החמה והלבנה – עילוי המלכות לעתיד לבוא
הקדמה
חכמים ראו בשמש )חמה( ובלבנה )ירח( משל למערכת היחסים שבין הקב״ה ועם ישראל / הבריאה כולה, כשם שהשמש הינה מקור האור, ואורה משתקף בלבנה שלה אין אור עצמי, כך הקב״ה הוא מקור החיים הברכה והשפע של הבריאה.
וכן מערכת היחסים שבין הקב״ה ועם ישראל / הבריאה, משולה למערכת היחסים שבין האיש לאשה )כדוגמת מגילת שיר השירים(, ועל כן הלבנה מסמלת ומקבילה לצד הנשי במציאות, המקבלת אורה מאור השמש – המקביל לזכר.
כך ניתן ללמוד מחלומו של יוסף שבו הוא רואה את השמש והירח והכוכבים משתחווים לו, ומתגובת אביו יעקב: ״וַיִּגְעַר בּוֹ אָבִיו וַיֹּאמֶר לוֹ מָה הַחֲלוֹם הַזֶּה אֲשֶׁר חָלָמְתָּ הֲבוֹא נָבוֹא אֲנִי וְאִמְּךָ וְאַחֶיךָ לְהִשְׁתַּחֲוֹת לְךָ אָרְצָה״ )בראשית לז, י(. הכוונה היא שהשמש והירח הם משל ליעקב )זכר( ולרחל )נקבה(.
וכן מופיע בראשונים: ״לְמה הבעל ואשתו דומים – לחמה וללבנה״ )ספר המשלים לר״י גיקטיליא, אות קלא( וכן בדומה לכך: ״כי צורת ]עניין[ הזכר והנקבה – כענין השמש והירח״ )רבנו בחיי על התורה בראשית ב, יח(.
עיון בנושא הלבנה ובדברי חז״ל עליו יכול לפתוח פתח להבנת הזהות הנשית בעולם, ובפרט בעת הגאולה.
השמש והירח בראשית הבריאה ולעתיד לבוא
כהקדמה לעיון באגדתא במסכת חולין, שבה הובא דו-שיח בין הקב״ה ובין הירח על מצבו, נעיין בפסוקי התורה על אודות בריאת השמש והירח:
וַיֹּאמֶר אֱלֹקִים יְהִי מְאֹרֹת בִּרְקִיעַ הַשָּׁמַיִם לְהַבְדִּיל בֵּין הַיּוֹם וּבֵין הַלַּיְלָה וְהָיוּ לְאֹתֹת וּלְמוֹעֲדִים וּלְיָמִים וְשָׁנִים. וְהָיוּ לִמְאוֹרֹת בִּרְקִיעַ הַשָּׁמַיִם לְהָאִיר עַל הָאָרֶץ וַיְהִי כֵן.
]פסוק טז[ וַיַּעַשׂ אֱלֹקִים אֶת שְׁנֵי הַמְּאֹרֹת הַגְּדֹלִים, אֶת הַמָּאוֹר הַגָּדֹל לְמֶמְשֶׁלֶת הַיּוֹם וְאֶת הַמָּאוֹר הַקָּטֹן לְמֶמְשֶׁלֶת הַלַּיְלָה וְאֵת הַכּוֹכָבִים. וַיִּתֵּן אֹתָם אֱלֹקִים בִּרְקִיעַ הַשָּׁמָיִם לְהָאִיר עַל הָאָרֶץ. וְלִמְשֹׁל בַּיּוֹם וּבַלַּיְלָה וּלֲהַבְדִּיל בֵּין הָאוֹר וּבֵין הַחֹשֶׁךְ וַיַּרְא אֱלֹקִים כִּי טוֹב.
בראשית א, יד–יח
עיינו ברש״י על הפסוק:
״המאורות הגדולים״ – שווים נבראו, ונתמעטה הלבנה על שקטרגה ואמרה אי אפשר לשני מלכים שישתמשו בכתר אחד. ״ואת הכוכבים״ – על ידי שמיעט את הלבנה, הִרבה צבאיה להפיס דעתה.
רש״י על הפסוק
בתפילת ׳קידוש הלבנה׳ הנאמרת מדי חודש, עת ששבה הלבנה ומתחדשת, נאמר:
וִיהִי רָצוֹן מִלְּפָנֶיךָ ה' אֱלֹקַי וֵאלֹקֵי אֲבוֹתַי לְמַלֹּאת פְּגִימַת הַלְּבָנָה וְלֹא יִהְיֶה בָּהּ שׁוּם מִעוּט. וִיהִי אוֹר הַלְּבָנָה כְּאוֹר הַחַמָּה וּכְאוֹר שִׁבְעַת יְמֵי בְרֵאשִׁית כְּמוֹ שֶׁהָיְתָה קוֹדֶם מִעוּטָהּ. שֶׁנֶּאֱמַר: ״אֶת שְׁנֵי הַמְּאוֹרוֹת הַגְּדוֹלִים״.
סדר קידוש הלבנה
תפילה זו מבוססת על נבואת הגאולה:
וְהָיָה אוֹר הַלְּבָנָה כְּאוֹר הַחַמָּה וְאוֹר הַחַמָּה יִהְיֶה שִׁבְעָתַיִם כְּאוֹר שִׁבְעַת הַיָּמִים בְּיוֹם חֲבֹשׁ ה' אֶת שֶׁבֶר עַמּוֹ וּמַחַץ מַכָּתוֹ יִרְפָּא.
ישעיה ל, כו
ביאור
מצד המחשבה האלוקית הראשונית היו שני מאורות גדולים, אך בפועל בעולמנו נברא מאור אחד גדול ואחד קטן. השמש היא המאור הגדול, בעל ההארה העצמית, והלבנה קטנה ומקבלת את אורה מן השמש. כמו כן, הלבנה מדי חודש הולכת וגדלה, הולכת וחסרה, בעוד שהשמש מאירה ונגלית בצורה שווה.
בברכת הלבנה הנאמרת מדי חודש, עת שהלבנה שבה ומתחדשת, אנו מתפללים על מילוי פגימתה של הלבנה. יש להבין מה הכוונה באמירה שלעתיד לבוא אור הלבנה יהיה כאור החמה, ומה המשמעות הפנימית של שינוי זה. הציפייה לגילוי מדרגה זו נובעת מהאמונה שביד האדם ובכוחו לתקן את חטאיו ולגרום לתיקון ולגאולת העולם והמציאות כולה )ע״פ הרב קוק זצ״ל בהקדמה לאורות הקודש ח״ג, מוסר הקודש(.
נוסף על כך, לאור ההבנה שהלבנה מסמלת את עם ישראל ואת הצד הנקבי שבמציאות – מובן שלעתיד לבוא יגדל אורם של ישראל ותתעלה הבריאה, ועתידים להיות שינויים במעמדה ובזהותה של האשה.
הדו-שיח בין הקב״ה ללבנה באגדתא במסכת חולין
הגמרא במסכת חולין מביאה את הדו-שיח שלהלן:
רבי שמעון בן פזי רמי ]הקשה[, כתיב: ״וַיַּעַשׂ אֱלֹקִים אֶת שְׁנֵי הַמְּאֹרֹת הַגְּדֹלִים״ וכתיב: ״אֶת הַמָּאוֹר הַגָּדֹל לְמֶמְשֶׁלֶת הַיּוֹם וְאֶת הַמָּאוֹר הַקָּטֹן״ ]מדוע בפסוק הראשון מובא שישנם שני מאורות גדולים – שמש וירח, ואילו בפסוק השני מובא שהשמש גדולה והירח קטן? [.
אמרה ירח לפני הקב״ה: ריבונו של עולם, אפשר לשני מלכים שישתמשו בכתר אחד?
אמר לה: לכי ומעטי את עצמך.
אמרה לפניו: ריבונו של עולם, הואיל ואמרתי לפניך דבר הגון אמעיט את עצמי? !
אמר לה: לכי ומשול ביום ובלילה.
אמרה ליה: מאי רבותיה דשרגא בטיהרא מאי אהני ]אור הנר ביום, מה תועלת יש בו[?
אמר לה: זיל, לימנו בך ישראל ימים ושנים ]על פי הלבנה נקבעים החודשים והמועדים[?
אמרה ליה: יומא נמי אי אפשר דלא מנו ביה תקופותא, דכתיב: ״והיו לאותות ולמועדים ולימים ושנים״ ]גם השמש משמשת לקביעת התקופות, ואם כן אין בי משהו ייחודי, ועדיין לא נתנחמה הלבנה[.
זיל, ליקרו צדיקי בשמיך: יעקב הקטן שמואל הקטן דוד הקטן ]המשיך הקב״ה לנסות לפייסה, בזה שהראה לה, שצדיקים מחשיבים עצמם דווקא בקטנותם[.
חזייה דלא קא מיתבא דעתה ]ראה הקב״ה שלא התיישבה דעתה[.
אמר הקב״ה: הביאו כפרה עלי שמיעטתי את הירח, והיינו דאמר רבי שמעון בן לקיש: מה נשתנה שעיר של ראש חדש שנאמר בו לה' ]שבפרשיית קורבנות המועדים, נאמר שבראש חודש מקריבים גם: ״וּשְׂעִיר עִזִּים אֶחָד לְחַטָּאת לַה׳״ – במדבר כח, טו[, אמר הקב״ה: שעיר זה יהא כפרה על שמיעטתי את הירח.
חולין ס ע״ב
לפני שננסה בע״ה להתבונן בדברי האגדתא הללו, נקדים ונציין שמאמר זה הוא מופלא ותמוה:
וְהַמַּאֲמָר הַזֶּה הוּא כֻּלּוֹ תָּמוּהַּ וְנִפְלָא וְנֶעֱלָם מְאֹד כַּאֲשֶׁר נִדְחֲקוּ כָּל הַמְפָרְשִׁים לִמְצֹא בּוֹ אֵיזֶה רֶמֶז דַּק בְּעָלְמָא כְּמַחַט סִדְקִית. כִּי יָדוּעַ שֶׁזֶּה הַמַּאֲמָר הוּא מֵעִמְקֵי עִמְקֵי סוֹדוֹת הַתּוֹרָה מֵעִנְיַן פְּגִימַת הַלְּבָנָה וּמִלּוּאָהּ וְתִקּוּנָהּ אֲשֶׁר רֹב סוֹדוֹת הַקַּבָּלָה תְּלוּיִם בָּזֶה.
ליקוטי הלכות )ברסלב(, אורח חיים, ברכות הראיה וברכות פרטיות, הלכה ה
וכן מרן הרב קוק זצ״ל התייחס לסוף דברי הגמרא אשר מהם עלולים ח״ו לטעות ולחשוב, שכביכול ה' עשה מעשה שאינו ראוי הדורש כפרה:
האגדה של ״הביאו כפרה עלי״ אסור לחשבה כפשוטה, כי אם על דרך משל וסוד ]…[ לא שייך כלל לומר לגבי הקב״ה שום ענין של חסרון שלמות ח״ו, ואיך שייך כפרה, ומי הוא המכפר, וכל מעשיו בצדק ובחכמה, ולתכלית הטוב. ועל כן האגדה הזאת מצווה לפרסם שאינה כפשוטה, כי אם כלולות בה מחשבות נעלות מסוד ד' ליראיו, והדברים מעוטפים בלבוש עב כדי להעלים האור הגדול שיש בדעות הנשגבות הללו, שרק יחידים בדורות ראויים לחשוב בהם, ו״כבוד אלקים הסתר דבר״.
הרב קוק זצ״ל, אגרות הראי״ה כרך ב, אגרת תסט סי' יב, עמוד קח
על כן נדרשת זהירות רבה בלימוד דברי חז״ל הללו שרומזים לדברים עמוקים בסוד תכלית בריאת העולמות, לבל נטעה בהם. וכן נדרשת זהירות רבה מהסקת מסקנות מעשיות מן הדברים.
הנמשל לדברי הגמרא
כפי שכבר הוזכר בפתיחת פרק זה, השמש והירח מקבילים ליחס שבין הקב״ה )האיש( והבריאה )האישה(; לצד הזכרי והצד הנקבי שבמציאות.
אם כן, ניתן לבאר את דברי הגמרא כמשל למערכת היחסים המתקיימת הבריאה כולה ובין הקב״ה. על פי שיטה זו, הלבנה )הצד הנקבי( ׳קובלת׳ על כך שהיא מקבלת את השפעתה מן השמש )הצד הזכרי(, ובמהלך הדו-שיח של הלבנה עם הקב״ה היא לומדת להבין את ערכה, מעלתה ותפקידה! בלבנה – בבריאה, טמון סוד הצמצום, המאפשר את הגדילה ההתחדשות וההתפתחות.
בדו שיח טמון סוד הבנת ערכה של הבריאה.
העמקה – הפירושים השונים לנמשל של הגמרא
הפרשנים ראו בדברי הגמרא על אודות מיעוט הלבנה משל, וביארו בכמה דרכים את הנמשל ואת מערכת היחסים שבין השמש לירח.
ביאור ראשון: משל להקב״ה והאדם - ישראל
כפי שהובא לעיל, השמש והירח מקבילים לקב״ה ולבריאה, ובאופן מיוחד ישראל נמשלו ללבנה )סוכה כט ע״א(. הכוונה היא שכשם שאין ללבנה אור עצמי אלא היא מקבלת את אורה מן השמש, כך עם ישראל )והבריאה( מקבלים את חיותם מאת ה' )כך ביארו למשל הרמ״א והערוך השולחן באורח חיים סימן תכו העוסק ב׳ברכת הלבנה׳(.
באופן מיוחד מלכות בית דוד נמשלה ללבנה, וכשם שהלבנה הולכת וגדלה בט״ו ימי החודש הראשונים, והולכת וחסרה בט״ו ימי החודש האחרונים – כך היו ט״ו דורות שבהם עלתה מלכות בית דוד עד לשיאה בימי דוד ושלמה, ולאחר מכן הלכה וחסרה עד ליציאת ישראל לגלות, וכשם שהלבנה שבה ומתחדשת – כך אנו מאמינים בחזרת ישראל מן הגלות )ע״פ רבינו בחיי בראשית לח, ל, בביאור עניין לידת פרץ וזרח(.
ביאור שני: משל לתורה שבכתב ובעל פה
השמש והירח מקבילים לתורה שבכתב ולתורה שבעל פה. כשם שהשמש היא מקור האור, כך תורה שבכתב היא המקור לדברי התורה שבעל פה. עם זאת, ישנה גם מעלה בתורה שבעל פה )לבנה(, וזאת משום שעל ידי תורה שבעל פה חודרת התורה לכל פרטי החיים – כנר קטן המאיר בכל פינה ומקום לעומת אור גדול.
)פירוש זה הובא בספר השל״ה הקדוש ]תולדות אדם, בית חכמה )תניינא( )יג(; וכן בספר שמות, פרשת החודש[, והתבארו הדברים גם בתורת חב״ד )עיין למשל ליקוטי שיחות לאדמו״ר מלובביץ' זצ״ל כרך ל בראשית שיחה ב, משיחת יום ב' דחג השבועות תשמ״ז(.
ביאור שלישי: משל לשכל ורגש
השמש והירח מקבילים לכוחות השכל והרגש שבאדם, והדו-שיח בגמרא מבאר את היחס שבין השכל והרגש, ואת תפקידו של כל אחד מהם. על פי ביאור זה, החמה – מסמלת באופן מיוחד את השכל היציב והקבוע והשפעתו, והלבנה – מסמלת את הרגש, שיש בו חלופות ותמורות, ואת גודל השפעתו בחיים המעשיים.
)דרך זו התבארה בדברי הרב קוק זצ״ל, באורות הקודש ח״א עמוד רנג, הגיון הקודש פרק עט - עיינו גם עין איה, שבת ח״א, פרק שני אות ריג. (
התבוננות בדברי הגמרא
דברי חז״ל באגדתא זו עמוקים וסתומים, וניגע בכמה עניינים המהווים פתיחה לביאורם.
בראשונה יש לנסות להבין את טענת הלבנה: ״אי אפשר לשני מלכים להשתמש בכתר אחד״. האם מדובר בקנאה ובתחרות מצד הלבנה כלפי השמש, שרצתה שרק אחת מהן תמשול? למה אי אפשר ששתיהן תשתמשנה באותו כתר, או למה שלא תקבל כל אחת כתר נפרד?
נראה שהלבנה סברה שצריך להכריע מי המלך – השמש או הלבנה, ולא להשאיר את שתיהן עם כתר אחד. ייתכן גם שהלבנה הניחה שהחמה והלבנה הן משל לכוחות שונים שיש ביניהם ניגודיות מובנית, ועל כן לא יהיה אפשרי להתנהל בלא הכרעה ברורה מי הוא הכוח העליון השולט מבין השניים, ולכן רצתה שה' יכריע מי יקבל את הכתר.
אולי כבר מתחילה, לא הייתה הלבנה זהה לשמש אלא קיבלה את אורה מאור השמש, ומשום כך טענה כלפי ה'. הלבנה רצתה שגם לה יהיה כתר משלה – שגם לה יהיה אור עצמי. אך בטענה זו איבדה את תפקידה והתנכרה לייעודה האמיתי. חטאה היה אפוא שלא שמחה בחלקה אלא רצתה להיות משהו אחר, להתהדר בכבוד לא לה.
אם נשים לב, נראה שהקב״ה מתייחס במלוא הרצינות לטענת הלבנה ומשיב לה, וכן אין הקב״ה רק דוחה את דבריה בנימוק שיש כאן מחשבה עמוקה שהיא אינה מסוגלת להבין ומשום כך עליה לשתוק. לפיכך נראה כי מהלך הדו-שיח מבקש ללמד ולהסביר ללבנה – לנו, מה התועלת הצומחת לה ולמציאות כולה מכך שהיא ׳המאור הקטן׳.
וזאת משום שטענת הלבנה בשורשה היא אמת )״דבר הגון״(, והפתרון האלוקי אינו מהווה עונש ללבנה, אלא כך ראוי למציאות לפי מדרגתה, שרק מאור אחד יהיה גדול והשני יהיה קטן. אף על פי שלאורך שלבי השיח נראה שהלבנה דוחה את דבר ה' בכל פעם – אין כאן דחייה מוחלטת אלא עלינו להעמיק ולהבין בכל שלב – מהי ׳התועלת שבקוטן׳ המתפרשת בכל שלב.
מיעוט הלבנה
הביטוי ״לכי מעטי את עצמך״ ניתן להבנה בכמה כיוונים המשלימים זה את זה: השינוי הוא בגודל - החמה גדולה פי כמה מהלבנה. לחמה יש אור עצמי )היא מדורת אש גדולה ומאירה( לעומת הלבנה שאין לה אור עצמי אלא מקבלת את אורה מאור השמש, ואף אינה קולטת ומעבירה אותו בצורה מלאה אלא חלקית. הלבנה עוברת תהליכי גדילה והתפתחות בתחילת החודש והחל מאמצע החודש הולכת וקטנה, וזאת בניגוד לשמש שהמראה שלה קבוע וללא שינוי.
הלבנה מושלת ביום ובלילה
״לכי ומשלי ביום ובלילה״ – בניגוד לאור השמש שאינו נראה לעינינו אלא ביום, את הלבנה אנו יכולים לראות בלילה ולעיתים גם במשך היום. השמש היא כה גדולה – שבכל מצב שהיא תופיע זה כבר לא יהיה לילה, אך הלבנה אינה עומדת בהנגדה מוחלטת לשמש )היא אינה מחשיכה את השמש(, ודווקא הקטנות שבה מאפשרת לה להתגלות גם ביום בלי לסתור את השמש.
אולם הלבנה לא התרצתה בדברים אלו, שכן ביום אורה הקטן מתבטל לאור השמש, כשם שאור הנר מתבטל בפני האבוקה הגדולה. ולדרכנו – צריך לחפש מה התועלת של הנר על פני האור הגדול.
אחד ההסברים להבנת מעלת הלבנה וה׳ערך׳ שבהקטנתה נעוץ בתכלית בריאת העולמות – לשם מה ברא
נשלח על ידי: משכן שלום מרגלית
מתוך קבוצת איגוד רבני הקהילות
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה