*השבח האחרון על משה רבינו*
סביר להניח שאם היו מבקשים מאיתנו לסכם את גדלותו של משה רבינו כאשר אנו מסיימים את התורה היינו מציעים הנביא המיוחד ביותר שה' דיבר איתו פנם בפנים או הגואל הגדול של עם ישראל ממצרים או האדם שזכה להוריד את התורה האלוקית מהשמים לארץ או אולי האדם העניו ביותר.
בפסוקים האחרונים של התורה ישנו פירוט גדול של מעלות משה והתורה מסיימת בפסוק האחרון "וּלְכֹל הַיָד הַחֲזָקָה וּלְכֹל הַמוֹרָא הַגָדוֹל, אֲשֶׁר עָשָׂה מֹשֶׁה לְעֵינֵי כָּל-יִשְׂרָאֵל." רש״י מביא את דברי חז״ל "ולכל היד החזקה - שקבל את התורה בלוחות בידיו. "ולכל המורא הגדול" - נסים וגבורות שבמדבר הגדול והנורא". - עד כאן פירושים שוודאי מתיישיבים על ליבנו לסיים בהם את התורה, אבל את המילים האחרונות חז״ל הסבירו בצורה מאוד מפתיעה.
*"לעיני כל ישראל" - שנשאו לבו לשבור הלוחות לעיניהם שנאמר ואשברם לעיניכם והסכימה דעת הקב״ה לדעתו שנאמר אשר שברת יישר כחך ששברת."- מדוע השבח האחרון של משה רבינו הוא שבירת הלוחות? *
השאלה מתחזקת במיוחד שמעשה שבירת הלוחות על ידי משה מעורר תמיהה גדולה, *שהרי הקדוש ברוך הוא שלח אותו מהר סיני עם הלוחות אל העם, אחרי שה' הודיע לו שעם ישראל חטא בעגל ואחרי שה' ניחם על רצונו להענישם! * שהרי כך נאמר בתורה: "וַיְדַבֵּר ה' אֶל מֹשֶׁה: לֶךְ רֵד, כִּי שִׁחֵת עַמְּךָ אֲשֶׁר הֶעֱלֵיתָ מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם … סָרוּ מַהֵר מִן הַדֶּרֶךְ אֲשֶׁר צִוִּיתִם, עָשׂוּ לָהֶם עֵגֶל מַסֵּכָה". ומשה כבר התפלל עליהם כשהיה בראש ההר: "וַיְחַל מֹשֶׁה אֶת פְּנֵי ה' אֱלֹקָיו, וַיֹּאמֶר: לָמָה ה' יֶחֱרֶה אַפְּךָ בְּעַמֶּךָ אֲשֶׁר הוֹצֵאתָ מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם בְּכֹחַ גָּדוֹל וּבְיָד חֲזָקָה". ובאותה השעה ה' כבר חזר בו מהכוונה להרוג את כל העם: "וַיִּנָּחֶם ה' עַל הָרָעָה אֲשֶׁר דִּבֶּר לַעֲשׂוֹת לְעַמּוֹ".
אם כן, מדוע משה שובר את הלוחות כאשר הוא רואה את העם רוקד מסביב לעגל?
מוסיף רבינו בחיי ושואל: אם משה חשב שעם ישראל לא ראוי לקבל את הלוחות, מדוע לא החזיר אותם לקדוש ברוך הוא עד שיחזרו בתשובה, ומדוע לא שאל את הקדוש ברוך הוא מה לעשות עם הלוחות?
במבט ראשון, היה ניתן לומר שמשה פעל מתוך תגובה רגשית. למרות שמשה ידע שהם חוטאים לעגל, הוא עדיין לא חזה בעיניו בהתלהבות הגדולה שלהם, בריקודים ובמחולות מסביב לעגל, ואותה התלהבות גרמה למשה להבין עד כמה העם רחוק ולא ראוי לקבל את לוחות הברית.
אבל לא כך מלמדים אותנו חז״ל (כפי שרש״י הביא בדבריו). הגמרא במסכת שבת אומרת *שה' חיזק את משה על שבירת הלוחות: * "שבר את הלוחות. מאי דריש (משה)? אמר: ומה פסח שהוא אחד מתרי״ג מצוות, אמרה תורה "וכל בן נכר לא יאכל בו", התורה כולה כאן, וישראל משומדים – על אחת כמה וכמה! *ומנלן דהסכים הקדוש ברוך הוא על ידו? שנאמר: "אשר שברת", ואמר ריש לקיש: "יישר כחך ששיברת את הלוחות!". *
אם כן, ברור שלא מדובר בתגובה רגשית רגעית. בנוסף לכך, ריש לקיש מלמד אותנו שמשה צדק בשבירת הלוחות, ולכן צריך לברר: מה הייתה המטרה האלוקית בנתינת הלוחות למשה, אם הוא צדק בשבירתם?
הרב קוק בספרו "עין איה" על הגמרא בשבת מסביר, *שבוודאי שמצידו של הקדוש ברוך הוא מגיע תמיד רק שפע טוב בלי שום מגבלה, * ובלשונו: "מצד דעת גבוה לבדו לא היה צורך לשום קלקול ושבירה שיהיה בעולם. הטוב המוחלט המתפשט לאין קץ ותכלית". ה' מצידו נותן את הלוחות הראשונים, הגילוי האלוקי העליון ביותר "וְהַלֻּחֹת מַעֲשֵׂה אֱלֹקִים הֵמָּה, וְהַמִּכְתָּב מִכְתַּב אֱלֹקִים הוּא חָרוּת עַל הַלֻּחֹת", *אבל כדי לאפשר התגלות של האור האלוקי בעולם, יש צורך בהכנה של המקבל להיות ראוי לקבל את האור העליון הזה. *
כאשר משה רואה את העם חוטא, הוא מבין שאין בכוח העם לקבל את הגילוי העליון. מחשבתו של משה בשבירת הלוחות הייתה *שיש צורך לשבור את האור האלוקי, כי כעת העולם אינו מוכן אליו. שבירת האור האלוקי תאפשר לחלקי האור להופיע בעולם באופן מצומצם יותר, ובזה העולם ייבנה ויתוקן מדרגה אחר מדרגה, עד למדרגה שבה העולם יהיה מוכן לקבל את האור העליון בשלמותו. *
התורה והמצוות הן צינורות לגילוי אותו אור עליון. כל מעשה מצווה מחבר את עולם המעשה שלנו לעולמות הרוחניים העליונים, ובזה הוא מתקן את העולם ומרומם אותו למדרגה גבוהה יותר. *משה רבינו ידע שיש צורך בתהליך ארוך של אלפי שנים כדי לרומם את העולם על ידי המעשים שלנו. גילוי אור חזק מדי עלול לסנוור, ולכן יש צורך בבניית כלים שעל ידיהם נוכל לקבל את האור העליון. *
מסביר הרב קוק שמשה רבינו למד זאת מקורבן הפסח. קורבן פסח הוא הדוגמה הבולטת ביותר לגילוי אלוקי ללא מעשה אנושי, שהרי הקדוש ברוך הוא פָסח בעצמו וגאל אותנו למרות שלא שהיו לנו מעשים טובים וזכויות. בפסח הייתה הופעה אלוקית בצורה של "דילוג" על כל המדרגות הרגילות של הופעת האור האלוקי בעולם. גם במדרגה מיוחדת זו יש מגבלה לגלות את האור המיוחד הזה לכולם, ולא כולם ראויים להיחשף לאור המיוחד של פסח: "כָּל בֶּן נֵכָר לֹא יֹאכַל בּוֹ".
*מכאן למד משה שאי אפשר לבטל את הצורך קבלת התורה בהדרגה. * אם יקבלו ישראל את התורה כאשר הם נמצאים במצב הנפשי המרוחק בעקבות חטא העגל, ייגרם בזה הרס לעולם כולו. מצב זה יוודע, כביכול, שאפשר לקבל את האור האלוקי העליון ביותר גם בלי להיות מוכן וראוי, כלומר גם כשהאדם לא תיקן את מידותיו וחטאיו.
כאשר ה' מסכים עם משה על שבירת הלוחות, אין זו הסכמה לְקלקול ושבירה, כי מה' לא יוצא שום דבר של "חוסר יכולת" או "צמצום יכולת" – אלו מושגים אנושיים בלבד. לעומת זאת, סתירה על מנת לבנות מחוברת למהלך האלוקי. *ה' מסכים עם משה רבינו על שבירת הלוחות, כיוון שאין בכך הרס מוחלט, אלא ירידה זמנית בהופעת האור האלוקי על מנת לבנות כלי לקבלת התורה והאור העליון, * וכדברי הרב קוק שם: "וכשאנו מוצאים "אשר שברת" בהזכרת החיבה של צוואת הלוחות השניות, שדורש מזה ריש לקיש "יישר כחך ששברת", הוא לנו אות נאמן כי שבירת הלוחות אז, לא הייתה בגדר קלקול מוכרח, כי אם הוא טוב גמור, אלא שהוא מכוסה ומעולף במסווה של רע וקלקול".
ניתן להוסיף ולומר ששליחת הלוחות הראשונים לישראל, למרות הידיעה שעם ישראל חוטא ורוקד מסביב לעגל, *נועדה לסמל לעם ישראל את התכונה שיש בו ואת הייעוד שלו. מטרה זו אליה הוא מיועד, תגיע בסוף תהליך הבנייה, על ידי לימוד תורה ועשיית המצוות. * על מנת שבטבע העולם תהיה גנוזה המדרגה של אור שבעת הימים, בימי הבריאה נתגלה אור עליון זה, ולאחר מכן נגנז לצדיקים לעתיד לבא. בדומה לכך, המלאך מלמד את התינוק בבטן אימו את כל התורה, ולאחר מכן מכה על פיו ומשכח ממנו את כל תלמודו, על מנת שבכל אדם ואדם תהיה גנוזה המדרגה של ידיעת כל התורה כולה, ועל ידי לימודו ומעשיו הוא חושף אותה. כמו כן, מטרת הורדת הלוחות הראשונים הייתה לבנות בעם ישראל את המדרגה הפנימית המחוברת לגילוי האלוקי הבלתי מוגבל, ושבירת הלוחות היא זו שמאפשרת את הבנייה האיטית וההדרגתית של מדרגה זו בקרבנו, עד שנהיה זכאים לה מכוח מעשינו.
אמרו חז״ל: "לוחות ושברי לוחות מונחים בארון". יש צורך במציאות שתי המדרגות של ההופעה האלוקית ביחד בארון הברית, כדי שנזכור מהי המדרגה שבה אנו נמצאים וממנה אנו מתעלים על ידי התורה והמצוות, אל המדרגה העליונה ביותר שזכינו להיחשף אליה כשהלוחות הראשונים ירדו ממרומי הר סיני אל המציאות האנושית הרגילה.
במקומות רבים כותב הרב קוק, *שבתקופת הגאולה מתרחש תהליך של שבירת מושגים נשגבים שהיו טבעיים לעם ישראל (ולאנושות כולה). * ערכים שהיו מוסכמים במשך אלפי שנים נהפכים למסופקים, אמונות ברורות נדרשות להוכיח את אמיתותן, והתורה נתבעת להיות תלויה בדרך חיים ובנקודת מבט אישית – כל אלו מאפיינים תקופה של שבירה. אנו רואים שבירה זו בקושי ליצור מחויבות לתורה ולמצוות, בערעור על הקשר בין עם ישראל לארצו (ואפילו לירושלים), בחיי המשפחה ובתחומים רבים נוספים.
*לפי הרב קוק, מטרת שבירה זו היא לבנות את המושגים בצורה שורשית ועמוקה יותר. * לא תהיינה עוד תפיסות עולם שירשנו מאבותינו בצורה מובנת מאליה, אלא כוחות חיים המושרשים בנו מתוך תודעה שלמה. בוודאי שתהליך השבירה הינו קשה, וגורם למשבר גדול למתבונן מבחוץ, אבל כאשר אנו יודעים שאנו בתהליך גאולה, ושהכול נועד להתקדמות ולבנייה, ומה' לא תצא שום רעה – *ברור לנו שתפקידנו הוא להצטרף לתהליך זה – לבנות את התודעה של עם ישראל בצורה עמוקה יותר ומחוברת לחיים. כך, הערכים כולם: התורה והמצוות, העם והארץ, המשפחה והיחיד, יחיו בתוכנו בקישור עמוק יותר לערכי הקודש העליונים. *
*נתינת התורה השלמה איננה רק בהורדתה לארץ ובהכרת גדולתה האלהית העליונה, אלא בנוסף לכך גם בבניית הכלים המתאימים למצב העם והדור כדי לקבלה ולבנות על ידה את המדרגה הרוחנית המתאימה שתאפשר את ביסוסה של התורה העליונה בחיים. זה השבח העליון של משה רבינו- היכולת לראות כיצד לרומם את עם ישראל במצבו הנוכחי ע״י התורה. *
נשלח על ידי: אסף רונס
מתוך קבוצת איגוד רבני הקהילות
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה