יום ראשון, 4 באוגוסט 2024

דברים

דברים

1. תורה משנה

רבים אירועים על חוזר שהוא מכיון תורה משנה בשם חז״ל בשם מכונה דברים ספר

בתורה כתובים שכבר רבות. ומצוות

עוד והמצוות האירועים על חוזרת התורה מדוע לשאלה אותנו מעוררת זו שחזרה כמובן

ת בין מעטים לא שינויים ישנם כאשר בעיקר פעם? בחומשים שכתובים כפי האירועים אור י

דברים בספר המתואר לבין! הקודמים

מהפרשה- בולטת (דוגמא ה כציווי מתוארת השליחה במדבר בחומש המרגלים: 'שליחת

כולכם אלי "ותקרבו ישראל עם של כיוזמה ו)"אצלנו

ה- בשנה עכשיו הדברים את אומר שמשה לזכור שצריך אלא 40 לדור לארץ הכניסה לפני של הראשונות בשנתיים האירועים בכל היה ולא ממצרים יצא לא ממנו גדול שחלק

במדבר. ההליכה וע יד ענינו הזה הספר דברים לחומש בהקדמתו הרמב״ן כדברי "

יבאר תורה, משנה שהוא הצריכות התורה מצות רוב בארץ הנכנס לדור רבנו משה בו

"… לישראל

ששונים החדשים הקשיים עם שיתמודד הדור והוא לארץ שנכנס הדור הוא זה דור

המדבר דור של. מהקשיים

הדגשים עם המצוות את החדש הדור על ולצוות האירועים על ולספר לחזור צריך משה

הדור לפי הנכונה הזווית את מקבל אירוע כל לארץ. הכניסה לדור הנכונים ינוכיים הח דרכו פי על לנער "חנך בחינת מדברים. ."שאליו

מ משה של בדבריו דגש בכל להתבונן צריך זה לפי חטאי ישראל עם של הסיפור דרך דברים בספר מתחדשות או שחוזרות למצוות ועד מואב) עמון, (אדום, במדבר. המסעות וכאשר שלמים קורבנות בשר רק אכל ולכן למשכן מסביב חנה ישראל עם במדבר לדוגמא

ו לארץ נכנס ישראל עם בשר גם לאכול לו הותר מהמקדש/משכן גדול במרחק גור ל עתיד תאווה בשר התורה בלשון (שנקרא )…חולין

את להזכיר רק נועדה לא במדבר ישראל עם של החטאים על הקשה התוכחה גם

ההיס שחטאנו למרות לארץ, הכניסה לפני ישראל עם את אמונה ללמד אלא, טוריה בארץ השנים במהלך תחטאו אם גם ולכן אותנו עזב לא ה' במדבר וקשים חמורים בחטאים

ולכן לעמו ה' אהבת גודל את לדעת, עליכם להתי לכם אסור בהמשך הרמב״ן וכדברי אש י

ההקדמה " לבם ולחזק חטאתם, בכל ספו י פן לקלקולם יחזירו שלא בדבריו שיוכחו את לרשת נוכל לא אדם: יאמר שלא לעולם. עמהם יתנהג רחמים במדת כי אותם בהודיעו הודיעם ולכן ונאבד, כנגדנו מתוחה הדין מדת תהיה ומיד יחטא, לא אשר אדם אין כי הארץ

ועזר סיוע יתברך, ממנו והמחילה הסליחה כי רחמים, מלא רחמן הקב״ה כי רבנו משה

לב בעבודתו אדם ני " תורא. למען הסליחה עמך כי הכתוב: שאמר וכענין.

להתמודדות רלוונטית שתהיה התורה את ללמוד ואחד אחד לכל חינוכי צורך יש כיום גם

, ישראל ארץ את ויישב מהגלות שיצא לדור בגלות שיהיה הדור דומה אינו שלנו הדור. של

ישראל בארץ נולד שכבר לדור החלוצים דור ו לכל. ית ו העכשו הליברליות עם ומתמודד שלו להתמודדיות הנכונים הדגשים את מתוכה ולברר התורה על לחזור צריך. דור

עצמו כלפי כל. אדם ול למחנכים להורים, משימה זו

****

2. סיפור צריך? למה כחלק נכתב הוא (שגם שופטים מינוי על הציווי מלבד סיפור. היא דברים פרשת רוב

למרבה המדבר. נות ש אירועי על לארץ להכנס שעומד לדור מספר רבינו משה מהסיפור),

א 'פרק מלבד ההפתעה חטא ומרכזם במדבר הראשונה השנה של באירועים עוסק ה

, המרגלים חודשים רק ארעו ש ובמלחמות באירועים ת עוסק ו-ג, ב פרקים הפרשה, רוב

לפני ספורים נאום - ה השנה במהלך מ שה 40 הנדודים הסיבובים, כל את מפרט משה.

נלחם לא הוא שבהם. מים ע או נלחם ישראל שעם והמלחמות היו שומעיו שכל האירועים של בסיפור כך כל מאריך משה מדוע מובן לא ראשון במבט

האלו? באירועים כלל מספר לא הזאת בפרשה רבינו שמשה במיוחד להם? מחדש משה מה

בשנה שהיו אלו על לא גם פעמיים והחד המיוחדים הניסים על לא במדבר, שהיו הניסים על

ה- 40 - ה בשנה גם שהיו השגרתיים על ולא וכו' ארנון מעברות הנחושת, נחש בה, מרי כמי

40 נראים שלכאורה האירועים את רק מספר משה והמן. בלו שלא הבגדים הענן, עמוד בדרך היו בפרשה המסופר פי על בהן (שהנצחונות ומלחמות. הליכה לחלוטין, כטבעיים

האלו? הסיפורים על דווקא ולספר לחזור למשה חשוב מדוע הטבע.)

ה- בשנה היו שלא הבאים הדורות למען האירועים את מספר שמשה לומר ניתן היה 40, במפורש רבות פעמים שכתוב כפי זו היא הדברים שמטרת בפרשה רמז לכך אין אבל

דברים חומש. במהלך

מהותו מהי מגדיר ותחייתו" "ישראל הנקרא החלק של א' בפסקה אורות בספר קוק הרב

של ה תהלת את לספר היא ישראל עם של מהותו ה'" תהלת מספרים "ישראל ישראל 'עם

בעולם לי- יצרתי זו "עם הפסוק פי על הם הרב דברי. יספרו."תהילתי אינ סיפור ו רק שהתרחשו הדברים בין הקשר מציאת אלא אירועים, של רצף או פרטים של, רשימה

שעומד הרעיון את מבטאים ו שהתרחש האירועים כיצד לראות יותר עמוקה ובראיה

. מאחוריהם הגבורה הכרת בתוכו כולל ה' תהלת את ר לספ ישראל שתפקיד לפרט קוק הרב ממשיך

ה ממלכת מקומות בכל.'והתפארת בכל הגדול הרעיון של ההופעה משמעותה הגבורה

(למשל- הקטנים הפרטים - גשמים ""גבורות מלמעלה שיורד חיים שפע של הגדול הרעיון

שלנו התפקיד כולו השפע את לקבל יוכל התחתון שהעולם כך קטנות לטיפות,)מתחלק

על שעובר אירוע בכל, במציאות וחלק חלק בכל מתגלה ה' של הגדול שמו איך לחשוף הוא

בכלל האנושות ועל בפרט ישראל. עם לראות היכולת, וההרמוניה השלמות היא התפארת

רואים כאשר שלמה. תמונה מרכיבים הם וביחד רטים הפ שאר על מתווסף הפרט כל איך בכל ה' ממלכת את מכירים ביחד שלהם השלמות את וגם ה' הופעת את פרט בכל גם

שלם סיפור לספר. מצליחים ו המציאות רבות, חוויות וחווה החיים שטף בתוך נמצא מאמין אדם גם רבות פעמים לא הוא אבל

, חוויה כל של המשמעות את להבין מצליח חוויה בכל מתבטאת עליו ה' השגחת וכיצד

חייו ממכלול מנותקת היא אבל גדולה אמונית חוויה חווה האדם פעמים שני ומצד וחוויה,

חייו כלל על משפיעה היא. ואין ושהם מכירים שהם הסיפורים את דווקא ישראל לעם לספר בוחר רבינו שמשה לומר ניתן

השגחת את בהם הרגישו כולם לא שאולי לוי, ג נס בהם שאין הסיפורים את דווקא חוו,

משה. יחוו שהם ואירוע אירוע בכל עמוקה להתבוננות ישראל עם את להרגיל כדי,'ה סיני מהר שההליכה באמירה הסיפור מהלך בכל משתמש רבינו ("ויאמֶר לאדום ומסביב

לֵאמֹר צַו הָעָם וְּאֶת צ ָפֹנָה לָכֶם פְּנּו, הַזֶה הָהָר אֶת סֹב -לָכֶם רַב לֵאמֹר אֵלַי ה' עֹבְּרִים אַתֶם

אַל מְּאֹד. וְּנִשְּמַרְּתֶם מִכֶם וְּיִירְּאּו בְּשֵעִיר, הַיֹשְּבִים עֵשָו בְּנֵי אֲחֵיכֶם בִגְּבּול לֹא כִי בָם תִתְּגָרּו

כַף- מִדְּרְַך עַד מֵאַרְּצָם לָכֶם אֶתֵן "…רָגֶל ) עם המלחמה ה', וי בציו היתה ומואב עמון או - אֶת לְּפָנֶיָך, תֵת הַחִֹּלתִי רְּאֵה אֵלַי ה' ("וַיֹאמֶר במציאות ה' מהופעת חלק היתה ועוג סיחון

- אֶת לָרֶשֶת רָש, הָחֵל וְּאֶת-אַרְּצֹו; סִיחֹן - לַּמִלְּחָמָה וְּכָל-עַּמֹו, הּוא לִקְּרָאתֵנּו סִיחֹן וַיֵצֵא. אַרְּצֹו

-. יָהְּצָה לְּפָנֵינּו אֱֹלהֵינּו, )"ה' וַיִתְּנֵהּו עלול היה שהעם כפי להתיישבות קרקע כיבוש רק ולא

כ שהרי הדבר, את לתפוס ך ההליכה כל שגם נבין כך ומתוך ראובן ובני גד בני אותו, תפסו

אֲשֶר- ("וְּהַיָמִים במציאות השלמה ה' הופעת למען היתה במדבר עַד בַרְּנֵעַ, מִקָדֵש הָלַכְּנּו

כָל תֹם עַד שָנָה שְֹּלשִיםּושְּמֹנֶה, זֶרֶד, -נַחַל אֶת אֲש-עָבַרְּנּו ֶר מִקֶרֶב הַּמִלְּחָמָה, אַנְּשֵי הַּדֹור

נִשְּבַע׳ה כַאֲשֶר הַּמַחֲנֶה, עַד הַּמַחֲנֶה, מִקֶרֶב לְּהֻּמָם בָם הָיְּתָה ה' יַד וְּגַם. לָהֶם )"תֻּמָם

היומיומית השגרה הגלויים, והניסים ה' השגחת את, אים ורו במדבר נמצאים כאשר יש לכן במציאות, ה' הופעת של כביטויים להחשב פחות עלולים והמלחמות בדרך ההליכה ישראל שמע ועד תורה ממתן האמונה יסודות על המדברת ואתחנן פרשת לפני עוד, צורך,

מה לשם הפרטים, ל כ של השורש מה להביט העם את המרגיל המלא הסיפור את לספר ה הופעת הוא ישראל עם של מהחיים חלק שכל לעם להדגיש צורך יש נועדו. 'הם

כיוון במציאות. שזו מסוגל גם הוא נוצר, הוא שלשמה ישראל של המרכזית התכונה

על להתבונן חלק להיות נועד שהוא ולהבין חייו מהלך של שלב בכל לו שאירע מה כל

במציאות– ה' הופעת של השלם מהסיפור ה.'תהלת

****

הבשן- מלך ולעוג האמורי מלך לסיחון 3. חסדו לעולם כי

במזמור המלך, דוד הנ את במיוחד מציין שבת, בכל אומרים שאנחנו ים סיחון על צחון י

עם ביחד בניצחו מיוחד מה עוג, על הניצחון אלו נות והניסים האירועים שאר מכל יותר

דווקא ה את 'משבחים שאנו במדבר שהיו עלי ו הם אות זוכרים ם לדורות ( גם כתיבת

ע״י התהילים מזמורי המלך דוד היתה 400 לארץ הכניסה אחרי?)שנה

היא רחב בבית באים מתח המרגלים כאשר יהושע בספר נתן שה' יודעת שהיא להם אומרת

- מפחדים הארץ הארץ יושבי וכל הארץ את ישראל לעם הים את לכם קרע ה' שהרי

ועוג סיחון האמורי- מלכי שני את וניצחתם את מחברת רחב. במדבר ביותר הגדול הנס

לפני40 שנה חודשים. כמה לפני המלכים על הטבע בדרך הנצחון עם יחד ב

על פחד ומטילה סוף ים קריעת עם ביחד עומדת שהיא הזאת לחמה במ כך כל מיוחד מה

כנען? יושבי

ל בפתיחה גם מודגשת המלחמות מיוחדות דברים ספר ארך מת התורה. שה מ דברי את

ועוג סיחון הכאת אחרי " … הַיַרְּּדֵן בְּעֵבֶר יִשְּרָאֵל, כָל אֶל מֹשֶה אֲשֶרּדִבֶר הַּדְּבָרִים אֵלֶה אַחֲרֵי

אֲשֶר הַבָשָן, מֶלְֶך עֹוג, וְּאֵת בְּחֶשְּבֹון יֹושֵב אֲשֶר הָאֱמֹרִי, מֶלְֶך סִיחֹן אֵת הַכֹתֹו בְּעַשְּתָרֹת, יֹושֵב

בְּאֶדְּרֶעִי" גם סיחון. עם המלחמה על באריכות מספר משה פרשה ה המשך ב

סיחון את בידך נתתי "ראה ה' ציווי כל מספר משה הדברים בפתיחת האמורי חשבון …מלך שולח משה זאת ולמרות השמים" כל תחת העמים פני על ויראתך פחדך תת אחל הזה היום היה זה האם חולקים (הפרשנים סיחון של בארצו לעבור בבקשה שלום דברי עם מלאכים רוחו את אלוקיך ה' הקשה "כי מסרב וסיחון הציווי) לאחר או להלחם ה' ציווי …לפני

תיתו למען הזה כיום "בידך

ו הי ועוג סיחון של הממלכה וחזק, ות ות גדול היו כנען, בארץ הירדן עבר כל על מלכים שני

31 - יהושע שכבש מלכים לדורות ויזכר הכנענים את יפחיד עליהם שניצחון. ודאי

שמצויים ההנהגה התפיסות שתי את מסמנים ועוג סיחון שתכונות מסביר קוק הרב

העמים. במנהיגי העם כל את אחריו שסוחף מנהיג היה הוא כסייח, היתה סיחון, גת הנה למלחמה אחריו העם כל את מוציא אישיותו דווקא, האדם מכל העניו משה עומד ומולו אחריו ללכת לעם שגורמת זו היא הכלל לטובת הנפש מסירות עם והצנועה. העמוקה

"פרות והנוחות השפע מקום הוא הבשן שונה, היתה עוג הנהגת חיים נותן עוג הבשן"

לימוד היא הנהגתו ועיקר במדבר העם את שמוביל משה עומד כנגדו, לעמו ונוחות שפע מידיות חומריות הבטחות בלי העם לכל ומצוות מוסר של. קבוע

למנהיגות ו סיחון של והנוחה הסוחפת למנהיגות ישראל ועם משה של אלטרנטיבה העמדת של ונהנתנות נוחות חיי הנותנת וקדושה טהרה של מנהיגות היא עוג זאת, המנהיגות שעברו שלמרות להבין, לכנענים שתגרום זו והיא לארץ הכניסה עד ישראל עם את שתוביל

40 סוף ים את ה' הוביש שלמענו העם של ההמשך הוא עכשיו שנכנס ישראל עם. שנה,

סיחון עם שהמלחמה הסבר מוסיף זצ״ל נריה הרב את יבינו שהגויים כדי שמכוונת רק לא

ישראל שעם חשוב) פחות (ולא גם אלא, המיוחדת ותכונתו ישראל לעם ה' של הסיוע עוצמת האומץ את אין ממצרים שיצא לדור רק שלא מתברר עליו. ה' בהשגחת ויאמין יראה

הדור את גם לחזק צורך יש אלא למצרים, יחזרו מלחמה שבראותם חשש ויש להלחם

במדבר40 הלך ש למפרע הבין ומשה ללבב רואה ה' עליו ה' השגחת על. שידע למרות שנה ו סיחון לב בחיזוק הצורך את ישראל שעם כדי נועד לעבור משה לבקשת סרובו ש מתברר

ובכוחותיו בעצמו. יאמין

שמשה כמו והרוחניות. הפיזיות נו ביכולת האמונה מתוך מגיעה במלחמות לנצח היכולת

בהמשך ישראל ם לע אומר דברים ספר את לי עשה ידי ועצם כוחי ואמרת לך… "השמר

מסביר בדרשותיו הר״ן חיל" לעשות כוח לך הנותן הוא כי אלוקיך ה' את וזכרת הזה, החיל

ש ש וודאי הזה, החיל את לי עשה ידי ועוצם כוחי לומר צריך שה 'לזכור זה עם ביחד אבל

במהותם המכירה תפיסה מתוך נלחמים כאשר. חיל לעשות כוח לנו שנותן זה הוא

המיוחדת במלחמות לנצח דשמיא סייעתא. יש הרוחנית מעוצמתנו הנובעת ישראל של

, ליושרה המשפט מערכת בהחזרת להתקדם אלו בימים שנזכה בעז״ה את שתשקף ע״מ

הגאולה בתהליך. להתקדם נזכה כך ומתוך ישראל, עם של המוסר ערכי

****

4 והגאולה המשפט. מערכת

ט' שלפני השבת היא השבת ישעיהו בה ישעיהו" "חזון הפטרת את קוראים אנו ובה באב העונש את שתמנע לתיקון דרך ומציע ישראל בעם והחברתית הדתית השחיתות על מתריע

. והחורבן

הצדק עיר לך יקרא כן אחרי כבראשונה… שופטיך …"ואשיבה ושביה תפדה במשפט ציון

"בצדקה

ז דווקא מדוע כ לתיקון המפתח ה הבעיות ל לחורבן? שהובילו

הנאום פתיחת. מפתיעה רבינו משה של ממנים היו שאם להניח סביר אותנו לכותבי

הנאומים של רבינו משה את פותחים היינו ולא במדבר שנולד הדור, בפני הנאום חווה את

הראשונות השנתיים ואת מצרים יציאת של בא ז, כור במדבר: הגדולים האירועים מתן

(שמוזכר תורה ( סוף ים קריעת )או ואתחנן בפרשת שכלל לא ) דברים בספר מוזכר או

)או ואתחנן בפרשת רק מוזכר הוא (גם העגל: חטא הגדולים החטאים של באזכור חטא

הציווי לאחר נאומו את פותח רבינו.)משה השני במקום רק אבל מוזכר (שאומנם המרגלים

אֲלֵכֶֶ֔ם וָָֽאֹמַַ֣ר העם. על השופטים במינוי ישראל ארץ לכיוון סיני מהר 'לצאת ה של בָעֵֵ֥ת

אֲנָשִִׁ֨ים לָָ֠כֶם …הָבַּ֣ו אֶתְּכֶָֽם שְּאֵֵ֥ת לְּבַּדִִ֖י לָֹֽא־אּוכֵַ֥ל לֵאמֹֹ֑ר הַהִִ֖וא חֲכָמִִ֧ים ּונְּבֹנִִ֛ים וִָֽידֻעִִ֖ים

ָֽט וַתַֹ֣אמְּרֶּ֔ו אֹתִֹ֑י וַָֽתַעֲנִּ֖ו בְּרָָֽאשֵיכֶָֽם׃ וַָֽאֲשִימִֵ֖ם לְּשִבְּטֵיכֶֹ֑ם ֹוב־הַּדָבֵָ֥ר לַָֽעֲשָֹֽות׃ ָאֲשֶר־ּדִבִַ֖רְּת וָָֽאֶקַַּ֞ח

אֶת־רָאשֵַ֣י אֲנָשִִׁ֤ים שִבְּטֵיכֶֶ֗ם וִָֽידֻעִֶ֔ים חֲכָמִים אֲלָפִִ֜ים שָרִֵׁ֨י עֲלֵיכֶֹ֑ם רָאשִִ֖ים אֹותִָ֛ם וָָֽאֶתֵֵ֥ן וְּשָרֵַ֣י

וְּשָרִֵׁ֤י מֵאֶֹ֗ות חֲמִשִים לְּשִבְּטֵיכֶָֽם׃ וְּשָֹֽטְּרִִ֖ים עֲשָרֶֹ֔ת וְּשָרֵַ֣י לֵאמֹֹ֑ר הַהִִ֖וא בָעֵֵ֥ת אֶת־שַֹ֣פְּטֵיכֶֶ֔ם וָָֽאֲצַּוֶה

ַשָמִֹׁ֤ע גֵרָֹֽו׃ בֵָֽין־אִֵ֥ישּובֵין־אָחִִ֖יוּובֵֵ֥ין צֶֶ֔דֶק בֵין־אֲחֵיכֶםּושְּפַטְּתֶַ֣ם פָנִִ֜ים לָֹֽא־תַכִִׁ֨ירּו בַּמִשְּפֶָ֗ט כַקָטִֹׁ֤ן

ִֹׁ֤אל תִשְּמָעֶּ֔ון כַגָדֹל הֹּ֑וא לֵָֽאֹלהִַ֣ים הַּמִשְּפִָ֖ט כִֵ֥י מִפְּנֵי־אִֶ֔יש תָגִּׁ֨ורּו מִכֶֶ֔ם יִקְּשֶַ֣ה אֲשֶַ֣ר וְּהַּדָבָר תַקְּרִבֵּ֥ון

זה באירוע הנאום "פתיחת אֵלִַ֖יּושְּמַעְּתִָֽיו׃ יש לפניו כאשר את ללכת הציווי " הארץ אל 'ה

הַזֶָֽה׃ בָהֵָ֥ר שִֶ֖בֶת רַב־לָכֵֶ֥ם לֵאמֹֹ֑ר בְּחֹרֵַ֣ב אֵלִֵ֖ינּו אֱֹלהִֵ֛ינּוּדִבֵֶ֥ר פְּנַּ֣ו וְּאֶל־ הָָֽאֱמֹרִי֮ הֵַ֥ר לָכֶֶ֗םּובִֹׁ֨אּו ּוסְּעַּ֣ו

כָל־שְּכֵנָיו"… של הביצוע את יש אחריו ומיד " ההליכה תחילת כָל־ אֵַ֣ת וַנֵֵּ֡לְֶך מֵָֽחֹרֵֶ֗ב וַנִסַַ֣ע

רְּאִית אֲשֶַ֣ר הַהִּ֜וא וְּהַנֹורִָׁ֨א הַגָדֹול֩ ֶֶ֗הַּמִדְּבַָ֣ר המהותי הקשר את אותנו "…מלמדת ם בין מערכת

ובין איש בין צדק "ושפטתם בצדק ששופטת המשפט. לארץ הכניסה "לבין רעהו

ש לדעת צריך ישראל עם הקמת אלא הארצות, כשאר ארץ בכיבוש מדובר אין ממלכה

שתפקידה "ממלכת להיות כהנים ישרים שהם פרטיים אנשים רק לא קדוש", וגוי וקרובים

' ה קידוש זה ה'- רצון פי ועל בישרות מתנהלים הציבוריים שמוסדותיה ממלכה, אלא לה', אפשר הגדול שלמים חיים לחיות של, , בריאות, כלכלה צבא הכוללים עם ' וכדו תרבות

כנען עממי שבעת נדחים זו מטרה שלמענן קו הרב שכותב כפי, ב ק אורו ספר מאמר ב ת

בישר האידאות "למהלך אל". בארץ ממלכה והקמת ישראל עם יצירת מטרת מרכז

הפרט לטובת רק איננה ישראל וב כלכלית ונוחות י ואחד, אחד כל של טחונית שאר כמו

אלא העמים, כולו העם כל של כללית מטרה הופ של רוחני יעוד, האלוקי. הצדק עת

חז" תיקנו במקרה. לא המשפט מערכת תיקון דרך הוא הציבריות לתיקון הדרך תפילת ב ל

עמידה את "השיבה ברכת ברכת לאחר "מיד כבראשונה שופטינו. גלויות קיבוץ הגמרא

לארץ החזרה לאחר ש וכותבת עמידה בתפילת הברכות סדר את מסבירה מגילה במסכת

צורך יש מהמינים להפרע לצדיקים שכר ולתת והמלשינים מערכת צריך משפט תקינה

. רק וישרה לאחר מכן, ירושלים לבניין להגיע אפשר המקדש בית. דוד ומלכות

"חזון השבת שנקרא בהפטרה גם ישעיהו" הנביא חטא, ישראל עם כאשר, שנאמרה מוכיח

' ה את עובד ישראל שעם. למרות המשפט במערכת העיוות על ובראשונה בראש בביהמ" ק

ומקריב חושב (וכנראה קורבנות גמור בסדר שהוא ' )ה זה בגלל על אותם מוכיח " לִמְּדּו

מִשְּפָט הֵיטֵבּדִרְּשּו סָבְּאְֵך לְּסִיגִים הָיָה …כַסְּפְֵך אַלְּמָנָה רִיבּו יָתֹום שִפְּטּו חָמֹוץ אַשְּרּו מָהּול

יִשְּפֹטּו לֹא יָתֹום שַלְּמֹנִים וְּרֹדֵף שֹחַד אֹהֵב כֻלֹו גַנָבִים וְּחַבְּרֵי סֹורְּרִים. שָרַיְִך בַּמָיִם וְּרִיב

תגיעה "הגאולה אֲלֵיהֶם -יָבֹוא לֹא אַלְּמָנָה במערכת תיקון שיהיה לאחר רק ט המשפ

" כְּבָרִאשֹנָה שֹפְּטַיְִך וְּאָשִיבָה וְּיֹעֲצַיְִך אַחֲרֵי-כֵן כְּבַתְּחִלָה יִקָרֵא קִרְּיָה הַצֶדֶק עִיר לְָך נֶאֱמָנָה

צִיֹון תִפָדֶה בְּמִשְּפָט ָוְּשָבֶיה " בִצְּדָקָה

אנו מקום תופס שהמשפט רואים, שהרי בתורה מרכזי יתרו בפרשת הדיינים מינוי מופיע

בכמה מסביר אורות בספר קוק. הרב תורה מתן לפני עוד, המשפט חשיבות את פסקאות

וכך הרב חלק ב כותב פסקה ותחיתו ישראל ' ב, בתפסו ע״ה רבנו "משה אתו כח את

, באומה יסודו, בתחלת המשפט סוף עד המשפט ערכי כל את העלה הדורות כל לאותו

האלהי התכן עם יחדו באה אלהים, ודרישת אליו באים ישראל שמשפטי המשפט

אלי בא דבר להם יהיה, כי אלהים לדרש העם אלי יבא:)כי " יח. שמות הישראלי( ושפטתי

חקי את. והודעתי רעהו ובין איש בין אלהים."ודרישת תורותיו ואת האלהים של המשפט

נשארה, ישראלית סגולה שהיא מתגלה באופי האלהי עולמי הכולל בארץ וזורח עד, ישראל

בארץ, נחלתו חבל מקום האורה של ". הקדש סגולת של שתוכנו הבין רבינו משה המשפט

, המציאות פרטי 'בתוך ה רצון הופעת, אלא לשני אחד נזיק, שלא חברתי סדר רק אינו שלשמה המטרה היא זו והופעה אנו לארץ. נכנסים

הרב קוק את שם מסביר הנזק הגדול שעשתה הנצרות כאשר כל את בטלה המצוות

הפרטיים חייו את מנתקת בעצם, היא המעשיות האדם של והציבוריים. ה' מרצון היא

של אישיותו על פועל לא הזה החסד אבל חסד, של מתוכן ריקה אמירה רק השאירה האדם

מכיוון שאין מחייב צד בו, מעשית מבחינה לכן הדורות במהלך " החסד "דת כיצד ראינו

הוציאה אכזריות מתוכה גדולה הוא. המשפט כך כל להפוך האדם על שפועל זה למוסרי

ורגע רגע בכל, לבדוק יותר של הגדולים הערכים כיצד ביטוי לידי באים התורה בכל

שלו. מעשה

הרמב" כותב ם לפרוש בהקדמה על הסיבות שאחת המשנה אבות שמסכת הוכנסה לסדר

עוסק ממנה משמעותי שחלק משום נזיקין בדיני עוסקת שלא, למרות נזיקין בהנחיות

דינים שפוסקים אלו שהם למרות מוסריות להנחיות צריכים הם. גם לדיינים מוסריות של

אחרים אנשים – לתקן הוא המשפט מטרת, שהרי למושלמים אותם הופך זה אין את

יותר גדולה סכנה ישנה והשפעה תפקיד בעל שהאדם וככל האדם של אישיותו לגאווה

. ושחיתות

ערכי עולם משקף המעשים של ביותר הקטנים לדקדוקים היורד התורה משפט אלוקי

את המדריכים שופטים ממנים. כאשר עמוק נמצא העם - התורה משפט פי על העם בדרך

אותו המנחה חיים את לתקן חייו ואישיותו ושל הפרטי האדם של העם פי על כולו מוסר

.' ה

לפני הן אותנו, מדריכה התורה בתחילת והן תורה מתן ההכנה, לארץ לכניסה שהבסיס

ובארץ בעם השכינה להשראת משפט מערכת הוא פרט כל המנחה מסודרת בחיים כיצד

האישיים חיינו את להפוך 'וכיצד ה רצון פי על לנהוג יותר למוסריים כולו העם את וגם

. חורבן ולמנוע בארץ לזכות הדרך זו ה- שם את הציבוריים בחיים להופיע 'כיצד

****

והגאו החורבן שורש לבדי- אשא איכה 5. לה

הפסוק את לקרוא ישראל מקהילות בחלק נהגו טָרְּחֲכֵֶ֥ם לְּבַּדִֹ֑י אֶשִָ֖א "אֵיכֵָ֥ה ּומַָֽשַאֲכִֶ֖ם

האם בירור צריך זה. מנהג איכה מגילת קריאת של "במנגינה וְּרִָֽיבְּכֶָֽם בגלל רק הוא שמוזכר

בפסוק " המילה זה?" איכה לכאורה והרי של ההקשר הפסוק הזה, חיובי הוא שהרי פסוק

זה השופטים מינוי של בהקשר נמצא בו ומודגשת ישראל עם של ריבויו בגלל הבקשה של

הריבוי להגדלת משה בָעֵֵ֥ת אֲלֵכֶֶ֔ם "וָָֽאֹמַַ֣ר ' ה אֶתְּכֶָֽם׃ שְּאֵֵ֥ת לְּבַּדִִ֖י לָֹֽא־אּוכֵַ֥ל לֵאמֹֹ֑ר הַהִִ֖וא

עֲלֵיכִֶ֛ם יֹסִֵ֧ף אֲבָֹֽותֵכֶֶ֗ם 'אֱֹלקי ה לָרָֹֽב׃ הַשָמִַ֖יִם כְּכָֹֽוכְּבֵֵ֥י הַיֶֹ֔ום וְּהִנְּכֶַ֣ם אֶתְּכֶֹ֑ם הִרְּבַָ֣ה אֱֹלָֽהֵיכִֶ֖ם כָכִֶ֖ם

למנות הציווי מופיע זה פסוק אחרי "ומיד לָכֶָֽם׃ כַָֽאֲשִֶ֖רּדִבֵֶ֥ר אֶתְּכֶֶ֔ם וִָֽיבָרְֵַ֣ך פְּעָמִֹ֑ים אֶַ֣לֶף את

" השופטים בַּ֣ו ָה אֲנָשִִׁ֨ים לָָ֠כֶם חֲכָמִִ֧ים וִָֽידֻעִִ֖ים ּונְּבֹנִִ֛ים לְּשִבְּטֵיכֶֹ֑ם."א" בְּרָָֽאשֵיכֶָֽם וַָֽאֲשִימִֵ֖ם כ

ע״י חורבן של הקשר הזה לפסוק לתת מדוע אנו בו המנגינה קוראים אותו?

חז" ל במדרש איכה חיברו רבה בין הזה בפסוק האזכור שמילה הנוספות הפעמים י לש ת זו

י ע" מוזכרת " הנביאים, ישבה איכה שלשה נתנבאו, : משה איכה בלשון. וירמיה ישעיה

, לזונה היתה )'איכה א: ישעיה אמר(,'ישעיה וגו לבדי אשא )'איכה א: דברים אמר( משה: אמר( ירמיה ) א איכה: לוי רבי. אמר בדד ישבה איכה משל שהיו למטרונה לה שלשה

ראה, ואחד בפחזותה אותה ראה, ואחד בשלותה אותה ראה, אחד שושבינין אותה

, טרחכם לבדי אשא: איכה ואמר ושלותם בכבודם ישראל את ראה משה. כך בניוולה

: ואמר בניוולם אותם ראה, ירמיה לזונה היתה: איכה ואמר בפחזותם אותם ראה ישעיה

". ישבה איכה משה המצבים שלושת בין ההבדל את מציינים חז״ל עם את ראה ישראל

. נענשו הם כאשר וירמיהו חטאו הם כאשר אותם ראה, ישעיהו השלם במצבם לאחר

המדרש הזה לא יותר עוד הפסוק את לקרוא מדוע מובן בפרשה במנגינת איכה והרי משה

מתאר לכאורה! ? השלם מצבם את

(שנת אמת השפת מהנהגת ההתנתקות הוא הנפילות כל ששורש )מסביר תרל״ז משה

עובר השופטים מינוי את מתאר שהוא לאחר מיד. משה השופטים ומינוי רבינו לתאור

( המרגלים חטא משה, והגלות החורבן שורש הוא הזה.)החטא העגל חטא על מדלג כדברי

"שורש לדורות בכיה לכם אקבע ואני חינם- של בכיה בכיתם "אתם תענית במסכת הגמרא

הפסוקים הם הגמרא דברי בתהילים ו ק" פרק " בְּאֶַ֣רֶץ וַַָֽֽ֭יִמְּאֲסּו חֶמְּּדָֹ֑ה: לִדְּבָרָֹֽו לָֹֽא־הֶֶ֝אֱמִֶ֗ינּו

שֶָ֝מְּעֶּ֗ו לֵֹ֥א בְּאָהֳלֵיהֶֹ֑ם וַיֵרָגְּנֵּ֥ו:'ויִשַָ֣א ה בְּקַֹ֣ול: ּולְּהַפִַ֣יל בַּמִדְּבָָֽר אֶֹ֝ותֶָ֗ם לְּהַפִֵ֥יל לָהֶֹ֑ם יָדַֹ֣ו זַַֽ֭רְּעָם

בַגֹויִֹ֑םּוֶ֝לְּזָרֹותֶָ֗ם כאשר, וגם לדורות השפיע לארץ להכנס הרצון ": חוסר בָאֲרָצָֹֽות נכנסנו

לארץ לאחר 40 כבר, הכניסה שנה ולא רבינו משה הנהגת תחת היתה לא באותה רמת

, ומכאן להיות יכולה שהיתה כפי וקדושה חיבור ההדרדרות התחילה עד שהובילה לחורבן

של בחיבור מדובר. לא ולגלות זיהו חז״ל אלא דומות מילים. החורבן שורש את

אפשר אולי " הפסוק תפקיד בהבנת לכך רמז למצוא משה "והרי לבדי אשא איכה אומר

לפני שני פסוקים "וָָֽאֹמַַ֣ר אֲלֵכֶֶ֔ם לָֹֽא־אּוכֵַ֥ל לֵאמֹֹ֑ר הַהִִ֖וא בָעֵֵ֥ת לְּבַּדִִ֖י " אֶתְּכֶָֽם שְּאֵֵ֥ת מדוע הוא

חוזר? לבדו הציבור בהנהגת הקושי על השני שהפסוק לומר ניתן "א השפ דברי פי על לא

בא ללמד על הקושי מההתרחקות שנוצר הקושי על אלא אובייקטיבי הכמותי- מהנהגת

משה – כך בעקבות ומריבה. , משא טורח ישראל עם בהנהגת יש ישראל עם מתחיל

. לחטוא

לבאר )ממשיך תר״מ (שנת אמת השפת של שהמעלות ליסוד שבמקביל ישראל עם שורשם

,) לבנים סימן אבות (מעשה האבות ע״י נזרעו בנו המיוחדות, והתכונות האבות במעשה כך

גם בחטאים- אין חטא לא ששורשו הבנים בדורות. מהאבות" התחיל אבותינו חטאו

לא "- סבלנו עוונותיהם ואנחנו ואינם- מדובר שאנחנו, אלא מעשיהם בגלל נענשים חטאם

"איכה רבינו משה מהנהגת ההתנתקות גם. כך הבנים אצל חמורים לעוונות גרם הקל אשא

היתה "לאיכה להגיע ישראל לעם, גרמה חטא בכוונת נעשתה שלא,"הגם לבדי " לזונה

ול" ישבה איכה." בדד

"כרמז "איכה אמירות שלושת את המחבר במדרש רואה מלובלין הכהן 'צדוק ר ת י לראי

מנהיגי ישראל את ישעיהו. משה, ישראל מעלת וירמיהו לעם להראות מנסים ישראל את

כך ומתוך הגדולה מעלתם להצילם לעם מדגיש רבינו. משה ומהעונש מהחטא שהריבוי

נובע שלו העצום ' 'ה ה" מרצון אֱֹלָֽהֵיכִֶ֖ם אֶתְּכֶֹ֑ם הִרְּבַָ֣ה וְּהִנְּכֶַ֣ם כְּכָֹֽוכְּבֵֵ֥י הַיֶֹ֔ום הַשָמִַ֖יִם " לָרָֹֽב

לתפוס צריך ישראל "עם לכוכבים עד -עולין עולין "וכשהן 'במגילה הגמ וכדברי את עצמו

להשפיל לכם אסור ולכן מקום של כבניו ע" עצמכם את ישעיהו. גם החטאים י ראה את

מעלתם כיצד תמה ולכן הגבוהה למדרגה נפלתם כה " לזונה היתה "איכה נמוכה תמיהה

זו ישראל לעם לגרום נועדה להיטיב דרכו את ירמיהו של מטרתו. גם שיענש לפני היתה

המשל משמעות."זו אראפאך "וממכותך שבשמים לאביהם ישראל עם את לקרב במדרש

לקרב ניסו שלושתם - שושבינים ששלושתם. "ה לקב ישראל עם את

שהובילה משה מהנהגת התרחקות הוא החורבן שורש חמדה בארץ למאיסה בחטא

המרגלים כך ומתוך, לדורות לבכיה שיקדם התיקון את מעלת הבנת הוא הגאולה ישראל

'אלוקיכם "ה העליונה ' מה נובע הטוב שורש "- אתכם הרבה הבאתנו וממילא הראשונה

והגאולה לארץ "ובהערת הכוזרי ספר בסיום "ל ריה. וכדברי לנו לטוב נועדו הנוכחית בני

י הקדוש ההוא המקום אהבת אל והתעוררותם אדם נחץ גדול, שכר המיוחל הענ י ין וגמול

: שנאמר", כמו רב אתה ציון תרחם תקום עת כי לחננה כי רצו, כי מועד בא עבדיך את

עפרה ואת אבניה," יחוננו לה ישראל בני כשיכספו תבנה אמנם ירושלים כי לומר רוצה -

רק הכוסף- תכלית מקום אל נכסף ". אדם ועפרה אבניה שיחוננו עד הכוסף תכלית מתוך

וטובתו 'עלינו ה השגחת בראית שנעמיק. ככל המקום מעלת על עמוקה הכרה בנת י נה של

נתקן כך לנו הארץ. השלמה לגאולה ונתקרב החורבן שורש את

****


מתוך ארכיון מאמרי איגוד רבני הקהילות

יום חמישי, 1 באוגוסט 2024

מטות מסעי תשפד

מטות - מסעי תשפ״ד

פרשת מטות נפתחת בנקמה ופרשת מסעי מסתיימת בנקמה. פרשת מטות נפתחת בנקמת הכלל, פרשת מסעי מסתיימת בנקמת הפרט. על נקמת הכלל הצטווינו במלחמה במדיין, ונקמת הפרט היא האפשרות שניתנה ל״גואל הדם״ להרוג את מי שהרג את קרובו בשגגה – כל עוד והוא לא נכנס לעיר המקלט.

ההיתר לגואל הדם להמית רוצח בשגגה אינו מובן. התורה מסבירה זאת גם בספר דברים (יט, ו) באומרה שעיר המקלט נועדה להציל את ההורג בשגגה, ״פן ירדוף גואל הדם אחרי הרוצח כי יחם לבבו והשיגו כי ירבה הדרך והיכהו נפש, ולו אין משפט מות כי לא שונא הוא לו מתמול שלשום״. ובכן, לא מגיע להורג בשגגה למות, משום שהוא לא עשה זאת בכוונה, ובכל זאת התורה מאפשרת לגואל הדם לרדוף אחריו ״כי יחם לבבו״, רק בגלל שהוא נסער.

הלכה מעניינת למד מכך רב הונא, כפי שמובא בתלמוד הירושלמי במסכת סנהדרין (פ״ח ה״ח) שאם גנב לקח ארנק מחבירו ו״הפך את פניו לצאת והלך לו״ – הוא מתחיל לברוח, ועמד עליו והרגו אין ההורגו נהרג. מדוע? משום ש״חם לבבו״, לבבו של בעל הבית סוער כנגד הגנב, ולכן אי אפשר להעניש אותו אם הרג את הגנב, למרות שברור שגנב אינו בן מוות.

התורה מתייחסת למצב הנפשי של האדם כנתון עובדתי שלא ניתן לשנותו, והכעס של האדם על מי שהרג את בן משפחתו בשגגה, או על מי שכרגע מנסה לגנוב את ממונו, הוא טבעי ובמובן מסוים אולי אף ראוי. אם התורה הייתה רואה בו חולשה שצריך להתגבר עליה היא הייתה מנחה אותנו להתאמץ ולא להיכנע לרגש הדורש נקמה, כפי שהיא מנחה אותנו בתחומים רבים שלא להיכנע לרגשות או ליצרים, וללמוד להשתלט עליהם.

אין הדבר מוחלט, שהרי מהרגע שדרכה רגלו של גואל הדם בתחום עיר המקלט הוא מקבל חסינות מכל פגיעה, ואין חום הלב של גואל הדם מאפשר עוד פגיעה בו. כל עוד והרוצח נמצא בעיר המקלט, אסור לפגוע בו, אסור לממש את רגש הנקמה – אסור לנקום בו.

אנחנו מוצאים את רגש הנקמה שנאסר במקום נוסף. התורה ציוותה עלינו בפרשת קדושים (ויקרא יט, יח): ״לא תקום ולא תטור את בני עמך, ואהבת לרעך כמוך, אני ה׳״. אדם עשה לחברו רעה. אסור לו להשיב לו כגמולו, ולהיפך, מצווה האדם להיטיב לשונאו ולהקדים אותו לאוהבו! וגם הלכה זאת הוסברה בתלמוד הירושלמי ( ) שכשם שאין האדם נוקם את נקמת ידו האחת שנפגעה מידו השנייה, כך אין אדם מישראל יכול לפגוע בחברו כנקמה על שפגע בו.

לעומת זאת בנקמת הכלל, חז״ל ראו בה משאת נפש נשגבת של משה רבנו, שה׳ הואיל בחסדו לאפשר למשה לחזות בה. כך נאמר במדרש תנחומא (ורשא, פרשת מטות סימן ד):

ד״א נקום נקמת בני ישראל. זהו שאמר הכתוב ׳לא יגרע מצדיק עינו ואת מלכים לכסא ויושיבם לנצח ויגבהו׳ (איוב לו). מהו לא יגרע מצדיק עינו? אין הקדוש ברוך הוא מונע מן הצדיק מה שרוצה לראות בעינו, ללמדך שמשה מתאווה לראות בנקמת המדיינים קודם שימות, והיה מבקש מן הקדוש ברוך הוא על כך שיראם בעיניו, ועליו נאמר (תהלים נח) ׳ישמח צדיק כי חזה נקם פעמיו ירחץ בדם הרשע׳, ישמח צדיק זה משה כי חזה נקם נקמת מדין.

רמב״ן בפירושו לתורה (במדבר לא, ב) כתב בהסברו השני מדוע דווקא משה מצווה לקיים את הנקמה הזאת:

שחלק לו הקדוש ברוך הוא כבוד זה שיראה וישמח צדיק כי חזה נקם, וזה טעם אחר תאסף אל עמך. ומשה חלק כבוד לפנחס שהתחיל במצוה ועליו לגומרה ועשאו משוח מלחמה זו, ואין ראוי שילך אלעזר, כי הוא הכהן הגדול.

כבוד גדול הוא להיות המניע לנקמה הגדולה במדיין, ומשה רבנו מניע את כל מהלך המלחמה, למרות שבפועל הוא לא השתתף בה באופן ממשי, הוא ליווה אותה ברוחו, הוא יזם וניהל ותכנן את הכל (ראה גם באור החיים הק׳ שם).

מרן הראי״ה קוק זצ״ל בספר עולת ראיה (ח״א עמ׳ ריד) על הפסוק ״אל נקמות ד׳״ מסביר את ייחוס הנקמה לה׳, וכינויו בכינוי התמוה ״אל נקמות״. מדוע הכינוי תמוה? – משום שהשם ״אל״ מתייחס למידת החסד, והנקמה היא ביטוי הפוך מחסד, כיצד אפוא שניהם יכולים להתחבר זה לזה, והחסד יבוטא באמצעות הנקמה?

הראי״ה מסביר שתחושת הנקמה הפשוטה, נקמה של חום הלב היא חולשה אנושית שאינה הנהגה אלוהית כלל ועיקר:

תכונה שהיא באה מתוך חולשת הנפש, מתוך שנאה ומשמטמה, מתוך קצף על דבר רע שנעשה בעבר, אינה יכולה להיות מתיחסת בכלל לאחת ממדותיו של הקב״ה, אב הרחמים ומקור הטוב והחסד.

הכעס והנקמה נובעים מתוך חוסר שליטה עצמית, זוהי חולשת הנפש שאינה יכולה לעצור בעד עצמה, היא ההיפך הגמור ממידת הגבורה, שעליה אמרו חז״ל (אבות פ״ד מ״א) ״איזהו גיבור? – הכובש את יצרו״. אכן, הקב״ה טבע באדם את התכונה המושכת אותו להגיב על כל פגיעה, אולם תכונה זו היא חולשה, משום שהיא מתפרצת ללא שליטה, ובמקרה שכזה האדם יכול להגיב ללא כל מידתיות ביחס לפגיעה.

אך לעומת זאת הנקמה האלוהית מגיעה ממקור אחר לגמרי:

על כן צריכים אנחנו להבין את כל תכן הבטוי של נקמה, והמפעלים המורים ענין של נקמה, שאנו רואים במערכת ההנהגה האלוהית בעולם, שהיא באה לא מתוך תכונה של מחשכים, המאפילים את הזהר של הטוב, החכמה והרחמים, אלא שהיא באה להאיר בעולם את כל אוצרות הטוב, להסיר את הסיבות המאפילות את החיים ואת ההוויה בכלל, שהן צמחי הרשע ופרי הכחש והבגידה, שכל זמן שלא יתבערו מן העולם הרי הם מחשיכים אותו. וד׳, אשר אמר יהי אור, מסיר את המחשכים ואת גורמיהם, כדי שהאורה תופיע בעולם, לשמח את כל היצור. אל נקמות ד׳ אל נקמות הופיע.

אותו אדם שנידון כהורג בשגגה שצריך לגלות לעיר מקלט היה פושע! לא מדובר בשגגה שהיא כאונס, אלא בשגגה שהיה בה פשע, האדם לא נזהר ובעטיו נהרג אדם, וכפי שניסח הרמב״ם (הלכות רוצח ושמירת הנפש פרק ו הלכה ג – ד) את הדין:

ויש הורג בשגגה ותהיה השגגה קרובה לאונס והוא שיארע במיתת זה מאורע פלא שאינו מצוי ברוב מאורעות בני אדם ודינו שהוא פטור מן הגלות, ואם הרגו גואל הדם נהרג עליו.

ויש הורג בשגגה ותהיה השגגה קרובה לזדון, והוא שיהיה בדבר כמו פשיעה או שהיה לו להזהר ולא נזהר, ודינו שאינו גולה, מפני שעונו חמור אין גלות מכפרת לו ואין ערי מקלט קולטות אותו שאינן קולטות אלא המחוייב גלות בלבד. לפיכך אם מצאו גואל הדם בכל מקום והרגו פטור.

חום הלב וחולשתו יכולים לקבל מקום כאשר מושא הפגיעה אכן ראוי לעונש! אולם במידה והמציאות אינה כזאת, על כך נאמר הציווי הפשוט ״לא תקום ולא תטור את בני עמך״.

במלחמה במדיין משה רבנו אומר לבני ישראל שהם צריכים ״לתת נקמת ה׳ במדיין״ (במדבר ל, ג). משה רבנו מחנך את עם ישראל לנקמה הראויה, נקמה שהיא מיסוד ״נקמת ה׳״, אותה נקמה שה׳ – אלוהי החסד והרחמים מצטיין בה, שעליה הוא נקרא ״אל נקמות ה׳״, היא היא הנקמה שבני ישראל צריכים לסגל לעצמם.

אכן גם לנכרים צריכים להתייחס באופן שכזה, שכן גם כאן, משה רבנו מדגיש לעם ישראל, הנקמה הזאת היא לא הנקמה שמגיעה מחולשת הנפש הכועסת ורותחת, אלא מכוחה של הנפש המבינה שצריך לטהר את העולם מהרשעה שמחשיכה אותו.

זהו אפוא הפירוש של ה


מתוך ארכיון מאמרי איגוד רבני הקהילות

הלכה פסוקה - בין המצרים

לה״ו חודש תמוז תשפ״ד

הרב חנן שוקרון, רב קהילת ״אורות נחלים״ פתח תקווה

רח׳ משורר 10, קומה פ״ת

0543982345

״הלכה פסוקה״ — צומות החורבן וימי בין המצרים

דיני התענית | מנהגי ימי בין המצרים

---

צומות החורבן

״צוֹם הָרְבִיעִי וְצוֹם הַחֲמִישִי וְצוֹם הַשְּׁבִיעִי וְצוֹם הָעֲשִׂירִי יִהְיֶה לְבֵית יְהוּדָה לְשָׂשׂוֹן וּלְשִׂמְחָה וּלְמֹעֲדִים טוֹבִים״ (זכריה ח)

❖ צום השביעי — הוא צום גדליה, ביום ג׳ בתשרי, ציון ליום שנרצח גדליה בן אחיקם, וכבתה גחלת השלטון היהודי בארץ ישראל לאחר חורבן בית המקדש הראשון.

❖ צום העשירי — ביום עשרה בטבת (י׳), הוא צום ציון ליום שהטיל נבוכדנצר מלך בבל מצור על ירושלים, כשנתיים וחצי לפני חורבן בית ראשון.

❖ צום הרביעי — ביום י״ז בתמוז, הוא צום ציון ליום פריצת חומות ירושלים לפני חורבן הבית.

❖ צום החמישי — הוא צום תשעה באב (ט׳), ציון ליום חורבן שני בתי המקדש.

---

דיני תענית בי״ז בתמוז

הצום הוא זמן מיוחד של חיבור בין אדם לבין דרכים. מקום ה׳ מזכיר ׳צום׳ — ניתוק מהתאוות הגשמיות ומיקוד בקשר הנשמתי עם הבורא יתברך.

❖ רחצה מותרת, ולכן הצריך לניקיון רשאי להתקלח (שו״ע תקנ״ב). יש מחמירים (שעה״צ ח).

❖ שטיפת הפה אסורה. במקום הצורך, כגון כשהריח רע, ישטוף פיו בפחות מרביעית מים. לחלופין, לשטוף במי-פה ולא לבלוע מים. וישתדל מאוד לא לבלוע (ר׳ חזו״ע כט, שו״ע תקס״ז ג).

❖ אם אכל או שתה בשכחה, ואכל או שתה בצום — ימשיך לצום כרגיל, וגם להגיד ׳עננו׳ (ברכ״י תקס״ח א).

❖ מעוברות ומניקות פטורות מהצום. למנהג ספרדים אין להן להחמיר אף. ויש מהאשכנזיות שהחמירו כשאין צער בדבר.

❖ חולים פטורים מהצום. אין איסור מלאכה בצומות הקלים.

❖ תוספות בתפילה: ׳עננו׳ בעמידה, סליחות/תחנונים בשחרית, קריאת פרשת ׳ויחל׳ בשחרית ובמנחה, אשכנזים מפטירים ׳דרשו׳, נשיאת כפי כהנים במנחה הסמוכה לשקיעה.

---

ימי בין המצרים

1. מי״ז בתמוז עד ר״ח אב

נדרש כיום חיזוק תודעה כדי לחוש את העדר המקדש. המלצתי היא ליזום בימים אלו לימוד על המקדש, או ביקור במכון המקדש או בעיר דוד ת״ו.

❖ חסידים ואנשי מעשה נוהגים לומר תיקון רחל אחר חצות היום בימים אלו.

❖ יש להימנע מאמירת ברכת שהחיינו בימי אלו (ספר חסידים תתמ), משום שבת. ומותר לברך שהחיינו ולחדש בגדים ופירות בשבת, וציווי קדושתה ועונג שבת.

❖ מותר לקנות בגד או להזמינו כדי ללובשו אחר ט׳ באב.

❖ מותר להיכנס לבית חדש ואף לערוך חנוכת הבית בימי בין המצרים. ויש מחמירים.

❖ כתבו הפוסקים שאין לערוך ריקודים ומחולות בתקופה זו (מג״א תקנ״א י). לפיכך יש להימנע מהליכה להופעות זמר וכדומה.

❖ האיסור הוא בשמחה ובחגיגיות, ולכן מורה למוזיקה לדוגמא רשאי להמשיך בעיסוקו. ובסעודת מצווה כדוגמת ברית מילה ופדיון הבן אפשר להקל (חזו״ע קנ״ג).

❖ לגבי שמיעת מוזיקה יומיומית — נחלקו הדעות. למעשה פסיקתנו שמותר לשמוע שירים, למעט באופן המביא לידי ריקוד ומחולות.

❖ אין איסור לטייל או לשחות בימי בין המצרים. עם זאת, ראוי להקפיד יותר מבדרך כלל על הזהירות והבטיחות בנושא.

❖ מותר לכל לצאת למסעדות ומפגשי חברים.

❖ קהילות האשכנזים נוהגים שלא להסתפר מי״ז בתמוז (רמ״א תקנ״א ד). יוצאי ספרד — השו״ע כתב להימנע מכך רק בשבוע שחל בו תשעה באב.

❖ לגבי גילוח, נחלקו הפוסקים. בקרב מנהג אשכנז יש שאינם נוהגים איסור גילוח, ויש שהחמירו שלא להתגלח בכל שלושת השבועות עד ר״ח אב. יאחוז כל אחד מנהג אבותיו ויבטא בזה כח המסורת שבתורה שבעל פה. כמובן אין להטיל דופי במנהגם של אחרים בעניין.

---

2. תשעת הימים

משנכנס אב ממעטין בשמחה — משום שנכפלו בו צרות: חטא המרגלים, חורבן שני בתי מקדש, ועוד.

לשמחה יש שני פנים:

1. הפן הראשון קשור למיעוט שמחה באופן כללי — לא ראוי לצאת לבילויים, לנופש או לכל פעילות חגיגית ושמחה במיוחד בימים אלו.

2. הפן השני הוא דברים שחכמים אסרו באופן מדויק בימים אלו — אין רוכשים דברים משמחים שאינם בגדר הקניות השגרתיות, למשל: רהיטים חדשים, החלפת הריצוף, שדרוג מוצרי חשמל, שיפוץ הרווחה, וכדומה.

❖ מותר לעשות תיקונים נחוצים בבית, כמו לתקן מכשירי חשמל, נזילות ח״ו, או להתקין מזגן.

❖ כל מה שאסור לקנות — אין לבצע עסקה (משא ומתן) אצל בעל מקצוע בימים אלו.

❖ לספרדים תספורת וגילוח מותר, הדין מעיק וטוב להחמיר.

❖ כיבוס בגדים: יוצאי אשכנז נמנעים החל מר״ח. לספרדים החל ממוצאי שבת. גם אין ללבוש בגדים מכובסים, ואין לכבס על מנת ללבוש אחרי התענית.

❖ מי שרוצה ללבוש בגדים נקיים צריך ללובשם לפני ר״ח אב על מנת שיאבדו את תחושת הבגד הנקי הטרי. גם לבנים וגרביים — מותר ללבוש כאשר הם נקיים.

❖ בגדי תינוקות מותר לכבס. ונהגו להקל גם לכבס בגדים של ילדים קטנים עד גיל 6.

❖ נהגו שלא לאכול בשר ולא לשתות יין. בעדות תימן הקלו מיום ר״ח.

❖ בשבת מותר לאכול בשר ולשתות יין כרגיל, אפילו בשבת הסמוכה לתשעה באב. וכן גם בסעודת מצווה כמו ברית מילה או פדיון הבן.

---

3. שבוע שחל בו ט׳ באב — יום ראשון ה׳

❖ בני ספרד נוהגים גם בשבוע שחל בו תשעה באב מנהגי אבילות: אין מסתפרים, אין רוחצים בחמים לתענוג, אין מכבסים, ואין משתמשים בבגדים ומצעים מכובסים.

❖ איסור כיבוס אינו נוהג בילדים מתחת לגיל חינוך (גיל 7-8). כמו כן הוא אינו נוהג בגופיות, לבנים וגרביים.

---

כָּל הַמִּתְאַבֵּל עַל יְרוּשָׁלַיִם זוֹכֶה וְרוֹאֶה בְּשִׂמְחָתָהּ


מתוך ארכיון מאמרי איגוד רבני הקהילות

מסעי - חרדה וקהילה

מסעי - ויסעו מחרדה

שבת שלום לכולם. אנחנו מגיעים לסיום ספר במדבר, אחרי שבוע מלא בנסיעות ומחנות בשורות של עליות וירידות, הצלחה והרווחה. ובימים האחרונים אנחנו שומעים לראשונה השנה כל מיני קולות של חרדה בעם ישראל. השבת ניגע בנקודה מסויימת שאינה על דרך הפשט, ואף לא הדרש, אלא ברמזי תורה.

נאמר בפרשת המסעות: ״{כד} וַיִּסְעוּ מֵֽהַר שָׁפֶר וַֽיַּחֲנוּ בַּֽחֲרָדָֽה: {כה} וַיִּסְעוּ מֵֽחֲרָדָה וַֽיַּחֲנוּ בְּמַקְהֵלֹֽת: {כו} וַיִּסְעוּ מִמַּקְהֵלֹת וַֽיַּחֲנוּ בְּתָֽחַת: {כז} וַיִּסְעוּ מִתָּחַת וַֽיַּחֲנוּ בְּתָֽרַח: {כח} וַיִּסְעוּ מִתָּרַח וַֽיַּחֲנוּ בְּמִתְקָֽה: ״

מה זה הר שפר? אומר התרגום ״טוורא דשפירין פירוי״ — הר מלא בפירות מתוקים. וחרדה מתפרשת ״אתר דתווהו על בישתא דמותנא״ — המקום שבו תהו ותמהו על מגיפה ומוות.

כשעוזבים את הר שפר — את המצב השפיר, היפה והשמח, עלולים ליפול לחרדה. מהי חרדה? פחד הוא רגש שמוביל אותנו לפעולה, פחד אותיות דחף. חרדה מחריבה. משתקת את החיים וממרכזת אותם לחששות. שוחקת, מכאיבה.

מה הפתרון לחרדות? אומר התרגום — ליסוע למקהלות, ״אתר כינופיא״ — מקום ההתכנסות. לא סתם התכנסות של הבל, כנסיה שלא לשם שמים, אלא כמו שכותב בעל הטורים — במקהלות ברכו אלהים.

אתמול בגיבוש הקהילתי בנוכחות מעל 50 משפחות, המדריך נתן לנו כמה תרגילים ומשימות, ושיתפנו פעולה לעמוד בהם. אחת המשימות הייתה לומר שלום ולברך אחד את השני, והמטרה: לספור לכמה אנשים אמרת שלום. עשיתי לעצמי אפילו שיטה, לברך לפי הא׳-ב׳ ״אלוף אתה, ברוך תהיה, גדול בתורה״ וכו׳, וכך לזכור. בסוף התרגיל הדבר המדהים שהתגלה הוא שאף אחד לא זכר. כולל אני.

חשבתי לעצמי למה? הרי המשימה הייתה ברורה, ותמיד יש יצר תחרותיות. התשובה היא פשוטה: החום והקרבה בין אנשים — משכיחה כל חישוב קר. כשאתה יושב עם חבר טוב לאכול במסעדה ומשלמים חצי חצי, לא מתחשבנים על כל שקל לכאן או לכאן, כי יש אהבה. האחדות היא הפתרון לחרדות והמחשבות ה״רציונליות״ על העתיד. אין חשבונות.

רבינו בחיי מוסיף וכותב שההתנהגות בנסיעה הייתה לפי המחשבה של בני ישראל. אם חשבו לטובה או לרעה, כך נקבע היעד. המחשבה החיובית שלנו יוצרת מציאות טובה.

והתוצאה של דיבוק חברים ומחשבות טובות יוצרת — ויחנו במתקה. למה מתיקות? כי חרדה זה הפחד מהבלתי צפוי. אם כל דבר יכול לקרות, זה משאיר אותי בלי יציבות. אומרת לנו התורה על דרך הרמז — אם כל דבר יכול לקרות, אז יכולים לצאת פירות מתוקים — מתקה.

זה מתחבר לדברי רש״י שכותב שאף על פי שגזר עליהם לטלטלם בגזירה ארבעים שנה, הקדוש ברוך הוא ממשיך לגלות רחמים ולהראות להם שהכל לטובה, ולמדו מכל צעד במסע.

ועוד משהו. כתוב ומודגש בפרשה שכל מסע היה ״על פי ה׳״. על פי ה׳ יחנו ועל פי ה׳ יסעו. ללמדך שליהודי אין חרדות, כי לא כל דבר יכול לקרות. הכל קורה על פי ה׳, על פי התכנית הא-להית שאנחנו מתבשרים עליה: ״וְנִשְׁבַּעְתָּ חַי ה׳ בֶּאֱמֶת בְּמִשְׁפָּט וּבִצְדָקָה וְהִתְבָּרְכוּ בוֹ גּוֹיִם וּבוֹ יִתְהַלָּלוּ״.


מתוך ארכיון מאמרי איגוד רבני הקהילות

יום רביעי, 31 ביולי 2024

מפגש שביעי - רלבג

לי קורה זה למה

מפגש – שביעי ג "רלב

שביעי פרק רביעי מאמר ה', מלחמות, רלב״ג, בינו אשר והדבקות הקשר התירו בעת רעות לחסיד יגיעו שכבר מדבריו התבאר כבר הנה

הזמן למקרי משולח אז הוא כי יתברך, השם. ובין לרע יגיע שלא הסבה לזאת כן ית וכבר

… רעות שמה מבואר הוא כן, הענין ובהיות. ההם מהמקרים רע לו מסודר יהיה כשלא

הדין אחר נמשך רע או מטוב שישיגם ומה האדם אישי עניני שכל לברכה זכרונו הרב שאמר

– דבקות בזה ירצה או בנפש, הנמצא והעונש הגמול ר״ל האנושי, הטוב בו ירצה אם

הרע וסורה הטוב, ההשגחה דבקות ויקרא וסורה, . ההשגחה הודה הוא כי וזה, קצת קצתם דבריו יסתרו הנה הגופיי, והרע הטוב בזה רצה שאם למקרים ונעזב משולח להיותו יתברך, מהשם מחשבתו בהסירו לחסיד הרעות יקרו, שכבר

רעות לרע יגיעו שלא הסבה לזאת אפשר ושהוא

ראשון פרק, שם הם בדבריהם שיעויין ראוי אשר למעיינים מצאנום אשר שהדעות: דעות שלש מהם האחת

שיראה מה היא כמו המיניי, הטבע מצד אם כי האדם באישי אינה שההשגחה, הפלוסוף

המינים בשאר. הענין והשנית האלהית שההשגחה תורתנו, אנשי המון שיראהו מה היא מהטובות השם יגיע שכבר יראו ולזה האישיי, הטבע מצד האדם מאישי אחד בכל היא צדקם מדרגת לפי טובות לטובים יגיע שהוא רצוני ובמשפט, בצדק מעשיהם לפי, והרעות

רשעם מדרגת לפי רעות לרשעים. ויגיע והשלישית מאנשי המעיינים גדולי שיראו מה היא אפשר שאי מבואר והוא בכלם. לא האדם, אישי בקצת היא האלהית שההשגחה תורתנו,

רביעית דעת בכאן. שיהיה

שני פרק רביעי, מאמר לכל ימצא כבר הנה אותם, מנינו אשר השלש הדעות מאלו דעת בדעת יחקר שכאשר ונאמר

וזה מההראות. פנים מהם אחד הפלוסוף שיראהו שמה ממה הוא ההשגחה זאת מענין

טע לו שיש … שיחשב מה לפי מקיימות חזקות נות האדם פוקד יתברך השם היה שאם והוא יגמלהו עליהם אשר ההם הפרטיות בפעולות ידיעה לו שתהיה לו מחוייב היה מעשיו, לפי אחת באחת שהתבאר מה לפי אפשר, בלתי הוא ואולם פרטיות. שהוא במה יענשהו או

מה לפי ויוליד, הפרטיות, בפעולות ידיעה יתברך לשם שתהיה ההם, מהטענות הטבע מצד האדם באישי האלהית ההשגחה שתהיה אפשר בלתי שהוא שיחשב,

האדם פוקד יתברך השם היה שאם היא, המקום בזה ההם בטענות מיוחדת והיותר. האישיי נמצא ואנחנו האדם. באישי הנופלות ורעות בטובות והיושר הסדר טוב מגיע היה מעשיו, לפי

רבות פעמים ימצא שכבר עד היושר, ו הסדר העדר והרעות מהטובות מהם שיפול במה הרבה האדם כי ועוד מעשיו. לפי האדם פוקד יתברך השם שאין ויוליד לו, וטוב רשע לו, ורע צדיק כאמרו מעשיו, אל ויפנה בו שישגיח זה מפני ראוי ואין יתברך, השם אל ביחס מאד פחות

לבך אליו תשית וכי תזכרנו כי אנוש. מה

עליו שחלקו מה על שטען מה כשטען האמונה בזאת היה שאיוב שתדע וראוי

מהרעות זה בארנו כבר המקום. בזה אליהם רמזנו אשר מהטענות הרבה וזכר, בתכלית

איוב. לספר בבאורנו הבאור

שם, האדם מאישי אחד בכל משגיח יתברך שהשם והוא השני, הדעת בעלי אותו שיראו מה והנה

. . מההראות פנים כן גם לו. יש האלהית שההשגחה פי על שאף היא, האחת. דעות לשתי נחלקו הדעת זה בעלי והנה האלהית ההשגחה לפי והרעות מהטובות שיגיע מה כל אין האדם, מאישי אחד בכל, היא נראה אשר והרעות הטובות והם אחרת, לסבה מיוחס וקצתם ההשגחה, לפי הם קצתם אבל

לפי הוא לאדם שיגיע מה שכל היא, והאחרת ויושר. סדר בזולת באדם נופלות אותן ההשגחה

. האלהית– לפי להם, שהוקשה מפני כי וזה. דעות לשתי כן גם נחלקו השנית הדעת זה בעלי והנה עד האדם, באישי הנופלות והרעות הטובות באלו והיושר הסדר מהעדר שימצא מה הנחתם, עצומות בהצלחות מהרשעים והרבה נפלאות ברעות מהצדיקים הרבה ימצאו, שכבא

שהרע מהם אחד הניח ולזה הספק זה בו שיותר מה להניח מהם אחד אחד. השתדל

תכליתו כשיבחן ספק בלי טוב הוא אבל, , באמת רע איננו לטובים נמצאהו אשר המגיע ספק בלי רע אבל באמת, טוב איננו לרשעים המגיע הטוב וכן הטוב, להגעת דרך שהוא, ר״ל

לטובים מהרעות מגיע שנראהו שמה מניחה והשנית הרע. הגעת אל דרך שהוא, ר״ל ובים לט

הוא לרעים, הטובות מגיע שנראהו מה וכן, האמת דרך על לטובים לא מחשבתנו, לפי האמת. דרך על לרעים לא מחשבתנו, לפי לרעים כן גם

שלישי פרק רביעי, מאמר המיניי הטבע מצד אם כי באדם אינה האלהית שההשגחה הפלוסוף שהניחו מה כי, ונאמר

בסבה המאמר אצל שקדם במה בטולו שהתבאר ממה הוא האישיי הטבע מצד, לא כי התבאר ששם רצוני, ובנבואה בחלום בקסם תגיע אשר בהודעה התכליתית מהרעות מהרבה שינצלו כדי ההודעה זאת להם תגיע ההודעה זאת לקבל המוכנים האנשים בדרך ההודעה זאת להם שתגיע השכל הצליחם אשר האנשים ובפרט עליהם, לבא הנכונות במה שהתבאר כמו האנשים, שאר מבין בשלמות ההודעה זאת תגיע אליהם כי הנבואה,

אשר הפרטי הטבע מצד לנביאים היא ההשגחה שזאת מבואר הוא כן, ענין ה ובהיות שקדם.

ולזה מההשגחה. האופן זה מושגחים הם בעבורו אשר והשלמות מהחכמה האופן בזה בו היו האישיי הטבע מצד האנשים בקצת היא האלהית שההשגחה מבואר. הוא

רביעי פרק רביעי, מאמר מצד האדם מאישי באחד האלהית ההשגחה תהיה שלא שקר שהוא התבאר שכבר ואחר

הטבע מצד מהם אחד בכל ההשגחה שתהיה שקר שהוא כן גם והתבאר הפרטי, הטבע

. . בקצתם תהיה ולא בקצתם, ההשגחה שתהי. ה מזה שיחויב מבואר הוא הנה האישיי,

בו השגיח הפועל השכל אל במדרגה קרוב ויותר נכבד יותר שהוא שמה יראה שכבר וזה

… מציאותו לשמור יותר כלים בו ושם יותר, יתברך השם שיהיה מה שכל תמצא כבר כי מתחלפות מדרגות שבאדם ולפי מציאותו. לשמר יותר כלים לו הוכנו נכבד, יותר חי הבעל אליו יחס חזקי היותר שיהיו יחויב הנה האישיי, הטבע מצד הפועל מהשכל וברוחק בקורבה

האישיי בטבע מושגחים. יותר

חמישי פרק רביעי, מאמר כלים להם בשישים אם בהנמצאות ישגיח הפועל שהשכל בחפוש התבאר שכבר ונאמר

גופיים או מהם וירחיקו ההם, הכלים בעלי האישים מציאותם בהם ישמרו, נפשיים כחות

והמלתעות העגולות והפרסות הקרנים שם שהוא תאמר כאלו ממנו, יתרחק או המזיק,

השגיח ובקצת בטורפים הטרף ולהשגת להם, להזיק שיבא ממי לשמרם חיים בעלי. בקצת

כאלו נפשיות, תשוקות דמיון והנה פעולות או, לבד נפשיות תשוקות בהם ששם בהם שלא פי על ואף אותו, ראותו בעת מהזאב לברוח בטבע תשוקה בטלה שם שהוא תאמר לא ואם הדורסים מהעופות הרבה יברחו האופן ובזה קודם, ראהו ולא מזיק בשהוא הרגיש

החום ובימי ם הדרו לפאת הקור בימי ללכת העופות מן הרבה ויכוונו זה, קודם אותם ראו אליהם יתנועעו אר במקומות להם הנמצאות האותות שישיגו מזולת הצפון, לפאת ותניח

עשב הסנונית אות, ן כשנקרו אפרוחיה עיני על ידוע לעיניהם רפואה שבזה שתדע. מזולת

ש אומנות בדבורים שם שהוא תאמר כאלו הפעולות, דמיון והנה יתהוו בהם אשר שיותיהם י מעשיי שכל להם שיהיה מזולת המזון להם שיחסר בעת ממנו יוזנו אשר הדבש ובעשיית

שלם יותר בצד באדם הוא מההשגחה האופן זה והנה המלאכות אלה ממנו. יסודרו

לו והוכן בשמירתו, לו מועילות רבות מלאכות ממנו יסודרו מעשיי שכל לו הוכן שכבר, מאד רבים דברים אל ולכוין מזיקים רבים מדברים לברוח התשוקות ממנו יסודרו אשר השכל

. . מועילים. מה כפי והשלמות מהטוב מהשפיע יקצר לא יתברך שהשם וזה כן, ראוי היה והנה

. בנמצא לו שאפשר

שם והוא ההשגחה. זאת שתהיה יתכן שזכרנו ההשגחה מאופני אופן באיזה שנעיין ראוי הנה יותר אברים מושגחים היותר באישים בשישים ההשגחה זאת שתהיה אפשר שאי מבואר הטבעי המנהג על שוים הם האחד המין ואישי אחד, ממין כלם שהם לפי מציאותם, לשמר

בכאן שיהיה לא אם האלהים, להם, אשר שיות הנפ והכחות ותמונותיהם אבריהם במספר ובהיות וההטבה ההשגחה צד על אינו דרכו שזה ומה החומר, מהכרח באישים אברים. רבוי

מהאו באחד ההשגחה זאת שתהיה ידמה הנה כן, הענין במה או הנשארים, נים פ

הטובות האנשים לקצת יודיע יתברך שהשם שקדם ממה מבואר שהוא ולפי. להם שיאות

יתברך שהשגחתו מזה יראה הנה בשמירתם, ההשגחה צד על עליהם לבא העתידים רעות וה כדי עליהם לבא הנכון והרע הטוב להם בשיודיע הוא האדם באישי ויכונו מהרעות שישמרו

הטובות. אל

שם האנשים מדרגת התחלפות לפי שונים באופנים ממנו תהיה ההודעה זאת והנה

השכל עם ההתאחדות חזקי הם אשר שהאנשים וזה, הפועל מהשכל והרוחק בקורבה לפי מדרגות, על כן גם וזה הנבואה. בדרך שלם באופן ההודעה זאת להם תגיע הפועל האופן בזה ההודעה להם שתשלם אל מדרגתם תגיע לא אשר ההתאחדות. מדרגות, התחלף

להם יגיע מה לדברים לכוין נפשיות תשוקות להם בשישים יתברך השם להם ישגיח מפאת בהם רע להם יגיע אחרים מדברים ולברוח, ההוא בטוב שישערו מזולת בהם טוב חלושה כן גם ההודעה וזאת ההוא. ברע שישערו מזולת השמימיים מהגרמים אשר. הסדורים

בו רע להם שיבא נכון הוא אשר העת סביב הפחד אנשים לקצת קרה י האופן ובזה לחלושי שיקרה למה מה באופן דומה וזה בעבורו. ההוא הפחד יהיה בדבר שישערו מזולת לזה ובדומה וניצוצם. זהרם מהם ישיגו אבל בעצמם, המאירים הדברים יראו שלא הראות,

חז לא דאיהו גב על אף לברכה זכרונם רבותינו אמרו … חזי מזליה י,

ההשגחה שיהיה אפשר הנה, התשוקה זאת בהם שתושם אל מדרגתם תגיע לא ואשר מהם רעים אחרים מדברים לשמרם ההשגחה צד אל מצערים ענינים בהם בשיביא בם

הרעות מן לשמרם שיהיה מה משל טובות. להם שיגיע אל לכוין או עליהם, לבא, מוכנים יוכל שלא באופן ברגלו קוץ ויכנס הים, לרכב סוחרים עם בדרך הולך טוב שאיש תאמר כאלו השלום עליו דוד אמר בזה כיוצא ועל בים, מהטביעה שימלט אל סבה זה והיה עמהם, ללכת

כאלו טובות, להם שיגיע אל לכוין שיהיה מה ומשל ותנחמני. אפך ב ישו בי אנפת כי ה' אודך שימנע אל סבה זה ויהיה ברגלו, הקוץ ונכנס בשיירה, ללכת פלוני התעורר שכבר תאמר נשאר לא אם אליו מגיעות היו לא עצומות הצלחות לו והגיעו במדינה, ונשאר עמם ללכת

. בה רבות יקראוהו אליו והדומה כלו וזה זכר ינו. אהבה של יסורין לברכה ונם

שישי פרק רביעי, מאמר כלים להם נתן הוא כי יתברך, לשם עול לצדיקים הרע מהגעת האופן בזה שאין מבואר והוא זכרונם רבותנו שכיונו ידמה הרע מן המין זה ואל בהם. נוצרו אשר הרעות מאלו לצאת

רשע בן צדיק זה לו, ורע צדיק באמרם. לברכה

סיכום דברי ספקות והוסרו בו, ספק שאין במה האדם באישי האלהית ההשגחה אופן התבאר ובכאן השלום עליהם שהנביאים היום, עד בהם מלטעון הקודמים סרו לא ההשגחה בענין רבות כן וגם השלום עליו דוד מדברי מבואר וזה שספרו. מה לפי בזה נבוכו הקדש רוח והמדברים

דו אמר השלום. עליו הנביא חבקוק כי ד חרצובות אין כי אראה רשעים שלום בהוללים קנאתי וסוף לבבי, זכיתי ריק אך חיל השגו עולם ושלוי רשעים אלה הנה אולם, ובריא למותם בוגדים תביט למה השלום עליו חבקוק ואמר בעיני. הוא עמל זאת לדעת ואחשבה הדברים

לפי הנמצא הסדור בהעדר נבוכים היו שהם שיורה מה וזה ממנו. צדיק רשע בבלע תחריש

ורעתם האדם אישי בטובות שיחשב. מה ששאל מה וזהו השלום, עליו רבינו משה בזה שנסתפק לברכה זכרונם רבותנו אמרו וכבר וכבר לו, וטוב רשע לו ורע צדיק מה מפני שאל שכבר אמרו דרכיך. את נא הראני באמרו

וחנון רחום אל. ה' ה אמרו והוא השאלה, זאת על יתברך השם לו שהשיב מה זה על 'יראה

תו שנתן וראוי ד ה למצוא עזרנו אשר יתברך לשם ה שיר והי העמוק הדרוש בזה אמת

חסד וכרוב ברחמיו דרכינו לפנינו ומשולל מאד מעטיי הוא לקודמים בו שמצאנו מה כי, יו עד העצום, מהקושי בהבנתו והנה איוב. בספר מזה שמצאנו מה זולת העיונית, מחקירה שאפשר ומה בהשגחה, שיפלו אפשר אשר הדעות אלו שידע למי לא אם שיובן יתכן שלא

הדע מבעלי אחד כל שיטעון. זולתו דברי ולבטל דבריו לקיים ות


מתוך ארכיון מאמרי איגוד רבני הקהילות

כעסו של משה והלכות טהרת כלים

לא המידות יקון — פרשה ה׳ ור

**גנות הכעס**

אנו קוראים בפרשתנו את לקדם שיצא משה על בשליחותו שנלחמו. לאחר הקרב, משדה ששבו הלוחמים, פני נגד בְנֵי יִּשְרָּאֵל — "וַיִּשְּבּו" זאת עם, אך "לא זָּכָּר" כָּל "וַיַהַרְגּו" מהוראותיו חלק אחר מילאו, שלוחמיו משה גילה. להפתעתו המדיינים — "וַיִּקְצֹף מֹשֶה" השבויות הנשים גדודי, למראה מציוויו השינוי. בעקבות פסוק ט׳: "וְאֶת נְשֵי מִּדְיָּן וְאֶת טַפָּם" — "וַיֹאמֶר מֹשֶה אֲלֵיהֶם… הַחִּיִּיתֶם כָּל נְקֵבָּה. הֵנָּה הֵן הָּיּו לִּבְנֵי יִּשְרָּאֵל בִּדְבַר בִּלְעָּם לִּמְסָּר מַעַל בַּה׳ עַל דְבַר פְעֹור וַתְהִּי הַמַגֵפָּה בַּעֲדַת" (פסוקים יד-טז).

על כעסו של משה שפעלו על ישראל — עם בניגוד על "להגן" כדי להילחם יצאו לא ישראל בני ומטרותיה המלחמה ליעדי, אלא כדי לנקום במדיינים שכמעט והמיטו עליהם שואה רוחנית. משה הופתע, כיצד פרח מזכרונם שהמדיינים ביקשו להחטיא את עם ישראל, ועל נשותיהם ובנותיהם שהיוו את זרע הפורענות של המתירנות.

ולא זו בלבד, שהותירו אותן בחיים, אלא שהביאו אותן כשבויות מלחמה למחנה ישראל. אמנם ישראל בני ניצחו בקרב, והרסו את ערי המדיינים, אולם הניצחון האמיתי לא היה שלהם — בהותרת אויביהם של המתירנות, הצליחו להכניס את נשותיהם למחנה ישראל ולהחטיאם.

"וַיֹּאמֶר אֶלְעָּזָּר הַכֹּהֵן אֶל אַנְשֵי הַצָּבָּא"

בעיצומו של קצפו של משה, יצא עליהם בנוכחות אלעזר הכהן ונשיאי העדה. הם יצאו עמו לקבל את פני הלוחמים, ומשה החל להורות להם כיצד לנהוג עם השלל שנלקח, עם כלי הבגדים, העור, העץ ומה שעליהם לעשות.

לפתע נשמע קולו של אלעזר: "וַיֹאמֶר אֶלְעָּזָּר הַכֹהֵן אֶל אַנְשֵי הַצָּבָּא הַּבָּאִּים לַמִּלְחָּמָּה: זֹאת חֻקַת הַתֹורָּה אֲשֶר צִּּוָּה ה׳ אֶת מֹשֶה" (פסוק כא). ללא שיהוי רב, נטל אלעזר את שרביט הדיבור והחל להסביר לאנשי הצבא כיצד יש לטפל בכלי הנכרים ואיך להכשירם. כיצד העז אלעזר לעשות מעשה חמור כה — לפסוק הלכה ולהורות בפני רבו משה?

**מסתלקת חכמתו שכועס אדם כל ממנו**

ולפתע ראו שקולו נדם, נעתקו המילים מפיו — שתיקתו היתה באונס. ישראל בני לא חיכו לשמוע את דברי משה, ולא יכל להמשיך ללמד את הלכות הכשרות ולהורות כיצד יש לנהוג בכלים שהביאו. העם צפה במחזה נדיר, כיצד משה נאבק פתאום עם זכרונו שבגד בו.

מה פשרה של שתיקה זו? חז״ל מבארים: "אמר ריש לקיש: כל אדם שכועס — אם חכם הוא, חכמתו מסתלקת ממנו; אם נביא הוא, נבואתו מסתלקת ממנו. ממשה — דכתיב 'ויקצף'… וכתיב 'ויאמר אלעזר הכהן אל אנשי הצבא הבאים למלחמה: זאת חקת התורה אשר ציווה ה׳ את משה'… מכלל דמשה איעלם מיניה" (פסחים סו ע״ב).

חז״ל מותחים קו ישיר בין כעסו של משה לבין התוצאה — שנתעלמו ממנו הלכות כשרות. אף על שכעס זה על המעשה החמור שעשו הלוחמים.

רבי חיים שמואלביץ מבאר בספרו ׳שיחות מוסר׳, מלבד העונשים הבאים על הכעס: "הכעס גורם לאדם לירד ממדרגתו ולאבד את מעלותיו הרוחניות, ממנו מסתלקת חכמתו ברגע שנולדה בו כזו מידה." ובהמשך כותב: "ואין זה בתורת עונש, אלא כך טבעה של מידה רעה שמברחת את החכמה."

למרות שכעסו של משה לא היה כשל כל אדם, ובוודאי היה נקי מביטויי זעם מכוערים, ספק וללא ביותר עדין — זה גם לו אירע.


מתוך ארכיון מאמרי איגוד רבני הקהילות

אכילת בשר בתשעת הימים

הימים בתשעת אכילת בשר

**הקדמה**

מנהגי האבלות הנוהגים בימי בין המצרים, מטרתם לבטא את הצער הגדול שנטוע בלב העם, עקב חורבן בית המקדש ומקום המקדש. הכותל המערבי וזהותנו יהדותנו מסמלים עבורנו את מקום ישראל. מלחמות הלאומית ועד ימינו: אם אשכחך ירושלים, תשכח ימיני.

---

**א. איסור אכילת בשר ושתיית יין זמן**

**1. משנה מסכת תענית פרק ד משנה ז: **

ערב תשעה באב לא יאכל אדם שני תבשילין, לא יאכל בשר ולא ישתה יין. רבן שמעון בן גמליאל אומר: ישנה (ימעט באכילתו הרגילה).

**2. מסכת תענית דף ל עמוד א: **

אמר רב יהודה: משש שעות ולמעלה אלא שנו, אבל משש שעות ולמטה — מותר. ותרוייהו אמר רב יהודה: אלא שנו בסעודה המפסיק בה, אבל בסעודה שאינו מפסיק בה — מותר.

וצריכא: דאי אשמעינן משש שעות ולמטה — הוה אמינא דאי אפילו משש שעות ולמטה בסעודה המפסיק בה, קמשמע לן. ואי אשמעינן משש שעות ולמעלה — הוה אמינא אפילו בסעודה שאינו מפסיק בה, קמשמע לן.

**3. רש״י שם: **

משש שעות ולמטה — כלפי השחר.

המפסיק בה — דשוב אינו אוכל עוד מאותה סעודה.

**4. רמב״ם הלכות תעניות פרק ה הלכה ו: **

תשעה באב להיות בתוכה ולכבס אסור לספר בשבת שחל, ומשיכנס אב ממעטין בשמחה. וכבר נהגו ישראל שלא לאכול בשר בשבת זו (בשבוע זה) ולא ללבוש כלי מגוהץ ולמרחץ עד שיעבור התענית. ויש מקומות שנהגו לבטל השחיטה מראש החדש עד שיעבור התענית.

**5. שו״ת הרשב״א חלק א סימן שו: **

נהגו אבותיכם נוחי נפש איסור לאכול בשר משנכנס אב. ואף על פי שאין כאן מזו וגדולה, מדין התלמוד אפילו בסעודה שבערב הצום שאינו מפסיק בה מותר לאכול בשר ולשתות יין. ואפילו כן — מי שאוכל בשר בכל המקומות שנהגו בו איסור פורץ גדר ראשונים ופורץ גדר דבריהם ישכנו נחש.

**6. טור אורח חיים סימן תקנא: **

מנהג אשכנז: היחידים נמנעים מבשר ויין מי״ז בתמוז ואילך, ומראש חודש ואילך כולם נמנעים. וכן כתב הרמב״ן: יש כדרך כל השנה שאוכלין בשר ושותין, זולת שבת מקומות, שנוהגים שלא לאכול בשר מר״ח עד התענית.

**7. שולחן ערוך אורח חיים סימן תקנא סעיף ט: **

יש נוהגים שלא לאכול בשר ושלא לשתות יין בשבת זו. ויש שמוסיפין מראש חודש עד התענית, ויש שמוסיפין מי״ז בתמוז.

**8. רמ״א שם: **

ומצניעים מראש חודש ואילך הסכין של שחיטה.

**9. משנה ברורה ס״ק נח שם: **

מר״ח ועד — ור״ח בכלל, וכן המנהג במדינותינו.

**10. ילקוט יוסף מדיני ימי תשעה באב, סעיף כג: **

המנהג פה עיר הקודש ירושלים ת״ו שאין אוכלים בשר מיום ראש חודש אב עד יום עשרה באב, ובראש חודש עצמו מותר לאכול בשר. וכן נהגו, ועד בכלל.

**11. שולחן ערוך המקוצר סימן קג סעיף ח: **

בשאר קהילות ישראל נוהגין שלא לאכול בשר ושלא לשתות יין בתשעת הימים מראש חדש שחל בו תשעה באב ואפילו בשבוע שחל בו תשעה באב. אבל בקהילות תימן לא נתקבל מנהג זה, וזולת בסעודה המפסקת נוהגים כדינא דתלמודא, ואין נמנעים אפילו מאכילת בשר־בהמה. ואז נוהגים להחמיר להימנע אפילו מאכילת בשר עוף, ושתיית יין אסור.

---

**ב. בשר מליח**

**12. מסכת תענית דף ל עמוד א: **

בשר מליח. תנא: ״לא יאכל בשר ולא ישתה יין״ — אבל הוא אוכל בשר מליח ושותה יין מגתו. עד כמה? אמר רב חיננא בר כהנא משמיה דשמואל: בשר — כל זמן שהוא כשלמים. יין מגתו — כל זמן שהוא תוסס.

**13. רש״י שם: **

עד כמה — אלא שהה במלחו, דלא הוי גמור בשר, דלא הוי מליח בשר. כל זמן שהוא כשלמים — שלא אשכחן אכילת שלמים, ולהכי נקט כשלמים, כזמן אכילת שלמים שני ימים ולילה אחד, דאשכחן אכילת שלמים דאקרי בשר, דכתיב (ויקרא ז): ״והנותר מבשר וגו׳״ נפסל אחרי שנים ושלשה ימים, שהטעם.

מגתו — חדש ומתוק, ואינו יין טוב, ומשלשל ומזיק, וישן.

תוסס — רותח.

**14. מרדכי מסכת תענית הלכות תשעה באב רמז תרלט: **

[אפי׳ בסעודה המפסקת] ופסק ראב״י ורשב״ט ומפ רק דמותר לאכול בשר עוף, וראיה דחגיגה (דף ח) גבי ישראל יוצאין ידי חובה בנדרים ונדבות ושמחה — יצאו עופות, שאין בהם שמחה. ומיהו לדידן דנהגינן אסור מראש חודש אפילו בשר עוף ובשר מלוח ויין תוסס — שמחה בהם אסור.

---

**ג. תבשיל בשרי**

**15. שולחן ערוך אורח חיים סימן תקנא סעיף י: **

אסורים בבשר עוף ובשר מלוח ויין תוסס, ומותר לשתות יין להבדלה ולברכת המזון.

**16. בית יוסף אורח חיים סימן תקנא: **

ואף על פי שיש נמנעים מאכילת בשר משנכנס אב, כי לפי שאין שמחה אלא כתב הכל בו כן — אין להמנע מהתבשיל שנתבשל בו הבשר. והא — דלצעורי נפשיה קא מכוין, איצטער.

**17. שולחן ערוך אורח חיים סימן תקנא סעיף י: **

מותרים בתבשיל שנתבשל בו בשר, יש שאומר שהנוהגים שלא לאכול בשר בימים הנזכרים.

**18. משנה ברורה שם ס״ק סג: **

ודוקא בתבשיל של בשר ואבל לאסור אף תבשיל של בשר רק אם נתבשל בשר. והאידנא נהיגי עלמא — דמותר פשיטא, ויש לתבשיל בשר שנפל: כל בקדרה של בשר, לביטול — פשיטא דשרי.

**19. מאמר מרדכי למועדים ולימים פרק כה סעיף לז: **

אבקת מרק פרווה בטעם בשר, מותרת בתשעת הימים. והוא, כי אינה בשר ממש, אף במקום שמפורסם שישנם מאכלים צמחוניים דמויי בשר, כגון מוצרי סויה כאלו שאינם מאכלים למאכלים שהם בשר באמת.

---

**ד. בשר המותרים באכילה**

**20. הגה על השולחן ערוך אורח חיים סימן תקנא סעיף ט: **

ואין שוחטים בו אם כי לצורך מצוה, כגון לחולה או שבת או מילה או פדיון הבן וכיוצא בו.

**21. משנה ברורה שם ס״ק סא: **

יולדות מ״ז קצת כתב המגן אברהם דנהגו ט׳ ואף דבסימן תקנ״ד קצת חולה אפילו. היינו למנוע מבשר ויין ואילך שלא במקום חולי.

**22. חזון עובדיה ארבע תעניות עמ׳ קצד: **

נראה יש, שגם בנידון שהחולה התרפא מחוליו, אלא שעדין הוא חלש ותשוש, להתיר לו לאכול בשר אף בשבוע שחל בו תשעה באב.

**23. מגן אברהם סימן תקנא ס״ק כח: **

מי שאי אפשר לו לאכול מאכלי חלב וגם אין מקריבין ממנו קרבן — יאכל בשר עוף, שאין שמחה אלא בבשר בהמה.

---

**ה. הגשת בשר בחדר האוכל**

**24. שו״ת יחוה דעת חלק ג סימן לח: **

יש מקום לומר שהמגיש מאכלי בשר ללקוחות יהודים במסעדה שלו, עובר משום ״לפני עור לא תתן מכשול״. ואף על פי שאמרו במסכת עבודה זרה (ו): שאיסור ״לא תתן מכשול לפני עור״ אינו נוהג אלא בתרי עברי דנהרא, כלומר: שאין לאדם כל אפשרות לעבור העבירה אלא על ידי זה שמכשילו — אינו עובר בכך. אבל אם על התורה העובר על האיסור, הרי יש עוד מסעדות אחרות המספקות גם מאכלי בשר לכל דכפין, ו״כאן לא תתן מכשול לפני עור״ משום.

ואם ימנע בעל המסעדה הזה מלספק מאכלי בשר, יהיה לו הפסד מרובה שיעזבוהו הלקוחות שלו וירעו בשדה אחר. הואיל, ועיקר המאכל כשר, יש להקל. ובעצם הדבר, הרבנות הראשית מרשה למסעדות כשרות לספק בשר ללקוחותיהם בימים אלה, שהיום כבר כתב בשו״ת הרי בשמים (חלק א׳ סימן נח) שנהגו על נבלות וטרפות במסעדות לא כשרות. ואף שיש חשש שיבואו לאכול בשר בזה, אם לא כן יש לתלות שהלקוח. ובפרט אם יש להם ״הנח לישראל״, ועל היתר זה יש רבים החולקים. ואם אפשר להגיש בשר עוף, עדיף מ


מתוך ארכיון מאמרי איגוד רבני הקהילות

ועל ידי זה // מזמור לתודה // מקהלות עם // ניגון ויז'ניץ - להקת מזמור שיר

צפייה ביוטיוב ערוץ: להקת מזמור שיר נשלח על ידי: לירן ושרית טל מתוך קבוצת איגוד רבני הקהילות