הקדמה:
על פי חז״ל שבעים פרים הקרבים בחג הסוכות (עיין במדבר פכ״ט) הם כנגד שבעים האומות (שרי האומות) – ראה סוכה דף נה, ובמקורות להלן מהזוהר הקדוש.
מה עניין חג הסוכות, האם הוא זמן של התכנסות ישראל (לאחר ניצחון על החיצוניים) או זמן של השפעה על העולם כולו?
הסיבות השונות שהובאו מדוע מקריבים שבעים פרים: א. אנו מתפללים שיתמעטו ויכלו, כמו העבירות שלנו. זהו בסוד התמעטות הדינים. אנו לוקחים מהם את ניצוצות הקדושה שבהם. ב. מקריבים לכפר על השבעים עמים. לקרב ולהעלות אותם. ובזה משלימים עם ישראל. ג. זוהי מתנה מועטת שאנו נותנים להם כדי שיקבלו חלקם ולא יקטרגו ויבקשו למנוע מאיתנו את הברכה והשפע (מעין תפקידו של שעיר המשתלח). ד. בחג הסוכות, בו מתפללים על הגשם הנצרך לעולם כולו, יש לנו אחריות על העולם כולו ולכן מביאים ברכה ושלום לכל העמים. בסוכות אנו מחזירים לגויים את חלקם. ובזה מתגלה שגם החיצוניים יונקים ומקבלים את השפע מן הקדושה.
א. ספר הזוהר ח״ב דף נח ע״ב - אמר רבי שמעון, אילנא חד רברבא עלאה תקיפא, ביה אתזנו עלאין ותתאין, והא אתחם בתריסר תחומין, אתתקף בארבע סטרי עלמא, דאסתחרן (נ״א דאתחברן) בדוכתייהו. שבעין ענפין סלקין בגויה, ואתזנו מניה, בעיקר שרשוי ינקין אינון סחרניה, ואינון ענפין דמשתכחין באילנא, כד מטי עידן שלטניה דכל ענפא וענפא, כלהו בעאן לשיצאה כלא גופא דאילנא, דאיהו עקרא דכלהו ענפין, ההוא דשליט עלייהו, וישראל אחידן ביה.
כד מטא עלייהו שלטנותא דההוא [דף נט ע״א] גופא דאילנא חולקא דישראל, בעי לנטרא לון ולמיהב שלמא בכלהו, ועל דא שבעים פרי החג למיהב שלמא לשבעין ענפין דבגו אילנא.
ב. ספר הזוהר ח״ג דף קג ע״ב - רע״מ - פקודא (מו) בתר דא לקרבא קרבנא בכל יומא, וקרבנא דא למהוי חולקא בכלא בחדוותא דבנוי, בגין דכלהו אחידן באילנא, ענפין דלתתא, דלגבי שרשא דאילנא כלא אתברכן בגין אילנא, אף על גב דלית בהו תועלתא, כלא אתברכאן, ובחדוותא דישראל באבוהון דלעילא, יהבי חולקא דברכאן לכל אינון שאר עמין, דאית לון אחידו ואתאחדו בהו בישראל.
וכל אלין קרבנין, למיהב מזונא לאינון ממנן דשאר עמין, דהא מגו רחימו דקא רחים קודשא בריך הוא לבנוי, בעי דכלא יהון רחימין דלהון, ורזא דא (משלי טז ז) ברצות יהו״ה דרכי איש גם אויביו ישלים אתו, אפילו כל אינון מקטרגי עלאי, כלהו אהדרן רחימין לישראל, וכד חיילין דלעילא אהדרו רחימין לישראל, כל אינון דלתתא על אחת כמה וכמה.
ואי תימא, להון הוו מקרבי קרבנא, לאו הכי, אלא כלא לקודשא בריך הוא סליק ומתקרב, ואיהו פריש מזונא לכלהו אכלוסין דסטרין אחרנין, דיתהנון בההוא דורונא דבנוי, ויתהדרון רחימין דלהון, דינדעון עילא ותתא, דהא לית עמא כעמא דישראל, דאינון חולקיה ועדביה דקודשא בריך הוא, ואסתלק יקרא דקודשא בריך הוא עילא ותתא כדקא יאות, וכל אכלוסין עילאין, פתחי ואמרי (ש״ב ז כג) ומי כעמך כישראל גוי אחד בארץ. (ע״כ הרעיא מהימנא).
ג. ספר הזוהר ח״ג דף נה ע״א – תוספתא - דשבעה יומין דסוכות, בהון הוו מקריבין ישראל שבעים פרים, לכפרא על שבעין ממנן, בגין דלא ישתאר עלמא חרוב מנייהו, הדא הוא דכתיב (במדבר כט יב) ובחמשה עשר יום וגו׳, והקרבתם עולה אשה וגו׳. (ע״כ התוספתא).
א. ספר הזוהר ח״ג דף קכג ע״ב - …ובגין דא הוו ישראל מקרבין לעזאזל לגבי ההוא חשך, ושבעים פרים לקבל שבעים אומין, לקיימא קרא (משלי כה כא) אם רעב שונאך האכילהו לחם ואם צמא השקהו מים.
ד. ספר הזוהר ח״ג דף רנו ע״א, רע״מ - דשבעה יומין דסוכות, בהון הוו מקריבין ישראל שבעים פרים, לכפרא על שבעין ממנן, בגין דלא ישתאר עלמא חרוב מנייהו, הדא הוא דכתיב, ובחמשה עשר יום, והקרבתם עולה אשה לריח ניחח ליהו״ה, פרים בני בקר שלשה עשר תמימים… וביום השביעי שבעה, וכלהו שבעין, ובכל יומא הוו חסרים.
…מתמעטין חובין דישראל, אוף הכי מתמעטין ממנן דאינון מלאכי חבלה דממנן עלייהו, דדמיין למי טופנא, כמה דאוקמוה, עשה עברה אחת קנה לו קטיגור אחד, בההוא זמנא דמתמעטין חובין, מתמעטין פרים דלהון, מתמעטין ממנן דשבעין אומין, מתמעטין שבעין אומין, מתמעט טובא דלהון.
ה. ספר הזוהר ח״ג דף צו ע״ב - צז ע״א
נשלח על ידי: משכן שלום מרגלית
מתוך קבוצת איגוד רבני הקהילות
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה