בס״ד
**ואתחנן – פרשת מתנחמים? כיצד**
בהפטרה של השבת אנו קוראים את הפסוק (ישעיה מ, א): ״נַחֲמּו נַחֲמּו עַמִּי יֹאמַר אֱלֹהֵיכֶם. דַּבְּרּו עַל לֵב יְרּושָׁלִַּם וְקִרְאּו אֵלֶיהָ״ (במנגינות שונות).
והשאלה הגדולה היא: כיצד ניתן להתנחם אחרי כל הקינות שקראנו, אחרי כל המשברים שעברנו? מה זה נחמה? אחרי כל כך הרבה הרוגים?
ברצוני להציע שלוש תשובות — כיצד אפשר להגיע לנחמה, יכולת להתבונן אחרת בקושי.
**תשובה א: גילויי אהבת ישראל שבעמנו — ״נחמו נחמו עמי״**
במה נחמו? בגילויים הרבים של אהבת ישראל שבעמנו, בעוצמות האחדות והאמונה הגדולות שהתגלו בעמנו במבצע האחרון.
הורי יונתן דויטש (ארוס של אמונה), שנהרג בשבוע שעבר בסמוך לישוב רותם בבקעת הירדן — אורי ותחיה — חזרו לביתם שהם שוכרים בבית שאן, מתוך מחשבה כיצד יתארגנו לניחום האבלים בביתם אחרי ההלוויה. כשהגיעו לבית, ולהפתעתם, ראו שהותקן בדירה מזגן חדש ועוצמתי בסלון — להם היה מזגן קצת חלש בבית. התקשרו מיד ושאלו את בעל הבית מי נכנס לביתם תוך כדי ההלוויה ועשה זאת. בעל הבית אמר להם: ״אינני יודע. מישהו פנה אליי, ביקש להישאר בעילום שם, ועשה זאת מטוב ליבו, כדי שיהיה לכם נעים בשעה שאתם יושבים שבעה. ״ באותו לילה שוב בכו, והפעם מהתרגשות: איזה עם מדהים יש לנו.
צריך לשמר את אהבת ישראל ואת האחדות שמתגלים בעם ישראל בימי מלחמה. וכדי שזה ימשיך גם בעיתות שלום — כדאי להוריד את הדברים לרמת חיי היום-יום המעשית: לא לכעוס, לא לריב על חניה או תור בסופר או בבנק, לוותר, לדון לכף זכות, לדבר בנחת, להסתכל על כל אחד בעין טובה.
**תשובה ב: ״שמע ישראל ה׳ אלהינו ה׳ אחד״**
התשובה לשאלה הזו תלויה במה שאנו אומרים שתיים עד ארבע פעמים ביום — פסוק הלקוח מתוך פרשתנו: ״שמע ישראל ה׳ אלהינו ה׳ אחד. ״
זוהי נחמה. כשמבינים שה׳ הוא אחד, שהוא אתך בקשיים ובצרות, בקללות ובברכות — אז ניתן להתנחם, כי הכל נובע ממקור אחד.
מספרים על אישה אלמנה שאיבדה את בנה היחיד במלח, והרב אריה לוין ניחם אותה. הוא אמר בפשטות: ״אבא״ — זה מלשון ״אב. ״ כשאתה מבין שכל הקשיים הם מאבא שלך, זה מנחם.
כשמפנימים שכל הקושי בא על ידי מישהו שאוהב אותנו ורוצה בנו, אפשר כך להגיע לפסוק שבא אחר כך: ״ואהבת את ה׳ אלקיך. ״ אהבת ה׳ נובעת מתוך הכרה וידיעה שה׳ אוהב אותנו, ושהוא אחד — גם כאב רחמן וגם איש מלחמה.
יש לשים לב שעד פרשת ״ואתחנן״ אין אזכור של מצוות אהבת ה׳, ומפרשה זו חוזר האיזכור עשר פעמים. כנראה שכדי לאהוב באמת צריך לעבור תהליך של היכרות שורשית. עם ישראל עבר אחרי יציאת מצרים תהליך של ארבעים שנה במדבר, עם עליות ומורדות, אך הבין שה׳ אוהב אותו באמת. וכעת, כשאנחנו כבר מכירים, ישנו ציווי לאהוב את ה׳ הדדית.
מתוך הכרת האהבה שה׳ אוהב אותנו עד בלי די — מקבלים נחמה. משל נוסף לדבר: פועל שהבוס ציווה עליו להרים שק כבד, ואחר כך העמיס עליו עוד שקים כבדים מאד. הסוחר מתחיל לצעוק: ״נמאס לי, אל תוסיף שקים! ״ אמר לו הבוס: ״מה אתה מתלונן? השקים האלו הם בשבילך, תיקח אותם הביתה במתנה… שים, שים עוד… אני אסתדר. ״ זה השלב שבו אתה רואה איך כל הייסורים של החושך היו לטובה.
זה שבת נחמו — הזמן שאנחנו מבינים שכל השקים הם בשבילנו, ואנחנו שמחים! לא רק על האור שהגיע עכשיו, אלא גם על החושך — כי מפנימים שהכל היה לטובה.
עילוי: ״כל הנה, לעולם או לאדם לתת דעת תבונות קמו — כל זמן שהזדמן לו, הרי הטוב עצה ועומק נסתרת ממנו קודם לכן. וכן זה יקרה מתוך צער ולא מזדמן ובא אלא מתוך (כענין שאמרו ז״ל): ׳הקב״ה נתן לישראל שלוש מתנות טובות, וכולן לא נתנן ה׳ אלא על ידי יסורין. ׳״
הקב״ה שרף את בית המקדש כדי שעמ״י יתעורר לפני שיהיה מאוחר מדי! הם — החורבן וההצלה — הם שלנו גם במצבים הכי חשוכים. ״את אשר יאהב ה׳ יוכיח. ״
**תשובה ג: אנחנו בנים של ה׳**
במה נחמו? בזה — שאנחנו בנים של ה׳, וממילא הכל לטובה.
״נחמו נחמו עמי״ — ״עמי״, בני ה׳! אז כשאנחנו מבינים את זה, ״יאמר אלהיכם״ — הקב״ה אומר: גם בכי הכי הכי למטה, אנחנו עדיין יהודים, ואני אומר: ״איתכם אני. ״
משל הטייס: מטוס שכמעט התרסק. כשהודיע על כך, כולם צרחו — ורק ילד אחד היה רגוע ושליו. בסוף אמר: ״למה שאני אדאג? הטייס זה אבא שלי. ״
אם נפנים שאנחנו בניו של מקום — תהיה לנו נחמה.
---
*נאמר לכבוד בר המצווה של גלעד איצקוביץ בבית הכנסת המרכזי יד בנימין, תשע״ז. * *נאמר בוידאו לקהילה בשנת תש״פ, בעקבות הקורונה. * *נאמר בבית הכנסת המרכזי יד בנימין, ליל שבת תשפ״ג. * *נאמר בבית הP. *
מתוך ארכיון מאמרי איגוד רבני הקהילות
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה