ער״ש ואתחנן תשפ״ד:
אנו נכנסים לשבע הפטרות של נחמה: "נחמו נחמו עמי יאמר -לוהיכם". איך עוברים מחורבן לגאולה? במה תלוי המהפך?
אומר הנביא ישעיה:
כָּל גֶּיא – יִנָּשֵׂא, וְכָל הַר וְגִבְעָה – יִשְׁפָּלוּ.
הנביא מתנבא שהכל מקום נמוך – יוגבה, וכל מקום גבוה – יושפל. אולם איך מצב ההרים והגאיות קשור לחורבן ולגאולה?
בפרשה אנו מגלים שהגיא – זהו המצב הנפשי של עם ישראל בעת החטא. אומר משה ביחס למצב שהיו ישראל בעת החטא בשיטים עם בנות מואב:
ונשב בגיא, מול בית פעור
אומר משה: עם ישראל נפל בחטא, מפני שהרגיש שהתרבות הישראלית – בגיא, בהשפלה, ואילו הפעור – זוהי התרבות הגבוהה! בית פעור מתנשא למעלה ועם ישראל מסתכל עליו, מלמטה למעלה.
המצב הזה הוביל את החוטאים להשיל מעליהם את התרבות היהודית הנתפסת כ״חשוכה" ולהיכנע לתרבות שנתפסת כ״נאורה" כביכול.
אולם המצב היה הרבה יותר חמור. גם בתוך עם ישראל, הצדיקים הרגישו שהם "בגיא" מול החוטאים. רפו ידיהם והם לא הרגישו שהם יכולים לקחת את המושכות ואת ההנהגה, וההנהגה הופקרה לאותם שנתפסו בתרבות הנאורה של המואבים.
וכך מצאנו שמשה אומר לשופטי ישראל: "הרגו איש אנשיו הנצמדים לבעל פעור" אולם אין לכך תגובה, והמצב רק הולך ומחמיר.
יותר מכך – זמרי בן סלוא נשיא בית אב לשמעוני, מעז להגיע לאוהל מועד עם המדינית, לעיני משה ולעיני כל מנהיגי העדה, ואין מי שקם מולו. חז״ל אומרים שאפילו משה "נתרשלו ידיו". כיצד? יש אווירה של: "ונשב בגיא" והיא כובלת גם את הצדיקים מלפעול. יש אווירה חברתית שפגיעה במי שמתבולל זו קנאות דתית, והוא המסוכן, ובכך מאפשרים לדרדר את האומה אל התהום בלי שיהיה מישהו שיתפוס במושכות.
במצב כזה מי שמיביל את הנהגת האומה, הם אלו שהעמדה הנפשית שלהם היא שהם הנאורים!
מי שחולל את המהפכה היה פינחס, שהעמדה הנפשית שלו היתה פשוטה: תורת ה' היא הדבר הגדול ביותר שירד לעולם, היא הסדר של העולם, היא הדבר העליון והנעלה יותר על פני כל התורות והדתות והתרבויות השפלות. "ראה מעשה ונזכר הלכה: הבועל ארמית – קנאים פוגעים בו".
מי שחש כלפי תורת ה' שהיא הצדק והטוב והיא הדבר הגדול ביותר שירד לעולם, והיא הנותנת את הסדר האמיתי והטוב לאומה - הפך למנהיג שיוצר את המהפך: "כל גיא ינשא, וכל הר וגבעה – ישפלו". זה היה כוחו של פינחס.
מי שבוחן את מגילת איכה שקראנו השבוע רואה שהיו צדיקים בדור החורבן, אלא שהם ישבו בצד ונתנו לכוחות אחרים להנהיג. כך אומר הנביא:
מֵחַטֹּאת נְבִיאֶיהָ עֲוֹנוֹת כֹּהֲנֶיהָ הַשֹּׁפְכִים בְּקִרְבָּהּ דַּם צַדִּיקִים.
מי שבאותו הדור נתפס בציבור כנביא, כאיש הרוח, ומי שנחשב היה לכהן המייצג את הצדק והאמת – היה עוסק בשפיכת דם הצדיקים. היו צדיקים, אולם הם לא היו הכוח המנהיג באומה. וזאת מפני ש״ישבו בגיא".
מהפך הגאולה יתחולל רק כשרוחו של פינחס - הוא אליהו - תתעבר בנשמותיהם של הישרים, הצדיקים, החסידים והקדושים. כאליהו שהיה כמי שעומד על הר ומסתכל מלמעלה במבט מלגלגל על התרבות ה״נאורה" כביכול של איזבל בת מלך צור ושל נביאי הבעל והאשרה, עד שסוחף את כל עם ישראל אחריו, עד שאמרו "ה' הוא ה-לוהים".
אליהו היה יחיד בדורו, ועל כן המהפך שעשה היה רגעי, אולם כשרוחו תפעם בדור שלם של ישרים וצדיקים – הרי ש״כל גיא ינשא" ותקום הנהגה באותה שתביא את הגאולה: "הנה אנכי שולח לכם את אליה הנביא".
את העמדה הנפשית הזו, שלהיות גדולים, מנהיגים, מנסה משה בפרשה להנחיל לישראל:
כִּי הִוא חָכְמַתְכֶם וּבִינַתְכֶם לְעֵינֵי הָעַמִּים, אֲשֶׁר יִשְׁמְעוּן אֵת כָּל הַחֻקִּים הָאֵלֶּה וְאָמְרוּ רַק עַם חָכָם וְנָבוֹן הַגּוֹי הַגָּדוֹל הַזֶּה.
כִּי מִי גוֹי גָּדוֹל אֲשֶׁר לוֹ -ֱלֹהִים קְרֹבִים אֵלָיו כַּה' -ֱלֹהֵינוּ בְּכָל קָרְאֵנוּ אֵלָיו.
וּמִי גּוֹי גָּדוֹל אֲשֶׁר לוֹ חֻקִּים וּמִשְׁפָּטִים צַדִּיקִם כְּכֹל הַתּוֹרָה הַזֹּאת אֲשֶׁר אָנֹכִי נֹתֵן לִפְנֵיכֶם הַיּוֹם.
"כל גיא – ינשא!".
סד״ש ואתחנן תשפ״ד:
בפרשה מוזכרים אבות האומה תשע פעמים, מתוכם 8 פעמים בהקשר לכך שיציאת מצרים והכניסה של עם ישראל לארץ היא רק בזכות הברית והאהבה והשבועה לאבות:
לְמַעַן תִּחְיוּ וּבָאתֶם וִירִשְׁתֶּם אֶת הָאָרֶץ - אֲשֶׁר ה' -להי אֲבֹתֵיכֶם נֹתֵן לָכֶם
וְלֹא יִשְׁכַּח אֶת בְּרִית אֲבֹתֶיךָ - אֲשֶׁר נִשְׁבַּע לָהֶם.
וְתַחַת כִּי אָהַב אֶת אֲבֹתֶיךָ וַיִּבְחַר בְּזַרְעוֹ אַחֲרָיו וַיּוֹצִאֲךָ בְּפָנָיו בְּכֹחוֹ הַגָּדֹל מִמִּצְרָיִם.
וְשָׁמַעְתָּ יִשְׂרָאֵל וְשָׁמַרְתָּ לַעֲשׂוֹת אֲשֶׁר יִיטַב לְךָ וַאֲשֶׁר תִּרְבּוּן מְאֹד כַּאֲשֶׁר דִּבֶּר ה' -להי אֲבֹתֶיךָ לָךְ - אֶרֶץ זָבַת חָלָב וּדְבָשׁ.
וְהָיָה כִּי יְבִיאֲךָ ה' -להיךָ אֶל הָאָרֶץ - אֲשֶׁר נִשְׁבַּע לַאֲבֹתֶיךָ לְאַבְרָהָם לְיִצְחָק וּלְיַעֲקֹב לָתֶת לָךְ
וְעָשִׂיתָ הַיָּשָׁר וְהַטּוֹב בְּעֵינֵי ה' לְמַעַן יִיטַב לָךְ וּבָאתָ וְיָרַשְׁתָּ אֶת הָאָרֶץ הַטֹּבָה - אֲשֶׁר נִשְׁבַּע ה' לַאֲבֹתֶיךָ.
וְאוֹתָנוּ הוֹצִיא מִשָּׁם, לְמַעַן הָבִיא אֹתָנוּ לָתֶת לָנוּ אֶת הָאָרֶץ - אֲשֶׁר נִשְׁבַּע לַאֲבֹתֵינוּ.
כִּי מֵאַהֲבַת ה' אֶתְכֶם וּמִשָּׁמְרוֹ אֶת הַשְּׁבֻעָה אֲשֶׁר נִשְׁבַּע לַאֲבֹתֵיכֶם - הוֹצִיא ה' אֶתְכֶם בְּיָד חֲזָקָה וַיִּפְדְּךָ מִבֵּית עֲבָדִים מִיַּד פַּרְעֹה מֶלֶךְ מִצְרָיִם.
מדוע משה מדגיש את הנקודה הזו לעם ישראל?
אפשרות אחת היא כדי שאותו הדור ידע שהם מצד עצמם לא היו ראויים להיגאל ולהיכנס לארץ. ואכן כך מובא בפרשה הבאה:
לֹא בְצִדְקָתְךָ וּבְיֹשֶׁר לְבָבְךָ אַתָּה בָא לָרֶשֶׁת אֶת אַרְצָם כִּי בְּרִשְׁעַת הַגּוֹיִם הָאֵלֶּה ה' -ֱלֹהֶיךָ מוֹרִישָׁם מִפָּנֶיךָ וּלְמַעַן הָקִים אֶת הַדָּבָר אֲשֶׁר נִשְׁבַּע ה' לַאֲבֹתֶיךָ לְאַבְרָהָם לְיִצְחָק וּלְיַעֲקֹב. וְיָדַעְתָּ כִּי לֹא בְצִדְקָתְךָ ה' -ֱלֹהֶיךָ נֹתֵן לְךָ אֶת הָאָרֶץ הַטּוֹבָה הַזֹּאת לְרִשְׁתָּהּ כִּי עַם קְשֵׁה עֹרֶף אָתָּה. זְכֹר אַל תִּשְׁכַּח אֵת אֲשֶׁר הִקְצַפְתָּ…
אולם אם כך, מדוע פסוקים אלו לא באו בפרשה שלנו? ועוד, שדווקא בפרשתנו נאמר שגם מאהבת ה' אותנו הוציאנו מא״מ, כמבואר בפסוק האחרון שבפרשה המובא לעיל! (עיין ברמב״ן בחידושו על החילוק שבין אותו הדור לכנס״י, ואכמ״ל).
נראה שלא רק אם אותו הדור מדבר משה, שהרי זוהי נבואה שנכתבה לדורות. משה רבנו מבקש לגלות לנו שגאולה ענקית כמו גאולת מצרים, שכללה ניסים גדולים כעשר המכות וקריעת י״ס וההליכה במדבר, ושזכו בה למתן תורה שמסופר בפרשה: "השמע עם קול -לוהים מדבר מתוך האש כאשר שמעת אתה ויחי? או הניסה -לוהים לבוא לקחת לו גוי מקרב גוי, במסות וכו'?" – גאולה כזו אין אף דור שיכול להיות לו זכויות לכך. לגאולה כזו צריך את זכויות אבות האומה - שהיו ענקים והצטרפו יחד לשלוש דורות, ואת זכויות השבטים הקדושים ואת זכויות הצדיקים שאחריהם עד משה ואהרן ומרים!
וכך אומר משה בפרשה בתוך עשרת הדברות:
כִּי אָנֹכִי ה' -להיךָ -ֵל קַנָּא פֹּקֵד עֲוֹן אָבוֹת עַל בָּנִים וְעַל שִׁלֵּשִׁים וְעַל רִבֵּעִים לְשֹׂנְאָי. וְעֹשֶׂה חֶסֶד לַאֲלָפִים לְאֹהֲבַי וּלְשֹׁמְרֵי מִצְוֹתָי.
כמו שחורבן אינו מגיע בשל דור אחד שחטא, אלא מהצטרפות של מספר דורות שחוטאים דור אחר דור עד שנעשה "עבות העגלה חטאה", ואז ורק אז מתגלית הקנאה ה-לוהית הקשה, כך ויותר גם בגאולה – יש צורך הזכויות של הדורות הקודמים כדי שתתגלה אהבת ה' כשהיא בשיאה כפי שהיה בגאולת מצרים.
ושוב חוזר על כך משה בסוף הפרשה:
וְיָדַעְתָּ כִּי ה' -להיךָ הוּא הָ-להים הָ-ֵל הַנֶּאֱמָן שֹׁמֵר הַבְּרִית וְהַחֶסֶד לְאֹהֲבָיו וּלְשֹׁמְרֵי מִצְוֹתָיו לְאֶלֶף דּוֹר.
המבט הזה הכרחי לגאולה האחרונה, משתי סיבות:
אדם מביט על דור הגאולה ושואל האם דור זה טוב יותר מדורות קודמים שלא זכו להיגאל? [אמנם איננו יודעים לשפוט, ולא תמיד מה שלנו נראה כזכות קטנה היא אכן קטנה לפני בורא עולם. ובאמת מלבד עניינים שבין אדם למקום שאנו רואים שאולי יותר חסרים בדור הזה, יש גם הרבה חסד ומסירות נפש הדדית ותורה ואולי לא היו בדורות קודמים. ובכל זאת אין דורנו "דור שכולו זכאי" ויש הרבה חסרונות ודברים שצריכים תיקון]. האם דור זה ראוי למקדש יותר מקודמיו? לחזרת הנבואה, הניסים, השכינה ומלכות בית דוד?
אומר לנו משה רבנו שזה מבט מוטעה. גם מי שהיה במצרים הביט כה וכה, וראה מ״ט שערי טומאה ולא האמין שבמצב כזה תהיה גאולה. אבל היא קרתה, כי נאספו זכויות האבות עם מסירות נפש בעת השיעבוד לשמור על הזהות היהודית, והיו ראויים להיגאל. כך גם דורנו יכול להיות שיהיה ראוי לכל הקומות האדירות, בזכות דורו של רבי עקיבא, ריה״ל, הרמב״ם, הרמב״ן, מגורשי ספרד ונאנקי האינקוויזיציות ועד דור השואה והתקומה.
הגאולה כ״כ ענקית, האם יש משמעות למעשים שלי הקטנים כדי להיגאל? אומר משה רבנו – כן! כמו שקונים דירה על ידי שמשלמים עוד חודש ועוד חודש משכנתא למשך ל״ב שנים, כך צריכים אלף דור צריך כדי להביא לגאולה. וגם אתה והדור שלך הכרחיים לכך.
כך כותב השפת אמת לדברים שנת תרל״ד:
"כל דור שאינו נבנה בימיו כאילו נחרב בימיו" - קשה להבין! שהיו הרבה דורות צדיקי עליון, שנאמר שהיה ראוי להיות נחרב בימיהם? !
ונראה לפרש, כי כל ימי הדורות מצטרפין ומתכנסין כל ההארות של עבודת בנ״י להיות ראוין לגאולה. כי היעלה על הדעת שדור הגאולה יהיו כל כך ראוין בזכותם בלבד לגאולה? ! רק שזכות כל דור ודור עוזר ומביא מעט בנין בהמ״ק. והבנין נמשך כל ימי הגלות, כמאמר "בונה ירושלים" (בלשון הווה).
וזהו שכל דור שאינו מסייע לבנינו – וזהו שאמרו "שאינו נבנה בימיו" שאין ימיו בכלל הבנין כנ״ל.
וכל אדם בפרט ג״כ צריך לידע שכל מעשיו הם סיוע לבנין בהמ״ק…
זהו המבט של פרשת ואתחנן, מבט שרואה לא רק את האדם עצמו, ולא רק את דורו, אלא את שרשרת הדורות, מאבות לבנים:
וְיָדַעְתָּ כִּי ה' -להיךָ הוּא הָ-להים, הָ-ֵל הַנֶּאֱמָן, שֹׁמֵר הַבְּרִית וְהַחֶסֶד לְאֹהֲבָיו וּלְשֹׁמְרֵי מִצְוֹתָיו לְאֶלֶף דּוֹר.
מתוך ארכיון מאמרי איגוד רבני הקהילות
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה