תונבות ד״ירגה
תשרפ לעובשה
מתנש מורנו
ףסוי בד ה בר קי׳צייבולו סל״צז
יתכר תלמחב 'ה עיילע יתשרד ינפב להק םע ובר
בדניב אטרקובא ''
תעב גלאומש
תנ, ג״פשת׳ה תנש שלהקה
120 הנש- תדילל ד״ירגה ו 30 לותריטפ
הגרי״ד תובנות אבוקרט אבינדב
הנבות תשרפל תישארב ת ) ר אטח םדא, הווחו םה םיניכמ ל צע םמ: םידגב הֵלֲעּורְּפְתִּיַו" הָנֵאְת לאחַּיַו םֶהָלּוׂשֲע) "תֹרֹגֲח מגלים חכמים.
עצמם. את לכסות ביקשו ובאמצעותו אכלו שממנו הדעת עץ היא שהתאנה
- משלו בגדים להם ומכין אלו, בבגדים מסתפק לא הקב״ה אבל 'הׂשַעַּיַלֹהִ "וֱא םי םָדָאְל תֹונְתָּכֹוּתְׁשִאְלּו רֹוע ִּבְלַּיַו "םֵׁש).
םימ םילגמ תֹונְתָּכ״ש "רֹוע ולא ויה עמל הש חכָּכ" תֹונְת- "רֹוא וחסד. אמונה של רוחניות מעלות
למצוא ניתן נע בי תוחראב. וייח ןימקד הזה למס לש אטח ףסונ לש םדא, ותשאו תועטל הלודג הריחבב לש םדאה המב תהל
תונתוכ"- רואה תוריאמ תוטילבמו תא ותוהמ תיתימאה לש. . םדאה וליאו ילע םיאב רקיעב ליפאהל לע, . . , םדאה תאנה גדלות לגלות אור, בכתנות להתעטף האדם יכול משבר, . . , של "בזמנים למשל כך ביסודה"! מזויפת אישיות חוץ כלפי ולהציג
םיפטעתמש- ילעב תודוהלו, . . , ותועטב ךא שי םישנא. עצמם. .". את ולהונות פנים להעמיד ושוקדים תאנה
- לב וב ש וזמ ףי ןצחומו וא יֵדְגִּב״ב "עַׁשֶי ליִעְמ״ו האם."הָקָדְצ
הנבות תשרפל חנ )
: עוב(בראשית עַרֶז" ריִצָקְו רֹקְו םֹחָו ץִיַקְו ףֶרֹחָו םֹויְו הָלְיַלָו אֹל "ּותֹּבְׁשִי ק רחאלן, לובמה ה״בקה הווצמ לע האירבה לועפל פואב
). ם-, בל יוויצהש הזה אוה קר לע, עבטה שממ אל לע. םדאה ירהש םג םדאל שי רֹק" "םֹחָו נשי קרירה אכזריות רוח
ג- ד טהל יתמשנ. וייחב שי ץִיַק" "ףֶרֹחָו ומנ םהבש אוה לבונ םילעכ תכלשב םגו םימי לש החירפ. בולבלו, לבא םימידה לש ירי
- לטבע בניגוד עצמו. את ולשנות התחושות בין למזג בתשובה, לחזור יכול האדם סְכֵמָתִי. או מקובע להיות אסור לאדם
רוד לובמה ויה תניחבב םֹח","ץִיַקְו יפוטש המיז םיטוהלו ומחל; ס, םתמועל רוד הגלפה ויה רֹק" קרה מחשבה בעלי וָחֹרֶף" אבינו אברהם ניצב למולם, בהם. שנטבעו הגרועות בתכונות התקבעו כשהם היה אלו של חטאם רגישות. ללא משימה וחדורי
כולה. באנושות עצום מהפך וחולל הבריאה לחוקי נכנע שלא
הנבות תשרפל ךל ךל )
- אברהם את מכנה התורה םָרְב) יִרְבִעָה " "אַ - הירדן נהר של המזרחי מעברו שהגיע משום זאת, אֶת "וָאֶקַּח
םֶכיִ) תֶא םָהָרְבַא רֶבֵעֵמ "רָהָּנַה אֲב - אברהם של זרעו לכל ממשיך הזה הכינוי. - הקב״ה את מכנים ואהרן משה
יֵהֹל( "םיִרְבִעָה "אֱ ) - למלחים מספר ויונה יִרְב) יִכֹנָא " "עִ לסימן הפך טכני פרט רק שמתאר זה כינוי מדוע.
זרעו? ולכל לאברהם היכר הוא שלה. נאמן לאזרח היה חדשה לארץ הנהר את עבר "כאשר כנען, בארץ הנעשה בכל התערה אברהם לארץ, הכניסה לאחר
למד איתם, בריתות וכרת ורוזנים, מלכים עם מו״מ ניהל צאן, גידל אוהלים, בנה הוא ףתתשהה: לכב םיחטשה לש ייח ריצי, םתפש םליש םיסימ תעבו ךרוצה ןגה לע את."ץראה בתחילת אותו הוביל ומה הגיע מהיכן שכח לא מעולם אברהם אבל
- - םת םיבחרמה 'הש אוהו באו. . , ושגפנ
ם שדח רסומו. שדח ןוזח רבע רהנה םלועמ אל זג ויניעמ לש עול". םהרבא תולי, וזה ןיב דוסיה ינחורה ימינפה ןיבו הישעה תינוציחה תישעמה הוולמ לכ. ידוהי ירבע" ךפה למסל לש, תודהי הכפ
אמנם יהודי אחת!". ובעונה בעת הנהר של העברים תפקשהני םלוע לש םע. לארשי ידוהי יח אל קר רבעב דחא אלא לשב
- הנהר עברי שני בין גשרים להקים מנסה ביום לעשיה השבת קדושת בין בצהרים, שנרקמת לעסקה בבוקר התפילה בין
הנהר! של השני בעברו יזכר החול, פני על בקודש יבחר במקורותיו, עמוק נטוע יהיה תמיד והא
הנבות תשרפל אריו העברי) אברהם דרשות, חמש (ע״פ: אומרת הפסוקים באחד וצורות. מובנים בכמה זאת מציינת התורה הצחוק, שם על נקרא שיצחק הוא המפורסמות מן
- " קֹחְ הָׂשָע יִל םיִהֹלֱא צָּכ ל" קַחְצִיַעֵמֹּׁשַה יִל ), - לומר רוצה יינעה על לצחוק יתעורר יצחק על השומע כל אנו ן.
השמועה על הילסקודרפ - ת לאישה שנולד בן.
ות. האלפומה תושונאהשליד הלגרתה ל אחרי גם חייו, כל יצחק את שילווה כזה יותר, מהותי בצחוק שמדובר שיסביר הל את לקבל הסכים לא העולם קיומו עצם ינח לש. קחצי הרו" אל, ונימאה יכ קחצי אוה ושרוי לש םהרבא ללכב םישנאה. . כי
הגרי״ד תובנות אבוקרט אבינדב
אוה, רענה ריעצה ןב רודה שדחה ךישמי תאשל תא ויתונויזח לש םהרבא ויתורותו וקריאה מזבחות בבניית יתעסק הוא גם וכי
םחליו". לע תשודק תיב םהרבא וקחצ, לע ויתומולח לש םהרבא יכ ונב רוסמי תא ושפנ דעב הרות '. שהצחוק כן, אם נמצא יצחק של פעולה כל עם והתגבר הלך אלא הפיזית, הלידה על הראשונית בבשורה היה לא ביותר הגדול
הה םע ויבא. לודגה המזד" ויתוחבזמ, וקרפתי תומת: לכ תפקשה ומלוע ונעט, םישנאה לש, םהרבא םע ותומ הערוך השלחן
ולש, םסרוכי לע ידי שע ש לכ תובקע חרוא וייח וחמי וו אחת אביו מסורת את המשיך."יצחק המכ עיתפמ םישרמו היה תוארל ש
םֶהיֵנְׁשּוכְלֵּיַו" "וָּדְחַי - ).
( הנבות תשרפל ייח הרש: פ ע" ירבד), ברה ייח הרש
רש״י דברי מפורסמים א) כג (בראשית " - שרה של חייה מעלת על, . . , תבו. םירשע תבכ עבש יפויל
כו ןל!". ןיוש הבוטל םאיוב ןכא אל לח םוש יוניש הרשב ונמא זאמ התייה הדלי הפי הרענו אלל םיהח ולא םיקקוז, רואיב דבר
שנוע? תועמשמ ןויוושה טלחומה ןיב תונש. ? הייח מה םדאב תא הנומאה, המימתה תודלינה הוב ךלהמב. םייחה הרששים השעמל הבליש הייחב תא לכ ינייפאמ תוישיאה כרנה בביטחון בענווה, להתפלל לומד האדם הילדות, בזכות האוהבת. ההתמסרות את הזקנה אביו. אל עיניו הנושא כילד ובהכנעה,
רוקחלו ללמוד לו מאפשרת היא עמוקה, שכלית יכולת באדם בונה זאת, לעומת של. שלכות ימיב, תורגבה םדאה ןיבמ תא הה
והמצוות. החוקים אל יחס ומכונן מעשיו ואפשרות זקנה, וגם נערה גם היתה הזמן שבאותו לצא, הרש ימי" תולדגה אל ולקלק אלו ושטשט תא תולעמה לש ימי תודליה
- אחד באדם דסתרי תרתי של זו הצליחה היא שינוי, ללא רק הייתה לא שרה האדם". אותו גדלות על המובהק הסימן היא
של הסותרות בתכונות קומה גבי על קומה לבנות תב עבש ילדה של היפה התמימות בה נשארו האדם. אישיות עם יחד
ה. מתואר שכך פלא לא - םהרבא ועבור עבורה שנוצר המטבע ובחור אחד, מצד וזקנה "זקן
" ).
( ות תודל תו שמח) תושרד: אֹבָּיַו "ָׂשֵע - ףֵיָע הוא בפרשה לעשו שניתן התארים אחד ו" ןִמ הֶדָּׂשַה אּוהְו ףֵיָע ). גנאי הזה בתואר רואים חז״ל
העייפות רציחה. שבראשון רבות עבירות לו מייחסים הם לודג, ושעל האצות לש תולועפ גרהה תונסרודהו השעש, ושע היא
בבחינת יִּכ הָפְיָע יִׁשְפַנ םיִגְרֹהְל "" ).
שקבנ של הרגשה לשעמום. העייפות את ומקביל הזה הרעיון את לפתח שלא מאמץ לאחר שבאים וחידלון מרץ אובדן כישלון,
בינה. תואצות. תובוט, םתמועל האב גיה
תחא תוכרבה דביאש ושע ה ףֵיָע להנות היכולת היא תוריפ מיישעה ה. שלו ךרובמה םדאה שיש יודע אבל ממאמץ תשוש אמנם
ה ויחא מול אלה. מכל הלנות - ולבסוף ולרבות לפרות לחדש, ליצור, יזכה אבינו היעקב וייחל שיו ךרע. ומויקל מטר עףֵיָ
יֶרְׁשַא" טְוָך בֹו יִּכָךיֶּפַּכַעיִגְי, ְךָל "לֵכאֹת - ).
( אציו ע״פ: /) ינינפמ, ברה יטוקיל תוגהנה ירר םדק, ב הדגה הה
"ִּיַו ת םילימה אקוספב עַּגְפ" םֹוקָּמַּב תישארב (חכ ) םיש םינשרפ, םיבר םהיניב, ד״ירגה רואיתכ לש שגפמ םע. םיהולאה מפר
- פוגע אבינו תאיעקב האיציה ןמ, ץראה לקר אל ופונה מתפלל - בשם פעם לא המכונה האל םלו עודמ אקווד.'םואתעכ 'המק
תר הרותה שמתשהל יוניכב הזה לש בוח. ? םיהולאה
ש נראה יוניכ הזה הראתמ - הכי ואפילו לוכיבכש, אוה ןמז לש קוליס הניכש תעשב, "הרצ מתגלה כשהוא ה' את שכינתו
תי תנכוש". ונכותב ךרב את להבליט כדי 'המקום' בשם אותו מכנים אנו םיעוריאב, םינמזו םהבש הארנ 'הש אל אצמנ ןכושו הרף. ללא בה ומשגיח ןפ, הזה קוספה הווהמ הארשה תוכרבל תוליפתו תובר תוולמה תא. ונייח באו " אומרים פסח תליחליל דיגמה בתב ברוך
םוקמ ךורב האוה " אומרים הכיפורים יום,"ליל ינפל לכ ירדנ ב אבלים ניחום עשבות ל" תעד עםוקמה " אומרים המקום
םחני". ובשעת העבריינים עם מתפללים בהיותנו במצרים, כעבדים ונאשכו םיראתמ תא יאנגה נלש - הללו הזמנים בשלושת ןידה תפפואה תא לבאה ונא םישיגדמ תא ןורקיעה ונדמלש. בקעימ ורקיעה םעפ, רמואשלא" ש ש ן
, רתויות ונילא רשפאמו ונל ברקתהל וילא רתוי בלקב אוהש". ומוקמ לש םלוע רשפאש אוצמל ותוא םלועב הזה תולקב
הגרי״ד תובנות אבוקרט אבינדב
( חלשיו ת /) ירבד תוגה, הכרעהו ףוריצ שמח תושרד: יעקב של במאבק כשמתבוננים תייה מה להבין מצליחים לא המלאך, עם תרטמ. קבאמה המ שקיב בקעי וניבא גישהל ה באותו
עודמ סנכנ ללכב ותואל קבאמ םע שיאה ירותסמה? ? . - מזו יתרה ידי על למעשה יעקב השיג "מה
? וקבא. . המואמ אוה אל מכ לו היה למה
באיהל ק?". - שלה בנחרצות מפעימה הרב של תשובתו הבוש איה: הטושפ "הת ַּמַה ניצחון ןיאאת ךרוצ צותב קָבֲא!". ׁשֵּדַקְמֹומְצַעְּלֶׁשְּכ
- ישראל עם של להגדרה הופך, השהמאבק, תרהלמע םצע קבאמה אוה. בושחה מוצ ם םיידוהי םשוריפ ייח."הרובג "חיי
בקעי להינ קבאמ - מועטים כשסיכוייו אבסורדי, םזיאורהו "הרובג ןויסינ אוהשכו. דדוב לא עת בכל
הנובת תשאונ ןויגיההו גוסנ שה."רוחאל ודוגמה סמל ביעקב ראו הקשה, במאבקם החשמונאים שגם ספק, אין למלחמה
גדולים. כמנצחים ממנה ויצאו שניהלו הסיכויים חסרת
( בשיו לע), תועושתה ףסוי הכונחו ע״פ:
יוסף של ההיכר סימן המורכבת זו םיספה, תֶנֹתְּכ היא. םיבר ה מצבעים וזה תֶנֹתְּכ תגציימ םלוע מטבעה התנגשות סתירות, של
גוונים בין השפיע אפילו אולי או ייצג הזה. תוינונהבגד וסג על חלם ותוישיאיוסף התסינש לולכל הברקב תומלוע. םיבר על
סמל היה הוא בשמים. לכת כוכבי על גם אך בארץ תבואה אלומות בארמונות בחייו התנהל אך וטהרה לקדושה של מלוכה
. - זה ולצד מבריק כלכלה איש היה יוסף קרוב.
שמי. המגוד םיאנומשחל סופיטשםמצע ףסוי-ש אוה באה חברב, םיאנומאחזו םינהכ ינב, יול החש ומחלנ וו שימשו ולבסוף
הכולמב. םי. ולא םירומש טבשל, הדוהי מעש מרבותינו כמה בעיני נתפס הזה השילוב
היהש" םהילע אטח םתוכלמב ינפמ ויהש "םינהכ - כחטא ) פשוט שהחשמונאים לומר, בהחלט אפשר אבל.
המוצאים וטהורים וכלהדים וכרדב לש. ףסוי םה ועדי םחליהל אולמב זועה הדשב ברקה, ירזכאה ךא תעדל םג תויהל יסח
תא ךפ ןמשה.
הנבות תשרפל ץקמ הרב): פדברי (ע" ניסו אכן מצרים שחרטומי מתאר המדרש אבל לְפַרְעֹה". אוֹתָם פּוֹתֵר "וְאֵין התורה מספרת לחלומו פתרונות מחפש כשפרעה
- הַדָּבָר "וַיִּיטַב
? םימוט ורמא הערפל תועמשמש ומולח אוה דילויש עבש תונב לבא רובקי םתוא וא שובכיש עבש תונידמ ןהו ודרמי. וב החר
ת וללה ןה םיעוריא םייטרפ לש הערפ םיעגונה ול. תישיא לבא הערפ אוה, ךלמ ויתומולחו לש ךלמ ןה םיניינע. םייללכ רתפהונו לאומיות. השלכות עם להיות צריך וחלומו פרטי בדבר יעסוק שפרעה להיות יכול לא
הציגו החרטומים זאת, לעומת אוהום. עיצמ ןורתפ ישעמ דדומתהל םע היעבה גיצהש לחה - יוסף של בפתרונות ועוד, זאת - יכול הוא אבל עיניו, למול מתות שבנותיו העובדה עם להתמודד יכול אינו מלך פתרון. להם שאין בעיות - יוסף בעצת
. - שמשנה מעשית מידה וגם פרטית ולא כללית מידה שהגדרה לראות מעניין המציאות. את
. הם. . מלכים בני ישראל שהרי כולנו את מחייבת והיא המלכות. מידת של הקבלית להגדרה נושקת זו
שגיו: פ" (ע ןוזח), תוגיהנמו ףסוי טילשה
על שומע כשפרעה " - מיוחד באופן למצרים אותם להביא מצווה הוא יוסף, משפחת לְטַפְּכֶם עֲגָלוֹת מִצְרַיִם מֵאֶרֶץ לָכֶם קְחוּ
םֶתאָבּו" םֶתאָׂשְנּו תֶא יִבֲא םֶכ וְלִנְשֵׁיכֶם ). , םנ רשאכ הרותה תראתמ תא עסמ תחפשמ בקעי ץראל, םירצמ אמ
" - שונה מעט התיאור תאֵׂשָל" תֹא פַּרְעֹהֹו שָׁלַח אֲשֶׁר בָּעֲגָלוֹת נְשֵׁיהֶם וְאֶת טַפָּם וְאֶת אֲבִיהֶם יַעֲקֹב אֶת יִשְׂרָאֵל בְנֵי וַיִּשְׂאוּ (בראשית
). הוא תולגע תוראופמ ידכ תאשל תא אבאה, ןקזה לקחת מצווה פרעה מבקש כבוד לו ולרכוש הדרך טלטולי את עליו להקל
. ידח טכני בפרט מדובר לכאורה, והקשה. הארוכה בדרך ללכת שיתקשו והטף הנשים את ישמשו העגלות יעקב, עם
של ןתינ לבא. .
הגרי״ד תובנות אבוקרט אבינדב
מבני חלק שם, גם ארוכות. שנים וכליו ינבשכשכן לארשי ויה, רבדמב םה ואשנ תא מה שבט והיריעות הקרשים את נשאו לוי
ךותב תולגע תואלמ רתומות אל וחינה ךותב תולגעה אלא ואשנ םתוא ףתכב. , לבא תא ילכ שדוקה, ןאכ ץמגם. רידא במא
- נשאו הם אביהם את אבל העגלות על המשפחה בני את יעקב בני הניחו - כפיים על כמעט בדרך לגלות. התורה מדגישה לכן,
תאֵׂשָל" תֹא "ֹו םֶתאָׂשְנּו", תֶא יִבֲא "םֶכ - עצמו בפני כולם. הנוסעים משאר אותו להפריד מבקשת כאילו.
םירבדה םיאלפומ םתועמשמב - תוחול תודעה עם הברית ארון של מעמד פה, בל בקעי קמ יישאו האבן לוחות שאת אסור "אם
יאדו תאש תוחולה םייחה ןיא ליבוהל ןפואב."המוד, םירואז שו
יחיו: פ" (ע /) ירבד ברה יחיו ןוזח, תוגיהנמו ףסוי טילשה
ויתובא אצל היו שלא רבים דברים חידש אבינו יעקב ובכלל דחא המ תורודה, ומדקש ול בכל םישודיח וללה ט. ונתשרפב בול
בתורה לראשונה מתואר אבינו יעקב אנחנו כסבא. גם אלא כאבא רק לא מיוחדת ברכה על נכדיו, עם שלו מפגש על קוראים
קינעהש םהל האישבו הרימאה " - המכוננת שארב() םִיַרְפֶ" הֶּׁשַנְמּו ןֵבּואְרִּכ ןֹועְמִׁשְו איִלּויְהִי אצל שקיבלה אמירה.
וניתו אקנפשוג תיתכלה תעבוקה יכ רב" ינב". םינב ירה םה םינבכ בין טווח קצר קשר עוד לא המסורת, מושג את לעולם מביא הזה הישיר המפגש העבר עם מפגש אלא מולידו, לאביו האדם
ירוד. קינעמו תועמשמ הקומע םירסמל םירבועש דמ שגפ-ד הנובש רשג. קומןיב הרח התואר הוא ליעקב שהעניק זה הוא
- המופלא סבא" "ישראל ) את כולם, הדורות צירוף את לבטא מנת על הראשון, הסבא של שמו על נקרא עמנו.
מזה. זה המופלגים דורות בין שייכות ליצור היכולת - אביו בעקבות הולך שיוסף פלא, לא השבטים מבין היחיד הוא יוסף כסבא. בתורה םגותואר אוה מ - הראשונה בפעם ולא - רבא סבא של המהות את בעולם הרותהשמחדש תראתמ תא ויסחי םע תורודה. םיאבה הרתי, וזמ ףסוי הלעתמ לע ויבא ו
" יוֹסֵֵף" בִּרְכֵּי עַל יֻלְּדוּ מְנַשֶּׁה בֶּן מָכִיר בְּנֵי גַּם שִׁלֵּשִׁים בְּנֵי לְאֶפְרַיִם יוֹסֵף וַיַּרְא נ). גכ
תומש יררה םדק ב: ,) הדגה משה שעובר התהליך את ספורות במילים מתארת כשהתורה " - כותבת היא הפרעה מארמון ביציאתו הָהֵם בַּיָּמִים וַיְהִי וַיִּגְדַּל
אֵצֵּיַו" לֶא ויָחֶא הֶׁשֹמ ) יאאםלו םירשעה דע םיעברא תומש( הבר א )זכ בגיל היה זמן פרק באותו משה של גילו.
" הרימאה ה המ תועמשמ - לַּדְגִּיַ"? והֶׁשֹמ לודג אוה ימ ש - יתועמשמ ראות לודג עיפומ ך״נתב אל קר רשקהב לש תונש, םייחה אלא הראותכ למוג דסח. כך
ונא םיאצומ ב לודגכ רשאכ םיראתמ ותוא רואית ארובה " - ימ ביטימש םע כויאורב וז" תדמ ךבוט - גָּדְלְךָ אֶת ג דברים (רש״י
). לַּדְגִּיַו" "הֶׁשֹמ המילים כלומר, אלא בעלמא זמן תיאור אינן " - הפסוק בהמשך משה של למעשיו מקביל תיאור דגדלות הרי
מא ונייה' האיציה דהמ תו". הלעמו קוסעלו תבוטב ויחא ו על אומרים אנו הביכורים. הפוקבמעמד ת ןיינעמה ראותהש לודג רמאנ אל קר יפלכ, השמ אלא יפלכ םע לארשי ולוכ תואב
" - השעבוד תקופת יִהְיַ" םָׁש גְל יֹו ולֹודָּג ) אלא כמותית מבחינה גדול עם וניתובר םיראבמ ןיאש הנווכה. ל לגדלות
טוב בעשיית עסוק היה שלו, והמיילדות השוטרים על תקופה, באותה ישראל עם תיתוהמ. בכך התייחד הוא אחיו. לכל
- מהמצרים שהיו "מלמד מםיניוצ " ושל שלו האמיתית הגדולה היא שהיא הדדית, בעזרה שגדוש גדול לגוי הפך ובזה
החשוב. מנהיגו משה
אראו תדגה) חיש ד״ירגה ומ: על מדבר רבנו משה בפועל. השמשכהיה ונבר ראתמ תא תאיצי םירצמ ינזאב הערפ אוה רבדמ לע רבד הנוש ןיטולחל הממ ש
יציאה למצרים. ישראל חוזרים ובסופה ימים מספר שאורכת כזו זמנית, הבקשה כל היא מראשיתה, משה של העם את לשלח
תֶׁשֹלְׁשְךֶרֶּד" םיִמָי רָּבְדִּמַּבְךֵלֵנ 'הַלּונְחַבָזְו רֶׁשֲאַּכּוניֵהֹלֱא רַמאֹי "ּוניֵלֵא - לע תנמ דובעיש תא ויהולא תברקהב תונברק רבדמב
). מעבדות יצאו ולא המדבר ליעוי ינבל לארשי הזב ואציש חובזל השולש םימי מב "מ.
" תאז, דועו תוריחל?". - לפרעה. הזמן כל שאמרו למה בניגוד ואצ" תוריחל םלוע אלו קר השולשל יםימי
ותנווכ "יה - הנווכהש תינושארה ה י', אליממ וי לצאת רשות להם יתן
ךכבו. םסרפתי ומש לש ה״בקה לע ידי החיבז וז ו כו', כ״חאו, ורזחי םירצמל חובזל. זה ואחרי
הגרי״ד תובנות אבוקרט אבינדב
בה'". מכיר שהוא כיון לחירות פרעה יוציאם תאיצי םירצמ םא, ןכ ה י התי הכירצ תויהל עוריא אלפומ ודודיע לש בהערפ
ש ומויסב םירזוח לארשי ל מהפכה בה םירצממעוררים ו אדירה. רוחנית
, פרעה אבל ישראל ביציאת לתמוך סירב תדובע לקה ו תונבר מצרים יציאת תכלית כך ומשום לא כשפרעה אז, רק משתנה.
םַּג "ָּתַא - האחרונה המכה לפני משה לבקשת נאות ה" ןֵּתִּת םיִחָבְזּונֵדָיְּב תֹלֹעְו 'הַלּוניִׂשָעְו ּוניֵהֹלֱא ) לראשונה מוזכר
" - תאיצישת םירצמ היהת יתלב רזוח גָּרֵשׁ כָּלָה כְּשַׁלְּחוֹ מִזֶּה אֶתְכֶם יְשַׁלַּח כֵן אַחֲרֵי מִצְרַיִם וְעַל פַּרְעֹה עַל אָבִיא אֶחָד נֶגַע עוֹד
םֶכְתֶאׁשֵרָגְי" הֶּזִמ ). הרט םנמא התנתשה, ףוסבל המ לבא תילכתה תירוקמה לש האיציה םירצממ מ הכישמ ל ררוע
ונב. הבשחמ לע התועמשמ
אב: יררה/הכק) םדק ב הכר ונתוריח אֹּב" לֶא "הֹעְרַּפ – דופן יוצא בנוסח לפרעה משה את שולח הקב״ה היה יואר רמול ), מאת משה את ששולחת בלשון
- אלו תארוק ול אובל וילא ו ' ךל. לא ""הערפ ניתן אותו משלח לא שהוא למשה רומז שהקב״ה מכך ללמוד כאן. ומאין בעצ
תוחילש תיסאלק. כאן יש " – הקב״ה של אמירה אני
יַלֵא בוא פרעה, בבית לך מחכה " רשאכ השמ הנפי לא, הערפ 'ה היהי חכונ. םש רשאכ ףיני תא, והטמ דומעי 'ה ".
יִּכ יִכֹנָא יִּכ. . ַלְׁש הֶיְהֶא "ְךָּמִע – בסנה שומימ' החטבהה ןתנש ה למעשה."וזה לציד יִּתְח". ָך עצמו את משווה שהקב״ה נמצא
השמל של.
[ רואית אלפומ תונשרפל וז ונא םיאצומ ירבדב רהוזה דל] א בא: " סינכהש, ותוא תא, השמ םירדח םינפל, םירדחמ אלא
… מפניו, ירא ומשה. , שמשה הוא, ברוך הקדוש שראה כיון
, רמא שודקה ב. . יִנְנִה" הֹעְרַּפָךיֶלָע "םִיַרְצִמְךֶלֶמ ךור: אוה ) ".
חלשב: באעש ידעומ) ברה העק + ים קריעת לאחר רק זאת עושים הם אולם והדר. הוד מלאת ינב, לארשי םירמוא הריש לע תפש, םיה הריש האלפומ תדחוימו
ףוס. ? .
בקריעת אבל דבר. עשו לא ישראל ובני ה' בידי הכול היה מצרים ביציאת חשוב. שינוי התחולל הים שבקריעת למדים אנו
נסע, העם הים ו הים לתוך שפנ. עד מים שהגיעו עד קפצו מנהיגיו הת, העש באו ושענהקב״ה םיפתוש ל הישועה ביצירת
םלשוה ךילהת, הלואגה. הלצכאן והה עמו אלפועלים קר םפוג אצי םירצממ אלא םג םשפנ הלאגנ םהו וכפה םינימאמל 'הב ה
. סוף. ים קריעת לנס התרומה הם הטביעה, מפני הפחד הקרים, המים של "ההלם
לע, ךכ היה יואר מול הטמ יפלכ. הלעמ מל תופתושהתר השעמב הלואגה איה הביסה ךכל ומש
זעהל לאדם להודות באמת יכול הגאולה ממעשה חלק שהיה מי אטרק תא ויחבש לש ארובה ילב ששח טיעמיש. ודובכב ולב
ר' הז אל היה תעשב סנה, ןושארה ללהדב. הילע ול תאֵצ לֵאָרְׂשִי בְִּּמִמ םִיָרְצ' םָּיַה'. הָאָר 'סֹנָּיַו
ורתי: , הבושתה על הרפכ) םירוסיי הלואגו
ודה- צוהר פותח הפרשה בתחילת למשה יתרו בין שיח אבשהשקפה הריתסב ל תורה במתן שהתרחש החידוש של להבנה
התיחטש את מציג יתרו לכך. זכה תמייקלא לצא ימ ש שש ולעומתו הצרוף האנושי ההיגיון של העולם, אומות של הסתכלות
מנהיגים מינוי לגבי העקרוניות הטענות בתוך שחבוי השניים, בין בשיחה אחד בפרט נתבונן השמ. עיבמ תא תדמע הרותה
ישראל. לעם השופטים על מטיל יתרו " - הגדולות הסוגיות את הבכירים לֹדָּגַה" יֶלֵאּואיִבָי הַדָּבָרָך כָּל וְהָיָה ) משה ואילו. משנה
ורתי סחייתמ הלאשל, תיתומכה תֶא". רָבָּדַה הֶׁשָּקַה ןּואיִבְי לֶא "הֶׁשֹמ - הקשים בדברים יעסקו שהם ומבקש הלשון את ותני ןיד הטורפ אל רומא ןיינעל תא השמ, ונבר שאר תובא יתב ןידה. םעב מבח קטנות לתביעות משפט אוהי שקבמ םיקהל תב
" - התלמודי הכלל את קובע רבנו משה אבל פעוטים. בסכומים בסכסוכים ישעסקו של כדין פרוטה של דין עליך חביב שיהא
האמ" הנמ ). או אל לכתסמ לע ה הה בויכוח מדובר אם סבוכה, סוגיה יש אם לדוג. יפסכה אלא לע תוהמה ןינעהו
השמ. שקבמ ל -
פה יש הר תיתועמשמ המלועב לש. הרות הנק הדימה תולכתסהל לע םירבד םניא םלדוג יזיפה וא יוושה יפסכה. םהלש אמי
הרות תלכתסמ לע םדאה דמועש, ונינפל לע המ הוחתמש חשיבות להם ומקנה ענין של לגופו הדברים את בוחנת היא לל; וברקב
הגרי״ד תובנות אבוקרט אבינדב
. םאתהב. ןפואב, הזה םג ה״בקה ןד תא ומלוע תאו תוירבה עם לדקדק יכול, הוא מחד כחוט קטן דבר על אותו הסובבים
, ךדיאמו. אוה לוכי תתל םדאל תא לכ ומלוע העשב תחא הרעשה ה
הנבות תשרפל םיטפשמ י), ןורכיז: פ״ימ (ע
תשרפ םיטפשמ קובע מהם אחד לחברו. אדם שבין עבירות על וחוקים דינים מלאה שנתפס שגנב מתחייב שווי את לשלם
םֵּלַׁש, "םֵּלַׁשְי - הגניבה תומש(- בכ ב םִיַנְׁש" םֵּלַׁשְי - הַגְּנֵבָה בְיָדוֹ תִמָּצֵא הִמָּצֵא אִם בִּגְנֵבָתוֹ. וְנִמְכַּר לוֹ אֵין אִם ). שאם הוא נוסף דין
את להרוג שומחעלול אבו, רתסב ש בנגה הבית בעל בנגש ראשנ ב החפץ - נתפס אוהוהוא תמעתי, ותיא אם ותושר אוהו פטור
םולשתמונל יווש ןידה הומתה הזה עיבצמ לע ןורקיע דחוימ ישעמב לזג. שסיכן שאדם אותנו, מלמדת התורה בעולמנו. האדם
לביק. תא תוכז ןינקה ויבגל - משהו עבור חייו את בנג, לפש ש יפלכ וליפא חל הזה העיקרון היה דושח ימכ אבש חוצרל את מי
שללו. את ממנו שימנע - " וַיֹּאמֶר הָעָם עַל וַיִּזְרֹק הַדָּם אֶת מֹשֶׁה וַיִּקַּח
כָּרַת אֲשֶׁר הַבְּרִית דַם הִנֵּה ה' (שמות םֶכָּמִ" לַע לָּכ םיִרָבְּדַה עהֶּלֵאָה השמיבלו ונבר ריהבמ לארשיל תאש הרותה םה ק כד.)ח
אלא גרידא פורמאלי באופן לא - היסטוריות שאיפות רוחניים, "ערכים והקרבה. נפש במסירות האמורים הקניינים אין
בהם תופסים להשיגם ומזומנים המוכנים לאלה אלארק םינקנ ןיינקב ןברקה ירסומה. דבלב ימל ךייש ונוביר לש. . ? םלוע כלל,
בד."םמ
הפרשיות) ירבעל, ברה (ד רק מציינת התורה אבל בתוכו. שנמצאים הכלים ועל מועד אוהל הקמת על הציווי את מוצאים אנו בפרשה, מעיינים כשאנו בפרשה רק יוזכר והוא בפרשה מופיע לא הקטורת מזבח על הציווי ושולחן. מנורה ארון, האוהל: בתוך הנמצאים כלים שלוש
טימשה יוויצב לע ילכ ןכשמה תא חבזמ. תרוטקה ל. האבהה הלוע, הלאשה עודמ הרחב רותה אביזרים כמה ישנם דירה בבית ואחד. אחד כל את המשמשת דירה בית כמו ממש בית, לה' להקים הוא בפרשתנו הציווי
- אירוח מקום הנביא לאלישע המכינה השונמית מהאישה רואים שאנו כפי הכרחיים, לוֹ וְנָשִׂים הֶׂשֲעַנ, אָּנ תַּיִלֲע ריִק "הָּנַטְק
שָׁ ם הָּטִמ ןָחְלֻׁשְו ִכְו אֵּס) הָרֹונְמּו, הָיָהְו רּוסָיּוניֵלֵאֹואֹבְּב "הָּמָׁש כפי וּמְנוֹרָה", וְכִסֵּא וְשֻׁלְחָן "מִטָּה לנו יש במשכן גם.
) - תומד". , אסיכ הנהו הרונמ ןחלושו ךורע - הארון כן "על
ן תירבה ה או מ םוק תחונמ לאה ארוֵׁשֹי" ב ְּכַה "םיִבֻר- המשכן את הופכים הם והמנורה. השולחן ומולו והמיטה, הכיסא בתוככי מעשי ושימוש עבודה כלי רק הוא המזבח לעומתם, והבסיסית. העקרונית מטרתו את ומגדירים ממש, לבית למעשה
עצמו. המשכן את שמגדירים. ןכשמהתיים, ךכשמ אוה אל הנמנ דחי םע םילכה והמה
הוצת יר תוגה, הכרעהו: פ״דב (ע יאשונ) ץיצה ןשוחהו
- מילים עליהם שכתובים בגדים שני יש ןיבמ, ידגב ןהכה לודגה לַה' קֹדֶשׁ ץיצה תובותכ םילימה על" [ואבני החושן ועל "
אָׂשָנְו ןֹרֲהַא תֶא "ֹוֲע - בציץ הכהן, של בעול נשיאה הוא שניהם של םיבותכתפקידם תומש יטבש. לארשי יאולימהם] ן" םיִׁשָדֳּקַה
( ) " - ובחושן אָׂשָנְ" ןֹרֲהַא תֶא תֹומְׁש יֵנְּב ולֵאָרְׂשִי ץיצה רפכמ לע יניינע םישדוק רוסיאו רתיהו ). והופך
ותמועל, . עוסק החושן תולהנתהו לומ תומואה ביבסמ תולאש תוימואל ומכ האיצי בהמחלמל והופך
תא ןהכה םירוא׳ל 'םימותו הב הערכ. תירוביצ ה ותוא ןהכ היה םג קסופ עבוקו םירמסמ ותוא". כלהל. . ןהכ היהש. . קסופ ןיבוריעב רשבו, בלחו היה לאשנ םירואב םימותו
אחת ובעונה בעת מולו רואה הכהן לש ונסחי תומואל םלועה."ןוטלשלו לכב, . . , תויעבה. . תורומחה לש המחלמ םולשו את
בין חיבור של דגם מודל, עבורנו מהווה הגדול הכהן שמים יראת ובין ציבורית הנהגה להיות ללב אפשר "אי הקודש. ורוח
המדרש בית בין ישראל, לעם ישראל אלוהי בין ללב, מוח בין לנתק אפשר הבהאאי לארשיל ילב חומ אוהש שודק."'הל ספוג ל״מחל. . המחלמה םלוכב םיבותכ תומש שדוקה תאו םלוכ אשונ גיהנמה ב
הגרי״ד תובנות אבוקרט אבינדב
יכ אשת (ע״פ: ן, תוגיהנמו חזו ךלמכ) השמ
' - בהלכותיו פוסק שהרמב״ם כך כדי עד, הש). ונבר ךלמ "היה "ומ
, ונתשרפב רחאל הליפנה הלודגה אטחב לגעה זה היה הנראה ככל זו? מיוחדת להמלכה רבנו משה זכה היכן. ש כ משה מדבר
ם םעה אוה עז תוריאמהו. ינפמ הוד הכוקרני ל - שלו המלכות כתר הן אלו קרניים לוחות שני נתת. . בראשו תפארת "כליל
םי דירוה אבנ."ודימ יורד שמשה םושאחרי היהש הז ירחא ןיבהש תא תוירחאה ולש לע םע. לארשי מ אקווד, זא הכז השמ ונבר תלעמל תוכלמה עם ומתמודד הלוחות את שובר ממעלתו, מערימת להתרומם תויה״כדי. ךלמ ל אוהר ישכ - העם של האדירה ההתרסקות רפעה רפאהו תולעלו לע אסכ תוכלמה, תראפתהו ונילע תוקחל תא."השמ ונילע דומלל איש אינו שמלך שררה. ותאב כוחני
את מבין משבר, של רגע שחווה מי רק מיוחדת. בהארה אלא הזרוע בכוח אינו שלו אוההשלטון םדא שחש הסובת ןיבהו ש
תולבג. חוכה משחו
ולהקי-ידוקפ: לו)
מהפרשנים רבים יוצמה ב העגל וחטא המשכן פרשיות שבין בקשר דנים ןביל. המשכן פרשיות שכל לומר שביקשו יש נאמרו
י״שר). תומש אל (חי השעמ" לגעה םדוק יוויצל תכאלמ ןכשמה םימי םיבר "היה - העגל חטא אחרי שהמשכן סוברים, אחרים
"נ - העגל חטא לפני נאמר בניית של משמעותה מה אבל א). ח ויקרא (רמב״ן הוטצ" השמ תכאלמב ןכשמה םדוק השעמל לגעה
ובעקבותיו. הזה החמור החטא לאחר המשכן
נןתי הבושת (ב הרמב״ם ברמב״ם. תשובה בהלכות דיוק לאור המשכן נדבת את לבאר ) השב להיות התשובה: במדרכי כות"
קחרתמו" הברה ןמ רבדה אטחש וב הנשמו ומש ומ השועו, הקדצ יפכ וחכ ו קעוצ, דימת ינפל םשה יכבב םינונחתבו מתהליך חלק.
לכב חוכה צדקה עשיית הוא התשובה, . הישעה תיבויחה איה ןוקיתה םלשומה הלועפהמ תילילשה לש אטחה - כן אם נדבת
הת קלח תיישעמ הקדצה לארשייוזה, ןכשמל ה. שהמקום כן, אם נראה
מכל. הנורא החטא על התשובה מהתהליך כחלק כולו נוסד החטאים על שיכפרו קורבנות להקרבת שנועד
ארקיו: חע)
- הורבנות םיגוס לש םנשימק כ עולה מוצאים אנו לע. םיאטח הרפככ םיאבה ןיב רתיה - ואשם חטאת ושלמים, אלו קורבנות
כ דיחיב ןהו. רוביצב הן ףסומו, ןברק דימת על עולה גם רמועה. יתשו םחלה
אטח איבמ רוביצה כ ל םוי םירופיכה רפו לע אטח הדובע. הרז רוביצ איבמ םג יאירק ימלש. תרצע כ גחבת ועובשה ןב םימלש
הציבור ידי על לבוא יכול חטאת קרבן אפילו חודש בראש כגון. יש
- ציבור. קורבן אינו ולעולם יחיד, קורבן בתור רק בא ןבהאשם. םשא קר
ן״במר ) של ראבשמו מש הממש. המשאו של מצב מבטא אשם קרבן עד חמור, כך כל אשם קרבן המחייב החטא
ידכ. ךכ אוהש םרוג אטוחל ןברוח הילכו רבסה, הז ה פי על גדול הכי החטא יהיה הביסה רוביצש ונניא איבמ ןברק. םשא זאת
יש וברקב אטח, היהת רוביצה אל וי רוביצ אל היהי בצמב לש המשא - חמורה הכי המחלוקת גדול ןוכלל. הממשו ךלאבד ל ל
- בידינו נקוט ר םניא, םיתמ םניאו םיממוש. !"םילכו "ציבו ילוא - לומ לכ תולוק שואייה ונילע רוכזל דרדתהל יכול היחיד ר
רובי! . םלועל אל איבי ןברק, הממשלצםשא לבא ללכ ה
וצ: גל) ב
" - איסור של טעם בהם שנבלע לאחר כלים מכשירים שבו האופן על למדים קאנו ינידמ, תונברקה כחל םִאְ יִלְכִּב תֶׁשֹחְנ והָלָּׁשֻּב
קַרֹמּו" ףַּטֻׁשְו םִיָּמַּב - ), רמול כ. ףוטשל ותוא ידכ רישכהל ריס לושיב, תכתממ שי ע״י אותו להכניס או היטב מים
םיח רחאלו ןכמ ףוטשל טעמ םימב. םיננוצ רות שומישה, םימב םימח ןבומ בכלי השתמשנו שבו לאופן זהה שהוא כיון. רוס באי
לב עודמ הרותה תשקבמ ףוטשנש תא ילכה םימב אםירק ניקוי? של יסודי בהליך כבר, היה ירחא ש תאצוה, םעטה לש רוסיאה רק אינו כלים הכשר ההכשרה. משמעות את בכך להמחיש רצתה התורה אל אאל מעמדו שינוי
לכן שימוש. בר ככלי מחדש והגדרתו םירהממ שמתשהל וב שומיש ילמס אונחנ במים קלה שטיפה ע״י ההכשרה, לאחר מיד
. ם קרי ךכ ןתינ ןיבהל תא גהנמה ןיגהונ" ףוטשל ילכה םימב םירק דימ רחא "הלעגהה לפיו לפסח, הכלים בהכשרת תנב (שו״ע
הגרי״ד תובנות אבוקרט אבינדב
החטאים על עצמיים בייסורים או האיסור מן בבריחה מסתפקים לא אנחנו ה' ובעבודת תנמוט הבוחב רסמ. םוצע ז כלהה. ונישע שנחנא - ו םילדתשמ המוזי רחאל יוניש ךרדה ירוקמ אוצמל ןכות - מן שסרנו אחרי
מסכת. חותפלוסיימנו ףד שדח ירחא ש ערה
הנבות שרפל ת ינימש קצה) הרב מפניני (ע״פ שר דמול שלמ ןו קוספה " תאֹז המדָּיַחַה ה ֶׁשֲא ר ֹּת "ּולְכא) הי השמ זחוא היחה הארמו םהל לארשיל רמואו: םהל "שה
בגמרא גם תאכלו"". לא וזו תאכלו "זו ) מהקב״ה מוחשית בצורה הטהרה סימני את למד עצמו רבנו שמשה מובא
- "וְזֶֶ דכתיב ושרצים. . חדש וראש מנורה הן: ואלו באצבעו, הקב״ה לו שהראה עד למשה לו קשין היו דברים "שלשה לָכֶם ה
אֵמָּט). "ץֶרֶּׁשַּב הַ אלא פה בעל באמירה רק נעשה לא והכשרות הטהרה בסימני שהעיסוק לומר חז״ל את מביאה "וְזֶה" "זֹאת", של הלשון המג היח לש לכ רבד. רבדו ההימתה הלוע, הילאמ עודמ היה ךרוצ חורטל איבהלו תא לכ ינימ תויחה ידכ תוארהל? םעל בהד
באכילה? נאסר מה ללמדו כדי והרמשים השקצים כל את למשה ומביא הקב״ה טורח ודמע ללמוד עלינו מופשטים עניינים אינם וההלכה התורה התורה. ענייני בכל ולמעשה כשרות בענייני חשוב עיקרון מכאן
." הכלהה אל תעבקנ יפל תורדגה, תוירואיתו םיקתונמהלכה. תואיצמהמ ךאיה" רבדהש הארנ, וניניעל הווהמ קלח ימצע ההמ ה בחיי הידיים את ללכלך יודע תורה של אמיתיים חיים לחיות שחפץ מי בפועל. לחיים חיבור ידי על אלא שיהיו ככל מוצדקות
, השעמ תוארל םייניעב תא הנמלאה האבש לואשל אלו שגרתהל אוהשכ שגופ הנושארל הןבקרוק. .
תעירז-ערוצמ ר) אצ הרב דברי עבשנ היא בלידה מצטערת שהיא שבשעה םימסרופמ ירבד ל״זח השיאש האיבמ ןברק תאטח רחאל התדיל םושמ ת תלד שלא
בר םי. ה הרמוחבו הלודגה. ולש הז והז יוט אטחל םדא, ןושארה אל. תוחפ בי
אפילו הצליח ולא קשה םדאבוד ןושארה אל הצר על אבל להשיגו, ובמאמץ בעמל הדעת את ישיג הראשון שאדם רצה הקב״ה
להתאמץ ןיתמה דע גישיש תא ירפ. תעדה ול - גדול בעמל כעת יבואו שלו ההישגים כל ולכן שנועה, ולש אוה הדימ דגנכ הדימ ה
השגה. ברי שיהיו כדי מאוד ויצטער קשה יעמול האדם כולם על בחיים. להישאר והמאמץ שיוליד הילדים הסנרפה, ולש שלפנינו היולדת את ממשיכה היא אבל חווה. קללת בשל מהלידה צער ומלאת מדם טמאה היא הזה, החטא של תוצאה היא
הריהצמ םגש איה אל הצור ץמאתהל ו החוטא כדין
בנקל. תאוותו את ולהשיג קשה לעבוד שלא שביקש
של לשבוע גם הדברים נאים יש החיים ארץ את להשיג שכדי יודעת כולה האומה הזיכרון. ימי לאחר שנחגגת ישראל עצמאות
- אנו הארץ. ץמאתהיישוב תושק המחלמב לבו - היולדת כמו שלא א לםיעבשנ מבקשים אלא לחומה לעלות שלא שבועות
לתולע ובקרב. בשדה
ירחא תומ ימ יןורכיז 134 )
רקי עהישעה סַמִּים קְטֹרֶת חָפְנָיו וּמְלֹא אֵשׁ. . גַּחֲלֵי הַמַּחְתָּה מְלֹא "וְלָקַח הקטורת. הקטרת היא הכיפורים ביום הגדול הכהן של
"הָּק) דַּ. שקב הל נריבס עם יחד המזבח מאש הבוערות הגחלים הדקיקה. והקטורת הגחלים מסמלים מה
היגולונכטה. לש כה מייצגים הקטורת סממני אבא. בית של העתיקה מהאש שיונקת היוקדת ההתלהבות את הבוער, הלב את מבטאים הגחלים
- ההיפך את - השניים בין לשלב מבקש הכהן המתמיד. והמאמץ התחכום את המדוד, השכל את השכל יחד והחם הטבעי הלב
באחדות. עליהם ישעמלכפר. יתריציהו אוה שקבמ סנכל תא םלוכ דחי הו של בשילוב רק מאליה עולה היא עקיבא, רבי תלמידי כמו קר בשכל או אהרן בני כמו פועם ברגש רק נמצאת לא הקדושה
- תאֹזְּב אֹבָי ןֹרֲהַא לֶא """ׁשֶדֹּקַה ג)!
/) ימי ןורכיז העק ידעומ ברה חפק פ״ע( םישודק הוא השם קידוש ענייני לכל המקור " - בפרשתנו אחד מפסוק אֹלְ וְּלַחְת תֶאּול" םֵׁש יִׁשְדָק יִּתְׁשַּדְקִנְו יֵנְּבְךֹותְּב לֵאָרְׂשִי כב (ויקרא
) " - הזו למצווה הרמב״ם הגדרת את לראות מעניין. ןינע תאז וצמה וו םיווצמ. אנחנו אשר וה מזיק. שום בהיזק נפחד שלא
הגרי״ד תובנות אבוקרט אבינדב
ףאו, לע יפ אבש ונילע חירכמ רבוג … תאזו איה תוצמ שודק אל. םשה עמשנ ונממ - יתעלה בו לכפור ממנו יבקש לומר רוצה
תריסמ ונשפנ תומל דיב סנואה לע ותבהא תי ךרב. .".
יפל ם״במרה רקיע הווצמה אוה היפכל תינוציח לטבל ל ההתנגדות ביטוי אלא מעשית התנגדות סתם לא והתורה. האמונה את
! ןיא םוש אל״עים."! הרשפ ןיגפהל םוש. . דחפ ונניא נכנ - שלה מוחצן שו םשה וניא הווצמ םדאש לוכי תושעל, ומצעמ קיד
ןו. ינוציח שודיק" םשה אופיא: ועמשמ דומעל ןויסינב אלו ניסי."! ענכיהל
א הרחיבו רבותינו קידוש של הזו המצווה ת. תווצמ שודיק םשה אל קר םירקמב לש התימ לע שודיק םשה ךותמ תוריסמ שפנ
היא שמים, שם רקיעבו גם הליפתב. השודקב שודיקבו םש םימש ונישעמב - חרוא םייחה בונלש הגדרת אלפי םא, ןכ נמצ
- בחיים שלנו שהקשיים הרמב״ם, םה אל תרחא רשאמ - והגשמיים הרוחניים מצוות את בהידור לקיים שלנו האפשרות
ההזדמנות זאת תקלה; או מכשול סתם אינו קושי כל אתגר, כל פיתוי, כל השם. קידוש היחידה ברבים. יתברך שמו את לקדש
רהב-יתוקוחב תוכרבה) תודהיב ימי, ןורכיז
על מלמדת בחוקותי פרשת ןתינ תחקל כיצד מלמדים הפסוקים םישדוק. של המרה או לפדיון הנוגעות הלכות,
ההנאה של הערך את למקדש שילם שאדם ךשעה םתוא הרזחב ןילוחל םירתומה. שומישב ושדקוהשהפו שדקמל לו וא הדש. ואפילו סכום, בכל ההקדש את לפדות שניתן מלמדת, ההלכה
הווש רפ הטו. ןתינ ביחרהל תא ןורקיעה הזה ללכל ייח םדאה םלועב. הזה ירחא, לוכה שמא ךייש ל וליפאו םדאה ומצע ו םלועה ולוכ ארוב,
ב מעילה להיות יכול בו שלנו שימוש וכל הזה העולם מענייני ליהנות שלנו שהדרך אותנו, מלמדת התורה שמים. קדשי על הוא
ביותר הפעוט ולו השעמ, ונלש כל שנפדה. ההקדש של בשווי להיות חייב אינו הזה יהפדיון הניתנ יהשלכ ונובירל לש. םלוע יד
תכרב, ןינהנה הקדצ הטעומ - - הזה. העולם תענוגות מכל םירישכנות תא עקרקה מהיל
הנבות תשרפל רבדמב במדבר) יוסף דרש דרש (ע״פ
במפקד פותחת הפרשה קר רודיס לש בש םיט אלא הריפס תקדקודמ לש לכ טרפ טרפו. ןיסוללא לש ללכ, לארשי אוכ
י״שר רמוא איהש הדעונ תעדל המכ םישנא ורתונ רחאל אטח לגעה - םינושארה םיררבמ יהמ תרטמ סה הריפ הר מסביר ורמב״ן
משמשת שהיא רש״י של לדעתו קשורה היא והאם רמב״ן של דבריו משמעות מהי רחמים. עליהם יבקשו ואהרן שמשה כדי
ב טבי יכוניח. אלפנ הריפסה איה םג ןוצר עיגהל ךסל ללוכ הא כמו ופרט. פרט לכל התייחסות
ב תריפסו, רמועה ובש ונחנא רבכ םיצור עיגהל םישימחל םוי ךס כה. המסר זה
- שלה. ושינוי בהנהגה מהפך אלא
לא ישראל. לעם אחרת להתייחס צריך שהוא צריכים העגל חטא לאחר שנותרו האנשים ומגוונים. רבים פרטים של כאוסף גם אלא כללית אחת כחטיבה אחת, כעדה רק
ת םימחר. תינטרפ בקש השמה אוה, ונבר אוה ךנחמ המואה לוכ. ןיינמה צריך הוא
לעשות אבל הציבור כלל עבור הרוצ בתישיא לָּכ תַדֲע "ֵנְּב - ם ומש לש לכ דחא עדחאו י. לֵאָרְׂשִי םָתֹחְּפְׁשִמְל תיֵבְל םָתֹבֲא - כָּל
רָכָז" םָתֹלְּגְלֻגְל.
אשנ ימי ןורכיז, תוכרבה היב תוד) אָּׂשִי" 'ה ויָנָּפ "ָךיֶלֵא ת- םינהכה השרפב החיטבמ לארשיל תואישנ" "םינפ ברכ ) נושא ה' כיצד שואלים המלאכים.
רֶׁשֲא אֹל "ָּׂשִי תראתמ ותוא חבשב וינפ, ומעל דועב הרותה ( א" םיִנָפ ). הקב״ה בתשובה, - למלאכים עונה לא כיצד
םירימחמש ךרבל תכרב ןוזמה לע תיזכ םחל דועב ביקשתי אני.
החיצוניים מהקשיים התעלם ומעולם מאז ישראל עם תא תוימינפה לש שרדמה הזה לע יפ ןורקיע. דחוימ ןתינבאר ל וזכר
תודוסי. הנומאה את וילע אוה הדוה ה - עבש לחם םגזית היהשכ ול קר כ וראה בהתלהבות ם, ךכ ולמשו תא ארוב. םלוע למו
ה" גהונ ומע התואב הדימ םגו אוה אשונ תא ויניע רבעמ הארנל ןיעל. תישונא הקב
הגרי״ד תובנות אבוקרט אבינדב
הנשמה לתוך עמוק עמוק חודר האינסופי ה""מבטו אל קסוע ישעמב ם יחה נוצ םיי לש דאה ם ייחבו לוחה ןי. ולש הקב
ינוציח רזו תוישיאהו."תילארשיה 'ה אל חקול דחוש אבל במשפט, מתבונן לא גם הוא אלא למשפט הבאים במעשים סתם
ב. הנבות תשרפל ךתולעהב קרפ +ה לע ליפתה םי תנשמב ברה גיק קכא) הָּכַמ" הָּבַר "דֹאְמ - ם ןנובתנ הבוגתב לש ה״בקה תושקבל לש ינב לארשי רשבל, תוקריו אצמנ איהש הבוגת השק אתינלטקו
הביסהנתכרצ ךכל, איה םעש לארשי אל שקיב קר לכוא הדימב ה ה ). ולילות ימים - שלו לאיסוף התמכר אלא
תונלבסו, תויומכ. תורידא תונשוכרה וזה תאטבמ ןדבוא בהטילש בהיותו ישראל את לימד שהמן למה לחלוטין מנוגדת והיא
. אל אלפ ל״זחש םיאצומ תושקבב הלאה זמר רסוחל תוניתמ לכב ימוחת. םייחה, םהירבדל םעה חרב רהמ כתינוק סיני הרץ
היתר לקבל רצה אלא ודגים בשר רק ביקש לא העם הספר. מבית רסן. ללא תאוות סיפוק שכולה ולפריצות עריות לאיסורי
סבלנים להיות הקב״ה של לבקשה מוחלט בניגוד זאת רָחָמְלּוׁשְּדַקְתִה" םֶּתְלַכֲאַו "רָׂשָּב - ).
תא ןוקיתה מל למשה שהמתינה מרים הצרעת. מן שתחלים עד ימים, שבוע למרים כשחיכו ישראל בני למדו
שלה השכר כעת, הביתב. הדמיל תא לארשי םהמ תונלבס הדמתהו לארשי םעש יה, תא ילמד כולו כפי הזה. העיקרון
ה המחזאי ש - קירנה ןאהוי ןסביא יגוורונ הדימ יכה הרקי לש ידוהיה איה ותלוכי "ה."תוכחל
חלש ךל וש) - שמו את וקרא י' האות את נון בן הושע לתלמידו הוסיף רבנו שמשה לנו מספר הפסוק המדרש יהושע. ה ונל תואהש 'י מגל
ה. שרה של המהפך וכיצד הדברים של משמעותם מה קשור
יהושע? של לשינוי ת, 'י הפילחהש תא תואה 'ה האו יוניש מבטאת. היא י' האות המופרש הבא העולם את המייצגת קטנה אות
ןמ םלועה ירמוחה ולעומתה בעצמו המכונס פרטי אדם היא תשרי 'ה תגציימ תא םלועה הזה לע ןווגמה ילסרבינואה. ולש האו
וליאו הרש איה םדא לעב העפשה המונית.
, הכללית, בה' המתחיל את לוקח הוא לשרה. שקרה ממה הפוך שינוי בו לחולל רוצה הוא
תואה 'י ו עשוהי ללפתמ לע הציבור מן לפרוש שידע המ הלודגה איה בלשל ןיב תורגתסהה העפשהל, תינוציחה. ךירהחכ כשצ
רשפא ןקתל תא לועה - יִּכ-ָ יְּב " - תומ םלוכ רּוצ"! םיִמָלֹוע ' הּ חרק ות שפנ ברה ש (ע״פ ז)
צורך יש אם אותו ושאל תכלת שכולה תאטלית וישנא םישובלה ב חרקש איבה ינפל השמ המדרש דברי מפורסמים להטיל
ךרוצהבגד דועב ליתפ תלכת הרקמב ש שאין בטענה לצחוק האנשים תיהתחילו. םהידגבב עמשמל הבושתה, תיבויחה ציצ
בו.
ןב הלו ה םילמס העידיל. תישונאה ןבלה אוה העידיה וה םה השעמל ה תלכת ת ה הדבר, תיאדו, הדבועה אלש תנתינ רוערעל רווחמ
האנושי. בשכל מושג הלא הכבוד כיסא והיא נתפסים הבלתי והים השמים צבע היא המסתורין, היא התכלת לעומתו, בהוהיר. , ונייחב דומילב - הוודאות על נשען הרוב ובעשיה, כללי חשיבה, דרכי יסוד, עקרונות אנו זה, בצד סמכויות. ומדרג הסקה
ד םירכוז שיש םיקלח םלועב ןיאש ונל הגשה הנבהו. םהב תמי ונחנא םיעדוי ןיאש ונל קסע ב " תולאש ןוגכ מה למעלה, מה
, הטמל" המ, םינפל המו רוחאל ( ).
חרוק שקבמ שיגדהל סיפור כל להפוך מבקש הוא בספק. כמוטלים ההלכה כל ועל המציאות כל על להסתכל הזה, ההיבט את
אובייקטיבית עובדה תילט״כל הלוכש "תלכת תרמוא ש תפישת למבחן. לנתונה המויסקא וכל לנרטיב יותר חשובה אינה
שגר ישיא. יביטקייבוס מכה בתכלת מעורפל ול מאדם משתנה וחוויה מתחלף היגיון של בעולם יציבות שום אין מתעתעת,
. ם לאד דגנכ הפקשה, וז השמ שרוד םיטוח, םיכותח םיבלשמה םכותב תא ןבלה קהובה האובייקטיבי העוגן את ומבטאים
משתנות. אמיתות של בעולם
הגרי״ד תובנות אבוקרט אבינדב
תקח ןמ) הרעסה ד (ע״פ ידי הליבט הווקמב על מטומאתו נטהר אדם שבעולם, הטומאות בכל תוחוכ. בומצע (וטומאת מת מטומאת בטהרה אבל
- פעמיים הפרה אפר עם ממים הטמא על יזה )ערהכהן הרותה הווצמ םדאש רחא היהי ברועמ ךילהתב. הרהטה מצו ביום
- יטהר. הוא כך ורק משמעות על רבות אותנו מלמדים הללו, השלבים שני ועל החיים. מעשה היא הטבילה
להכניס התאמץ האדם שבו עצמאי איבה" ושפנ ימב "תעדה יא מקוואות (רמב״ם ). החירות את מסמלת "הטבילה
תישונאה תאו ויתריציה ת. וחוכב לש םדאה תולעהל תא ומצע, הלודגל םוזיל עיגהלו םיהבגל יש."םישדח זכתה כך האנושות
לעולם. ילדים ולהביא חולים לרפא החיים, תוחלת את להאריך
עצמאי במאמץ די לא םיי, ןיאש םהב תוומהחלבס לו לתיקון לזכות כדי אבל הנחבמ. להפרות או גוסס להציל את למחות כדי
" םדאה. ךירצ סינכהל ומלועל ישיאה תא ונוביר לש םלוע - לנצח המוות קללת את להעלים האבל, דמעת יכול איננו האדם
רותפל תא תדיח תוומה וירותסמו.". קר םיהולאה אוה ערזיש רוא לע המולעת הארונ וז האדם האישית, ההשתדלות לצד
משמעות. מתמלאים וחייו כוחותיו במגבלות מכיר חילש ה - מהכהן מופלאים מים של בהזאה צורך יש במקווה, לטבול האישי ברצון די לא מת בטומאת רק לכן, ,'מביאים ה
אנושי. הגיון ללא בחוק לעולם טהרה
סחנפ ירבד) ברה יש הֶז. הֶּׁשִאָה רֶׁשֲא תֶא. . ּּורְמְׁשִּת. ּוביִרְקַּת "יִנָּבְרָק - ליחיד רבים בין לשון חילופי פוגשים אנחנו התמיד קרבן על התורה בציווי
תֵאְו תֶא. ֶּכַה דָחֶאׂשֶבֶּכַה הֶׂשֲעַּת יִנֵּׁשַהׂשֶב ַּת הֶׂשֲע. . " ב- כח (במדבר ). יפו ןושלה וללה ואיבה תקולחמל ןיב םיקודצה. םישורפל חיל
ומקריבים םיקודצהשומרים ונעט ןברקש דימתה אוה ןברק דיחי השועש ותוא וליאו םישורפה ונעט והזש ןברק רוביצ ש
אותו.
תַלֹע "ָּת - התמיד קרבן בפרשת הבא לפסוק תקולחמהה םהלש רושק אמש, דיִמ הָיֻׂשֲעָה ַהְּב ר" יַניִס ) מבטא התמיד קרבן.
את םושמ. ובש ברקוה הנושארל ןברק דימתה תורה למתן החיבור ליחידי רק שייך תורה מתן האם הדעות חלוקות לכך, אי
סגולה ואחד. אחד כל את המחייב כללי מעמד שהוא או
הריחב לש םישורפה איה הל מישראל
היה ףתוש. ותשיכרב ןברק אטבמה תא דומילה דחוימה לש לכ חא דגנ רהה, ד דצל הינחה תדחואמה ביטוי לידי שבאה
תופתושב האלפומ תברקהב קה דיחיה אוה השועש תא קה ורבן. ו על, ןברשומרים לבא אוהשכ אב םשב רוביצה םיברהו ה
הקרבתו.
תוטמ-יעסמ םשב-גכ) םרמא כ במדבר דחאבמסע םיקוספה, םינורחאה עגר ינפל תמיתח ה " - המשפט בענייני עוסקת התורה לארץ, והכניסה לָכֶם אֵלֶּה וְהָיוּ
תַּקֻחְל ְׁשִמ טָּפ" םֶכיֵתֹרֹדְל לֹכְּב םֶכיֵתֹבְׁשֹומ ). עוד האור הרותה מןוכנל בענייני לעסוק המשפט לארץ בהקשר ישראל.
בין העמוק החיבור את רואים ברמב״ם כשמעיינים " - הדין לבתי הארץ ופלך פלך בכל דינים בתי להעמיד חייבין אנו אין
( לכב" ריע ריעו אלא ץראב לארשי דבלב לבא הצוחב ץראל ןניא ןיבייח דימעהל תיב ןיד לכב ךלפ וךלפו סנהדרין הלכות רמב״ם
ןישנועה ןירוסמה םהל וא ).
ןתי, רמול נש רבסהה אוה םושמ ש יונימ םיטפושה אוה קלח בושיימ א ובהתיישבות בצבא רק לא עוסק משה קרובה, לארץ שהכניסה מחשבה מתוך ממצרים ביציאה מיד כן, משום בה. שחיה וסולידרית איתנה בחברה אלא
יתרו בעצת במינו דווקא ולאו שופטים או בחיילים. " לדגלינו מחורב ונסע בארץ לבא ומזומנים מוכנים היינו והנה
םתשקבוי םילגרמ לקלקתנו נעה םע. . וניטפוש ונינקזו ין" ). " - המשפט בעולם יהיה מהגלות אליה בחזרה הראשון שהצעד פלא לא לארץ, לכניסה הראשון בצעד כמו צִ בְְּ יּוֹן מִ שְׁפָָּט תִּפָָּ דהֶ"
ןכלו ) "ְׁשִמּורְמִׁש - נצטוונו יִּכ" הָבֹורְק יִתָעּוׁשְי בָל אֹו יִתָקְדִצְו תֹולָּגִהְל טָּפ. . ).
הגרי״ד תובנות אבוקרט אבינדב
םירבד םיקרפ) תבשחמב ברה ק יִּכ" טָּפְׁשִּמַה אֵל םיִהֹל "אּוה - אומר הוא המשפט בזמן הדין מבעלי לפחד שלא החובה את מנמק כשמשה (דברים יז) א משה בכך.
ונד תא דחא תודוסיה םיבושחה טפשמב. הרותה מלמ הוא טפשמ, הרותה ונניא בושיי םיכוסכס וא הערכה תיתרבח אמלעב
הוונעב. עוציב תוחילש תיהולא האדם הזכ. וא רחא םדא וניא לוכי טולשל לע וייח ונוממו לש םדא יחמב קספ ןיד,
רסוחלו העידי ללגבש ללחצים נתון הוא לטעות, מועד ם ןפואב. תוועמ בדין חברו את יחייב הסיבה זאת יפ תויודע, וניתובר שעל
סנהדרין הורגת שנה בשבעים מפעם עוציותר לש האצוה גרוהל אוה ךבוסמ היהו רידנ. דואמ הבי אדם דרישות אחרי זאת וגם
תורי םע םידע הארתהו. תשרופמ וחק
השופט של כוחו הגבלת נעבו " - בפסוק ןורקיעמהוטבע דוסי הז ש ת םיהולא לוכי תויהל טפוש רק."תמא את עושה הדיין
ותכאלמ ךותמ הדרח המוצע ינפמ תוויע ןידה, . אוה וניא רוכיש חוכמ אלא שגינ קספל ןידה ינעתב ת. האל
דמוהוא לומ ויניע עו דית על קר ךכ ןיידה אל שמתשי הערל וחוכב וד. משפט ידו תחת ויוציא
רשי " אֱ יִהֹל" ם בָּצִנ תַדֲעַּב לֵא ).
הנבות תשרפל ןנחתאו ) גדול:
1 יִּכ יִמ ג יֹו לֹודָּג. ֶׁשֲא ר םיִהֹלֱאֹול םיִבֹרְק ויָלֵא 'הַּכ יֵהֹלֱא ָכְּבּונ ל) נֵאְרָק. ויָלֵאּו
2 הַַ לִפְנֵיכֶם נֹתֵן אָנֹכִי אֲשֶׁר הַזֹּאת הַתּוֹרָה כְּכֹל צַדִּיקִם וּמִשְׁפָּטִים חֻקִּים לוֹ אֲשֶׁר גָּדוֹל גּוֹי וּמִי. םֹו. יּ ח) ש(ם
. ואהבת הענווה תחושת על נשענים שניהם צדק למשפט ודואג חברו של בצערו כואב שגם זה הוא גדולה. בתלות בכלל עצמו את שמכליל חברו, על מתפלל היהודי החבר.
רובע. הרבחה הלוכ. גָּדוֹל. . לגּוֹי חזק, לעם אותנו הופכת ועומק בעוצמה באה כשהיא הזו, הסולדריות תחושת רק
בקע ימי) ןורכיז בעק ' - " אֶת אאָריִּתָךיֶהֹלֱא" ' - ב) ופחד. יראה בין ההבדל על מיוחדת לב לתשומת אותנו מעורר
הָיְּבֹופ, הוא פחד להסביר יכול לא שמפחד מי מוסבר. ובלתי נשלט בלתי רגש שלו בפחד ההיגיון מה אותו למנוע ומתקשה
מוזכר הוא הפחד, שמוזכר בתורה המקומות אבכל הז שגרה הרותהש הצור היהיש ונברקב לומל. ה״בקה ל ןנוגתהל. וינפמ
- ולכלל. ליחיד
הא, ותמועל היר אוה רואה האדם והתבוננות, נפש חשבון של תמצית היא היראה טלשנ םדאהש רחוב וב ריבסמו. ותוא רגש
. חכמים מתלמידי מההורים, לפחד עלינו מצווה לא מעולם התורה ואפילו
היא הללו המקומות בכל מה'. תשמ ןושלב הארי קלחכ. הווצמהמ משת אלא משתק, פחד מתוך להיות צריכה לא ה' ובעדת
- הבורא.
האר זמן גנ) חוניתורי אבל שבירושלים. המוריה בהר המקדש לבית להגעה הקשורים בציווים מרבה התורה שלו הגיאוגרפי והאיתור המקום שם
" - מסתורי תואר מציינת התורה זאת, םיבותכבמקום השרפב הרותבו. שוריפב לא יִבְחַר אֲשֶׁר הַמָּקוֹם ' מִכָּל אֱלֹהֵיכֶם
יֵטְב םֶכ שִָׁל םּוׂש תֶא םָׁשֹומְׁש ִׁשְל ה). םירבד(א י נְכ" הָּמָׁשָתאָבּוּוׁשְרְדִתֹו את כך כל מסתירה התורה מדוע מאליה, נשאלת השאלה
, בכך הרותה תשקבמ חתפל ונלצא שגר דחוימ תו תונרקס הו - םי. תוקקותש א אדם להיות הצורמוכרח שוגפל תא 'ה ש דם בעלי לכשעצמם הם מקומו. . , היכן לדעת הרצון שמאחורי הסקרנות המקדש, בית אחר "החיפוש מאודו. בכל לכך שמצפה
ש םש תא ידוהיהפגו.'ה אל היה תמאב הכוז ל - לאוג."! שדקמו כוח של מדבריו זה בהקשר נביא משה הרב הרב זצ״ל. צוריאל תורשע שכתב הוא מהם אחד, םישכל ספר ארצו מספר עם ממש של
םע יהודי היה עבה, רככים קבלה בחיבורי והזמנים, התפוצות מכל ישראל גדולי של במשנתם תונעסק יתלב. תיאלנ סקר
הגרי״ד תובנות אבוקרט אבינדב
םיניינעו. םיברש וכשמ םהמ תא םדי שואל לכל חן וענוות פנים יבחרמבר ס״שה תוגהו וניתובר לוכהשכ ואמב עצומה בקיאות
וכותב. בתכ ור) ירסומה תיב" "לאקזחי בספ הכרדה תיכוניח הרב, אותו והודרך נמסר "אילולא עצמו: אותו ההולמת
חכו יאלפ לש תונרקס יקיפאל, הרות תוערואמל הרות בתכבש תודגאו, ס״שה ב יאד היה וחילצמ ] בזמן ולאגור לרכוש
רצק - קיבד ול רסחה."ול י לא
םיטפוש ינינפמ) ברה זצש (ע״פ
הרותה ה יִּכ" םָדָאָה ץֵע "הֶדָּׂשַה - לעץ האדם בין המפורסמים הפסוקים באחד משווה ). המקרא פרשני האם נחלקו
או בתמיהה נאמר הזה המשפט התורה האם העיכלומר. תיבויח בקב - אומרת להרוג מבקש שאתה כפי העץ את תכרות אל
- ההיפך או האויב את במשמעות לעיין רנבקש לע ץעה ןויכ אוהש לוקש וייחל לש. םדאה שמו העורכת קוספה, של החיובית
ןוימדה ןיב םדאה ץעל רושק ל עלים עם ונוף המים את יונק הוא שמהם לאדם קבועים שורשים יש עץ ילכל. ץעה השעמחלק ל - לשניהם זקוק העץ האויר. לו מגיע שמהם םא םישרושה ויהי םישלח ממקומו יעקר הוא פעם לא משפיע שלו הנוף ובמקביל
שלו. המהות על םהוא ךירצ תעדל םגש אוה בכרומ ינשמ םיקלח. םיכרצנ האד מקורות את יונק לעבר, ומשתייך מקושר
הארשהה ולש תורודהמ. םימדוקה לבא אוה אל קפתסמ ב.
גם התשובה, בתהליך ה ונ םישגופ תא תוליפכה תמייקתמה. ץעב תיישעב אהבושתה ן רבעה הלבקבו. דיתעל םדאיקו קסוע תב
- ם, םש היישעה ולש המוד גל, מחד" ו תָׁש" לּו לַע יֵגְלַּפ םִיָמ יְרִּפ ןֵּתִיֹו "ִעְּב - ֹוּת" ).
יכ אצת וע) חונתורי היא בפרשה שיש הרבות מהמצוות אחת אֹל" יִּגְסַת ר דֶבֶע לֶא ויָנֹדֲא רֶׁשֲא לֵצָּנִי םִעֵמָךיֶלֵא "ויָנֹדֲא - עבד הסגרת איסור (דברים
ל שהכוונה ל״זחסבירים, מ ). חרבשץ וחמ ינענכ דבע ישראל לארץ לארץ אם אפילו וינודאל, אותו להחזיר ואסור אדוניו
י ידוה. העגה הלש את מעליו הפקיעה ישראל לארץ העבד לכך דומות דוגמאות מוצאים אנו חורין. לבן אותו והפכה העבדות
תוכלהב תועבוקש דבעש שאדונו - אי ול, השיא הש ך ותואב עגר ןבל. ןירוח הפ
קדושה העבד על מחילים הללו המעשים לא כבר הוא רוחנית, התעלות חווה האדם כאשר האנושית. העבדות את שסותרת
העמים ארץ מעזיבת הקודש, . . , אל החולין מן הנפש מהתרוממות נובעת. . חירותו "כאשר כעבד. הנמוך לגוסמעמדו רוזחל מל העגהו לא ץרא לארשי םוש חכ םלועבש ונניא לוכי תוחמל תא תולגתהה. . תיהולאה, ש. . יזא אל ןתינ לטבל תא דמעמה דחה
יקמעמ תוישיאה שב."תישונאה הוו וזה תדמלמ, ונתוא, ונחנאהמצ ימיב תוחילסה, הבושתהו םישקבמ ריסהל ונילעמ תא תודבעה לש רציה. הוואתהו גם
שבמקום ןתינ םימעפל טושפ חורבל לש, השעמ הזכ וא רחא בתיקון לעסוק הקודש אל שלנו הנמוכים. המקומות חורבל מ
. הלענה וא, זא ללוחתי ונברקב, ךפהמ ש ליצרנו. משועבדים
יכ בת וא ימי) ןורכיז כר (ע״פ עודמ ה - הפרשנים בקרב היא מפורסמת שאלה איבמשמעשרות ה םילימ ינפל םתאבה םיארקנ יודיו". ?"תורשעמ מקריא
םילימב, ולא הרי ידוהיה רקוס תא לכ תווצמ ה ה " - רמואו הכזש םייקל תא ןלוכ תורשעמ לָכְּכ, רֶׁשֲאָךְתָוְצִמ יִּוִצ יִנָת. . עָבַרְתִּי לֹא
ְצִּמִמ וֹ. . בְּקוֹל שָׁמַעְתִּי יָהֹלֱא, ה' ל כְּכֶֹֹׁשֲא עָשִׂיתִי ר" יִנָתיִּוִצ יג-די). כו (דברים את מכירים אנו הודיוו י כאמירה
םיקוספל ולא מה בחטא, והכרה באשמה הודאה שמשמעותה ודיוול וו י חטא? על
נ הפסוקים בלשון אדקדק ם נ - הוא אהנוסח תא םגפה יומסה זומרש. םהב מצו ". . לָכְּכ. ָךְתָוְצִמ לֹכּ כְֶׁשֲא ר ִּוִצ יתָנִי" כף; הןוימד
החטא את בחובה איהטומנת ש הזו אותן עשה הוא אבל כולן המצוות את קיים אמנם האדם האדם. מתוודה שעליו באופן
חונ לו שהיה אלו. דימ. אוה ןתנ תא לכ תורשעמה תונתמו םיינעה לבא ןמזב רחבש תושעל תאז מאמץ במעשיו היה לא
ב לש. ישוק במצ
- כלומר א אל םיק תא הו" לָּכ" הָוְצִּמַה ) א קר אל" המצווה כעין לָכְּכ", ָךְתָוְצִמ ולא. התביעה על
על עילאי, ובמאמץ בזמן החובות בקיום הדקדוק על הזו, יוקיחה- "ךרעב״הו מ הדילסה ב״וידוי האדם מתוודה אלה כל על
מעש!"תור
הגרי״ד תובנות אבוקרט אבינדב
הנבות תשרפל םיבצנ ') עמ מתארת שהתורה הוא המפורסמות מן על הרמב״ם לומד זו מלשון ומכופלת. כפולה בלשון בפרשתנו התשובה תהליך את
רמאנש: רבכו, החיטבה הרות ףוסש לארשי תושעל הבושת ףוסב ןתולג דימו ןה "ןילאגנ - הימים באחרית מיוחדת תופעה
הָיָהְו. . יִכ אֹבָי לָּכָךיֶלָעּו םיִרָבְּדַה "הֶּלֵאָה יֶהֹלֱא. . ה׳ָך עַד וְשַׁבְתָּ יֶהֹלֱא" תֶאָך ה׳ָךְתּובְׁש ( ). ההבטחה של פשרה מה
תתקיים? היא וכיצד הזו
יהיה כאן התשובה הליך אוה בסההרש אלו קר השענש, הבושת אלא היהיש ונל ךרוצ ישפנ. ךכב "כ - נפשי במעמקי מסתורי ח
שפנה, . . ופוסב לש, רבד שוחי ההימכב, ה״בקל ףחדב בושל."וילא הוא
ירה ונל הרדגה השדח לש, הבושתה אל הווצמ ה עליונה. מהשפעה הנובע פנימי הליך אלא אנושית פעולה
( הנבות תשרפל ךליו תיב) ףסוי לואש ד
התורה התורה ספרי את הכותב משה את מתארת כתב שמשה מתאר המדרש, בעקבות רהרמב״ם, ינב יול םעו. לארשי עבו
תורה ספרי י״ג " - המיוחד לתואר זוכה הוא כך ומתוך המ הכז השמ ראותל, הזה אלה שי כמחםירפוס ו אר הבר ספ."לארשיד
ובת ירפס הרות םיבר שכ. ? ולאמ
הזה הכינוי הוא - ישראל של כרבם משה של החינוכית העשייה של מופלא תיאור כתב הוא כי רבה, ספרא הוא "משה באותיות
יכ אוה שדיק תא היווה תינפוגה תינחורהו תידוהיה תשודקב "הרותה. , . שא שדוק לע םהיתובל לש ינב לארשי תא רבד של,'ה
( הנבות תשרפל וניזאה תמדקה) ירועיש ברה הליפת ש״קו היא המצווה לשיטתו, האזינו. פרשת כתיבת במצוות אותה תולה הוא תורה, ספר כתיבת מצוות את מגדיר כשהרמב״ם לכתוב
לכתוב מישראל ואיש איש כל על עשה מצות תוישרפ הרותה תובתכנ בגא התביתכל: הלש ושאר" בפרשה שיש השירה את הָּתַעְו "ְתִּכ שנאמר לעצמו תורה ספר םֶכָלּוב" תֶא הָריִּׁשַה תאֹּזַה ובתכ, םכל הרות שיש הב הריש וז רמולכ: ). לפי
ם״במר). ןיליפת הזוזמ ת״סו ז (א ןיאש" ןיבתוכ תא הרותה תוישרפ תוישרפ
הרותה הלוכ התייה רצ, הכי. ראשיהל לעב הפ ק ללגב ךרוצה בותכל תא תריש רוניזאה
הארנ, ריבסהל ש. אל םילוכי בותכל. התוא הרותהדם איה תיקולא ינבו א
הכתיבה מתאפשרת לש, הרישה לבא הרישה איה, תישונא תריש, םדאה םושמו ךכ איה החרכומ תויהל הבותכ לע. םדי החוכמ
כולה. שבכתב התורה בכל וההגות התיאומוד ילה ר ריכזמ תא דומיל ל״זח קוספהמ: ונתשרפב הדב" יִּ כםֵׁש ה' אָרְקֶ" לֶדֹגּובָה יֵהֹלאֵל אּונ ). היא שהתורה הוא, אמת
ששם ש ה' ארקנ. לוקב אבל יפכ ש. התורה ל״זחברכת םיאור קוספב הז תא רוקמה ל
הכרבה. ינבש םדאה םירמוא ינפל ק – פ״ע) יררה םדק א (בנק תאזו הכרבה
לכב ח ג ונא םיארוק וניינעמ לש גח ג, םיקוספ םירפסמה לע תווצמ. גחה לבא ינימשב תרצע את, ם ונא יארוק השרפחרונה האה
וניינעל? . לש םויה קשורה היא במה בתורה,
ינימש תרצע אוה דעומ עצמו בפני " ביניהם עניינים, למספר " – מל כלומר דמע ובש ויה םעה םיכרבמ תא ךלמה ל
םתרזיה םתיבל ירחא חילעה. ל לרג כ השענשלמה תיבב שדקמה ימיב ש ש ינימש תרצע ןושארה הירוטסיהב ך ונאצמ לשמל ב
םֹוּיַּב" יִניִמְּׁשַה חַּלִׁש תֶא םָעָה תֶאּוכֲרָבְיַו "ְךֶלֶּמַה – כשמו ). העם כל את, ךמברך ךלמה היה בישמ םהל הכרב ו
רגעים. ףסאנהם תואב
שרוש דמעמל הז אוה, רבתסמהשרפב ש מעמד היה רבנו שלמשה חז״ל פי על מלמד עזרא אבן םיארוק ינימשב. תרצע האנו ש
ךלמ של " – למעשה נאמר ועליו ( יִהְיַ" יִב רֻׁש ןּו וְךֶלֶמ דברים נ ה). לג אצמ א ם, ןכ תכרבש השמ ל רשי לא ותמה תרא השרפב היא
המלך כרבת, ונל טבשהרי. וניינעו, וכל לעמ שרוש דוסיו הנמל " – גת וגהנש לארשי ינימשב רצע שִׁבְטֵי יַחַד עָם רָאשֵׁי בְּהִתְאַסֵּף
לֵאָרְׂשִי" יום. של בעיצומו אותו קוראים אנו מדוע רבור ךכשמו –
הגרי״ד תובנות אבוקרט אבינדב
הידעת? ףסוי בד קי׳צייבולוס היה ימ איצמהש תא גשומה שיא" הנומאה."דדובה אוה ראית םילימב, תוקזח תויגארט, טעמכ הרב האינטימיות את מבין, לא שזר המיוחדת השפה את פוסקת, הבלתי העקידה את המודרני. בעולם המאמין האדם חווית את
- י "אנ."! דדוב
- משפחתו ששם הוא, מפליא - לוי משבט להלויים ויחוסם השתייכותם שם על נקראת זו משפחה הזו. לתזה מתאים הציפור של לשמה רוסי תרגום גם הוא זה שם סולו. שירת ששר ומשורר לחזן מיידיש תרגום הוא סוֹלֹוְצִּ׳יק שכן המשוררים,
ואר). הכירכ תירוחא לש (הה - ממנו מתאים אין אופיו. את לעצב לו גורם פעם לא אדם של שמו אכן - הסוֹלִיסְטים החדשנים מלאת וממשפחתו להבליט
תא- םדאה, דדובה שדחמה יתלבה האלנ ימו םיתיעלש ףא הארי כ כזה איש באותו יש קסם כמה אבל ומשונה'. 'מוזר טיפוס
-. - בבדידותו. העולם את ששינה דב, יוסף הרב
מתוך ארכיון מאמרי איגוד רבני הקהילות
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה