– אשה זמר קול שמיעת הרב טבדי בנימין
א עמוד כד דף ברכות מסכת בבלי תלמוד 1.
יצחק רבי: אמר לאסתכולי אילימא למאי? . ערוה באשה טפח
בה- המסתכל כל ששת… רב אמר והא אשה של קטנה באצבע
התורף במקום מסתכל! כאילו שמע ולקריאת באשתו, . אלא:
נהרות עברי שוק גלי שנאמר ערוה, באשה שוק, : חסדא רב אמר חרפתך תראה וגם ערותך תגל. וכתיב ומראך ערב קולך כי שנאמר ערוה, באשה קול שמואל: אמר
. נאוה העזים כעדר שערך שנאמר ערוה, באשה שער ששת: רב. אמר
א עמוד כד דף ברכות מסכת רש״י 2.
בה- לאסתכולי היא איש אשת. אם
שמע- ולקריאת לאשתו בה- מגולה טפח אם שמע קריאת יקרא לא
. כנגדה
שוק- איש. באשת
ערוה- שמע לקריאת באשתו וכן. להסתכל,
שוק- גלי ערותך תגל בתריה. וכתיב
ערב- קולך בגוה- קרא לה מדמשבח היא תאוה מינה. שמע
3. ברכות מסכת הרא״ש תוספות א עמוד כד דף
ערוה באשה. טפח 'פי באשה מכוסה להיות שרגיל מה הוי אי הא בה לאסתכולי אי למאי ופריך ערוה, הוי מגולה ממנו טפח
קטנה באצבע אפילו בו. להסתכל אסור מכוסה להיות דרכו שאין
לאחר, ודוקא ולק״ש באשתו אלא צריכא. לא עצמה היא אבל
חלתה וקוצה ערומ. ה יושבת האשה לעיל אמרינן הא
ערוה. באשה שוק חסדא רב ואמר שהאשה פעמים תימא דלא
ערוה דהוי קמ״ל מכוסה להיות דרכה ואין בגדיה. מגבהת
ערוה באשה. שער אבל שערן לכסות שדרכן נשואות בנשים
כנגדן ק״ש מותר. לקרות ראש פרועות לילך שדרכן בתולות
קאמר ק״ש לענין לאו ערוה באשה. וקול לשמוע שאסור אלא
הנשים. קול
ל״ז אות ג' פרק ברכות מסכת רא״ש 4.
לאסתכולי אילימא הלכתא למאי ערוה באשה טפח יצחק א״ר מסתכל כאילו אשה של קטנה באצבע שמסתכל מי כל בה…
. ש ולק באשתו והא באחרת הא קשיא לא התורפה. "במקום
ה בעצמ אבל באחרת, ודוקא באשה מכוסה להיות שרגיל. ודבר חלתה וקוצה ערומה יושבת האשה לעיל אמרי': הא
חסדא רב ואמר נהרות עברי שוק גלי שנאמר ערוה באשה שוק
כי שנאמר ערוה באשה קול שמואל אמר ערותך תגל. וכתיב
ערב קולך ק״ש לענין ולא לשמוע. פירוש שער ששת רב אמר שדרכן בתולות אבל שערן לכסות שדרכן בנשים ערוה באשה
כנגדן לקרות מותר פרו: עות לילך
5. הרי״ף על יונה רבינו שם
ערוה, באשה דטפח כנגדה לקרוא שאסור שבה מכוסה במקום טפח שמגלה אשה לכל הדין דהוא ז״ל גאון האי רבינו וכתב לו אין וכן
- מותר כדרכה שמדברת בשעה או לכסות דרך שאין מקום כנגד או פניה כנגד אבל ערוה, באשה דקול שמנגנת בשעה לקרות 'ואפי
. קריאתו להפסיק לו ואין מותר, אליה לבו משים ואינו אותה שומע שאינו בענין לתפלתו בלבו לכוין יכול הוא אם שמנגנת בשעה וכן
מותר: בעלמא בראייה אבל בה כשמסתכל אלא אסור אינו טפח כשמגולה
טז הלכה ג פרק שמע קריאת הלכות רמב״ם 6.
עד רגלים ומי צואה כנגד לקרות שאסור כשם עד הערוה כנגד לקרות אסור כך שירחיק יקרא לא קטן או כותי אפילו פניו שיחזיר מפסקת זכוכית של מחיצה אפילו ערותן כנגד עד לקרות אסור אותה רואה והוא הואיל
לא לפיכך ערוה האשה גוף וכל פניו, זיר שיח ואפילו קורא כשהוא האשה בגוף יסתכל יקרא לא מגופה טפח מגולה היה ואם אשתו
. כנגדה
כא פרק ביאה איסורי הלכות רמב״ם 7.
תאוה דרך ונשק שחבק או איברים דרך העריות מן ערוה על הבא כל א. הלכה התועבות מחקות עשות לבלתי שנאמר התורה, מן לוקה זה הרי בשר בקרוב ונהנה
גילוי לידי המביאין לדברים תקרבו לא כלומר ערוה לגלות תקרבו לא ונאמר, וגו'
. ערוה לקרוץ לאדם ואסור העריות, על חשוד הוא הרי אלו מחוקות דבר העושה ב. הלכה
ראש להקל או עמה לשחוק או העריות ן מ לאחת בעיניו לרמוז או וברגליו בידיו זה לדבר למתכוין ומכין אסור, ביפיה להביט או שעליה בשמים להריח ואפילו
שנסתכל כמי להנות ונתכוון אשה של קטנה באצבע אפילו והמסתכל מרדות, מכת התורף במקום אסור. שערה לראות או הערוה קול לשמוע ואפילו
עה סימן שמע קריאת הלכות חיים אורח טור 8.
לקרות אסור מגולה שוקה אם וכן אשתו. היא אפילו כנגדה, שמע קריאת לקרות אסור לכסותו שדרכה במקום באשה המגולה טפח
שדרכן בתולות אבל כנגדו. לקרות אסור לכסותו שדרכה אשה של ושער כנגדה. מותר הראש פרועות …לילך
9. מגולה טפח ד״ה ג א- אות עה סימן חיים אורח יוסף בית
פירוש ערוה באשה קול דאמרינן אמאי עוד הרא״ש וכתב לשמוע
ק״ש לענין ולא באשה קול רבינו השמיט. ולכן ק״ש, לענין הני דכל האי רבינו בשם כתב פ) (סי' המרדכי אבל אפילו זמר דקול ה) נתיב ה דרך ק״ש (הל' מועד באהל כתוב וכן
ערוה, באשתו ר״ת, בשם ס) אות פ״ג (ק״ש מיימון הגהות כתבו וכן שכתב אלא
שצב: סי' (יראים רא״ם בשם )המרדכי אשה של שיר קול בשמיעת שבקדושה דבר לומר אסור הילכך
הפרו ליי' ת לעשו ועת יושבים אנו הגויים בין ובעוונותינו
נשים שיר בשמיעת מללמוד נזהרים אנו אין הילכך תורתך
עכ״ל. ארמאות ג״כ: כתב ערוה) ד״ה (יז. יונה וה״ר הוא, לק״ש ערוה באשה דקול אבל שמנגנת בשעה מילי והני אם שמנגנת בשעה ואפילו מותר כדרכה שמדברת בשעה
בענין לתפילתו לבו לכוין יכול הוא ואינו אותו שומע שאינו כשמגולה וכן קריאתו להפסיק לו ואין מותר אליו לב משים בעלמא בראייה אבל בה כשמסתכל אלא אסור אינו טפח
עכ״ל: מותר
11. עו סימן ברכות מסכת א- חלק ראבי״ה
ערוה באשה טפח הכא דאמרינן הני דכל גדולות בהלכות פסק
מטפח, קטן דבר אפילו אחרת ובאשה אשתו, היא ואפילו
ש וכן ערוה באשה קול וכן ערוה באשה שער וכן ערוה באשה וק כל
פר״ח וכן כנגדם, ק״ש לקרות אסור. הני דאע״ג דטעמא, אני ואומר
איכא הרהור מיהו לעין נראה הקול. דאין
רגילות שאין בדבר דווקא לערוה למעלה שהזכרנו הדברים וכל הרהור דליכא חיישינן, לא שער בגילוי הרגילה בתולה אבל, להגלות,
בו לרגיל בקולה. וכן
לצואה לדמויי ליכא וקול כנגדה ק״ש לקרות שמותר, בעששית
לראות בו שולטת העין שאין אלא גלוי הערוה שהוא הקול דהכא
ל…י נראה כן סומא, לפני מגולה לצואה ודמיא
מפרשים ויש אינו דלברכה משמע כשמנגנת. בה להביט שדרכו מפני
אסור להביט אבל מביט, בשאינו: אסור
11 א סעיף כא סימן אישות הלכות העזר אבן ערוך שולחן.
או כנגדה ראשו להקל עמה, לשחוק ואסור מהעריות. לאחד בעיניו ולרמוז ברגליו או בידיו לקרוץ ואסור. מאד מאד מהנשים להתרחק אדם צריך שהוא אשה של צבעונים בבגדי להסתכל ואסור הכביסה. על שעומדות בנשים להסתכל ואסור אסור. שעליה בבשמים להריח ואפילו ביופיה. להביט
אשה בפתח יעבור ולא לאחריו. או לצדדין ומסלקה רץ אלא אחריה, להלך אסור בשוק, אשה פגע. בה להרהר יבא שמא עליה, אינם אפי' מכירה, ואסור שלה ערוה) (פי' התורף בבית נסתכל כאלו ממנה, ליהנות ונתכוין אשה של קטנה באצבע אפילו והמסתכל אמות. ארבע ברחוק אפילו. זונה,
שערה לראות או ערוה קול לשמוע לאוין בחייבי גם אסורים הדברים ואלו מרדות. מכת אותו מכין הדברים, מא. לו לאחד והמתכוין.
12 ד ס״ק כא סימן שמואל בית.
ערוה. קול תפלה בעת אלא מותר אשתו קול או פנויה קול, אבל
קול ודוק' מהרש״ל בשם מ״ש בפרישה ועיין בא״ח. כמ״ש. אסור מותר שלה דיבו…ר קול אבל אסור, ערוה
13 היטב באר.
כמ''ש אסור תפלה בעת אלא מותר אשתו קול או פנויה קול אבל ערוה. קול
ולא אסור אלמנה בין בתולה בין כתב קי''ט דף שבע באר בספר אבל. בא''ח תפלה בשעת שלא אשתו קול אלא. שרי
14. כט סימן חיים אורח הכהן אליהו מסעוד]ב״ר [לרבי כהונה פרחי שו״ת
מנגנת אשה להביא שרצו אחת חתונה בעלי מהם בקשו אשר דבר על יע״א. תמושנת עי״ת שבמח״ק העי״א הקונסיסטוא״ר ועד מאת נדרשתי שאלה
איסור חשש בה אין אם פי את ושאלו חתנים ברכת בשעת בצבור בהכ״נ בתוך קולה: להשמיע
להזכיר לא כי דע תשובה. אמר וכ״ו ערוה באשה שוק חסדא א״ר כ״ד פ' ברכות בש״ס דאיתא והוא עליה. רביע דאיסורא דכחא ושלום. חס זה דבר נמי הדין וכן ע״כ. ולק״ש באשתו וכן להסתכל, ערוה איש באשת שוק גבי ופירש״י וכו' ערוה באשה שער ששת א״ר וכו' ערוה באשה קול שמואל
אה״ע בש״ע מרן וכ״פ ושער. בקול וכ״כ הפרישה. וכ״כ מותר. פנויה קול אבל הב״ש וכתב וכ״ו שערה לראות או ערוה קול לשמוע אסור כ״א סי'
ע״כ תפלה בשעת שלא אשתו קול אלא שרי ולא אסור. אלמנה בין בתולה בין כתב קי״ט דף שבע באר בס' אבל סיים אך: הבאה״ט,
שרי ק״ש בשעת שלא בפנויה וזמר וז״ל ב' אות במשבצות ע״ה סי' בא״ח הפמ״ג מ״ש עפ״י בפנויה גם דאוסר שבע באר הרב דדעת לומר ונראה היינו בפנויה דהיתירא בכחא דמיירי ודעמיה דהב״ש אומר דנמצאת שם. עיין וכו' הוי ערוה מכלל נדה דפנויה ויראה. כ״א. סי' באה״ע כמבואר אם
וה היא, וטהורה לנדתה טבלה נדה. בפנויה מיירי שאוסר שבע באר ויפה ערוה. הויא פנויה גם מעתה קפ״ג סי' ביו״ד הבאה״ט והביאו תכ״ב סי' ז״ל הריב״ש כמ״ש לנדתן טובלות פנויות נשים שאין בזה״ז ונמצא כתב
אסור אלמנה בין בתולה בין שבע באר. ה'
15 ג סעיף עה סימן שמע קריאת הלכות חיים אורח ערוך שולחן.
אשה זמר קול משמיעת ליזהר יש הגה שמע. קריאת: בשעת מיימוני. והגהות מועד אהל בשם ערוה)(ב״י אינו בו הרגיל קול אבל, באשתו ואפי'
16 ג סעיף עה סימן ברורה משנה.
)(טז וכו- ליזהר 'יש עיין הברכות בלא וקורא חוזר קרא אם ובדיעבד
ופמ״ג הגר״א: בביאור
)(יז אפיל אשה- זמר פנויה, ו
, שרי ק״ש בשעת שלא אבל יבוא שלא כדי מזה להנות יכוין שלא אך
הרהור. לידי העריות- כל וכן איש אשת וזמר לשמוע אסור. לעולם נדות בחזקת כולם דידן ובתולות היא. עריות מכלל נדה שהיא פנויה וכן
וסת זמן להן משיגיע. הן
נכרית- פנויה זמר וקול כהן בין לשמוע ואסור ערוה בכלל ג״כ, היא
ישראל. ובין
למחות לו שא״א אנוס והוא בעיר או העכו״ם בין בדרך הוא אם ומ״מ דאל״כ ולברך לקרות מותר מדאוריית' ערוה דמקרי מצינו דלא כיון עת נאמר וע״ז ותפלה מתורה נתבטל העכו״ם בין שרויין שאנו כיון
עוסק שהוא ה להקדוש לכוין לבו יתאמץ אך תורתך הפרו לד' לעשות
הזמר לקול לבו יתן: ולא
)(יח מא״א, ואפילו הרהור לידי יבוא לא בו שרגיל כיון ר״ל בו- הרגיל אסור בבגדיה אפילו שהרי מדיבורה להנות לכוין אסור ואפ״ה
להנות: להסתכל
17 כו סימן א חלק חיים אורח משה אגרות שו״ת.
זאת טהורה פנויה זמר קול שמיעת בדבר הגאון הרב ידידי מע״כ תשי״ח. חנוכה
שליט״א גרובער יחזקאל. מוהר״ר שלא למחות לו שא״א כתר״ה שכתב במה התינוקות זמרת בקול לשמוע ההורים יבואו
גדול… פרוד בלא שקול מפורש סק״ד כ״א סי' אה״ע בב״ש הנה איתא וכן תפלה בשעת שלא מותר פנויה
של זמר דרק סק״ו ע״ה סי' /או״ח/ במג״א
אסור לעולם, א״א לאוין וחייבי ערוה לכל גם שכוונתו ופשוט ואלו שם שמסיק כ״א סי' מאה״ע הביא דהא מה וא״כ לאוין, בחייבי גם אסורים הדברים
וכן נדה, כשאינה דוקא הוא בפנויה שמתירין
שכתב ע״ה סי' סוף שבצות במ בפמ״ג איתא ויראה שרי ק״ש בשעת שלא בפנויה שזמר
שם עיין הויא ערוה מכלל נדה פנ. ויה שהביא סק״ד /כ״א/ שם אה״ע בבאה״ט ועיין אסור אלמנה בין בתולה בין כתב שבע שהבאר
תפלה בשעת שלא אשתו קול אלא שרי, ולא כיון טהורה בבתולה אף שהוא משמע וכוונתו
ופליג אשתו קול אלא שרי לא ד דמסיק
, אב״ש הביא לא ובאו״ח המתירין רבו לדינא אבל דלא משמע שבע, הבאר דפליג הא הבה״ט הסוברים עוד מצא שלא מאחר לדינא לו חשש
פסק י״ז ס״ק /ע״ה/ שם במ״ב וכן כמותו,
ק״ש. . בשעת שלא טהורה בפנויה. שמותר זמר על המ״ב למש״כ הוא לחוש שיש מה אך
פנויה כדי מזה נות ליה יכוין שלא אך שמותר
הרהור לידי יבא, שלא לשמוע ו שיבוא מאלו שימצאו אפשר וא״כ
שאסורין… ליהנות שיכוונו
… להמ״ב לומר וצריך הנאה להם יש אם דאף הנאה זה להחשיב אין שירה קול משמיעת היה נמי איש מזמר היה אם דכ״כ מהאשה
הוא "ב המ וכוונת שירה. דשמיעת הנאה להם דמי שזה אשה קול משמיעת ליהנות שיתכוין בזה שרק מיופיה ליהנות האשה בפני למסתכל
וכדאיתא המ״ב, שכתב להרהור לחוש שייך
זנות דרך יסתכל שלא בפנויה ובש״כ, ברמב״ם ליהנות במתכוין רק זה שייך קול ובשמיעת קול משמיעת ולא אשה קול משמיעת דוקא
שלא כמו וש לח אין ולזה בעלמא, שירה
התם. חיישינן והש״ע הרמב״ם מלשון משמע ובעצם קטנה באצבע אפילו והמסתכל כתבו דבעריות במקום שנסתכל כמו ליהנות ונתכוין אשה של גם אסורין האלו והדברים כתבו וע״ז התורף,
יסתכל לא אבל כתבו ויה ובפנ לאוין בחייבי
זנות… דרך
צד מ אסור לאוין וחייבי בעריות מ״מ אך
מערוה, הנאה איסור אסור עצמו זה שדבר גם יש עכ״פ אבל טהורה. בפנויה זה אסרו ולא שהוא ואף אסור בפנויה שגם כהמ״ב לומר דלשם אחד, הכוונה אולי מ״מ בלשון שינוי
שהוא אף המ״ב מפרש וכן נות ליה הוא זנות
. דוחק שלא כהמ״ב למעשה להחמיר יש ולכן
להתכוין אבל טהורה פנויה מזמר אף ליהנות שכן כדהוכחתי ליהנות יכוונו שמא לחוש אין
להמ״ב לומר. מוכרח
זה מצד האיסור שאין דכיון נראה להמ״ב ואף חשש משום רק טהורה, מפנויה דנהנה עצמו בפנויה אלא זה אין הרהור, לידי יבא שמא לחוש אין בקטנות אבל טהורה שהיא גדולה
אין כי להרהור מהפרוצים אף שיתאווה מצוי
אין וממילא, לתשמיש לקטנות נכרים ואף או בה שיסתכל ע״י בעבירה שיהרהר שייך כיון ממנה, ליהנות כשיכוין אף קולה שישמע תשמיש לתאות קירוב שום בקטנות בזה דאין
זה… ע״י להרהר שיבא
מתוך ארכיון מאמרי איגוד רבני הקהילות
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה