הסיבה להסיבה \ שבת הגדול תשע״ח
1. הגדה של פסח של הרב אליהו זצ״ל
2. משנה מסכת פסחים פרק י
מזגו לו כוס שני וכאן הבן שואל אביו ואם אין דעת בבן אביו מלמדו. מה נשתנה הלילה הזה מכל הלילות:
שבכל הלילות אנו אוכלין חמץ ומצה הלילה הזה כולו מצה
שבכל הלילות אנו אוכלין שאר ירקות הלילה הזה מרור
שבכל הלילות אנו אוכלין בשר צלי שלוק ומבושל הלילה הזה כולו צלי
שבכל הלילות אנו מטבילין פעם אחת הלילה הזה שתי פעמים
ולפי דעתו של בן אביו מלמדו
3. סדר רב עמרם גאון – סדר ההגדה
שבכל הלילות אנו אוכלים בין יושבים בין מסובים, הלילה הזה כולנו מסובים
4. רמב״ם הלכות חמץ ומצה פרק ז הלכות ו-ח
בכל דור ודור חייב אדם להראות את עצמו כאילו הוא בעצמו יצא עתה משעבוד מצרים … לפיכך כשסועד אדם בלילה הזה צריך לאכול ולשתות והוא מיסב דרך חירות … אפילו עני שבישראל לא יאכל עד שיסב, אשה אינה צריכה הסיבה, ואם אשה חשובה היא צריכה הסיבה … והסיבת ימין אינה הסיבה, וכן המיסב על ערפו או על פניו אין זו הסיבה, ואימתי צריכין הסיבה בשעת אכילת כזית מצה ובשתיית ארבעה כוסות…
5. שו״ת ציץ אליעזר חלק יח סימן כז
ומהך לישנא של ״לפיכך״ שכותב רמב״ם משמע דס״ל דענין חיוב ההיסבה הוא פועל יוצא ממה שחייבה תורה להראות את עצמו כאילו הוא בעצמו יצא עתה משעבוד מצרים, וחכמים קבעו את הדפוס לזה באיזה צורה שיבצענו, ואם כן כל עוד שלא קיים בכזאת חסר לו עדנה החיוב דאורייתא.
6. ראבי״ה חלק ב - מסכת פסחים סימן תקכה
וחוזר לביתו, ויושב בהסבה. ובזמן הזה שאין רגילות בארצינו להסב שאין רגילות בני חורין להסב ישב כדרכו.
7. ספר מהרי״ל (מנהגים) סדר ההגדה
דוקא בימיהם שהיו רגילין בהסיבה בשאר ימות השנה, אז מחוייבין בה בפסח, אבל לדידן שבשאר ימות השנה לא נהגינן בהסיבה, אין לנו לעשותה בלילי פסח, דמה חירות שייך בזה אדרבה דומה לחולה, וכ״כ אבי העזרי.
8. תלמוד ירושלמי (וילנא) מסכת פסחים פרק י
אמר רב לוי ולפי שדרך עבדים להיות אוכלין מעומד וכאן להיות אוכלין מסובין להודיע שיצאו מעבדות לחירות.
9. גבורות ה׳ למהר״ל פרק מח
ואפילו עני שבישראל לא יאכל עד שיסב. פי׳ שמסיב במטה ושלחן כדרך בני חורין זכר לחירות. ופי׳ הסבה מלשון ישיבה כמו שתרגם ״וישבו לאכול״= ואסתחרו, שהוא מלשון סבוב וכן פי׳ רב האי גאון… ומפרש בגמרא מצה וארבע כוסות צריכים הסבה ואם לא אכל כזית מצה בהסבה לא יצא וצריך לחזור ולאכול וכן אפיקומן צריך גם כן הסבה, אבל מרור אין צריך הסבה שאינו זכר לחירות…
ולפיכך יש לו לאכול כל האכילה של מצה בהסבה שהוא דרך חירות … ואבי העזרי פסק דבזמן הזה בארצות אלו שאין דרך להסב כל השנה אף בליל פסח אינו צריך אלא מסב או יושב כדרכו. ודברי תמיה הן דמה בכך שאין מסב כל השנה ואין מראה חירות בעצמו, בליל הזה מחויב להראות עצמו כאלו בן חורין ולפיכך צריך להסב אף על גב שכל השנה אינו מסב ואינו מראה חירות בלילה הזה חייב.
10. הרב קוק מאמר ״חירותינו״
ההבדל שבין העבד ובן החורין, איננו רק הבדל מעמדי, מה שבמקרה זה הוא משועבד לאחר, וזה הוא בלתי משועבד. אנו יכולים למצא עבד משכיל שרוחו הוא מלא חירות, ולהיפוך, בן חורין שרוחו הוא רוח של עבד.
החירות הצביונית היא אותה הרוח הנשאה, שהאדם וכן העם בכללו מתרומם על ידה, להיות נאמן להעצמיות הפנימית שלו, להתכונה הנפשית של צלם אלקים אשר בקרבו, ובתכונה כזאת אפשר לו להרגיש את חייו בתור חיים מגמתיים שהם שוים את ערכם. מה שאין כן בבעל הרוח של העבדות, שלעולם אין תוכן חייו והרגשתו מעורים בתכונתו הנפשית העצמית כי אם במה שהוא יפה וטוב אצל האחר השולט עליו איזה שליטה שהיא, בין שהיא רשמית בין שהיא מוסרית, - במה שאותו האחר מוצא שהוא יפה ושהוא טוב.
11. שמות רבה פרשת בשלח פרשה כ סימן יח
מהו ויסב? שהקיפן הקדוש ברוך הוא … ד״א ויסב א-להים את העם מכאן אמרו רבותינו אפי׳ עני שבישראל לא יאכל עד שיסב שכך עשה להם הקדוש ברוך הוא שנאמר ויסב א-להים.
מתוך ארכיון מאמרי איגוד רבני הקהילות
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה