יום שישי, 13 בנובמבר 2026

199. תולדות תשפ''ז - תוכחה שמביאה לידי שלום

א. תוכחה – בין אדם לחברו או בין אדם למקום?

לֹא תִׂשְנָא אֶת אָחִיךָ בִּלְבָבֶךָ הֹוכֵחַ תּוֹכִיחַ אֶת עֲמִיתֶךָ וְלֹא תִּשָּׂא עָלָיו חֵטְא: ]ויקרא יט, יז[

לא תשנא את אחיך בלבבך - בעבור שדרך השונאים לכסות את שנאתם בלבם כמו שאמר )משלי כו כד( בשפתיו ינכר שונא, הזכיר הכתוב בהווה. ואמר הוכח תוכיח את עמיתך - מצוה אחרת, ללמדו תוכחת מוסר, ״ולא תשא עליו חטא״ שיהיה עליך אשם כאשר יחטא ולא הוכחת אותו. ולזה יטה לשון אונקלוס שאמר, ולא תקבל על דיליה חובא, שלא תקבל אתה עונש בחטא שלו. ואחרי כן צוה שתאהוב אותו. והנה השונא את רעהו עובר בלאו, והאוהב לו מקיים עשה.

והנכון בעיני, כי ״הוכח תוכיח״, כמו והוכיח אברהם את אבימלך )בראשית כא כה(. ויאמר הכתוב, אל תשנא את אחיך בלבבך בעשותו לך שלא כרצונך, אבל תוכיחנו מדוע ככה עשית עמדי, ולא תשא עליו חטא לכסות שנאתו בלבך ולא תגיד לו, כי בהוכיחך אותו יתנצל לך, או ישוב ויתודה על חטאו ותכפר לו. ואחרי כן יזהיר שלא תנקום ממנו ולא תטור בלבבך מה שעשה לך, כי יתכן שלא ישנא אותו אבל יזכור החטא בלבו, ולפיכך יזהירנו שימחה פשע אחיו וחטאתו מלבו. ואחרי כן יצוה שיאהב לו כמוהו. ]רמב״ן שם[

ב. תוכחה שמביאה לשלום – בין אדם לחברו

ומפני ארבעה דברים אין מוכיחים את האדם אלא סמוך למיתה כדי שלא יהא מוכיחו וחוזר ומוכיחו, ושלא יהא חבירו רואהו ומתבייש ממנו, ושלא יהא בלבו עליו, וכדי שיפרשו ממנו בשלום שהתוכחה מביאה לידי שלום וכן אתה מוצא באברהם שנאמר והוכיח אברהם את אבימלך, מהו אומר ויכרתו שניהם ברית, וכן הוא אומר ביצחק ויאמר אליהם יצחק מדוע באתם אלי ואתם שנאתם אותי ותשלחוני מאתכם, מהו אומר וישלחם יצחק וילכו מאתו בשלום. ]ספרי פרשת דברים[

אמר אביי האי צורבא מרבנן דמרחמין ליה בני מתא לאו משום דמעלי טפי אלא משום דלא מוכח להו במילי דשמיא. אמר רבא מריש הוה אמינא הני בני מחוזא כולהו רחמו לי כיון דהואי דיינא אמינא מינייהו סנו לי ומינייהו רחמו לי כיון דחזאי דמאן דמיחייב ליה האידנא קא זכי למחר אמינא אם מרחם כולהו רחמו לי אי מסנו כולהו סנו לי. ]כתובות קה ב[

משרשי המצוה, לפי שיש בזה שלום וטובה בין אנשים, כי כשיחטא איש לאיש ויוכיחנו במסתרים, יתנצל לפניו ויקבל התנצלותו וישלם עמו, ואם לא יוכיחנו ישטמנו בלבו ויזיק אליו לפי שעה או לזמן מן הזמנים, כמו שנאמר ברשעים ]שמואל ב׳ י״ג, כ״ב[ ולא דבר אבשלום עם אמנון וגו׳. וכל דרכי התורה דרכי נועם ונתיבותיה שלום. ]ספר החינוך מצוה רלט[

ג. לא לשמור בלב

כשיחטא איש לאיש לא ישטמנו וישתוק כמו שנאמר ברשעים ולא דבר אבשלום את אמנון מאומה למרע ועד טוב כי שנא אבשלום את אמנון, אלא מצוה עליו להודיעו ולומר לו למה עשית לי כך וכך ולמה חטאת לי בדבר פלוני, שנאמר הוכח תוכיח את עמיתך, ואם חזר ובקש ממנו למחול לו צריך למחול, ולא יהא המוחל אכזרי שנאמר ויתפלל אברהם אל האלהים. ]רמב״ם פ״ו מהל׳ דעות הל׳ ו[

ג) והנה הרמב״ס כס״ן מה׳ דיעות מסרת קרא דהוכח תוכיח עמיתך דקאמי על אדם שעשה לו מכירו מע״י רעים שלא בסניו דמנוה על מי שנעשה לו ויוכים להטוסה למה עשה לו כך וכך דאולי יתרן דבריו או שייאה שנגה מתחת ידו ופייסו ויסי׳ שלוס ביניהם ופ״ן קאי דהיינו מי שנעשה לו לא ישיב דקרא מסיפא לא ילכין הא דהיינו לכמאורה קשה מינלף מה׳ דרסא׳ דכ׳ הרמב״ס דיוכיחנו בפניו וי״ל דכמו דהוכח תוכיח לכמן נסתר ולאמר שייאמר בלשון נסתר מרמו אן לא תשא עליו פניו לא משא עליו מיינת ולנך ספיר ילפינן מכאן שלא ילכין פניו: ]מהר״ם שיק מצוה רמא[

ד. חילוק בצורת התוכחה לפי הנושא

המוכיח את חבירו תחלה לא ידבר לו קשות עד שיכלימנו שנאמר ולא תשא עליו חטא, כך אמרו חכמים יכול אתה מוכיחו ופניו משתנות ת״ל ולא תשא עליו חטא, מכאן שאסור לאדם להכלים את ישראל וכל שכן ברבים, אף על פי שהמכלים את חבירו אינו לוקה עליו עון גדול הוא, כך אמרו חכמים המלבין פני חבירו ברבים אין לו חלק לעולם הבא, לפיכך צריך אדם להזהר שלא לבייש חבירו ברבים בין קטן בין גדול, ולא יקרא לו בשם שהוא בוש ממנו, ולא יספר לפניו דבר שהוא בוש ממנו, במה דברים אמורים בדברים שבין אדם לחבירו, אבל בדברי שמים אם לא חזר בו בסתר מכלימין אותו ברבים ומפרסמים חטאו ומחרפים אותו בפניו ומבזין ומקללין אותו עד שיחזור למוטב כמו שעשו כל הנביאים בישראל. ]רמב״ם פ״ו מהל׳ דעות הל׳ ח[

ונ״ל דמה שחילק הר״מ והרב המחבר בדברים שבין אדם לחבירו דאסור להכלימו ובין דברים שבין אדם למקום ב״ה דמכלימין היינו דוקא אם איש חוטא לחבירו אין לחבירו לביישו דמוטב שימחול על החטא כמבואר שם בד׳ הר״מ ]אבל[ אם אדם רואה שחבירו חוטא לאנשים אחרים נראה דמותר ג״כ להכלימו אם אינו חוזר כי הנביאים ע״ה הוכיחו בפרהסי׳ גם על עבירות שב״א לחבירו וספרי הנביאים מלאים מזה אלא הבע״ד בעצמו אסור להכלימו ומוטב שימחול אבל אם חוטא לאחרים נ״ב לע״ד דמותר ג״כ להכלימו אם אינו מקבל בצנעה והשי״ת ישים חלקנו ממקבלי תוכחה. ]מנחת חינוך מצוה רמ אות א[

ה. חילוק בצורת התוכחה לפי המושא

א״ר טרפון תמה אני אם יש בדור הזה שמקבל תוכחה אם אמר לו טול קיסם מבין עיניך אמר לו טול קורה מבין עיניך אמר רבי אלעזר בן עזריה תמיהני אם יש בדור הזה שיודע להוכיח ואמר רבי יוחנן בן נורי מעיד אני עלי שמים וארץ שהרבה פעמים לקה עקיבא על ידי שהייתי קובל עליו לפני רבן גמליאל וכל שכן שהוספתי בו אהבה לקיים מה שנאמר אל תוכח לץ פן ישנאך הוכח לחכם ויאהבך. ]ערכין טז ב[

ו. למחול במקום להוכיח

מי שחטא עליו חבירו ולא רצה להוכיחו ולא לדבר לו כלום מפני שהיה החוטא הדיוט ביותר, או שהיתה דעתו משובשת, ומחל לו בלבו ולא שטמו ולא הוכיחו הרי זו מדת חסידות לא הקפידה תורה אלא על המשטמה. ]רמב״ם פ״ו מהל׳ דעות הל׳ ט[

כנראה מקור הדברים במגלה כ״ח שרא לכל מאן דצערן. אבל צ״ע קצת מיומא כ״ג א׳ דאמר שם בצערא דגופא לעולם דנקיט ליה בליביה והא דאמר רבא כל המעביר על מדותיו וכו׳ דמפייסי ליה ומפייס עי״ש וקאמר דכל תלמיד חכם שאינו עושה כן אינו ת״ח. ואולי משום זה הוסיף רבנו וכתב מפני שהיה החוטא הדיוט ביותר או שהיתה דעתו משובשת דבכי האי גונא דוקא הוי מדת חסידות וכמו שעשה רב ביומא פ״ז דאזיל לפייסא לההוא טבחא שחטא נגד רב עי״ש וכן אמרו בר׳ זירא שם דכי הו״ל מלתא בהדי אינש הוי חליף ותני לקמיה וממציא ליה כי היכי דניתיה וניפוק ליה מדעתיה. ]עבודת המלך[

בעא מיניה רבי יהודה בריה דר׳ שמעון תוכחה לשמה וענוה שלא לשמה הי מינייהו עדיפא אמר ליה ולא מודית דענוה לשמה עדיפא דאמר מר ענוה גדולה מכולם שלא לשמה נמי עדיפא דאמר רב יהודה אמר רב לעולם יעסוק אדם בתורה ובמצות אף על פי שלא לשמה שמתוך שלא לשמה בא לשמה היכי דמי תוכחה לשמה וענוה שלא לשמה כי הא דרב הונא וחייא בר רב הוו יתבי קמיה דשמואל אמר ליה חייא בר רב חזי מר דקא מצער לי קביל עליה דתו לא מצער ליה בתר דנפיק אמר ליה הכי והכי קא עביד אמר ליה אמאי לא אמרת ליה באנפיה אמר ליה חס לי דליכסוף זרעיה דרב על ידאי. ]ערכין טז ב[

וענוה שלא לשמה - שעושה עצמו עניו ואינו רוצה להוכיחו ואותה ענוה לא לשם שמים היא אלא שלא ישנאנו וי״מ ענוה שלא לשמה פירוש משום גאוה או שיאמרו אדם עניו הוא ומשפיל עצמו ושותק בחירופו ועלבונו ולא לשם שמים אלא לקנות שם אבל בקונט׳ שפירש ענוה שלא לשמה שמונע תוכחה מן הצריכים לא ישר אלי דהוה רשע גמור. ]תוספות ד״ה וענוה שלא[

ו. האם מותר לשנוא לפני תוכחה?

קול קורא אלי מארץ מרחקים מארץ אטל״ייא אין קול ענות גבורה ואין קול ענות חלושה קול ענות אנכי שומע חירופין וגידופין המענין את נפש שומען מטילין מום בקדשים כפיגול נותר וטמא ותולין באשלי רברבי תלתא סבי מורי הוראה אבירי ישראל כותב בשמם אשר לא יאומן כי יסופר והיינו ממש כותבי פלסתר דאיתא במסכת סוכה פ״ב על ד׳ דברים מאורות לוקין על כותבי פלסתר וכו׳ פרש״י ז״ל שטרות מזוייפים מכתבי עמל לשום דופי על אדם לכתוב בשמו מה שלא צוה.

כי לא יסופק כל בעל שכל שלא נכתבו דברים כאלה לא מהם בעצמן ולא בציוויים כי לא נחשדו הני תלתא סבי לעבור על מה דכתיב באורייתא לא תשנא אחיך הוכיח תוכיח כדאיתא פ״ג דערכין ופסק הרמב״ם פ״ג מהלכות דעות שהוא עובר בלאו. וז״ל כל השונא אחד מישראל עובר בלא תעשה שנאמר לא תשנא את אחיך בלבבך וכו׳ ומשמע דהכי הוא פירושו דלאו זה לא תשנא אחיך בלבבך ה״ל פירושו באם ראית ממנו שחטא באיזה עבירה לא תהיה לו שונא בלב שלא תוכיחנו על פניו אלא הוכיח תוכיח וגו׳.

וכן משמע בפרק יש בערכין דאיתא התם ת״ר לא תשנא אחיך בלבבך יכול לא יכנו ולא יסטרנו ולא יקללנו ת״ל בלבבך שנאה בלב הכתוב מדבר ופרש״י ז״ל יכול לא יכנו על תוכחה וכו׳. ותוכחה מאן דכר שמה שפירש״י דהאי יכול מדבר בתוכחה אלא ע״כ ס״ל דפירושו דהאי קרא דלא תשנא את אחיך בלבבך מדבר ברואה בחבירו דבר עבירה ואעפ״כ קאמר קרא שלא תשנא אותו ולכך קאמר התנא יכול כשם שלא תשנא אותו הכי נמי לא יכנו ולא יסטרנו וכו׳ על דבר תוכחה ומסיים ת״ל בלבבך בשנאה שבלב הכתוב מדבר ר״ל שלא תשנא אותו בלב אלא תוכיחנו ואתה רשאי להכותו ולסטרו עד שיחזור למוטב.

ולא נעלם ממנו שיקשה על פירוש זה מה שכתב שם הרמב״ם פרק הנזכר וז״ל ולא הקפידה תורה אלא על שנאה שבלבבו אבל המכה את חבירו והמחרפו אינו עובר משום לא תשנא אף על פי שאינו רשאי עד כאן לשונו. מבואר מדבריו אלו שהוא מפרש קרא והברייתא דלעיל שמדבר בדברים שבינו לבין חבירו שאם ישנא אותו בלב על כך עובר בלאו אבל אם מכהו או מחרפו אף על פי שאינו רשאי אינו עובר בלאו דלא תשנא. אבל האמת יעשה דרכו שגם הרמב״ם מודה לפרש״י ואפי׳ בדברים שבינו לבין המקום אסור לשנאתו בלב אלא לאחר שיוכיחנו ואין מקבל תוכחה וכן משמע מהגהות המיימוני שם שכתבו שם על דברי הרב רבינו משה בר מיימון ז״ל שכתב שם.

וז״ל מצוה על כל אדם לאהוב את כל אחד כגופו שנאמר ואהבת לרעך כמוך וכתבו ההגהות ודוקא שהוא רעך בתורה ובמצות אבל אדם רשע שאינו מקבל תוכחה מצוה לשנאותו וכו׳ כדאיתא בערבי פסחים עד כאן. הרי שלא התירו לשנאותו אלא לאחר שאינו מקבל תוכחה אבל קודם שיוכיחנו אסור לשנאותו בלב אלא חייב להוכיחו אלא שהרמב״ם ז״ל סבירא ליה שבכלל לאו זה גם כן דברים שבינו לבין חבירו שאסור גם כן לשנאתו בלב על כך. וראיה לזה שהרי בעשה דהוכח תוכיח וגו׳ דכתיב בתרי׳ סבירא ליה להרמב״ם ז״ל שהכל בכלל שהרי כתב שם וזה לשונו כשיחטא איש לאיש לא ישטמנו וישתוק וכו׳ עד אלא מצוה עליו להודיעו וכו׳ שנאמר הוכח תוכיח את עמיתך ואחר כך כתב הרואה את חבירו שחטא או שהולך בדרך לא טובה מצוה להחזירו למוטב שנאמר הוכח תוכיח את עמיתך וגו׳.

וכן מבואר בהדיא בדבריו בסדר המצות שכתב וז״ל. מצוה רבה היא שצונו להוכיח החוטא וכו׳ עד ונכנס בצווי זה שנוכיח קצתינו לקצתינו כשיחטא איש ממנו לאיש ולא נטור בלבבנו ולא נחשוב לו עון אבל נצטוינו להוכיחו במאמר וכו׳ ואם כן נימא נמי דהוא הדין בלאו דלא תשנא נכלל גם כן הדברים שבין אדם לחבירו אבל עיקרא דלאו איירי בדברים שבין אדם למקום דהא העשה חוזר על הלאו.

ואם כן לפי דברים אלו עברו הנהו תלתא סבי אלאו ואעשה שידעו בתלמיד חכם זה ח״ו דסני שומעניה ונטרו השנאה בלב ולא הוכיחוהו על פניו ואם תאמר שהוכיחו אותו על פניו ולא קבל תוכחתם אם כן היה להם לביישו ולפרסם קלונו ברבים כי היה בכח ולאל ידם לעשות זאת כמו שהעידו בעצמם שהיה תחת שבטם… ]שו״ת מהר״ם מלובלין סימן יג[

ז. הנהגות הג״ר יונתן וואלינער

הנהגות טובות וקדושות - מאת הגאון האמתי הצדיק המפורסם בדור שלפנינו בין חכמי ישראל לגאון תפארת ישראל וקדוש ה׳ בהתמדת לימודו ובמעשיו הנוראים כקש״ת מהר״ר יונתן זצ״ל מעיר לובטש ]הנקרא בפי כל ר׳ יהונתן וואלינער[

ח. שלא להלבין פנים כידוע מחומר איסורו ואף בשעת תוכחה צריך ליזהר בזה מאוד כמבואר ברעיא מהימנא קדישא פרשת קדושים שצריך הדרגה והתחכמות לזה.

ט. לדון כל אדם לכף זכות והיא מ״ע לדעת הסמ״ג וכן צריך ללמד זכות על כלל ישראל בינו לבין קונו וללמד זכות על כל מילי דדשו בו רבים וא״א לתקן אבל דבר שאפשר לתקן יתקן ואל יכניס עצמו בפרצה דחוקה.

י. לדבר בנחת עם הבריות ולהזהר מאוד מן הכעס ואפילו שלא לדבר מצוה ואף בשעת תוכחה יוכיח בדברים רכים ובנחת כאלו מוכיח רבו כי מעשה ב״א סתומים ואפשר הוא גדול ממנו במע״ט וכ״ש אם הוא ת״ח.

יג. להוכיח במי שמקבל תוכחה או ספק מקבל או אפילו ודאי אינו מקבל בדאורייתא המפורש בתורה ויזהר מאוד בזה כי גדול העונש המונע תוכחה ויבקש מקודם מה׳ ית׳ עזר על זה שיתקבלו דבריו שיהיה באופן היאות.

יז. להשתדל בטובת חבירו ולרדוף אחר השלום ולהזהר מלאו דלא תשנא ואף ברשע גמור יש איסור לדעת מהר״ם מלובלין לשנאותו כ״ז שלא הוכיחו ואין בדור הזה מי שיודע להוכיח שמא אם היה לו מוכיח היה מקבל וטבעו הרע גרם לו כמ״ש ואל תדין את חבירך עד שתגיע למקומו וכמ״ש שאסור לקלקלו ]נ״ל שצ״ל וכ״ש שאסור לקללו[ רק יבקש רחמים עליו שיעזרהו ה׳ על תשובה שלמה ולא יכנה שם לחבירו ולא יקראהו בכינוי שכינוהו אחרים. ]חפץ חיים - אהבת חסד מרגניתא טבא[


נשלח על ידי: ינון
מתוך קבוצת איגוד רבני הקהילות

אין תגובות:

הוסף רשומת תגובה

יש רעב בעזה זו עובדה! - הרב חנן שוקרון

צפייה ביוטיוב ערוץ: הרב חנן שוקרון נשלח על ידי: הרב חנן שוקרון מתוך קבוצת איגוד רבני הקהילות