דינא דמלכותא דינא

דינא דמלכותא דינא

סגרון דניאל

תשפ''ג ניסן

דינא דמלכותא ש׳דינא שמואל האמורא חידש מקומות.'בכמה

ע''ב כ''ז: בנדרים

" של שאינן פי על אף המלך בית של שהן תרומה, שאינו פי על אף תרומה שהיא ולמוכסין, ולחרמין להרגין נודרין

נודרין בכל בש״א המלך. בית ובה״א בנדר, לו יפתח לא אומרים ב״ש בשבועה. אף אומרים וב״ה מבשבועה, חוץ נהנית אשתי קונם אמור לו אמר כיצד מדירו. שאינו במה אף ובה״א מדירו, שהוא במה אומרים ב״ש לו. יפתח אף

והאמר ן מותרי ואלו אלו אומרים וב״ה אסורין, ובניו מותרת אשתו בש״א לי, נהנין ובני אשתי קונם ואמר לי, במוכס אמר ינאי ר' דבי קצבה. לו שאין במוכס שמואל אמר כהנא א״ר חיננא רב אמר דינא דמלכותא דינא שמואל

מאליו. העומד

ע''ב י': ובגיטין

" נשים מגיטי חוץ כשירים, כוכבים עובדי שחותמיהם פי על אף כוכבים, עובדי של בערכאות העולים השטרות כל

אף אומר ר״ש עבדים ושחרורי ל״ש מכר שנא לא ותני, פסיק קא בהדיוט. שנעשו בזמן אלא הוזכרו לא כשירין אלו לא קמייהו, זוזי יהיב לא דאי הוא, בעלמא ראיה ושטרא דקנה, הוא קמייהו זוזי יהיב מכי מכר, בשלמא מתנה

הוא בעלמא חספא שטרא והאי שטרא, בהאי לאו קני קא במאי מתנה אלא שטרא, ליה וכתבין נפשייהו מרעי הוו

". נשים מכגיטי חוץ תני ואב״א, דינא. דמלכותא דינא שמואל אמר

ע''ב נ''ד בתרא: ובבבא

" מכי כוכבים עובד מ״ט בהן זכה בהן המחזיק כל כמדבר, הן הרי כוכבים עובד נכסי שמואל אמר יהודה רב אמר

זכה בהן המחזיק וכל כמדבר, הן הרי הלכך לידיה, שטרא דמטי עד קני לא ישראל ליה, אסתלק לידיה זוזי מטו ארעא ליקני לא אמר ומלכא דינא, דמלכותא דינא שמואל והאמר הכי שמואל אמר מי יוסף לרב אביי א״ל בהן.

באיגרתא." אלא

ע''א קי''ג קמא: ובבבא

מן או ו בית מתוך הוא נוטל אבל צדקה, מהם נוטלין ואין גבאין, של מכיס ולא המוכסין מתיבת לא פורטין "אין. השוק קצבה לו שאין במוכס שמואל אמר כהנא בר חנינא רב אמר דינא דמלכותא דינא שמואל והאמר ומוכסין.

אפי כלאים אדם ילבש לא אהא לה דמתני איכא מאליו. העומד במוכס אמרי ינאי ר' דבי לו בגדים עשרה גבי על

את להבריח מותר ר״ע משום אומר ר״ש כס, המ את להבריח אסור דתניא כר״ע דלא מתני' המכס, את בו להבריח אסור מתכוין שאין דבר סבר ומר מותר, מתכוין שאין דבר סבר דמר קמיפלגי, בהא כלאים לענין בשלמא, המכס

דינא." דמלכותא דינא שמואל והאמר שרי מי המכס את בו להבריח אלא

מיסים מתשלום להתחמק אסור לכן הוא, דין המלכות שדין שכיון בחז''ל מבואר כפי שלא בקרקע להחזיק ואסור

הדין מן שלא אף קניין יוצר המלכות דין כן וכמו המלך, . קביעת

הם הגמרא לפי זה כלל אין שבהם המקרים: שני. א חפצו כל נוטל 'אלא רש''י ופירש קצבה, לו שאין.'מוכס. ב מוכס

קצבה לו יש אפילו המלך מאת 'שלא רש''י ופירש מאליו.'העומד

הראשונים בכך נחלקו ולפיכך זה, לכלל מקור מביאה לא הג. מרא

1. הר''ן וכתבו כ''ח: בנדרים " בתוספות שהארץ מפני דינא דמלכותא דדינא אמר כוכבים עובדי במלכי דדוקא ישראל כל שא״י לפי לא ישראל במלכי אבל הארץ מן אתכם אגרש מצותי תעשו לא אם להם לומר ויכול שלו

שם וכ''כ ". בה שותפין: " הרא''ש דינו כך קרקע לו שיש הדיוט ואף היא שלו שארץ דינא דדינו טעמא והיינו

יהנה שלא ". ובקצבתו מדעתו אלא מארצו אדם: " הרשב''א שם וכ''כ דדוקא אליעזר ה״ר בשם בתוס' ופירשו אתכם אגרש מצותי תעשו לא אם להו אמר דמצי ומשום דינא דמלכותא דינא אמרו העולם אומות במלכי

אל ישר כל שא״י לפי כלום משלהם מהם ליטול יכול דאינו דינא לאו ישראל במלכי אבל היא שלו שהארץ האמור כל ב') כ' (סנהדרין מ״ד איכא דהא הוא דהכי לך ותדע אחר, מלאיש יותר למלך בה ואין בה שותפין אלא דינא דמלכותא דדינא משום לי תיפוק ואמאי ולבהלם ליראם אלא נאמר ולא בו אסור מלך מלך בפרשת

. " האומות במלכי אלא ישראל במלכי אלו דברים נאמרו דלא וכ''כ ובה בתש הרשב''א תרל''ז סימן: בח''א

" כל דמלכותא דינא בכלל בעירו והוא דין. דינו במקומו ומשל בעירו הממונה ישראל שלטון דכל השיב עוד כלומר גישרי וגשרי דיקלי דקטלי תדע והראיה ברור. זה ממש. דמלך דומיא מקומו כחוקי שעושה זמן

רבותינו הוציאו ישראל לכל ירושה שהיא רץ בא ודוקא לארץ. בחוצה ישראל במלכי ואף הממונים הפקידים

" בנדרים הצרפתים 1. 2. רשב״ם הוא דינא במלכותם להנהיג שרגילים מלכים משפטי של ומנהגות וארנוניות מסים כל נ''ד: בב''ב " בממון למחזיק ואין הוא גמור דין והלכך ומשפטיו המלך חוקי מרצונם עליהם מקבלים המלכות בני שכל

". גזל משום בעיר הנהוג לך המ חוק ע״פ חבירו וכ''כ האו''ז שיכתב שטר דכל אמר "ומלכא תשמ''ה: בסימן קבלו הכי היא דמלכא וגזירתא דהואיל דינא דמלכותא דדינא ביה גבי האי כי אפי' הקרקע על ערכאות פי על

." הבתים בחזקת שמואל רבינו כדפירש עלייהו

3. ה "א ה "ד פ מלכים הלכות ב רמב״ם, חמות המל לצורך או לצרכיו העם על מס ליתן למלך יש רשות: כתב " שנאמר יהרג או ממונו ילקח המכס שיגנוב מי שכל לגזור לו שיש המכס, מן להבריח ואסור מכס לו וקוצב אלו בכל ודיניו מכס וקוצב מס שנותן מכאן ועבדוך, למס לך יהיו אומר הוא ולהלן לעבדים, לו תהיו ואתם

" בו זוכה מלך מלך בפרשת האמור שכל דין, בהן וכיוצא הדברים שפסקו מכס הי''א פ''ה גזו''א: ת ". ובהלכו זה שאדם ונודע למלך זה חלק לגבות ישראל מוכס והעמיד קצוב דבר או רביע או שליש שילקח ואמר המלך שהוא אלא עוד ולא הוא, דין המלך שדין לפי גזלן בחזקת אינו המלך שגזר מה על כלום מוסיף ואינו נאמן

". ישראל מלך שהיה בין גוי המלך שהיה בין המלך, מנת גוזל שהוא מפני זה ממכס המבריח עובר ובהלכות

המלך אותו דין אם אבל למלך, ידוע משפט שאין במקום אמורים דברים במה הט''ו פ''א ומתנה: זכיה " משפט כפי עושין אלו, בדברים וכיוצא דמים הנותן או בשטר שכותב מי אלא בקרקע יזכה שלא ומשפטו

וביאר ". דנין פיהן על בממון המלך דיני שכל המלך, : " הרדב''ז כדר ופסק ואמוראי דתנאי פלוגתא כה״ג 'פרק ואפילו דינא דמלכותא דינא דוכתי בכמה ואמרינן בו מותר המלך בפרשת האמור כל שאמרו ושמואל יוסי

וכ''כ ". דינא דמלכותא דינא בהו אמרי' הגוים מלכי המבי''ט " ספר: בקרית יוצא שמטבעו המלך וגבאי

כדנילף המלוכה דמשפט מקראי כדילפינן דינא דמלכותא דדינא גזל אינו לכל חוקק שהוא דבר ן שגובי גוי." מלך ואפילו בס״ד מלכים בהלכות

שלדעת נמצא והר''ן והרשב''א והרא''ש התוספות ארצו על המלך בעלות על בנוי, דד''ד לדעת והאו''ז הרשב''ם דד''ד

המלכות בני כל ש כך על 'בנוי ולדעת ', ומשפטיו המלך חוקי מרצונם עליהם מקבלים הרמב''ם פרשת על בנוי דד''ד

. המלך

ועל שמותר סובר שמואל בו. מותר המלך מלך בפרשת האמור האם נחלקו ושמואל רב ש הוא הרמב''ם שיטת ביאור שבמחלוקות וכיון דינא, דמלכותא דינא המושג את בתלמוד מקומות בארבע חידש הוא שיטתו פי הלכה ושמואל רב

דינא דמלכותא דינא וממילא בו מותר שמלך הרמב''ם פסק לכן בדיני. כשמואל השיטה בעצם היא הרמב''ם שיטת

סמכות למלך שיש ואומרת המלך למשפט במפורש מתייחסת הגמרא כי בתלמוד, מקור לה שיש. היחידה

כתב, הרמב''ם לשיטת מסברא חיזוק דיני כל בטלו המלך לטובת רק הוא שד''ד מר נא לא שאם קי''ג בב''ק המאירי

: התורה

שכך וכו' נכסיו לתועלת הן לתועלתו הן שחקק בחוקים הוא גמור דין אצלנו שהוא המלכות בדין שאמרנו מה "כל שהוא מה אבל וכו' בו מותר מלך מלך בפרשת האמור כל ישראל במלכי האמור הדרך על מלכותו מצד לו ראוי הוא

אונס מחמת מחדש דינין כנגד הקדומים חכמיהם ונימוסי ספריהם מתורת בהם מחזיקות שהאומות דינים או

הם. בטלים ישראל דיני כל כן שאם זה בכלל אינן "שלנו

ולפי מופיע. לא הוא התנאים בספרות וגם זה, לדין זכר אין שבירושלמי מכך להביא לי נראה, התוספות לשיטת סמך ראשוני שהגיעו עד זה דין הוזכר לא לכן ד''ד אין ובה בא''י שחיו והירושלמי התנאים שבזמן היטב מובן התוספות דינא דמלכותא שדינא שמואל חידש ואז לבבל. האמוראים

מינה נפקא יש והרמב''ם ולרשב''ם בא''י ד''ד אין תוספות שלפי היא והרמב''ם הרשב''ם לשיטת התוספות שיטת. בין

מינ נפקא ות הרשב שיטת ''בין: לרמב''ם ם

א. והסכמה, קבלה מועילה שבזה בממון רק הוא התוקף הרשב''ם לפי להרוג גם יכול שהמלך אומר הרמב''ם אך

מס משלם שלא. מי

ב. אך להחליט. המלך של זכות זו הרמב''ם לפי המלך. לטובת לא שהוא במה ד''ד יש האם נוספת מינה נפקא

שנועד במה רק לא וזה ויושר בסדר להתנהל שיוכל כדי מקבל הוא כן אם עצמו על מקבל שהעם הרשב''ם לפי

המלך. לטובת

ג. מס לקבוע המלך של שזכותו אלא המדינה, חוקי לכל לציית חובה אין הרמב''ם שלפי נוספת, מינה נפקא

הייתה זו גברא חובת היתה אם המדינה לחוקי לציית גברא חובת אין אבל מיסים. להבריח אסור. וממילא המושג שכל שמע מ דיני שזה מחמת כשמואל פסק אם רב. כמו לפסוק צריך היה והרמב''ם איסור של שאלה

אסור ולכן לגבות למלך מותר בלבד משפטית משמעות רק אלא כלל איסורין של שייכות לו אין ד''ד. של

1 שסייג מצינו גויים במלכי וגם הרשב''א בטלו דאל''כ ערכאות דיני ולא המלך מדינינ שהוא במה שרק כ''ו, סו''ס בב''י הוב''ד ק''ט, סימן בח''ג דדינא המלכות, מדיני שהם ובדברים דמלכא, הרמנא דאיכא במאי אלא אמרו לא בודאי שאמרת, דינא דמלכותא דינא "ולענין תורה: דיני

בשאר כך בו, מותר דמלך לישראל, שמואל להם שאמר כמו מלוכה, משפטי לנו יש שאנו כמו אלא אמרו. לא דמלכא דינא אמרו, דמלכותא לעצמן דנין הערכאות אלא המלוכה, ממשפטי אלו אין בערכאות, שדנין דינין, אבל דין דדיניהם אמרו: ובהם למלכים, יש ידועים דינין; האומות, חס בטלת כן, אומר אתה אין שאם הדיינין בספרי שימצאו כמו ישראל." דיני ושלום

וכיו''ב ולהרוג לגבות יכול שהמלך אלא כלום עצמנו על קיבלנו לא כי לחוקים לציית חובה אין אבל. להבריח.

. ה המדינ חוקי את עצמם על מקבלים האזרחים הרשב''ם לשיטת אבל

, מרן ולהלכה ישראל במלך גם הוא שד''ד והדגיש הרמב''ם לשון העתיק ס''ו שס''ט סימן, בחו''מ והרמ''א השיג לא

אין כי מכס, ולהבריח התוספות כדעת לי קים לומר אפשר אי (וממילא להלכה נפסקה לא התוספות שדעת ומשמע בזה, כלום עליו

, השו''ע בעלי הכרעת נגד לי קים אומרים היא ובגיטין שבנדרים ועוד זה יסודי חילוק כלל הזכירה לא שהגמרא מאד עד קשה זו שיטה ובלא''ה

לנטות כדי זו בקושיא די היה להכריע בידינו היה ואם תוספות, לפי ד''ד שייך לא ושם בא''י היו המשנה בזמן והרי משנה על זה מדין שואלת

: זו) מחודשת משיטה

דבר מקרי מקום מכל כוכבים, מעובד יותר יתן שישראל צוה ואפילו קצוב, דבר ול ליט המלך שפסקו מוכס "אבל איש לכל קצוב המלך שגזר מה על כלום מוסיף ואינו נאמן זה שאדם ונודע למלך, לגבותו ישראל מוכס, והעמיד

שהוא מפני ) תגזול לא על עובר זה, ממכס שהמבריח אלא עוד ולא דינא. דמלכותא דדינא משום גזלן, בחזקת אינו

". כוכבים עובד מלך שהיה בין ישראל מלך שהיה בין המלך, מנת גוזל

הזכיר ולא הרמב''ם את העתיק שמרן מכך אבל השו''ע, בעלי אצל ברורה הכרעה לנו אין לרמב''ם הרשב''ם דעת בין

כדרכו כרמב''ם שפסק נראה הרשב''ם סברת. את

הרמב''ם י' בגיטין שבגמרא לכך, נוספת וראיה לא מכר ששטרי פסק אלא ד''ד פסק לא ה''א פכ''ז מלוה בהלכות

דבריו וביאר בערכאות, מועילים: משנה המגיד

" שהוא שטר שכל לומר שרוצה נשים מכגיטי חוץ תני שאמרו האחרון כלשון לפסוק ורבינו ז״ל הגאונים רוב דעת

דדינא לן דקיימא דאע״ג ז״ל דעתם לפי לפרש ויש כלל מועיל אינו ושיעבוד הקנאה שטר הוא שהשטר כגט ומה שלו המסין בעניני למלך תועלת שהוא במה מילי הני ואבידה גזילה מהלכות פ״ה כמבואר דינא דמלכותא הא בכי אמרינן לא אימא האיבעית קאמר והכי דין בהם דינו אין לחבירו אדם שבין בדברים אבל מחקיו שהוא

מכגיט חוץ והני דינא דמלכותא דינא נשים." י

דעת שכך י' לגיטין בחידושיו הרשב''א וכתב: בתשובה הרי''ף

" בתשובת אבל היכי, הלכתא כתב ולא הלשונות שתי שהביא הללו, דברים נתבררו לא ז״ל אלפסי רבי' ובהלכות

". קנה לא ובמתנה בתרא כלישנא לו מצאתי שאלה

ו מרן הרמב''ם לשון את. העתיק ובשולחנו המ''מ דברי את בב''י הביא ס''א ס''ח בסימן

אמנם הרמ''א במה גם ד''ד ששייך הרשב''ם כשיטת סובר שהרמ''א מכך ונראה ד''ד, שמהני החולקים כדעת פסק שם

המלך להנאת נועד. שאינו

שכתב ממה גם נראה וכן הרמ''א ס''ח שס''ט: בסימן

" כי בארצו ידורו שלא גוזר המלך כי בקרקע התלוים ומכסים במסים אלא דינא דמלכותא דינא אמרינן דלא, י״א שם (מרדכי דינא דמלכותא דינא דבר בכל דאמרינן להו וסבירא חולקין ויש לא. דברים, בשאר אבל זה, בדרך אם בשם (שם דמלכותא דינא וכן הואיל שנה, אחר למכרו יכול המשכון על המלוה ולכן ש״ט), סי' ות״ה התוס' בשם

". ז סעיף שנ״ו סימן לעיל שנתבאר וכ׳מו עיקר, הוא וכן פרץ); בר ר״י

כתב ס''ז שנ''ו ובסימן: הרמ''א

" צריך מקום דמכל בעלים, של ולא אומן של הוא דהרי נאמר לא כלי, בשבח קונה אומן דאמר למאן ואפילו מכח רשות ושינוי יאוש לאחר אפילו גניבה כל להחזיר עכשיו נהיגי דהכי דמלכותא, דינא מכח לבעלים להחזירו

ד. " דמלכותא ינא

כתב ס''ז רנ''ט בסימן וכן הרמ''א:

." דמלכותא דינא מכח להחזיר חייב ב״ד או המלך גזר אם אלו, באבידות להחזיר חייבין אין דמדינא גב על "ואף

ב הרמ''א שדעת מבואר ארבעה ומרן הרמב''ם כשיטת ושלא המלך, לטובת שאינו במה גם מועיל שד''ד. מקומות

הש''ך אדוננו האריך וכן כן לא דאם המלך לטובת שאינו בדבר ד''ד שייך שלא ולטעון הרמ''א על לחלוק ע''ג בסימן

תורתנו דיני כל. בטלו

יוצא ולפ''ז מרן שלדעת המלכות לטובת שנועד במה רק הוא ולכן המלך משפטי מצד הוא ד''ד תוקף. כל

דעת וכן ה נ בב''ב ברמב''ן הצרפתים''שהובאה חכמי שיטת היא וכן הראב''ד דעת וכן רכ''ו, סימן ופסקים בתשובות

פסקו וכן הש''ך, פעלים הרב ט''ז סימן אה''ע, בח''ב עובדיה והרב סימן ח''ד דעת וביחווה ו' סימן חו''מ ח''ז ביבי''א

, ס''ה עמאר והרב המלך לטובת שהוא במה אלא ד''ד שאין ח''ט, שלמה שמע. בשו''ת

דמוקרט במדינה וממילא, המלך פרשת ואין מלך שאין ית כמבואר וסנהדרין נביא פי על להתמנות צריך מלך כי

ברמב''ם (וראה ארץ במעדני אך נח בני דיני פי על מתנה הוא כי נביא צריך לא גוי שמלך הפשוט הדבר את הגרש''ז שביאר כ' סימן שביעית

משרת השלטון כי המלך לטובת שייכות דמוקרטיות במדינות אין וגם, ונביא כהן ע''פ התמנה אם רק תוקף לו יש ישראל )מלך ישראל מדינת וב בימינו. דמוקרטיות במדינות דמלכותא דינא כלל שאין נמצא המלך, להנאת חוקים ואין האזרחים את

. בא''י ד''ד אין שלפיהם והרשב''א והר''ן והרא''ש התוספות שיטת גם לצרף יש

שמהני שס''ט ובסימן שנ''ו ובסימן רנ''ט ובסימן ס''ח בסימן פסק (שהרי המלך משפט מחמת לא הוא ד''ד תוקף הרמ''א לדעת אך שיטת את מקום בשום הזכיר לא (כי לגרש היכולת מחמת לא וגם, המלך לטובת נועד המלך ומשפט המלך לטובת שאינו במה גם )ד''ד העם קבלת מחמת אלא. , ד)''ד יש ישראל במלך שגם במפורש שכתב מרן על השיג לא וגם התוספות,

. הרמ''א לדעת ד''ד יש ישראל במדינת גם ולפ''ז

והרמ''א מרן במחלוקת תלויה ישראל מדינת לחוקי ביחס דמלכותא דינא ששאלת. ונמצא

העם הוא המקור והרמ''א הרשב''ם ולפי הקב''ה, הוא השלטון סמכות מקור ומרן הרמב''ם. לפי

אפשר עה''ת ולרמב''ן ה', מאת אישור מוכרחים שלרמב''ם מלך מינוי לגבי והרמב''ן הרמב''ם מחלוקת גם שזו ונראה

העם ידי על. גם

ועוד " שדד לי נראה וזה מס לגבות יכול שהמלך אלא המותרת. המהירות מעל לסוע איסור אין לאיסורין. רלוונטי לא ד

" דד ממילא מס. להעלים ואסור גזל לא וחלים משפטי נושא זה ד ספיקות כללי בו פוסקים של גדולה סיעה לנו יש אם ו,

" ולרשב המלוכה משפטי הוא שהמקור מצד "ם (לרמב המלך לטובת רק הוא שדד " דאל מצד והמאירי א כל ביטלת כ

ממוני. להם לתת צריך ולא המדינה לחוקי מחויב ולא מוחזק אני מספק אז תורתנו) דיני

ד''ד יש לכו''ע שבהם מקרים ויש ד''ד אין לכו''ע שבהם מקרים ויש, קת מחלו כלל אין שלמעשה לענ''ד, נראה אמנם. בזה מחלוקת כלל ואין

דהנה הרשב''ם, על החולקים על לעיין יש קיצתן על להסיע העיר בני ורשאין קיים שבממון תנאי שכל לן קיימא הרי

ייתכן איך נבחריהם פי על חוקים עים וקוב מדינה מקימים אזרחים כאשר כן ואם וכחפצו כרצונו לתקן יכול קהל וכל הרשב''ם שכתב וכמו לכך מסכימים המדינה בני שכל מצד תוקף לך יהיה? שלא

נראה, ולכן אם תוקף. לכך שיש בוודאי מיסים חלוקת כגון כולם לטובת מסכימים המדינה שבני מה לכו''ע שבוודאי יכולים מדינה אזרחי גם אז בכך, מחויב לבית המגיע שכל ובוודאי חודשי תשלום גובה על להחליט יכול בית ועד

כך על. להחליט

כתב וכן נראה דרכו פי ועל העם, לתקנת שהם בדברים ''ם לרשב מודים התוספות שגם מ''ד בסימן סופר החתם וכיו''ב מיסים חובת לתקן המדינה בני יכולים העם לתקנת שנועד שבמה לכך מסכים הרמב''ם גם. שבוודאי

והחת''ס הרמב''ם, על קשה כן ואם המלך טובת לא הוא הנידון נ''ד בב''ב הלא גדולה קושיא מיושבת החת''ס ובדברי

זה ששם לדרכו ביאר ע''ג בסימן הש''ך ליישב כתב וכן עליהם. מקבלים והם העם. לתקנת

היו ישראל חכמי וגם המדינה אזרחי לטובת שהוא חוק וכל מתקנים היו ישראל חכמי מה הוא שהמדד, לי ונראה תוקף המדינה לחוקי יש אותו, . מתקנים

בשו''ת ש מה פי על וזאת ד''ד מועיל לא שבזה נראה מתקנים, היו לא ישראל שחכמי במה אבל יצחק מנחת סימן ח''ט

שדך פאת ובשו''ת ק''י איש החזון בשם כתבו צ''א סימן וביאר מאליו, העומד כמוכס הוי כי ד''ד בא''י כיום שאין

הרב אחיינו קרליץ ניסים קפ''ו עמוד ריבית השני )(חוט אם אבל בעצמם כשמחליטים זה קיים שבממון שתנאי מה כל ש

ערכאות איסור בכלל זה והרי הגויים את לחקות אסור הגויים. טי משפ את מאמצים

מדבריו, והעולה להם שאין לחוקים לציית תחייב לא ההלכה לגיטימציה. צריך הוא לשלטון תוקף שיהיה שכדי

יהודים חוקי אבל לחלוטין. לגיטימיים הם ישראל מלך חוקי לחלוטין. לגיטימיים הם גויים חוקי לכן לגיטימציה.

הקדושה תורתנו דיני כל את גסה וברגל נפש בשאט וזונחים העמים משפטי את שמאמצים אין ככלי אותה ומשליכים שיש תאמר שההלכה ייתכן לא וממילא ותוקף אישור לכך ואין לגיטימציה לכך אין נוכרייה, חק לחבק כדי בו חפץ

שכאלו לחוקים. לציית

וישר צודק הוא כי אותו מאמצים היו ישראל חכמי גם אבל הגויים אצל הוא החוק מקור אם שגם לענ''ד נראה ולפ''ז

ד''ד מהני כך דנים היינו אנו שגם שכל שם סופר החתם שכתב וכמו לקבלו שלא. סיבה אין והגון, לגבי כתבתי זה וכעין יש כך ולשם ישראל לחכמי לציית צריכים הציבור נבחרי ולכן מלוכה אינה ודמוקרטיה מלך לנו שאין השלטון צורת

הכנסת חוקי על שיפקח בג''ץ מעין. להקים

אך הלכתי. תוקף לכך יש כך, מתקנים היו ישראל חכמי וגם המדינה אזרחי לטובת ם שה בחוקים שלכו''ע ונמצא וממילא ישראל חכמי נגד לפעול יהודי לשלטון לגיטימציה שאין נמצא כך, מתקנים היו לא ישראל שחכמי בחוקים

מאליו, העומד כמוכס הוי ישראל חכמי בהסכמת שלא הגויים חוקי את לקבל אפשר אי. כי

מצ כלומר המלך משפט מצד רק שזה ברורה ומרן "ם הרמב דעת "ד דד ד הסכמת שייך אכן קיצתן על להסיע מצד ו,

. בית מוועד גרע שלא שאול אבא ציון בן הרב וכדברי העם היום דדד אין וממילא שבעיר חכם צריך שם הרי אבל

. "ד דד דין עיקר מצד בישראל וזה קיצתן על להסיע מצד רק. שבעיר לחכם כפוף ישראל שחכמי חוקים רק לכן

. תוקף להם יש להם מסכימים

לי נראה ועוד אכיפת רשויות לבין האזרחים בין משחק מעין ישנו המדינה. חוקי את עצמו על מקבל לא כלל שהעם האכיפה לולי אבל האכיפה, את מבינים הם המדינה. חוקי את עצמם על קיבלו שהם תופסים לא האזרחים רוב החוק.

היא והמשמעות חוק ון שלט בה שיש במדינה חיים הם חוקים. עצמם על שקיבלו מצד צורך מרגישים לא הם שלא התנועה חוקי המשטרה לולי לציית. מצידם קבלה להם אין החוק. על עוברים הם אם אותם מענישה שהמשטרה ידעו לו לזה מצייתים היו אזרחים כמה לבן. באדום לחנות אסור החוק לפי כך. כל נשמרים היו לא לסכנה מובילים

הציבור ולכך אוכפות והן אכיפה רשויות יש כי האזרחים, של קבלה ן אי שכלל נראה פקחים? אין זה שביום בבירור ומרן הרמב''ם טעם וזהו במציאות הכרחית לא כלל הרשב''ם שיטת וממילא עצמו על מקבל שהוא לא אבל. מוכן.

וזכורני שלפיה ברק אהרון שביצע השיפוטית ההפיכה לאחר שלכאורה הי''ו רקובר פרופ' את שאלתי תשע''ד שבשנת הרשב''ם ולפי המלך לא הם הרמב''ם לפי כי בג''ץ לפסקי תוקף כלל שאין נמצא הכנסת ולא המשפט בית זה שקובע מי

בזה עיון. שצריך לי ואמר בא''י. ד''ד אין כלל התוספות ולפי אותם קיבל לא העם

לפי שרק מכך הן ותיו, בעקב שנקבעו והחוקים בג''ץ לפסקי תוקף כל שאין טעמי, מתרי ברור, נראה האמור לפי אך כרצון שלא החליטו ששופטים במה ולא ע''ע קיבל שעמ''י מה על שייכים הרשב''ם ודברי בא''י ד''ד שייך הרשב''ם לאמץ ליהודי רשות אין כי מאליו העומד כמוכס הוי אותו מתקנים היו לא ישראל שחכמי חוק שכל מכך והן העם,

ישראל חכמי בהסכמת שלא הגויים. חוקי

כן מו כ זכורני הרב את שאלתי תשע''ב שבשנת ליאור דב והביא גזירותיו ישווה שהמלך שצריך הכלל לגבי שליט''א הצד של מהפגנות שונה באופן אחד מצד להפגנות מתייחס השלטון שאם תחומין בקובץ זצ''ל אליהו הרב דוגמה לכך

לי וענה תוקף אין חוקים לאיזה ושאלתיו לחוקיו, תוקף אין השני הזו להפגנה שנוגעים לחוקים שהכוונה ליאור, הרב משרת הוא שאין נמצא בשווה המפגינים לכל מתייחס לא השלטון שאם אלא כך נראה לא שם אליהו הרב מדברי אך

שלו, האינטרסים את אלא המדינה אזרחי את האם לגופו חוק כל לבחון עלינו אלא לחוקיו גורף תוקף אין וממילא

אותו מתקנים היו ישראל חכמי שג. ם נכון חוק הוא

דעת שזו, לי ונראה עובדיה הרב ס''ד סימן ח''ה דעת ביחווה עבדי והישכיל רק והיינו בא''י, ד''ד שיש כ''ח סימן בח''ו נגד ד''ד מהני שלא בוודאי לכך יסכימו לא ישראל שחכמי באופן גויים חוקי מאמצים במה אך תוקף, לכך שיש במה

ישראל חכמי דעת נגד גויים חוקי לאמץ רשות לה. ם ואין תורה דין

דעת שזו ונראה אלישיב הרב עמוד376 ח''ו בפד''ר חפץ והציבור הציבור לטובת שהוא שדבר סופר החתם כמו שפסק

יצחק מנחת בשו''ת פסק וכן לכו''ע, ד''ד יש בזה ש וכמובן פ''ו. סימן ח''ב להם מסכימים לא ישראל שחכמי דברים ב

החת''ס דברי את לומר שייך לא התורה רצון לפי הישרה הדרך לא זה. כי

שאול אבא ציון בן הרב דעת גם שזו ונראה שוועד ברור והרי בית, מוועד פחות שאינו תוקף יש המדינה שלחוקי שאמר

ישראל חכמי נגד להחליט יכול לא. בית

משמעות כלל שאין למעשה נוקטים קרליץ ניסים הרב של הדין בתי רשת כגון איש החזון של מדרשו בית דייני ואמנם

ישראל מדינת, לחוקי הרב הדיין אורך ב בירר וכן סילמן יהודה החושן דרכי, בספרו שליט''א ו לומר הפליג שאפילו

היום בא''י ד''ד שיש כשיטות לי קים לומר. א''א

שה דבר כל הרי שיטתם, על וצ''ע וא ל יסכימו ישראל חכמי וגם והגיוני מסתבר ה הרי ו וא מדינה חיי לניהול הכרחי

רבנו ארחות בספר החזו''א בשם המובא (כפי רישיון לא ל ויבנה מיסים יעלים אחד כל ואם תקינים שהחזו''א ללא בביתו מטבח בנה

בכך רוצים המדינה אזרחי שכל וברור אנרכיה במדינה תהיה אז עליי להחליט בתים בעלי לא שהם ואמר )רישיון סדר שיהיה

כל את להשליך סיבה אין לפ''ז אך הגויים חוקי מאמצים שהם בגלל זה המדינה מחוקי להתנער הסיבה וכל, ונהלים שופטים ע''י שנקבעו חוקים או התורה רוח נגד שהם חוקים (כגון אותו מקבלים לא ישראל שחכמי מה את רק אלא המדינה חוקי

וכיו''ב. איתם מסכימים לא ישראל )וחכמי

שהרמ''א אשכנז לבני בפרט בזה להקל ר אפש איך וצ''ע הרשב''ם, כמו אלא תוספות כמו פסק לא הרי פשוט ולשיטתו הטבות ממנה ומקבל המדינה מן נהנה כולו הציבור שהרי ובפרט תוקף. לו יש ע''ע מקבלים המדינה שאזרחי שמה

הוא ואין ולחוקיה אליה מחויב לא כלל אבל המדינה מן לוקח רק שאדם צדדי חד חוזה לנהל ייתכן ואיך שיעור, לאין להם מסכימים ישראל חכמי וכל המדינה בני לטובת שהם בדברים גם ותקנותיה למיסיה? מחויב

לחוקיהם תוקף כלל שאין סבר ולכן בעמ''י השליטה על עקרוני מאבק כאן שיש סבר החזו''א שמרן לי, אומר וליבי

חלקי באופן לא החוקים, את לקבל מוכנים לא המצוות ששומרי יבה הס וזו הגויים אחרי יימשכו שלא כדי ותקנותיהם הגויים חוקות אחרי להימשך לא כדי מלא, באופן. ולא

קרליץ והרב החזו''א גם ישראל חכמי רצון לפי המדינה את ינהיגו ישראל אמוני ששלומי בעתיד שבע''ה לי נראה ולפ''ז

לו מסכימים ישראל שחכמי דבר בכל שבוודאי יודו מסרבים המדינה שראשי במצב ורק המדינה, לחוקי תוקף יש להצהיר אלא דבר בשום עמם להשתתף לנו אין לכן יהודי פחות צביון לבנות מנסים ואדרבה ישראל לחכמי לציית

בחוקיהם התחשבות לנו. שאין

מסכימים המדינה שאזרחי דבר שכל לכך מסכימים ישראל חכמי שכל נראה מסורת שומרי ע''י תהיה כשההנהגה אבל ישראל חכמי אם כי תוקף לכך יהיה שלא סיבה אין לו, מסכימים ישראל חכמי וגם ולהנאתם, לטובתם והוא לו חכמי כי הללו, לחוקים תוקף יש כעת כבר וממילא יעשו הם כך השלטון את ינהלו הם כאשר שגם פירושו מסכימים

להם מסכימים. ישראל

---

מתוך ארכיון מאמרי איגוד רבני הקהילות