בית או ספר? \ הרב חנן שוקרון
פרשת ואתחנן
רַק הִשָּׁמֶר לְךָ וּשְׁמֹר נַפְשְׁךָ מְאֹד פֶּן תִּשְׁכַּח אֶת הַדְּבָרִים אֲשֶׁר רָאוּ עֵינֶיךָ וּפֶן יָסוּרוּ מִלְּבָבְךָ כֹּל יְמֵי חַיֶּיךָ וְהֽוֹדַעְתָּם לְבָנֶיךָ וְלִבְנֵי בָנֶֽיךָ…
{ד} שְׁמַע יִשְׂרָאֵל ה' אֱ-לֹהֵינוּ ה' אֶחָד: {ה} וְאָהַבְתָּ אֵת ה' אֱ-לֹהֶיךָ בְּכָל לְבָבְךָ וּבְכָל נַפְשְׁךָ וּבְכָל מְאֹדֶךָ: {ו} וְהָיוּ הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה אֲשֶׁר אָנֹכִי מְצַוְּךָ הַיּוֹם עַל לְבָבֶךָ: {ז} וְשִׁנַּנְתָּם לְבָנֶיךָ וְדִבַּרְתָּ בָּם בְּשִׁבְתְּךָ בְּבֵיתֶךָ וּבְלֶכְתְּךָ בַדֶּרֶךְ וּבְשָׁכְבְּךָ וּבְקוּמֶךָ:
בבא בתרא דף כא עמוד א
זכור אותו האיש לטוב, ויהושע בן גמלא שמו, שאלמלא הוא - נשתכח תורה מישראל. שבתחלה, מי שיש לו אב מלמדו תורה מי שאין לו אב לא היה למד תורה. מאי דרוש? {דברים יא-יט} ולמדתם אותם, ולמדתם אתם. התקינו שיהו מושיבין מלמדי תינוקות בירושלים. מאי דרוש? {ישעיה ב-ג} כי מציון תצא תורה. ועדיין, מי שיש לו אב היה מעלו ומלמדו מי שאין לו אב לא היה עולה ולמד. התקינו שיהו מושיבין בכל פלך ופלך ומכניסין אותן כבן ט''ז כבן י''ז, ומי שהיה רבו כועס עליו מבעיט בו ויצא. עד שבא יהושע בן גמלא ותיקן שיהו מושיבין מלמדי תינוקות בכל מדינה ומדינה ובכל עיר ועיר ומכניסין אותן כבן שש כבן שבע.
ר״י בכור שור
ושננתם לבניך – אני אומרם לך, ואתה תשנה אותם לבניך. ובניך לשילֵשים לפניהם, וכן לעולם.
בראשית מח יג
ויתן אל הנער זה ישמעאל בשביל לזרזו במצות.
רבנו בחיי
ודברת בם – שיהא עיקר דבורך בם, עשם עקר ואל תעשם טפל. בם ולא בדברים אחרים, בם ולא בתפלה, כך דרשו רז״ל. ובאור זה כי דברי תורה בקול רם, לפי שהתורה צריכה קול, שנתנה בקול, שנאמר (שמות י״ט) ויהי ביום השלישי בהיות הבקר ויהי קולות וברקים, ולא בתפלה בקול אלא בלחש.
בית או ספר? \ הרב חנן שוקרון
פרשת ואתחנן
רַק הִשָּׁמֶר לְךָ וּשְׁמֹר נַפְשְׁךָ מְאֹד פֶּן תִּשְׁכַּח אֶת הַדְּבָרִים אֲשֶׁר רָאוּ עֵינֶיךָ וּפֶן יָסוּרוּ מִלְּבָבְךָ כֹּל יְמֵי חַיֶּיךָ וְהֽוֹדַעְתָּם לְבָנֶיךָ וְלִבְנֵי בָנֶֽיךָ…
{ד} שְׁמַע יִשְׂרָאֵל ה' אֱ-לֹהֵינוּ ה' אֶחָד: {ה} וְאָהַבְתָּ אֵת ה' אֱ-לֹהֶיךָ בְּכָל לְבָבְךָ וּבְכָל נַפְשְׁךָ וּבְכָל מְאֹדֶךָ: {ו} וְהָיוּ הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה אֲשֶׁר אָנֹכִי מְצַוְּךָ הַיּוֹם עַל לְבָבֶךָ: {ז} וְשִׁנַּנְתָּם לְבָנֶיךָ וְדִבַּרְתָּ בָּם בְּשִׁבְתְּךָ בְּבֵיתֶךָ וּבְלֶכְתְּךָ בַדֶּרֶךְ וּבְשָׁכְבְּךָ וּבְקוּמֶךָ:
בבא בתרא דף כא עמוד א
זכור אותו האיש לטוב, ויהושע בן גמלא שמו, שאלמלא הוא - נשתכח תורה מישראל. שבתחלה, מי שיש לו אב מלמדו תורה מי שאין לו אב לא היה למד תורה. מאי דרוש? {דברים יא-יט} ולמדתם אותם, ולמדתם אתם. התקינו שיהו מושיבין מלמדי תינוקות בירושלים. מאי דרוש? {ישעיה ב-ג} כי מציון תצא תורה. ועדיין, מי שיש לו אב היה מעלו ומלמדו מי שאין לו אב לא היה עולה ולמד. התקינו שיהו מושיבין בכל פלך ופלך ומכניסין אותן כבן ט''ז כבן י''ז, ומי שהיה רבו כועס עליו מבעיט בו ויצא. עד שבא יהושע בן גמלא ותיקן שיהו מושיבין מלמדי תינוקות בכל מדינה ומדינה ובכל עיר ועיר ומכניסין אותן כבן שש כבן שבע.
ר״י בכור שור
ושננתם לבניך – אני אומרם לך, ואתה תשנה אותם לבניך. ובניך לשילֵשים לפניהם, וכן לעולם.
בראשית מח יג
ויתן אל הנער זה ישמעאל בשביל לזרזו במצות.
רבנו בחיי
ודברת בם – שיהא עיקר דבורך בם, עשם עקר ואל תעשם טפל. בם ולא בדברים אחרים, בם ולא בתפלה, כך דרשו רז״ל. ובאור זה כי דברי תורה בקול רם, לפי שהתורה צריכה קול, שנתנה בקול, שנאמר (שמות י״ט) ויהי ביום השלישי בהיות הבקר ויהי קולות וברקים, ולא בתפלה בקול אלא בלחש.
מתוך ארכיון מאמרי איגוד רבני הקהילות
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה