מורי ורבותי קהל קדוש
גמר חתימה טובה!
א. כתוב בתנא דבי אליהו: ״רבי נהוראי אומר מפני מה נתנה קורת רוח בעשרת ימים מראש השנה ועד יום הכפורים, כנגד עשרה נסיונות שנתנסה אברהם אבינו ונמצא שלם בכולן וכנגד עשרת הדברות שקבלו ישראל בסיני״.
וביאר הגר״י אייבשיץ שכל יום מימי עשרת ימי תשובה מכוון כנגד דיבר אחד מעשרת הדיברות. וששני ימי ראש השנה הם כנגד אני ולא יהיה וערב יום כיפור ויום כיפור הם כנגד לא תחמוד ולא תתאוה.
ויש התאמה בין הדברים, שכן כתב שם הגר״י אייבשיץ: ״בעשרת הדברות, שנעוץ סופן בתחלתן כנודע, היה סוף המאמר ׳לא תחמוד ולא תתאוה׳, והוא נגד דיבור הראשון ׳אנכי׳ וכו׳, כי כל הרודף אחר תאוות וחמדת זמן של שוא, סופו לשכח ה׳ מכל וכל, ואין אלהים לנגד עיניו, ויאמר עולם כמנהגו נוהג, לית דין ודיין בעו״ה. גם עיקר החמדה והתאוה, שצריך לאדם להיות מתאוה וחומד לדעת את ה׳, ולהכיר עוצם יכולתו, ומה רבו מעשיו בחכמה נפלאה אשר יסד בכל חלק וחלק מן היצורים, וחומד להתדבק בה׳ וללכת בדרכיו, זוהיא התאוה הנרצית״.
ב. ואכן יום הכיפורים הוא יום בו אנו מבטלים את החמדה והתאווה שלנו לדברים גשמיים ומתאווים רק לריבונו של עולם. יש מימרא ידועה בשם ר׳ לוי יצחק מברדיטשב, שיש שני ימים בשנה בהם גם אם לא היה ציווי לצום, היינו צמים – בתשעה באב מי יכול לאכול, וביום כיפור מי צריך לאכול? !
יום כיפור הוא היום של ביטול החמדה והתאווה – ומתוכו אפשר בהמשך להכניס את החמדה לקדושה – כשנגיע לסוכות, ניקח את האתרוג שנקרא כך מפני שחומדים בו, כפי שביאר הרמב״ן: ״כי פירוש אתרוג חמדה, כדמתרגמינן נחמד למראה, דמרגג למיחזי, לא תחמוד, לא תרוג״.
אבל כדי להגיע לשם, כדי להתעלות לזה שכל חמדתנו יהיה בקודש, צריך לבטל את כל החמדות האחרות, להידמות למלאכים.
ג. הגר״י ענגיל מנה את הקשר שבין עשרת הדברות לעשרת ימי תשובה, הפוך מהגר״י אייבשיץ. שהרי סדר התשובה הוא מלמטה למעלה – אדם היה רחוק מריבונו של עולם ורוצה להתקרב, צריך להתחיל בסור מרע, לפרוש מהחמדה והתאווה ולהתעלות עד לאנכי ה׳ אלקיך. לכן לדבריו, אדרבא – ראש השנה הוא כנגד לא תחמוד, ואילו יום הכיפורים הוא כנגד אנכי ה׳ אלקיך.
יום הכיפורים, אחת בשנה, ימים יוצרו ולא בכתיב ולו בקרי אחד בהם – הוא היום בו אנו מתבטלים לאחדות של הקדוש ברוך הוא. לכן, עבירות שבין אדם לחברו אין יום הכיפורים מכפר – כי עבירות כאלה יוצרות פירוד, ולא שייך פירוד. אנכי ולא יהיה לך מפי הגבורה שמענום, כאיש אחד בלב אחד.
ד. ולכן עיקר עבודת היום הוא בשני הצדדים הללו של אותה מטבע – בהתרחקות ופרישה מתאוות העולם הזה ובהתחברות להופעה של אחדות ה׳.
מצד אחד – במסכת ברכות אומרת הגמרא: ״מרגלא בפומיה דרב לא כעולם הזה העולם הבא העולם הבא אין בו לא אכילה ולא שתיה ולא פריה ורביה ולא משא ומתן ולא קנאה ולא שנאה ולא תחרות אלא צדיקים יושבין ועטרותיהם בראשיהם ונהנים מזיו השכינה שנאמר ויחזו את האלהים ויאכלו וישתו״.
מבחינה זו, יום הכיפורים דומה לעולם הבא. כולהו איתנו בו – לא אכילה, ולא שתיה, ולא תשמיש המיטה. ועוד כמה תאוות שאנחנו פורשים מהם – רחיצה וסיכה ונעילת הסנדל. ואין בו קנאה ושנאה ותחרות, כי כולנו מתפייסים זה עם זה בערב יום הכיפורים, וכמו שמתואר בפרקי דרבי אליעזר, שהשטן מעיד על ישראל ביום הכיפורים ואומר: ״רִבּוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם, יֵשׁ לְךָ עַם אֶחָד בָּאָרֶץ כְּמַלְאֲכֵי הַשָּׁרֵת בַּשָּׁמַיִם. מַה מַּלְאֲכֵי הַשָּׁרֵת אֵין לָהֶם קְפִיצִין, כָּךְ הֵם יִשְׂרָאֵל עוֹמְדִים עַל רַגְלֵיהֶם בְּיוֹם הַכִּפֻּרִים. מַה מַּלְאֲכֵי הַשָּׁרֵת אֵין לָהֶם אֲכִילָה וּשְׁתִיָּה, כָּךְ יִשְׂרָאֵל אֵין לָהֶם אֲכִילָה וּשְׁתִיָּה בְּיוֹם הַכִּפֻּרִים. מַה מַּלְאֲכֵי הַשָּׁרֵת נְקִיִּם מִכָּל חֵטְא, כָּךְ יִשְׂרָאֵל נְקִיִּם מִכָּל חֵטְא בְּיוֹם הַכִּפֻּרִים. מַה מַּלְאֲכֵי הַשָּׁרֵת שָׁלוֹם מְתַוֵּךְ בֵּינֵיהֶם, כָּךְ הֵם יִשְׂרָאֵל שָׁלוֹם מְתַוֵּךְ בֵּינֵיהֶם בְּיוֹם הַכִּפֻּרִים. וְהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא שׁוֹמֵעַ עֲתִירָתָם, וּמְכַפֵּר עַל הַמִּזְבֵּחַ וְעַל הַכֹּהֲנִים וְעַל כָּל עַם הַקָּהָל לְמִגָּדוֹל וְעַד קָטֹן״.
ומצד שני – יום שכולו תפילה. יום בו אנו עומדים לפני ריבונו של עולם ומבקשים שוב ושוב, עשר פעמים: ׳סלח לנו מחל לנו כפר לנו׳. יום בו מתפילה לתפילה לבנו נשבר יותר ונפתח יותר. יום בו מתפילה לתפילה אנו מתקרבים יותר אל בוראנו.
ה. בתפילה נאמר את המילים: ״הנשמה לך והגוף פעלך חוסה על עמלך, הנשמה לך והגוף שלך ה׳ עשה למען שמך״. בתחילה הגוף פועלך ולבסוף הגוף שלך – מה פירוש?
מסביר החת״ס שיש שני סוגים שונים של גוף. יש גוף שאינו אלא נרתיק לנשמה, ואין שום אור של הנשמה שמאיר בהם – בכל זאת, הקב״ה פעל ויצר את הגוף הזה וראוי שיחוס עליו מצד שהוא פעולתו. אבל יש יותר מזה, יש גוף שהוא ׳שלך׳ הוא שייך להקב״ה – כשאנו מזככים את הגוף, כשאנחנו מקיימים עם הגוף מצוות, הוא מתקדש בעצמו. הגוף הוא כבר לא רק נרתיק לנשמה, אלא הוא שייך להקב״ה.
הנשמה לך והגוף שלך! עשה למען שמך – ששמו של הקב״ה מתקדש כשאנו מקיימים מצוות בגוף שלנו, שהוא שלו.
בתפילה זכה שסיימנו כעת, אחרי שעברנו על כל הגוף ומצאנו שבכולו לא האירה הנשמה, הוא היה רק נרתיק לנשמה, אמרנו: ״מִשַּׁשְׁתִּי אֶת כָּל אֵיבָרַי וּמָצָאתִי אוֹתָם בַּעֲלֵי מוּמִין. מִכַּף רַגְלִי וְעַד רֹאשִׁי אֵין בִּי מְתוֹם. בֹּשְׁתִּי וְנִכְלַמְתִּי לְהָרִים אֱלֹהַי פָּנַי אֵלֶיךָ. כִּי בְּאֵלֶּה הָאֵיבָרִים וְהַחוּשִׁים שֶׁחֲנַנְתַּנִי, וּבְכֹחַ הַחַיִּים שֶׁהִשְׁפַּעְתָּ עֲלֵיהֶם תָּמִיד, בָּהֶם נִשְׁתַּמַּשְׁתִּי לַעֲשׂוֹת הָרַע בְּעֵינֶיךָ וְלַעֲבֹר עַל רְצוֹנֶךָ. אוֹי לִי וְאוֹי לְנַפְשִׁי״.
ובאמת אוי. הגוף הזה שהיה יכול להיות ׳שלך׳, נשאר רק ׳פעלך׳.
ביום הכיפורים, כשאנחנו מתנתקים מהתאוות, מהדרישות של הגוף – אנחנו הופכים אותו לשלך. אנחנו מתרוממים ויכולים להגיע למדרגה כזו שעם הגוף הזה נקיים מצוות.
״כָּל עַצְמוֹתַי תֹּאמַרְנָה ה׳ מִי כָמוֹךָ״ – אומרים חז״ל במדרש: ״לא נאמר פסוק זה אלא בשביל לולב, השדרה של לולב דומה לשדרה של אדם וההדס דומה לעין וערבה דומה לפה והאתרוג דומה ללב אמר דוד אין בכל האיברים גדול מאלו שהן שקולין כנגד כל הגוף הוי כל עצמותי תאמרנה״.
אחרי שביום הכיפורים אנו מתעלים מעל החמדה והתאווה, אחרי שביום הכיפורים אנחנו מבקשים על הגוף שהיה רק פועלך, שיהיה גם שלך – הקב״ה עושה חסד ונותן לנו מיד מצוות להתעסק בהם בכל הגוף. כל העצמות שלנו, משתתפות ועובדות את ה׳.
ו. מכל הגוף, האבר החשוב ביותר בו אנו עובדים את ה׳, ביום הכיפורים – הוא הלב. ״לְאַהֲבָה אֶת ה׳ אֱלֹהֵיכֶם וּלְעָבְדוֹ בְּכָל לְבַבְכֶם וּבְכָל נַפְשְׁכֶם״. ואיזוהי עבודה שהיא בלב, הוי אומר זו תפילה.
בסוף מזמור התשובה, אומר דוד המלך ע״ה: ״זִבְחֵי אֱלֹהִים רוּחַ נִשְׁבָּרָה לֵב נִשְׁבָּר וְנִדְכֶּה אֱלֹהִים לֹא תִבְזֶה״. מסביר האבן עזרא: ״חשובה היא התשובה כזבחי אלהים והתשובה היא לב נשבר ונדכה״.
בזמן שבית המקדש, יום הכיפורים היה יום השיא. עבודת הכהן הגדול ביום הזה, שני השעירים, הקטורת לפני ולפנים בקודש הקודשים, ההזאות על הפרוכת – זהו היום המיוחד ביותר במקדש, לב העולם. ואפילו הכי, אומר דוד המלך – גם כשיש קרבנות, גם כשיש עבודה במקדש, חשובה היא התשובה כמו קרבנות.
כלשון המלבי״ם: ״כי עיקר הזבח שירצה בו אלהים הוא רוח נשברה, שישבר האדם את רוחו הפנימי, שהרוח הוא המעלה הציורים על הלב, שלא יצייר עוד ציורים רעים רק ציורי החכמה ויראת ה׳, וזה יקבל ה׳ כזבח, וגם לב נשבר ונדכה, שהלב הוא הכלי החיצוני שבו שוכן הרוח ומורה על כח המתעורר והיצה״ר וכח הממשלה אשר בנפש לכבשו, אם הלב נשבר ע״י כניעה וצום ועינוי, שעי״כ ישבר הכלי החיצוני בל יתאוה תאוה, כמ״ש ולבי חלל בקרבי, גם זה אלהים לא תבזה, אבל לא ירצה בקרבנות וכ״ש במיתת נפשות״.
כי לא תחפוץ במות המות, כי אם בשובו מדרכו וחיה!
יש משל מפורסם מהחפץ חיים. היה יהודי אחד שהיה בעל חוב לכל בני העיירה. מזה הוא לווה כסף, מהשני שאל כלים, מהשלישי קנה בהקפה וכן על זה הדרך – הוא היה בעל חוב לכולם בני העיר.
יום אחד הוא בא לאשתו אומר לה – אני לא יכול יותר. חיי אינם חיים. בכל מקום שאני הולך אליו כולם מתנפלים עליי. מה עם הכסף? מתי תחזיר? אתה חייב לי כך וכך. אני לא יכול יותר.
ענתה לו אשתו – למה אתה כל הזמן מסתכל על הצד השלישי? תדע לך שכל יום כל בני העיירה מתפללים עליך שתשאר בחיים ותהיה בריא ותהיה לך פרנסה טובה – כך תוכל להחזיר להם את כל מה שאתה חייב.
כך אומר החפץ חיים, אנחנו מתפללים: ״זכרנו לחיים מלך חפץ בחיים וכתבנו בספר החיים למענך אלוקים חיים״. אנחנו חייבים לך מליונים. כדי שנוכל לשלם, כדי שנוכל להחזיר את החוב, אנחנו מבקשים ממך כתבנו בספר החיים.
לצערנו, היום שוב נרצח יהודי קדוש במסגרת המאבק שלנו על ארץ ישראל. גם ביחס לזה, אסור שהלב שלנו יתרגל – מרוב חללים בשנים האחרונות, קשה לא להתרגל, אבל אסור להתרגל. הלב נשבר ורותח, וממעמקי הלב אנחנו מתחננים להקב״ה נקום נקמת דם עבדיך השפוך, ״וְהָשֵׁב לִשְׁכֵנֵינוּ שִׁבְעָתַיִם אֶל חֵיקָם חֶרְפָּתָם אֲשֶׁר חֵרְפוּךָ אֲדֹנָי, וַאֲנַחְנוּ עַמְּךָ וְצֹאן מַרְעִיתֶךָ נוֹדֶה לְּךָ לְעוֹלָם לְדֹר וָדֹר נְסַפֵּר תְּהִלָּתֶךָ״.
ז. בשעה זו שאנו מתחילים את עבודת יום, אנו מסיימים את עבודת עשרת ימי תשובה. רבנו יונה ממשיל בתחילת שערי תשובה את מי שמתאחר לשוב מחטאו, כמי שנמצא בבית האסורים, וחבריו עמו – כשכולם חפרו מנהרה וברחו, הוא בחר להשאר. כאשר יגלו אותו שם יכעסו עליו ויאמרו לו: ״קשה יום! הלא מחתרת חתורה לפניך ואיך לא מהרת המלט על נפשך? ! ״. הקב״ה חתר חתירה מתחת כסא הכבוד, ובטובו הגדול נתן לנו את הימים האלה למחילה, לסליחה ולכפרה – כל שעלינו לעשות הוא לבקש ממנו שימחל ויסלח ויכפר. ואם לא עכשיו, אימתי? ! נשאר לנו רק את היום הזה, עד שינעלו השערים ונתחנן: ׳פתח לנו שער בעת נעילת שער׳, עוד לא הספקנו לחזור על הכל, עוד לא הצלחנו להתחרט על הכל, עוד לא כפרנו על הכל – הבה לא נפסיד את הזמן היקר הזה, וכולנו יחד וכל אחד לחוד נברח מבית האסורים – אליו. כפי שמגדיר הרמב״ם את מהותם של ראש השנה ויום הכיפורים: ״ימי עבודה והכנעה ופחד ומורא מהשם ויראה ממנו ומברח ומנוס אליו ותשובה ותחנונים ובקשה כפרה וסליחה״.
ח. בשעה זו, שאנו והמוני בית ישראל מתכנסים בבתי כנסיות ובבתי מדרשות – רבים המה, וביניהם מבני הישוב, שעומדים ברגעים אלו ממש על המשמר, ביבשה באוויר ובים. חיילנו היקרים ה׳ ישלח ברכה בכל מעשי ידיהם ויעטרם בעטרת ישועה ונצחון ויחתום אותם לחיים טובים ביום הדין הזה. ויחד איתם את כלל כוחות הבטחון ואנשי הרפואה ושאר היהודים שמוותרים על התפילות הפרטיות שלהם, כדי לעמוד לימין הכלל כולו.
בספר חיים ברכה ושלום ופרנסה טובה, גזרות טובות ישועות ונחמות נזכר ונכתב לפניך אנחנו וכל עמך בית ישראל לחיים טובים ושלום
גמר חתימה טובה.
נשלח על ידי: ינון
מתוך קבוצת איגוד רבני הקהילות
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה