איסור רחיצה ביום כיפור - מתוך שירת הים

הים⬧ שירת כיפור⬧ יום הלכות תריג⬧ סימן כיפור ביום רחיצה איסור

תריג- סימן כיפור ביום רחיצה איסור

א- סעיף האיסור גדר

ע״ב עז יומא

, גופו ככל גופו מקצת לרחוץ אסור ת''ר: ובצואה- בטיט מלוכלך היה ואם רוחץ חושש. ואינו כדרכו

ע״ב נד פסחים …אסור אלעזר רבי: אמר הכיפורים ביום אצבעו. להושיט

❑ בצונן, בין בחמין בין הכיפורים ביום לרחוץ השו״ע״אסור: וכ״פ במים אצבעו להושיט ואפילו אסור".

ברכות״פ ירושלמי ה" ב ז, תענוג של ברחיצה דתימר הדא תענוג- של שאינה ברחיצה אבל מותר.

ה הלכה ד פרק (ליברמן) יומא תוספתא

: ר אומ גמליאל בן שמעון רבן ובצואה- בטיט מלוכלכות ידיו היו אם. כליו יטנפו שלא כדי במים מדיחן

❑ הרוקח" ע״פ השו״ע: וכ״כ מחוטמו דם שנטף או בצואה או בטיט מלוכלכים גופו שאר או רגליו או ידיו היו ואם

מותר - לר חצם, של רחיצה אלא אסרו שלא." ג תענו

(סק" המשנ״ב ❑כתב יכול - עצמו בפני מקום כל לרחוץ וטורח מקומות בכמה מלוכלך גופו שאם )ב כולו לכנוס

אחת בפעם. במים

זיעה בגלל רחיצה

סק״ג- שעה״צ סק״ב, (משנ״ב גופו1? שעל מרובה מזיעה גופו לרחוץ מותר האם )סק״ד

 ופר״ח– ט״ז ב״ח, אסור הלכלוך את להעביר רק זה שהתירו ומה. לרחוץ,

 מותר ומג״א– לבוש לתענוג רחיצה זו שאין כיון. לרחוץ,

כתב המשנ״ב: : הכרעה" וא איסטניס שאינו מי ל צריך ין נכון כך ל כ זו רחיצה להחמיר לרחוץ שלא

." הזיעה העברת בשביל

ב- סעיף בשחרית ידיים נטילת

ע״ב קח שבת … יהודה רבי משום מונא רבי אמר הכי, נמי: תניא ידיים} נטילת לעין{קודם יד אומר: היה הוא - לחוטם יד תיקצץ,

- לפה- יד תיקצץ, תיקצץ… לאוזן– יד תיקצץ,

ע״ב עז יומא היד} על ששורה הרעה הרוח את להסיר במים{כדי אחת ידה אשה מדיחה אומר: גמליאל בן שמעון רבן פת ונותנת

. רחיצה} איסור {משום חוששת ואינה לתינוק, } רחיצה איסור {משום אחת בידו להאכיל רצה שלא הזקן שמאי על עליו אמרו ידים בשתי להאכיל עליו וגזרו. ,

ידיים} ליטול {שצריך טעמא מאי } שנקראת הרעה משום{רוח אביי: אמר? . שיבתא

 נטילת בלא לתינוק פת לתת שאסור הטעם מה? ידיים )(ב״י

 " רש״י– הנלקח הלחם על שורה רעה שרוח לפי בידים נטלן שלא שחרית." שיבתא השד ושם,

א- סע' תריד בסי' עיין הזו המחלוקת כמו מחלוקת אותה שם. מופיע

הים⬧ שירת כיפור⬧ יום הלכות תריג⬧ סימן כיפור ביום רחיצה איסור

 " ר״ת– על ששורה וחונקתו שנים, וה' ד' בן לתינוק פת ליתן כשבא האוכל באותה ידיו נטל לא אם, שעה אף

. שחרית נטלן שכבר פי על לפי בזה עכשיו נזהרין אין שהעולם ומה שאין המלכ באלו שורה רעה רוח אותה." יות ו

שביוה״כ הטעם מה לא לתינוק)(ב״י אוכל שמביא לפני ידיים ליטול: צריך

 רש״י– שכבר נטל רעה רוח עליו ואין בשחרית, . ידיו

 ר״ת– אין שבימינו האוכל על ששורה רעה. רוח

בבוקר ידיו ליטול ביוה״כ צריך: האם (ב״י סק״ה) שעה״צ,

 רוח משום, צריך רש״י– רעה בבוקר. ששורה

 לא שהידיים משום, צריך – וטור התוספות בעלי ר״ת, נקיות אצבעותיו קשרי עד ויטול ליהנות), שלא. (ויכוון

 רמב״ם'(הל לא – ה) ז״ח תפילה״פ, צריך " ביו ה״כ באב ובתשעה שאין." ידים נטילת מברך אינו - רחיצה שם

הכרעה: סכנה משום פעמים {ג' שחרית ידיו אדם "נוטל ידיים נטילת שמצריכות כדעות השו״ע: כתב (משנ״ב

ידים. נטילת על ומברך )סק״ג}." אצבעותיו קשרי סוף עד אלא יטול שלא ויזהר

: הגמ״י ע״פ הרמ״א והוסיף הידים." מעל רעה הרוח להעביר רק רחיצה להנאת יכוין "ולא

ג- סעיף צרכיו עשיית לאחר ידיו רחיצת

 צרכיו כשעשה ביוה״כ ידיו לרחוץ מותר, האם כש " סק משנ״ב (ב״י, מכוסים? במקומות נגע לא )שיא עמ חזו״ע 'ד,

א- לקראת "הכון בזה שיש יצר', 'אשר ברכת משום ידיו, לרחוץ צריך – וריב״א רשב״ם ישראל. "להיך

 לא טור– נקיות- וידיו מכוסים, במקומות נגע שלא שכיון ידיו, לרחוץ צריך לרחצם היתר. אין

כטור" שפסק מהשו״ע משמע: : הכרעה מותר וקנח- צרכיו עשה או בידו ושפשף מים הטיל אם לרחוץ

מלוכלכות" ידיו ליה דהוה: הרמ״א. והוסיף. אצבעותיו" קשרי סוף עד "ורוחץ

 לא המכוסים- במקומות נגע לא שאם השו״ע: שדברי שמשמע המשנ״ב וכתב לרחוץ. צריך

 לכתחלה דנכון האחרונים הסכימו המשנ״ב: והוסיף " ולשפשף לקנח מפלוגתא נפשיה להוציא כדי

לכו״ע דבזה מותר בד״א לרחוץ. התפלה. אחר יוה״כ בליל הטיל אם היום כל שמתפללין ביום אבל

מים אע״פ." אצבעותיו קשרי סוף עד ידיו ליטול מותר - קינח שלא אף צרכיו שעשה או שפשף שלא

אך ותמיד לחלק, שאין משמע בחזו״ע צריך שמתפנה אחרי ידיו, את. לרחוץ

תפילה לצורך צרכיו עשיית לאחר ידיו רחיצת

: השו״ע ❑כתב להתפלל, רוצה "ואם קנח- לא אפילו נמי בלבד שלתפילה {משמע אצבעותיו קשרי סוף עד ליטול מותר

צרכים עשיית )(בלא רק היא לתפילה שנטילה הסוברים פוסקים שיש משום ו רחיצה, צריך לא. }" סק״ה חדשה)(משנ״ב בריה משום ו בבוקר

❑ המשנ״ב"(סק וכתב ו) אפי' זיעה, מקום הוא ששם המכוסים במקומות בגופו נגע: אם " אחת באצבע רק נגע לא

- לרחוץ צריך ידו כל ברפש- או בטיט בידו נגע ואם אצבעותיו. קשרי עד מקום רק לרחוץ א״צ." בלבד המלוכלך

לכהן ידיים נטילת

❑ ע״פ הרמ״א כתב הגמ" הפרק {עד ידיו נוטל לדוכן העולה כהן "וכן: י טהורות, שהן פי על אף } סק״ז )(משנ״ב רוב דכל

לתענוג בה מכוון שאינו רחיצה מותרת, . לרחצן" מותר כהות- ורגליו הדרך מן בא אפילו ולכן

❑: היטב)(סק״ד" באר וכתב וא וה הדין לוי םי שנהגו." במקום

צרכיו את שעשה ללא הכסא מבית ידיים נטילת

 צרכיו? את עשה לא אבל לשירותים נכנס כאשר הדין מה להתפלל רוצה ואם ד״ה )(בה״ל

 פמ״ג– צריך רעה רוח משום ידיו. לטול

 מסתפק רע״א–. בזה

 יקנח אפרים– מטה עליו מיושבת לא ודעתו לתפילה עומד ואם בכותל, או בצרור ידיו ירחץ. ידיו

הים⬧ שירת כיפור⬧ יום הלכות תריג⬧ סימן כיפור ביום רחיצה איסור

ד- סעיף לאסטניס פנים רחיצת

ע״א עח יומא לוי' בן יהושע דרבי בריה יוסף לרב ליה: אמר מטפחת אבוך, עביד דהוה מעליתא מילתא לך אימא תא אריא! בר

. ורגליו' ידיו פניו בה מקנח ולמחר נגובין, כלים כמין אותה ועושה במים אותה ושורה, הכפורים יום בערב לו היה

ביוה״כ? פניו לרחוץ מותר אסטניס לאדם האם ו אות נד סימן ח״ד הלוי שבט )(ב״י,

 לכלוך לו שיש שנחשב כיון. , מותר גאון– בשם רא״ש

 מהרי״ל– נהגו להחמיר באיסטניס. אף

ע״פ להתיר פסק השו״ע: הכרעה: הרא״ש " פניו ח שיקנ עד עליו מיושבת דעתו ואין אסטניס שהוא מי

." מותר במים-

כ כתב הרמ״א אך: מהרי״ל " דווקא המלוכלך במקום פניו ולרחוץ ללחלח יכול {אבל להחמיר בזה ונהגו } סק״ט )(משנ״ב

נהגו רפואה קצת שהיא העינים ברחיצת אפילו ו להחמיר מותרת גמורה- רפואה {אבל סק״י} )(משנ״ב."

": ד תשובות)(אות פסקי ה ❑כתב או כך עקב גופו כל שנחלש עד מאד מזה ומצטער ביוה״כ ראש כאבי לו שיש מי

הראש". כאבי לו יוקל כך ידי על אם צוננים, במים ראשו לשטוף לו מותר למשכב- שנופל

❑ " ד: תשובות)(אות הפסקי כתב עוד רשאי כאבו- לשכך כדי חמים במים לשבת וזקוק מדממים מטחורים הסובל

. צורכה" כפי להתרחץ מותרת לידתה- שאחרי הראשונים בימים יולדת וכן ביוה״כ, כן לעשות

פיו רחיצת

❑ הרמ״א: כתב " יבלע {שמא פיו לרחוץ ואסור הכפורים, ביום סקי״א} )(משנ״ב ג". סעיף תקס''ז סימן לעיל שנתבאר 'כמו

ה- סעיף מצוה לצורך במים העברה

ע״ב עז יומא ממנו- שגדול מי פני או רבו, פני או אביו פני להקביל ההולך רבנן: תנו חושש. . ואינו במים, צוארו עד. עובר

למיזל לפירקא, למיתי במיא למיעבר תרבו בי לבני להו שרא יוסף רב לא אתה כן אם אביי: ליה אמר להו. שרא

לבא. . לעתיד. מכשילן מתחת ידו יוציא שלא ובלבד עובר, תרוייהו: דאמרי ושמואל רב חלוקו… חפת

שרי! מי גונא האי כי? ובחול מתנים" מי ויעברני אלף …וימד: והכתיב" - מכאן מתנים, עד לעבור שמותר מכאן

לעבר?" אוכל לא אשר נחל אלף ואילך״וימד - מיא דרדיפי נחל שאני אביי: . אמר

❑ בחכמה, ממנו שגדול מי או רבו, או, אביו פני להקביל או המדרש לבית "ההולך השו״ע: וכ״פ - מצוה לצרכי או

יכול צוארו עד במים לעבור סקי״ד} רחיצה)(משנ״ב הנאת לשם מתכוון שאינו {כיון בין בהליכה בין בחזרה, יוציא שלא ובלבד

זרועו." על חלוקו שולי להגביה חלוקו שפת מתחת ידו

❑ המים יהיו שלא והוא והראשונים הגמרא ע״פ השו״ע: והוסיף " רודפים, בחול אף כן דאם אסור מפני הסכנה,

אפ." מתנים עד אלא מגיעים אינם אם ילו

 סקט" שעה״צ סקט״ז משנ״ב (ב״י, לחלוקו מתחת ידיו להוציא הטעם? שאסור מה )ז

 רש״י– כנושא נראה יהיה שלא. משוי

 וטור– כלבו מראה הוא שבכך משום לידי יבוא שלא, שינוי. סחיטה

 ר״י– שנראה משום כרוחץ. כמהלך נראה מוציא אינו כאשר אבל,

ו שז שנראה (וכתב משוי כנושא שנראה רש״י, כדעת בביאורו הביא המשנ״ב: הכרעה. כאן השו״ע )דעת

לידי יבוא שלא ככלבו, גם כתב ובשעה״צ סחיטה ש (וכתב ש נראה זו השו״ע דעת 'ע.)ד ס שא ב' סי

הים⬧ שירת כיפור⬧ יום הלכות תריג⬧ סימן כיפור ביום רחיצה איסור

ו- סעיף קטנה בספינה לעבור

ביו״כ ספינה עם לשוט

❑ בספינה לשוט אבל צווארו, עד במים ללכת לו שמותר בטור הבה״ג)(הובא כתב אסור. ביו״כ

❑ עצמן, במים בגופו לעבור דוקא מצוה לדבר במים בגופו לעבור דשרי בה״ג״הא דעת את הביא: והשו״ע אבל

יש קטנה בספינה לעבור מי שאוסר. סקי״ט}" לשוט)(משנ״ב שאין {וכ״ש

תמה לשוט לו להתיר שיש שכן כל לו, התירו חמורה יותר שהיא רחיצה אם הבה״ג: על? הטור משנ״ב (ב״י,

" סקי שעה״צ סקי״ח, )ט

 א– )'(תירוץ ב״י ביו״כ אסורה רחיצה הוא לשוט האיסור אך, בלבד שבתות בכל בו החמירו ולכן. השנה,

 – ב ב״י)'(תירוץ יש רחיצה לאיסור אסמכתא עשו וחכמים מדרבנן איסורו לשוט אבל בקרא, . לדבריהם חיזוק

 ט״ז– לעשות אפשר ברחיצה שינוי בלשוט אבל התירו, ולכן אי שייטים של חבית שיעשה חשש ויש. אפשר

 הגר״א– רחיצה שזו משום התירו ברחיצה של שאינה תמיד בלשוט אבל תענוג, . אסור

ז- סעיף התלמיד אצל במים ללכת לרב איסור

ע״ב עז יומא מאי? תלמיד אצל הרב להו איבעיא חייא רב לגבי דאזל לזעירי חזיתיה אנא חנה בר בר יצחק רב דאמר ת''ש

… תלמידיה אשי בר. איפשטא} {ולא

ו הלכה ד פרק יומא תוספתא פני או רבו פני להקביל ההולך תלמיד - חושש. ואינו צווארו עד במים כדרכו עובר

והר״ן הרא״ש ❑כתבו בימים" עובר תלמידו פני להקביל בתוספתא: שההולך שמובא שאע״פ יצחק רבי הרב כתב

עלה סמכינן לא דילן בגמרא מינה בעיין פשטיה דלא דכיון גיאת אבן ומשבשתא היא."

תוספתא" ב שהכוונה ביאר קו יוה״כ העיטור). (הל' בעל ❑ו פני." קאמר ממנו גדול וחכם חכם. תלמיד

❑: הראשונים" ע״פ השו״ע וכ״פ הרב אסור. תלמידו" אצל לילך כדי במים לעבור

ו תלמיד( ל שצריך ברב הדין מה ח מצד י וחריפותו, דודו או ל שיש:) מגדולים שמועות תלמיד סקי״א שא סי' )(משנ״ב

 דברים. באיזה ממנו גדול דעכ״פ בנהר לעבור לו מותר ט״ז–

 אסור שבת– תוספת. התלמיד עבור לעבור לרב שאין,

 בזה, שיודע תלמידו את לשאול והולך דבר באיזה מסתפק הרב ואם המשנ״ב: כתב: הכרעה" מסתבר

כהט״ז בזה." מצוה דבר מלשאר גרע דלא

ח- סעיף פירותיו לשמור הולך

ע״ב עז יומא

רבא שרא פירות שומרי לך, דמסייע תניא לרבא: אביי ליה אמר פירי. לנטורי במיא למעבר ימינא עבר לבני

חוששין ואין במים צוארן עד. עוברין

❑ השו״ע": כתב ממון הפסד {משום בהליכה במים לעבור מותר פירותיו- לשמור ההולך סקכ״א} )(משנ״ב אבל לא בחזרה."

היבשה דרך להקיף דרך לו כשיש

❑: סק״ז בדר״מ האו״ז)(הובא ע״פ הרמ״א כתב לו היה אפילו במים לעבור דמותר מקום "וכל להקיף שיכול דרך

ביבשה בהילוך דלמעט לעבור, מותר עדיף." טפי

❑אך סק" (כ המשנ״ב כתב )ב שעדיף האחרונים בשם בתוך. המים לעבור ולא, להקיף

הים⬧ שירת כיפור⬧ יום הלכות תריג⬧ סימן כיפור ביום רחיצה איסור

- ט סעיף שונים בדברים להתקרר

ע״א עח יומא

תני: אסור גרוגרות בר יהודה אמר הכפורים. ביום טינא גבי על לישב אמר מטפחת. ובטינא: לוי בן יהושע רבי

להטפיח מנת על ובטופח. : אביי אמר בפירות להצטנן מותר. : יהודה רב יהודה רב בקרא. מצטנן רבה בינוקא. מצטנן רבא דכספא בכסא. מצטנן

אמר מלא- דכספא, כסא: פפא רב חסר-, אסור ואידי- אידי דפחרא, . שרי שחיל דמישחל משום. , אסור

אשי רב דכספא- כסא אמר: דמזדריב. , משום אסור נמי חסר

❑ ואסור להטפיח. מנת על טופח הוא אם לח בטיט להצטנן השו״ע״אסור: כתב מים בהם שיש בכלים להצטנן

מתכת, של בין חרס של בין חסרים הם אפילו." ובתינוק בפירות וכן מותר. רקים- ם ה אם אבל

שנסחטה רטובה במטפחת צינון

ע״א עח יומא לוי' בן יהושע דרבי בריה יוסף לרב ליה: אמר מטפחת אבוך, עביד דהוה מעליתא מילתא לך אימא תא אריא! בר

. ורגליו' ידיו פניו בה מקנח ולמחר נגובין, כלים כמין אותה ועושה במים אותה ושורה הכפורים יום בערב לו היה

 סקכ" משנ״ב (ב״י, מאתמול שנסחטה רטובה במטפחת ביוה״כ להתקרר מותר? האם )ה

 בגמרא שמסופר כפי. , מותר רמב״ם–

 בגמרא להם שהייתה שונה גירסה ע״פ סחיטה לידי יבוא שמא. , אסור וסמ״ק– מימוניות הגהות

ע״פ פסק הרמ״א: הכרעה הגמ״י: "ואסור נגובים כלים כמין ולעשותה יום מבעוד מפה לשרות

. סחיט״ה לידי ויבא יפה תנגב לא שמא דחיישינן כיפור ביום בה ולהצטנן

 וכתב " המשנ״ב: אבל מותר לחה עדיין דהיא עיניו על מעבירה ולמחר במפה עיו״כ ורגליו ידיו לקנח

." לסחיטה חיישינן לא דבזה דאתמול ידים מקינוח קצת

בחולה רחיצה

: הרמב״ם ע״פ הרמ״א ❑כתב " החולה כדרכו, רוחץ מסוכן". שאינו פי על אף

צרכי כל לי שעשה ברכת

: (ב״י ביוה״כ צרכי' כל לי ש׳עשה מברך האם ה״ג) פ״ז מועד הליכות,

 הסנדל בניעלת אסור שהרי. , לא והאר״י– העיטור בעל רמב״ם,

 נעלים לנעול שמותר מצבים שיש. , כן ור״ן– רא״ש

: הכרעה יז סע' וילך )(ש״א הבא״ח שאין האר״י ע״פ פסק הגר״א וכ״פ צרכי. כל לי שעשה, מברכים

. אליהו קול ומחזור פא, סע' מו פרק למועדים מרדכי אליהו)(מאמר והגר״מ החזו״א,

 המשנ״ב( לדעת אך תקנ״ד 'סי סק" ל )א יברך צרכי. כל לי שעשה החזו״ע( וכ״פ. שכ נוראים)עמ' ימים

ולכלה למלך פנים רחיצת י- סעיף

ע״ב עג יומא

משנה: פניהם… את ירחצו והכלה …והמלך דברי, וחכמים אליעזר רבי. אוסרין

ע״ב עח ומא י מני? מתניתין - והכלה המלך דתניא: היא תרדיון בן חנניא. רבי לא תרדיון בן חנניא רבי פניהם את. ירחצו

והכלה המלך אליעזר: רבי משום אומר ירחצו פניהם. . . את

טעמא? מאי מלך- עיניך" תחזינה ביפיו דכתיב״מלך טעמא? מאי. כלה - בעלה על תתגנה שלא. כדי

יום" שלשים כל הכלה מן תכשיטין מונעין כדתניא״אין ליה, אמר כמה? עד כלה חייא: לרבי רב ליה: אמר.

הים⬧ שירת כיפור⬧ יום הלכות תריג⬧ סימן כיפור ביום רחיצה איסור

" סקכ משנ״ב י, אות ב״ח (ב״י, ביוה״כ2? פניהם לרחוץ ולכלה למלך מותר האם שיב עמ' חזו״ע )ו,

 אסור גיאת– רי״ץ. כחכמים שהלכה,

 מותר – ורא״ש רמב״ם ר״ח, רי״ף, תרדיון. בן חנניא וכר' אליעזר כר' שהלכה מהגמרא שמשמע,

: הכרעה וסיעתו" כרי״ף פסק: השו״ע יום שלשים כל כלה בחזו״ע וכ״פ.". פניה לרחוץ מותרת

 שכלה החמיר הב״ח אך לא חכמים כדעת שהלכה. תרחץ,

ו: המשנ״ב" כתב הח כתב י היום, כל בבהכ״נ היו שלא בזמניהם היה שזה נראה "א שאינו בזה״ז אבל

היום כל אותה רואה היתר." בזה שנוהגין שמעתי לא

אך הכנסת בתי ברוב בזמנינו שאף ובפרט כלל, מוכרחים דבריו "אין החי״א: דברי כנגד כתב החזו״ע לביתיהם חוזרים שלנו… לנוח לכן קצת… אין כלל."להחמיר

כיפור ביום קרי בעל רחיצת יא- סעיף

ע״א פח ומא י הכפורים- ביום קרי הרואה רבנן: תנו יורד עצמו} {ינקה ישפשף יו״כ} ולערב{במוצאי, וטובל. - דהוה מאי לערב?

חציצה} לו שהיה הועילה לא {והטבילה הוה! - { ישפשף יו״כ} מבערב{מערב אימא: אלא ביום לטבול יצטרך שאם נקי, שיהיה כדי

בשרו}. על חציצה תהיה לא קרי ראיית מחמת הכיפורים

 חובה הטבילה שאין הזה בזמן ביוה״כ טובל קרי בעל? האם סקכ" משנ״ב (ב״י, )ט

 טובל ברצלוני– יהודה ור' בה״ג רא״ש, רי״ף, . כדרכו

 אסור ומרדכי– מהר״ם ר״ת, רמב״ם, מנהג כיום היא שהטבילה כיון בלבד מקנח אלא. לטבול,

: הכרעה הכיפורים: ביום הזה בזמן קרי שראה וסיעתו״מי כרמב״ם פסק: השו״ע הוא- לח אם מקנחו

ואסור ומתפלל. לבד בו המלוכלכים מקומות רוחץ שנתלכלך או הוא יבש ואם ודיו; במפה גופו לרחוץ

. לתפלה" לטבול רגיל הוא השנה ימות שבשאר פי על אף לטבול או

 וכן המשנ״ב: וכתב "." השנה ימות בשאר כך שנוהג מי אפילו מים קבין ט' עליו לשפוך אסור

יב- סעיף כיפור ביום נידה טבילת

ע״א ח יומא קא מצוה בזמנה בטבילה קמא דתנא מיפלגי. מצוה בזמנה טבילה אמרינן לא. סבר יוסי ורבי טבילה אמרינן סבר

. מצוה בזמנה

ע״ב יח ביצה

דתניא: טובלין טבילות חייבי כל. ביוה''כ בין באב בתשעה בין כדרכן

 " סקל משנ״ב (ב״י, כיפור ביום טובלים טבילות חייבי? האם )א

 ורמב״ם– ר״ח בה״ג, טובלים, כדרכם מצווה בזמנה שטבילה ופוסקים הברייתא, . כדברי

לא – ר״ת לטהרות נפק״מ היה בעבר וגם שבעה מחכות שהרי בזמנה טבילה של הדין שאין כיון. טובלים,

ר״ת" כדעת פסק השו״ע: : הכרעה הזה בזמן אסור זמן הגיע אפילו הכיפורים ביום לטבול לאשה

. ביום" בו טבילתה

❑: המשנ״ב)(סקל״א" כתב מותרת ביוה״כ- לבנים שלובשת ואשה כ״א בבגד תרחץ ולא ירכותיה. בין מעט לרחוץ

סחיטה." לידי תבוא שלא ביד

ג סע' תריד להלן)(סי' עיין ביו״כ ליולדת הסנדל נעילת בעניין זהה מחלוקת שם. שמובאת

---

מתוך ארכיון מאמרי איגוד רבני הקהילות