שיעור לפרשת האזינו תשפד

לפרשת שיעור האזינו

כד פרק א נוסחא נתן דרבי אבות מסכת קטנות מסכתות

[משלו בגופו. עשאה הוא כאלו הכתוב עליו מעלה מצוה דבר לעשות חבירו את המעשה כל אומר היה ]הוא

שאם זה בצפור זהיר הוי לו ואמר מעבדיו לאחד ונתנו צפור שצד ודם בשר למלך דומה הדבר למה משל

שנתתי תורה י דבר לישראל הוא ברוך הקדוש אמר כך תחתיו. נשמתך נוטל אני לאו ואם טוב בו נזהר אתה נפשך ושמור לך השמר רק שנאמר תחתיה נפשכם נוטל אני לאו ואם טוב אותן משמרים אתם אם לכם חייכם הוא כי מכם הוא רק דבר לא כי [ואומר] ט'). ד' (דברים עיניך ראו אשר הדברים את תשכח פן מאד

מ״ז ל״ב:)(שם

א הלכה א פרק פאה מסכת ירושלמי תלמוד

רבי דאמר כיי ואתייא מסיני למשה שנאמר כמה מתקיים הוא עליו נפשן נותנין דין ית שב דבר שכל ללמדך אימתי חייכם הוא כי בתורה יגיעין אתם שאין למה הוא מכם רק הוא ואם מכם הוא רק דבר לא כי מנא

בו יגיעי' כשאתם חייכם הוא

מח פיסקא עקב פרשת דברים ספרי

עבדו ביד ונתנה צפור שצד ודם בשר למלך סבור תהא לא אותו אבדת אם לבני זו בצפור זהיר הוי לו אמר אומר הוא וכן אבדת נפשך כאילו אלא אבדת באיסר צפור מז+ לב /דברים/ מכם+שם הוא רק דבר לא כי

חייכם הוא הוא ריק אומרים שאתם דבר

שלו פיסקא האזינו פרשת דברים ספרי

והקרן הזה בעולם שכר מתן בו שאין תדרשנו שאם בתורה ריקם דבר לך אין מכם, הוא רק דבר לא כי נכתב למה אמרו שהרי שכן תדע הבא לעולם לו קיימת כב+ לו תמנע+בראשית לוטן ואחות שם+

/ יב לו/ למה+בראשית כך וכל פלגש לו אהא לאשה לו שאהא כדיי איני שאמרה לפי פלגש הייתה ותמנע

קל דברים והלא בו להדבק ורצים ושולטנות לכות מ רוצים שלא היו אבינו אברהם של חבתו להודיעך אחת על בו להדבק רצים ושלטונים מלכים היו אביו את שכבד אחת מצוה אלא בידו שאין עשו ומה וחומר

שנאמר כולה התורה את שקיים הצדיק ביעקב להדבק רצים שהיו וכמה כמה כז+ כה ויעקב+בראשית

אהלים יושב תם. איש

האזינו (פרשת מז פסוק לב פרק דברים )חזקוני

אתה עבירה באיזו יודע אתה אין תורה לומד אתה אין שאם בחנם תעשוהו ולא מכם הוא רק דבר לא כי

ולא זוכה שתהא מצוה באיזו יודע תהא לא למד אתה אין אם במצוות וכן ותמות אותה ותעשה יב חי. תעשנה

בראשית (פרשת ז שער בראשית יצחק )עקידת

והצורה החקוי דרך על פרשה או פסוק איזה פירוש בשמעם או בראותם בלבם יי' תורת עם לבב אנשי לכן דבר לבם על יעלה פן להם ישמרו ונעלם. נסתר בה שהיה עיון מאיזה מושכל תועלת ממנה המפרש יוציא בו

בשום ספק שום לשום בליעל יוכל לא בגוף שהמכיר כמו כי חלילה. הכתובים פשוטי עליו שיעידו ממה דבר

ונראין אמתיים הם כלם כי הגוף את לכחש ג״כ יכול בלתי בנפש והמכיר ואמתתו. הלבוש מציאות הכחיש

כגון התורה, מספורי היוצאין והדינין ההלכות בגופי שהמכיר האלהית התורה בסתרי הענין כן לעינים.

ט (שם טמאים היו אשר האנשים ע״י שני פסח והלכות כ״ז) (במדבר צלפחד בנות ע״י שנאמר )'חלות נ פרשת אותם מאמין אבל הנכבדים. הגופים לאלו הלבוש שהם ההמה הספורים פשוטי מכחיש אינו באלו, וכיוצא

להם דומים ה התורה ספורי רוב היו הדרך זה ועל הוה. דהוה דמאי ידיעתם מאד תועיל שלא עם כהוייתם, מ פ' (ב״ר ז״ל חכמינו שכתבוהו מה כפי בראשית ספר כל והנה חלילה. נסתרים לקיום נגליהם יוכחש )'שלא

לעתים לבנים סימן היו כלם. לאבות שארעו ומעשים מקרים ספור שהוא עם עליו. האמת שיורה מה וכפי

בנה היסוד זה ועל האמתי. הנפש גאולת אל רמז היה הכל ממנו והגאולה מצרים ושעבוד ורחוקים. קרובים לימות רמז הם השבת עם בראשית ימי שששת כתבו וכבר ההם. בעיונים שכתב ממה הרבה ז״ל הרמב״ן

לא וגם והגאולה והשעבוד לאבות שאירע ממה דבר בזה יוכחש לא כי ובאמת הבא. והעולם הזה העולם

רק כלל האמות בענין נתחלפו לא ת והתוכו שהקליפות אמת בכתב רשום הכל אבל וארץ. שמים מבריאת שתחת מה ולדרוש לתור והשכל דעה השם שחננו למי והתוכות כל לעין נראות הקליפות כי והסתר. בגלוי הענין וזה קי״ט). (תהלים וכו' ואביטה עיני גל שנאמר וכענין בתוכה. אשר המתוק הפרי ימצא עד הקליפה

מעיד אנכי אשר הדברים לכל לבבכם שימו ועתה אמר ש עד וחתימתם דבריו בסוף מרע״ה ביארו בעצמו הזאת התורה כי לאמר משכיליכם לב יפתה פן לכם השמרו ירצה ל״ב). (דברים וכו' תצום אשר היום בכם

הענין שהיה כמו חיצונם אל לא וסודותם הדברים פנימי אל תכליתה וכוונת מגמתה שמה מעלתה לרוב

הוא והחיצוני לבד הפנימי הוא מהם שהמכוון והחידה המשל ך דר על שנעשו האומות חכמי חבורי בקצת בכם מעיד אנכי אשר הדברים כל אל לב לשום לכם ראוי אבל הזה בענין הדבר כן לא כי ממש. בו שאין דבר

אשר אתכם שלמדתי והמשפטים מהמצות הן הנה עד עולם מבריאת ההורם הענינים מספורי הן היום.

כמו מכם, מהם, החיצוני הוא, רק דבר לא כי ומשמען. כפשוטן אותן ת לעשו לשמור בניכם את תצוום לתורה נמצא הנפלא היתרון וזה (שם). וכו' ימים תאריכו הזה שבדבר אלא עוד ולא שזכרנו. ההם החבורים

זולתו על ולא בהם שיאמר מה אל שיכוונו מהם כי והנמוסים. החכמות שאר ספרי חבור כל על. האלהית

שיכוונו ומהם ממנה והפנימי החיצוני התורה וזאת ממש. בו שאין רק דבר הוא והחיצוני שבהם הפנימי אל שלמה הנה כי לבד. האלהית החכמה יכולת אל אלא כלל יאות לא נפלא ענין והוא מאתה. ומכוון אמת הכל

מו בעצ הוא כמ״ש ודעת חכמה דבר הוא והפנימי ארץ ודרך מוסר דברי מהם שהחיצוני ספרים חבר כבר החיצוני שיהיה אמנם (בפתיחה). ז״ל המורה הרב שפירש וכמו כ״ה) (משלי וכו' כסף במשכיות זהב תפוחי

ענינים והפנימי בעודם. בהם ויחיו ומשפטים מצות או בעולם ונברא שהיה ממה אמתיים וספורים הגדות

מה והוא לבדו. ' ית לו אם כי איפשרותו נתן שלא דבר הוא האדם. והצלחת המציאות מסודות נפלאים מה מעקר ספק בלי זו בפרשה הבאים הנפלאים הענינים להיות והנה (במ״נ). דנא רזין מרי הוראתו שהפליג

מהעיון האופן זה אל בם המעיין שיטה חוייב אשר בהם עתה שתתחיל מה וכ״ש הזה המאמר בהם שיצדק

זה בתחלה לזכור קדמתי כן על טבעם. לפי כאלו מספורים המקווה האלהיות התועלות להוציא כדי למשגיחים נכונה והישרה ולאות למופת זכרונו להיות מהראיות. אליו שנמשך מה עם המופלא המאמר

מחכמיהם או העם מהמון ולמסתור ולמחסה מתורתינו. נפלאות להביט מהחרכים ולמציצים בחלונות

מה רק הענינים באלו דובר י ולא יסופר שלא היה ומהראוי הסתרים. באלו המכחישים מאד המתיהדים החכמים מנהג שהיה כמו פה: אל פה מרבו אדם שיקבל מה או ספרים מפי באומה מקובל שנמצא אבותינו ובעונות בעונותינו אבל א) כ״ח (סוכה רבם מפי שמעו שלא דבר לומר נזקקין היו שלא הראשונים

ולא ידבר לא האדם ואם קבלתנו. עייני מ נסתמו כמה וזה חכמתנו. אבדה עינינו חשכו גלותנו בעומק אנחנו שנכתב מה רק ישאר ולא נפשו דומה שכנה כמעט הענינים, אלו בכמו רבו מפי ששמע ממה רק יחבר והמפרשים מהמחברים החכמים כל ראו לה' לעשות עת משום ולזה המאמרים. וגלמי הכתובים מפשוטי

הרבה ספרים ועשו ברעיוניהם שעלה מה כפי בפרישות השתדלו שכלם דבריהם הגיעונו אשר האחרונים

עיוניהם. מפרי

תצוה (פרשת נא שער שמות יצחק )עקידת

ממעשה רצוני כלם האלו הספורים תועלות מהם ולדעת להבין העיונים אלו לנו יועילו כמה ראה ועתה

. תוארו וזה ועצום גדול ספק ראשונה לפניך כשיעמוד וזה וזולתם. והקרבנו' והבגדי'. והכלים. המשכן. מהזמני בזמן מום שום בה יפול שלא יחייב התואר וזה תמימה. ה' תורת היא האלהית שתורתנו 'מהידוע שאמר וכמו מהתועלת ריק שיהיה זמן בשום דבר שום בה ימצא שלא שיחייב מה נצחית היותה יכלול שזה

המשורר אמר מהם חד א כל על אשר מלומדיה יבוקש התנאי וזה מכם הוא רק דבר לא כי ל״ב) (שם עליה א (תלי' וגו' יבול לא ועלהו בעתו יתן פריו אשר מים פלגי על שתול כעץ והיה וגו'. חפצו ה' בתורת אם.)'כי יפרדו שלא ענינים בהם שיש ואף מיוחד. בזמן התלוים הדברים בכל בעתו הלמוד פרי יתן אשר שהוא וזה

לו ימצא שלא באופן יצליח יעשה אשר וכל לתרופה. או לצל ויועיל ממנו יבול שלא מהעץ העלה כמו ממנו שכלנו ויסבול דעתנו תתקרר איך כן ואם שכן. כל לא עצמה היא לומדיה משפט זה ואם מהתועלת. רק זמן שהיה מפני אם האנשים לכתות יועילו שלא או מהזמנים זמן בשום נוהג שאינו דבר האלהית בתור' שיהיה

כוונתם נפסקה שכלם הנשיאים חנכת וקרבנות ופריקתו הקמתו וסדר ו וכלי המשכן מעשה כמו לדור מצוה או וכדומה יישובה ובשעת לארץ הכנסם אחר אם כי בהם נצטוו לא אשר המצוות או הוה. דהוה ומאי נאמר כבר אלה כמו רבים וענינים וטומאתם הכהנים טהרת כמו מיוחדים לאנשים המיוחדות המצוות

רבים ימים זה עתה גם ומה כלל. יועילו שלא מה וגם האנשים לכל יועילו שלא רבים חלקים בה שיבואו כל הנה כי בעדנו. שיכפר כהן ולא קרבן ולא מזבח ולא בית לא לנו ואין מקדשנו ושמם אדמתינו מעל שגלינו

כאחד היא כאלו היא וקלה הגוף חובת שהם מצוות קצת רק בתורה נשאר ולא בעונותינו בטלו המצות

(דברים ישראל לכל משה שאמר זה ומה וכמה. כמה זה בעולם עברו אשר הימים דברי ונות הזכר מספר כל את ולעשות לשמור בניכם את תצוום אשר היום בכם מעיד אנכי אשר הדברים לכל לבבכם שימו ל״ב)

מהם למעט אם כי ראויים שאינן דברים הרבה בה יש והלא וגו'. היא רק דבר לא כי הזאת התורה. דברי

ובחשן אחריו ולזרעו לו עולם חקת כהונה בבגדי שאמר מה וגם מרובם רק הוא מהם ודבר דבר כל הנה ו ישראל בני את תצוה ואתה נאמר ועוד ישראל בני מאת לדורותם עולם חקת הנרות ובמצות תמיד ה' לפני

ואמרו וגו'. אליך ויקחו ישראל בני את צו כ״ד) (ויקרא אחר ובמקום וגו'. אליך ויקחו כ״ט (קידושין חז״ל

רואותינו שחשכו עברו דורות כמה כי הדורות לכל נמשך לא והנה ולדורות. מיד צו שנאמר מקום כל א)

כלם עליהם הבאות והמצות הענינים אלו כל הנה כי הוא בזה לקבל שחוייב מה אמנם וכלות. ראות ועינינו

בהם הכונה עקר הנה הקבוע ובזמן הם ה המיוחדים לאנשים המעשה לענין בהם להועיל היא שכונתם עם בתורת בנפשם שיעלו עד בענייניהם וישכילו השכל בעלי כל יעיינו בו אלהי ולמוד חכמה בספר להיותם הזאת הברית דברי כל את ושמרתם כ״ט) (דברים שאמר וכמו בשכלם. נשארים מושכלי' ועיונים למודים

זו ושמרתם פ״ט) אחרי (תו״כ ז״ל אומרם ידעת כבר תעשון. אשר כל את תשכילו למען אותם ועשיתם בידם יעלה בלבד שלא באופן אותם ויעשו הזאת הברית בדברי שיעיינו אמר כמשמעו. ועשיתם משנה בעבור יסור ולא תמיד העומד השלם המעשה הוא כי בנפש מושכל ממנו ישאר יעשו שאשר אלא המעשה

וכמ״ש החיצוניי'. החכמות מספרי יותר חכמה ה לענין להם המעשים אלו יועילו וכבר המעשה. שעת הם כי אמר עליהם המעל' פרסום ואל וגו'. ובינתכם חכמתכם היא כי ועשיתם ושמרתם ד') (דברים בפירוש למוד בו יש אשר מהמעשה המדרגה בזאת והנה הזה. הגדול הגוי ונבון חכם עם רק (שם) ויאמרו יכירו אשר

משום משוללת לבד בתנועותיהם המצוה העושים בעם הבוערים מנם א והחכמי'. היחידים התיחדו וחכמה כיון ואליהם מלומדה. אנשים מצות אותי יראתם ותהי כ״ט) (ישעי' הכתוב אמר עליהם הכונות מן כונה

אל לבוא הרוצים הם במצות העוסקי' הארץ עמי שהמון אמר ג' חלק נ״א פרק שכתב במה המורה הרב

מצוה תעשה אשר וכל באומרו דבריו שם שביאר כמו כלל המלך בית ראו שלא אלא אצלו ולהכנס המלך צוה מי ולא ההוא המעשה ענין בחינת מבלי היער מן עצים יחטוב או בקרקע חפירה שיחפור כמי באיבריך י״ב (ירמי' מהם שנאמ' ממי קרוב אז תהיה אבל לתכלית שהגעת תחשוב לא כונתו תכלית מה ולא )לעשותו

ותכליתו המצוה ובבחינת בבחינתה המצוה יעשה כאשר כי יאמר ע״כ. מכליותיה' ורחוק ' בפיה אתה קרוב כי להכחישו. אפשר שאי מה יודה אמנם מאד. חסר הוא שלשתן יחסרו וכאשר שבעבודות. השלמה היא בה

אותה לעשות שיכוין אלא שאמרנו ההיא ההשכלה דרך על ועקרה המצוה טעם האדם ידע שלא פי על אף

פני ומכירים ומרגישים המלך בית הבאים מן זה עם יהיה כבר הנה שמו יתעלה עליה המצוה רצון ם להשלי הם שאמרנו הדרך על בהם המשכילים אל אמנם מסך. בלי אותו ראו שלא אם בהם והמזהיר המצוה המלך

להם הבדל ואין ולדורו' מיד זרוזם יבא ובבחינתם התורה זאת מצוות כל תמיד להם יועילו אשר בשעת כיום היום אצלנו מועיל הוא הנה והמנורה המשכן מענייני שכתבנו מה כל הנה כי מעשיה' לאחר מעשיהם ימצאו שלא או בפועל לפניו שימצאו בין השלם האדם אצלם יתחלף לא המושכלים העניני' כל וכן. המעשה.

מבין האיבה ולהרחיק זר הנע ולהועיל לעזור תהיה השונא אל טעינה שמצות האדם ישכיל כאשר כי המשל לפניו צרכו שיבא דבר בכל השלמות המדות באלו יתנהג כבר הנה גמור לקנין זו מדה בלבו ויטע האנשים

האנשים ללמד בכלן הכוונה כי המצות בכל זה על והקש שורו. או שונאו חמור לו יזדמן שלא ואע״פי

התוריים מהמעשים ומעשה מהמצו' וה מצ אין ולזה תמיד. בו להיות הראוי והישר הטוב אל ולהרגילם לא השכלתם בטלו הקרבנו' מעשה אם כי לעולם עבודה בטלה לא באמת האופן זה ועל תמיד. יועילו שלא

תמיד לבב ורך ירא לפניו ולהיותו יתעלה. האל אל ההכנע תמיד לפניו בזכרונם האדם יקנה וכבר בטלה.

אמר נ״א). (תהלים תבזה לא אלהים ונדכה נשבר לב ה נשבר רוח אלהים זבחי דוד שאמר וכמו דבריו. בכל כי אף ונדכה נשבר לב כי ידענו הנה לפניו נשברה רוח לזובח להיות היא אלהים בזבחי שהכונה שידענו אחר

עוד עמו יתבארו נ״ז שער הקרבנו' ובפ' תבזה. לא אלהים קיים ב״המ שאין בזמן כגון קרבן בלי יהי'

למנחה לעולה התורה זאת א) ק״י (מנחות חז״ל שאמרו מה עצמו והוא ה. בע אליו הסמוכים "הכתובים שיועיל כמו כי וזה הקריב'. כאלו הכתוב עליו מעלה הקרבנות בפרשת העוסק שכל מלמד השלמים ולזבח כן תכליתו יתישר אליו אשר הנכבד הענין ממנו להשכיל רעיוניך נכח ולהעמידו ההוא הענין להזמין המעשה

התוריים המעשי' בכל הוא וכן ספק: בלי ולמעיין ללומד המקר. א יועיל

האזינו פרשת אלשיך

והם המה, ממעל אלוה חלק ישראל בני עם נפשות כי הגדול העיקר והוא מכם, הוא רק דבר לא הלא כי לא כי וזהו חן. ליודעי כנודע השכינה כנפי תחת יתברך מעצמותו נפרדת הבלתי בתורה נטועים ה' כמטעי

כי מהם מלאה שהיא באופן התורה, מתוך נפשותיכם כי ריק, ולא מכם הוא מלא כי מכם הוא ק ר דבר חיות כי חייכם, הוא כי מכם הוא רק דבר לא כי וזהו במקומם. שורשם ועד לארץ עד וישתלשלו נסעו משם

המה, יהם וחי טובה יתברך רצונו עשות כי וישכלו יבינו למען ממנו, חלק הוא אשר בשורשו תלוי דבר כל ישמרו כן ועל מתים. פגרים ובהפרדם חיים, מהם ומלאה מהם דבקה והתורה שם דבקים שהם עוד וכל הן כי עבודתו, מן והפרדם יתברך ממנו בסורם להם אוי כי ממקורם, וחיותם נפשותם תעקר פן לנפשותם

עולם כמתי ויחשבו, ם בהעוות כן ועל יקרם. הוא גם היבשה אל מהם הפורשים הים דגי כמקרה אבדו גועו חיי אל הם ההם החיים הלא כי ללבבם יאמרו ולבל מתה. כי נפשם להחיות מהר לשוב כאיל ידלגו אז עיקר תעשו אם לומר כו', ימים תאריכו הזה ובדבר אמר לזה הוא. גם הגוף חיי על נעבוד לא ולמה הנפש,

וזהו הגוף, חיי גם לכם יהיה הנפש חיי על בעשותכם אך הנפש. חיי לכם תהיה לא הזה, בעולם חייכם על

האדמה על ימים תאריכו הנזכר הנפש חיי הוא הזה: ובדבר

האזינו (פרשת מז פסוק לב פרק דברים יפות )פנים

מת אינו כאילו כמותו בן המניח כל א] קטז [ב״ב כמ״ש בניכם את תצום אשר מ״ש על גם דקאי לפרש יש

איש בן כ] כג, [ש״ב כדכתיב חי ונקרא ע״פ עוד לפרש ויש מכם. הוא דברי כל את יעשו שבניהם מה א״כ חי,

מה לפי ענינו וגו', בשיבה ינובון עוד ה'… בבית שתולים יפרח… כתמר צדיק יג] צב, [תהלים דהמע״ה מ״ש

ה למלאך דומה הרב אם הוא צבאות ה' מלאך כי א] יז [מו״ק מגלחין ואלו דייני) (שני בפרק 'שפרשנו

שהצדיק ואחז״ל האלה העומדים בין מהלכים לך ונתתי ז] ג, [זכריה דכתיב דהיינו ממנו, מוד ל צבאות שאמר מה בזה ופרשנו בריאתו, משעת במעלתו עומד המלאך אבל למעלה, ממעלה שהולך מהלך נקרא

ה- קמח, [תהלים דהמע״ה לעולם לעד ויעמידם ונבראו צוה הוא כי השמים… מן ה' הללו במזמור ו]

זמן כל למעלה עולים שהת״ח מהלכין שהם באדם כמו ירידה, חשש בהם שאין בריאתם על מהללים ש לאדם נוח וגמרו נמנו לכך למטה מלמעלה שמהלכים ע״ה זקני כן לא עליהם, מתישבת דעתם שמזקינים

את ו יהלל וז״ש בריאתן, על מהללים יורדים ואין עומדים שהם המלאכים אבל ב], יג [עירובין נברא שלא

ירידה שום בלי לעולם לעד ויעמידם ונבראו צוה הוא כי ה'. שם

ממנו לקבל יכול התלמיד אין למעלה לעלות עצמו בשביל בלימוד כוונתו אם התלמיד עם הלומד הרב והנה פנים משה אל ה' ודיבר יא] לג, [שמות במרע״ה דכתיב והיינו להעלותו, כדי התלמיד במידת להשפיע וצריך

המחנה מדריגת אל פא״פ עמו ה' שדיבר בשעה לו שהיה המעלה מן ששב דהיינו המחנה, אל שב ו פנים אל שעה באותו במעלתו עומד אלא למעלה הולך שאינו למלאך דומה וזהו ממנו, ולקבל להעלותו שיכול כדי

שאם אליו גרעון הוא הלימוד כי החכם יאמר שלא וכדי למלאך, דומה וזהו אליו התלמיד להעלות כדי היה

לתלמידו ששנה ב] נד [עירובין פרידא בר' מצינו אמנם יותר, במעלה הולך היה בעצמו לומד שעה באותו פ״ו [אבות וז״ש לעצמו, שונה היה אם לו הראוי חכמתו שישלים כדי שניו לו שמוסיפין בזה מאות ארבע

ב צט [סנהדרין חז״ל אמרו כי פירוש לעושיה, חיים שנותנת תורה גדולה ]מ״ז] הוא תורה לחברו המלמד

תלמידיו עם שלומד שעה שבאותו פי על אף אחרים, ע״י לעשות לו שא״א מעשיו בשאר וכן עשהו, כאילו דהיינו יפרח כתמר צדיק מעלתו, להשלים ושניו ימיו לו מאריכין זה נגד למעלה, לעלות יכול אינו ועושהו

למעלה גדל הוא פירות עושה שאינו מתוך ישגה בלבנון הארז אבל למעלה, גדל ואינו פירות שעושה כתמר כדכתיב הפנימיים חדרים ה' בית הנקראים עליונות במעלות דהיינו ה' בבית השתולים יאמרו א״כ מאוד, לבית כחצר דהיינו ה' לחצרות נמשלין לאחרים ללמוד יפריחו וכשהם ימלאו, חדרים ובדעת ד] כד, , [משלי

מחכמתם ורעננים דשנים להיות שנתם הש״י שיאריך דהיינו בשיבה ון ינוב עוד אמר ע״ז חיצונים, חדרים מרע״ה וז״ש דעת, מספרו ושיבה זקן לדבר ורמז מתישבת דעתם כשמזקינים מ״ו] פ״ג [קנים כמ״ש ודעתם

מעלתם ימנעו ואיך מעלה באותו עלו שכבר מכם הוא רק דבר כי תאמרו ואל בניכם את תצום אשר

דא״י אוירא ב] קנח [ב״ב כמ״ש האדמה על לשבת ואמר ימיך, ואורך חייך הוא כי וע״ז למעלה, ועלייתם

: מחכים

האזינו (פרשת מז פסוק לב פרק דברים והקבלה )הכתב

דבר לא כי וזהו זולתה, להיות יצויר אשר וכדומה והלובן השחרות כמו מקרה כדבר לאדם איננה התורה

באדם עצמי דבר הוא אבל אייך) פאָן (אונטרעננבאר נו ממ רק להיות אדם שיוכל דבר איננה מכם, הוא ריק

החיים זולת אדם יצוייר שלא. כמו

לתשובה ג דרוש יהודה מלכי

מאותה והכונה לשמה בא לשמה שלא שמתוך כנודע גדולה וכמה כמה המצוה מעלת לנו להגיד שבא ונלע״ד

לא עצמו שהדבור ואעפ״י ה' יראי שאמר וזהו יראה. מחמת רק לשמה שלא היה והדבור דברו שהם שעה כלומר נדברו וזהו פלונית. מצוה נעשה שאמרו אופן להם בא הדברים מתוך אלא ראשונה בכונה היה שמו ולחושבי ה' ליראי כותב הוא ברוך הקדוש זה כל עם לשמה שלא היא וגם בכונה ולא דברו מאליהן

חושבי שהם וגם ה' יראי היו שתחלה האחת תוארים שני להם כותב מחמת לשמה הדבר שעושים שמו

מאהבה שמו. חשיבות

ובדבר חייכם היא כי מכם היא רק דבר לא כי מ״ז] ל״ב [דברים משה שאמר פסוק כונת יהיה אפשר וזה לנו כנודע בכם תלויה היא אשר השם עבודת כי תדעו הלא לומר הכונה וכו'. האדמה] [על ימים תאריכו הזה

הוא רק דבר לא בכם תלוי אשר הדבר זה לומר מכם מילת וזהו ע״ב] ט״ז ף ד [נדה קאמר לא ורשע צדיק כי שלכם חיים חייכם היא כי וזהו ותאוותיו הזה העולם חיי שהם שלכם החיים כלומר בה תלוי שחייכם. לפי

חז״ל שאמרו כמו ימים אריכות נאמר להם אשר הבא עולם חיי שהם הנצחיים החיים גם אלא זה די ולא

דף [קידושין שלא הדבר תעשו שאתם ואעפ״י בתורה תלוים החיים אלו גם ארוך שכולו לעולם ע״ב] ל״ט

ימים תאריכו הזה ובדבר שאמר וזהו ע״ב]. נ' דף [פסחים לשמה בא לשמה שלא מתוך זה כל עם לשמה לחיים תזכו זה כל עם חייכם של הזה הדבר בשביל אלא לשמה ואינו חייכם בשביל המצות שתעשו אעפ״י

עלכט נמשכים ממנה אשר האדמה על הוא זה וכל ארוך. שכולו עולם שהוא ימים ותאריכו הבא )לם עו. הטובות

ד דרוש האזינו- דברים נחל ערבי

מר טעם בו טועם פיו לתוך שיטעום מאכל שכל עד ח״ו חולי עליו שכבדה למי דומה זה כי לדקדק יש אכן

ומתוק מאד הוא טוב כי המאכל זה אכול קום לו אמר וי מאד, ומתוק טוב מאכל אליו אחד ויביא מאד, החולה ישיבהו הלא חולה. שאתה כיון מצדך אלא המאכל מצד זה אין מר טעם בו טועם שאתה ואף, לחיך,

ליקח לי אפשר איך שיהיה איך יהיה מ״מ אבל המאכל, מצד אינו שהמרירות אמרת כאשר הדבר אמת

לחולי אומר כאילו אלה, הדברים היו הזה כדמיון לכאורה והרי. בו בחלה ונפשי אצלי מר שהוא כיון ממנו להם ואומר התורה, בדברי בחלה נפשם חוליים ומחמת התורה דברי את לסבול יכולים שאינם הנפשות זו ומה מצדכם, רק החסרון ואין צופים ונופת מדבש מתוקים הם כי התורה דברי את ואכלו לבבכם שימו

. טענה

פ במדבר שמחה קול שלח רשת

כו זהיר הוי מז), לב, (דברים כו' הוא רק דבר לא כי למה כו', מביא המראה וזכרתם, וראיתם במדרש 'שם

הנכתב אפכיות ופירוש המסים, גביית ארנוניות פירוש כהונה במתנות חייך. הוא כי בהם ניתנה שחייך

באפכיות טוב עין לשום בנו את הזהיר אביו במשל לפיכך לזכרון. [בספר] יטעה שאם כלומר חייו, הוא כי

משלו המסים גביית לשלם צריך אזי: באפכיות

דרך על רק ובנדבה ברצונם המצות עושים אינם שישראל כלומר הוא, רק דבר לא כי הפסוק המדרש ומבאר

התורה ובקיומם עמו, ה' חלק כי ט) לב, (דברים דרך על חלקו בהם נטע הוא ברוך הקדוש כי החוב, תשלום

אפקוד כן על האדמה משפחות מכל ידעתי אתכם רק ב) ג, (עמוס דרך על לבעליו הפקדון מחזירים צות והמ לו הלוה לא כי חוב עליו אין מתנדב אין ואם אותו, מקבלין קונו רצון לעשות שהתנדב מי כלומר וגו'. עליכם

ואם חלקו בהם ע נט והקב״ה לכבודו אלא נבראים שאינם ישראל אבל כלום. השי״ת אצלו הפקיד ולא הפסוק פירוש וזהו שלוו. מה שפרעו החשבון להראות באפכיות זהירים אינם ובמצות בתורה נזהרים אינם

כי גמור. חיוב בתורת רק ונדבה חסד תורת על אינו שלכם התורה שקיום כלומר מכם, הוא רק דבר לא כי

ולידי זכרון לידי מביא ראיה תם, וזכר וראיתם הכתוב מזהיר ולכן כנ״ל. נבראתם זה שעל חייכם, הוא החוב לשלם אותו מזכירין שהם וזכרון ראיה ידי על מצות בעשיות שיזהרו כלומר מעשה,

שבועות מועדים שלמה תפארת

נשמות הם התורה ואותיות בסה״ק. כמבו' הבריאה מעולם אחד משורש הם ישראל ונשמות התורה דהנה

כן והלאה מאז הוא כן והנה כנודע. ישראל אותו מנשמות התורה אותיות אז היו מ״ת בשעת עתה. גם דור בכל שבאים מהנשמות הם התורה שהאותיות עולם לדורות ניתנה התורה ודור דור בכל הוא וכן הדור.

הוא רק דבר לא כי לעיל כמ״ש בנ״י של מנשמתם היא התורה נפש. משיבת תמימה ד' תורת [וז״פ ודור.

כו וקבץ לטובה אות הראנו וז״פ בתורה. שלו אות נחסר ח״ו חוטא כשאדם '. או״ת לקין ד' וישם וזה מכם. בת יום בכל כמ״ש ישראל על מחזרת התורה נפש. משיבת תמימה ד' תורת וז״פ וכו' לטובה אות עמנו עשה

לכן פסולה הס״ת תהי' ואז אחת אות חסר יהי' שלא כדי שובבים בנים שובו ומכרזת חורב מהר יוצא' קול

וזהו בהתורה עצמו את לראות אדם חייב ודור דור בכל הנה לכן כו']. בתשובה להחזירם נפש יבת מש היא להם המשפיעים והם להתורה אותיות יש ישראל נשמות ע״י כי התורה את המקיימין הם ודור דור שבכל

הקדושה בהתורה השמות צירוף מהם ונעשה העליון. חיות

מלובלין- הכהן צדוק ר' ספר קונטרס שלישית מצוה הזכרונות

התורה מעיקרי רמב״ם שעשאו העתידה וגאולה משיח בביאת האמונה על כוונתה עיקר אם שזכר והמצוה

כלל זה מקרא על לסמכו טעם ואין מזה, זכר נמצא לא זה במקרא הנה מיוחדת, מצוה בו מנה לא: אבל

א השירה אחר האזינו פרשת סוף:'וב הכת מלשון למנותה שיש לי נראה מיוחדת, מצוה זו אמונה יהיה ואם לב לשום עשה מצות וזה מ״ו). ל״ב, (דברים וגו' היום בכם מעיד אנכי אשר הדברים לכל לבבכם שימו עלינו העוברות והצרות הגליות עניני מכל יתברך השם לנו שהעיד מה הוא זה לב ושימת השירה, , לעדות

זו אמונה על מבוארת מצוה וזה המשיח. בביאת וה: וא לצריו, ישוב ונקם יקום עבדיו דם הכל ושסוף

---

מתוך ארכיון מאמרי איגוד רבני הקהילות