*אפילו לתאומים זהים אין אותה טביעת אצבע* / הרב אליהו טרבלסי
בשנת 2023 פרסמו חוקרים מחקר מדעי מרתק בכתב העת Cell, שעסק בשאלה שנשמעת כמעט בלתי אפשרית.
איך ייתכן שלתאומים זהים, שנושאים כמעט בדיוק אותו מטען גנטי, אין אותן טביעות אצבע?
תחשבו על זה. שני ילדים שהתפתחו מאותה ביצית מופרית. אותו DNA כמעט לחלוטין. לעיתים הם דומים כל כך, שאפילו בני המשפחה מתקשים להבדיל ביניהם. אבל אם נכניס את טביעת האצבע של אחד מהם למערכת זיהוי, האצבע של אחיו לא תהיה זהה לה.
איך זה קורה?
החוקרים מאוניברסיטת אדינבורו וממוסדות נוספים בדקו את התפתחות העור בקצות האצבעות של עוברים. הם גילו שבמהלך ההיריון, החל מסביבות השבוע השלושה עשר, מתחילים להיווצר בקצות האצבעות רכסים זעירים. שלוש מערכות של אותות מולקולריים, ובהן WNT ו-BMP, משתתפות בתהליך. חלק מהאותות מעודדים צמיחה של רכסים, ואחרים מווסתים אותה. הרכסים מתפתחים בהדרגה ויוצרים את הצורות שאנחנו מכירים: קשתות, לולאות ומערבולות.
אבל כאן מגיע החלק המפתיע. הגנים משפיעים על התהליך, אך אינם קובעים לבדם את כל הפרטים. גם הצורה הזעירה של קצה האצבע, עיתוי התפתחות הרכסים ותנאים מקומיים במהלך ההתפתחות משפיעים על התוצאה. לכן אפילו אצל תאומים זהים נוצרים הבדלים בפרטים הקטנים של טביעות האצבע. וההבדלים האלה נשארים איתם לאורך החיים.
שני אנשים יכולים להתחיל עם מטען גנטי כמעט זהה, ועדיין כל אחד מהם נושא סימן ייחודי משלו.
וכאן אנחנו מגיעים לפרשת תולדות. התורה מספרת על הריונה של רבקה אמנו:
״וַיִּתְרֹצֲצוּ הַבָּנִים בְּקִרְבָּהּ וַתֹּאמֶר אִם כֵּן לָמָּה זֶּה אָנֹכִי וַתֵּלֶךְ לִדְרֹשׁ אֶת ה׳״.
רבקה מרגישה התרוצצות קשה ואינה מבינה מה מתרחש. והקב״ה משיב לה:
״שְׁנֵי גוֹיִם בְּבִטְנֵךְ וּשְׁנֵי לְאֻמִּים מִמֵּעַיִךְ יִפָּרֵדוּ״.
שימו לב לתשובה. רבקה נושאת ברחמה שני ילדים, אבל התורה אינה מתארת אותם רק כשני עוברים. היא מדברת על שני עמים, שתי דרכים, שני עתידים שונים.
ובהמשך הפרשה נאמר:
״וַיִּגְדְּלוּ הַנְּעָרִים וַיְהִי עֵשָׂו אִישׁ יֹדֵעַ צַיִד אִישׁ שָׂדֶה וְיַעֲקֹב אִישׁ תָּם יֹשֵׁב אֹהָלִים״.
שני אחים. אותם הורים. אותו בית. אבל אישיותם ודרכם שונות מאוד.
כמובן, יעקב ועשו אינם מתוארים בתורה כתאומים זהים מבחינה גנטית, ואין להסיק מהמחקר המדעי מסקנות על אופיים. החיבור הוא ברעיון אחד: קרבה משפחתית, ואפילו תנאי התחלה דומים, אינם מבטלים את הייחודיות של כל אדם.
וזה יסוד חינוכי עצום. לפעמים אנחנו נופלים למלכודת ההשוואה. למה הילד הזה אינו מצליח כמו אחיו? למה התלמיד הזה אינו מתנהג כמו התלמיד שיושב לידו? למה אחד מסוגל ללמוד שעה שלמה, והשני מתקשה להתרכז אפילו עשר דקות? אנחנו מסתכלים על שני ילדים באותה כיתה, באותו גיל, שלומדים אצל אותו מורה, ומצפים שיתפתחו באותה דרך. אבל הם אינם אותו אדם.
וזה לא אומר שכל דרך נכונה באותה מידה, או שאין צורך להציב גבולות ודרישות. יש ערכים משותפים שאנחנו חייבים לחנך אליהם. יש אמת, יש תורה, יש דרך ארץ ויש אחריות. אבל הדרך שבה כל ילד יוכל להגיע אליהם אינה בהכרח זהה.
ילד אחד זקוק לאתגר. ילד אחר זקוק לעידוד. אחד צריך שניתן לו עצמאות. השני צריך שנלווה אותו צעד אחר צעד.
וכאן נמצאת אחת הטעויות החינוכיות הכואבות ביותר. לפעמים אנחנו כל כך עסוקים בלשאול למה הילד אינו דומה לאחרים, עד שאנחנו מפספסים את השאלה החשובה באמת: מי הילד הזה, ומה הוא צריך כדי לגדול?
זה נכון גם בבית. ארבעה ילדים יכולים לגדול אצל אותם הורים, באותו בית, עם אותם כללים, ובכל זאת כל אחד מהם יזדקק למשהו אחר. שוויון באהבה אינו מחייב זהות בדרך החינוך. לפעמים דווקא כשאנחנו מתעקשים לתת לכולם בדיוק אותו דבר, אנחנו מפספסים את הצרכים השונים שלהם.
בחרו ילד אחד, תלמיד אחד או אדם קרוב, שאתם נוטים להשוות לאחרים. במקום לחשוב במה הוא פחות טוב ממישהו אחר, נסו לזהות בו תכונה אחת ייחודית. לא מחמאה כללית כמו ״אתה מקסים״. משהו מדויק. ״ראיתי שלא ויתרת גם כשהיה קשה. ״ ״שמתי לב שאתה מצליח להרגיע חברים. ״ ״יש לך דרך מיוחדת לשים לב לפרטים. ״ ותאמרו לו את זה.
כי לפעמים אדם זקוק למישהו מבחוץ שיזהה את מה שמיוחד בו, לפני שהוא מסוגל לראות זאת בעצמו.
המחקר על טביעות האצבע מלמד אותנו שאפילו אצל תאומים זהים, הפרטים הקטנים אינם זהים. ופרשת תולדות מזכירה לנו ששני ילדים יכולים לצמוח מאותו בית ולפתח דרכים שונות לחלוטין. הקב״ה לא ברא אותנו כדי שנהיה העתקים מוצלחים של מישהו אחר. והתפקיד שלנו כמחנכים וכהורים אינו לייצר ילדים זהים, אלא לעזור לכל ילד להוציא לאור את הטוב הייחודי שהקב״ה נתן בו.
*כי בסופו של דבר, חינוך טוב לא מוחק את טביעת האצבע של הילד. הוא עוזר לו להשאיר אותה בעולם. *
שבת שלום ומבורך!
נשלח על ידי: אליהו טרבלסי
מתוך קבוצת איגוד רבני הקהילות
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה