בס״ד - תשפ״ד כיפור יום ליל דרשה בנימין יד מרכזי כנסת בית
יום וכפרה, מחילה של יום נקיון, של יום בשנה. הקדוש היום נפתח עת עולה ההתרגשות
קדושה של יום. מחודשת. לידה של יום המחיצות. ושבירת אחדות של
אופן באיזה בו שפגעתי מי כל בפני ולהתנצל ישראל, כמנהג לנהוג דבריי בפתח, ברצוני
אותו לרצות שאוכל מנת על כך על שיודיעני אישי באופן בו שפגעתי ממי. ואבקש
הכיפורים1 ביום הפנימית ודה עב התורה בציווי להתבונן צריכים אנו הכיפורים, ביום העבודה מה להבין. כדי
בפרשת ש העבודה כל של עומק תיאור נו יש מות אחרי, הכיפורים ביום הגדול ן הכה עושה
נמצא המפורט התיאור במס מא יו כת ו, או נתאר בת מחר תה: וסף מ פילת
וכול הקטורת 'והקטרת העם של והפר שלו, הפר עבדות, עירים, ש ה עבודת
משנה ה מסכת ב כך כותבת:) ו משנה א (פרק שבועות
" זדון על מכפרין, הכפורים ויום בפנים הנעשה שעיר - וקדשיו מקדש טומאת
הודע ולא הודע והשגגות הזדונות והחמורות הקלות שבתורה עבירות שאר ועל
- דין בית ומיתות כריתות תעשה ולא עשה מכפר המשתלח: שעיר
מובן לא זה ולא שנ הזה! השעיר נתפס לעז זרק אז על עט כמ שמכפר זה הוא ל, . עוונותינו כל
טומאת של תיקון רק זה בדמעות מתארים, שאנו הגדול הכהן, ודת בעב שנעשה מה וכל
וקודשיו. מקדש איך: שאלה להסביר אפשר זה? את
כאן יש של הנושא: כל עצום ידוש ח למקדש השכינה השראת. החזרת הוא הכיפורים יום
לא? או ישראל בני בתוך שוכן הקב״ה: האם שישנו ביותר היסודי הדבר וזה
- גם הקטורת עבודת לשם. מכוונת קשר זה. רמית בא קטר
הקטורת בעניין. , הצדוקים מול הנוקב הוויכוח על מספרת -הגמרא
על מבוסס קהילות רבני (איגוד שטרית נפתלי הרב.)יר שהעב שיעור
- א: עמוד נג דף יומא מסכת בבלי תלמוד
" ה- לפני האש על הקטרת את ונתן רבנן: 'נו ת ויכניס מבחוץ יתקן, שלא
דרוש" מאי ויכניס. מבחוץ יתקן שאומרים צדוקין של מלבן? להוציא בענן כי
- הכפרת" על אראה ויכניס מבחוץ שיתקן. מלמד
נאמר" כבר והלא חכמים: להם אמרו ה" לפני האש על הקטרת את 'ונתן כן אם.
לומר" תלמוד מה הכפרת." על אראה בענן כי -. עשן" מעלה בה שנותן מלמד
-ה מחלוקת: הקטורת את להקטיר צריך כיצד הצדוקים עם
o הצדוקים של ענן ה שיהי שצריך טענו בחוץ קטורת. לקה״ק ייכנס ואז
הג על הקטורת שנתינת יך שצר טענו oהפרושים חלים, קה״ק בתוך. תהיה
המחלוקת -משמעות: הקטורת מעשה הבנת
▪ – לצדוקים היא״מיסוך" הקטורת ענן כשיש רק נכנסים. .
▪ לפרושים- היא הקטורת " קשר לדבקות להגיע דרך היא,
- זו עבוד הכיפורים: יום ת הזה ביום השורה לרוח. חבר להת
ולוביצ׳יק ס -הרב נפש ו (בספר ותיו בדרש )הרב כיפור ביום העבודה על: מסביר 2
o ה שלנו כשהנשמה ככה לנקותו, צריך מלוכלך כשבגד תלכל לנקות צריך ה, כ
. אותה
o ידי על בה הניקיון המפגש נפרדים אנו הכיפורים יום בסוף ולכן הקדושה, עם
ל- שעולה אצלנו שהייתה מהשכינה 7 באמירת. רקיעים הא- הוא "ה'."להים
o הכה״ג תפילת משמעות זה א- ב "אנ 'ה (השכינה ה' באמצעות אנא ). נא "…כפר
בפיסוק" לומר צריך (ולכן לחטאים. נא: כפר.) נא כפר בה' "…אנא,
א- בעדת ניצב א-להים כי דין. בית הבאנו נדרי" "כל ת בתפיל oולכן יורדת ל.
אותנו לנקות כדי. השכינה
o עד שכינה סילוק שזה. קיעה הת
– כתיב להעביר ובנתר במים אותו שמשפשפים עי״ז לנקותו צריכים מתלכלך, כשהבגד תטהרו. ה' לפני שהשכינה כן ע״י להנשמה לנקותה צריכים מתלכלכת ונשמתו חוטא כשהאדם כן וכמו הכתמים את
" אמירת ענין וזהו אותה ומשפשפת באה הא" הוא 'ד' מיוחדת השכינה השראת עמנו שיש כן ע״י באה שהטהרה תטהרו ד' לפני ביוה״כ כי הרקיעים ז' דרך למעלה השכינה לסילוק סימן שהוא יוה״כ בסוף
מיטהרת. היא ביה בה ומשתפשפת בהשכינה נפגשת האדם וכשנשמת מהירושלמי הביאו לה ביומא והתוס' הלשון בכוונת לבאר ונראה ולפשעים לעונות נא כפר בשם אנא בבי״ת אומר הי' הכה״ג של שבוידויו
בי בשהייה להפסיק להחזן ואין וכנ״ל לטהר בכדי הבאה מיוחדת השכינה השראת שיש זה יום של ייחודו שזהו הכפרה שבאה הוא המפורש השם דע״י לעונות נא כפר אמירת לבין בשם אנא אמירת ן ולחטאים
ולחזור קצת ולהמתין אנא לומר להחזן הנכון מן אלא לפניך פשעתי עויתי חטאתי ואומר וחוזר קצת וממתין השם אנא בתחילה באומרו ששוהה כמו לשון כוונת היא דכך וכו' ולחטאים לעונות נא כפר בשם ולומר
תינ השכינה עם האדם נשמת שמשתפשפת עי״ז והיינו המפורש השם כח שע״י זו קה כניסת לתחילת סמוך נדרי כל באמירת נדרים התרת לשם ב״ד לצרף המנהג יסוד וזהו החטא. . מן לה שבאה מלכלוכה
בכד בעיוה״כ בי״ד להושיב זה מנהג כוונת דזוהי נראה וממילא ולסייעם עמהם להצטרף השכינה יורדת תמיד ענין איזה על בי״ד וכשמושיבים קל בעדת ניצב אלקים כידוע כי קדוה״י י בהקדמה השכינה את להוריד
פעמים ז' הא' הוא ד' ת ואמיר השכינה לסילוק הסימן היא אשר היום סוף שלאחר התקיעה עד היום כל משך עמנו השכינה ושתהי' ממש היום קדושת כניסת תחילת קודם קצת
הרב כדברי בשכינה" הנפש "צחצוח זה: יום של המיוחדת הכפרה oמשמעות
סולוייציק
- לעשות צריכים אנחנו מה שוכן, הקב״ה אם שלנו? העבודה מה אז עוד, נחדד
ועיי צמאים ארוכים, ימים במדבר שהלכה אנשים לקבוצת -משל פ בגדיהם ים, , נתלכלכו
מי מעין לפניהם נגלה הליכה של ימים אחרי שלפתע עד אופק, שום ואין ם וצלולים. חיים
הם וכך מהמעין, ולהתפעל ולשמוח, לשיר והתחילו המעין סביב נאספו עומדים
להם– ואמר אחד שבא עד כלה. . וכחם, ועומדים תכניסו פנימה כנסו השתגעתם?
ביוה״כ. כך ויגע עיף מלוכלך ישאר בחוץ– שישאר מי בגדיכם, את תכניסו עצמכם את
שכינתו ומשרה לנו מאיר הקב״ה לאירוע". כניסה "כרטיס כמו הוא הוידוי, בתוכנו
מחשבה עוד תכניס הנפש. כל את ל״אירוע" להכניס היא שלנו והעבודה עוד רעה,
תכניס– שלא מה בך, שהיתה חולשה עוד מקולקלת, מידה ככל מאחור ישאר
ותשקיע– שתעמיק חדש הזה מהמפגש ותצא בפנים, יותר תהיה
הצהוב3 הצעיף סיפור
והתיישב לרכבת כנס שנ מישהו על שקראתי, סיפור לנסוע החלה הרכבת צפירה. , גלגלים, שקשוק המושבים, אחד על
תיאר הוא: וכך
לצידי שישב הבחור ליבי תשומת את צד מה זמן לאחר אבל בהרהורי, עסוק הייתי לצידי, ליושבים לב שמתי לא. בתחילה
הוא עצרה, הרכבת בה פעם בכל בו: להתבונן לי גרמה שלו בהתנהגות משהו אך שונה, או מוזר מראה לו היה לא לא,
היה הוא הנוסעים, כשאר ספר בקריאת או בשינה שקע ולא רגוע היה לא הוא לחלון. נצמד כאילו בציפייה, החוצה התבונן
למשהו. חיכה כאילו בחלון, ושוב שוב להביט לו גרמה תזוזה כל דרוך,
מבין לא בטח "אתה אלי: ופנה הבוחנים במבטי הבחין מה זמן שלאחר כנראה פני, על תמיהה של ומבט בו הסתכלתי
לתשובה ציפיתי אך במבטי, שנתפסתי מכך נוח לא קצת הרגשתי בראשי, הנהנתי קבע. שאל בחלון." מתבונן אני מדוע
. שלו
נסיעתי היא הזו, "הנסיעה משהו מהורהרות להיות הפכו ועיניו אמר תבין" כך ואולי עתה עד עלי עבר מה לך אספר "ובכן,
לאחר3 הראשונה אתה מדוע הסוהר. בבית שנים שלוש אסיר הייתי עיר. של לרחובה יצאתי לא ואף נסעתי לא בהם שנים
הימים ובאחד ענייה ממשפחה מגיע אני ובכן, שואל? כסף סכום וגנבתי הלכתי בדחיפות, כסף של לסכום זקוק הייתי בהם
ביותר לי כאב אולם כך, על מצטער ואני לעשות, ראוי שלא מעשה שעשיתי יודע אני בו. להשתמש שאוכל מנת על קטן
נה ב כמה עד לאימי להודיע וטרחו באו אנשים שעשיתי, המעשה דבר על מהר חיש התפשטה השמועה אימי. של כאבה
מקום בכל לאימי, ובושה צער כך כדי עד יגרום שעשיתי שהמעשה ידעתי לא נורא. צער לה גרמו אותה, ביישו גנב, הוא
תשע״ח שנת בסליחות. ערב ספרתי
עלי3 גזרו הם והנה כך כדי עד איתי שיחמירו חשבתי לא במשפט, וגם הגניבה, דבר את לה הזכירו פנתה אשר שנים
הביתה לחזור כך כל רציתי הסוהר, מבית שהשתחררתי לאחר עכשיו, ובושה. כאב מרוב לעשות מה ידעה לא ואימי, מאסר
ואז לה. , שגרמתי מה כל לאחר אותי לקבל תסכים היא ם א ידעתי לא אבל…, סליחה לבקש להתחרט, אמא, את לראות
מכתב לה לכתוב. החלטתי
היא אם יודע אינני אך הכל, על מצטער ואני לראותה, לחזור רוצה, בנה שאני לה כתבתי במכתב, כתוב היה יקרה" "אמא
יחידה- בקשה לי "יש כתבתי כך " אמא לכן " הביתה שאשוב בכך תחפוץ עוד מבקש אני הבית, ואשוב שאבוא רוצה את אם
אלי פנה " אבל… לחזור, יכול שאני שאדע כדי בתחנה, לרדת יכול שאני שאדע כדי צהוב צעיף בתחנה שתתלי ממך
ידוע בלתי ליעד לנסוע ברכבת, הלאה להמשיך שעלי אדע אני צהוב, צעיף בתחנה יהיה לא "אם דומעות בעיניים, הבחור
לעולם עוד לחזור …ולא
אמא אולי מתבונן אני תלוי, צהוב צעיף יש אם לראות מקום, בכל תחנה, בכל מסתכל אני " לי אמר מבין?" אתה עכשיו
יותר מוקדם לרדת צריך אני ואולי אחרת בתחנה הצעיף את ". תלתה
אותו שאלתי לביתך?" הקרובה התחנה באמת."והיכן
צרוד בקול ענה לנסוע…" הלאה אמשיך צהוב, צעיף יהיה לא שם "ואם הבחור ענה תחנות" מספר."בעוד
לצעיף לצעיף, סימן מחפשים תחנה, בכל מביטים הזכוכית, לשמשת נצמדנו שנינו, בחלון, הביט הוא רק לא עכשיו,
. הצהוב
תחנות- שתי "בעוד עצרה הרכבת החלון. דרך מצועפות בעיניים הבטנו ושנינו לי. לחש הוא שלי" הבית שליד התחנה זו
מי מחכים, מצפים, מתוחים, שנינו עתה, היינו דרכו, לצאת כמבקשים בחלון אחזנו אחת. תחנה עוד נותרה תחנה, בעוד
…יודע
צעיפים עשרות שם היו צהוב, צעיף שם היה לא צהוב. צעיף שם היה לא לא, הדרך. כל חיכינו לה בתחנה עצרה הרכבת
הביתה לשוב לבן קוראים ברוח. מתנופפים בצעיפים מלאה הייתה התחנה כל. צהובים!
צהוב צעיף צווארה… ועל אהובה, לבנה מצפה מחכה, שם עמדה אמא. ואמא,
התרחקנו צער, גרמנו חטאנו, יעשו, לא אשר מעשים עשינו נתרחקנו, בה שלימה שנה
כל אחרי חזרה? אותנו ירצה אבא האם הסוהר מבית יוצאים אנחנו …ועכשיו …מאבינו
לו שגרמנו הכאב כל אחרי הזה? ? הריחוק והוא מחט, של כפתחו פתח לפתוח מנסים ואנחנו
שובה צהובים, צעיפים הרבה כך כל עם לנו ומחכה אולם. . של כפתחו פתח לנו פותח מצידו
הזו לקרבה ונערוג ונתגעגע… לו, ונצפה הרכבת… בחלון שנעמוד רק אליכם… ואשובה אלי
הרבה נמצא אות…ו… שנמצא רק לא הצהוב. . הצעיף את נחפש ונחפש… חזרה "אהבתי
ה אמר …"'אתכם
ולשלום טובים לחיים כולנו את ה' שיחתום גדולה. בתפילה
"אדרבה."שיר ה את יחד שנשיר אבקש
מתוך ארכיון מאמרי איגוד רבני הקהילות
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה