ה "ב התשפ״ד באב ט'
זכר למקדש
1. למקדש זכר צוות מ
א עמוד קטו דף פסחים מסכת בבלי תלמוד
אכילת על מברך והדר ואכיל, מצה אכילת על מברך בלא הדדי בהדי וחסא מצה אכיל והדר ואכיל, מרור
, ברכה למקדש זכר. כהלל
) מרור אכילת: מצוות (בנוסף
א עמוד סו דף מנחות מסכת בבלי תלמוד
למימני ומצוה יומי למימני מצוה אביי: אמר גופא, אמימר שבועי. ומנו יומי מנו אשי רב דבי רבנן שבועי.
אמר שבועי, מני ולא יומי: מני למקדש זכר. הוא
א עמוד מא דף סוכה מסכת בבלי תלמוד א ל )ה בר "(וכן
זכאי בן יוחנן רבן התקין המקדש בית משחרב אחד. יום ובמדינה שבעה, במקדש יטל נ לולב היה בראשונה משנה. אסור כולו הנף יום ושיהא למקדש. זכר שבעה, במדינה ניטל לולב. שיהא
כי ה' נאם ארפאך וממכותיך לך ארכה אעלה כי קרא דאמר יוחנן: רבי אמר למקדש? זכר דעבדינן לן מנא גמרא.
לה- אין דרש לה, אין דרש היא ציון לך קראו נדחה דרישה דבעיא. מכלל
מזרח- בהאיר אכלנו לא מי אשתקד ויאמרו: המקדש, בית יבנה מהרה טעמא? מאי הנף. יום ושיהא נמי השתא
המקדש- בית הוה דלא דאשתקד ידעי לא ואינהו ניכול. המקדש- בית דאיכא השתא התיר, מזרח האיר עומר
. מתיר
(: בנוסף ב התיבה הקפת ערבה) חבטת חג,
_______________________________ _____ __________________________________________________
2. ה שני בית אחרי, והתקווה דרישה
א עמוד מא דף סוכה מסכת אלישיב הגרי״ש הערות
דייקא שני בית חורבן אחר ציון דרישת
מכלל לה אין דורש היא ציון וכו' יוחנן ר' אמר אחר זכאי בן יוחנן ר' דוקא תקנו למה קשה לכאו'. דרישה דבעיא נאמר שני בית חורבן על לה אין דורש היא דציון דקרא וצ״ל ראשון, בית חורבן אחר תקנוה ולא שני בית חורבן זמן הוא מתי או״ה דדנו במגילה גרסינן וכן שני, מקדש יבנה שנה שבעים דאחר כולם נתנבאו הרי ראשון בית דאחר
חורבן לאחר משא״כ זמן, לי' דקביעא יבנה, וביהמ״ק זמן דעוד כולם דידעו בדרישה חסר הי' לא וא״כ שני בית בנין למקדש זכר לתקן צריך הי' ומשו״ה לשכוח שמתחילים ריב״ז ראה שלישי בית לבנין זימני' קבעו דלא שני. בית
להלן (וע״ע ע״א.)מ״ד
למקדש וזכר תקוה
זכר שתקנו תקנות שאר הזכירו ולא אסור כולו הנף יום דיהא תקנה נמי במשנה הזכירו למה התוס' הקשו. שם. מעמד באותו תקנו אלו ששני כיון יחד דהזכירם התוס' ותי' למקדש,
ו למקדש, זכר הוא כאן שתיקן התקנה דכל מתרצים העולם דעתם חלשה למקדש זכר שתיקן שראו ישראל וכלל שלא מפני הוא התקנה סיבת דכל לעיל שנתבאר למה ובפרט יבנה בקרוב דלא משמע זכר דצריך מזה הוא דראי' סיבת שכל אסור כולו הנף יום שיהא לתקן להם צריך הי' זה כנגד משו״ה דרישה וליכא מצוי' והשכחה זמן לה קבעו
ולעודדם להזכירם והיינו המזרח כשהאיר אכלנו לא מי אשתקד ויאמרו המקדש יבנה אה הב דלשנה היא התקנה המקדש יבנה. שמהרה
3. מתעורר המקדש הארת ת
תרנב שנה לסוכות דברים אמת שפת
למקדש זכר ז' ניטל להיות ריב״ז התקין ביהמ״ק משחרב אחד יום ובמדינה שבעה במקדש ניטל לולב במשנה. איתא במקדש כן וכמו העליון שורש שבלולב נענועים ע״י לעורר יכולין טוב יום שהוא בראשון כי ז״ל האר״י בשם ואיתא
נפש שנה עולם בחי' שיש מקומות בכמה כמ״ש והוא ע״ש. שבעה. כל ויש מקומות הקדושה בהם שמתגלה. מיוחדים
ויש נפשות ויש מיוחדים. זמנים הפועל אל מכח להוציא מסייע היום בראשון לכן דבר. יקום שנים ועפ״י מיוחדים. לה אין דורש היא ציון רז״ל כמ״ש למקדש זכר תיקן ריב״ז אכן מסייע. המקום במקדש כן וכמו הלולב. פעולת
מכלל. דרישה דבעיא ג״כ ומסייע המקדש הארת עתה גם מאיר למקדש והשתוקקות הזכירה שע״י. היינו וז״ש כי מחולנו. לאבל נהפך בפסוק במ״א כמ״ש קיים. ביהמ״ק שהי' כמו הפעולה שיעשה שבעה כל ניטל להיות תיקן בחג בנ״י היו כאשר ובודאי השמחה. ע״י אז שהיה מה לעורר יכולים ביהמ״ק מחורבן והעצבון הזכירה ע״י עתה
הי ההלל ועיקר הנפשות. וכל המקומות וכל 'ות הדור כל מתקנים היו נפש. שנה עולם תקונים הג' כל והי' במקדש כל הוא מבואו עד שמש ממזרח הזמן. כל הוא עולם ועד מעתה מבורך ה' שם יהי וז״ש לכל. האירו שבנ״י במקדש
הנפשות כל הוא גוים כל על רם: המקומות.
4. זכר ינו בימ למקדש
מצ – כב סימן דעה יורה י- חלק אומר יביע שו״ת הל הק וות
שאין שבזמן שנראה פי על ואף בדת". גדול וכבוד חזק עמוד המצוה "זאת כותב: תרי״ב) (מצוה החינוך בספר נוהגת הקהל מצות אין הטומאה, מפני ה', פני את ולראות למקדש, לעלות יכולים ואין התורה, מן נוהגת, השמטה
שנים ושבע שכבשו שנים שבע לאחר טין", "שמי שמנו עד אלא הקהל בפרשת נהגו שלא א), מא (סוטה המאירי [וכ״כ שכתוב מה כעין שהוא נראה ישראל, "כל" בבוא שנאמר ממה גם השמטה"]. "שנת במועד נאמר שהרי: שחלקו,
מצות בכמה עשו שרבותינו מכיון אולם ב לב (ערכין עליה, יושביה שכל בזמן יושביה, "לכל" בארץ דרור.)וקראתם
למקדש,""זכר משחרב אחד, יום ובמדינה שבעה, כל במקדש ניטל לולב היה בראשונה א) (מא בסוכה ששנינו וכמו דעבדינן לן ומנא ובגמרא, למקדש". "זכר שבעה במדינה ניטל לולב שיהא זכאי בן יוחנן רבן התקין המקדש בית
מכלל לה" אין "דורש היא ציון שנאמר יוחנן א״ר למקדש זכר ולא יומי מני אמימר א) (סו ובמנחות. דרישה דבעיא מצה של והכריכה הזה, בזמן פסח בליל מרור אכילת (וכן הוא. למקדש" "זכר אמר, העומר), (בספירת שבועי מני וביצה (זרוע תבשילין ב' אכילת וכן ס״א). תעה (סי' ובש״ע א). (קטו בפסחים כמ״ש למקדש", "זכר הם,)ומרור,
פ לקרבן זכר הסדר, בליל (רש״י השבע. על הנאכל פסח לקרבן זכר הוא האפיקומן וכן ב). קיד (פסחים גה. וחגי סח זכר המזבח, את מקיפים שהיו כדרך הסוכות, חג בימי יום בכל בלולב, התיבה את ומקיפין ב). קיט פסחים ורשב״ם
זכר רבה, א הושענ ביום פעמים שבע התיבה את מקיפים וכן כג). הלכה לולב מהל' (פ״ז הרמב״ם וכמ״ש למקדש. בהגה הרמ״א כמ״ש השקל למחצית זכר עושים וכן תרסד). (סי' ובב״י א) מה דסוכה (פ״ד הר״ן וכמ״ש למקדש,
הקהל למצות "זכר לעשות בימינו מצוה שיש האדר״ת הגאון למד ע״ש."ומכאן תרצד). .)(סי' בספרו וכמבואר אתכם מגלה שאני פי על אף אלה, דברי את "ושמתם עקב), (ס״פ בספרי שאמרו מה על גם והסתמך למקדש". "זכר שאמר וכמו עליכם, חדשים יהיו לא לארץ חוזרים אתם שכאשר במצות, מצויינים היו כן פי על אף לחו״ל, הארץ מן
המצות אלו ציונים, לך הציבי כ), לא (פרק ירמיהו חרבן זה תמרורים, לך שימי בארץ, בהם מצויינים ישראל שהיו ברוך הקדוש להם אמר הלכת, דרך למסלה לבך שיתי ימיני, תשכח ירושלים אשכחך אם שנאמר, כמו המקדש, בית
ע״ש וכו'. לארץ" אתכם מחזיר אני ומיד תשובה ועשו בכם חזרו הלכתם, דרכים באלו ראו בני, לישראל, . הוא
5. גאולה לידי המביא, לימוד
העניינים ותוכן הקדמה ישראל) ארץ (ענייני כהן משפט שו״ת
. . הארץ אבדה מה "על שכתוב כמו ד'. תורת את עזבנו הי' גלותנו וסבת מקדשנו בית חורבן עיקר כי ידענו, וכאשר בה מעיננו כל ולשום ולהעמיק להגות הקדושה, תורתנו אל שובנו ע״י כי יודעים אנו תורתי", את עזבם על ד', ויאמר
משפטו על וארמון תלה על עיר תבנה כי הישועה, לנו תבא בא כולה התורה שכל אף אשר מאד, נבין הלא וזאת ישב. במצות בהגיוננו זאת לסגולה נתן הכשר יתרון אלהינו, ערי וישועת אשרנו תלוי ובסגולתה החמדה, שכית היא
אותה. . דורש אלהינו ד' אשר בארץ, התלוי' התורה וכל והמקדש. הקודש. ודעה בשקידה ללמוד נתעורר אם ע״כ
הגומר עליון חסד ע״י מעשה לידי תלמודם יביאנו נוסדו, והמקדש הקודש שעל התורה, חלקי אלה את נכונה
. . עלינו
כי ד', עם יאמר פן מדבר, מדאגה צפו מראשית אדמתו, מעל ישראל גלות בעת היו אשר חז״ל, של קדשם עיני והנה את חלילה ויזניחו בלמודם, בצע מה ובארץ במקדש התלויים החקים את הזאת העת לנו לקיים עת לא אשר אחרי
הודיעו וע״כ למקדש, זכר קבעו ע״כ. לו המיוחד המעשה לידי מהביאו תלויה, בו שישועתנו הזה, הנכבד החלק למקדש זכר לעשות כדי אך והמקום, הזמן מצב לפי העצמית. החובה מצד לא הוא, האלה הדברים ערך כי, אותנו, הערה בזה נתנו גם חז״ל. מדברי לחובה לנו גם הנתן החלק ע״י במקדש התלוים החוקים בתורת מלעסוק נמלט ולא
לא למען הקודש, מחקי זכרון מקצת אתנו להשאיר ז״ל כונתם יבין בין כי לקח, ף ויוסי חכם ישמע כי לב, לחכמי עצמם על ללמד לא למקדש האחדים הזכרונות אלה כי מוסר, נקח מזה בפועל קיומם מאפס מהגיונם לבבנו. נסיר כל בתלמוד הקודש משמרת לשמור לשוב תורתנו דלתי ושוקדי נבונינו רוח לזרז יצאו, כולו הכלל על כ״א יצאו
לעת ומצפה החרכים מן המציץ לנו, ד' לישועת תקוה פתח ונפתח עמנו לעזרת יד נתן ובזה, והקודש המקדש עניני
ונושעה… אליו. נפנה תרנ״ג שנת )(זיימל
____________________________________________________________________________ ___
א עמוד ל דף השנה ראש מסכת חמד חשוקי
ירושלים בנין על מתפללים אנו הרי לה", אין דורש "ציון למה
במדינה ניטל לולב שיהא זכאי בן יוחנן רבן התקין המקדש בית משחרב ע״א) ל (דף ר״ה מסכת בגמרא נאמר שאלה לך ארכה אעלה 'כי יז) ל (ירמיהו קרא דאמר למקדש? זכר דעבדינן מנלן הגמרא שואלת למקדש, זכר שבעה,
מכלל לה', אין דרש היא ציון לך קראו נדחה כי ה', נאם ארפאך וממכותיך דרישה. דבעיא
אנו הרי הלומדים מן אחד שאל היומי, בשיעור ברבים זו סוגיא לימד זצ״ל אלישיב הגרי״ש מרן כשמו״ח והנה ולמה וכו' ירושלים" "ובנה המזון בברכת וכן תשוב", ברחמים עירך "ולירושלים יום בכל פעמים שלש מתפללים
לציון דורש שאין? אמרו
שאפילו היתה, זצ״ל מו״ח שכוונת וכנראה כך? על מתפלל כשאתה היטב מכוין אתה וכי לו, השיב זצ״ל מו״ח תשובה
"דורש בכלל זה אין עדיין אבל המילים, פירוש בלבו חושב?"אם
אלא ציון, את דורשים אין שישראל לא לה'. אין דרש היא 'ציון זה פסוק מפרש ברד״ק עוד, לתרץ אפשר ואולי רבן תיקן ולכן ומבקש. דורש לה שאין חושבים שהם כיון "נדחה", לה וקוראות ציון את מגנות העולם שאומות
לא הם ירושלים למען הנלחשות מהתפילות כי ציון את דורשים שאנו להם להראות כדי מעשה זכאי בן, יוחנן הם כי לציון, הכבוד יחזור ימים, ז' לולב נוטלים ישראל עם את יראו הן אם ולכן מעשים, לראות רוצים הם יודעים,
דורש לציון שיש נחשב זה ודבר למקדש זכר הוא כי להם, וישיבו שבעה, במדינה ניטל ה״לולב" למה. יחקרו
ענין גם יש ואולי תשכח. לא שציון למקדש, זכר שהם מינים ד' כשנוטלים המועד חול בימי לכוין ענין יש זה לפי לפי [גם לציון, דרישה לקיים כדי שכינה, זזה לא שמשם מינים, הד' עם המערבי לכותל סוכות המועד בחול לנסוע
מדרבנן רק הם החג ימות בשאר מינים. ]ד' ה נטילת המערבי בכותל גם שכהיום השיטות רוב
דרישה דבעיא
או תפירה לבחור אפשריות שתי לה ונתנו הלימודים, לזמן מחוץ במקצוע להשתלם אפשרות לה שיש נערה שאלה
תעדיף מקצוע איזה? בישול, להכין יום, כל לעסוק תצטרך היא בזה כי בבישול, שתשתלם עדיף לכאורה תשובה
בתורה לעסוק לבם את לסעוד שיוכלו כדי טובים, מאכלים ביתה. לבני
לעבודת לבם את לחזק אוכל, אדם שכל פשוטים, מאכלים ביתה לבני להכין כי וזאת, בתפירה, שתשתלם נראה אך שונות בצורות מיוחדים, מאכלים להכין היא הבישול, ולימוד השתלמה, שלא כזאת אשה גם יכולה, אשה כל השם,
… הזה בעול. ם תאוותיהם כל למלאות ובניה לבעל צורך כך כל אין ובזה ומשונות,
שיבנה שמיד בשביל גם התפירה, מלאכת את לומדת שהיא תחשוב בתפירה, להשתלם שהולכת נערה כן, ואם בזה תקיים וגם אלקיך', ה' את 'ואהבת מצות תקיים ובזה המקדש, לעבודת המטוה בעשיית לעסוק תתנדב המקדש
מכלל לה' אין דרש היא 'ציון ע״א ל דף השנה בראש הנאמר את הזאת והנערה בציון, לדרוש שצריך, דרישה דבעיא ציון דרישת מצות בזה מקיימת המקדש, לבית המטוה בעשיית לעסוק שתוכל כדי תפירה, . שלומדת
מתוך ארכיון מאמרי איגוד רבני הקהילות
