1. תלמוד בבלי מסכת סנהדרין מו.
דכתיב מזמור לאסף אלהים באו גוים בנחלתך טמאו את היכל קדשך [וגו'] נתנו את נבלת עבדיך מאכל לעוף השמים בשר חסידיך לחיתו ארץ, מאי עבדיך ומאי חסידיך? לאו חסידיך - חסידיך ממש, עבדיך - הנך דמחייבי דינא דמעיקרא, וכיון דאיקטול - קרי להו עבדיך! אמר ליה אביי: מי קא מדמית הרוגי מלכות להרוגי בית דין? הרוגי מלכות, כיון דשלא בדין קא מיקטלי - הויא להו כפרה, הרוגי בית דין כיון דבדין קא מיקטלי - לא הוי להו כפרה.
2. שמונה קבצים / קובץ ה / רנו.
החיים תופסים הם את ערכם רק עם הדעה של קדושת מסירות הנפש. כשיש על מה למסור את החיים, אז החיים הם דבר שיש להם ערך של חופש, של קודש ושל הוד, וכל לח החיים הוא מתגלה בזיוו על ידי קדושת מסירות נפש. ומסירות הנפש היא ראויה להיות על תוכן כל כך עשיר ומלא, עד שכל העושר של החיים, עם כל תנובתו האידיאלית הרוחנית העליונה, יהיה נשאב אל תוכו ובטל אליו כניצוץ בלהבת…
3. פלא יועץ ערך הצלה
. . ולמצוה רבה יחשב למציל גוף או ממון ישראל, וכל שכן וקל וחמר אם הוא מציל נפשות לקוחים למות שהוא מזכה נפשו כאלו קים כל התורה כלה. שהרי אמרו(סנהדרין לז, א) כל המקים נפש אחת מישראל כאלו קים עולם מלא. ועל כגון דא אמרו (ברכות כז, א) אפלו ריקנין שבישראל מלאים מצוות כרמון. כי יש רבים מבני ישראל שנראים לפנים כלים ריקים, אבל יש בידם מצוה זו של הצלת ישראל שבזה הם מכריעים ועוברים את החכמים והגדולים שבישראל. והן אמת שאין הקדוש ברוך הוא לוקח שחד מצוה כנגד עברה ומשלם להם ענש על כל העברות שעושים ועל כל בטול מצוה שמבטלים, אבל גם כן יש לו שכר הרבה לתן לאנשים האלה שטורחים ועמלים בכל כחם להציל ישראל מיד עכו''ם ולהציל עשוק מיד עושקו. מה טוב חלקם ומה נעים גורלם.
4. תיקוני זוהר תיקון כ״א
וְעוֹד שְׁכִינְתָּא אִיהִי בְּדִיקַת סִימָנֵי חַיָּה אוֹ עוֹף, מִבְּנֵי נָשָׁא דְּדַמְיָין לְחֵיוָן וּבְעִירָן וְעוֹפִין, דַּעֲלַיְיהוּ אִתְּמַר (שמואל א יד לד) וּשְׁחַטְתֶּם בָּזֶה, בְּדוֹק כְּמוֹ זֶה, דְּאִינוּן סָבְלִין מַכְתָּשִׁין, כְּמָה דְאוּקְמוּהוּ כִּי עָלֶיךָ הוֹרַגְנוּ כָל הַיּוֹם (תהלים מד כג), וּבְכָל יוֹמָא לָא מַנִּיחִין צְלוֹתִין, וּבָדִיק לוֹן קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא בְּכַמָּה מַכְתְּשִׁין, וְאָמְרִין זֶה לָזֶה בִּצְלוֹתִין, קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא פָּרִיק לָן מִדִּינָא דִבְעִירָן וְחֵיוָן דְּאַרְעָא, וְאַעִיל לָן לְמֶהֱוֵי לָן חוּלָקָא בְּמַלְאָכַיָּא, דְאִינוּן חַיּוֹת הַקֹּדֶשׁ, דְּקָרָאן זֶה לָזֶה וְאָמְרִין קָדוֹשׁ קָדוֹשׁ קָדוֹשׁ, דָּא אִיהוּ (קדוש) דְּאִתְקַדַּשׁ שְׁמֵיהּ דְּקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא עַל יְדֵיהּ, וִיהֵא לֵיהּ חוּלָקָא בֵּיהּ.
תרגום: וְעוֹד, שְׁכִינָה הִיא בוֹדֶקֶת סִימָנֵי חַיָּה אוֹ עוֹף מִבְּנֵי אָדָם שֶׁדּוֹמִים לְחַיּוֹת וּבְהֵמוֹת וְעוֹפוֹת, שֶׁעֲלֵיהֶם נֶאֱמַר וּשְׁחַטְתֶּם בָּזֶה, בְּדק כְּמוֹ זֶה, שֶׁהֵם סוֹבְלִים מַכּוֹת, כְּמוֹ שֶׁבֵּאֲרוּהוּ כִּי עָלֶיךְ הוֹרַגְנוּ כָל הַיּוֹם, וּבְכָל יוֹם לֹא מַנִּיחִים אֶת הַתְּפִלּוֹת, וּבוֹדֵק אוֹתָם הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא בְּכַמָּה מַכּוֹת, וְאוֹמְרִים זֶה לָזֶה בַּתְּפִלּוֹת: הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא גָּאַל אוֹתָנוּ מִדִּין הַבְּהֵמוֹת וְהַחַיּוֹת שֶׁל הָאָרֶץ, וְהִכְנִיס אוֹתָנוּ שֶׁיִּהְיֶה לָנוּ חֵלֶק עִם הַמַּלְאָכִים, שֶׁהֵן חַיּוֹת הַקֹּדֶשׁ, שֶׁקּוֹרְאִים זֶה לָזֶה וְאוֹמְרִים קָדוֹשׁ קָדוֹשׁ קָדוֹשׁ, זֶהוּ (קדוש), שֶׁמִּתְקַדֵּשׁ שְׁמוֹ שֶׁל הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא עַל יָדוֹ וְיִהְיֶה לוֹ חֵלֶק בּוֹ.
5. ביאור הגר״א לתיקוני זוהר: ד״ה: דא איהו קדוש:
6. תלמוד בבלי מסכת פסחים דף נ עמוד א
כי הא דרב יוסף בריה דרבי יהושע בן לוי חלש ואיתנגיד. כי הדר, אמר ליה אבוה: מאי חזית? אמר ליה: עולם הפוך ראיתי, עליונים למטה ותחתונים למעלה. אמר לו: בני, עולם ברור ראית. - ואנן היכי התם? - כי היכי דאיתו אנן הכא, הכי איתינן התם. ושמעתי שהיו אומרים: אשרי מי שבא לכאן ותלמודו בידו. ושמעתי שהיו אומרים: הרוגי מלכות אין אדם יכול לעמוד במחיצתן. (ומאן) +מסורת הש״ס: [מאן]+ נינהו? אילימא רבי עקיבא וחביריו - משום הרוגי מלכות ותו לא? - אלא: הרוגי לוד.
7. רש״י מסכת פסחים דף נ עמוד א
הרוגי לוד - שני אחים היו שמסרו עצמן על ישראל, שהודו על עצמן הריגת בת מלך, שהיו מטילין אותה על כל ישראל. רש״י מסכת בבא בתרא פרק א - השותפין [המתחיל בדף ב עמוד א]
הרוגי מלכות ותו לא - כלומר הך מלתא לחודא הוא דהוי בהו שנהרגו על קידוש השם ותו לא הוה בהו.
הרוגי לוד - לוליינוס ופפוס אחים שהרגם (טורנוסרופוס) +מסורת הש״ס: [טוריינוס]+ הרשע בלודקיא כדאמרינן במסכת תענית (דף יח:) על ידי גזירה שנגזרה על ישראל להשמיד על שנמצאת בת מלך הרוגה וחשדו את ישראל עליה ועמדו האחי' הללו ואמרו מה לכם על ישראל אנו הרגנוה.
8. הרב קוק, עין איה שבת קיד' ד'. "מנין לדם שהוא אדום, שנאמר "ויראו מואב מנגד את המים אדומים כדם"".
כדי לרמז על חבת הארץ, חוץ מצד הקדושה העליונה שלה שאין קדושת התורה ראויה להתדבק באמת כי אם על החומר הטהור של אדמת הקודש, רצה להזכיר גם כן את התכונה הטבעית שנתקשרה באומה לחבת הארץ על ידי שפך הדם של גיבורי ישראל, ששפכו דמם בקנאה רבה בעת המלחמות, כאשר רצה האויב המחריב לקחת מהם את ארצם לגרשם מתוכה. הדם האדום הזה, המורה על דבקות טבעית של מסירות נפש, הקבועה באומה בקשר עם החבה הנצחית של הארץ, הוא מתקשר עם ברית הקדושה של הארץ, עד שכל סיבות שבעולם לא יוכלו לנתק את הקשר הקדוש הזה. ועל כן ראוי לדאוג, בעת אשר הסיבות גורמות חלישות קשר האומה עם הארץ, עד שגם גדול הדור הוא מוכרח לצאת ממנה, להזכיר את כל הדברים המקשרים את הכלל אל ארץ ירושתו, בין מצד הקדושה העליונה, בין מצד הצמידה הטבעית הקשורה בברית הדם והנפש הישראלית. מנין לדם שהוא אדום ופועל לדורות את הרושם החד והעמוק, בנוגע להקשר אשר לא ינתק לעד, בין העם הישראלי לארצו, הקדושה קדושת נצח.
9. הרב קוק, מאמרי הראיה / חלק א / על במותינו חללים
כשאנו באים לחשבונו של עולם ברור, אנו שואבים דלי מלא של מים קרים על נפשנו העיפה, ואנו מקשיבים בשימת לב את האגדה בתלמוד: "יוסף בריה דרבי יהושע חלש אינגיד (כמעט שמת ויצאה נשמתו. כשחזר לבריאותו] אמר לו אבוה מאי חזית, אמר לו עולם הפוך ראיתי עליונים למטה ותחתונים למעלה, א״ל עולם ברור ראית, ושמעתי שהיו אומרים אשרי מי שבא לכאן ותלמודו בידו, ושמעתי שהיו אומרים הרוגי מלכות אין כל בריה יכולה לעמוד במחיצתן. מאן נינהו, אילימא רבי עקיבא וחביריו, משום הרוגי מלכות ותו לא, פשיטא בלאו הכי נמי (הא איכא תורה ומעשים טובים), אלא הרוגי לוד" (פסחים נ. בבא בתרא י:). וע״פ עומק חשבונו של עולם ברור נוכל להקשיב ולשמע בקול ברמה של רחל המבכה על בניה, הממאנה להנחם על בניה: תחתונים הללו, אשר מצד אחמות חייהם של בני גילם והלך רעיונותיהם הנם מושפלים כ״כ בעיני המון רבה של האומה, אשר בעד תקותה באו עד כדי מסירות נפשם, כמה הם למעלה, במעלת קדושים וטהורים כזוהר הרקיע מזהירים. ויחד עם הד הקול המחבב את התורה ומעשיה על ישראל, "אשרי מי שבא לכאן ותלמודו בידו", שומעים אנו ג״כ ברגשי תנחומים "הרוגי לוד אין כל בריה יכולה לעמוד במחיצתן". בתקוה לנחומים, שגבורי התחיה העתידים יחיו חיים טובים וארוכים, ולא יהיה שוד ושבר בגבולנו, ויחד עם כל העם המצפה לתשועה יענו תמיד: בית יעקב לכו ונלכה באור ד'.
10. הרב קוק, שמונה קבצים / קובץ א / תקיח.
המחשבה ע״ד אהבת אלהים השגורה היא, שאם בעד הטוב בעיני ד' יצוייר שיסבול האדם עונש נצחי, ובעד הרע יגיע לעונג נצחי, יבחר בראשון ויברח מן האחרון. הרציונלים חלקו ע״ז, ואמרו שלא יתכן הדבר, כי סוף הנקודה היא הסבת העונג ומניעת הצער מעצמו. אבל הם לא ראו כ״א את ההגיון, ולא את המציאות. המחשבה אומרת רק שאהבת ד' כשהיא מתגברת, מביאה היא את האדם עד לידי מצב כזה ששום חשבון שבעולם לא יוכל לנצחה, כי אין החשבון וההגיון מנצח את ההויה, כ״א ההויה מנצחתם, שהם בעצמם אינם כ״א איזה גילויים קלושים מעצם ההויה המלאה, שהם נחשבים לעומתה כדמות אבק דק.
11. הרב קוק. עין איה שבת ב, פ״ט, קמד.
…ותכונת מסירות נפש, היא הקדושה העליונה, המגלה שכל נטיות החיים וגילוייהם דברים טפלים הם, והדבר היסודי המהותי של החיים איננו כ״א אור ד' לבדו. שהכל בטל לו, והכל מאושר רק בהשאבו באור שלמותו העליונה. וזאת היא תכונת האמת של כנסת ישראל בעצמיות מהותה, שלגבי העליוניות הזאת כל סיג ומחשך הוא רק צדדי ומום עובר. ויכול המעין השוטף הזה, המלא עז חיים של קדושה אלהית נאמנה, לשטוף בעזו את כל החלאה החצונה המקרית, אשר אך כצל עובר הוא על פני שמש צדקה הזורחת בגאון גבורתה.
מתוך ארכיון מאמרי איגוד רבני הקהילות
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה