בדין בשר, עוף, דג וחלב מתורבתים

היו קונטרס הטמא מן צא יח סימן מתורבתים וחלב עוף בשר, ן בדי

יח סימן

ים מתורבת חלב ו דג עוף, , בשר בדין

מבוא דברי

מופרית מביצית הנלקח תא של דינו חלבי או בשרי כמקורו נידון הסופי המוצר האם

בוגרת מבהמה הנלקח תא של דינו פקועה בן מדין לנידו״ד הנלמדים הדינים

המיקרוסקופי גודלו מחמת תא של דינו הקד בשמות 'שנוצרה מבהמה לנידו״ד הנלמדים הדינים

לאחריו או השני המין עם לאוכלו עין מראית בדין טמאה מבהמה שנלקח תא של דינו

הטמא מן יוצא כ התא דין ואם איסור גידולי כלה זרעו ש דבר דין

בתערובת בטל התא האם

מעמיד דין יש לתא אם גורם וזה כזה חשובים והתא המצע אם

חדשות פנים

מן הרחק והשיקוץ הכיעור

למעשה הלכה הדין יכום ס

מבוא: דברי מצע גבי על גדל אלא חי, בעל גבי על גדל לא אולם צמחי] [ולא בשר מקור הוא כפשוטו מתורבת, , בשר הגבוהות העלויות מחמת ומתפתחת הולכת זו מגמה הבשר. כצורת ומרקמו וצורתו בשר, כטעם הסופי וטעמו

למקור חשיבות יש האם שלפנינו הדיון מהות ועוד. למיניהם ירוקים ארגונים ומחמת חיים, בעלי בגידול דינו ואם מנבילה. גם או שחיטה לאחר האם מטהורה ואם טמאה, או טהורה מבהמה אם הבשר של הראשוני

בס״ד החילונו ובזה ונפק״מ, דינים אילו ועוד כפרווה. דינו או כך, אחר. כבשרי

שהמוצר המטרה זה. מוצר של הייצור לצורת ראשית מרקמה מורכב יהיה הסופי [שהוא שריר לרקמת דומה

מקור והנה ועוד. שומן רקמות גם בו ושיהיה, העוף ומן הבהמה מן אוכלים שאנו בבשר העיקרי ]הרכיב

בגוף כאשר בתאים, הוא הרקמות בגוף אחראי החלוקה [על מיון לאחר כבר שהם תאים קיימים החיים בעלי

בכמות אולם להשתכפל, יכולים הם גם ואמנם ראשוני, מיון לפחות או, מיטוזה הנקרא החלוקה ]מנגנון מרקמה לעבור יכולים שאינם ועוד ייפסקו], שלא כדי החלוקה של המנגנון את משבשים אם [אלא מוגבלת להשתכפל ויכולים רקמה, סוג לכל להתחלק יכולים כלל, מיון עברו שלא עובריים גזע תאי מאידך לרקמה.

גבול ללא =[ תאים הם גזע תאי פְּלּורִי- של או הגוף של התאים סוגי כל להתפתח יכולים שמהם פֹוטֶנְּטִיים,

מסוימת. רקמה לשניים מתחלק הזה התא המופרית. הביצית שהיא אחד מתא חייו את מתחיל עובר, כל כאשר. לזה זה זהים התאים כל ההתפתחות של האלה הראשונים בשלבים הלאה. וכן לשניים, מתחלק מהם אחד וכל שריר לתאי כגון התמחות, מקבלים התאים שבהם התמיינות, תהליכי מתחילים לגדול, מתחיל כשהעובר רק יכולים העובריים הגזע תאי מבוקרים, בתנאים במעבדה אותם כשמגדלים הלאה. וכן דם תאי עצב, תאי ושומן,

בנוסף, הגבלה]. בלי כמעט ולהתחלק להמשיך החי מן הנלקח גזע לתא, מעבר נוסף מרכיב ליטול חובה

, ש ועוד מינרליים הורמונים חלבונים, הכולל כמזון שישמש בתחילת. ולהשתכפל להמשיך לתאים מסייע

ב ו הפיתוח, אלו, ימים עד מהחברות חלק הנקראSerum [דם הבהמה מן נסיוב בנטילת זאת הוסיפו ] כיום.

משמש והוא ועוד, סויה בסיס על בלבד לצמחי המזון את העבירו ישראליות חברות בכמה מיוחד בפיתוח

ו התזונה חומרי כל את הכולל מצוין כמצע ולהתחלק. להתרבות להשתכפל, להמשיך לתאים מסייע נוסף

צורך יש לאמור, לא בצורה יתרחבו הם בהם, תתמוך לא אם שהרי, יתפתחו הרקמות שעליהם בתומך

התאים כי אפשר אי המקצועית, בשפה 'פיגום' או 'תומך' סתם ולשים, מסוים ומבנה צורה וללא מסודרת את לייצר אפשר יהיה יחד גם התוצרת שמכל כדי אכיל 'פיגום' צריך לכן להפרידם, אפשר ואי נתפשים

הנדרשת הבשר. תוצרת ג׳לטין, או בקולגן השתמשו בעבר אם ו בחלבוני הוא השימוש כיום כגון הצומח מן ם

ועוד טבק או. סויה,

התמיינות עבר שכבר לאחר בוגרת מבהמה התא נלקח תשע״ג, בשנת למעשה הלכה וממנו, שריר לרקמת

. הראשונה הבשר קציצת את פיתחו הופקו מהתא המטבחיים בבית פרה של כתף משריר נלקח התא. כאשר

מתורבתים וחלב עוף בשר, ן בדי יח סימן היו קונטרס מן צא הטמא

לווי תאי בשריר הנמצאים [תאים ן י גידל שאותם פגועות] שריר רקמות לתקן ותפקידן על ו עשיר נוזלי מצע

הזנה בחומרי שהופקו הפרות, של מעוברים עשיר זה מזון את לקבל התומך החומר. ובהורמונים בחמצן

היה שמתרחבים התאים. קולגן כ, יותר הרבה השתכללה השיטה שנים, עשר לאחר יום התא את כאשר

לוקחים והנסיוב משם לוקחים כלומר, האם לרחם שמוחזרים קודם עוברים משטיפת אי ת ששוכפלו גזע

מ וי נו שלא גזע יאת וה, ם הראשונה מהביצית, כלל ואו םת גידול מצע על מגדלים ש, הטבע מן חלבון הוא

ומ הם גדלים אים הת וכו טעמו עם לבשר החיוניים המוצרים שהם ושומן שריר רקמות גם,'מתפתחים

חמצן2 מתאימה, טמפרטורה עם, , למזון השמרים ייצור תעשיית כעין מנירוסטה, בדוודים CO, הזנה וחומרי

ושומן, אמינו חומצות ויטמינים, של. ועוד

אם היום, לנו המוכרים לנתחים והתאמתן הבשר צורות השלמת את וללא תומך ללא גידול על א הו המדובר

צורה לקבל כדי אולם הפיתוח. מתחילת קיים וכבר אפשרי זה טחון בשר לצורך להתאים, יכול ש מבנה המחקר התקדמות, עם יותר מסודר לנתח להתאים מתאים תומך חייבים. מסודרת חברות משתמשות ניסוי ה תלת במדפסת משתמשים אומר, שזה מימד, התלת עולם את גם מכניסים כלומר רקמות, בהנדסת גם היום

הדיו לתא שמכניסים מימד, חיים ''תאים בשר. ת רקמ מדפיסה והמדפסת כאשר הכוללת ודקה בסיסית רקמה

הודפס כבר שומן ותאי שריר תאי ה מתאים ביולוגי דיו שהוכן לאחר ישראלית, חברה ידי על תש״פ בשנת

מטריקס ותא התאים בין קשר כולל מסודרת, בצורה הודפסו הם ושומן, שריר של חיים חלבונים [=מארג

הבשר לנתחי בדומה ממש שיהיה יותר עבה נתח על מדובר כאשר אולם ]. לזה זה תאים הקושר תאי חוץ

העבים, הצורה שמתקבלת עד זו גב על זו בשכבות אלא אחת, ברקמה מדובר אין כאן, ועוד, הסטייק כגון הנעשה וכגון, אלו נתחים של חברות כמה של הדפסות כבר קיימים האמיתי. הנתח את שמזכירה הרצויה,

ישראלית בחברה על שהדפיסה יכול שגם מים, בסיס על וגמיש מוצק [=חומר מהידרוג׳ל המורכב שלד

אכיל וגם בתאים, , ]לתמוך לפעם מפעם שמתפרסמות ומחודשות, חדשות שיטות. ועוד

אופנים. בשני זאת ועשו מתורבת, כחלב ייצרו אותו שגם החלב, בתחום החידוש את נוסיף האמור ועל האחד

פיתוח הוא והשני החי, מן או אמיתי אם חלב של תרומות בסיס על תורבת מ פרה חלב או אם חלב פיתוח הוא חלב ייצרו הם לבשלותם, שהגיעו ולאחר בתרבית, תאים של גידול כלומר, האם, חלב מקור של במעבדה אם חלב של לפיתוח הגיעה שכיום ישראלית, חברה היא החברות בין החלוצה טבעי. באופן שקורה כמו

מוצריו שאר ולכל לחלב תחליף לשמש שיכול מה מתורבתים. , פרה וחלב הוא ביצעו שהם התהליך: כדלהלן

רמנטציה פ של לתהליך הכניסו הזה הגן את אותו. ושיכפלו בפרה החלב חלבון על שאחראי הגן את לקחו הם

בקמח השמרים לפעולת או בירה, ייצור של לתהליך בדומה, [תסיסה], חלב חלבוני מייצר הוא שם ו

למה לחלוטין זהים אמיתיים, שמפריעים חומרים ומורידים שולטים הם שכאן רק, מייצרות שהפרות

כגון לרגישים כולסטרול לקטוז, במעבדה, ששכפלו החלבון את להתאים הוא הזה בתהליך הייחודיות, ועוד. צריכים היו ולכן כזה, חדש לסוג השמרים להתאים צריך היה ובכלל לו, שמתאים המיוחד התסיסה לחומר

לעכל שיוכלו אותם ולהתאים השמרים את להנדס השונים. החלבונים את או חיידקים, או שמרים, זה אם

מן מוצרים יש ככלל. פטריות החלב הנצרך כל את לפתח וממשיכים יותר, מורכבים. שהם

ממש תהליך באותו לבשר שבדומה לציין ויש הזנה חומרי גבי על פיתחו אותם וגם מדגים, תאים, נלקחו

זה לצורך דגמו שאותם הדגים מסוגי אחד כל של פילה הדפיסו מדפסת. ובאמצעות

בס״ד נשוב אלו הקדמה, דברי ואחר על הלכתית מבחינה לדון העיסוק קודם כי ואומר, ואקדים. האמור

של הלכתיות ותשובות מאמרים כמה קיבלתי טמא', ה מן 'היוצא של הגדול לקונטרס בהמשך זו בסוגיא

כבר ש ות״ח ופוסקים רבנים. זה דין על כתבו ואפילו בשר דין לזה שאין שכתבו יש יילק ח המוצר הטמאה מן בלבד כשרה מבהמה לקחתו וחובה בשר, דין לזה שיש כתבו ואחרים כפרווה. ודינו באכילה מותר, הסופי

להיזה ויש ר נביא ובהמשך כבשרי, דינו העת כל וימשיך משחוטות, יילקח ולכן החי, מן אבר משום

מדבריהם, בדבריהם נדון. ובס״ד

היו קונטרס הטמא מן צא יח סימן מתורבתים וחלב עוף בשר, ן בדי

א. די מופרית: מביצית הנלקח תא של נו משריר שנלקח תא בין לחלק שיש לומר היה ראשון וחילוק בהלכה, 'תא' להגדיר כיצד לדון יש ראשית

ית מביצ נלקח אם אולם נלקח. הוא שממנו המקום וכדין כבשר לדונו יש שלכאורה הכתף, או שבצוואר

וממילא בשר, דין כאן אין לכאורה הפרה, לרחם החזרתה טרם מופרית לו יהיה לא בשר דין ההמשך. גם בברכות בגמרא וכמבואר וולד, מוגדר אינו יום, ארבעים עד שעובר בש״ס סוגיות וכמה מכמה המתבאר וכפי

מ' עד להתפלל שאפשר ע״א) ס (דף הנולד לגבי ע״ב) מז (דף בבכורות ובגמרא. הוולד של מינו לשינוי יום כהן שבת ע״ב) סט (דף ביבמות ובגמרא. ולכהן לנחלה כבכור שדינו יום, ארבעים עד של הפלה לאחר זה יום ארבעים שעד חסדא רב ומבאר יום, ארבעים עד לערב תרומה ואוכלת טובלת ומת לישראל הנשואה מביאה שאינה יום ארבעים בתוך המפילה לגבי ע״ב) ט (דף בכריתות ובגמרא בעלמא'. 'מיא אלא עובר לא

אינ הארבעים ליום שהמפלת ע״א) ל (דף בנדה ובגמרא. יולדת קרבן רבינו להלכה פסק וכך. לולד חוששת ה

) ה״ג (פ״ח תרומות בהל' כדוגמא וראה מקומות. בכמה הרמב״ם ' חוששין אין ישראל עליה שבא כהן בת לערב בתרומה ואוכלת טובלת בעלה ומת לישראל נשואה היתה לערב, ואוכלת טובלת אלא נתעברה שמא

בעולם מים אלא עובר אינו יום המ' שכל יום מ' עד למפרע מקולקלת זו הרי עוברה הוכר ואם יום, מ' עד

חשוב' הוא ויש יצירה תחילת שיש שברור שלמרות מוכרח כן אם. חיות, כבר ול בסנהדרין בגמ' וכמבואר שם הסוגיא על עין מראית בספרו הרחיד״א בביאור וראה אנטונינוס, לדברי רבי שהסכים ע״ב) צא (דף

ודוק בשאלה) והנה (בד״ה וראה יום ארבעים קודם גם, עובר בחינם להרוג אסור זו, חיות שמחמת [וברור מכל, מקומו כאן ואין ד, פרק אומן רופא ובספר ז. בפרק העובר תורת בספר אלו בדינים מרובה ]באריכות

ש מקום שאי לשונות עוד הבאנו ולהלן לו אין ולד ם. מת טומאת בו אין כן ועל כלל בשר שם עליו ן

של במאמרו ראיתי וכבר שליט״א ריזמן צבי הרב מכאן שהוכיח לד, בתחומין שהובא כצבי רץ בעמח״ס

זאת אולם בשר. להיחשב חשובים אינם גזע שתאי מוכרח גזע תאי שיש למרות בעלמא מיא לי דקרו דהא

דברי והביא, להיפך להוכיח יש שמביצה שכתב ו) אות לו (תחומין שליט״א אריאל הגר״י בתגובת ראיתי

ע״א ס״ד (דף בחולין בסוגיא )התוס' לנו מנין שאל״כ ביצה אכילת היתר למדנו הקן שמשילוח שכתבו

החי מן אבר יצאה היא והרי להתיר אסורה טהורה ביצה שאם שהקשה ע״ב) (שם הסוגיא על ברמב״ן [וראה

ש והשיב טמא? הטמא מן היוצא כל הרי מותר, הוא היאך ממנה היוצא עוף כן אם מספיק אינו זה, לאסור

אפרו אמרו שהרי והטעם גביל, לא מסרח דלא כמה טעמא מאי מותר טרפה של ח בעלמא עפרא גביל וכי

הוא, שהקשה כח) אות חולין שמועות (קובץ שיעורים בקובץ עוד וראה ע״א. דל״א תמורה במס 'כדאית' בשחיטה הוא שיכול כיון ההיתר לו חוזר ממנה שיצא העוף אולם בשחיטה, היתר לה אין ביצה. שבשלמא

איסור מלבד שהרי בשחיטה ניתרת תהא לא בהמה כל א״כ בשחיטה ניתר אינו יוצא, סור שאי תאמר ואם לאיסורו היתר שיש ממי שיוצאה בהמה דשאני לחלק ודוחק אמה״ח. מאיסור יוצאה היא הרי שעליה אמה״ח אלא אחד איסור שניהם הרי היא, סברא דמה היתר, לה שאין מביצה שיוצא בעוף משא״כ שחיטה, ע״י

עכ״ד שחיטה], מציאות לה אין דביצה שם וכתב. שהנה במאמרו אריאל, הגר״י ומכל בעלמא, מיא היא ביצה אוכל או משקה חשיבא היא בהלכה אם ביאר ובהערה אבהמ״ח. דין את מחמתה מתירים היינו לא, מקום

יעוי״ש יש שלכאורה סב, סי' ריש בפת״ש והביאם המפורסמים החת״ס מדברי בהערה הביא [ועוד. לאסור שאסור דבר לב״נ להושיט אסור כי אסור, יהיה ביצים עם מאכלים על להזמינם ועכ״פ לגוי ביצים מכירת

לו, אולם בהערה. דבריו ע״כ בצ״ע החת״ס ונשאר וכו', בנ״י על זה התורה של והגילוי נאסר, . ואבמה״ח

יעוי״ש עור, לפני משום בו ואין עוף, נח לבן ולהושיט להתיר שכתב ב) ס״ק סב (סי' תי בכר ראה מאידך מהלכות ללמוד שאין ומסקנתו. ואכ״מ ע״ד שפליג א אות במש״ז עוד וראה בביצים. הדין הוא ]וממילא

הנוגעו אנושי, לעובר ת אחרים בבע״ח זאת מצאנו ולא נדה, או תרומה לגבי מצינו בעלמא מיא של זה. שגדר

הראשונה השגתו. ע״כ

, ראשית דבריו את כ״כ הבנתי לא לענ״ד, ובאמת זה שמחמת, מאכל או נוזלי הוא אם מחמת דיון היה וכי

דיון וכל אבהמ״ח הוי אי החלב לגבי להדיא בגמ' דיון להביא לו היה כך אם שהרי מביצה, להוכיח בא מבוארים והדברים בעלמא, ומיא נוזל ודאי והם החי, מן אבר מחמת יאסרו אם וחלב רגלים מי על הפוסקים

בסי 'לעיל ה מדברי ועוד דינא, בהאי יוסף והבית הטור מדברי והבאנו טהורה, של רגלים מי דין לגבי

מתורבתים וחלב עוף בשר, ן בדי יח סימן היו קונטרס מן צא הטמא

החי מן אבר בהם יש אם ואחרונים, ראשונים הנז' בחולין התוס' וכדברי בידינו היה 'כלל ש אלא דלא משום

, ושריא' מחי דאתי מידי אשכח לו יש החי מן ודין הדם של מהעכירות נוצר הוא שהרי לחלב יש מיוחד. ודין

, מותרות ביצים שגיעולי ב) בעמ' (שם בחולין בגמ' שנינו זה ואדרבה התרנגול. מן שנוצרת ביצה הדין והוא

דאיירי רש״י וביאר ב הטהורה עם שנתבשלה טמאה ביצה כיון מותר וזה, ולא בעלמא מיא היא שהביצה

יהבי שהכו דאיירי הערוך כדעת ביאר גיעולי) (בד״ה ותוס' טעם. נותנים אין כלומר באחרנייתא, טעמא

נגמרו,'וכו שלא ביצים ומפלת רחמה בית על התרנגולת על אף החי מן אבר חשיב דלא לאשמועינן ואתא

הסוגיא על הרמב״ן כתב והטעם. לגמרי נגמרו שלא פי בגידין מעורה שאינה כיון לא ולכן, החי. מן חשיב

במאירי, וכ״ה שם, הרשב״א וכ״כ החי מן הפורש כבשר הן הרי בגידין מעורות עדין היו אם הא: והוסיף

וחשובין בגידין מעורות מתחילה 'דכולהו ריקמה שאם בסוד״ה שם בחולין התוס' לשון עוד וראה. ואסורין בני לשון אחר בו הולכין אין נמי דינא דלענין שכתב שם ברשב״א המובא התרומה לשון עוד וראה כבשר'.

אוסרת היא קלופה היא אם הביצה שלמעשה להאריך שם הרשב״א והמשיך, , בעלמא מיא ליה דקרו אדם השו ומרן אוסרת. אינה בקליפתה ורק ד- סעי' פד (סי' הביאורים שני כמו פסק "ע פסק ד בסעי' כאשר ה)

כבשר הוי שבמעורה הרשב״א דברי הש״ך והביא בגידין מעורה לא היא אם החי, מן אבר אין, שבביצה

החי, מן הפורש הרב הלשון כל והביא תרומות במס' בירושלמי וכ״ה רש״י דברי הביא לאחמ״כ ובסעי' חוצצת שהקליפה הט״ז, ומבאר אוסרת. קליפה ובלא אוסרת אינה בקליפתה שביצה שם, הסוגיא על, המאירי האיסור את להוציא הביצה בתוך לשלוט באור כח אין ולכן בעלמא, מיא אלא ממש בה אין הביצה. כי

משא יוצא. האיסור כל הקליפה ללא "כ בקליפתם הביצים שאר האם שם, בש״ך וכ״ה שם, לדון מש״כ וראה

שם בפר״ח ראה ועוד לא. או בעלמא מיא של הלשון כאן אין למעשה הלכה עכ״פ ודוק. כאן שאין לך לומר

שאחרת החי, מן אבר איננו מהגידין, ומשוחרר לגמרי נגמר כבר שאם רק וקיים, חי האיסור אלא איסור,

גם הפסוק אותנו שלימד ומה מהפסוק הלימוד לאחר גם וזה אסור, והוא החי מן שפירש כבשר דינו. ין עד י לחלוטין נוצרו שהם שלמרות בביצים וגם בחלב, מותרים שהם תורה חידשה מקום מכל הבע״ח מתוך בהם שיש שהצד ברור הנ״ל ומכל מהם. חלק עדיין בהם נשאר ולא ממקורם לחלוטין שהתנתקו ובתנאי

ש כיון אלא איננו החי, מן אבר הי והביצה דם, היה שהחלב מהאיסור, חלק היו והם ממשות בהם יש בשר ה ת

שהי ת בזרע מופרית ביצית מ שאני זה כל אולם הנז'. בתוס' כמבואר הביצים כל הוא וכך בגידין, מעורה ה

הי עכשיו שעד הי ואדרבה פירשא, תה מותר תה בבכורות בגמ' וכמבואר זה, מחמת ת ע״ב )(ד״ז חלי לגבי

, חמורתא יד ה עדיין ההפרייה לאחר כעת וגם בעלמא, מים יא ואם לעיל, וכמבואר מרובות לסוגיות ונפ״מ

. לנידו״ד עוף מביצת יש קושיא מה כן

ומתפתחים מפרים כך ואחר מיא שתחילתו עובר בין לחלק שיש שם, במאמרו אריאל הגר״י כתב עוד

להי מתחיל יום ארבעים לאחר ורק ומתמיינים מתרבים התאים, נלקח מתורבת, בשר אולם אדם. צורת צר וו להבדיל בלבד, בכמות כולו המתורבת הבשר מתרבה זה ומבשר גמורה, שצורתם מפותחים שריר מתאי

הבדל ואין שהייתה כמו נשארת שצורתו הוסיף מתא ההתרבות על הגדרתו ולגבי באיכות, שמתרבה מעובר

בימים הרי דבריו את להבין זכיתי שלא ובאמת ע״כ. מיכן. שלאחר לימים הראשונים הימים ארבעים בין בזה מיון לפני גזע בתאי מדובר ממש הראשונים, בכמות רק ולא באיכות גם בהחלט הוא המיון לאחר והשינוי

מתרבה זה 'מבשר לזה שקרא 'ואעיקרא 'וכו. קיי״ל זה מחמת והרי בשר, להיקרא מאד רחוק זה תא לענ״ד

מת טומאת בהל' ברמב״ם להלכה ה״א )(פ״ב מטמא בגידין איבריו נתקשרו לא שעדיין ע״פ אף הנפל ש אדם נפש לכל במת הנוגע שנאמר שמת גדול כאדם ובאהל ובמשא במגע בבציר ש שם למלך המשנה וכתב.

כאן שאין כיון והטעם שם. הרמב״ם על רקח במעשה כתב וכן. מטמא ואינו נפל נקרא אינו יום מארבעים

כדי המת בשר (ח״ב הלכה קנין בספרו שטארסבורק של רבה זצ״ל הורוויץ הרא״ד הגאון כתב וכן. להיטמא פחות להפיל שבאות לצעירות הפלות לבצע חולים בבית לעבוד יכול אם יהודי לרופא בתשובה קיז) סי' היתר לגבי הנז' המל״מ מדברי הרופא ממנו ששאל מה שהביא ובעוניי) בד״ה ו (אות ובתו״ד יום, מארבעים

הפלה של לסוגיא קשורים הם שאין אלא למל״מ קודם סוגיות עוד שיש לו והשיב יום, ארבעים קודם, גה הרי יום ארבעים קודם מת טומאת לגבי דבר אותו 'וכן בתו״ד וכתב בשר כאן אין וכך ע״כ. שיטמא'. מה המת

וממילא בשר, של דין כלל להם אין עובריים גזע מתאי הנלקח זה שלתא בעיני, ופשוט ברור הדבר נראה

היו קונטרס הטמא מן צא יח סימן מתורבתים וחלב עוף בשר, ן בדי

בשר, של דין אין מהם היוצא כל דבר צומח שממנו כלה בזרע ולא בשכפול היא ההתרבות ששיטת הגם

אות קיח סי' (יו״ד שכתב שליא המפלת לגבי החזו״א מרן ון לש הוא וכן בס״ד זאת. להלן נבאר עוד ו, חדש

ופשוט ברור. ה רא נ ך וכ יום' מ' סוף עד בשר עדיין חשיבא לא )ו׳ובאמת

נשאל שהוא אריאל הגר״י עם שו״ת לי שלחו ושוב והשיב עובריים, גזע מתאי הלקיחה על בדקדוק יותר יחמורתא לגבי בגמרא כמבואר כפירשא אלו תאים להחשיב השואל שרצה למה [כוונתו זרע אינם שעוברים בדבר כך על להעיר יש לענ״ד אמנם זרע]. ולא עובר הוא דידן שמקרה לו השיב כך ועל לעיל, שהזכרנו

לנידו״ד גדולה נפק״מ גם בו, שיש האם ברחם שיקלט אחר עד עליו עובר השם, שאין להלכה העיקר שהרי

שרי מופרות ביציות של בשמירה צורך אין שאם למעשה הלכה הוכרע זה פי ועל עליו זרע שם אז, ועד בזה״ל שכתב:) רלא סימן י שבה״ל(חלק בעל מדברי ואצטט האחרון, בדור רבותינו הורו וכך להשמידם,

האשה ביצית עם הורכב כבר שהזרע כיון סתם זרע מהשחתת יתר חשש בנדונינו יש, י דאול כב' שחשש 'ומה התוס לשיטת זו דלא כלל, ספק בזה אין לענ״ד אבל האשה. רחם דהיינו העובר שיתגדל מקום רק לנו 'וחסר

, נ״ט וסנהדרין ל״ג, חולין תוס' למש״כ גם אלא הדין, מעיקר איסור אין ממש העבור בעצם דאפילו מ״ד נדה

תורה, איסור גם דאיכא לשונם משמעות אשר והוא האם, ברחם כבר כשהוא היינו מחמירים, אנו כן ואשר

רחם דבלי מבחוץ האשה וזרע הבעל זרע הרכבת כן לא גמור חי להיות דעתיד עבור חיי וחי נפש, בגדר לפני גם חמירים שמ אלו וגם עבור של חי לא וגם נפש, נקרא אינו דעדין פשיטא לעולם, יתפתח. לא ויוה״כ שבת לחלל דמותר בה״ג בשם ח') פרק (יומא ור״ן ברמב״ן להמובא זה לדמות ורוצים יום, מ' סוף לשמור א' שבת חלל גדר גם דאיכא ויוה״כ שבת חלול דשאני בידם צדק אין אבל יום, מ' לפני עבור על גם

שלמה בית להגאון גם ראיתי וכה הלוי, שבט שו״ת הקטן בספרי תשובות בכמה בזה והארכתי הרבה, שבתות מצילים ואנו מעוברת כבר היא בהיות יום מ' תוך היינו כנ״ל שסוברים אלו גם אבל כדברינו. קל״ב סי' חו״מ

מותר שיהי' כזה הבל דבר הדעת על יעלה וכי חוץ בהזרעת כן לא אבל וחי, נפש להיות שעתיד עבור, חי

זרע השחתת חומרת בגדר נכנס ואבודו והשחתתו דלא, יטא פש עדין, שבחוץ זה זרע על שבת לחלל לא או זה בנדון זרע השחתת מתרת ההלכה אם רק והנדון מאד, . שחמור

עובר לא כלל נחשב זה, אין זה בשלב ילקח אשר תא להלכה כן אם הנה גנון מנ שאת והגם בשר, לא ו

לא שהוא הפשוט מהטעם וזאת בשר, הם אחריו שהבאים לומר שייך לא עדיין, זה מתא לקחו ההשתכפלות

הדברים את נוכיח ועוד אחריו הבאים לכל הדין כך וממילא אמו, ברחם בשר להיות. ל גד לא עדיין כי בשר, . דשמיא בסייעתא להלן

ב. מבהמה: בוגרת הנלקח תא של דינו

הנלקח תא אמנם בשר דין לכאורה קיים, משריר כבר ונלקח התמיינות, לאחר כבר שהוא בוגרת, מבהמה

יש וממילא לו, הוא אם פתרון למצוא צורך ויש בלבד, כשר ממקור שהוא באופן לקחתו דרך למצוא יש

אין שבנדו״ד ובפרט החי, מן אבר משום אסור יהיה שלא באופן בחייה, מבהמה נלקח של בהמשך היתר לו

לעיל הנז' בחולין התוס' בדברי למדנו וכבר אותו' שיתיר. שחיטה להוציא ' ושריא מחי דאתי מידי אשכח דלא והיא עולם בורא שברא המופלאה מהמכונה נוצר שמקורם כיון מיוחד, לימוד להם צריך והיה וביצים, חלב

לית אולם לעיל וכמבואר עליה בשר שם בגידין מעורה בעודה והביצה דם, החלב היה קודם שהרי. הבהמה,

חומצות כגון רבים ברים ד ממנה ולקחו בתוכה שהו אם אף הבהמה דרך עברו שרק שדברים דפליג מאן

מותר, ים עדיין ועוד, ואין מותר טהורה של רגלים שמי להלכה קיי״ל ולכן החי', מן 'אבר של דין לזה ואין

בסי הטמא מן היוצא ובקונטרס שם, ובב״ח בב״י וראה פא, בסי' בטור 'וכמבואר החי מן אבר של דין, לזה

מדברי והבאתי בזה, וביאורים מקורות הבאתי עוד ה משום אסור טהורה של מ״ר שגם שס״ל היראים

הבשר, מבלבול עבות ונעשה שנשתנה כיון אבהמ״ח לרגע נעלמו אלו שדבריו שם והוספתי שם, וכלשונו

שכתב שם בכורות עמ״ס הגריש״א ממרן דטהורה רגלים מי לאסור שיכתוב מהפוסקים לאחד מצאנו לא ש

יעוי״ש. , החי מן יוצא מדין אשר כל כן אם הנה מאום בו אין אם היוצא וכל אבהמ״ח, בו יש מהבהמה חלק

מלבד אסור, ממנה נוצר ואם מותר, בה שהה אם אף דרכה, עבר ורק מהבהמה וחלב ביצים מן למדו ש

להתיר. הפסוקים אבהמ״ח משום לאוסרו שיש שריר תא הדין הוא. וממילא

מתורבתים וחלב עוף בשר, ן בדי יח סימן היו קונטרס מן צא הטמא

הלשון כגון עצם בו שאין אבר ש ה״ב) (פ״ה אסורות מאכלות בהל ברמב״ם שנינו החי, מן אבר בדיני 'והנה אבל. החי מן אבר משום אסור זה הרי מקצתו שחתך בין כולו שחתך בין וחלב והכליות והטחול והביצים

אבר כברייתו שיפרוש עד חי ה מן אבר משום עליו חייב אינו והרגל, היד כגון ועצמות וגידים בשר בו שיש משום לא שביארנו כמו טריפה משום עליו חייב בלבד הבשר החי מן פרש אם אבל ועצמות, וגידים בשר

החי מן. אבר צריך עצם בו שיש דאבר הרמב״ם דעת הרמב״ם דברי את סב) (סי' הכרתי סיכם, וכך. ע״כ לא טריפה בשדה בשר איסור רק חי, ה מן דאבר לאו בהו לית עצם בלי חתכו ואם העצם, עם האבר להיות אבר משום לוקה כזית בו ויש מקצתו חתכו אם וכדומה, והלב הלשון כגון עצם בו שאין אבר אבל תאכלו.

ועיין החי. מן מש״כ שם עוד א. (ס״ק )בפלתי בשר דין לו יש בוגרת מבהמה תא שגם נימא אי גם, ולפי״ז

מקום מכל כברייתו כפרש חשיב לא ובוודאי בעלמא, כנקודה רק אותו, מוציאים ששמענו מה זה לפי וממילא אלא החי, מן אבר דין בזה אין וממילא ועצמות, גידים שם שיש הרי הבהמה, מצוואר התא את שלקחו

שם ברמב״ם וכמבואר תאכלו, לא טריפה בשדה ובשר שנאמר כמו בו יש החי מן בשר איסור שעדיין וכדברי

הרמב״ם. בדעת הנז 'הכרתי ב. סעי' סב (סי' ובשו״ע ),

זאת אולם המילימטר אלפית גודל שלהגדיר לומר צריך מן רחוק דבר הוא בשר, שם לו לקרוא או 'אוכל'

החי. מן בשר באוסרה תורה כיוונה לזה ולא המציאות, שלא אותו אכל אם ממש של בשר אכל אפילו והרי

לא וממילא 'אוכל' דירו להג שייך, שלא בודד תא אכילת של בכה״ג וק״ו החי, מן בשר על עבר לא כדרכו

החי מן 'בשר בדין להכלילו.'שייך שעו החי מן מאבר להבדיל זה וכל בר ודין אכילה כדרך שלא גם. עליו

מדברי מדתי ל החי, מן באבר להבדיל החי מן בשר משום עובר שאינו כדרכו שלא בשר אכילת של זה

זצ״ל הגרעק״א בן לגבי נקט הרמב״ם רבינו מדוע והיא המפורסמת, אריה השאגת קושיית את ליישב בבואו של והחילוק החי, מן אבר על עובר כבר הבשר לאכול בבואו והרי החי, מן אבר וגם החי מן בשר דין גם נח

השאגת שאל זו ושאלה ע״כ. נח. לבני נתנו לא שיעורין שהרי לנכרי, שייכים אינם הרמב״ם שנקט שיעורין

ע (סי' ביו״ד בשו״ת סופר החתם תלמידו שמעיד וכפי זצ״ל אדלר נתן רבי מהגאון )אריה כתב סופר החתם ו ולא בהם וחי אמרינן בב״נ דגם ע״ב) (ע״ד סנהדרין תוס' וכתבו מסוכן, חולה הוא שהגוי כגון ליישב דיש

שני על שעבר נמצא החי, מן אבר ה ואוכל החי, מן ובשר החי מן אבר לפניו יש אם ולכן בהם, שימות

החי מן הבשר לאכול לו דהיה ע״ז, ונהרג. איסורים, הגאון אולם רבי רמב״ם ב הגליון על איגר עקיבא ( 'הל ב

ה״י פ״ט )מלכים כתב לאכילה ראויים דאינם גב על אף ועצמות גידין מצטרף החי, מן אבר דלענין, דכמו

ש הדין הוא ממילא כשאוכלו אף הבשר על חייב אולם אבמה״ח. לענין זה שכל אלא אכילה. כדרך שלא

כשאוכלן רק חייב אינו החי מן בשר ב כ קושיית מיישב ובזה פטור. הוא כדרך שלא אולם, אכילתן דרך אבמה״ח על אולם פטור, החי מן בשר מדין וממילא כדרכו, שלא הבשר את אכל שהגוי איירי דהכא השאג״א

. חייב אולם איסור יש אכילה כדרך שלא החי מן באבר שגם שכתב א) אות וף ס סב (סי' דעת בשפתי וראה

מלקות. אין

ש נראה זה ומכל בוגרת מבהמה שריר תא לקח אם אבהמ״ח איסור אין בלא״ה [שבטמאה טהורה שהיא

אבר משום בו אין כברייתו פרש שלא כיון וגידין עצמות גם שיש ממקום לקחו אם, , שם ברמב״ם ]כמבואר

ו החי. מן אלפי היא שהדגימה כיון ת אין גם ממילא 'בשר' שם ולא 'אוכל' שם לה ואין בשר של, המילימטר

החי מן בשר של איסור. בה כדרך שאינו כיון עובר לא החי מן בשר ועל עובר, לא אבמה״ח על ממילא

. אכילה, כלל אכילה חשיבא איננה זו דגימה אכילת אלו שבכל יעבור לא אבהמ״ח על גם השפ״ד כדברי ואם בה לית שטעמא ובפרט המ״מ. אלפית שהוא דבר בחוש, כלל מורגשת שאינה ובפרט כדרך, שלא ובוודאי

נראה יותר ולכן כלל. . כלל איסור על אף בה עובר שלא

שלא בחלוקה שדנו האחרונים שהביא והוא אחר, מצד לדון שכתב ראיתי הנז' רייזמן הר״צ של ובמאמרו

עצם, ללא בשר עם אבר ציין ששם הנז', הרמב״ם אותה ציין כתב לא אולם עצם. ועם בשר עם ואבר

סי '(יו״ד הלכה עמק ושו״ת לב) סי' יו״ד (ח״א לב החקרי מדברי והביא בשר. ללא אבר של דין הרמב״ם

וכתב אסור. שהוא כתב עד (סי' אריה פני בשו״ת ומאידך כלל. בשר ללא באבר אבהמ״ח איסור )שאין )ב

היו קונטרס הטמא מן צא יח סימן מתורבתים וחלב עוף בשר, ן בדי

ו המתירים לדעת הבהמה, מן הנלקח בתא שלפי״ז לדעת שגם וי״ל. בשר ללא תא שזה מותר שכאן דאי

אבהמ״ח בו שייך לא אכילה בו שייך ולא זעיר הוא שהתא כיון. האוסרים

בשר ללא אבר של סוגיא ובהאי לש מסתימת אכן, , האפשרויות כל את שהציג הרמב״ם ון מהן אחת ובכל

אולם בשר, משהו לפחות ך שצרי מוכרח שהוא'. כל 'בשר המילים הדגיש (שם) ג בהלכה ואף בשר, הזכיר

שאיננו תא בשר חיים יחידת אלא לל כ ה מכיל ה התורשתי החומר להכפלת מנגנונים לצור ך התא התחלקות

תאי לשני ם, שהביא נפק״מ למאי אריה השאגת שאלת הבאנו לעיל הנה ו בשר ללא חשיב ודאי. בכה״ג אבהמ״ח שאכל מיד וממילא שיעורים אצלו אין והרי בגוי, החי מן בשר וגם אבהמ״ח איסור גם הרמב״ם על חייב דאם ליישב אפשר הכא גם אולם ורעק״א, החת״ס דברי יישוב והבאנו החי? מן בשר על עבר כבר

לל גם אבהמ״ח עבר לא החי מן בשר ועל עבר אבהמ״ח ועל בשר, ללא אבר שאכל איירי כן אם. שר, ב א לדון וכתב השאג״א, קושיית את סב) ל״ת (לאוין הרס״ג על הגרי״פ זו קושיא ליישב כתב שכן ראיתי ושוב

כתב ובתחילה סוגיא בהאי כלל בשר בו שאין אבר דאפילו שם הרמב״ם מדברי שפיר מוכרח לכאורה ש האריך ושוב. שנתבאר כמו דגמרא וסוגיא מברייתא גם כן מוכרח ולפמש״כ מה״ח. אבר משום עליה מיחייב

אבר על מוזהר אינו ישראל דגם שם הרמב״ם מדברי מוכרח נראה עשה שלמ וכתב להיפך, רבות בהוכחות

וז״ל: י״ג) (בהלכה שם הרמב״ם מדכתב כלל בשר בו שאין אסור מה״ח אבר משום ישראל על שאסור כל

עכ״ל. וכו' ישראל ולא עליו חייבין שב״נ ויש ב״נ על בלא באבר אפילו אסור דישראל איתא ואם שם. עיין לא ישראל גם ודאי אלא לב״נ. אסור ואינו בו אסור שהוא מה״ח אבר אשכחן בישראל גם א״כ כלל. בשר

(בפ״ה ז״ל הרמב״ם מדברי להדיא מתבאר וכן בשר. משהו מיהת בו כשיש אלא מה״ח אבר על הוזהר בו שאין אבר ואחד וכו' ועצמות גידים בשר בו שיש אבר אחד וז״ל שכתב ה״ב) אסורות מאכלות מהלכות שיפרוש עד מה״ח אבר משום עליו חייב אינו עצם בו שיש והאבר וכו'. עצם בו שאין שהאבר אלא וכו'. עצם

עכ״ל. וכו, ועצמו׳ת גידים בשר כברייתו עצם בו ושאין עצם בו שיש אבר אלא לנו שאין הרי שם. . עיין

אבמה״ח. משום עליו שיתחייב בשר בלא אבר אין אבל וז״ל: ג, (בהלכה לקמן שם )וכ״כ האבר מן חתך

שהוא. כל אלא בשר בו שאין פי על אף לוקה ואכלו כזית ועצמות וגידים כברייתו בשר הרי שם. עיין עכ״ל

שם עיין קפ״ב) (לאוין בסה״מ בדבריו מבואר וכן מיהת. בשר כ״ש בלא אפשר אי דעכ״פ דמי ולא 'וכו … טומאה, לענין וגידים עצמות אלא שאינה ארכובה אפילו והרוטב) העור (בפרק לקמן דמרבינן למאי דהתם

ב אכילה לשון כתיב לא לאכלה, לכם היא אשר הבהמה מן ימות וכי אלא כתיב דלא קרא, הבהמה מן דדרשינן

, הבהמה מן מקצת לא אכילה לשון אבל אבר. והיינו כמיתה חליפין לו שאין דרשינן למיתה ומדאיתקיש

לאכלה, לכם היא אשר דכתיב דמאי בה, כתיב באכילה שמותרת טהורה דבבהמה לומר דקאי הוא אבהמה

קרא, מיירי נמי דמרבינן וריה״ג לר״ע ס״ל שפיר והילכך כלל. אכילה לשון התם נזכר לא אאבר אבל

תאכל, לא דכתיב הכא משא״כ כלל. היא אכילה בת ולאו וגידים עצמות אלא שאינה פי על אף ארכובה. די

בלא אי וד מיהת אבל וגידים. עצמות עם אלא אכילה שיעור בו אין אפילו אבר על הכתוב שהזהיר לומר לנו

דבריו תורף ע״כ קרא. , מיתוקים לא בשר משהו

כן אם נה ה בש דין החי מן אבר בה, תיב כ אכילה ואפיל קרא, מיתוקם לא בשר משהו ובלא ו שיעור בו, אין

החי, מן אבר איסור כלל בו אין כלל, בשר ללא חיים יחידת אלא דאינו היכא אולם. וכמבואר

ג. : מיקרוסקופי בגודל היותו מחמת תא של דינו

ה נה יש גוונא האי בכי ולכאורה המילימטר, אלפית בגודל שהוא התא של גודלו על פעמים כמה כתבנו לעיל שלא דבר אולם לעין, הנראה דבר אלא תורה אסרה לא שהרי שיהיה, ואופן צד בכל להיתר ככלל לדון

מן בשר או אבר או בשר, או חלב של לא הגדרה בשום להגדירו שייך לא כן, ואם לו לחוש אין לעין, נראה לתחילתו קשור יהיה לא הסופית בתוצאה שיצא המוצר וממילא טהור. או טמא ממקור לא גם ולכאורה החי,

כך יהיה הוא גם פרווה יהיו מוצריו שאר כל ואם גוונא, בכל באכילה מותר. ויהיה

מתורבתים וחלב עוף בשר, ן בדי יח סימן היו קונטרס מן צא הטמא

אליהם ואציין מקומות, בכמה באריכות כתבנו כבר במיקרוסקופ, הנראה של דינא האי ועל הדברים ואביא כן זה שתא נאמר אם שגם כתב ז) (אות שם במאמרו רייזמן צבי שהרב ואומר, אקדים זאת רק בתמצית.

גרע לא מקום מכל לאיסור, טעם נותן הוא מאיסור מקורו ואם טעם נותן אף שהותרו ותולעים בפסח מחמץ (בתגובתו שליט״א אריאל הגר״י לו השיב ולעומתו הכא. הדין והוא מיקרוסקופיים, שהם כל טעם נותנים אם

ש מי שאמנם לה) בתחומין הראשונה עבירה, יעבור לא אסור, בשר של אלו תאים בו שיש מאכל יאכל אולם

טי מרן של מדעתו זאת להוכיח וכתב שונה, דינו לעין ר הניכ לדבר והרבייתו כזה תא של במעבדה פול בהכלאת גם כלאים איסור שיש דס״ל הגרשז״א כיון לעין, ניכרים שלא הגם גנים, בהם שמתעסקים הרב וסיכם נראים. שאינם תולעים לדין דומה ולא לעינים, כנראה חשיב זה הרי למישנהו, ממין ומעבירים

הניכר כדבר דינו לעין. לניכר והפיכתו בדבר הטיפול שעצם אריאל

לעי אפנה 'וראשית הגרשז״א מרן מדברי שלו ההוכחה בעיקר אפתח ראשית הנלענ״ד, את אשיב כך, ועל

באריכות, יותר בזה לדון שכתבתי בתשובות (יו״ד ובח״ב יב) סי' (או״ח ח״א משזר שש שו״ת בספרי וזה

אין הגרשז״א מרן בדברי גם שלמעשה אלא. ה )סי' מאד, ברורים הדברים שונות עמדות קצת בהם ומצאנו הגרשז״א מרן בשם להיפך מש״כ ב, בסי' העיוני בחלק המינים ארבעת כשרות בספר ראה הגדולה, . בדעתו ט אות ע״א סי' (ח״א במנח״ש ועוד ז). אות ק סי' אחרת ובמהדורה כז אות צ״ז (סי' תנינא במנח״ש )וראה

"עין- שהכנסת כתב בגזע רכב" מסברא בזה להקל כלל מסתבר לא מינים, י נ ש הרכבת איסור שלענין האילן, ע" שיו״ל השנה מועדי על שלמה הליכות בספר בדקדוק עוד וראה עי״ש. זצ״ל הגרשז״א מרן של נכדיו י

בהערה שם שהביאו מה וראה ט״ז), סעיף עשירי פרק תשרי המינים ארבעת בהלכות שכתבו ספריו מתוך (

60 [כת״י כלאים למס' בחידושיו ז״ל ]מדבריו שיכולים כזה דבר הוא אא״כ אסור לא בהרכבה דגם י״ל ד יצמח לא באדמה יתנוהו אם הרי השרף משא״כ בהרבעה, כמו זה, אילן מין בשם נקרא דאז ויגדל, לנוטעו

אותו נוטעים אם שצומח ואף כלום, דמותר אפשר צומח אינו אחר עץ בלי עצמו שמצד כיון אבל עץ, , בתוך

ספיקו את לבאר שם העורכים וכתבו שכתב. התשובה לאחר פה בעל גם הורה שכך והעירו עכ״ל. וצע״ג. בזמנינו וא״כ כלאים. משום אסור שפיר היטב ניכרות התוצאות שאם כלאים, למס' בחי' דבריו המשך לפי

כתבו ושוב עכ״ד חדשה, הערה והיא לקיימו, אח״כ ואסור מורכב נחשב האילן וכל. , אסור יהיה שפיר כיון זה דלענין בחג, אתרוג נטילת למצוות שייך זה אין מותר, יהיה כלאים שמשום נקטינן אם שגם שהורה

"א הגרשז מרן למעשה הלכה כן אם הנה ע״כ. תורה, שאמרה אתרוג זה אין בטבעו שינוי עי״ז נגרם שסו״ס

בספק, נשאר זצ״ל תהליך של בסופו השינוי היטב ניכר אם אפילו הוא מותר שהדבר הצד שעל. וכמובן

באבקה להצמיח כח שאין שכיון ב) סי' העיוני (חלק המינים ארבעת כשרות בספר, כדו נ מדברי שם נו והבא להז מותר אפילו יהיה לכאורה השינוי אם אף זה התיר שכן הצדדים וכל יעוי״ש. , אתרוג ל לימון מיץ ריק

להצמ בכוחו אין כי בפועל, ניכר יהיה יח בכוחו שיש נחשיבו השתא מ ניכר יהיה שבסוף מחמת לא כן ואם,

. להצמיח

שו״ת בספרו שליט״א עמאר הגרש״מ הראש״ל הגאון מו״ר ניהו האי גאון, הורה כבר ש שם הבאתי ועוד אחד ממין גנים להחדיר ומותר כלאים איסור משום גנטית בהנדסה שאין א), סי' כלאים (ח״ב שלמה כרם

אחר למין כלאים של ובצורה באופן דוקא ה״ז תורה שאסרה כלאים דכל בצמחים, ובין חיים בבעלי בן היטב שם כמבואר לבדם מאומה להצמיח ראויים שאינם גנים או אבקה בעירוב ולא עצמו, בדבר. הנעשים

עמו ונימוקו. וטעמו בכתובים אצלי שמצאתי מה בח״ב, משזר בשש שם בהערה ושוב, הבאתי שנשאל שאלה

העברות על שאל השאר ובין, תשנ״ט שאלות)(בשנת כמה ששלח עיתונאי ידי על שליט״א שמ״ע הג״ר מו״ר

הרי טמאות, חיות של גנים לתוכם שהחדירו טהורים חיים שבעלי בזה״ל שליט״א מו״ר לו והשיב: גנים, שהוחדרו שפרי ועוד, רים; טהו הם הרי טמאים, בע״ח של גנים אליהם שהוחדרו פירות וכן טהורים; הם

אין ירק, של גנים אליו מ שלו הנהנין ברכת שתנה. . ע״כ כך, הדבר אין מוכרע, כדבר שכתב מה כן אם הנה

אסור שהוא בהמשך ניכר שיהיה שמה הכרעה שאין ודאי החולקים לדברי וממילא כדבר וייחשב מעכשיו,

כלאים לענין הן מעכשיו הניכר דינים לשאר. והן

היו קונטרס הטמא מן צא יח סימן מתורבתים וחלב עוף בשר, ן בדי

וע העין מראית מחמת הוא כלאים של התורה איסור כל ששם שאני כלאים שדין נלענ״ד וד הרמב״ם וכלשון

העין' מראית אחר אלא בכלאים הולכין 'שאין אילנות הרכבת לגבי ה״ה פ״ג כלאים בהלכות כמה ובעוד

די ולכן התערובת, לעצם חששו ולא מקומות, גדר כעין בהפרדה וממילא ביניהם, מסתבכים שהשורשים אף

מתחילה, אסור לא הוא אולם השינוי בולט אם גם חיים בבעלי הגרשז״א מרן שהתיר ההיתר וזה, מותר,

נידו״ד לבין זה בין. ק לחל גדול מקום ויש ניכרת, שהיא הסופית התוצאה מחמת לאיסור צידד בצמחים ורק

פ״א ח״א (מהדו״ח שני תולעת בספרי הדין ממקורות בו לדון כתבתי מיקרוסקופי דבר של דין לגוף, והנה

דינא בהאי דנתי ושם בתותים, החרקים לגבי בתשובה יא) סי' יו״ד (ח״א משזר שש ובשו״ת ואילך ד,)סעי' טכנולוג באמצעים רק הנראים חרקים של כך המציאות אין בצומח חרקים ושאר תותים שלגבי [הגם ים י הדברים ובתוך ברחישתן], הם ניכרים אולם כחרק, ולא כלכלוך נראים שלעיתים אלא ממש, ניכרים וכולם

הבאנו טוטו״ד שו״ת בספר ראה חרקים לגבי הגדלה. באמצעי הנראה דין עצם על נג, סי' )(קו״א ערוך

תשובה דרכי, סל״ו פד (סי' )השלחן טו, ס״ק פד סי' )(יו״ד ו, אות יד סימן (יו״ד )חזו״א שלמה מנחת שו״ת

שבט שו״ת סג, סי' )(תנינא תורה ספר ולגבי מז). סי' (ח״ו דעת יחוה קכב, סימן ז (חלק )הלוי גויל, מוקף

זעיר, בכתב ופסוקים בשו" (הוב״ד זצ״ל בלייח חיים מוהר״ר לג, סי' (ח״ב יקרה אבן בשו״ת )ראה מים ת

להלן, הנז' )חיים ס״א, (ח״א מישרים )דובב הדין נתבאר כן אתרוג ולגבי כא). סי' יו״ד (ח״ד אומר יביע ספרי בעוד הדין נתבאר וכן ועוד). שם ובשעה״צ במשנ״ב וראה ה. ס״ק שע״ת (ראה תרמ״ח בסי' בפוסקים

רנט, סי' (או״ח זצ״ל משאש יוסף למוה״ר חיים מים בשו״ת עוד וראה המינים. ארבעת על )הפוסקים שו״ת הפוסקים לדיעות ציינתי שם ובתשובה קכד). סי' (ח״ב וזמנים במועדים עוד וראה ט). סי' (ח״ד אליהו דברות

בתנאי הוא [=מיקרוסקופי] לעין נראה שאינו דבר של ההיתר שכל דס״ל זה בגודלו נשאר הוא, שלעולם להלכה ס״ל והכי בקטנותו. עדיין שהוא ואפילו נראה כאינו דינו אין בהמשך גדל חרק אותו באם אולם

תולעת). ואנכי קונטרס בסוף הוב״ד תשנ״א. בא פרשת מעש״ק (במכתב שליט״א שטערנבוך להגר״מ והכי

ראתה( לא "עין בקונטרס זצ״ל הלברשטאם להגרי״ד להלכה "ס״ל,) תולעת "ואנכי הקונטרס בסוף "המובא בספר עי' ועוד מזה. יותר אף שהחמיר חיים עץ ישיבת ראש זלזניק הגרא״י של מכתבו את שם הביא ואף

עמ112 הראשון בכרך ויא משה הרב לידידנו כהלכה המזון 'בדיקת מרן בשם מש״כ שאם זצ״ל הגריש״א

. ואסורה כפירשה חשיבה קטנה הייתה שלפני״כ אף לעין נראית כעת התולעת ומו״ר שם בדבריו. ודוק

בתותים, החרקים בענין הרמתה בתשובתו שליט״א עמאר משה שלמה רבי הגאון הראש״ל החרקים ובדין

שמ בשו״ת נדפס ושוב י סי' ח״א משזר בשש (הוב״ד במיקרוסקופ רק הנראים - ד סימנים יו״ד ח״ז שלמה ע

)ה, רק הנראים לחרקים כלל לחוש שאין בודאי להלכה וכתב דינא, בהאי לדון מרובה באריכות כתב

לגדול. ימשיכו אלא סטטיים ישארו לא אם אף זה וכל במיקרוסקופ, שם שלו ההגדרה לצטט וחשוב

כפרש אלא שאינם חי, בעל של לגדר באו לא שעדיין משום כלל איסור בהם 'שאין הרמתה: , בתשובתו

שאינם משום הם מותרים אלא למלאכים, תורה ניתנה ולא לראותם אפשר שאי משום היתר זה ואין, בעלמא בשו״ת ויעוי' יעוי״ש. זצוק״ל. הגרע״י "ל הראש מרן ולמעשה להלכה בזה עמו שהסכים וכתב כלל. 'תולעים לא הוא והרי בריה משום אסור יהיה לכשיגדל החרק מדוע זו הגדרתו שלפי בזה לדון מש״כ משזר שש

אברהם– בן הרב דברי פי על זאת וביארתי ברייתו, מתחילת אסור יעוי״ש ז]. אות נ [סי'. אבוקארא

לכל חיה שבקת לא שאל״כ חסידות, ממידת אף להדר ם מקו בכ״ז שאין שפשוט סיימתי שם שני ובתולעת שנעשו חומרים מיני כל באמצעות שונות, בצורות חיידקים אוכלים אנו למעשה הלכה ובפועל בריה. חיידקים של גדולה כמות יקבצו שאם הגם לעיל, האמור מהטעם והוא המזון, בתעשיית ומעורבים מחיידקים

אין מ״מ בהם, להבחין ניתן יחד גם יעוי״ש לעין. כנראה נקרא. זה

לא ולעולם לעולם כך יישאר שהוא ועוד מיקרוסקופי, שגודלו בדבר שמדובר כל האמור, מכל כן אם הנה

יותר, יגדל לעולם הראשוני התא אולם ועוד, עוד משתכפל אלא יותר, גדל לא הנלקח שהתא בנידו״ד כגון

בגודלו, נותר זה במצבו להגדירו כלל אפשרות ואין החי, מן אבר לא כלל איסור בו שאין יודו כו״ע בכה״ג יגדל אם "נ שאה מוריד, ולא מעלה לא איתו שמתעסקים וזה בעלמא. כפרש אלא ואיננו חלב או כבשר לא במקרה אולם שרץ. איסור עליו חל בו, שמכירים למצב שבהגיעו חרק כדין דינו יהיה הזעיר, מגודלו ויצא

מתורבתים וחלב עוף בשר, ן בדי יח סימן היו קונטרס מן צא הטמא

עוד משתכפלים התאים מתאים מזון שבסיוע אלא שהוא, כמות נשאר עצמו והוא שיהיה הוא שהיה מה דידן

ועוד למהדרין כשר ממזון למהדרין, , רה כש היא שלהם ההתפתחות וכל נעשה מה אולם לרקמה, ומתפתחים

מכח, קודמו בא שיכפול וכל תא כל וגם הנז כל מכח מותר הוא עדיין הראשון עד יגיע אם וגם מותר, 'שהוא אסור דבר משום מקורו אין עדיין, ברור בשר טעם יש בסוף אם גם וממילא איסור. שם עליו חל שלא. לעיל

מקום מכל כל, לעין ניכרת שפעילותם הגם שהותרו באינזימים שימוש כל והרי ת מותר הגבינה הגם

כעץ שנתייבשה קיבה מתוך פעולתם פועלים שהאינזימים מותר והדבש, קבעו הסופית צורתו שאת למרות

שם שוהים הם לכן וקודם אותו, ירתיחו אשר עד בדבש העת כל ונמצאים הדבורה מן שמקורם אינזימים כל

פעולתם את ופועלים, העת כיו״ב. דוגמאות ועוד שקיבלו מטעם מגיע איננו הבשר של שהטעם ופשוט וברור

כלל טעם בו שאין הזה, הקטן. תא מה, עליו בשר שם אין, ובכה״ג מלאכותיים באמצעים בשר נהיה הוא אלא

התפתח שלא לא ו עובר, להיות אמו אצל וראה. חיות ולא נפש לא לו ואין הבהמות, ככל בהמה להיות גדל

מש״כ להלן עוד א. לו דברים להוכיח

ד. טמאה מבהמה שנלקח 'תא': דין אין וממילא מאכל דבר חשיב אינו בוגרת, מבהמה אף הנלקח שהתא נראה לכאורה האמור מכל כן אם, הנה

ו החי, מן אבר איסור בו כלל, בשר שם עליו ואין החי, מן בשר לא לעיל. וכמבואר נבוא זה ולפי לשאלה

כל מחמת לכאורה האם חדשה, לקחת מותר יהיה, האמור צדדי כל עדיין שלכאורה טמאה, בהמה מ אף תא

גוונא בכהאי גם נמצאים. ההיתר

כ קיי״ל שהרי תאמר ואם - הטמא מן יוצא טמא הטמא מן היוצא ל, ע״ב ה' (דף בגמ)בבכורות 'כמבואר

זאת לאסור כן. צריך אם ו על לחזור מקום כאן ואין הטמא, מן היוצא בקונטרס בס״ד הארכנו רבות והנה בתוכו השוהה ויש חי, בעל בתוך שנוצר מה ויש השונים, האופנים על סימנים כעשרים שם ויראו, הדברים וזה לגביו הראשונים נחלקו בתוכו השוהה שמותר, והאחרון שאסור, מהראשון ולהבדיל דרכו, העובר ויש

בעיק א- בסי' בקונטרס שם וראה הראשונים בזה שנחלקו וגמלים סוסים או חמור של רגלים מי לגבי ר. ו

דרבנן, או הם מדאורייתא אם אלו באיסורים לדון כתבנו ושם שם מקומות בכמה שכתבנו, שכפי אלא. ועוד הל״א "א)(פ״ג מאכ בהל' ברמב״ם להדיא הוא וכך יוצא, דין יש אוכל שהוא דבר על שרק בידינו יש שכלל

שכתב מאכל 'כל למד ומזה וכו'. האסורים' המינים מן ממין היוצא עמ״ס הגרי״ז חידושי ב מבריסק הרב

בכורות ש מחמת איננו סו״ג של מ״ר של בגמ' שההיתר ע״ב) (ד״ז מאכיל נפסל, כללי היתר שהוא ה זה אלא

מיוחד דין מאכל שם שיהיה צריך להיאסר שכדי הטמא מן, יוצא ב בו אין לאכילה ראוי שלא וכל, עליו

מלכות מזון של ההיתר את כתבנו זה פי ועל כלב מאכילת נפסל דיני בשאר תלוי זה ואין 'יוצא', של. איסור תא שאותו לאחר בנידו״ד, גם לבאר יש ועפי״ז שם. וכמבואר דבורים, שעוות או כאוכל להחשיבו שייך, לא

הנ ואף עובריים, גזע מתאי הנלקח אם בשר שם ולא אוכל שם עליו אין מקום מכל בוגר, מתא לקח וכמו

הטמא מן היוצא שם עליו אין כן ואם לעיל, . שהוכחנו

אולם למיניהם, חומצות ועוד שומן, המקנים תוספים לאחר ובפרט בשר ונראית ניכרת שהתוצאה אמת והן

נפש ולא חיות לא בו ואין הגוף, איברי כל ולא עמו, דם ולא הבשר, כדרך גדל הבשר שאין, מר, תיא האמת הדרך, אלא הקובעת היא התוצאה תמיד ולא ולכן פקוע שבן הגם מכל בשחיטתה, ה משחיט ונפטר אמו ירך ה

מקום לעולם הוולדות פקועה, בת על ובא גדל אשר כ תורה מדין משחיטה פטורים להיוולד ימשיכו אם ף א,

כרגי ל. שהדרך וכיון אליה, הדרך גם אלא חשובה התוצאה לא כי רגיל, ונולד רגיל הולד אם אף זה וכל

סי 'ריש ד (יו החזו״א מרן כתב זה לשון וכעין פטור. יהיה לעולם בפטור, "הגיעה ) סז שנסרחה כיון נבלה אבל

נבילה משום בו ואין שחיטה טעון זה בשר ואין לבשר שנהפך כעפרא הוי אחשבה וכי איסורה פקע כו השמים מן היורד בשר ב' נ״ט סנהדרין ]'[עי' שליט״א מוהרי״א ידידי למעלת [וייש״כ החזו״א עכ״ל

מקורו או בפטור, נוצר אם בשר דין לו שאין בשר יש לעיתים כלומר אלו]. לדבריו ליבי תשומת שהפנה

גוי של מזרע מלאכותית מהפריה יהודייה לאם שנולד, עובר ל מצינו לזה ובדומה בנידו״ד צ״ל וכן. סרוח, שו״ת הגרשז״א מרן [כלשון ומזוהם ומכוער ונורא פגום שהזרע הגם לכהונה, גם הפוסקים לרוב כשר הבן

היו קונטרס הטמא מן צא יח סימן מתורבתים וחלב עוף בשר, ן בדי

. יעוי״ש לכהונה, גם להכשירו ויש כשר הולד מ״מ פו עמ' (ח״ג שולחן])שלמה י) אות צח (ח״ג שלמה מנחת יב סי' אבה״ע (ח״ח שלמה שמע בשו״ת באריכות.)ויעוי' איש שאשת דורינו, פוסקי ככל רוב מש״כ וק״ו

ממזר, הולד שאין מלאכותית, בהפרייה זר מאיש זרע שקיבלה מיניה לעיל ובתשובות שם, בשמ״ש ראה

. יעוי״ש בנידו״ד ואף וענין. דבר בכל חכמים קביעת גם אלא קובעת, התוצאה תמיד שלא זה, בכל, והטעם

לבשר הדומה אחר דבר כל ולא דם לא נפש, ולא חיות לא בו אין כאשר ולא תיאורו לפי עליו שמו, בשר הבשר של איסורו ואדרבה הבשר, מרקמת חוץ ענ בכמה והוא הדם, שהוא הנפש הוא כי מחמת הוא ינים י כיעוי״ש התורה, מפרשי בכל מבואר והוא כג) פס' (פי״ב בדברים וכמבואר החי, מן אבר לאיסור. המקור

החי מן אבר של האיסור טעם וביאר חזר השלישי ובטעם כג, בפס', שם ברבנאל בא היטב מבואר ובאריכות לא לדם דליתא בנידו״ד נעשה ומה יעוי״ש. החי בגוף הנפש מקום הוא הדם כי בהמשך ולא תא ב כל כאשר

הצומח מן חלבונים היא ה, תזונה שיש תיתי מהיכא כן ואם דין בשר של אלו רקמות לע כבשר. שנראים אף, היה שהמירקם למרות ביותר, תפל היה הראשונה הקציצה שייצרו לאחר שהטעם לכולם, ידוע זאת ואף

את שיתן כדי בתחילה הדם את שילבו אשר עד תואם, פיתחו וכיום ועוד, מינרליים ורמונים, ה החלבונים,

ונות הדם, את פים שמחלי הצמחיים והשומנים המזון את נים שישווה יותר גדולה שלימות. הבשר לטעם טעמו

ה [וידידי שליט״א י״א ר מוה גאון בגליו התשובה ן הגמ ע״פ כת״ר שכתב הסברא לקיים 'ונראה: בזה״ל

ש ע״א לא בתמורה(דף הובא יוצא נחשבת אינה טריפה שביצת לעיל) ה הסירחון לאחר רק שנעשית משום נחשבת בקרבה אשר שהביצית משום זה אין מהאם יוצא נחשב שולד מה ולפ״ז מהביצה יוצא נחשבת ואינה צריך שהבשר כיון והשתא לצמוח לה ונותן אותה מגדל האמא שגוף מחמת אלא כן אינו שהרי בשר או אוכל

ממנו שהוציאו למי אותו ליחס ואין ממנו נחשב והיוצא המצע היא שלו שהאמא יוצא אותו גדל ל כדי מצע בעלמא כעפר נחשב לביצה בדומה שהתא כיון הראשון התא את. עכ״ד],

כ התא דין ואם איסור גידולי ש דבר דין - כלה זרעו כמה שנכנסו ראיתי לי, ששלחו במאמרים והנה

וראה לאו או כלה כזרע מוגדר הכא אם ולדון איסור, גידולי לסוגיית מרובה באריכות המאמרים. מכותבי

הר במאמר ן ריזמ צבי ב (הערה12 שם תרומה גידולי לגבי ד) משנה (פ״ט בתרומות המשנה שהביא,)

בתרומה מיוחדת גזירה שזו וציין. תרומה. בדבר הפירות מן הנודר לגבי מ״ו) (פ״ז בנדרים משנה הביא ועוד

ם אול גידולין. בגידולי גם אסור כלה זרעו אין ואם גידוליהן, בגידולי ומותר בגידוליהן אסור כלה שזרעו זרעו נחשב תא אם שם להסתפק וכתב מותר. עיקרו על גידולין רבו שאם שנינו ע״א) ס (דף בנדרים בגמ'

לנדאו הגר״ד ידידנו של במאמרו ראיתי עוד ו ע״כ כלה. לא אבל משתכפל תא כל ששם כיון לא או. כלה וכתב טבל וגידולי תרומה גידולי של הסוגיא מחמת לדון שהביא זצ״ל, ביסטריצקי לגר״ל הזכרון בספר כלה בזרעו אף עצמן הגידולים אבל מותרין הגידולין גידולי כלה שזרעו שבדבר מדברנו היוצא ו) (אות

ברדב״ז. ועי' הם. מותרים הגידולין רבו אם כלה שזרעו שבדבר להוציא אסורים קנס משום אינו והאיסור

גרידא. ביכורים( הלכות וב הט״ו, (פ״ו רבעי ונטע במעש״ש ברמב״ם )ועי״ע הט״ו'. )פ״ד נדרים ובהלכות בחילופיהן אסור זה הרי פי, על הן קרבן או לפי, הן קרבן או עלי קרבן האלו פירות האומר הי״ג) (פ״ה

מהן. היוצאין במשקין לומר צריך ואין ובגדוליהם, אסורים הגידולים כלה זרעו אין שאם לנו יצא האמור מכל אסור כשרה תמיסה תהיה התמיסה אם אף תמיסה בתוך גזע תאי שזרעו דידן בנידון א״כ קנס. משום ולא

עכ״ד מהחי. היוצא משום זה מבשר לאכול. יהיה הביא שגם שליט״א, אריאל הגר״י של במאמרו ראיתי וכן

סוגיא האי ומותר לעקור מחייבים לא צמח ואם מלקט. נשרש, לא עדיין שאם שקיי״ל טבל זורע, של בשר שלכאורה וכתב הרביעי. הגורן עד באכילה אסור כלה, זרעו אין ואם כלה. שזרעו בדבר באכילה

הגדרתו ולפי ועוד, עוד נחלקים השאר וכל לשנים נחלק הראשון שהתא כלה שזרעו דבר נחשב מתורבת

ואינ כלה הראשון התא לגמרי באדמה כלה הזרע שבטבל מטבל, שונה תא לדינא ש כתב ששוב אלא נו. כל התא, מן בבשר משא״כ לכאן, באו חדשות ופנים חדש זרע ונוצר בה, ומתבטל בקרקע ומשתרש

ו מיניה היא ההתרבות ב, יה לצמח ולא לפטריות דומה יותר שזה כתב ובהמשך כעיקר. ודינה העיקר מכח ורק

מחומרים ניזונים שהם לפטריות דומים יותר והם המצע מן היונקים שורשים ם לתאי שאין בקרקע, הגדל הגדל כדין ולא באויר הגדל כדין הבשר דין וממילא קרקע. גידולי אינם זאת ובכל הקרקע גבי על הנמצאים

שלפני. במאמרים כתוב שראיתי ממה ע״כ במצע. בטלים יהיו לא וממילא בקרקע,

מתורבתים וחלב עוף בשר, ן בדי יח סימן היו קונטרס מן צא הטמא

לא שלענ״ד באמת ו זכיתי ודאי תרומה גידולי של איסור דין שהרי הדברים, של ההשוואה מטרת כל להבין

וזה כהן ביד טמאה תרומה מחמת מדרבנן גזירה זה כלה שזרעו היכא שהרי שלפנינו לדין להביא שייך שלא

להיות. מותר צריך היה הכל בלא״ה שהרי לנידו״ד, קשור זה כל ואין. גזירות מי״ח אחת כך טבל לגבי וגם

ו ומותר. חולין שהכל הדין עיקר ז שאין היכא אס בטבל גם, אמנם כלה רעו [ רו שגורם משום או והטעם

. דמעשרות פ״ה ריש במלאכ״ש (וכמש״כ שבתוכם התרו״מ את להפסיד כילוי של הנאה שזו מחמת או

אלא ועוד. ערלה, בתרומה וק״ו סקט״ו], ד סי' ובדמאי סק״ה, א סי' שביעית בחזו״א (כמבואר )האסורה

דזאת אלא ברוב בטל זה הראשונים רוב. לדעת מדאורייתא שכן דרבנן, מאיסור זה שכל אי דאף לומר, יש

כלה, זרעו שאין דבר כדין דהוי נימא תרומות הל' ברמב״ם וראה שם, בתרומות המשנה על ירושלמי ראה

וראה יח. מגזירת מדרבנן רק זה עדיין כלה ע זר שאין היכא שגם שכתב שם ברדב״ז וראה הכ״ב) פי ("א וכן כלה, זרעו באין אסור ומ״מ יח בגזירת היה שלא טבל שלכאורה שתמה שם הרמב״ם על ההלכה בביאור הוא ומדומע שכיון דאפשר וכתב מאה. נגדו שיש ללא מתבטל הוא והיאך שלם, בצל יש הרי המציאות מצד

וגם בטבל שגם שכתב ע״ב) (דנ״ח נדרים עמ״ס רי״ד מתוס' יא הב ועוד בזה. החמירו לא אז דרבנן ג״כ שגם ה״ו) (פ״ו מעשר בהל' ברדב״ז שמשמע והביא בקרקע, בטל מדאורייתא כי מדרבנן רק זה כלה באינו

מותר העיקר על הגידולין שרבו שהיכא בתרומה גם שנינו מקום מכל, בצ״ע ונשאר יח, בגזירת היה טבל

טבל לגבי וגם. ד ס״ק ח סי' (שביעית בחזו״א וכמבואר מאה, נגדו שיהיה ואי״צ ודי)ברוב לזרים גם הכל כלה זרעו באין אפילו מותר רביעי שבגורן המשנה, על נו״כ ושאר והרא״ש הר״ש וכ״כ בירושלמי, שנינו

וכן לשנים נחלק והשני לשנים נחלק הראשון שהתא בנידו״ד וממילא הראשון. הזרע ניקלש שכבר והטעם החלוקה את עובר הוא קצר זמן ותוך גידוליו, ורבו ראשון תא אותו נגד המוחלט הרוב קצר זמן תוך הלאה,

מותרים הם גוונא בכל כן ואם הראשון. כח שקלש. הרביעית

למעשה הלכה ש ובאמת ז תא במציאות שהרי זה, תא להחשיב היאך אכן לדון יש א אל העולם, מן נעלם לא ה

וכך למקור, זהים בת תאי לשני התא חלוקת תהליך אומר שזה מיטוזה תהליך שעובר תא הוא הדברים סדר כל12 לעיתים העת כל הלאה ממשיך או24 שעות, מסויימים ובתאים רב לא זמן שלוקח תהליך שעות

יתברך הבורא שטבע זה מופלא תהליך ובעצם דקות. כשמונים לוקח ומאפשר הרף ללא בגופנו מתרחש

פגועים. אזורים של ושיקום התחדשות גדילה, הפך מזמן הראשון החלקיק ארוך לא זמן שתוך למד נמצאת

נראה ובלתי זעיר בגודל בעולם קיים עדיין הוא אולם שבמיעוט, מיעוט, להיות כבר יש שכן מזוהה לא גם ו

דוגמתו ו כלה שזרעו כדבר שהגדרתו זה מכל כן אם ונראה שכמותו, תאים אלפי שום ה הוא כש ה צטמק והגיע

מ פחות ל יהודה רבי וכדברי שעורה, גודל אלא ר״י כדעת נפסק לא שבזה אלא, מ״ו (פ״ט תרומות )במס'

. ו כת״ק דלדידיה לי כתב שליט״א הגרמ״ל ידידי נם אמ וכמבואר. כלה, כזרעו דינו דהוי יותר מסתבר לענ״ד

פ שיטא כלה זרעו. שאין דחשיב יותר מאוחר בשלב בהמשך כלה כלה זרעו אין שנקרא בצל גם, ידוע כו

בתא משא״כ בבצל כמו יונקים שאינם בזרעים שהרי, ועיקרית נוספת טענה הוסיף ועוד. צימוח שהעלה

במאמר הבאנו, בבית גליון166 שדה נובות בת ג) (אות מדין כדמוכח העיקר דין את מקבל ודאי שכה״ג

שכ ועוד בפיהמ״ש. הרמב״ם בלשון וכמבואר הוריקו, בנו ת עצמו האיסור הוא. שהגדל והוסיף. יעו״ש

אילו כמו וכדינו שלו המשך שנחשב ויתכן הראשון מהתא כוחו המתחדש שהתא ומר ל יותר פשוט לו שנדמה דבריו."כ ע תופח הראשון התא היה וממנו הדינים, כל עליו לו שיש בצל בידו יש ר כאש שלענ״ד ובאמת

דברים צמח הדוגמא מן מאומה בו שאין שתא לעיל הארכנו כבר הכא אולם כמוהו. להיות דמי שפיר אחרים

להוציא בסוף, ל שיצא ה שהוא החשוב הדבר את לגד להם שמסייע מנגנון לפי, שכמותו את ל הדנ״א שיש

, כמובן בתא איך לבצל להשוותו אפשר, יבחר והבוחר לעיל נלענ״ד אשר את ביארתי כלה, זרעו ולגבי.

דירו מלהג הדבר רחוק ולענ״ד ועוד יותר, ואיננו התחלק הראשון שהתא ציאות המ מצד גם התופח, כדבר

וכו בגודלו.'שנשאר

ראיתי וחזיון לחלק כתב ומאידך כלה, כזרעו התא דחשיב הכריע שמחד שם, במאמרו אריאל הגר״י בדברי גידול כח שמוסיפה זו היא הקרקע אלא הראשון, הזרע מכוח נוצר הגידול כל לא שבטבל כיון לטבל, זה בין

, האיסור את שמעלה י״ל ולכן לכאן באו חדשות ופנים חדש, ונוצר מתבטל בה שמשתרש והזרע משלה,

היו קונטרס הטמא מן צא יח סימן מתורבתים וחלב עוף בשר, ן בדי

שהיא ובפרט העיקר את לבטל בכוחה ואין בלבד, וביה מיניה היא ההתרבות כל מתורבת, בבשר משא״כ על עוד חזר ובהמשך בקרקע. לצומח ולא לפטריות זאת להשוות טרח ולכן כעיקר. דינה העיקר, מכח רק

שאין כיון בקרקע כזריעה אינה זאת עם אך להתרבות, לתאים המאפשר מצע רק הוא שהמצע וכתב דבריו

ולא כלה, הזרע באין איירינן שהרי בראשונה, להעיר יש ובאמת עכ״ד. . ממנה שיונקת שורשים מערכת לה כשרבו מקום מכל בטל, אינו שמד״ת נימא אי גם אולם בטל, תורה מדין שם גם הנ״ל לרדב״ז מיבעיא

חדשות בפנים מדובר שאין. ך כ קיים, שכבר העיקר גם את להתיר כדי בזה די קיים העיקר ועדיין הגידולין ללא להשתכפל יכול הקב״ה שיצר תא וכי זו, מציאות לחדש הכריחו מה הבנתי לא והדין, הענין לעיקר אבל פטריה מהקרקע, יניקה ללא גדל לא זרע אחת, מערכה היא והכל האדם, בגוף לצידו העומדים הדברים שאר

אחד שהיה דפליג מאן ולית לה. צריך שהוא זנה הה ללא משתכפל לא ותא מהלחות, יניקה ללא גדלה לא אלא חי, בעל בתוך ולא רגיל, בשר כמו שלא צמחו אלפים אותם וכל תאים, אלפי צמחו וממנו שנעלם בודד מן הרבה התרחקו וגם כמותית, גם התרבו והם חי, הבעל בגוף שיש תזונה ושאר דם ללא חדשות, בשיטות

שהולך בטעם מדובר אין כי יותר קשה זה קליש מיקלש סברת את ר שלומ אני מסכים כי אם הראשון. התא מן ומתרחק הולך שזה לומר יש כן אולם לקודם. לחלוטין תואם זה השיכפול בשיטת ואדרבה ומתרחק,

והאלף המאה. וק״ו החדש, מהתא אלא מקורו אין כבר השלישי החי, מן מקורו היה הוא ואם הראשון

השימוש היתר ב באריכות דנתי שם יז) סי' יו״ד (ח״ב משזר שש בספרי בס״ד כתבתי ר אש [ובתשובה ברור, לא הראשון ומקורו כשר, לא מחלב שנעשה בעולם, רבים בבתי עבר שזה הגם יוגית, בפטרייה אולם

לגבי העיטור בעל בשם הב״י מרן דברי הבאתי ז ובאות הטהור מן היה לא שמקורו מסתבר היותר, כפי גויים של חמוץ בחלב שהעמידו חלב לגבי למד וממנו אפיות. שלשה לאחר עד אסור כותים של, חמצן

אי שם וכתבתי האיסור. כח שהוחלש כיון מותר רביעי חלב אותו חלב, יעמיד אם השלישית הפעם, שלאחר

ספק בין ולחלק איסורים, בכל איירי שייך אם יודע שאינני רק לנידו״ד. ללמוד אפשר והיה לודאי, איסור אלא תואמת, בהשתכפלות אלא נתן, ושוב שנתן בטעם איירי דלא הראשון, הכח שקליש למימר כאן המותר ומהמזון ממנו התרחקה היא לכאורה אסור, שהראשון הצד ועל מהראשון מאד התרחקה שבהחלט

בזה להתיישב עוד ויש נוצרה, היא שהת. ]רחק הקודם התא של ומהשיכפול

- וזוז״ג מעמיד ביטולים, ובדין טעם, כנותן להגדיר יש ואם ביטולים, מחמת לדון עוד שהוסיפו ראיתי ועוד

גורם. וזה זה הכא אמרינן ואי מעמיד מזה יותר צריך ולא ברוב בגידולים ודי בטל, ודאי זה כמותית, ולענ״ד,

ההבנה מצד בעיני, פשוט נראה וכך גורם, וזה זה ודאי הוא והכא המציאות, מצד כלל לטעם שייכות כאן ואין כיון זוז״ג בזה שאין שסברו אותם על לי הייתה גדולה ותמיהה התאים, של החיים צורת של המציאותית

להתעלם מדוע כן ואם השתכפלות, אין מזון ללא כי נסתר, זה המציאות ומן להתרבות, המאפשר מזון רק שזה

עדיין סברתם, להבין שניסיתי ולמרות זה. מגורם המסייע גם אכן זה ו כזוז״ג המצע גם חשיב זה לענ״ד ולא גמור, הנאה איסור שהוא ערלה לזרע לדמותו הוא הפשוט הדין לענ״ד כן ועל כזוז״ג. ודינו להשתכפל

כמו באיסורו, לעולם שיישאר נן אמרי ולא באכילה, דשרי עץ, ועלה באדמה שזרעו דרבנן, גזירה מחמת מעשר בהל' ברמב״ם וכמבואר גורם וזה זה של מהטעם וזאת באיסורו, נשאר שלעולם שנזרע פרי אותו

ונט״ר שני ש ה״כ) (פ״י בע״ז בגמ' ומקורו. האילנות כשאר מותר הצומח הרי ערלה של אגוז ונטע עבר אם

ערלה דיני על השדה עץ בספרי וראה ועוד. שם "מ הכס הביא וכך שזוז״ג, משום ההיתר שטעם ע״ב) (דמ״ח והאדמה האסור הפרי רש״י דלדעת זוז״ג דין חייל אימתי ותוס' רש״י מחלוקת את הבאתי שם יט) סעי' (פ״י אחד זבלים בשני האדמה שזיבל כגון ענין באותו כששניהם היינו תוס' ולדעת ומותר, זוז״ג הוו המותרת

ההיתר שטעם שם והוספתי רש״י. כדעת להלכה הפוסקים שכתבו הבאנו הלכה ול יעוי״ש. אסור, ואחד מותר ממש כן הדין הוא זה וכל האיסור. לקבוע בכוחו אין לבדו לפעול יכול אינו שהאיסור מחמת הוא, בזוז״ג,

איסור לקבוע בכוחו אין ולכן דרך, בשום לבדו להתרבות יכול התא. שאין

בספרו זצ״ל שקופ שמעון רבי הגאון מדברי שם והבאתי י שערי באריכות לדון שכתב ה) כ פרק ג שר(שער ו

שהדגיש יראה שם המעי' והנה הדין. ובביאור גורם וזה זה בדיני מרובה חשוב מיעוט דגם חילוק אין דבגורם יש אם החילוק לבאר הוסיף ובהמשך זוז״ג, חשיב גם גורם מעט אפילו הוא השני הגורם אם כלומר כגורם,

מתורבתים וחלב עוף בשר, ן בדי יח סימן היו קונטרס מן צא הטמא

הוא מותר שזוז״ג מדבריו דמשמע הר״ן מדברי עוד והביא לאיסור. גורם רק או ממש, איסור התערובת בכל הפרטים בכל ממש ברוב ביטול משום גורם וזה זה דין אין הר״ן לשיטת דגם ביטול, מדין שם וכלשונו

כאילו דהוי רק כתב בר״ן ובאמת ברוב, ביטול דין משום אינו גורם וזה דזה הדין מוכרח ו, נתבטל עכ״פ וכו'. היה אלא נתן לא טעם ואפילו שהוא כמות נותר הרי הוא כלשהו, איסור כאן שיש נימא אי גם גוונא, ובכל בעצמו לעשות יכול שאינו וכל האחרים, החומרים ללא זו מלאכה לעשות יכול היה שלא רק לשיכפול, גורם

כדי והמצע המזון רק הוא שהמזון ם שמתעקשי מאמרים בכמה שראיתי אכחד ולא ומותר. זוז״ג הוי ובפועל מציאות שזו כיון ההלכה, בכללי זה דבר לקבל מאד קשה ולענ״ד וכו', עצמו, הגורם ולא להתרבות,

הללו ההזנה חומרי ללא שיכפול אפשר, אין. לשכפול היחידי הגורם לא הוא וממילא

האם ביטול, דחשיב נימא ואי מאיסור, כשמקורו אסור נחשב זה שתא אמרינן דאם לדון שכתבו ראיתי ועוד

הצדדים דברי וראיתי לכתחילה, איסור מבטלין דאין הא מחמת לא, או שרי אי לכתחילה זאת שלעשות, ר נאמ שש בשו״ת המבואר וכגון לכתחילה, איסור ביטול של דינא בהאי תשובות בכמה שכתבתי למה אציין ורק

ב סי' (יו״ד )ובח״ג ט סי' יו״ד ח״ב, משזר ו שני תולעת בספרי שם נוספים בסעי' ועוד כג סעי' פ״ו )(ח״א

לכתחילה איסור ביטול לגבי בספק ולא בוודאי דווקא שהיינו וכ״כ טז) אות צט סי' (הגה״ט הכנה״ג וכ״כ

דשרי ביטול של בכוונה ולא היצור דרך כפי ועשה בכך שדרכו בדבר הארכנו ועוד סב). סו״ס (יו״ד החת״ס

ודווקא מתכוון. אינו שייך לא ר, הית שיצא כדי האיסור את שמבטל ביטול, א הי ועשייתו הדבר מהות כל [אם גדול וחלק שם, ביארנו דינים פרטי כמה ועוד, כן שייך נמלים כשיש טחינה כגון בהיתר פעולה ]כשעושה התא של השכפול למרות אם לעיל דביארנו במה תלוי יהיה הדין ועיקר בנידו״ד. גם שייך שם, מהמבואר

ה חשיב לאו, או כנתבטל הראשון תא 'יעוי במ [ לעיל. ש״כ התוס בדברי לעי' כתב שליט״א הגרמ״ל 'וידידי

ומתבטלים באדמה נשארו הם ש כיון הגידולים בטלים שבשביעית ע)"ב נח (דף נדרים עמ״ס והרא״ש

לבין מאליהן, ערל כ והוי בטל, לא בכה״ג בידים, להיות חייב שהמעשה ועוד ה איסור מבטלים אין ש דין

בידים עירוב הוא הכא, המעשה ולכאורה לכתחילה. גידולין של היתר יה יה לא גוונא כהאי ולדבריהם

, מבטלים. ]ע״כ

חשיב הראשון שהתא נימא אי ועוד, זוז״ג ביטול, איסור, גידולי לגבי האחרון הדיון כל למעשה הלכה אולם

כדלעיל נימא אי אולם איסור, ולמעשה ניכרת, דפעולתו אף וכלל, כלל נראה אינו כי איסור, חשוב דאינו ואינו למותר, אך הוא בזה הדיון שכל נראה כן על ממנו, שהתחלקו תולדות מאות לאחר כבר זה שניכר מה

לעיל. וכמבואר הטמא, מן היוצא של באיסור נכלל אינו וגם לאיסור, נחשב

– חדשות פנים האיסור מן מקורו אם אף התא את להתיר שכתב מי שיש ראיתי עוד כגון או החי מן אבר

הסופי המוצר כלומר חדשות, פנים של דין מחמת טמאה, מבהמה שהאיסור לאחר נוצר פנים כדין דינו נהיה

לדון כתבנו הטמא, מן היוצא שבקונטרס ובאמת חדשות. בסי רגלים דמי 'וגייא בס דינא, האי על באריכות

דין לו יש דבש האם ה ו. שם ראה חדשות, פנים של יג ובסי' י בסי' [ בזה מש״כ מוצר שאכלו דבורים לגבי

הדבש] דין מה שביעית של מוצר או חלבי הדין מקור את והבאנו חדשות, דפנים א דינ בהאי הארכנו ושם

ב בגמ' המבואר המוש״ק שהוא חוזר ושוב החיה, צוואר בחטוטרת המצטבר דם שהוא ע״א )ג מ (דף ברכות

ומשביחה טוב טעם נותנת היא, ו מוש״ק ונעשה "ש הרא ודעת באכילה להתירה יונה רבינו ודעת התבשיל,

. לאסור ר שם וכתב בתבשיל שנותן פי על ואף אזלינן השתא בתר דם מתורת יצא שעכשיו כיון ש יונה בינו

לשבח טעם שם והבאנו. מותר בהיתר האחרונים למדו טעמים כמה השתא בתר דאזלינן, זה שהוסרח מפני. א

שלא למרות חדשות פנים שהוא מחמת ג. הטעם]. [לגבי בעלמא עפרא חשוב שכעת מפני ב שהושבח. . קודם טובים וריח טעם כעת. בעל שהוא ולמרות קודם הוסרח הוסרח שלא ללא עליו לסמוך השלישי הטעם ועל

כתבנו לעפרא, הפך או פו ומאידך לבדו, עליו שסמך מי יש שאכן הדג רבים סקים הסריח אם רק ש ישו או

, ספיקות עוד בצירוף כן אם אלא חדשות, פנים של סברא האי על לסמוך יש אז שהתייבש, ממש לעפר ך הפ ודוק יעוי״ש מסריח ולא בעלמא, לעפרא הופך שלא לנידו״ד נפ״מ זה וכל יעוי״ש. שם, שכתבנו מה, וכעין

. בכ״ז

היו קונטרס הטמא מן צא יח סימן מתורבתים וחלב עוף בשר, ן בדי

ומתברר הולך כן אם הנה החלב או המתורבת, הבשר, מקור ו, שכיון לדינא הוא שלא זעיר מיקרוסקופי מתא

תמיסה בתוך ומשתכפל צומח הוא ו נראה, צמ, וסו חית פו הוא רק שבתהליך או. דג של או בשר, של מות

ת ח חלבוני מייצרים הם סיסה, לב ואכן החי' מן 'לא מוגדר הסופי והמוצר העובדות אלו הביופסיה להוציא

ו הראשונה, למעשה הלכה ש לעיל הראינו נראה הסופי שהמוצר המקור אם גם, לאכילה כשר הדין מעיקר

האמור מכל המבואר כפי כשר. שאיננו ממקור היה הביופסיה של הראשון [כמובן אכ שר מרכיבי שאר כל

כשרים. ]התערובת

– הכיעור מן הרחק להתרחק יש מותר, הדבר הדין שמעיקר שלמרות רבות, פעמים מצאנו במאכלות, הנה

אותם לגבי ע״א קיג (דף בחולין הרשב״א דברי אציין )דוגמא וכ הכיעור, מן שעושי ם הנכרים בדפוסי גבינות

אלא מותרין ובכליהם. הכיעור מן הרחק משום לכתחילה כן לעשות שאסור התרומה( בספר וכ״כ איסור

) עב סימן והיתר ' משום העכו״ם שהרג מבהמה בחנות הקיבה ליקח שלא לכתחלה כן לעשות א של נכון

הכעור' מן הרחק וכ״כ (ע״ז מרדכי ה ) תתמז' רמז בלא חומץ ולא יין לא בביתו אדם יניח לא לכתחלה ומיהו

משום שמירה הכיעור' מן הרחק. ששחטו גדי בקיבת להעמיד אין דלכתחלה פ (סי' דורא בשערי )וכ״כ

דנראה לו והדומה הכיעור מן הרחק משום נבלה או טרפה ונמצא ישראל כמאכיל וטרפות נבלות

בי שראל. כל לגביו שנינו לגמרי, חדש ודבר יבש להיות והופך העולם, מן נעלם שהאיסור היכא ובשלמא בקונטרס באריכות נו שביאר וכפי הקירמיז או נקניק, שרוולי או בג׳לטין, שכדוגמתן חדשות, פנים דיני

הט מן היוצא האסור שהדבר היכא אולם יעוי״ש. טז, 'בסי שם ה רא מא במוצ נותר ר, כפי בטל שהוא רק

לעיל הבאנו להלכה, נפסק שכך לגבי' דון ל באריכות הלב 'טמטום בר״ן( המבואר שכפי דרוש הר״ן דרשות

אהוב היותר הדבר הוא התורה, מורי החכמים למצות ההכרעה מצד בנפש ימשך אשר שהתיקון )יא הה האסור הדבר אכילת מצד בנפש להתילד מעותד הוא אשר הרוע יסיר ההוא, ותיקון אצלו. וא ועוד

יש כיעור כאן אין טמטום א, ם שגם לומר יש זאת אולם ולכאן. לכאן זה בדין סברות כמה הבאנו ובפרט כאן,

או הסלמון. דג אל מהצלופח הנלקח הגדילה' 'גן וכעין האוכל, בתוך נמצא הטמא הדבר סוף סוף כאשר

בנידו״ד ה הבהמה מן שנלקח הגן טמאה בכ שאין ובפרט. צו כל ך מן והותר די יש רי שה רך, הטהורות הבהמות

רבבות להאכיל עתיד זה שדבר ובפרט רבבות יותר נכון כן על בודד, בתא זה בשביל ודי ישראל, מעם

[וגם טהורה מבהמה שמקורו בתא השתמש ול הכיעור, מן להתרחק שהוחזר טרם עוברי גזע מתא עדיף בזה

להל הדין בסיכום וכמבואר האם לרחם בסו ן דברינו] ף. וראה זה בדבר שכתבנו מה הנז', בתשובה עוד 'ויעוי

עם לנפש חושש אני שבעניותי וכתבנו לטהור, המחדירים הטמא ן מ גנים בדין מש״כ יז בסי' לעיל עוד מחמת לא ואם לאכילה, וכשר טהור בדבר הנמצא הטמא מן דבר קבוע באופן שיהיה קדושים, ישראל

שהמנ בנידו״ד ה״ה ו ושקץ. כיעור בזה שיש ודאי טמטום, ולמשך קבוע באופן יגיע ל השיכפו של החשוב גנון

ישר עמך רבבות רבבות אצל שנים לחוש יש טמא, ור ממק אל ל כשר המוצר אם גם, ל ישרא של נפשם

עוד ועיי״ש. באכילה.

ה. בשרי: או חלבי להיות המקור כמו דינו הסופי המוצר האם

איננו והבשר חלבי איננו שהחלב בפשטות לומר לכאורה מקום היה לעיל, האמור כל ה' הודיענו אחר הנה לרנר צבי לרב אחרת בתשובה שכתבתי חלב למימי הדבר להשוות שיש במחשבתי עלה אולם בשרי. (גליון167 שדה בתנובות ונתפרסמה שליט״א מימי ועל חלב מי על הראשונים בדעות שנו״נ לאחר ושם )

חלב שזה דחלבא, הנסיובי והם השו״ע בלשון חלב מי כאשר הגבינה יצור לאחר העולים הראשונים, המים

עדי המלאים מים ואלו חלבונים, כגון מזינים בחומרים ין ועוד, שומנים לקטוז, מדאורייתא אסורים ודאי אלו

ובימינו בישול, לאחר [בעבר הנוסף התהליך שבכל לאחר מאידך ו התוס. בדעת הפמ״ג שיטת ]'[להוציא

צנטר לאחר י נותר וסינונים] פוגות נחלקו לגבם בעלמא, ומים מזוקקים שהם מים רק ו כלל אם הראשונים

כאשר הטמא, מן יוצא משום שאסורים או חלב, של היתר להם יש [אם לשתותם ]מותר שמחה רבינו

אסר והרא״ם התירו, . והרשב״א השו״ע הטור, ובהם הפוסקים הכרעת ו ה, ש, זה ועוד הפר״ת הפר״ח רמ״א

השו״ע בדעת שלו הכללי הכלל מחמת שאוסר השו״ע, שהביא לי״א חשש "ח הכה מאידך המנהג. וכן מותר לעיל הנזכרים האר״י רבינו וכדברי בזה יחמיר חסיד להיות הרוצה וכן הסתם. לדעת. שחושש חלבון אמנם

מתורבתים וחלב עוף בשר, ן בדי יח סימן היו קונטרס מן צא הטמא

בנידו״ד החלבון גן הדין והוא מנסיובי, חז״ל בלשון או חלב ממי מיוצר תינוקות, במזון הנמצא גבינה, מי

המתורבת החלב את. מפיקים שממנו

ומדרבנן כחלב, דינו שאין בחלב, בבשר אסור איננו התורה שמן הפוסקים הסכמת בשתיה, שהותר ואחר

פטור חלב במי המבשל שנינו שם קיד) (דף חולין במס' בסוגיא מבואר. כן אסור שזה הראשונים רוב. דעת פז (סי' יוסף )ת בי מרן לשון וכך הרמב״ן, הר״ן, וכ״כ הרא״ש, וכ״כ איכא'. מיהא 'ואיסורא שם תוס' וכותב ברמב״ם להלכה נפסק וכן מותר. קתני ולא פטור מדקתני בשר בו לבשל איכא מיהא דרבנן דאיסורא ואפשר

ה״ו: פ״ט מאכ״א )(הל' ומבאר בחלב. בשר משום אכילתו על לוקה ואינו פטור חלב במי בשר המבשל

פז (סי' השו״ע מרן להלכה פסק וכן אסור. אבל פטור שהוא בחולין גיא בסו הרמב״ם רבינו שלמד הרה״מ וכ בו״ח, משום אכילתו על לוקין ואין פטור חלב במי שהמבשל ו) סעי' איכא. מיהא שאיסורא הש״ך תב בעלי רבותינו שדעת שאפשר כתב כאן) (בסוגיא חולין עמ״ס יוסף ראש בספרו הפמ״ג בעל רבינו והנה

נסיובי, על אזיל איכא מיהא שאיסורא התוס' בכה״ג וכו', בישול לאחר שני פעם שעושים חלב המי אולם בו שאין לחולה חלב מי לשתות שהתירו מהפוסקים שהבאנו מה בתשובה עוד וראה ליכא. איסורא אפילו

כתב ש עג) סי' (יו״ד החת״ס מדברי הבאנו ועוד החלב. אדי מן העולה בזיעה שימוש לגבי כתבנו וכן סכנה,

ובאמת קצת לחולי גם בשר לאחר להתיר ואפשר איסורא ליה קלישי חלב. שמימי לכל הטעם ש מאחר שכל שכתב א) אות עג סי' יו״ד (ח״א זצ״ל הגריש״א למרן תשובות בקובץ ראיתי מדרבנן, הזה האיסור

לאחר לבולעו אולם עין מראית של ומגזירה דרבנן איסור מחמת היינו לבשר שנפלו חלב מי של, האיסור

שמותר, יתכן בשר בשרית ארוחה לאחר לקטוז בהם שיש ויטמינים או תרופות לבלוע לכתחילה התיר ולכן הנז החת״ס כאשר נוספים, חומרים עם ומעורב בליעה שזה מחמת בשופי היקל הגריש״א שמרן '[ונראה

בתשובה הבאנו ועוד שהוא]. ות כמ הנוזל בשתיית שמדובר מחמת וזאת שעה, של שיהוי לאחר התיר לעיל בהם אין חלב דמי נראה אלו 'מדברים וז״ל: ב) אות קטו סי' (יו״ד הטור בהגהות הגדולה הכנסת מדברי שם חלק והיה מחלב שמקורו כיון עין מראית מחמת זה בכל שהחמירו והטעם ע״כ. גוי'. שחלבו חלב משום

והיה בחלב, שמקורו זעיר חלבון גן יש שמחד ידו״ד בנ לדון אמרתי כן ועל לכן. קודם מהחלב נפרד בלתי והתאים ונעלם, השתכפל וכבר וזעיר מיקרוסקופי הוא גודלו החלב מן שהמקור אלא מדרבנן, לאוסרו מקום

צמחי מזון על שהתפתחו החדשים ועוד שומן מבחינת חלב של מאפיינים לו יש שאמנם חדש נוזל, הוציאו

המקורי מהחלב גן בו שיש צמחי, חלב אלא אמו 'חלב לא הוא עדיין 'אולם ובאמת עליו. חלב דיני אין כן ואם גזע תא על ק״ו של בנו בן וחומר וקל בוגר. מתא נלקח אם אף מקודם שהזכרנו הבשר לגבי גם שווה שהדין

הח טרם שזה עליו עובר שם אין שעדיין עוברי, ש ובוודאי עדיין, בשר שאיננו ובוודאי לפרה, זרה תוצאה ה

חלבית איננה בחלב גם וכאמור בשרית, . איננה

- הקד בשמות שנבראה ובהמה פקועה, 'בן שאינם זעירים וגן תא עם כלל מתחשבים אנו שאין ומאחר בבשר ואין דם עם התפתח זה לא היי״ת, של יצירה כל כדרך היה לא ההתפתחות שהמשך ומאחר נראים, חלב חשיב זה ולא בשר חשיב זה לא כן אם לחלב. ונהפך שנעכר דם כל אין בחלב וכן דם, ולא נפש. לא

כבשר דינו שאין בשר ראינו וכבר כל כדרך שנולד שהגם פקועה ובת בן של בן ב לו ודומה דבר, לכל

לא אולם עין, מראית מחמת חייב קרקע גבי על הפריסו אם ורק שחיטה, ריכים צ אינם מקום מכל הנולדים הדין וכן הדין, מעיקר בו, אוסרות טריפות שאר ואין מותר, שחלבו (סימנים יו״ד בשו״ע זה דין כל וכמבואר

ועוד. סד )יג, אסור שדמו הגם זה וכל ברא״ש וכמבואר אמו, דם עם ומתערבב יוצא שדמו והטעם לחלוטין,

(שם, בט״ז בו)וכמבואר נוהג שאין החי מן אבר לגבי וכן ג (יג, הט״ז.)והב״ד ממש בשר שגם, הרי לעיתים

יש גם ההיתר ממשיך זה היתר הוא שהיסוד וכיון תאכלו בבהמה אשר כל שנאמר הדין מעיקר פטור. לו היתר הוא היסוד הכא גם וממילא הנולדים. כל כדרך נולד ואפילו בהמשך בשר וללא זעיר תא שהוא

לעיל, וכמבואר להם מיוחד דין כן ואם מלאכותית, בצורה שנעשו. שכפולים זה ההמשך וכל

כיו״ב דוגמא עוד שהביאו ראיתי ו דין ל בד הנוצר בשר נס, ך ר, בחלב בבשר ומותר שחיטה צריך שאין וז״ל ז) פס' פי״ח (בראשית המלבי״ם וביאר בקר, ובן וחלב חמאה למלאכים שהגיש אאע״ה לגבי: כמבואר אתו לעשות וימהר שעז״א יצירה, ספר ע״י אחר ברא ואברהם אברהם מלפני רץ הבקר שבן לחז״ל 'ויש

היו קונטרס הטמא מן צא יח סימן מתורבתים וחלב עוף בשר, ן בדי

בשר שהיה ואמרו בב״ח, להמלאכים האכיל איך בזה לתרץ שרצו נראה יצירה. ספר ע״י אותו ה שעש שעשאו יען ר״ל עשה, אשר הבקר ובן וחלב חמאה שלקח וז״ש בשר, דין לו שאין יצירה ספר ע״י שנברא

חלב עם לאכלו יכולים היו יצירה ספר.'ע״י לגבי ע״א) ל דף יוסף צאן וישב, (פר' הקד' השל״ה ביאר וכן

לאכול שרי ולכן היצירה בספר שנברא כיון אוכלים, אחיו את יוסף שראה החי מן. אבר על להוסיף אמרתי ו

בהמה על לדון שכתב א) סי' (חיו״ד הארץ שדה בספרו זצ״ל מיוחס רפאל רבי הגאון דברי את דבריהם, חיים לרבי ברקת טור הרב של משמו והביא ודמה. חלבה ודין בשחיטה חייבת אם יצירה, בספר שנבראה

באדם דן צג) (סי' צבי חכם ובשו״ת יעוי״ש. . בכל מותר משמים היורד שבשר הקדוש האר״י מגורי הכהן כתב' הדברים ובתוך דינו, מה יצירה בספר: שנברא במעי הנוצר עובר דהיינו אדם תוך הנוצר אדם דוקא

אשה' במעי נעשה שלא רבא דברא גברא ההוא יצא שפכ״ד משום עליה דחייב הוא אמו הביא ועוד

מספר יו״ד) פ' היכלות קרדבורא(שער מהר״ם שחיבר הפרדס כו גברא ברא דרבא המאמר שהביא 'אחר

רוח ולא נפש ולא נשמה בה שיהי' ולא כו האדם בצורת שהיא ההיא הבריאה הנה וז״ל כתב בהם 'ופלפל

ו. עכ״ל בעלמא חיות אלא להיאכל שעתיד הבשר כל נידו״ד ב ה״ה כלל חיות בו ואין, , אם ברחם גדל לא

ק״ו הם והדברים יצירה. בספר מהנוצר הוא וגרע והוא לכך שסייע הראשון התא שיש והגם דעתי. לעניות

אם מרחם יצא [ דבהא ופרית מ ביצה של תא ולא בוגר תא פשו די הכא מקום מכל הכא]. איירינן דלא ט נינן

בה שאין חיות אלא עליו בשר שם אין זה, ותא מורכב הוא ממנו הדנ״א על ולא אוכלים, . שאותו בשר ה על ל ממש מה ן כעי והוא הנז'. הפרדס ספר וכלשון נידו״ד סז סי' ריש )(יו״ד לעיל הנז' החזו״א מרן כתב ש

בספר שנוצרה המה לב שהשווה אמרינ ולא שהוסרחה הנבלה את בשר. כולה שהיא גם ה יצירה ן עליה

דהוי' הטעם מן לאוסרה, כדי ביה אחש, לבשר שנהפך כעפרא משום בו ואין שחיטה טעון זה בשר ואין

נבילה' שגדל שאף להדיא הרי. ל וראשי בשר ה מן תו שפקע משהו מ היה שהיצירה כיון מקום מכל בשר,

יעוי״ש יצירה. בספר שנוצרה לבהמה שם והשווה בשר, חשיב אינו. איסור,

יא סי' או״ח (ח״ז נתן להורות.)בשו״ת עוד עי' יצירה בספר הנברא של דינא בהאי ו שהעיד מה את עוד ראה ו

דסנהדרין שביעי סו״פ (ירושלמי חנניה בן יהושע רבי ע מהביאורים חלק לפי, אנא יכיל ) שם הירושלמי ל איילים מהם [לעשות טביין לאיילין לו ועביד ואבטיחים] דלועים לקחת יכול [אני ואבטיחין קריין נסיב

הלאה גם ימשיך שלהם הפטור ולכאורה וצבאים], איילים יולידו [והם וטביין איילין עבידין והילון וצבאים] סי בו״ח הל' (ח״ט היהודי הבית בספרו זכאי להגר״א 'י ראית ובאמת בשר. של כולם החיובים בכל להיפטר ל אין זו מבהמה היוצא החלב שגם שלמה חשק מספר שמביא יד) סעי' לג ו מתחיל כאשר כלומר חלב. דין למרות יצירה, בספר שנוצרה בהמה לגבי ואם פקועה, בן לגבי אם הבריאה, כל כדרך ההמשך אם גם בפטור,

שבנידו״ד הגם כן ואם עומד. לעד הפטור מקום מכל רגיל, להיות הפך שהכל אלא נס, בדרך בריאה לא זו

בריאה שנבראה כמו הבהמה בתוך גדלו ולא אמם, במעי גדלו לא מקום מכל הטבע מדרך משונה, ביצירה

שמצוי הטבע בדרך שלהם האיסורים נובעים ומכאן דם, בהם ויש נפש בהם, יש ש דרך ב אלא מלאכותית,

ו הטבע מן שכפול מנגנון של חלקיק בה שיש הגם חלב או בשר שם אין ממנו שיצא ומה בשר איננו, עדיין

בהלכה שונים ממקורות רבים דינים פרטי באריכות ראה [ועוד שלו ההלכתיות ההגדרות לגבי. עליו וכותבים שליט״א הגריחמ״א ידידינו מעלת עם ענפה מהתכתבות ח״ד אודך אני גם בקונטרס הקד' ובספרים

לך ויערב. ]נוספים,

ו. לאו אפשר אם פרווה כדין דינם אם ל לחוש שיש או השני המין עם כלם: עין מראית

לענ״ד ונראה מסתבר יותר לעיל כמבואר הנה מוצר הש והשומן השריר רקמות מ המורכב 'בשר הנקרא

צמחית בתמיסה שהתפתחו חלבונים וכן 'מתורבת, מכל ש אלא פרווה. כדין דינם מתורבת, 'חלב 'הנקראים

ב זה חשש מחמת שחז״ל עין מראית לאיסור לחוש יש לכאורה מקום מה כ דברים אסרו דומים ולאכול לבשל

על הוא נידו״ד ו העין, למראית חשש יש אם כאחד בשר רקמת להדפיס הצליחו כאן הרי ש וכמה, כמה אחת וטעמו שריחו בחלב, לזה בדומה וכן בדומה. וכו' שומן עם דומה, ומירקמו ממש, סטייק כצורת שצורתה ואמרתי עין'. 'מראית מחמת יחד לבשלם ולא כאחד, בהם להשתמש שלא לאסור יש עדיין כן ואם שווה.

שנמ במאמרים שראיתי ובפרט זה פרק נשנה הר״צ כאשר לכך, התייחסו גם שהכותבים ראיתי לפני צאים

ז מן ריי מה זולת העין, מראית מפני מדעתנו לאסור לחדש אין שלמעשה שם שהביא פוסקים עפי״ד כתב

מתורבתים וחלב עוף בשר, ן בדי יח סימן היו קונטרס מן צא הטמא

ושנית- בש״ס. שמפורש ונקרא בעלמא"), "מיא שהוא אלא בלבד זו (ולא גמור" "בשר אינו משובט בשר

עין מראית מפני נאסרו שלא הצומח, מן לחלב או סויה לשניצל וא ה ודומה בלבד. מושאל בשם "בשר" מושאל. בשם כך נקראו אלא באמת, וחלב בשר שאינם מאחר שמח אור כולל מרבני רעו לו השיב מאידך ע״י כמעט נדחה בחז״ל נזכר שלא בדבר עין' 'מראית אומרים שאין הפר״ח של שחידושו שליט״א הריב״ש

כגון ממש לאיסור דומה שהוא דבר רק עין מראית משום שאוסרים הכו״פ של ו חידוש וגם האחרונים. כל המראה בגלל רק חלב ונקראים פירות מי שהם קוקוס חלב או שקדים חלב ולא ממש, חלב שהוא אשה, חלב

לסמוך שאין כתב ולכן. האחרונים בדברי מוסכם אינו זה גם הדם, כצבע צבעו שרק יין ולא דגים, דם וכן

בנדו״ד. אלו חידושים על בו חוששים אין ומפורסם נפוץ כבר שהוא שדבר הפוסקים שהזכירו מה להוציא והבו״ח שכיחים, שהם כיון פרווה, גלידה או סויה שניצל בזמנינו הפוסקים התירו זה ומטעם העין, למראית

ובאמת העין. למראית חשש בו ויש מצוי אינו המתורבת שראיתי נוספות תשובות ועוד דבריהם שכל

(ח״ו אומר יביע בשו״ת זצ״ל הגרע״י ג״ע לציון הראשון מרן שכתבה אחת בתשובה נכללים, באחרונים משנת ח סי' )יו״ד תש״ל מותר אם אז, המלון בתי שאלת לגבי בת״א הכשרות מח' רב טכורש הרב לשאלת ואמרתי הסוגיא צדדי מכל שם לדון וכתב בשרית, סעודה לאחר צמחי חלב לשתות במלון לאורחים, לתת

כי זו תשובה לסכם בע״ה למעשה הלכה הדין נלמד ממנה מה להוציא שם מיבי״א הדברים עיקרי [כל

מרובעות. בסוגריים ]שהוספתי

מראית מחמת אסור, אחד למקום כנסו אם מקום מכל בשתיה, שמותר שהגם דגים, דם דין הביא אשית ר ס״ט סו (סי' ובטוש״ע ע״ב) כא (דף בכריתות בסוגיא כמבואר זה כל קשקשים, בו יש אם אלא )העין,

ראב״ד וה קשקשים, בו שיהיו שם הצריך ולא מותר דגים שדם ה״א) פ״ו (מאכ״א הרמב״ם דעת [ואמנם

קרוב לו נראה יותר אולם הרמב״ם בדעת האריך שבחידושיו שכתב שם השו״ע על תי בכר וראה עליו. השיג ובעינן עין, למראית לחוש יש בזה שותהו, אחר ואיש הדם, מכניס הוא שאם הרמב״ם דעת את לבאר

שדייק וזהו שקשים. ק צריך ואין עין, מראית ליכא בזה שותהו, בעצמו הדם המכניס הוא אם אבל קשקשים. רעק״א בחידושי ראה ועוד בצ״ע. נשאר ומ״מ ודוק, אסרו. לא לכך המכניס, הוא היינו ושותהו, הרמב״ם לכאורה משמע קשקשים בדם ביה דאית רש״י וכתב קשקשים בי' דאית הש״ס מלשון שדיין (שם) השו״ע על

שריא. לא קשקשים הדם אצל להניח אבל קשקשים מעורב דבדם ואפשר בתוך וליתן קשקשים ליקח גם ש, קשקשים ביה ל״ש שתים מהלכי דבדם שם ובתוספות בסוגיא ע' קשקשים, בו נשאר דמעצמו אלא לא, דם

שתים, מהלכי דם לתוך קשקשים ליתן אפשר הא ל״ש ואמאי משמע אלא דגים דם שהוא יסבור והרואה

מהני. דלא ס״ג– פ״ז (סימן לקמן הרמ״א מלשון ואולם שלא שקדים החלב בתוך שקדים להניח שהתיר

קשקשים. אצלו להניח שרי דהכא משמע עין) מראית לידי יבוא לאכלו מותר הדם בישל דאם נראה גם

דאורייתא, ליכא בהמה דם הוא אם דאף פ״ז, (סי' הרמ״א )לדעת ע״כ עוף, לבשר ודמי שבשלו דם. ]דהוי

בכריתות מהסוגיא עוד הביא ו וכתובו לגבי ת, ומה גוררו, הכיכר על הדם וניכר בכיכר נשך שאם אדם דם

השיניי בין שנמצא ם הבית בתורת ברשב״א ומהמבואר זו מסוגיא והוכיח ליה. דחזי ליכא דהא ומותר, מוצצו

ככ שע״ג דם כדין העין מראית משום לאסור יש בכלי כנסו בלא דאף ע״א) פה (דף ר, הכנה״ג כמ״ש ודלא

מותר, פירש אפילו בכלי כנסו שלא דכל מט) אות הגב״י סו (סי' הביא ועוד ע״ש. קשקשים. בלא ואפי' לאוכלה שאסור שנצלה) (לאחר בשר עליה שחתך ככר לגבי שמואל דברי ע״ב) קיב (דף בחולין, מהסוגיא שהבשר וה״מ (פרש״י, בה. לן לית קלישתא אבל דאסמכיה מילי והני דאבריה, מילי והני דאסמיק, מילי והני

ליה אכיל ורבא דשרי. וס״ל פליג הונא ורב הוא). דם לאו ל צלו אבל עב, ממנו היוצא והמוהל אדום היה נחוש ולא שרי מדוע שם ביבי״א לדון וכתב כרבא. ס״ה) עו (סי' הטוש״ע ופסקו בשר. חמר ליה וקרי לו אין כזה שדם משום דרבא דה״ט הרשב״א, בשם שכתב עו בסי' יוסף הבית מדברי והביא עין, למראית

והוא כלי ע״ג חתכו אפי' לפיכך ליה, דקרו הוא בשר חמר אלא לדם, לדמותו ך בכ טועה אדם ואין חזק מראה ע״ש הוא. בשר דחמר שרי, . בעין

שאסור שמסתבר שהשיב רנז) סימן ח״ג הרשב״א (שו״ת המפורסמים הרשב״א דברי את הביא בהמשך

בו שאין דגים דדם מההיא וראיה בו, שניכר כל לאוכלו שכן וכל אשה, בחלב בשר לבשל ומדם קשקשים,

היו קונטרס הטמא מן צא יח סימן מתורבתים וחלב עוף בשר, ן בדי

לא טהורה, בחלב טמאה ובשר טמאה בחלב טהורה בהמה בשר קיג) (בחולין ומ״ש שגוררו. הככר שע״ג

ואכילתו, בישולו בחיוב אלא דברו באיסור אבל בחלב, בשר משום מד״ס ולא מד״ת לא כלל חיוב באלו שאין

סו (ס״ס משה בדרכי הרמ״א )י מדבר עוד והביא פז). (סי' בב״י בקיצור והב״ד דיברו. לא העין מראית שקדים בחלב עוף בשר לאסור העין, מראית משום שאסור דגים דם מדין למד שמהרש״ל שמעתי, שכתב, משא״כ כרת, איסור שהוא דם דשאני לדבריו, הכרח ואין העין. מראית משום אצלו, השקדים מן הניח אא״כ

(בסי בהגה להלכה הרמ״א פסק שכן ובאמת '. להתיר פשוט המנהג וכן מדרבנן. אלא שאינו בחלב עוף בשר אבל מותר, מדרבנן רק ואינו שהואיל עוף, בשר בו ומניחים משקדים חלב לעשות ונהגו וז״ל: ס״ד) פז ע״כ דגים. דם לענין סו ס״ס לעיל וכמ״ש העין, מראית משום החלב אצל שקדים להניח יש בהמה. בבשר

ואף להלכה, עיקר הם שדבריו המהרש״ל עם הסכים ו) ס (ס״ס הב״ח מקום מכל התיר, שהרמ״א והגם באיסור אלא אסרו לא בצינעא אף לאסור שלענין אלא בפרהסיא, העין למראית חיישינן דרבנן באיסור

סק״ו פז (סי' ו.)הש״ך יז, (סי' שבע באר בשו״ת וכ״כ )דאורייתא. סק״ז פז (סי' חדש הפרי גיסא )ולאידך

מראית משום אשה בחלב הרשב״א שאסר מה דאעיקרא שקדים, בחלב עוף בשר להקל הרמ״א לד' הסכים בש״ס שנתבאר מה זולת העין מראית משום גזרינן דלא משום עלה, להוסיף דלא והבו הוא, חידוש העין באנו ואם וכו', בהמה של חלב להתיר יטעו שלא כדי ניקור בלי חיה בשר ונאסור בואו שאל״כ להדיא,

גזרו שלא סק״ח), פז (סי' ופלתי הכרתי מדברי הביא ועוד בזה. כיוצא הרבה לאסור נו ל יש מדעתינו להוסיף בכלי, שכנסו דגים דם כמו אלא העין מראית משום יחשוב אלא דגים בדם יתלה לא והרואה שכיח, דלא ומש״ה בהמה, חלב שהוא יתלה והרואה כ״כ, שכיח לא בכלי הכנוס אשה חלב וכן ועוף. בהמה דם שהוא

חיישינן לא מאד, מוטעם והוא שקדים בחלב לבשל ורגילים דשכיח שקדים חלב אבל העין, למראית ו חשש מקרי לא שקדים שחלב סק״ז, בכרתי והוסיף בהיתר. ולא באיסור לתלות תיתי דמהיכא כלל, העין למראית

לדם שדומה אדום יין והרי בשר. בו לבשל נאסור במראהו לחלב שדומה משום ואטו פירות, מי אלא חלב ועוד ע״כ. באמת. חלב הוא אשה חלב וכן דם, שהוא דגים בדם אלא אסרו ולא העין, מראית משום נאסר לא שקדים חלב נותן הוא אם ובפרט שבת, מאיסורי הש״ך הוכחות את את שדחה השולחן הערוך מדברי הביא

ומ״מ דרבנן. תרתי הו״ל בחלב עוף ובבשר דרבנן, איסורא אלא דליכא בקערה שנכון הערוה״ש סיים

. להחמיר

דתנן דהא ז) סי' דנדה (פ״ט הרא״ש מ״ש ע״פ וזאת ומפורסם, מצוי שהדבר היכא להתיר כסניף הביא ועוד מ״מ לפשתן, או לצמר דדמו העין, מראית משום אסורים אבל כלאים משום בהם אין והכלך השיריים

ואין בהן מכירין והכל בינינו משי בגדי מצויים האידנא צמר בבגד משי לתפור ומותר העין, למראית. לחוש חיישינן לא צמחוני חלב שמצוי יודעים והכל הדבר שנתפשט מאחר וה״נ רצח). (סי' הטוש״ע וכ״פ ע״ש. לד אות שבת (בכלכלת ישראל תפארת הגאון כתב וכבר שכיח. דלא אשה לחלב דמי ולא העין, )למראית

קצת כשיש אלא העין למראית לחוש שאין מה שפיר ניחא ובזה עש״ב. מלהיתר. יותר לאיסור הוכחה שהוא שיחשבו העין למראית חששו ולא ולבישול לטיגון אפויה מצה בקמח בפסח להשתמש המנהג שנתפשט שנהגו המנהג בדבר שנשאל, כג) סי' (חיו״ד יעקב יגל בשו״ת גוטליב הגר״י מדברי הביא ועוד חטה. קמח

מראית משום ניחוש לא ואמאי בשר, בתבשילי גם בו ומשתמשים לחמאה, הדומה טחון בקוקוס להשתמש יודעים והכל במדינתינו זה מאכל שנתפשט שמכיון והשיב שקדים. להניח שצריך שקדים בחלב וכמו העין, העין למראית חיישינן לא דשכיח דבמידי רצח) (ר״ס הש״ך וכמ״ש העין, מראית משום גזרינן לא ממנו

לאכול אבל בביתו, ליחיד אלא להתיר רצה לא שבמסקנא אלא להתיר. יש בהמה בשר ב אף ולכן וכו', המתפרצים רבו כי יען לזה, היכר יעשה אא״כ להתיר אין בשר עם בקוקוס שנמרח לחם וברבים בפרהסיא

ע״ש חמאה. עם בשר האוכלים. בעוה״ר

וזא״ז בב״א ולא זה אחר שזה כיון מותר יהיה כאן שגם דרבנן באיסור למתירים מיבעיא לא שלמעשה וסיכם

דרבנן, רק הוא האיסור ולא ניכר, שהאיסור היכא אלא אסרו לא מ״מ דרבנן בדבר גם לאוסרים גם אלא

ניכר, האיסור שאין זה אחר זה כאשר שם {והביא בשר. אכילת לאחר סינטטי חלב לגבי שאלתו בנידון כגון היכר יש אם גם אלא בחלב שקדים יתן אם דווקא לאו הוא שניכר ו) ס״ק פז (סי' המחה״ב מדברי בסו״ד

מתורבתים וחלב עוף בשר, ן בדי יח סימן היו קונטרס מן צא הטמא

שקדים חלב בהם שמגישים והצלחות הקערות מצד ופירות מגדנות עם אותם ומעלין הבשר, מאכלי, אחר

והדבר הואיל מותר, ע״ש עמו. שקדים מהנחת יותר שקדים, חלב שהוא ושעתו מקומו מצד. }ניכר

היה שהקוקוס ואף המפורסם, דבר של ההיתר ואף בפוסקים, המובאים ההיתרים צדדי כל שהביא אחר והנה

זה כל עם ביבי״א, התשובה בזמן היה מפורסם צמחי וחלב בימיהם, מפורסם שקדים וחלב בזמנם, מפורסם

גם להשתמש ההיתרים כל את צירף ניכר, האיסור שאין זה אחר בזה לאוכלם כשזה רק בפרהסיא ביחד ולא

שם התשובה תורף ע״כ מדרבנן. רק שאסור בדבר ואף מפורסם בדבר אף זה וכל ניכר, . שהוא

[הגם וחגבים דגים בשר וכגון וחלב, בשר בישול לענין עליו בשר שם שאין שבשר לומר יש בהכרח ואמנם

וראה עזרא, האבן בביאור שם וראה תאכלו' לא 'מבשרם שמיני בפרשת בתורה ככתוב עליהם בשר ששם חלב, עם לבשלו חשש כל אין ג)], ס״ק פז (סי' השו״ע על הלל הבית במש״כ העין למראית כלל חששו ולא

הם. ששונים מבשרם הן שניכרין ואפשר בזה, גזרו שלא שכתב רייזמן הר״צ לדברי מוצאת תשובה ומכאן

מן לחלב או סויה לשניצל הוא ודומה בלבד. מושאל בשם "בשר" ונקרא גמור" "בשר אינו משובט בשר ש מושאל. בשם כך נקראו אלא באמת, וחלב בשר שאינם מאחר עין מראית מפני נאסרו שלא הצומח, זה ועל

חלב לגבי הכו״פ דברי הביא עצמו והוא גמור, חלב או בשר הוא ש היכא רק איננו עין שמראית להשיב, יש התירו לא והיבי״א, יעקב היגל כגון בזא״ז המתירים וגם שקדים, לשים שיש נפסק להלכה ועכ״ז שקדים, הלכה קיים עין מראית חשש וא״כ רגיל, נראה והחלב רגיל, בשר שנראה בנידו״ד וק״ו בסויה. גם ביחד,

. למעשה

והוסיף בחמאה, סויה נקניק לטגן שהתיר רעא) עמ' ג כרך והיתר (איסור יוסף ילקוט פר בס עוד וראה חשיב אם מחלוקת יש הטיגון שלעצם ביאר ובהערה ברכה. עליו תבוא המחמיר ציבוריים שבמקומות ההיתר עיקר אולם עין. מראית משום אסור בדרבנן גם אם למחלוקת באנו מדרבנן שהוא ולסוברים כבישול,

[הצמחי המותר מאשר יותר [הבשרי] שהאסור להכריח מקום ואין מצוי מאד צמחי שנקניק מחמת. ]ו של שגבינה ראש בשמים דעת צירף ועוד בבשר. קוקוס חמאת שהתיר יעקב היגל בשם היבי״א דברי והביא

מיר שהמח כתב הללו הצירופים כל ועם מהתורה. איסורם אין גוש שנעשו שלאחר חלב, מכלל יצאו וחמאה קוקוס בחמאת המרוח לחם לאכול בפרהסיא התיר לא יעקב היגל לעיל וכמבואר תע״ב. ציבוריים במקומות

בשר עם. יחד

עדיין לכשיתפרסם, בעתיד גם אולם ומפורסם, מצוי הדבר שאין ודאי אנו בימינו לעיל, המבואר מכל הנה

וריחו וטעמו שמראהו, כיון למראית לחוש בהחלט יש בטעם, והן במראה הן רגיל וחלב לבשר דומים ו ניכרים בפרהסיא בפרט זאת לאסור ויש עין, לאחר ובפרט להתיר אפשר זה אחר בזה אולם ביחד, לאוכלם

הנלענ״ד הוא כ״ז. . הדבר שיתפרסם

למעשה: הלכה

תא משאינן אף או בוגרות, מבהמות גם שנלקחו הללו, הזעירים הדברים וכל חלבון, גן או גזע תא או שריר מלאכותי באופן כשר] [שהוא אחר או צמחי מצע על רבים, שכפולים ידי על התא את ופיתחו, טהורות,

ומותר פרווה היא והגדרתו. לאכילה כשר הוא זה מגידול היוצא הבשר או החלב לאוכל ו השני המין עם

לכתחילה.

לו והדומה והשיקוץ הכיעור מן להתרחק שיש ולאחר טוב, מהיות, אולם בשום להשתמש שלא למעט יש ו

המשוקצים מן דבר מקום מכל הלב לטמטום לחוש אין ש באופן גם ייראו שלא הכיעור מן התרחק ל יש

כילים כמא ישראל בארץ במקומינו הם והמתקדמות המצליחות שהחברות ובפרט, לישראל טמאות בהמות

ו עמינו. מבני יהודים ושל וי בעלמא לעפרא שהפך מהיכא הדין שונה לבין חדש. דבר רו יצ נותר הוא אם

כל אין שהרי לזה להזדקק צורך אין שהכא ובפרט וריח. טעם בצורה, כמותו הוא ממנו משתכפל וה בעינו על בלבד, בודד תא אלא גדולות, בכמויות צורך אין וגם זול, יותר הוא ואין הטמא, מן שמקורו בתא מעלה בלבד הטהור העוף מן או הטהורה הבהמה מן ליקח יותר נכון בכה״ג. כן

היו קונטרס הטמא מן צא יח סימן מתורבתים וחלב עוף בשר, ן בדי

בצורה הזה הבנין את לבנות יש ישראל, מעמך רבבות יאכיל הבאות בשנים זה ודבר שכיון נלענ״ד ועוד

יות, יציבה ו ו ר ש יותר רחב בהיקף הפוסקים, ינו רבות ל עוברי גזע מתא לקחת יותר נכון כן ועל בהמה של

טהורה, לו אין עובר שם וגם כלל, בשר נחשב שאינו, חשש כל אין ואז דברינו. בתחילת לעיל שביארנו וכפי

לעיל. כמבואר ש הרקמות וגם כפרווה, ודינו איסור, כל בו ואין. כפרווה דינם בהמשך צמחו י

בנ בפנים, שכתבנו כמו אולם יחד גם לאוכלם, אין כן על ו בפרהסיא, בפרט העין, למראית לחוש יש ידו״ד והכל ברבים, יתפרסם שזה לאחר ובפרט בזה, להתיר דמי שפיר זה, אחר בזה אולם העין, למראית מחשש

בפנים. כמבואר

בהגיעי תשפ״ג אחו״ק פר' בעש״ק בס״ד התשובה וסיימתי במקומו הקנה עמד, כאן ו הנלענ״ד הוא זה כל וימ״ן, וצוי״מ שבמרוקו, אגדיר לעיר. אמן

התורה בברכת רווח ז. שניאור

---

מתוך ארכיון מאמרי איגוד רבני הקהילות