מסעי - ויסעו מחרדה
שבת שלום לכולם. אנחנו מגיעים לסיום ספר במדבר, אחרי שבוע מלא בנסיעות ומחנות בשורות של עליות וירידות, הצלחה והרווחה. ובימים האחרונים אנחנו שומעים לראשונה השנה כל מיני קולות של חרדה בעם ישראל. השבת ניגע בנקודה מסויימת שאינה על דרך הפשט, ואף לא הדרש, אלא ברמזי תורה.
נאמר בפרשת המסעות: ״{כד} וַיִּסְעוּ מֵֽהַר שָׁפֶר וַֽיַּחֲנוּ בַּֽחֲרָדָֽה: {כה} וַיִּסְעוּ מֵֽחֲרָדָה וַֽיַּחֲנוּ בְּמַקְהֵלֹֽת: {כו} וַיִּסְעוּ מִמַּקְהֵלֹת וַֽיַּחֲנוּ בְּתָֽחַת: {כז} וַיִּסְעוּ מִתָּחַת וַֽיַּחֲנוּ בְּתָֽרַח: {כח} וַיִּסְעוּ מִתָּרַח וַֽיַּחֲנוּ בְּמִתְקָֽה: ״
מה זה הר שפר? אומר התרגום ״טוורא דשפירין פירוי״ — הר מלא בפירות מתוקים. וחרדה מתפרשת ״אתר דתווהו על בישתא דמותנא״ — המקום שבו תהו ותמהו על מגיפה ומוות.
כשעוזבים את הר שפר — את המצב השפיר, היפה והשמח, עלולים ליפול לחרדה. מהי חרדה? פחד הוא רגש שמוביל אותנו לפעולה, פחד אותיות דחף. חרדה מחריבה. משתקת את החיים וממרכזת אותם לחששות. שוחקת, מכאיבה.
מה הפתרון לחרדות? אומר התרגום — ליסוע למקהלות, ״אתר כינופיא״ — מקום ההתכנסות. לא סתם התכנסות של הבל, כנסיה שלא לשם שמים, אלא כמו שכותב בעל הטורים — במקהלות ברכו אלהים.
אתמול בגיבוש הקהילתי בנוכחות מעל 50 משפחות, המדריך נתן לנו כמה תרגילים ומשימות, ושיתפנו פעולה לעמוד בהם. אחת המשימות הייתה לומר שלום ולברך אחד את השני, והמטרה: לספור לכמה אנשים אמרת שלום. עשיתי לעצמי אפילו שיטה, לברך לפי הא׳-ב׳ ״אלוף אתה, ברוך תהיה, גדול בתורה״ וכו׳, וכך לזכור. בסוף התרגיל הדבר המדהים שהתגלה הוא שאף אחד לא זכר. כולל אני.
חשבתי לעצמי למה? הרי המשימה הייתה ברורה, ותמיד יש יצר תחרותיות. התשובה היא פשוטה: החום והקרבה בין אנשים — משכיחה כל חישוב קר. כשאתה יושב עם חבר טוב לאכול במסעדה ומשלמים חצי חצי, לא מתחשבנים על כל שקל לכאן או לכאן, כי יש אהבה. האחדות היא הפתרון לחרדות והמחשבות ה״רציונליות״ על העתיד. אין חשבונות.
רבינו בחיי מוסיף וכותב שההתנהגות בנסיעה הייתה לפי המחשבה של בני ישראל. אם חשבו לטובה או לרעה, כך נקבע היעד. המחשבה החיובית שלנו יוצרת מציאות טובה.
והתוצאה של דיבוק חברים ומחשבות טובות יוצרת — ויחנו במתקה. למה מתיקות? כי חרדה זה הפחד מהבלתי צפוי. אם כל דבר יכול לקרות, זה משאיר אותי בלי יציבות. אומרת לנו התורה על דרך הרמז — אם כל דבר יכול לקרות, אז יכולים לצאת פירות מתוקים — מתקה.
זה מתחבר לדברי רש״י שכותב שאף על פי שגזר עליהם לטלטלם בגזירה ארבעים שנה, הקדוש ברוך הוא ממשיך לגלות רחמים ולהראות להם שהכל לטובה, ולמדו מכל צעד במסע.
ועוד משהו. כתוב ומודגש בפרשה שכל מסע היה ״על פי ה׳״. על פי ה׳ יחנו ועל פי ה׳ יסעו. ללמדך שליהודי אין חרדות, כי לא כל דבר יכול לקרות. הכל קורה על פי ה׳, על פי התכנית הא-להית שאנחנו מתבשרים עליה: ״וְנִשְׁבַּעְתָּ חַי ה׳ בֶּאֱמֶת בְּמִשְׁפָּט וּבִצְדָקָה וְהִתְבָּרְכוּ בוֹ גּוֹיִם וּבוֹ יִתְהַלָּלוּ״.
מתוך ארכיון מאמרי איגוד רבני הקהילות
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה