תפילה עת רצון ועת
שיע ואתחנן פרשת שבוע, פרשת על אגדה במדרשי שבועי ור תשפ״ד│ ב הרב טבדי נימין
רבנו משה תפילת לאור לתפילה הראוי הזמן
יא סימן מקץ פרשת (בובר) תנחומא מדרש 1.
העולם אבות שתקנו תפלות מג' יותר, ין מתפלל אין רבותינו, שנו כך ביום, להתפלל אדם חייב תפלות כמה עד רבינו ילמדנו
שחרית… תפלת תיקן אברהם מנחה… תפלת תיקן יצחק ערבית… תפלת תיקן יעקב משלש יותר להתפלל רשאי אדם אין לפיכך
כולו היום כל והולך אדם מתפלל ולוא. י אמר יוחנן ור' ביום, תפלות
א שאל ראש קלות ג נוה תהא שלא ליה אמר למה, ליה אמר אסור, ליה אמר שעה, בכל להתפלל מהו הקדוש רבינו את נטונינוס
ממנו. קיבל לא בגבורה,
בדא קירי א״ל אצלו, השכים עשה, מה א״ל אצלו, נכנס שעה לאחר, חשוב )(=אדון אי מפרטור שעה לאחר, חשוב )(=מושל
השואל ודם בשר אתה ומה מפיך, מוצא שאתה מה אזניך ישמע א״ל ות, המלכ על מבזה אתה מה א״ל המלך, עליך שלום א״ל מטריח יהא שלא וכמה, כמה אחת על הוא ברוך הקדוש המלכים מלכי מלך המבזה כך, אומר אתה שעה, בכל בשלומך עת. בכל
אומר חלפתא בן יוסי ר' עתים שנאמר לתפלה, הם עת אימתי יד), סט (תהלים רצון עת ה' לך תפלתי ואני שהצבור בשעה רצון
לראותה ושלא לארץ, יכנס שלא עליו נגזר משה שהרי התפלה, מן גדולה לך שאין לתפלה, להשכים אדם צריך לפיכך, , מתפללין וגו הארץ כל את ה' בתפלה׳ויראהו שהרבה, ועל א… לד )(דברים
ב עמוד ז דף ברכות מסכת בבלי תלמוד 2.
עשרה למר לכנפי ליה: אמר יכילנא. לא ליה: אמר לצלויי? כנישתא לבי מר אתי לא טעמא מאי נחמן: לרב יצחק רבי ליה אמר
מלתא- לי טריחא ליה: אמר. וליצלי. דצבורא לשלוחא מר ליה, ולימא. למר ולודעיה ליתי צבורא דמצלי בעידנא - ליה: אמר
יוחי בן שמעון רבי משום יוחנן רבי דאמר ליה: אמר האי? כולי, מאי דכתיב מאי - רצון עת ה' לך תפלתי ואני רצון- עת אימתי
ה אמר כה מהכא: אמר, חנינא ברבי יוסי רבי מתפללין. שהצבור 'בשעה עניתיך רצון בעת הן מהכא אמר, חנינא: י ברב אחא רבי.
מקרב- נפשי בשלום פדה וכתיב: , ימאס ולא כביר אל עמדי היו ברבים כי. לי
3. ואתחנן (פרשת ו סימן ב פרשה (וילנא) רבה )דברים
ד״א לאמר ההיא בעת מתפללין שיהיו לדורות לאמר עזריה א״ר לאמר מהו הצרה, בשעת (דברים לו שנא' פי על אף משה שהרי
)ג מת התחיל הזה הירדן את תעבור לא חנן.
כג פסוק ג פרק דברים (הופמן) לדברים תנאים מדרש 4.
ה אל 'ואתחנן מניין תפלות עשרה וחמש מאות חמש משה שהסדיר מלמד ז א' (יחזקאל שנ' החיות )'פי טל מנין והיא ואתחנן
מנין ישרה רגל ורגליהם מנין כנגד עשרה וחמש מאות חמש ישרה ואתחנן. ג (דב' לו ואמר ונתקבל למרום תפלתו שעלת 'עד
)כ״ז הפסגה. ראש עלה. .
ההוא בעת זו רצון עת י״ד ס״ט (תהלים שנ' )כענין רצון עת ה' לך תפלתי ואני מלפני מבקשין שהיו מדינה לבני מלה״ד מושלו
קלוניא, מדינתן את שיעשה המלך שיעשה המלך מלפני בה שנבקש שעה הרי אמרו לפניו ונפלו אויבים שני לו היו אחת פעם
מדינת קלוניא. ינו בה שאבקש שעה הרי אמר לפניו ועוג סיחון שנפלו כיון לארץ שיכנס המקום מלפני מבקש היה משה כך
נאמר לכך לארץ שאכנס המקום מלפני ההיא… בעת
רצ עת שבת- של מנחה ב ון תורה ולומד יצרו על מתגבר שהציבור שעה
5. חיים אורח טור רצב סימן
אשרי ש״צ אומר מנחה סדר פסוק ואומר וקדיש לציון ובא ע״פ רצון עת ה' לך תפלתי ואני
שער יושבי בי ישיחו המדרש בתריה וכתיב שכר שותי ונגינות וגו רצון עת ה' לך תפלתי 'ואני הוא ברוך הקדוש לפני דוד אמר כשאר זו אומה אין רבש״ע העולם אומות העולם אומות
ומשתכרין כששותין הולכין
על אף אלא כן לא ואנו ופוחזין ה. לך תפלתי ואני ששתינו 'פי
רצב סימן חיים אורח ב״ח 6.
קורין שיהו עזרא שתיקן מפני טוב ביום לאמרו נהגינן דלא דהא הלקט שבלי בשם ב״י כתב נופל בתורה שקורין דכיון דטעם ונראה ע״כ, טוב ביום כן תיקן ולא במנחה בשבת בתורה
רצון עת אז לומר הלשון עולם סדר לא, תשא פ' תנחומא (עי' בספרי ז״ל רבותינו כמ״ש
הכפורים דביום יח) ט (דברים עקב בסדר ז״ל רש״י ומביאו פ״ו) כשכלו יום ארבעים הוקבע לכך כדברך סלחתי למשה ואמר בשמחה הוא ברוך הקדוש נתרצה האחרונים
ברצון. אחרונים אף ברצון הראשונים מה וכו' שלם ברצון שנתרצה ומנין ולסליחה למחילה
בי ומשיחין ן ופוחזי ומשתכרין שותין דהאומות שער יושבי בי ישיחו דאמר ניחא השתא רבי יז) (אות רבה דאיכה בפתיחתא כדאיתא השבתות את שומרים שאנו על עלי ומלעיגין
שאנו כיון רצון עת שהוא בשבתות ה' לך תפלתי ואני אבל שער יושבי בי ישיחו פתח אבא
דלכולי לפי אפשר וגם, לישראל שנתרצה ביום בו לישראל משה שהוריד בתורה קורין
אומרים אנו כן על להם כשניתנה רצון עת אז דהיה לישראל תורה ניתנה בשבת עלמא שהיום רצון עת ה' לך תפלתי ואני ושתו שאכלו לאחר בתורה כשקורין מנחה בשעת בשבת
שקורי התורה לקבלת רצון עת שהוא שתענני. הגורם הוא במנחה עתה בו ן
ב עמוד יז דף מרש״י הפרדס ליקוטי ספר 7.
ט הקץ בעקבי תהיה מעולם כמוה נהיית' שלא אחרונה שצרה בשביל רצון עת ה' לך תפלתי ואני במנחה בשבת אומרין 'למה עד הצרה תהיה היום וכל יהיה שבת ויום שלפניו מה מכל הצרה תכבד האחרון והיום ילדה יולדה עת עד יתנם לכן שנא' חדשים
במנחה עזרתיך תשוע' וביום עניתיך רצון בעת דכת' היא הדא ויושיענו משיח יבא ומיד במנח' נעני' יהיו ישראל ואז המנחה עת שבו תושעון נחת ביום כלומר תושעון ונחת בשוב' דכתי' והיינו עזרתיך תשועה יום שהוא שבת וביום עניתיך רצון עת שהוא
ויהי שנאמר המנחה בתפלת אלא נענה לא אליהו וגם רצון עת קורא המנחה ותפלת תגאלו ויאמר אליהו ויגש המנחה. בעלות
מאיר בר' נתן ר'. מפי גזירה שמבטלת לתפילה עת – וחידוש שידוכים בעניין סופר החתם בשיטת
ו משנה ב פרק מכות מסכת משנה 8.
משוח אף אומר יהודה רבי הרוצח את מחזירין ממשיחתו שעבר ואחד בבגדים המרובה ואחד המשחה בשמן משוח אחד
שימותו בניהם על יתפללו שלא כדי וכסות מחיה להן מספקות כהנים של אמותיהן לפיכך הרוצח את מחזיר מלחמה
ו הלכה ב פרק מכות מסכת ירושלמי תלמוד 9.
[ ב כו, ]משלי כֵּּן לָעוּף כַּּדְּּרוֹר לָנוּד כַּּצִּּפּוֹר
חִּנָּם(לא) קִּלְּלַּת [ ֹלו] תָבֹא, אכן? ותימר בן יוסי רבי דמר כיי ועונה עת שהיה תיפתר
חלפתא: לתפי הן עתים לה, לפני דוד אמר שאני בשעה העולמים רבון הוא ברוך הקדוש [תהילים דכתי' רצון עת תהא לפניך מתפלל
סט, ]יד רצון. עת ה' לך תפילתי ואני
11 ו הלכה ב פרק מכות מסכת משה פני.
דתני פריך אמתני'. אכן ותימר ימותו שלא בניהם על יתפללו שלא כדי
תב: א לא חנם קללת והכתיב תפלתן תועיל ומה
ועונה עת שהיה. תיפתר תפלתם שתקובל להיות יכול שלפעמים כלומר לתפלתן אף רצון עת יהיה ואפשר אדם בני תפלת לקבל רצון עת בשעת
אלו, של חלפתא בן יוסי ר' דאמר כהאי לתפלה הן עתים אף שתקובל
בעת תפלתו שתהא זה על רחמים דוד שביקש מצינו וכן כאלה מאנשים
ושתהא לענות רצון תמיד: מקובלת
11 ב עמוד יח דף קטן מועד.
אשה לארס מותר שמואל: אמר. . אחר יקדמנו שמא מועד, של. בחולו אמר ומי בת ויום יום בכל שמואל: אמר יהודה רב והאמר אחר? יקדמנו שמא שמואל
לפלוני פלוני שדה לפלוני, בת! פלוני ואומרת: יוצאת קול
- אחר יקדמנו שמא אלא: דבעי גברא לההוא שמעיה דרבא הא כי. ברחמים
לך- חזיא אי הכי. חמי ר תיבעי לא ליה: אמר פלניתא- לי תזדמן ואמר: . רחמי
לא- ואי מינך, אזלא לא בה.'כפרת לימות איהו או: דקאמר שמעיה הכי בתר עלה תיבעי לא לך אמינא לאו ליה: אמר מקמיה. תמות איהי או מקמה ומן התורה מן אצטרובילי: בן ראובן רבי משום רב אמר הכי דמילתא?
התורה- מן לאיש. אשה מה' הכתובים ומן הנביאים ובתואל לבן ויען דכתיב
הנביאים- מן הדבר, יצא מה' ויאמרו היא מה' כי ידעו לא ואמו ואביו. דכתיב
הכתובים- מן משכלת אשה ומה' אבות נחלת והון בית. דכתיב
12. רש״י שם
- בה 'כפרת מסייע דלא דקאמר באמנה, ליה (א) מזמנה ולא הואיל כלום, , צלותא
, כלומר אסתייעא ולא עלה צלינא השתא
. מילתא
אמר- מנסבא- לא אי תמות איהי או ואצער לאחר מנסבא כד איחזי דלא מקמאי,
. בה - איהו או איהי דתינסבא מקמי ימות עצמו יקדמנו שלא במועד, מארס ולהכי לאידך,
היא שתמות ברחמים. אחר
13 ב עמוד יח דף קטן מועד מסכת הרא״ש תוספות.
פעמים מ״מ כו'. גברא לההוא שמעיה דרבא הא כי ברחמים אחר יקדמנו שמא הוא רצון עת הגזירה מבטלת. והתפלה
14 נה סימן חיים) (אורח א חלק סופר חתם שו״ת.
ובשמלה טעם, בלא דבר והניח ונישואין אשה קידושי על שהחיינו לברך שלא המנהג ישוב שצריך כ' ב' ענף קכ״ח שרש במהרי״ק
כ״ח סי' חדשה [תבו״ש ]סק״ד ויתבטלו יאבו לא אולי וה״נ מברכין אין אחרים בדעת דתלוי מצוה כל אבודרהם כמ״ש הטעם כ'
והנישואין… הקידושין להנות או זה חדש כלי לקנות הזה לזמן שהגיענו להקב״ה מברכים אנו כי מטעמי', ולא כשמ״ח י״ל ואולי יעץ הוא עצמו בהקב״ה תלוי והכל וכדומה כרגלים עצמו זמן בקדושת ומכ״ש חדש מפרי וחפץ בבחירת התלוי דבר אבל יפיר, ומי
ואין לכך לכופם שמים, מעשי מ הי' לא זע״ז להזדווג הזה הזוג רצה לא ואילו אדם של בחירתו משנה הוא ברוך הקדוש ואין האדם
שלא כיון מ״מ מקומו כאן אין נכון אחר פירוש בו פי' ז״ל, והאר״י ע״א ב' ][סוטה הולד יצירת קודם יום דארבעים בנסתרות עסק לנו
זה לחפץ לזכות עליו גזר שהקב״ה כיון שהתם מחבירו מתנה למקבל דמי ולא, עליו לברך אין לבדו הוא ברוך הקדוש ע״י נגמר
קידושין משא״כ שמים, בידי כולו והוה אחר ממקום כזה חפץ לו מזמין הוא ברוך הקדוש הי' לו לתנו זה רצה לא אילו הזה זמן ב כנלע״ד: זה גוף זיווג על שהחיינו לברך אין מ״מ אחרת אשה שום לו להזמין הוא ברוך הקדוש דביד גב על אף ונישואין
15. סו פסוק כד פרק בראשית על סופר חתם
חשש שהעבד יראה. פירש״י עשה אשר הדברים כל את ליצחק העבד, פר ויס בתפילתו רבקה לו ושנזדמנה הארץ לו שקפצה
מאוד טוב הזיווג יהיה ולא אחר של זוגו בת לו נזדמנה תפילה ע״י ורק יצחק של זוגו בת איננה אולי מגלחין אלו פ' רבא כמ״ש
ר״ל ח'. ] [ברכות מוצא או מצא לי' אמרו במערבא זצ״ל מורי מרבי שמעתי ר וכאש איתתא, על רחמי דבעי גברא להאי ע״ב] [י״ח לעיל כתיב ע״כ העבד חשש וה״נ ממות, מר אני מוצא תפילה בכח מוצא ואי ספק, בלי טוב מצא לו הראויה אבידתו מצא אי
הצלחה היא זו אם מסופק הי'. כי לא אם דרכי ה' ההצליח
מתוך ארכיון מאמרי איגוד רבני הקהילות
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה