בס״ד תשע״ז אדר כ "ד פסח בליל צלי זרוע אכילת
מר״ץ– כולל שבתאי, שלו ציון מבשרת
: שאלה
בק״ק שנהגו מנהג אודות ואתבונן עמדתי כורדיסטאן, יהודי הסדר בקערת המונח הצלי הזרוע בשר את פסח בליל לאכול
זה ממנהג ולהימנע לחוש יש שמא או הדבר מותר ה? אם
: תשובה
פסח בליל צלי בשר אכילת עניין, תחילה לבאר יש בס״ד מקומות היו השני, המקדש בית שחרב שלאחר מצינו כי
פסח שקרבן מפני פסח בליל צלי בשר לאכול שלא שנהגו הפסח מבשר אוכלים כאילו נראה זה והיה צלי, נאכל היה לאכול נהגו שכן מקומות והיו ירושלים. לחומות מחוץ
שלא נזהרו ורק פסח, בליל צלי (גדי שלם שה לצלות נראה היה שלם בשה שדווקא מפני חז״ל), בלשון מקולס המקדש בבית שלא הפסח את שעושים כמי ממש
. בירושלים
ד משנה ד (פרק פסחים מסכת במשנה הדין מובא; וכך
בלילי צלי לאכול שנהגו מקום ע״ב נג דף פסחים:)גמרא "
פסחים – אוכלין, לאכול שלא שנהגו מקום – אין
רב אמר יהודה רב: אמר שם בגמרא ומובא:". אוכלין" הוא- לפסח זה בשר שיאמר לאדם לו אסור שנראה מפני פפא רב אמר בחוץ. קדשים ואוכל בהמתו, : כמקדיש
חיטי- אבל בשר, דוקא קאמר". לפסחא דמינטר לא, שהוא בשר על שיאמר לאדם אסור רב, שיטת לפי כלומר,
מפני שם), (רש״י שחטה נ כבר שהבהמה למרות לפסח, ואז פסח קרבן בדמיה לקנות בהמתו את כמקדיש שנראה המקדש לבית מחוץ קדשים כאוכל שנראה לחשוש. יש ראויים שאינם חיטים אבל בשר, שדווקא פפא, רב ומדייק אלו "חיטים עליהם: לומר מותר פסח, לקרבן בכלל
דמיהם את שהקדיש שיאמרו לחשוש אין כי לפסח",
מוצנעים שיהיו כוונתו כי ברור אלא פסח, רבן ק לצורך אסור האם הגמרא ומקשה. בפסח לאוכלם ומשומרים ובשר הגמרא לשון וזו לפסח"? זה "בשר בשר, על: לומר "
? לא- את הנהיג רומי איש תודוס יוסי: רבי אמר מיתיבי לו שלחו פסחים, בלילי מקולסין גדיים לאכול רומי: בני
את מאכיל שאתה נדוי, עליך זרנו ג אתה- תודוס אלמלא אימא אלא דעתך? סלקא קדשים בחוץ. קדשים: ישראל
בחוץ קדשים ישראל את להאכיל. קרוב מקולס-, אין
מקולס- שאין! לא- מקולס- אמרי: לא אמר שנא לא
פירש- מקולס, שאינו אמר. לא שנא פירש– לא אין,
לא".
שהיה חשוב י ישראל הוא רומי איש שתודוס רש״י הסביר
ברומי1 גדיים לאכול רומי בני את הנהיג תודוס ואותו, קרבן את צולים שהיו כדרך בשלמותם (צלויים מקולסין
תודוס אלמלא חכמים לו ואמרו פסחים. בלילי: פסח)
אתה- קדשים ישראל את מאכיל שאתה נדוי, עליך גזרנו
. בחוץ שהאכילם דעתך על עולה האם הגמרא: ומבררת
קרוב שהוא הכוונה אלא המקדש? לבית מחוץ קדשים מקולסים גדיים כי בחוץ. קדשים ישראל את להאכיל שהוקדשו הרואים ויחשבו פסח, קרבנות כמו נראים
בחוץ קדשים מאכיל שהוא בעיניהם ונראה. לפסח,
להגיד אסור מקולס בשר על שדווקא הגמרא ומדייקת
מקולס– שאין אבל לפסח, זה בשר תירצו ו חשש. אין זה בשר אמר אם בין אופן בכל אסור שמקולס רב, לשיטת קדשים כאוכל שנראה משום אמר לא אם בין לפסח זה בשר ואמר פירש הוא אם מקולס שאינו בשר בחוץ. לפסח זה בשר פירש לא אם אבל בדבר, איסור יש לפסח,
– ללמוד ניתן תודוס עם מהסיפור מקום, מכל חשש. אין
הזה בזמן מקולס גדי לאכול. יתן נ לא חכמים שלדעת
הייתה המקדש בית שחרב לאחר ראינו בו וכיוצא
גדי לאכול מותר אם לחכמים גמליאל רבן בין מחלוקת ב (פרק ביצה מסכת במשנה מובא וכך פסח. בליל מקולס "ועושין אומר: גמליאל שרבן ע״ב) כב דף גמרא ז; משנה
1 תודוס היה מי אפשרויות שתי ב) (נג, מובא הגמרא: בהמשך
" אגרופין בעל או הוה, רבה גברא רומי איש תודוס להו: איבעיא
רומי… איש תודוס דרש זו עוד שמע, תא? הוה- אבין בר יוסי רבי
ומובן שם. עיין …" היה חכמים תלמידי של לכיס מלאי מטיל אמר: תודוס– דרש זו עוד אומרת שהברייתא ממה בתורה גדול אדם שהיה
חשוב אדם היה אבין בר יוסי ר' דברי לפי. וגם
אוסרין וחכמים פסחים. בלילי מקולס."גדי רש״י והסביר
שכתוב למקדש זכר עושין והיו גמליאל רבן שלדעת שם "
כן לעשות אוסרים חכמים אמנם,". קרבו ועל כרעיו על בו
" ולאכול להקדיש מותר ויאמרו לקדשים שדומה מפני
יוצא כן אם כחכמים. נפסקה והלכה ". בחוץ קדשים הרמב״ם פסק וכן פסח. בליל מקולס גדי לאכול שאסור
ח (הלכות יא) הלכה ח פרק ומצה, מץ מקום לשונו: וזה " שנהגו מקום אוכלים, פסחים בלילי צלי לאכול שנהגו הפסח בשר יאמרו שמא גזירה אוכלין אין לאכול שלא בליל כאחד כולו צלוי שה לאכול אסור מקום ובכל הוא, או מחותך היה ואם בחוץ, קדשים כאוכל שנראה מפני זה
זה הרי מחובר והוא אבר בו שלק או אבר ממנו שחסר
שנהגו" במקום מותר 2. א (תעו, השו״ע מרן פסק.)וכן
תלוי פסח בליל צלי בשר שאכילת אנחנו רואים כן אם לא אשכנז שבארצות בפוסקים מצאנו המקומות. במנהג תעו (סימן הטור שכתב כפי פסח בליל צלי לאכול:)נהגו
"ואשכנז– עיין ו הוא3. צלי לאכול שלא שהגו "מקום
א ס״ק (שם וכה״ח א) ס״ק (תעו, .)משנ״ב הספרדים ואצל
יש מנהגים, חילוקי מצאנו לגמרי להימנע שנהגו כאלה
ביום4 והן בלילה הן צלי מאכילת אין שבלילה שכתבו ויש,
מותר5 ביום אך לאכול בלילה הן צלי לאכול שנהגו ויש,
ביום6. הן
פסח, ה עובדי (חזון זצ״ל יוסף הגר״ע לראש״ל וראיתי
נהגו הללו "ובמקומות שכתב: ב) סעיף קג עמ' ב, חלק מוזכר הרי תמוה, וקצת פסח". בליל צלי לאכול שלא
. פסח בליל צלי לאכול ישראל ארץ שמנהג מקומות בכמה שבסוף (בהערות מצליח איש ברורה במשנה וראיתי שלא שהמנהג שאפשר ותירץ בזה הרגיש כן שגם הספר)
2 ועיין מהגמרות הרמב״ם דברי מקור את שהביא משנה מגיד ל לעיל. שהוזכרו
מועדי בספרו שליט״א לדן זו יהודה הרה״ג של במאמרו עוד ועיין 3 עמ456 ד, פסקה ל, (פרק וישראל 'יהודה אשכנז מנהג לגבי.)
4 החיד״א והביאו נא), סימן (או״ח עייאש יהודה בית בשו״ת עיין ל (צו, חי איש הבן ג״ע מדברי משמע וכן א), (תעו, יוסף )בברכי
שכח ואם במים, שלוקה והביצה צלי הזרוע לעשות ומנהגינו: שכתב "
דאין גב על אף פסח, בליל לצלותו מותר פסח בערב הזרוע צלה לא ו ומאמר ב) ס״ק (תעו, בכה״ח עוד ועיין ". ראשון ביום גם צלי אוכלין קכה וסעיף יד סעיף יד (פרק וימים למועדים.)מרדכי
5 ב ס״ק (תעו, כה״ח )עיין ו פסח עובדיה חזון סעיף קד עמ' ב, (חלק
.)ו
6 סתהון חיים ארץ (תעו הביאו כן ו ישראל, ארץ מנהג לגבי א) ס״ק,
פסח בליל הזרוע אכילת לעניין לקמן כמובא פוסקים. עוד
בהשפעת לאחרונה התפשט פסח בליל צלי לאכול דבריו וסיים בזה. המחמירים עדות ושאר: האשכנזים
בליל צלי לאכול דנא מקדמת שנהגו קהילות אותן "אכן
ישראל בארץ גם במנהגם להמשיך שיכולים ודאי."פסח,
מרדכי- במאמר זצוק״ל אליהו הגר״מ מרן למו״ר ועיין
סעיף גם עיין אמנם יד; סעיף יא (פרק וימים למועדים
שכתב: קכה) " רוב לאכול לא נהגו והאשכנזים הספרדים פסח ביום גם צלי לאכול לא שנהגו ויש פסח, בליל צלי
למעשה היום עד נהגו שכן ספרדים שיש משמע. וכו",
פסח בליל צלי הזרוע אכילת עניין את לבאר אבוא. ועתה
קערה הבית בעל לפני מביאין ד (תעג, השו״ע מרן:)פסק "
אחר ירק או וכרפס וחרוסת ומרור מצות שלש בה ש שי
ואחד לפסח זכר אחד תבשילין ושני מלח) מי או (וחומץ
וביצה… בבשר ונהגו לחגיגה זכר זרוע שיהיה נהגו והבשר תהיה והביצה הגחלים על צלי יהיה שהבשר ונהגו
." מבושלת
לעיל הנזכרים והשו״ע הרמב״ם הגמרא, עפ״י לכאורה,
זרוע אכילת צלי בשר לאכול שנהג למי מותרת פסח בליל
צלי לאכול שנהגו מקום האמור עפ״י פסחים: בלילי "
אוכלים. . פסחים בלילי ממנו שחסר או מחותך היה ואם במקום מותר זה הרי מחובר והוא אבר בו שלק או אבר
גדי זה ואין הצלי, מבשר קטן חלק הינה והזרוע ". שנהגו
הזרוע. ילת אכ מותרת לכאורה ולכן שלם,
קצג סימן מהרי״ו, )(שו״ת וייל יעקב לרבינו מצאנו אך
: שכתב " נ הכי משום הזרוע. לצלות ונהגו לי ראה שאסור זכר שהוא כיון השני בלילה בין הראשון בלילה בין לאכול
לפי כן, אם ". צלי לאכול שנהגו במקום ואפי' לפסח אסור לפסח זכר נעשית הזרוע שצליית כיון שיטתו
הגאון פסק וכן צלי. לאכול שנהגו במקום אף לה לאכ כתב וכן כא) סעיף תעג (סימן הרב בשו״ע זלמן רבינו ד ס״ק (תעג לט״ז עוד ועיין יז). ס״ק (תעג יעקב )החק ס״ק זהב (משבצות מגדים ופרי ד) ס״ק (תעג, חדש והפרי הצלוי הבשר את כלל לאכול שאין מדבריהם שמשמע ד)
לפסח שהוא. זכר בקערה שמניחים דבריהם והובאו
ג7. ס״ק תעו סימן ועיין סא; ס״ק תעג (סימן )בכה״ח
7 פסח בליל צלי הזרוע את לאכול שאין פסקו דורנו מאחרוני גם והנה
דעת יחוה בשו״ת יוסף הגר״ע פסק כן צלי, לאכול שנהגו במקום אף
ציון בן והרה״ג לקמן, שהבאתיו כז סימן ג )(חלק זצ״ל שאול אבא לאכול אפשר האם נשאל: כ) שאלה טו פרק ג חלק לציון אור (שו״ת הוא הזרוע בשר "אם והשיב: הסדר? שבקערת הזרוע את פסח בליל דוד חיים הרה״ג פסק וכן לאכלו". מותר מבושל ואם לאכלו, אין צלי "בשר יג): סעיף קנח, פרק ד, (חלק השלם חיים במקור זצ״ל הלוי
(דף קודש מקראי בספרו זצ״ל אבולעפיא ח מהר "אמנם שעושהו שאע״פ וכתב בזה, חדש הפרי על חולק קעח)
מותר לפסח, זה בשר בהדיא אמר שלא כל לפסח זכר
מקולס שאינו כיון צלי. לאוכלו
ל ראיתי ושוב ז מלכי עזרא הרב צ בקודש מלכי בספרו "ל
הביא ש שלום) אהבת מהד' קסג, עמ' ד סעיף תעג, (סימן עובדא דמההיא זה על וכתב עליו וחלק חדש הפרי, דברי דיים ג לאכול שהנהיג רומי איש תודוס עם בגמרא
בליל מקולסים פסח י ים חכמים עליו, ונחלקו לפסח זכר
נעשה שאפילו מוכח השמועה מפשט, לפסח זכר אינו אם
צלי לאכול שנהגו במקום הדין מן לאכלו. מותר, מקולס א (תעו, חיים סתהון)בארץ חיים הרב ו דברי והביא וזה
אוכלים פסחים בליל צלי לאכול שנהגו "מקום: לשונו צלי לאכול שנהגו במקום דאף סק״א יעקב חק עיין וכו'. לפסח זכר שמביאין צלויה הזרוע לאכול אסור מקום מכל
מורינו אך ד'. סעיף תעג סימן לעיל האחרונים מ״ש ין ועי דבריו ובסוף זה דחה ע״א ריש כא דף בקודש מלכי הרב
לאכלה נוהגים שאנחנו."כתב
כורך, דיני ע״א קלה (דף הבחירה בית בסידור מובא וכן טו) אות הזרוע אוכלין הכריכה אכילת "אחר לשונו: וזה בלילי צלי לאכול שנהגו מקום תעו סימן בש״ע כמ״ש
לאכול נהגו חל״ב אר״ץ ובארצנו אוכלין, ."ים פס ח וכן
' עמ (ח״ג גאגין טוב שם כתר בספר כתב 165 ) "מנהג:
באמצע הצלוי הזרוע לאכול ישראל בארץ הספרדים
."הסעודה מ צלאח הר״י כתב וכן דפסחא באגדתא צנעא
הבשר אוכלים כורך )שאחר ע״ב כה דף ח״ב חיים (עץ
במקור וציין פסח" בליל לאכלו אסור פסח לקרבן זכר וא שה הזרוע סעיף [תעג שם בשו״ע מרן דברי על האחרונים גדולי "רוב דעת שזוהי
מאזוז( הגר״מ נשאל וכן ד]". שו״ת ת סימן ב, חלק נאמן), מקור לפי פסח בליל הזרוע את לאכול שלא "הנכון והשיב: זה מנהג אודות
ועיין עכ״ל. אחרונים" ה הסכימו וכן לפסח. זכר שהוא שו״ת ב עוד
יג סימן ב (חלק למשה.)תפלה
זצוק״ל אליהו הגר״מ הראש״ל למרן מצאתי לא עתה ועד הביע ש היתר שנהג למי לאכלה מותר יהיה האם הזרוע, בנושא דעתו
הובאו ישראל" של "אביהם פסח של ובהגדה פסח בליל צלי. באכילת עמ65 ', תשע״ד (מהדורת הספר בראש הנהגותיו שהרב כתוב ושם ) שלא (כיון ביום ולא הסדר בליל לא הזרוע את אוכל היה לא זצ״ל לדעת הרב חשש ולא היחידי הטעם זה אם והנה צלי). אוכלים לפי צלי, לאכול שנהגו שבמקום יוצא אז וכו', חדש והפרי מהרי״ו
הרה״ג דייק בזה וכיוצא הזרוע את אף לאכול ניתן זצ״ל הרב. שיטת
עמ תשע״ה, (מהדורת קודש מקראי בספרו שליט״א הררי 'ה מש אכילת לאסור שכתב לב) ס״ק (תעג, ברורה המשנה דברי על תקט) שם ודייק צלי, איסור משום הטעם וכתב זה, בלילה הצלויה הזרוע צלי באכילת להיתר שנהגו במקומות זה "ולפי וז״ל: הררי הרב
עיי״ש וכו'. הזרוע אף לאכול. רשאים
לק (ח המקוצר בשו״ע כתב וכן והצלי, שכן 'מט), עמ ג
מו״ר הביא. וכן טריפולי יוצאי נהגו ושכן התימנים מנהג
', עמ לאל (השבח זצ״ל חיים בן שבתאי הרה״ג זקני 102 )
לאכל בעצמו נהג, וכן צלי זרוע הבשר את לאכול והעיד ה
כורדיסטאן. חכמי גם נהגו שכך
ל ראיתי זאת כתבי ואחרי הרה״ג שליט״א כהן יגאל
בענין תשובה שכתב צג) (סימן חבר" לך "וקנה בקוטרס
ראיה הביא הוא וגם, פסח בליל צלי הזרוע אכילת היתר שכן מגיד, אני "וחדשות לשונו: וזה דלעיל מהשו״ע זו
בסימן שהרי ראותיו, הו שקיבלנו הש״ע מרן מדברי מוכח ולהלן גחלים. על צלי יהיה שהבשר שנהגו כ' ס״ד תעג היה שאם הנ״ל הרמב״ם לשון עתק צדיק ס״א תעו בסימן
הכלל מן הוציא ולא שנהגו. במקום מותר זה הרי מחותך משמע פסח, לקרבן זכר בקערה ושמו שצלאו הזרוע את
דפח״ח ופשוט". וכאמור, ההיתר בכלל זו. שאף
אמנם דעת יחוה בשו״ת זצ״ל יוסף הגר״ע לראש״ל ראיתי את לאכול שנהגו מושב אודות שנשאל כז) סימן ג (חלק לברך גם שנהגו ויש הסעודה בתוך פסח בליל צלי הזרוע הפסח אכילת על וצונו במצוותיו קדשנו אשר. עליו
מצוה כן ו לבטלו. וחובה בטעות מנהג שזה להם והשיב
לבטל שחובה ברבים לפרסם לאוכלו שלא הזה המנהג
הפסח ברכת עליו לברך שאסור שכן וכל פסח, . בליל ע״ש
הרמתה. בתשובתו
לא הנה ו כלל ראיותיהם ואת המתירים סברת את שר זכר בשו״ת כבר ציינם שכבר מה על סמך (וכנראה זו בתשובה
תשעז- עמ' מג סימן ב' חלק עובדיה חזון שוב ו )תשעח,
בחזון דבריו ששנה לו ראיתי עמ ב' (חלק פסח 'עובדיה ולהניחו לצלותו שנהגו "הזרוע לשונו: וזה ג) סעיף קג, כיון פסח. בליל לאכלו אסור מקום בכל הסדר, של בקערה שנהגו במקום ולכן טפי. בה חיישנין לפסח, זכר שנעשה המנהג לבטל שחובה ברבים לפרסם מצוה הזרוע לאכול
וכו עליו לברך שאסור שכן וכל."'הזה,
סברתו על חולק בקודש מלכי שהרב הזכיר בהערות ושם
אמ״א וכעת זה על חולק בקודש מלכי "והרב. וסיים:
שליט״א כהן יגאל הרב. והנה ע״ש מוכרח "ואינו 'הנז
כתב לבסוף הגרע״י: אך שיטת את לתרץ, ניסה לעיל מלכי הרב ראיות לדחות אפשר כיצד ידעתי לא עני "ואני
ז״ל מרן דעת נראה שכן גם ומה. הגמרא מן הנ״ל בקודש
ו הוראותיו "שקבלנו תשובתו בסוף הסתייג למעשה
בנידון. למעשה הלכה מפסיקת
בליל צלי הזרוע את לאכול שהנוהגים נראה מקום מכל דנא מקדמת הפוסקים גדולי על מבוסס מנהגם פסח,
מו״ר פסק וכך במנהגם. להמשיך ויכולים לעיל כמובא
בן שבתאי הרב זקני שנהג מי לשונו וזה זצ״ל: חיים "
לאכול ה את צלוי זרוע ה פסח– בליל להמשיך יכול
. במנהגו יוצאי כגון: , כך שנהגו במקום דווקא זה אך
ותימן כורדיסטאן ל ואין. זה אדם לחשוש "אוכל כ שהוא
בחוץ, "קדשים מכיוון ש ש מדגישים אנו היא זו אכילה רק
פסח. לקרבן ""זכר כורדיסטאן ורבני וח ל נהגו כמיה ל אכ ו
בליל הזרוע את יו״ט לילות (משתי הראשון פסח ה
חששו ולא,)שבגלויות ז״ל האחרונים שהעלו לספקות על
פסח ליל בכ."ל לאכלה נוהג אני וכן המנהג.
תשע״א ה' (שנת האחרון פסח בליל כי מעיד עבדא )ואנא בבית במחיצתו שהיתי זצ״ל, שבתאי הרב סבא מו״ר של
ב החולים רזיל הקפיד הוא כי ראיתי ואנכי אשקלון, ב י ממנהגו שינה ולא פסח בליל הזרוע את. לאכול
העול׳ה: היא
א. אין לאכול שלא שנהגו מקום אוכלים. פסחים בלילי צלי לאכול שנהגו מקום כולו צלוי שה לאכול אסור מקום ובכל הוא. פסח בשר יאמרו שמא גזירה אוכלים
ממנו שחסר או מחותך היה ואם בחוץ, קדשים ל כאוכ שנראה מפני זה בלילה כאחד א תעו, (שו״ע שנהגו במקום מותר זה הרי מחובר והוא אבר בו שלק או.)איבר
ב. שלא הספרדים עדות רוב נהגו וכן פסח. בליל צלי לאכול שלא האשכנזים מנהג
פסח ביום גם צלי לאכול לא שנהגו ויש פסח, בליל צלי. לאכול
ג. טריפולי תימן, (כורדיסטאן, פסח בליל צלי לאכול, נהגו ש הספרדים אצל עדות יש במנהגם להמשיך יכולים עלמא ולכולי צפת) הקודש בעיר המנהג היה וכן חלאב,
צלי. ולאכול
ד. הסדר בקערת המונח הצלי הזרוע לאכול אין אחרונים ועוד זצ״ל יוסף הגר״ע לדעת
אמנם ממנו. לאכול מותר פסח ביום אך מנהגו, לבטל עליו כך שנוהג ומי פסח, בליל שום בזה ואין פסח בליל הצלי הזרוע את לאכול מותר מהאחרונים כמה לדעת
היה וכן חלאב, טריפולי, תימן, כורדיסטאן, יוצאי בקהילות למעשה נהגו וכן חשש
צפת הקודש בעיר. המנהג
הפסחים ומן הזבחים מן שם ונאכל הבחירה בבית ולהיראות לעלות שנזכה רצון ויהי ועל גאולתנו על חדש שיר לה' ונודה
אכי״ר קריב ובזמן בעגלא נפשנו. פדות
מתוך ארכיון מאמרי איגוד רבני הקהילות
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה