הלכות כשרות האתרוג
שולחן ערוך, אורח חיים - סימנים תרמ״ח–תרמ״ט
לשון השלחן ערוך והרמ״א בנפרד, עם סיכום שיטות הראשונים (בית יוסף), וסיכום כל סעיף קטן במשנה ברורה וכל דיבור המתחיל בביאור הלכה, ומכף החיים מה שמוסיף על המשנה ברורה
כ״ב סעיפי סימן תרמ״ח, מקובצים ל־16 נושאים; ובסוף, לפי סימן תרמ״ט - חלוקה בין פסולי יום טוב ראשון בלבד לפסולי כל שבעת הימים.
א אתרוג יבש
סעיף א סיבת הפסול: הדר מחלוקת לעניין ימי החג
לשון השלחן ערוך
אתרוג היבש פסול, ושיעור היבשות כשאינו מוציא שום ליחה. ויבדוק על ידי שיעביר בו מחט ובו חוט, ואם יש בו ליחה יראה בחוט. [ואתרוג שהוא משנה שעברה ודאי יבש הוא ופסול] (תשובת מהרי״ל סימן ה׳).
ראשונים שיעור היבשות - כשתכלה הליחה, כך פירש הראב״ד, והביאו הרא״ש בלשונו, ולא מצינו בזה חולק. ועוד כתב הרא״ש, וכ״כ הר״ן, דכשם שחזזית פוסלת בחוטמו בכל שהוא, כך ביבשות וכל הפסולים משום הדר. ובעניין הבדיקה כתב הב״י שלשון הטור ״מחט או חוט״ צריך הגהה, וצ״ל ״מחט ובו חוט״, דהיאך יעביר בו חוט בלא מחט. ומרן בשו״ע העתיק דברי הראב״ד והרא״ש, וכתב ״ויבדוק על ידי שיעביר בו מחט ובו חוט״, כהגהתו.
משנה ברורה 5 סעיפים קטנים
ס״ק א היבש · אם האתרוג יבש רק במקצתו – מפנה לקמן סעיף י״ב ולמ״ב שם.
ס״ק ב פסול · טעם הפסול: היבש אינו הדר. אבל כמוש – שאינו לח ולא יבש – כשר אפילו כמוש בכולו, שעדיין יש בו מקצת ליחה. ומכל מקום, כיון שנראה כמוש, דעת המג״א שצריך לבודקו כמבואר בשו״ע.
ס״ק ג יראה בחוט · הקשו האחרונים: הבדיקה במחט תעשה נקב מפולש, שפוסל לדעה הראשונה בסעיף ב׳ אף בלא חסרון. המג״א מתרץ שתוחב את המחט מעט בצד חור המחט, כך שנכנס מעט מן החוט עמה, וכשמוציאה רואה בחוט אם יש לחות, ואין כאן נקב מפולש. ויש שתירצו שמפולש הוא רק כשניקב לרוחב האתרוג מעבר לעבר (אף שלא כנגד חדרי הזרע), אבל נקב בעוביו מצד אחד, לאורכו מעוקצו כלפי חוטמו, שאינו מגיע לחדרי הזרע – לכו״ע אינו מפולש.
ס״ק ד ודאי יבש הוא · כלומר: באתרוג משנה שעברה אי אפשר שיימצא ליחה, ולכן אין תועלת בבדיקתו.
ס״ק ה ופסול · מפנה לשעה״צ, שהביא שם דברי ה״תמים דעים״.
כף החיים 8 אותיות
אות א אתרוג היבש פסול · אף שדרשו ״פרי עץ הדר״ – פרי הדר באילנו משנה לשנה, והוא האתרוג, מכל מקום אין לשון ״הדר״ יוצא מפשוטו, שמשמעו נאה ממש; ולכן יבש, שאינו הדר, פסול (לבוש).
אות ב אתרוג היבש פסול · יובש באתרוג פוסל רק ברובו, כמו בלולב והדס שפוסל רק ברוב העלים. אבל יובש בחוטמו – כתבו הרא״ש והר״ן שכשם שחזזית פוסלת בחוטם בכל שהוא, כך ביובש, וכן בכל הפסולים שבאתרוג משום הדר (מט״י; בית השואבה). מפנה לקמן סעיף י״ב.
אות ג אתרוג היבש פסול · כמוש שלא גמר ליבש – כשר: כך ברמב״ם (פ״ח מהל׳ לולב ה״א), והוא מהגמרא סוכה ל״א ע״א, וכן הרא״ש, הר״ן, הריא״ז, רי״ו, רי״ץ גיאת, העיטור ושבולי הלקט. ואף שמהרי״ל והרוקח פסלו כמוש, המג״א מסיק להקל, שהרי כל הפוסקים כתבו רק שיבש פסול, ובלבד שיבדקנו. כן הסכים הברכ״י, שהשיב על השגת הא״ר על המג״א, וכן פסקו הגר״ז והמ״ב.
אות ד ויבדוק ע״י שיעביר בו מחט וכו׳ · קושיא: הבדיקה עושה נקב מפולש, הפוסל לדעת הרא״ש והטור והדעה הראשונה בשו״ע סעיף ב׳. הט״ז מתרץ שמפולש הוא רק מעבר לעבר או עד חדרי הזרע, אבל נקב בעובי האתרוג מצד אחד אינו פוסל לכו״ע בלא חסרון, כדין טריפות שנקב בעובי האבר שאינו מגיע לחלל אינו טריפה. אבל המחה״ש מפרש במג״א שאף נקב בקליפה העבה מצד לצד הוא מפולש, ולכן יתחוב את המחט עם החוט בצד חור המחט ויוציאנה מאותו צד (וכ״כ א״א והלב״ש), ויזהר שלא תיכנס לחדרי הזרע. באתרוג העשוי בליטות ונקבה בליטה אחת – לכו״ע כשר, כשאין חסרון (מש״ז; מ״ב בשעה״צ).
אות ה ויבדוק ע״י שיעביר בו מחט וכו׳ · בדיקת המחט של הרא״ש, הטור והשו״ע כמעט בהכרח מחסרת משהו ופוסלת. לכן עדיף לתחוב מחט מעט ולהוציאה מאותו צד: אם הנקב חוזר ומתמלא – לח הוא, ואם לאו – כלתה ליחתו, כדוגמת הירושלמי בשביעית לגבי דלועין; ודרך זו אינה גורמת חסרון כלל (מו״ק; מחב״ר; עיקרי הד״ט). אבל בית השואבה כתב שבאתרוג אפשר שאף אם אין הנקב מתמלא לא כלתה הליחה לגמרי. הראב״ד (תמים דעים) כתב שאם יש ליחה היא יוצאת מיד דרך הנקב. ואף שהמחט מחסרת משהו מן הקליפה, אינו נחשב חסר כיון שהוא נדחק לצדדים או פנימה, בדומה לתוחב יתד שאינו מפולש כאיסר שכשר.
אות ו · בהגה ואתרוג שהוא משנה שעברה ודאי יבש הוא וכו׳ · אין מועילה בו שום בדיקה, שקים להו לחז״ל שאין בו עוד לחלוחית (ב״ח; א״ר; חמ״מ). אבל הט״ז כתב שאם רואים שנשאר נויו – מועילה בדיקת חוט. ובבכורי יעקב העיד שראה אתרוג בן יותר משנה שנשמר בכלי מתכת סגור במקום קר ולח, ונמצאה בו לחות רבה, ולכן נראה לו להתיר של אשתקד בבדיקת חוט אם לא נתכווץ ולא נפסק הדרו; והביאו המ״ב בשעה״צ.
אות ז · בהגה ודאי יבש הוא ופסול · אתרוג שטומנים אותו בדבש לשמור לחלוחיתו – אין להכשירו בלא בדיקת מחט וחוט (ב״ח; כנה״ג). אבל הט״ז פוסל אותו משום כבוש, וכן פסקו הגר״ז, בית השואבה והמ״ב. ובדבש קרוש לא אמרינן כבוש כמבושל, כמבואר ביו״ד סי׳ ק״ד לעניין עכבר (מחה״ש; שעה״צ). מפנה לקמן סעיף ט״ו.
אות ח ואם · מי שלקח אתרוג לברך והביאו לו אחר יפה ממנו – לדעת השבו״י (וכן יד אליהו) אינו חייב להניחו; אבל החכם צבי חולק שבכל המצוות מברך על המהודר אף שבא באחרונה. מכל מקום, אם כבר התחיל לברך לא יחליף. וכן ביום ראשון, כשהפחות יפה הוא שלו וחברו מציע לו מהודר במתנה על מנת להחזיר – עדיף לקיים בשלו (שע״ת). ודעת הכף החיים שביום ראשון עדיף שלו אף קודם שנטלו לברך, כל שאין בו חשש פסול אלא חסרון הידור, משום דניחא ליה לאינש למעבד מצוה בממוניה, ושמא המתנה אינה בלב שלם; וכן כתב המבי״ט, הובא בא״ר. מפנה לקמן אות פ״ז ולעיל סי׳ תנ״ד.
ב-ג נקב מפולש ושאינו מפולש
סעיפים ב–ג סיבת הפסול: חסר
לשון השלחן ערוך
[סעיף ב] אתרוג שניקב נקב מפולש כל שהוא פסול, ושאינו מפולש אם היה כאיסר פסול, ואם חסר כל שהוא פסול. ויש אומרים דגם בנקב מפולש בעינן חסרון משהו, ושאינו מפולש בחסרון כאיסר.
[סעיף ג] מפולש - יש מפרשים כפשוטו, דהיינו שניקב מצד זה לצד זה; ויש מפרשים שכיון שניקב עד חדרי הזרע שהגרעינים בתוכו, מקרי מפולש.
לשון הרמ״א (הגה)
ונהגו להכשיר הנקבים שנעשו באילן ע״י קוצים, אע״פ שיש בהם חסרון, שזהו דרך גדילתו (ת״ה סי׳ צ״ט). מיהו אם רואה שאין העור והבשר קיים תוך הנקב, פסול לסברא הראשונה אע״פ שאינו מפולש. ובשעת הדחק יש להקל כסברא האחרונה, להכשיר חסרון שאינו כאיסר ואינו נקב מפולש (דעת עצמו).
ראשונים במשנה: ניקב וחסר כל שהוא פסול; ובגמרא, תני עולא בר חיננא: ניקב מפולש במשהו, ושאינו מפולש בכאיסר. פירש״י: ניקב וחסר חדא מילתא היא, ועולא אניקב ולא חסר קאי - דמפולש פוסל בכל שהוא, ושאינו מפולש בכאיסר, אע״פ שלא חסר כלום; וכ״כ הרא״ש. והרמב״ם מפרש דניקב וחסר תרי פסולי נינהו, ומ״מ לעניין דינא דבריו ודברי רש״י שוין. אבל הראב״ד השיג עליו, וס״ל דחסרון בעינן: מפולש בחסרון משהו, ושאינו מפולש בחסרון כאיסר; וכתב ה״ה שכן דעת המפרשים האחרונים, וכן דעת הר״ן, ובדעת הרי״ף אין להכריע. ובגדר מפולש: לר״י, וכן דעת הרא״ש ומשמעות הירושלמי, ניקב עד חדרי הזרע בכלל מפולש הוא; ולבה״ג אין מפולש אלא כשנראה הנקב מצד זה לצד זה, וכ״נ דעת הרי״ף והרמב״ם שהשמיטו בעיא זו. ובנקבים שנעשו באילן ע״י קוצים כתב בתרומת הדשן שנהגו בפשיטות להכשיר, ודוקא כשעורו ובשרו קיים. ומרן בשו״ע סתם כרש״י והרמב״ם, והביא דעת הראב״ד בשם יש אומרים; ובגדר מפולש הביא שתי השיטות בשם יש מפרשים; והרמ״א הביא דברי תרומת הדשן.
משנה ברורה 10 סעיפים קטנים
ס״ק ו כל שהוא פסול · נקב מפולש פוסל בכל שהוא אף אם לא חסר מן האתרוג כלום, כגון שניקב במחט.
ס״ק ז אם היה כאיסר · נקב שאינו מפולש פוסל בשיעור איסר אף בלא חסרון, כגון שתחב בו יתד רחב. נקב מרובע או ארוך – משערים אם כשיעוגל יהיה כאיסר, ואז פסול.
ס״ק ח ואם חסר כל שהוא · אם יש חסרון, אפילו נקב קטן ביותר פוסל. המאמר מרדכי הסכים שביום טוב שני מותר לברך על אתרוג שאינו מפולש ואין חסרונו כאיסר.
ס״ק ט וי״א וכו׳ · שיטת היש אומרים: צריך שתי ריעותות – מפולש וחסרון; בלא חסרון כשר בכל אופן. וכשיש חסרון: מפולש פוסל בכל שהוא, ושאינו מפולש רק כשחסר כאיסר. והלכה להחמיר כדעה הראשונה, חוץ משעת הדחק, כמו שכתב הרמ״א בהמשך.
ס״ק י אע״פ שיש בהם חסרון · הכוונה לנקב שנעשה בעודו מחובר ונקרם עליו עור ובשר מלמעלה – בזה יש להתיר. אבל אם רואים שלא נקרם ויש נקב וחסרון, פסול אף שנעשה על ידי קוצים בגידולו, וזהו שסיים הרמ״א ״מיהו אם רואה וכו׳״. ההמון טועים לחשוב שיש קולא בנקב של קוצים.
ס״ק יא אם רואה שאין העור והבשר קיים וכו׳ · בספק אם הבשר קיים – מקילים, שהרי הדעה האחרונה מכשירה אף בוודאי חסרון כל שאינו מפולש ואין החסרון כאיסר, ועליה אפשר לסמוך לפחות בספק. וכן בספק אם הנקב הגיע לחדרי הזרע – כשר, שכל שלא ברור שהגיע אפשר לסמוך על האומרים שאף הגיע לחדרי הזרע אינו נקרא מפולש ואינו פוסל אלא בחסרון.
ס״ק יב כסברא האחרונה להכשיר · בשעת הדחק מכשירים כסברא האחרונה, ומותר גם לברך עליו.
ס״ק יג שניקב מצד זה לצד זה · זה משמעות השם ״מפולש״, כמו מבוי המפולש מצד לצד.
ס״ק יד עד חדרי הזרע וכו׳ · טעם היש מפרשים: הקליפה העבה המקיפה את חדרי הזרע נחשבת לעניין זה דבר בפני עצמו, ולא אחד עם חדרי הזרע; ולכן כשניקבה כולה מצד אחד הרי זה מפולש ופסול, אף שחדרי הזרע והצד השני שלמים. להלכה יש להחמיר כסברא האחרונה; אבל בשעת הדחק שאין אתרוג אחר, יש לסמוך על הסברא הראשונה ומותר לברך, ובפרט כשלא חסר כלום (כגון נקב מחט), שיש בזה ספק ספיקא – שמא הלכה כיש אומרים שבסעיף ב׳ שאף במפולש צריך חסרון.
ס״ק טו מפולש · אם ניקבה הקליפה העבה מצד לצד שלא כנגד חדרי הזרע, כגון במקום שהאתרוג מתקצר למטה – זה מפולש לשתי הדעות.
ביאור הלכה 1 דיבורים
ד״ה · סעיף ב ואם חסר כל שהוא פסול · דווקא כשחסר מגוף האתרוג; אבל אם חסרה רק הקליפה העליונה הדקה, שהיא כמין גליד, כשר לכו״ע, כמבואר לקמן סעיף ו׳, שאין זה בכלל חסר. מפנה למ״ב שם ס״ק כ״ו.
כף החיים 9 אותיות
אות ט אתרוג שניקב נקב מפולש וכו׳ · אם ניקבה הקליפה העבה מצד לצד – מפולש לכו״ע (מג״א; א״ר; ח״א; בית השואבה). מפנה לקמן אות כ״ד.
אות יב אם היה כאיסר וכו׳ · שיעור איסר: הרמב״ם בפירוש המשנה (חולין פ״ג) כתב שהוא משקל ארבעה גרגרי שעורה, בעובי הראוי ובצורה עגולה; הביאו נקה״כ ביו״ד סי׳ ל״ד. ועוד מפנה לשו״ע שם שהביא יש מי שאומר שאין אנו בקיאים בשיעור איסר ומשערים ברוב רוחב חלל הקנה.
אות יג אם היה כאיסר פסול · נקב מרובע או ארוך – משערים אם כשיעוגל יהיה כאיסר, ואז פסול, כמו ביו״ד סי׳ ל״ד לעניין גרגרת, ודלא ככנה״ג בשם הרדב״ז (מג״א; א״ר; א״א; גר״ז; מ״ב). בית השואבה הסכים, והוסיף שאף אם אין לו אחר – יטלנו בלא ברכה, כיון שברכות אינן מעכבות.
אות טו ואם חסר כל שהוא פסול · דווקא כשחסר מגוף האתרוג; אבל חסרון בקליפה העליונה הדקה (כמין גליד) כשר לכו״ע, כמבואר לקמן סעיף ו׳, וכן כתב המ״ב בביאור הלכה.
אות יז נקטינן · נקטינן ששני פסולים נפרדים הם – ניקב בלא חסרון, או חסר כל שהוא בלא נקב – כסברא הראשונה שכתב מרן בסתם, שכך דעתו. לכן במפולש בלא חסרון, אף בשעת הדחק יטלנו בלא ברכה במקומות שקיבלו הוראות מרן; ובשאר מקומות יש לסמוך בשעת הדחק ליטלו ולברך (מהר״י נבון בגט מקושר; מחב״ר; בית השואבה). מפנה לקמן אות כ׳.
אות יט · בהגה מיהו אם רואה שאין העור והבשר קיים וכו׳ · בספק אם הבשר קיים – מקילים, שהדעה האחרונה (הראב״ד) מכשירה אף בוודאי חסרון שאינו מפולש ופחות מאיסר; וכן בספק אם הגיע לחדרי הזרע כשר, שהרי אין חסרון, ולראב״ד כשר אף במפולש בלא חסרון (ט״ז; א״ר; גר״ז; ח״א; מ״ב). בית השואבה כתב שזה רק במקומות שנוהגים כרמ״א, אבל במקומות שקיבלו הוראת מרן – פסול מספק, ואף שיש ספק ספיקא המתהפך לא יברך, כי ברכות אינן מעכבות. והכף החיים דוחה: אין זה מוכרח, שהרי הט״ז מפרש את דברי הרמ״א שקאי על הסברא הראשונה, ובמקום מנהג לא אומרים ספק ברכות להקל. מפנה לקמן אות כ״ו.
אות כא דהיינו שניקב מצד זה לצד זה · כמו מבוי המפולש (ביאור הגר״א; מ״ב). אבל ניקב מצד אחד, אפילו עד החלל, אינו מפולש וכשר (ב״י בשם בה״ג; לבוש).
אות כג כיון שניקב עד חדרי הזרע וכו׳ · הט״ז (ס״ק ו׳) האריך והעלה שיש באתרוג שלוש קליפות: הדקה מאוד שלמעלה, כמין גליד, שאין בה פסול אלא אם נקלפה כולה; הקליפה החיצונה, שהיא כל עובי האתרוג עד חדרי הזרע וטעמה חריף, ובה חסרון מקצת פוסל להרמב״ם אף בלא פילוש ולראב״ד רק עם פילוש, וגם דין נסדק שבסמוך נאמר בה; והפנימית שבין זרע לזרע. המאמ״ר כתב שדבריו נכונים ומוכרחים, וכן החיי אדם.
אות כו מקרי מפולש · גדולי האחרונים סוברים שבכגון זה דעת מרן כיש אומרים בתרא, וכן בגט מקושר שנוקטים להחמיר כסברא האחרונה שהביא מרן (מחב״ר; בית השואבה). ומה שכתב בית השואבה שאף בספק אם הגיע הנקב לחדרי הזרע אין לברך במקום שקיבלו הוראות מרן – כבר כתב הכף החיים לעיל (סוף אות י״ט) שאינו מוכרח.
ד אתרוג שנימוח מבפנים
סעיף
נשלח על ידי: הרב דוד מיכאלי
מתוך קבוצת איגוד רבני הקהילות
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה