מתוך ארכיון מאמרי איגוד רבני הקהילות
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה