נריה מהרמ״צ הראי״ה מועדי תקמד עמ'
הזה בזמן החורבן תעניות
החורבן לתעניות ביחס מצבים שלושה
1 יח דף ר״ה.
, יוצאין השלוחין חדשים ששה על משנה. הפסח מפני ניסן, על
התענית… מפני אב על
וטבת אתמוז נמי וליפקו, גמרא. אמר ביזנא בר חנא רב דאמר
דכתיב" מאי חסידא: שמעון רב הרביעי צום צבאות ה' אמר כה יהודה לבית יהיה העשירי וצום השביעי וצום החמישי וצום
" ולשמחה לששון - להו״צום" קרי ושמחה", להו״ששון וקרי
שלום- שיש בזמן ולשמחה לששון יהי, ו שלום- אין. צום
, פפא רב אמר שלום- שיש ן בזמ קאמר: הכי לששון יהיו
, ולשמחה שמד- יש רצו- שלום, ואין מד ש אין, צום, מתענין
רצו- מתענין. אין
נמי באב תשעה הכי, ! אי - באב תשעה שאני פפא: רב, אמר
הבית חרב באב בתשעה מר: דאמר. צרות בו והוכפלו הואיל העיר ונחרשה ביתר, ונלכדה ובשניה, . בראשונה
2. רש״י שם
כו- ביזנא בר חמא רב 'דאמר תענית ימי דכולהו
הזה בזמן נינהו בזמן ומתניתין קיים, המקדש בית שאין
כו קיים וכשהמקדש מדקתני מיירי, קא.'הזה
שלום- שיש ישראל על תקיפה הגויים יד. שאין
ולשמחה- לששון יהיו ובתענית בהספד. ליאסר
צום- המלכות גזרת יש בהן להתענות. חובה
מתענין- אין רצו מטרחינן לא הוא דרשות וכיון
עלייהו. שלוחים
שיטות ו״שמד "שלום" ב״גדרי הרא'
3 שם רשב״א.
פי ולשמחה. לששון יהיו שלום שיש 'בזמן
שלום שיש בזמן אדמתן. על שרויין שישראל
שלום ואין שמד. אין בשישראל האויב בארץ
שמד- שאין אלא אין רצו מתענין רצו
מתענין.
4 חננאל רבינו.
ובטבת בתמוז נמי שלוחין וליפקו ואקשינן הכי פפא רב ופריק בהן שיש הצומות מפני
קאמר, זמן כל כלומר שלום שיש בזמן
ולשמחה. לששון יהיה קיים המקדש שבית
צום. – גזרה יש שלום ואין גזרה אין - בז עתה כגון הזה מן רצו שאם וכיון מתענין אין רצו מתענין רצו לפיכך עליהן חובה אין בהן להתענות שלא
בהן. יוצאין שלוחין אין
5 שם ריטב״א.
שלום שיש בזמן - שרויין שישראל כלומר קיים המקדש ובית אדמתם על לששון יהיו
, ולשמחה שלום אין ואם חרב שביהמ״ק על שמד ויש
ישראל- תרתי דאיכא לגריעותא, צום שיהו
הראשונים נביאים מגזירת, גמור
שמד- אין וגם שלום אין ואם הדבר יהיה
ישראל ברצון תלוי ב״ד רצו רצו לא מתענין
כלל אין. מתענין
טבדי בנימין הרב ועריכה: כתיבה ■ © "לשמה רבנים להכשרת מדרש בית ע״י "יו״ל שמורות■ הזכויות כל ליצירת קשרMIGDOL100@gmail. com
6 ירושלים ליום שיחה, הרצי״ק. תשכ״ח
הנביאים ע״י שנצטוינו בצומות אבל
נמצאים אנו. לגעת שיכולה יד אין גאולת של הסטורי תהליך בתוך
נביאים יקומו שלא זמן וכל ישראל, הרואים גדולה סנהדרין או בישראל
לנו אין בשלמותם, הדברים את רשות
חלקיים. דברים ולשנות לקצץ
של המשך הם היום, שהצומות להבין יש בית חורבן על העבר של הצער שורש היום עצם עד כואבים והדברים המקדש, במעשים ה' יד את לראות צריך הזה. לצום יש אלה. בימים לנו שקרו המקדש בית חורבן על ולהתאבל את ולהכיר לראות זה עם ויחד והגלות,
בימינו. וזורחת שהולכת הישועה אור
שמד– ואין שלום שאין בתקופה התעניות מעמד לזה״ז והנגזרות
7 רעח סימן תענית סדר שה״ל.
צדק כהן [רב] מר כתב צומות ד' ואלו
זצ״ל שרוצה מי ומי יתענה להתענות
רוצה שאינו חוץ יתענה אל להתענות צרות והוכפלו הואיל באב מט' לישראל.
בפ רבותינו שאמרו ממה ראיה 'והביא פפא רב אמר השנה. ראש של ראשון לששון יהיה שלום יש צום שמד יש
שלום ואין שמד אין ולשמחה רצו
מתענין מתענין. אין רצו
ההלכה מן זהו. השתא אבל עלייהו צבורא קבעינהו במקומותינו מדרכי דרכייהו גריעי לא במנהגן
. צבורא לכל צבור בתענית ואין מינה ונפקא באב כט' תענית הלכות צריכין דאין ומניקות לעוברות באב: כט' באלו להתענות
8. האדם תורת לרמב״ן
" שלום פירוש״יש - לששון יהיו קיים המקדש שבית בזמן היינו
" שלום, ולשמחה״אין - חורבן" בזמן כגון ואין שמד" ידוע במקום
– בישראל צבור רוב רצו מטריחין ב״ד אין להתענות שלא ונסכמו
יוצאין, שלוחין אין לפיכך להתענות, עליהם רצו – להתענות צבור רוב
מתענין. לפיכך עליהם, וקבלום בהם להתענות ונהגו רצו כבר ועכשיו
גדר לפרוץ ליחיד אסור ן… ור צב תענית צומות ארבע דכולהו ומסתברא יום מבעוד בהן מפסיקין עליהן, תענית חומרי וכל אותם גזרו ונביאים הן, וקרא כת״ב, המטה ובתשמיש הסנדל ובנעילת ובסיכה ברחיצה ואסורין
באב. לתשעה להו מקיש
ולא בהן להתענות ונהגו רצו בטילין שמד דליכא דבזמן כיון האידנא אלא
הללו בחומרות בהם לנהוג, רצו
מגזרת נביאים גזרת גרעה דלא בכולן הן אסורין ודאי התקנה מעיקר אבל דאורייתא כעין נביאים דתקון וכל ואחרונות, אמצעיות בתעניות דין בית
לעינוי… הכפורים כיום צומות וד' באב תשעה תקון,
האידנא מיהו אלא כדפרישית ברחיצה אסורין הדין מן בו למתענין, הא
דב עמא מה חזי פוק ר.
9 שם רשב״א.
… להתענות עכשו רצו לא להתענות, שהורגלו פי על אף ומסתברא - מתענין, אין כיון להתענות, דהורגלו הכא דהא
בזמנייהו להו עבדי לא אי לן איכפת דלא אמרינן הכי ואפי' שלוחין, עלייהו דליפקו דאקשינן - א של רצו אלו דהא
מתענין אין כלל, להתענות
לומר הוא ורחוק אין להתענות חייבין והם עליהם קבלום ואפי' קילי מתענין אין להתענות שלא מעיקרא רצו דאלו דכיון
בזמנן שיתענו כדי שלוחין לשלוח שנקפיד עליהם תעניות. חומר
11 ריטב״א.
מאי לפרושי צריכינן פפא דרב מימרא דפרישנא והשתא
פפא מדרב קושיין בעיקר, מפרקינן אין רצו לא מתענין רצו פפא רב דאמר גב על אף דהא
ונוהגין זמן באותו להתענות רוצים היו כבר מ״מ מתענין אתמוז נמי וליפקו מדפרכינן וטבת תמוז להתענות היו
אמאי לן תיקשי אכתי כן ואם וטבת, בהו נפקי לא
שלוחין, קאמר דהכי מתרצים ויש בתחלתם קלים שהיו דכיון עליהם שקבלום עכשיו אף מתענים היו לא רצו לא שאילו
שלוחין עליהם לשלוח מקפידים היו, לא
כלל, נכון אינו וזה חובה עליהם קיבלום שכבר דמאחר בזמנן, לעשותן מקפידין יהיו לא למה נביאים מגזירת
פירש ואחרים קאמר, דהכי ו מורגלין שאנו פי על אף היינו לא בהם להתענות שלא רצינו אילו בהם להתענות
מתענין תלוי הדבר לעולם כי בדבר קפידא אין שכן וכיון
שלוחין, לשלוח מחוור, אינו זה וגם וקבלום בהם שהורגלו אחר דודאי עליהם נתקיים כבר עליהם שמד היה שלא אחר עליהם
כח להם אין ושוב בדבר רצו שכבר לבטלם ורצון
, וקבלום שאין ר״ל הראשונים, שרצו כמו אלא עלינו אין ומ״מ יום מבעוד להפסיק אבל ושתיה אכילה איסור אלא עלינו וכשם עליהם קבלו לא הסנדל ונעילת ברחיצה וליאסר
מקצתן. לעקור רשאים היו לגמרי לעקרם רשאים שהיו
דודאי והנכון כבר התלמוד חכמי בימי בתמוז נוהגין היו כמו ישראל כל בהם ורצו עליהם קבלו וכבר וטבת
לעקרם, אפשר אי ושוב זה בזמנינו
אבל משנתינו כשנשנית שלוחין דנפקי לשנות רצה לא שהיו ויש ברצון תלוים היו שעתא דההיא משום עלייהו
מתענין, היו שלא ויש מתענין מטריחין היו לא דכן וכיון
שלוחים, לשלוח משום וטבת אתמוז דליפקו מעיקרא פריך תלמודא ומיהו ישראל בכל ומקובלין ופשוטין מורגלין היו כבר דהשתא
לעולם היה שכך סבור, והיה וכשנשנית תלויין, היו ברצון החורבן דלאחר פרקינן ולהכי
ישראל… ביד היו רופפין משנתינו נתבטל לא מעולם כי לומר היה אפשר מקום ומכל
האיך כי וטבת בתמוז תענית החורבן לאחר מישראל אלא בהם, ושותין אוכלים ויהיו צרה פעמים ותקום תכפל אלא בהם יאסרו שלא מהם שנתבטלו הוא תענית חומרי
יום… מבעוד יפסקו ושלא ושתיה באכילה אלא תענית כחומר בהם נוהגין היו שלא זו קולא ומפני
יחידים כתענית שלוחין ן לה לשלוח מקפידין היו לא
יחידים, תענית אלא שאינו הוא שאף כלומר נמי ט״ב אפילו הכי אי הכא פרכינן ולהכי הואיל ט״ב שאני ופרקינן מאידך, שנא ומאי ברצון תלוי
כגזירת צום להיות בו החזיקו לעולם צרות בו והוכפלו תעניות חומרי בכל נביאים נ״ד (פסחים בעלמא וכדאמר
בו היו שנוהגין וכיון ט״ב, אלא בבבל צבור תענית אין ב') עליו לשלוח היה ראוי צבור תענית ובתורת נביאים בגזירת
שלוחין. הוא מקובל וטבת תמוז אף האלו השיטות לכל ומעתה ישראל כל רצו שכבר לעקרם וצבור יחיד על ואין עלינו
יחידים כתענית עליהם, וקבלום ת כתעני יום מבעוד קבלה דבעו אפשר מקום דמכל אלא
בט״ב. משא״כ יחידים
הנ״ל ע״פ לרמ״א מרן בין מחלוקות ב'
11. ד, סעיף תקנ או״ח
מט 'חוץ הצום צבור שליח מכריז לצום קודם, בשבת
פורים וצום כפור וצום באב פיהו עליו אכ״ף וסימנך:
מהם. אחד להכריז)שום שלא האשכנזים (ומנהג
12. הגר״א ביאור שם
כו.'בשבת תקס״ב סימן וכמש״ל קבועין ואינן תליא דברצו כיון
סי״ב הוא קבוע אסתר תענית אבל צומות דברי הרמב״ם כמ״ש
הראב״ד כ' וכן: וזעקתם כנ״ל: עליהם קבלו דכבר כו.'ומנהג
13 תקסז או״ח. א,
יכול בתענית השרוי רביעית כדי, לטעום שיפלוט; ובלבד הכפורים וביום באב, ובתשעה ויש. אסור הגה: תענית בכל מחמירין
נוהגין. והכי צבור,
14 רפז סימן הריב״ש שו״ת.
אלא שעור חצי כמפרש שיהיה לומר לא עליה, קביל ושתיה אכילה בברכות שאמרו ומה
לאסרו אין קבלתו מחמת אלא אסור שאין ן כיו כלומר כן, אמרו טעימה הנאת למעט אסורין שבשאר פי על ואף לא. טעימה בהנאת אבל גמורה באכילה אלא שעור חצי מחמת שלם שעור דהיינו אכילה אלא עליו קבל לא הכא מיהא מדרבנן טעימה אפילו לאסור יש
של עור ש בחצי טעימה הנאת כלל נכנסה ולא לאצטרופי דחזי משום שעור בחצי ג״כ ונאסר
קבלתו. . . אסור מותר שטעימה הוא יחיד בתענית דדוקא ז״ל המפרשים מקצת שכתבו זהו חיים אורח ובס'. אסורה טעימה אפילו צבור בתענית אבל הנאה עליה קביל דלא משום
וט הכפורים כתוב״דביום ג״כ תקס״ז) (סי' ב כתענית תעניות שאר עשה טעימה, אסורה
מתענין דברצו כיון יחיד אוקמינהו.
מ לא שהנשים מסויימות בקהילות מנהג הקלים בצומות כלל תענות
15 א, סעיף תקנ או״ח.
ומינ עוברות מיהו הגה: גדר לפרוץ ואסור הללו צומות ארבע להתענות חייבים. הכל להתע אין הרבה, שמצטערות יקות נות.
צומ בג' ודוקא להחמיר; שנהגו אלא להתענות מחוייבות אינן מצטערות, אינן ואפילו להשלים. מחוייבות באב בט' אבל ות,
16. תשובות פסקי שם
להתענות מחויבות אינן מצטערות אינן ואפילו להתענות אין הרבה שמצטערות ומיניקות עוברות ומיהו: שו״ע א', סעי' להחמיר דאין נראה חלושות הן ואם ובמ״ב, להחמיר. שנהגו. אלא כתבו האחרונים שבדורות מהפוסקים ורבים
(ובט״ב- אסתר תענית ו צומות בג' להתענות להם ואין הן מצטערות בכלל ומיניקות עוברות כל שהאידנא להלן עיין
ה- אות תקנ״ד 'סי' פשוט מאכל אלא תענוגים ושאר ויין בבשר יתענגו לא אמנם בבוקר, מיד לאכול בידן והרשות ז')
שם. . עיין ב', אות וכדלהלן ובריאותם גופם לחיזוק הצורך. כפי
הדורות מגדולי לכמה מצינו כי ודע של לילד הראויות הנשים לכל שהקילו הללו בצומות לצום א וי״ז בטבת, י' (צו״ג,
חכם הוראת ע״י אלא להקל אין הגופים. אמנם שנחלשו הללו בדורות אסתר) ותענית, בתמוז
מתוך ארכיון מאמרי איגוד רבני הקהילות
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה