למה יעקב נשאר לבד?
וַיִּקָּחֵם וַיַּעֲבִרֵם אֶת הַנָּחַל וַיַּעֲבֵר אֶת אֲשֶׁר לוֹ: וַיִּוָּתֵר יַעֲקֹב לְבַדּוֹ וַיֵּאָבֵק אִישׁ עִמּוֹ עַד עֲלוֹת הַשָּׁחַר
פסיקתא זוטרתא (לקח טוב)
ויותר יעקב לבדו. אחר שהעביר כל אשר לו, חזר לראות שמא שכח כלום. לימדתך תורה דרך ארץ, שאם תהלך בדרך אשר טעון משאך, קודם שתיסע מן המקום ההוא, חפש מקום חנייתך, שמא שכחת כלום.
רד״ק בראשית פרק לב פסוק כד
״ויקחם ויעבירם את הנחל״ — אחר שעבר הוא ונסה המים, שב על שפת הנחל ולקחם והעבירם. מי שראוי שישאם על כתיפו היה נושא, ומי שהיו ראויים שיוליכם בידו היה מוליך ומעביר זה אחר זה עד שעברו כולם. בבראשית רבה: רב הונא בשם רב אידי: עשה עצמו כמין גשר נטל מכאן ונתן לכאן, נטל מכאן ונתן לכאן.
מסכת חולין דף צא עמוד א
״ויותר יעקב לבדו״ — אמר רבי אלעזר: שנשתייר על פכין קטנים. מכאן לצדיקים שחביב עליהם ממונם יותר מגופם. וכל כך למה? — לפי שאין פושטין ידיהן בגזל.
רש״ר הירש בראשית
לדעת חז״ל ״נשתייר על פכין קטנים״ (חולין צא ע״א). אחרי שהעביר בנחל את כל אשר לו, חזר עוד פעם, לראות אם לא שכח דבר. ״מכאן לצדיקים שחביב עליהם ממונם יותר מגופם, וכל כך למה, לפי שאין פושטין ידיהן בגזל״. רכוש, שצדיק זכה לו ביושר, אפילו אינו אלא שוה פרוטה, הרי הוא קדוש בעיניו. הוא לא יבזבז אותו, אף לא ישחית אותו לריק, והוא אחראי על שימושו היעיל.
אלפי זוזים הרי הם בעיניו כשרוך נעל, בשעה שיש להוציא אותם למטרה נעלה. אך ערכו של שרוך נעל עולה לאלפי זוזים, בשעה שהוא עומד להתבזבז ללא טעם וללא מטרה. מי ״שאינו פושט ידו בגזל״, והוא קורא את שלו, רק מה שהצליח לרכוש במאמציו הישרים, זה יראה את חסדי ההשגחה בכל קנין שרכש; אם מחוט ועד שרוך נעל, הכל בא לו בזיעת אפים ישרה, שנתברכה בידי שמים, וערכו לא ישוער.
עמר נקא על רש״י
וַיִּוָּתֵר יעקב לבדו, שכח פכין קטנים וחזר עליהם. קשה, מנא לו? יש לומר: משום דצריך להוציא מקרא זה ממשמעו. שאין לומר שנשאר יעקב לבדו יחידי כמשמעות המקרא, דהא אמרינן: ״המהלך בדרך יחידי הרי זה מתחייב בנפשו״. לכך אית למימר: אל תקרי לְבַדּוֹ אלא לְכַדּוֹ, כלומר: על כדו. והיינו ששכח פכין קטנים וחזר עליהן.
רבי בחיי בן אשר בראשית לב כה
וַיִּוָּתֵר יעקב לבדו. דרשו רבותינו ז״ל: לְכַדּוֹ קרי ביה, מלמד שחזר על פכין קטנים, ללמד שממונם של צדיקים חביב עליהם כדי שיתרחקו מן הגזל, כך פירש רש״י ז״ל. והכוונה כדי שלא יסתכנו הבנים הקטנים בדרך אם לא ישתו. ולכך שם עצמו בסכנה לחזור, והמקטרג נזדווג לו מיד.
מתוך ארכיון מאמרי איגוד רבני הקהילות
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה