**תולדות: ויברכהו ה' – ברכת ה' היא תעשיר**
וַיִּזְרַע יִצְחָק בָּאָרֶץ הַהִוא וַיִּמְצָא בַּשָּׁנָה הַהִוא מֵאָה שְׁעָרִים וַיְבָרֲכֵהוּ ה׳. (כו, יב)
בפסוק זה התורה מתארת את זריעתו של יצחק בביטויים עלומים: ״בארץ ההיא״ ו״בשנה ההיא״. **מה מבקשת התורה להדגיש בלשון זו? **
רש״י מבאר שיצחק זרע בתנאים קשים במיוחד: גם **הארץ הייתה קשה לגידול וגם השנה הייתה שנת רעבון**, ולמרות זאת, זכה לברכה גדולה ומצא מאה שערים.
**כיצד זכה לכך דווקא בתנאים שבהם דרך הטבע אינה מאפשרת הצלחה? ** ומה היה ביצחק שלא היה באחרים שזרעו באותה הארץ ובאותה שנה?
שאלה זו אינה נוגעת רק לעבודתו של יצחק אבינו, אלא משקפת תופעה שאנו **פוגשים גם בחיי היום יום: ** שני אנשים עובדים באותו מקום ובאותם תנאים, אך האחד זוכה להצלחה ולשפע, ואילו חברו מתקשה להגיע לאותן תוצאות. **כיצד ייתכן שבאותם תנאים ממש, האחד מתברך והאחר לא? **
**״ברכת ה׳ היא תעשיר״: **
שלמה המלך מלמדנו את הסוד בפסוק: ״בִּרְכַּת ה׳ הִיא תַעֲשִׁיר, וְלֹא יוֹסִף עֶצֶב עִמָּהּ״. רש״י מפרש: ״**אין צריך להתייגע** להעשיר בו, די בברכה מה שהוא מברכו״.
ההדגשה בפסוק היא: ״ברכת ה׳ היא תעשיר״ – **דווקא הברכה האלוקית, היא שמביאה את העושר** ולא המאמץ של האדם. אדם שיש לו ברכה במעט שבידו עשוי להיות עשיר יותר ממי שמחזיק ברכוש רב אך חסר ברכה.
מסתבר, **שלא צריך להיות אדם מאמין בכדי להבחין בזה, ** שכן כבר אנשי דורו של יצחק שוודאי לא היו מאמינים הבחינו בעוצמת הברכה ששרתה עליו, כמובא במדרש שהיו אומרים: ״זבל פרדותיו של יצחק ולא כספו וזהבו של אבימלך״. **הם העדיפו את ה׳זבל׳ של יצחק** — דבר שמוסכם על כולם שאינו שווה מאומה, אך **הבינו שיש בו ברכה, ** ולא כסף וזהב שאין בהם ברכה, גם כשהם מצויים בשפע.
**הברכה – בריכה שממנה נובע השפע: **
**ר׳ יוסף ג׳יקטיליא** בספרו ׳שערי אורה׳ מאיר את עינינו בסוד הדבר ומבאר שיש **אוצר אלוקי של ברכה שממנו יורד שפע**, ועל ידי החיבור לבריכה הזו האדם מתברך.
זוהי הברכה שהוריש אברהם ליצחק, יצחק ליעקב, ויעקב לבניו, ובה בירך משה רבינו את כל ישראל ב׳וזאת הברכה׳. **זהו עומק המאבק בין יעקב לעשו**, שלא היה רק על הבטחה לעושר ולהצלחה, אלא על הזכות להתחבר למקור השפע האלוקי ולהמשיך ממנו ברכה לדורות הבאים.
מכאן נוכל להבין גם את עניין **מאה הברכות שאנו מצווים לברך בכל יום**. אין אלו רק אמירות של שבח והודאה, אלא **התחברות למקור השפע**, והמשכה של שפע מכל ברכה וברכה לתוך חיינו.
**ויברכהו ה׳: **
כעת נוכל לשוב אל הפסוק שבו פתחנו. יצחק זורע בארץ קשה ובשנה קשה, אך זוכה למצוא מאה שערים, מכיוון **שיצחק היה מחובר למקור הברכה**, ולכן גם במקום שבו אחרים לא הצליחו, מעשה ידיו נשאו ברכה מיוחדת.
וזהו המסר העולה מפרשתנו: אל לנו למדוד את סיכויי ההצלחה רק לפי התנאים החיצוניים — העיקר הוא להתחבר למקור הברכה.
שבת שלום ומבורך!
אליעזר מגן
רב בית הכנסת ׳היכל משה׳ ר״ג
נשלח על ידי: קרן
מתוך קבוצת איגוד רבני הקהילות
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה