קריאת מגילה מפלג המנחה בשבת

בשבת│ המנחה מפלג מגילה קריאת טבדי בנימין הרב

המנחה מפלג קריאה א– חלק

ו הדשן תרומת החולקים טענות

1 קט סימן הדשן תרומת.

קצת, אנוס שהוא מי שאלה: לקריאת לבהכ״נ לילך יכול שלא

מגילה, אחד לו ימצא ואז הקהל, שקראו לאחר עד להמתין וצריך

- בתענית כך כל לישב עליו קשה וזה לו, שיקרא לשמוע ליה שרי

לאו או אסתר בתענית בי״ג יום מבעוד? קריאתה

לאחר יום מבעוד בה ויוצא קריאתה לשמוע דיכול יראה תשובה: קודם ורביע שעה דהיינו ואילך, המנחה מפלג ערבית תפלת

. הלילה

חשיבא ואילך ההוא דמזמן דקי״ל ברכות בריש תם רבינו דפסק

אזמן להדיא רחמנא התם דהקפיד גב על ואף ק״ש לענין. לילה ק״ש מידי נפיק מ״מ הוא. שכיבה זמן לאו זימנא ובההוא שכיבה,

במידי קפידא דליכא מגילה קריאת לענין כ״ש. לילה דחשיב משום בי״ד בזמנה קריאה ללילה. שתהא זימנא ההוא חשבינן אי

הא ברכות. בריש התם תם ארבינו פליגי גדולים דכמה גב על אף והמחמיר דר״ת, כוותיה המנהג ראבי״ה בשם התם במרדכי כתב

פרישות בשאר הורגל לא אם הדיוט נקרא גאונים שאר. כדברי

2 א סימן הדשן תרומת.

בימי ארוכים בימים נוהגין, הקהילות ברוב שאלה:

תפלת ולהתפלל ערבית, של ק״ש רות לק הקיץ, יש אם הכוכבים. צאת לפני שעות ד' או ג' ערבית, עם ת״ח הרבה גם כי זה; למנהג טעם או ישוב שום

זה במנהג עם? ההמון

למה וטעם ישוב למצוא כלל, בידינו דאין תשובה: דהא שעות; ד' או ג' גדול זמן כ״כ, להקדים שנהגו

ואילך המנחה דמפלג ר״ת דכתב כר״י לילה, , חשוב

ערבית של ותפלה ק״ש ידי מאז ויוצ. אין

כתב וראבי״ה במיימון, ובהג״ה המרדכי וכתב ולהמתין ע״ע להחמיר והבא הם, עיקר ר״ת, דדברי הדיוט ונקרא כיוהרא מחזי הגאונים שאר כדברי; עד אלא אינו, זה זמן מ״מ פרישות. בשאר הורגל לא אם

להקדים לנו ין מנ אבל צ״ה, קודם ורביע שעה

? כ״כ…

3 ד סעיף תרצב סימן חיים אורח ערוך שולחן.

יכול כ״כ, בתענית לישב עליו וקשה הקהל, שקראו אחר עד להמתין וצריך לב״ה לילך יכול ואינו קצת אנוס שהוא מי

ולמעלה המנחה מפלג מבע״י קריאתה. לשמוע

4 ח אורח חדש פרי. ד סעיף תרצב סימן יים

[סימן הדשן תרומת מבעל הוא זה דין ולמעלה]. המנחה מפלג יום מבעוד קריאתה לשמוע [יכול כו' קצת אנוס שהוא מי

דזמן ליה דסבירא יהודה דלרבי ר״ת, בשם מאימתי] [ד״ה ברכות בריש התוספות שכתבו מההיא כן שלמד קט] תפילת

שמע לקריאת הדין הוא ולמעלה, המנחה מפלג. ערבית

דחויים ודבריו וכמו, הכוכבים צאת משעת הוא שמע קריאת שזמן האמיתי והפסק עליו, שחלוקים הפוסקים רוב מצד

ולילה ג] כב, [תהלים דכתיב מקרא, א] ד, [מגילה לה דמפקינן במגילה שכן וכל דשמיא בסייעתא רל״ה בסימן, שכתבתי

לי. דומיה ולא הוא לילה לאו הכוכבים צאת דעד קיי״ל הא אמרינן, ב] [כ, דמגילה ב'. ובפרק לכן קודם שקרא וכל הכוכבים, צאת משעת אלא המגילה לקרוא ואין זו, הוראה על לסמוך שאין כשמש ברור הדבר ולכן

לבטלה. ברכות ובירך כלום ולא עשה לא

5 ד סעיף תרצב סימן חיים אורח הגר״א באור.

ודוקא שם בפ״ד כמ״ש והבדלה לקידוש וכן א' ב' בברכות ר״ת כמ״ש לק״ש אף לילה הוא המנחה דמפלג כו'. שהוא מי

שם כר״י תמיד שנוהג למי דבריו: ודחה שחלק פר״ח וע'

6 ח סעיף תרצב סימן חיים אורח השולחן ערוך.

ד בסעיף הש״ע בעלי רבותינו 'כתבו לילך יכול ואינו קצת אנוס שהוא מי הקהל שקראו אחר עד להמתין וצריך לביהכ״נ שישמע קודם לאכול אסור אבל ולמעלה המנחה מפלג יום מבעוד קריאתה לשמוע יכול כך כל בתענית לישב עליו וקשה

המנחה. מפלג לילה דחשבינן ערבית לתפלת זה ודימו עכ״ל. עליו קשה התענית אפילו המגילה קריאת

זל״ז, עניין דמה תמוה הוא אבל " לי דומיה ולא מן״ולילה למידין הלילה דקריאת הכא אבל בקרבנות תלוי דהתם - פשיטא

י״ד יום אינו עדיין דהא זה, לבד הוא תמוה ובוודאי [פר״ח. לילה הוי לא הכוכבים צאת ]דעד הסכים סק״י הגר״א [וגם

]להפר״ח. כן שיעשה מי שמענו לא. ומימינו

וה הראב״ד פרובנס– חכמי מאת חידוש לדבריהם לכוון שזכו והאחרונים מאירי,

7 תרפז סימן חיים אורח יוסף בית.

ולשנותה רש״י וכתב (ד.) דמגילה קמא בפרק ביום ולשנותה בלילה המגילה את לקרוא אדם חייב לוי בן יהושע רבי. אמר

כתוב: ולילה יום צרתם בימי צועקין שהיו לנס זכר ביום חיים בארחות בשם כג) אות מגילה (הל' הראב״ד לקרותה נהגו

עכ״ל. מדאי יותר להתענות שלא והמעוברות האנושים על להקל כדי עשר ארבעה ליל יום מבעוד

8 יז סימן זיתים השתילי משרקי][בעל שלמה ב״ר דוד ר' ל הזהב רביד שו״ת.

מבעוד י״ד ליל המגילה לקרות נוהגים מקומות שיש חיים אורחות בשם תרפ״ז סי' בב״י רבינו דכתב הא על להקל כדי יום

מדאי… יותר יתענו שלא והמעוברות האנושים

ואפשר בשבילן, הדרשא תידחה למה בלילה המגילה קריאת חיוב אתיא דמקרא דכיון טובא קשה הזה המנהג דעל ודאי

כדינה- לעצמו אח״כ ויקראנה לעצמן יברכו והם להם יקרא שאחר לתקן להם היה שם וישתקע זה מנהג שיקבע ממה

ה מקרא. של דרשא

המנהג לבטל וראוי בלילה מגילה קריאת מצות קיימו לא מעולם כך נהגו ואם וז״ל שכתב ז״ל א') (אות להפר״ח ראיתי, וכן בברכותיה ולקרותה לחזור וצריך חובתם, ידי יצאו לא לכן קודם יקראוה ואם הכוכבים, יציאת משעת כולם ולקרותה הזה הרע

לדקד …ויש עכ״ל פשוט וזה הראב״ד… יצאה קדוש שמפה זו לסברא טעות ליחס דקשה זו בהוראה ק

דמט״ז טפי ניסא פרסומי ומשום זולתם עשרה שאין היכא אלא כן אמרו לא דהם ונלע״ד זה דמטעם = ][ רז״ל אמרו

, נכון נ״ל זה לא, הכי בלאו אבל בצבור מגילה מקרא מפני דרבים אפי' תורה תלמוד מבטלין ג') (מגילה ינחנו והשי״ת

נכונה: בדרך

9 א עמוד ב דף מגילה.

עשר בארבעה עשר, בשלשה עשר, בשנים עשר, באחד נקראת מגילה, . 'מתני יותר… ולא פחות לא עשר, בחמשה.

גמרא…. סתימתאה עקיבא רבי דברי זו יוחנן: רבי אמר חנה בר בר רבה אמר בזמנה אלא אותה קורין אין בה ומסתכלין הואיל הזה, בזמן אמרו: חכמים. אבל

אימתי- יהודה: רבי אמר הכי: נמי תניא שרויין וישראל כתיקנן שהשנים בזמן

בה- ומסתכלין הואיל הזה בזמן אבל אדמתן, על בזמנה. . אלא אותה קורין. אין

11 א עמוד ה דף מגילה.

בזמנה- מגילה, רב: אמר רין קו בזמנה- שלא ביחיד, אפילו אותה בזמנה בין אמר: אסי רב בעשרה. עובדא הוה בעשרה. בזמנה שלא בין

אסי דרב להא רב ליה. וחש

11. השני האשכול, [לראב״ד ספר ופורים חנוכה הלכות דין בית אב יצחק בן אברהם ]רבי

כ אפרים ר' 'הרב וז״ל: קורא לדרך ויוצא המפרש פ״א [תוספתא ]תני'

דאמרו בזמנה שלא קריאה להו דאי' אסי ור' דרב הא שמעינן מינה. בי״ג ע״א ][ה' אותה קורין בזמנה ושלא ביחיד אותה קורין בזמנה מגלה

בעשרה לבני בע״ש שחל או עירות לבני בשבת להיות י״ד שחל כגון היינו

לא וי״ב בי״א אבל כרכים, אסי, ור' דרב הך מתוקמי כלל למקרא דליכא

אלין, ביומי כד להו בטלי 'דהא אותה קורין אין בזה״ז אומרין וחכמים

. בזמנה אלא לכל קהלה דזמן בי״ג אלא קורא לדרך יוצא תני' לא ולהכי

עכ״ל. הוא.

והולכי הים מפרשי ה״ג [פ״ב ובירושלמי בתוספתא גרסינן ]ואנן

בי כדרכן קורין מדבריות "ד.

ורב רב דקאמר בזמנה שלא והיינו וי״ב בי״א קריאה לן אית ודאי מיהו

יו״ד, דבעינן אסי מגילה: [הל' בהלכות ]וכ״כ יכל ולא לדרך היוצא

ואילך. מי״א לקרות יוכל בזמנה לקרות

דר״ע חכמים אפי' כפרים, לבני יומיא בהנך זמנה דמקודם כיון וטעמא

דאמרו ובי״ב בי״א קורין הדין דמעקר מודי בזמנה, אלא קורין אין בזה״ז

זמניהם דזמן נפקא. דמקרא

יותר יתענו שלא החלשים על להקל בי״ג מבע״י שקורין נהגו זה ומטעם

זמנו. בי״ג דגם מדאי,

12 א עמוד ב דף מגילה מאירי.

לכפרים הזמנים באותן שהקלו פי על אף

ים כרכ בני מ״מ הכניסה ליום להקדים ובני וקורין וחוזרין יצאו לא לי״ד שקדמו מעוות בכלל הם הרי בי״ד קראו שלא עיירות לא זה של זמנו אמרו בהדיא לתקון יוכל לא המערב שבתלמוד פי על ואף זה של זמנו נאמר לא עשר בארבעה יוצאין הכל אמרו מלקוטי למדנו ומ״מ הספקות על אלא

הזה בזמן שאף גדולות בהלכות הגאונים מאלו באחד קורא בשיירא והיוצא המפרש אמרו זה פרק של שבברייתא פי על ואף כגון הדחק בשעת מ״מ בי״ד קורא עליהם לקרות בקי ואינו בשיירא היוצא או המפרש זה באי וקורא מקדים להמתין רשאי ואינו גדולי סמכו ומכאן אלו זמנים משלשה צריכין שאין ויולדות לחולים המפרשים

את למהר שרשאין אלא כך ל כ להעריב עדיין שהוא פי על ואף יום מבעוד קריאתן

י״ג. בתחום

13 תרפח סימן ופורים מגילה הלכות חיים אורח טור.

יעשה. בי״ד שיקרא כדי לעשות שיכול תקנה וכל בי״ד, קורא בספינתא נפיק או בשייר' דנפיק היכא ממתיבתא שדרו ואם

קור לעשות- יכול אין ז״ל. רע״ם וכ״כ לקרותה. יכול אינו ולמטה ומי' בעשירי אבל בי״ג. בי״ב בי״א אותה א שמברך וכתב

ולמעלה. מי״א אותה כשקורא ולאחריה לפניה שיוצא מי אפילו בי״ד אלא כלל אותה קורין אין שהאידנא כתב ז״ל וב״ה

ברכה. בלא לקרותה וטוב בשיירא.

14 ד סעיף תרצב סימן ופורים מגילה הלכות חיים אורח ערוך שולחן על מרדכי מאמר.

רוב לדעת לילה מקרי לא הככבים צאת שעד לפי ידים בשתי זה פסק דחה ז״ל פר״ח והרב תה״ד בעל כ״כ המנחה מפלג

ע״ש יצא לא בדיעבד ואפי'. הפוסקים כמו בזמנה אלא אותה קורין אין ' דהאידנ נהי וי״ג וי״ב בי״א לקרותה כפרים לבני במגילה שהקילו דכיון נראה היה ולי ושוב הכא. שייכא לא התם דחששו חששא דהא הצורך לעת י״ג יום בסוף לקרותה להקל יש מ״מ ופוסקים בש״ס שנתבאר הרב הביאו ע״ש ולמעוברות לחולות י״ג יום בסוף לקרותה זה על סמכו המפרשים שגדולי שכתב המאירי להר' מצאתי

יוסף ברכי הבהיר ב: ספרו נר״ו מהר״חא דורינו מופת

15 תרפז סימן וקציעה מור.

האנושים על להקל כדי י״ד ליל מבע״י לקרותה נהגו הראב״ד בשם בא״ח כתב אמר]. [ד״ה בב״י העמוד סוף שם

בכלבו1 וכ״ה והמעוברות, גבי וכדקיי״ל ללילה, נחשב ולמעלה המנחה דמפלג ת״ה משום הרב״י הביא תרצ״ב ובסימן.

זמן י״ג אמרו בפירוש שהרי המגלה לקריאת הוכשר ג״כ די״ג משום היא שניא הלזו הראב״ד דעת ואמנם ונ״ח. תפלה הך מהני נמי לכ״ע מיהת היא, פסיקא מילתא כפרים דלגבי משום אלא כן, אמרו בלבד כפרים לבני ולא הוא. לכל [קהלה]

לאחיהם ומזון מים שמספקין, תקנתן, מפני עליהן שהקלו דכפרים מאונסא ומצטער, חולה אונס גרע לא דבודאי טעמא לפי מדוחק, לא אם הוקבע שלא אלא עיירות. לבני גם לכל שכשר י״ג שכן כל הרבה, מקדימין אפילו זה מפני ויוצאין מונעם דבר ואין לקיימו שיכולין כל לצורך, שלא לעקרו שלא וראוי הנס, עיקר היה שבו י״ד בפ״ע, זמן להם. שנתייחד

והוא כפרים, בבני הענין שהוא כמו לצורך, להקדימן הרבה זמנים במגלה לן רמיזו להכי מונע איכא ד היכא מיהא אבל ביום אפי' בי״ג דקורין בכפרים, לא אם האי כולי לאקדומי פסיקתא מילתא תנא אשכח דלא משום אלא לדכותייהו, . הדין

ומצטער לחולה י״ג שהוכשר וק״ו משמע. לא ממי ואידך להדיא, תנינהו משו״ה וי״א י״ב נמי למתני דבעי משום ועוד גדול היום עוד אפילו לקרותה ספק, בלי להם ומותר ומעוברות האנושים כמו. מאד, ותו דציבורא. וטירחא דהני תקנתא משום בלילה, ולגמרה מבע״י קצת להתחיל דשרי ראב״ד אדעת סמכינן נמי ובצבור

אפילו אומר אני ועוד בלילה. קריאה מקצת דהאיכא דאמרן מטעמי הלילה קריאת ידי יוצאין מבע״י כולה אותה, קורין אותה קורין היו לא כפרים שבני דנ״ל מכילתין ריש בר״ן עיין ודאי. מצותה עיקר שהוא י״ד, ביום קריאה נמי והאיכא

. בלילה

16 יד ס״ק תרצב סימן ברורה משנה.

וכו- לאכול אסור 'אבל … לקרות, אין השמשות בין אפילו הפר״ח דעת דלפי הפמ״ג וכתב ג״כ השמשות בבין קרא אם ובדיעבד ולקרות לחזור וצריך יצא לא הכוכבים צאת קודם מקצתה קרא דאפילו בח״א וכתב להקל. לצדד יש גדול והכרח באונס לא אם שם מסתפק

ברכה. ובלי קריאת למהר וליולדת לחולה המיקל דמ״מ הלכה ובביאור יוסף הברכי בשם בשע״ת ועיין לסמוך: מי על לו יש קצת יום מבעוד ן

17 ד סעיף תרצב סימן הלכה באור.

ר״ת. לשיטת ערבית של ק״ש וה״ה ערבית תפלת לגבי רל״ג בסימן לעיל שהקלנו ממה מקורו ולמעלה- המנחה מפלג אכן

הגר״א וכ״כ בס״א שם וכמבואר פלג קודם מנחה להתפלל תמיד נזהר הוא אם. כ״ז

" דומיה ולא דכתיב״ולילה מהא ילפינן דבגמרא דכיון דינו בעיקר ד תה על השיג הפר״ח "והנה - צה״כ עד נקרא לא ולילה

ר״ת. על חולקין הפוסקים רוב ק״ש לענין וגם

האנושים על להקל כדי מבע״י קצת לקרות דנהגו הראב״ד בשם חיים אורחות בשם העתיק תרפ״ז בסי' הב״י אכן

צריכין שאין ויולדות חולות לענין זה כעין הביא במאירי [וגם באשכול צאתי מ וכן מדאי יותר יתענו שלא והמעוברות י״ג. בתחום עדיין שהוא אף קריאתן למהר ורשאין כ״כ ]להעריב

[עיין ראשונים כמה שהביאוהו הזה המנהג בעד הליצו אחרונים כמה מ״מ ידים בשתי הזה המנהג דחה שהפר״ח ואף

שמיקל ומצטער חולה לענין מ״מ ברכה עליו תבוא שהמחמיר דאף ודעתם עה] וקצי ובמור מרדכי ובמאמר ישע בבגדי

לסמוך מי על לו יש קצת מבע״י. לקרות

גמורה: לילה עדיין שאין אף לקרות להקל יש בצבור אף גדול שהדחק במקום ואפשר

נה סימן א חלק שפירא, מיכל צבי יהושע לג״ר קודש, ציץ

בשבת מגילה לקרא לא גזירה

בשבת מגילה מקרא לגבי באחרונים ספיקות ומספר מוקצה היא מגילה אם והדיון הגזירה מקור

18 ב עמוד ד דף מגילה.

טעמא מאי קרינן, לא בשבת מגילה מיהא עלמא? דכולי בקיאין הכל ואין מגילה, בקריאת חייבין הכל רבה: אמר בקי אצל וילך בידו יטלנה שמא גזירה מגילה, במקרא

ויעבירנה ללמוד, טעמא והיינו הרבים. ברשות אמות ארבע שעיניהן מפני אמר: יוסף רב דלולב. טעמא והיינו דשופר,

מגילה במקרא נשואות עניים. של

19. רש״י שם

חייבין- הכל ידי לצאת בהול הוא בדבר מחוייב שהוא ומתוך

. חובה אמות- ארבע ויעבירנה בידו- ומגילה בשדה לן ואפילו לגזור יש

הדבר. על מגילה- למקרא נשואות אפשר ואי האביונים, מתנות לקבל

. בשבת

21 ו תרפח, חיים אורח ערוך שולחן.

שבת… בערב לקרותה מקדימים אלא בשבת, המגילה קורין אין בשבת להיות שחל עשר חמשה יום

21 א עמוד ד דף מגילה מסכת הר״ן חדושי.

דדרשינן שבת דחי ואמאי בה בקיאין הכל שאין לפי אמות ד' הקטן יעביר שמא גזרינן לא אמאי נמי במילה שמקשים ויש בהן בקיאים הכל ואין בהן חייבין דהכל בהו גזרינן הכי משום ומגלה ולולב שופר דשאני וי״ל בשבת. ואפילו השמיני ביום

הכל בידו ימחו יעבירנו ואם בלבד הבן אבי א אל בה טרודין הכל אין מילה אבל חובתן ידי ולצאת ללמוד טרודים וכולם

טרודין. שאינן

22 א ה, מגילה שלמה חשק.

… הפורים ביום שהגדיל קטן לענין נ״מ יש

- זמנם ע״ש דאם בשבת, שחל בקריאה יצא

חינוך. מצות משום שקרא דאתמול עקרו דחז״ל רק הוא זמנם שבת אי אבל דשמא גזירה משום שבת מיום הקריאה

יעבירנו- דאתמול בקריאה יצא דלא אפשר

שנית, פעם בשבת לקרות וצריך דרבנן ואיסור המפרשים לדעת גביה שייך לא יעבירנו שמא משום במילה גזרו לא דמש״ה דתירצו בלבד אחד אדם על רק מוטל אינו דהמצוה

וכמש״כ ע״ש. דסוכה, ברפ״ד הריטב״א

בע״ש. קראו ולא בשכח נמי וכן דרבנן כיון מ״מ מדרבנן הוא אם דאפי' ואולי על מוטל אינו תו השבת מיום הקריאה עקרו

קריאה, חיוב שום שבת יום דגבי דכיון ועוד חל יעבירנו שמא משום חז״ל גזרו מגילה

דמעיקרא למילה דמו ולא יחיד על אף הגזירה

ודו״ק כלל גזרו. לא

23 קכז סימן ב חיים אורח צבי הר שו״ת.

מגילה מקרא דמקדימין בשבת שחל פורים המגילה לקרות מחוייב אי היה, קטן שבת דבערב בשבת מצוה בר שנעשה מי וכן בע״ש, קרא ולא נאנס אם שבת, בערב

ש חשק בהגהותיו מווילנא הכהן שלמה רבי הגאון בזה נתעורר כבר הנה. בשבת ע״א…) ה (דף מגילה למסכת למה שו״מ להיות שחל בפורים שבת בערב המגילה את קרא ולא שנאנס במי שם שנשאל רכו) סימן וכתבים (פסקים יהושע בספר הר״ן מש״כ דלפי לומר מצדד ובתחילה לא, או בשבת לקרותה מותר אם כרכין, לבני בט״ו או עיירות לבני בי״ד בשבת

ולא טרודים דהכל משום ובלולב, בשופר אלא גזרו דלא דרבה, גזירה בשבת מילה גבי גזרו לא ט דמה ע״ב) כט (דף "בר״ה פשיטא יעבירנו דשמא גזירה הך שייכא דלא טרודין כולם דאין הנז' בנדון וא״כ ע״כ, מילה, משא״כ לחבריה חד מידכרי

בשום בשבת המגילה לקרות דאין להלכה ק ומסי וכו', אינו שזה נראה היטב עיון לאחר אך בשבת, המגילה לקרות דיכול

ואכמ״ל. אופן,

24 צ סימן א חלק דעת יחוה שו״ת.

בשבת שחל אדר ט״ו ביום שהגדיל חומה) המוקפים (מבני שקטן ע״א) ה' (מגילה שלמה החשק מ״ש על לדון מקום, יש

ביה גזרינן ולא בשבת, ילה המג ולקרות לחזור צריך קטן, שעודנו כיון מגילה, מקרא חובת ידי יוצא אינו שבת שבערב

ע״ש וכו' מילה גבי הר״ן לפמ״ש יעבירנו, שמא. משום

יום מאותו לגמרי נעקרה מגילה מקרא שמצות נראה האמור. שלפי

תנינא פענח ובצפנת נ״ה). (סי' ח״א הקדש ציץ ובשו״ת קע״ה). (עמוד קדש במקראי פראנק פסח צבי רבי להגאון וראה

(במגילה המאירי דברי ע״פ ברכה. בלא ההלל כל יאמר בשבת שחל בט״ו שהגדיל שהקטן ן ונכו ואכמ״ל. קס״א) (עמוד הרמב״ם פסק וכן ע״ש. ההלל את יגמור כשרה מגילה לו ואין במדבר והנמצא הלילא, זו קריאתה כמ״ד שהעיקר ע״א) י״ד

הלילא… זו קריאתה כמ״ד ה״ו) מגילה מה' (פ״ג

עליו והחולקים אברהם המגן חידוש

25 "א ג מ. תרצב או״ח ד,

דאפי נ״ל המנח'. 'מפלג כן לעשות מותר בשבת כמ״ש אונס איזה לו כשיש

לאסור יש אך רצ״ג סי' בשבת: המגיל' קורין דאין

26 ו ס״ק תרצב סימן חיים אורח השקל מחצית.

רצג סימן שכתוב כמו כו'. . מפלג מפלג בשבת, שבת מוצאי של להתפלל יכול ונס א לו יש דאם על אף ערבית, להתפלל צריך המגלה קריאת שקודם ז' בס״ק מ״א שכתב פי על אף ולכן ואילך. המנחה

המגלה ולקרות ואילך המנחה מפלג ערבית יום מבעוד להתפלל יכול אונס לו יש אם בשבת גם כן: פי

בשבת המגילה קורין דאין לאסור יש. אך ג ][סעיף רצ״ג סימן לעיל דמבואר וכיון יעבירנו. מא ש משום גזרה איכא אכתי א״כ הלילה, עד במלאכה אסור כן פי על אף הבדיל וגם יום מבעוד שהתפלל שאף

יעבירנו: שמא

27 קצה סימן חיים) (אורח א חלק סופר חתם שו״ת.

בשבת בי״ג גם לאסור משמע סק״ו תרצ״ב סי' לקמן מג״א ממ״ש, מיהו וק צל״ע צת היכא דרבה משום הכא דשייך מנ״ל

שם… עיין רפ״ד] [ר״ה להר״ן בשבת מילה על גזרו לא טעמא דמהאי והחולים, האנושים אם כי עלמא כולי טרידא דלא

28 פג סימן ה חלק הלוי שבט שו״ת.

מבריסק הגאון בהוראת זי״ע יוסף עקיבא ר' הגאון שנו״נ מה ראיתי ואגב זה בשבת מצוה בר שנעשה לתינוק להתיר זי״ע,

מכמה זו הוראה דחה העברי ב ל ובעל מחויב, אינו בתור שמע עדין דאתמול בשבת המגילה לקרא בירושלים ט״ו של

[ טעמים =. רלד א, יוסף עקיבה בשו״ת התשובה ]מצאתי שם שהמג״א הדחק בשעת ולמעלה המנחה מפלג בשבת המגילה קריאת לענין תרצ״ב סי' מג״א ממש״כ לענ״ד יראה וכן

רצה ו' ס״ק בשבת. המגילה קורין דאין לאסר יש אך וסיים אונס איזה לו כשיש להתיר בתחלה

מש״כ בר״ן ועיין האונס לו שיש הזה האיש רק טרודין העולם דאין כיון לעיין דיש שם בהגהותיו טעם ברוך הגאון, וכ' זה? באונס נגזר למה א״כ במילה גזרו שלא מה לענין במג חז״ל גזרו שכבר כיון דצ״ל וכ' חלה בשבת קרא ל שלא ילה

פלוג בלא הגזרה ע״כ. דקטן כהאי כלל שכיח דלא לאונס השכיח אונס בין ולחלק, אתמול קטן עדיין שהי' זה אונס או שבמג״א האונס לי מה א״כ העברי לב בעל הצ' הגאון עם הצדק דלמעשה פשוט ע״כ זה, מנ״ל לחלק רוצה שהוא דמי שמעתי. כאשר

סבר ל ות ב הקל הלילה קריאת

29. מגילה מסכת תוספות א ד,

ביום- ולשנותה בלילה המגילה את לקרות אדם חייב ומברך חוזר בלילה זמן דמברך גב על דאף ר״י אומר

ביום אותו דיממא בקריאה הוי ניסא פרסומי דעיקר

נמי וקרא לי דומיה ולא ולילה דכתיב כן משמע בלילה לקרות חייב ביום שקורא גב על אף כלומר וגם תחילה הכתוב שהזכירו כיון ביממא הוי והעיקר דאם ז:) (דף לקמן כדאמר הוא ביממא הסעודה עיקר מדכתיב משמע נמי והכי י״ח יצא לא בלילה אכלה עיקר מה לעשייה זכירה ואיתקש ונעשים נזכרים

כן זכירה אף ביממא עשי. יה

31 א עמוד ד דף מגילה מסכת אבן טורי.

וחוזר בלילה המגילה את לקרות שחייב משמע זו ולמסקנא

ונ״ל ביום. וקורא ואינו מדרבנן אלא אינו דלילה קריאה דהאי נזכרים האלה והימים כתיב קרא והרי הקודש רוח של חיוב עיקר

לעשי… זכירה איתקש 'ונעשים סעודת ז') (דף ן לקמ כדאמרינן כתיב ושמחה משתה ימי מ״ט י״ח יצא לא בלילה שאכלה פורים

בלילה. אינו זכירה אף אינו בלילה המגילה לקריאת בשמעתין להו דמייתי קראי והני

. . בעלמא אסמכתא. אלא דמפר ר״ת בשם הרא״ש כתב 'וכה״ג זמן דמברך גב על ואף לילה משל עיקר הוא דיממא דקריאה

המסקנ. לפי ביום קריאה דעיקר ביום ומברך ח׳וזר מ״מ בלילה

31. הרי״ף (על )ר״ן א א, מגילה

בני לה קרו דלא אפשר דליליא ומגילה כמו עיקר דיום דמגילה כפרים דשמיא, בסייעתא לפנינו שאכתוב להקדים כפרים בני על שהקלו וכשם אלא לקרות שלא עליהם הקלו כן

יום. של מגילה שקורין אפשר או קורין ולמחר ביחיד בלילה אותה

בעשרה בעיירות: אותה

32 א עמוד ד דף מגילה מסכת למאירי הבחירה בית.

ואף וכל מכל תדחה ולא במשנה שביארנו כמו אותה מקדימין עצמה ומגלה

הוא ואיחור הקדמה מבלי וכל מכל נדחין ולולב ששופר פי על שמצותן מפני יום אלא לה אין מגלה אבל ימים] בשאר ולולב למחרתו [שופר ימים בשאר ואין חייבין שהכל מפני איסור שום כאן ואין שבת דוחה אינה מה ומפני אחד ארבע ויעבירנה ללמוד בקי אצל וילך בידו יטלנה שמא גזירה בקיאין הכל

היחיד מרשות ו יוציאנ שמא לחוש שיש הדין והוא הרבים ברשות אמות הרבים ברשות אמות ד' בהעברת יותר מצויה שהשכחה אלא הרבים לרשות

ויעבירנו יוציאנו שמא לומר בלשונו שקצר או מהוצאה: יותר

33 תשפ ויקרא-זכור פרשת לקראת שיעור וייס, אשר. הג״ר "ד

וכן ואכמ״ל. ביום פעמיים לקרא לומר מקום שיש ותרפ״ח, תרפו ראי״ה במצוות וע״ע

בשיעור עיין פיקו מוצ״ש [שיעור יוסף הגר״י הראשל״צ של השבועי הודפס תשפ״ד, י ד

בגיליון436, המנחה מפלג לקרא שהתיר ] עיין כאן

---

מתוך ארכיון מאמרי איגוד רבני הקהילות

שיעור במדרשי אגדה שיעור 23 - פרשת ויקרא-זכור תשפד - מהות העמלקיות וטעם הזכירה

ה מהות עמלק– מעשה זכירת עמלק יות לזכור? ולמה

שבוע פרשת על אגדה, במדרשי שיעור ויקרא- פרשת תשפ״ד│ זכור טבדי בנימין הרב

התורה הפך שהיא הליצנות

ו סימן כז פרשה (וילנא) רבה שמות

ד״א יתרו וישמע יט (משלי )הה״ד יערים ופתי תכה לץ כא /משלי/ (שם )וכה״א פתי. יחכם לץ בענוש

העוה״ב- ומן העוה״ז מן עמלק את הוא ברוך הקדוש שאבד ו יתר כשראה פרעה, עם בעצה היו ויתרו עמלק ועשה תוהא

תשובה, למעלה כתיב שכן עמלק זכר את אמחה מחה כי ואח״כ של אלוה אצל אלא לילך לי אין אמר, יתרו וישמע

ישראל.

כב (במדבר שנאמר ישראל של צריהם והמדינים שעמלק למד אתה ומנין ו )שופטים וכן, מדין( וזקני מואב זקני וילכו )

אומר הרשע בלעם וכן, קדם ובני ועמלק מדין עמלק את וירא אמר מה תשובה שעשה ליתרו וכשראה בו חזר שלא

כד )(במדבר הקיני. את וירא

מלך, של איקונין על לה וישבה הלכה - השניה את לצוד בא הראשונה, את צד צפרים, צד שהיה לצייד משל הצייד לו עמד

על אזרק אם לה, אמר בה, תוהא בנפשי, מתחייב אני אבן יה מלך, של באיקונין יגע שלא אני מתיירא הקנה- את אתן ואם

או מה יודע איני ונפלטת. ברחת יפה למקום אלא לך מר

תשובה, שעשה מצאו יתרו לראות בא שמו, ומחה עמלק על עמד בעצה, ועמלק ליתרו ראה בלעם כך יפה למקום לו אמר

הוי ברחת מושבך איתן הוי כאברהם, ת לץ זה כה, עמלק יתרו… זה יערים ופתי

צד מלובלין- הכהן צדוק ר' רנט אות הצדיק קת

ב י״א ז': (ח״א בזוהר כן גם וידוע ציווי. בלשון שלא וגו' אנכי התורה פתחה שבו האמונה הוא טוב דבר כל ששורש )כמו ליצנות הוא רע דבר כל שורש כך האמונה. מדת הוא דתרעא בו יבאו צדיקים לה' השער זה כ') קי״ח (תהלים פסוק על

על ו') כ״ז רבה (שמות במדרש שאמרו כמו עמלק גוים ראשית טעם וזה דבר. מכל מתלוצץ שהוא האמונה היפך שהוא יתרו זה יערים ופתי עמלק זה תכה לץ כ״ה) י״ט (משלי. פסוק

א פרשה (וילנא) רבה השירים שיר

לתוכו ונפל בידך שמן מלא כוס הזה השמן מה

של טיפה כנגדה ויצאת מים של טיפה אם כך שמן, ליצנות של דבר כנגדו יצא ללב תורה של דבר, נכנס

דבר ללב נכנס תורה. של דבר כנגדו יצא ליצנות של

תתקכט רמז משלי שמעוני ילקוט

שנקראת עצמה התורה זה ומליצה שבתורה, משלים אלו משל להבין גיהנם של מדינה עוסקיה מצלת שהיא מליצה נקראת ולמה, מליצה,

תורה בדברי שמתלוצץ מי שכל מליצה, שמה את נקר למה ד״א יליץ. הוא ללצים אם אמר דאת כמה ליצנות לו מוסיפים

נב אות לילה רסיסי מלובלין- הכהן צדוק ר'

כי האומות כל כח שורש כלל וזהו

עמלק גוים ראשית חז״ל ודרשו

ו כז, רבה )(שמות עמלק זה תכה לץ שבכל ראשית ועומק השורש והוא ההיפך הוא ליצנות כי האומות.

בה דכתיב תורה מדברי אמת כל שזה ה דרך לאדם המלמדת התורה 'ענין מעשיו עניניו פרטי שכל היינו

הכל יהיה ומחשבותיו אמת שפת

אשר לעד. תכון

מאמת, ההיפך הוא וליצנות שכל

לפנים הכל ומחשבותיו. מעשיו

כח אומה בכל באומות מתחלק והוא ליצנות של כח אותו שאצלם מיוחד שכאשר תורה דברי כח יש זה ונגד

אומה בכלל שמתפשט ללב נכנס יוצא אז העולם לב שהם הישראלית שבעולם ליצנות של כח אותו נגדו

שלה שאופיא אומה אותה ח כ ונאבד

. ממנו

הוא שלהם הראשית שהוא ועמלק

… שבתורה ראשית עומק נגד כן ועל

עמלק תחילת רבינו משה בימי היה אחזתם וחיל ירגזון האומות שכל ע״ה משה שבא התורה קדושת מפני דבר בעולם ונתגלה לארץ. והורידה שאמרו כמו כוחותיהם כל המחריב שירדה חורב הר ב) (פט בשבת וקפץ שבא מעמלק חוץ וכו'. חורבה פי על שאף הרותחת אמבטי לתוך האומות כל כי נגדו גם היה שהרתיחה

מקום מכל כוחותיו. התפשטות הם דבר נתגלה לא בפרט שורשו נגד

הזה, בעולם תורה יש האומות מכל כי בכל שיש והיינו לטוב קליטה איזה הוא שפעמים פרט איזה כן גם רע כח פרטים כוחות הם האומות וכל טוב. שהוא הרע בצד בו משתמשים הם רק עמלק דמכח ליצנות של. הצד

בצד משתמשים וישראל שבו הטוב

התורה פי. על

כח שבכל הרע שורש הוא עמלק אבל ובו שבעולם הליצנות ושורש וכח

נאמר תמחה לטוב קליטה בו שאין

ממנו גרים מקבלין ואין. כלל

עמלק – מלקק וח יאוש ידי, ליצנות על ישראל של דמן את צ יפות

זכור ג- פיסקא (מנדלבוים) כהנא דרב פסיקתא

עמלק ילק. . עם יז). כה: (דברים. של דמן ללוק שבאת אומה ככלב. ישראל

א עמוד סה דף בשלח פרשת (שמות) ב כרך זוהר

בעובדא דהא בישין לזינין דוכתא איניש יהיב לא ותנינן דייקא, יחדיו יחדיו, ובחמור בשור תחרוש לא כב) (דברים כתיב

ודא כלב דאקרי דלהון מתקיפותא כחדא מזדווגי וכד אצטריך, דלא מה אתער דב״נ מכלהו חציפא שמות דכתיב הוא הדא (

)יא ול. לשונו כלב יחרץ לא ישראל בני כל אין אם בקרבנו היש׳ה אמרתון אתון הוא בריך קודשא אמר מוסר אני הרי

מיד לכלב, אתכם עמלק. ויבא

זכור פרשת שמות צדיק פרי מלובלין- הכהן צדוק ר'

ויזנב שנאמר מה והוא ככלב ישראל של דמן ללוק שבא שם על עמלק נקרא ועוד וגו הנחשלים כל 'בך ואיתא( י תצא )'תנחומא וכו. הענן שפלטו דן שבט 'זה אחר שאמר דרך על אותם פיתה זה ידי ועל בתשובה מלשוב היאוש הכניס ולהם

א ט״ו )(חגיגה וכל עלמא. בהאי ליתהני ליפוק עלמא מההוא גברא ההוא ואיטריד הואיל

יתירה… חוצפה לידי שמביאם עד הרע היצר אותם גורר כך

שנאמר מה וכן וגו תכה ו׳לץ כ״ז, רבה )'(שמות נדרש וכן וגו לץ )א׳בענוש י כ״א, "(משלי על

לץ. שהיה עמלק. . בעצתו עוון באיזה נכשל שהאדם כשרואה הרע היצר דרך וזה עוונך גדול כי אחר תשובתך לך יועיל מה לומר ביאוש משליכו כך אחר ובפיתויו.

עלמא בהאי ליתהני ליפוק הבא מעולם גברא ההוא ואיטריד הואיל ו לשמים עד למצוץ שבא ככלב ישראל של דמן ללוק שבא לק עם עמלק נקרא זה שם ועל

כנ״ל. תכליתו עד וחיותם דמם שארית

מלובלין- צ״ה ר לילה רסיסי מט

רק" עמלק זכר נקרא ולכך מתחת

" השמים - אין מהשמים דלמעלה

כלל, ממנו ורושם זכר שום לו ואין תחת וגם האומות. ככל למעלה שר

מצי לו אין השמים גמור, אות רק

לבד, זכר ההוא הזכר למחות וצריך צלוחית ומקנחין שמוחין כמו בהירות המכסה גבי שעל מאבק

- הכלי המכסה הוא עמלק זכר כך שבאמת מה דישראל כלי בהירות

יתברך רצונו לעשות: רצונם

עמלק מעשה זיכרון מצוות

בשלח- (פרשת א פסוק יז פרק )שמות בשלח (פרשת )ח

מֹּשֶה עִּם הָּעָּם וַיָּּרֶב (ב) הָּעָּם: לִּשְתֹּּת מַיִּם וְאֵין בִּּרְפִּידִּים וַיַּחֲנוּ ה' פִּּי עַל לְמַסְעֵיהֶם סִּין ר מִּמִּּדְב יִּשְרָּאֵל בְּנֵי עֲדַת כָּּל וַיִּּסְעוּ ַּ(א) ה… אֶת תְּנַסּוּן מַה עִּמָּּדִּי תְּרִּיבוּן מֹּשֶה׳מַה לָּהֶם וַיֹּּאמֶר וְנִּשְתֶּה מַיִּם לָּנוּ תְּנוּ וַיֹּּאמְרוּ הַמָּּקוֹּם שֵם וַיִּּקְרָּא (ז) וּמְרִּיבָּה מַסָּּה עַל

רִּיב וְעַל יִּשְרָּאֵל בְּנֵי נַסֹּּתָּם בִּּרְפִּידִּם יִּשְרָּאֵל עִּם וַיִּּלָּּחֶם עֲמָּלֵק וַיָּּבֹּא (ח) פ אָּיִּן: אִּם בְּקִּרְבֵּנוּ ה' הֲיֵש לֵאמֹּר ה': אֶת

זכור ג- פיסקא (מנדלבוים) כהנא דרב פסיקתא

וגו 'זכור 'כת יז כה: .)(דברים יערים ופתי תכה לץ לץ כה יט: .)(משלי

עמלק זה. , תכה עמלק שבא בשעה יתרו. זה, יערים ופתי עם וילחם עמלק ויבא כתי מה ישראל עם,'להלחם

ורה הת מן ידיהם שריפו ידי על יז,) (שמות ברפידים ישראל מסה המקום שם ויקרא אומר שהכתו' המצות, ומן

(פש) ומריבה התחיל, הוא ברוך הקדוש בני ריב על צווח

(שם) נסותם ועל ישראל תריבון מה ואומר צווח משה, וכן

(שם.) י״י את תנסון מה עמדי והרכיבו בן לו ה שהי לאחד דומין, ישראל היו למה לוי א״ר חפץ של דבר רואה הבן והיה בשוק מוליכו והיה כתיפו על

ואומ לו. לוקח והוא זה. לי קח לאביו, '

אדם הבן ראה שלישי ופעם שנייה, ופעם ראשונה, פעם וכל כתיפיי על רוכב אתה שוטה א״ל אבי, את ראיתה א״ל

את ראית לזה אומ' ואתה לך ח לוק אני מבקש שאתה מה

. אבי ונשכו כלב בא כתיפו, מעל אביו. השליכו, עשה מה הקיפו ממצרים, ישראל כשיצאו כך הוא ברוך הקדוש 'בז

שנא כבוד, 'ענני יבוננהו יסובבנהו י לב: .)(דברים נתן מן בקשו התחילו צורכיהם כל להם שנתן כיון להם. נתן שליו להם,

ואומ,'מהרהרין אין אם בקרבנו ה' היש ז. יז: )(שמות אמר מודיע שאני חייכם עלי, הרהרתם הוא ברוך הקדוש להם

, לכם ויבא שנא עמלק זה זה, ואי '. אתכם ונשך הכלב הרי

(שמות עמלק,)ח נאמ 'לכך זכור יז כה: .)(דברים

זכור ג- פיסקא (מנדלבוים) כהנא דרב פסיקתא

ממצרים בצאתכם בדרך גדר והיקיפו כרם לו שהיה למלך כליסטים. עליכם בא הדרך מן לוי א״ר יז). כה: (דברים ונשכו הגדר את ופרץ מלך של בנו ובא הכלב, ישכנו הגדר את ויפרוץ שיבוא מי כל המלך א' נושכן. כלב המלך בו והושיב

ו הכלב, א חט להזכיר מבקש המלך שהיה זמן כל או הוא הכרם בתוך שעשה מה בנו של מר הכלב שנשכך את זכור. לו

ישר של חטיין להזכיר מבקש שהקב״ה זמן כל כך אל שאמרו ברפידים שעשו מה אין אם בקרבינו י״י היש ז יז: ,)(שמות

להם אומ' הוא עמלק לך עשה אשר את זכור יז כה: .)(דברים

מד פרק אליעזר דרבי פרקי

כָּּל אַחַר אוֹּמֵר, נוּרִּי בֶּן יוֹּחָּנָּן רַבִּּי ְּהַג שֶעָּשָּה וְהַנִּפְלָּאוֹּת בוּרוֹּת

הַקָּּדוֹּש סוּף, וּבְיַם בְּמִּצְרַיִּם יִּשְרָּאֵל עִּם הוּא ְבָּּרוּך ּחָּזְרו ּוְנִּסּו

הַקָּּדוֹּש וַיְנַּסּו, כב] יד [במדבר, שֶנֶּאֱמַר פְּעָּמִּים עֶשֶר עוֹּד הוּא ְבָּּרוּך

וְעוֹּד פְעָמִים. עֶשֶר זֶה אֹתִי עַל שֶהִּלְשּינו ִּ הַקָּּדוֹּש, הוּא ְבָּּרוּך

' ה עָּזַב ּוְאָּמְרו וְאֵין הַזֶּה בַּמִּּדְבָּּר ּאוֹּתָּנו ֹּשְכִּינָּתו, ּבְּקִּרְבֵּנו

: רַבִּּי אִםָאיִן 'בְקִרְבֵנּו ה הֲיֵׁש, ז] יז [שמות שֶנֶּאֱמַר בֶּן ַיְהוֹּשֻׁע

ח, ] [שם עֲמָלֵק, וַיָבֹא כְּתִּיב מַה הַזֹּּאת הַפָּּרָּשָּה, אַחַר אוֹּמֵר קָּרְחָּה

מֵהֶן. לְהִּפָּּרַע עֲמָּלֵק עֲלֵיהֶם בָּּא. .

, רָּצָּה אוֹּמֵר שִּילָּא רַבִּּי הַקָּּדוֹּש אֶת וּלְהַשְמִּיד לְהַכְרִּית הוּא ְבָּּרוּך

כָּּל עָּשָּה. מֶה עֲמָּלֵק שֶל ֹּזַרְעו הַקָּּדוֹּש, הוּא ְבָּּרוּך יַד פָּּש ט ַ ֹּיְמִּינו

בְּכִּסֵּא וְאָּחַז כָּּל אֶת וּלְהַשְמִּיד לְהַכְרִּית וְנִּשְבַּע ֹּכְּבוֹּדו שֶל ֹּזַרְעו

עַל יָד כִי טז] [שם, שֶנֶּאֱמַר הַבָּּא הָּעוֹּלָּם וּמִּן הַזֶּה הָּעוֹּלָּם מִּן עֲמָּלֵק

'בַעֲמָלֵק: לַה מִלְחָמָה יָּה כֵס אוֹּמֵר, פִּּינְחָּס רַבִּּי לְהַזְכִּּיר מֹּשֶה רָּצָּה שָּנָּה אַרְבָּּעִּים אַח ַר

' ה הֲיֵׁש בַּמִּּדְבָּּר שֶאֲמַרְתֶּם אַתֶּם, זוֹּכְרִּים לָּהֶם וְלוֹּמַר לְיִּשְרָּאֵל לְיִּשְרָּאֵל אוֹּמֵר אֲנִּי, אִּם מֹּשֶה אָּמַר. ]אֶלָּּא ז [שם אִםָאיִן בְקִרְבֵנּו

אֵין פָּּנִּים וְהַמְּגַלֶה פְּנֵיהֶם, אֶת מְגַלֶה אֲנִּי, הֲרֵי ְכָּּך חֵלֶק ֹּלו

מְבִּינִּים, וְהֵם עֲמָּלֵק מַעֲשֵה לָּהֶם אוֹּמֵר אֲנִּי אֶלָּּא הַבָּּא. לָּעוֹּלָּם

, דּוֹּמֶה הַדָּּבָּר לְמָּה. מָּשָּל לְפָּנָּיו שֶּכָּּתוּב מַה שֶהָּיָּה ְלְמֶלֶך ֹּלו

, וְקָּשַר אֶחָּד פַּרְדֵּס בְּפֶתַח ְהַמֶּלֶך ַה, כֶּלֶב פַּרְדֵּס יוֹּשֵב ְוְהַמֶּלֶך

, נִּכְנַס שֶבַּפַּרְדֵּס מַה כָּּל וּמַבִּּיט צוֹּפֶה ֹּבַּעֲלִּיָּּתו שֶל ֹּאוֹּהֲבו ְמֶלֶך

, וְשִּסָּּה הַפַּרְדֵּס מִּן לִּגְנֹּב בִּּגְדֵי וְקָּרַע הַכֶּלֶב ֹּבו. אָּמַר ֹּאוֹּהֲבו

לָּמָּּה לְאוֹּהֲבִּי אֹּמַר אִּם ְהַמֶּלֶך אֶת מְגַלֶה אֲנִּי, הֲרֵי לַפַּרְדֵּס ָּּנִּכְנַסְת

אוֹּמֵר אֲנִּי הֲרֵי, אֶלָּּא פָּּנָּיו ֹּלו ָּהֲרָּאִּית וֹּטֶה ש הַכֶּלֶב ֹּאוֹּתו ְהֵיאַך

אֶת קָּרַע מֵבִּין הוּא, וּמִּיָּּד אֲהוּבִּי שֶאַתָּּה מֵבִּין הָּיָּה וְלֹּא ָּבְּגָּדֶיך

. שֶּעָּשָּה מַה מַעֲשֵה לְיִּשְרָּאֵל אוֹּמֵר אֲנִּי, הֲרֵי מֹּשֶה אָּמַר ְכָּּך

. לְמָּעְלָּה שֶּכָּּתוּב מַה יוֹּדְעִּים הֵם וּמִּיָּּד עֲמָּלֵק

המחבר הקדמת מציעא בבא הקדמות מרדכי לבוש

עמלק לך עשה אשר את זכור מצות כי רז״ל, אמרו, הנה אשר עשינו אשר את אנחנו שנזכור ה' לנו נתן עיקרה

ישראל עם על ה' בחמלת אך עמלק, א ב בשבילה אשר את לזכור עלינו וצוה הדבר כסה אותם ובאהבתו נכשלנו אשר את זה ידי על אנו שנזכור כדי עמלק, עשה

הגדול… ממכשול להזהר לזה לבבנו ונשים נמלאה לא זאת ה' מצות הנה עמלק, במחית הדבר כן

ממנו או ויצ אגג על חמל שאול ישראל, זאת שיעשו אחד ביום יכלו לא ואסתר מרדכי בימי גם עמלקים, למחר גם כשניתן שבשושן והראיה עמלק, זכר את לאבד שלש והרגו היהודים נקהלו למחר ועוד כן, עוד לעשות העולם בכל גם ניתן היה ואילו היהודים, מצוררי מאות ושבעים מהחמשה יותר הרבה מוצאים היו כן לעשות

עמלקים נשארו ובכן בשושן. רק, נה נית הדת אך אלף, אות שלם, הכסא בעוה״ר עדנה שאין אנו רואים והרי זכר את ימחה הוא לבדו ה' ואך עמלק, נמחה לא כי הוא

הקץ… בבא עמלק לא הזאת המצוה כי ידע הלא מראש הדורות קורא ובכן ואם תתקיים, שלא מצוה השם מצווה ואיך תתקיים, עץ על ציווי כמו נסיון בגדר אחד לאדם שצוה מצינו שהיא בעת ה' שיצוה לדורות הנוהגת מצוה אבל הדעת, אחת היא עמלק מחית ומצות להתקיים, עתידה איננה

בעת הוא ברוך הקדוש עליה צוה ואיך צות, מ מהתרי״ג תתקיים שלא אמר. שכבר העלמה בגדר ציווי היא הזאת שהמצוה אחרי, אכן בא זה שבשביל אנחנו עשינו אשר את שנדע שעיקרה מעשה זכירת ובעת תמיד, מתקיימת היא וא״כ עמלק,

הגדר את שפרצנו בעת לנו קרה אשר את נזכור. עמלק

ר משנת צא ג, [קוטלר] אהרן בי

י״ז. ] כ״ה, וגו[דברים עמלק לך עשה אשר את 'זכור שם: בילקוט ואיתא והכלב אחד פרדס לו שהיה למלך דומה הדבר למה משל

אני אם המלך אמר בגדיו וקרע הכלב את בו ושיסה הפרדס מן ב לגנו מלך של אוהבו נכנס שבפרדס מה בכל ומביט הפרדס בפתח קשור מה מבין הוא מיד בגדיך את קרע האיך שוטה כלב הראית אומר אלא פניו את מלבין אני הרי שלי פרדס לתוך נכנסת למה לאוהבי אומר

עמלק. לך עשה אשר את זכור לישראל משה א״ל כך עשה

למחות, כדי אינו הזכירה דטעם והיינו דהרי ה המחייה ] ה״ב פ״א מלכים הל' ר״מ ב; ב, ס[נהדרין המלך ע״י יא - ואין

לשכחה. לחוש. . א מחייה משום ולא לעצמו ענין הוא דהזכירה המדרש מפרש ומש״ה זכירת הוא הזכירה ויסוד עלה ינן ת

הפרדס… בעל ששיסהו הכלב אלא אינו דעמלק עמלק, דמלחמת הסיבה

ההלכתית מינה הנפקא

הח ספר תרג מצוה תצא כי פרשת ינוך

שנצ לישראל… עמלק שעשה מה לזכור טוינו שחיוב לברכה זכרונם שאמרו מה המצוה מדיני את זכור בספרי, הוא וכן ובפה, בלב היא זו זכירה לא אומר כשהוא בלבבך, יכול וגו', עשה אשר מקיים אני מה הא אמורה, הלב שכחת הרי תשכח

שלא כדי בספרי כאן עד בפיך, , ה שונ שתהא זכור מהלבבות ותחסר בתו אי תחלש פן הדבר, ישכח

הזמנים. באורך. . ובכל מקום בכל זו מצוה ונוהגת

ונקמת המלחמה לעשות להם כי בזכרים, זמן. לנשים לא האויב,

א אות תרג מצוה תצא כי פרשת חינוך מנחת

מהלאו אותם דפוטר קצת ונראה זו ממצוה נשים פוטר והרהמ״ח שאין ממ״ע נשים לפטור ראיה וצריך זה מבואר אינו ובר״מ ג״כ

ולא המלחמה לעשות להם כי ומ״ש ג״כ לאו במקום ובפרט הזמ״ג מחופתה כלה אפי' יוצאין הכל מצוה מלחמת באמת לנשים

כאן. פ״ז ובר״מ בש״ס כמבואר הטעם אם ית' ד' בסוד עמד מי גם ואנחנו טעם מאיזה שנאתו שנזכור גזה״כ דאפשר הנקמה מחמת ולא וכל מכל עמלק שיכרת משיחנו בביאת אף ואפשר יודעים אין

לזכ מ״ע תמיד יהי' הזכירה מ״מ להם זכר יהי' לשכוח ולא ור ע״כ כמו חייבים ישראל אישי דכל ונראה זו. ממ״ע נשים דפוטר צ״ע

כ״נ הזמ״ג שאין מ״ע. כל

---

מתוך ארכיון מאמרי איגוד רבני הקהילות

הטראומה שהשאיר לנו עמלק - דף מקורות - הלל מרצבך

בס "ד ה טראומ שהשאיר ה נו ל עמלק

א. כה דברים -יט יז

בְצֵאתְכֶׁם בַּדֶׁרֶׁךְ עֲמָלֵק לְךָ עָשָה אֲשֶׁר אֵת זָכוֹר

: מִמִצְרָיִם אֲשֶׁרָקָרְך הַּנֶׁחֱשָלִים כָל בְךָ וַּיְזַּנֵב בַּדֶׁרֶׁךְ

וְיָגֵע עָיֵף וְאַּתָה ַּאַּחֲרֶׁיךָ בְהָנִיח וְהָיָה אֱלֹהִיםַּ: יָרֵא וְלֹא

'ה אֲשֶׁר׳ה בָאָרֶׁץ מִסָבִיב אֹיְבֶׁיךָ מִכָל לְךָ אֱלֹהֶׁיךָ

עֲמָלֵק זֵכֶׁר אֶׁת תִמְחֶׁה לְרִשְתָּה נַּחֲלָה לְךָ נֹתֵן אֱלֹהֶׁיךָ

תִשְכָח לֹא הַּשָמָיִם: מִתַּחַּת

ב. א, שמואל פרק ב- טו, לג

עֲמָלֵק עָשָה אֲשֶׁר אֵת פָקַּדְתִי צְבָאוֹת ה' אָמַּר כֹה

מִמִצְרָיִם בַּעֲלֹתוֹ בַּדֶׁרֶׁךְ ל: וֹ שָם אֲשֶׁר לְיִשְרָאֵל עַּתָה

לו אֲשֶׁר כָל אֶׁת וְהַּחֲרַּמְתֶׁם עֲמָלֵק אֶׁת וְהִכִיתָה ֹלֵךְ

וְהֵמַּתָה עָלָיו תַּחְמֹל וְלֹא מֵעֹלֵל אִשָה עַד מֵאִיׁש וְעַד

יוֹנֵק חֲמוֹר וְעַּד מִגָמָל שֶׁה וְעַּד: מִשוֹר

ג. ( מלכים הלכות רמב״ם ) ה״ה פ״ה

עשה מצות: " שנאמר עמלק, זכר לאבד תמחה

" עמלק זכר את עשה ומצות, לזכור מעשיו תמיד

: " שנאמר איבתו, לעורר כדי ואריבתו, הרעים זכור

עמלק" לך עשה אשר את למדו השמועה מפי,

"זכור" בפה, " תשכח" לא לשכוח שאסור בלב,

ושנאתו. איבתו

ד. ב יב, לו ראשית

עֵשָו, בֶׁן לֶׁאֱלִיפַּז פִילֶׁגֶׁש הָיְתָה וְתִמְנַּע וַּתֵלֶׁד

אֶׁת לֶׁאֱלִיפַּז עֲמָלֵק עֵשָו אֵשֶׁת עָדָה בְנֵי: אֵלֶׁה

ה. יב פסוק לו פרק בראשית רש״י

פילגש- היתה ותמנע. . מונה הימים ובדברי.

אותה אליפז? של בבניו תמנע }{את } {אליפז שבא מלמד

שעיר, של אשתו על מביניהם תמנע, ויצאה

{ וכשגדלה. אליפז} {של פילגשו נעשית תמנע}

ו. רש״י- יח פסוק כה פרק דברים

בדרך- קרך אשר לשון א לשון אחר דבר. ב מקרה

קרי זכור במשכב מטמאן שהיה. וטומאה, אחר דבר ג

לשון צננך וחום, קור כל שהיו מרתיחתך, והפשירך

והתחיל זה ובא בכם להלחם יראים האומות

שאין רותחת לאמבטי משל לאחרים. מקום והראה

אחד בליעל בן בא בתוכה, לירד יכולה בריה כל

שנכ פי על אף לתוכה. וירד קפץ אותה הקרה וה, ו

אחרים: בפני

ז. סולובצ׳יק( י. ד. הרב 1993 - 1903 דופק דודי קול,)

'עמ101-102 [הערה23 ]

"מלחמה פרשת כי ז״ל, מרי אבא בשם אמרתי

בחלותה מוגבלת אינה דור" מדור בעמלק לה'

אלא מסוים, לגזע מצווה כמלחמת הציבורית

נגד התקוממות חובת כוללת קבוצה או אומה כל

שנאה של שיגעון, החדורה משטמתה את והמכוונת

"לְכּו דגלה על חורתת כשאומה ישראל. כנסת כלפי

(תהלים עוֹד" יִשְרָאֵל שֵם יִזָכֵר וְלֹא מִגוֹי )וְנַּכְחִידֵם

והארבעים השלושים בשנות עמלק. הופכת היא

זה תפקיד מלאו הנאצים היו הם בראשם. והיטלר

התקופה של האיבה שגעון נציגי קים העמל

נאצר המוני מקומם את ממלאים כיום האחרונה.

… והמופתי לה "מלחמה תורה: אמרה מה 'ראה

לכלות המתנכלת אומה כל כי דור מדור …"בעמלק

הופכת ישראל כנסת את עמלק ל … אנו מצווים

חיוב אבל ו… נגד מתכוננת שהיא בשעה בה להלחם

. עמלק לגזע ביחס רק נאמר יחידים מחיית

ח. , ט אסתר כד

הַּמְדָתָא בֶׁן הָמָן כִי הָאֲגָגִי חָשַּב הַּיְהּודִים כָל צֹרֵר

הּוא פּור וְהִפִיל לְאַּבְדָם הַּיְהּודִים עַּל הַּגוֹרָל לְהֻמָם

: ּולְאַבְדָם

ט. ב ג, תר אס

כֹרְעִים הַּמֶׁלֶׁךְ בְשַּעַּר אֲשֶׁר הַּמֶׁלֶׁךְ עַּבְדֵי וְכָל

לֹא הַּמֶׁלֶׁךְּומָרְדֳּכַּי לוֹ צִּוָה כֵן כִי לְהָמָן ּומִשְתַּחֲוִים

יִכְרַע יִשְתַּחֲוֶׁה: וְלֹא

י. א- כ, א מלכים מג

חֵילוֹּושְלֹשִים כָל אֶׁת קָבַּץ אֲרָם מֶׁלֶׁךְ הֲדַּד ּובֶׁן

שֹמְרוֹן עַּל וַּיָצַּר וַּיַּעַּל וָרָכֶׁב וְסּוס אִתוֹ מֶׁלֶׁךְ ּושְנַּיִם

יִשְרָאֵל מֶׁלֶׁךְ אַּחְאָב אֶׁל מַּלְאָכִים וַּיִשְלַּח בָּה: וַּיִלָחֶׁם

לִי ךָּוזְהָבְךָ כַּסְפ הֲדַּד בֶׁן אָמַּר כֹה לוֹ וַּיֹאמֶׁר ְהָעִירָה:

יִשְרָאֵל מֶׁלֶׁךְ וַּיַּעַּן הֵם: לִי הַּּטוֹבִים וְנָשֶׁיךָּובָנֶׁיךָ הּוא

… לִי אֲשֶׁר וְכָל אֲנִי לְךָ הַּמֶׁלֶׁךְ אֲדֹנִי כִדְבָרְךָ: וַּיֹאמֶׁר

נָא דְעּו וַּיֹאמֶׁר הָאָרֶׁץ נֵי זִק לְכָל יִשְרָאֵל מֶׁלֶׁךְ ְוַּיִקְרָא

לְנָשַּיּולְבָנַּי אֵלַּי שָלַּח כִי מְבַּקֵש זֶׁה רָעָה כִי ּורְאּו

כָל אֵלָיו וַּיֹאמְרּו מִמֶׁנּו: מָנַּעְתִי וְלֹא וְלִזְהָבִי ּולְכַּסְפִי

… תֹאבֶׁה וְלוֹא תִשְמַּע אַּל הָעָם וְכָל: הַּזְקֵנִים אִיש וַּיַּכּו

מֶׁלֶׁך הֲדַּד בֶׁן וַּיִמָלֵט וַּיִרְדְפֵםְיִשְרָאֵל אֲרָם וַּיָנֻסּו אִישוֹ

סּוסּופָרָשִים עַּל: אֲרָם אֶׁת וַּיַּךְ יִשְרָאֵל מֶׁלֶׁךְ יֵצֵא ַּו

גְדוֹלָה… מַּכָה בַּאֲרָם וְהִכָה הָרָכֶׁב וְאֶׁת: הַּסּוס וַּיְהִי

אֲפֵקָה וַּיַּעַּל אֲרָם אֶׁת הֲדַּד בֶׁן וַּיִפְקֹד הַּשָנָה לִתְשּובַּת

… יִשְרָאֵל עִם: לַּמִלְחָמָה בְנֵי וַּיַּכּו הַּמִלְחָמָה וַּתִקְרַּב

אֶׁחָד… בְיוֹם רַּגְלִי אֶׁלֶׁף מֵאָה אֲרָם אֶׁת: יִשְרָאֵל ּובֶׁן

בְחָדֶׁר חֶׁדֶׁר הָעִיר אֶׁל וַּיָבֹא נָס: הֲדַּד אֵלָיו וַּיֹאמְרּו

מַלְכֵי כִי יִשְרָאֵל בֵית מַּלְכֵי כִי שָמַּעְנּו נָא הִנֵה עֲבָדָיו

חֶסֶד בְרֹאשֵנּו וַּחֲבָלִים בְמָתְנֵינּו שַּקִים נָא נָשִימָה הֵם

וַּיַּחְגְרּו נַּפְשֶׁךָ: אֶׁת יְחַּיֶׁה אּולַּי אֵל יִשְר מֶׁלֶׁךְ אֶׁל ָוְנֵצֵא

מֶׁלֶׁך אֶׁל וַּיָבֹאּו בְרָאשֵיהֶׁם וַּחֲבָלִים בְמָתְנֵיהֶׁם ְשַּקִים

נַּפְשִי נָא תְחִי אָמַּר הֲדַּד בֶׁן עַּבְדְךָ וַּיֹאמְרּו יִשְרָאֵל

וַּיֹאמֶׁר מַּהֲרּו וַּי יְנַּחֲשּו וְהָאֲנָשִים הּואְ: אָחִי חַי הַעוֹדֶּנּו

בֹאּו וַּיֹאמֶׁר הֲדַּד בֶׁן אָחִיךָ וַּיֹאמְרּו הֲמִמֶׁנּו וַּיַּחְלְטּו

וַּיֹאמֶׁר הַּמֶׁרְכָבָה: עַּל וַּיַּעֲלֵהּו הֲדַּד בֶׁן אֵלָיו וַּיֵצֵא קָחֻהּו

אָשִיב אָבִיךָ מֵאֵת אָבִי לָקַּח אֲשֶׁר הֶׁעָרִים אֵלָיו

בְׁשֹמְרוֹן אָבִי שָם ר כַאֲׁש בְדַמֶשֶק לְךָ תָשִים ֶוְחּוצוֹת

: וַיְׁשַלְחֵהּו בְרִית לוֹ וַיִכְרָת אֲׁשַלְחֶךָ בַבְרִית וַאֲנִי וְאִיש

… הַּנְבִיאִים מִבְנֵי אֶׁחָד יַּעַּן ה' אָמַּר כֹה אֵלָיו וַּיֹאמֶׁר

נַּפְשו תַּחַּת נַּפְשְךָ וְהָיְתָה מִיָד חֶׁרְמִי אִיש אֶׁת ֹשִלַּחְתָ

עַּמו תַּחַּת: ֹוְעַּמְךָ

יא. אמ שפת ת- תרמ״ו זכור פרשת

מחיית שעיקר עמלק, איבת לזכור המצוה הנה

תליא שמם, ימח עמלק בשנאת עליו ישראל. בני

וכשיהיה השנאה לגמרי יתמחה …בשלמות

זו מצוה וקיום לשנוא השנאה בתכלית אותו

תליא בעבודת ישראל בני ודביקות אהבה ברוב

לסטרא התלהבות שרוב כפי כי יתברך. הבורא

אחרא לסטרא שונאים כן. דקדושה,

יב. לוי קדושת - עמוד לפורים דרושים קצח

למחות צריך מישראל איש כל המכונה, רע חלק

עמלק דזרע זמן דכל בליבו, טמון אשר עמלק בשם

קטן עולם הוא כן גם דאדם כיוון אז בעולם, , נמצא

לכ ו לעמלק מציאות יש אז הרע ח אשר אדם, בכל

בא זה ועל האדם, את להחטיא פעם בכל מתעורר

אלא אינו ישראל זרע של כוח והנה בתורה. הזכירה

יעקב כל "הקול "בפה: יש כשאדם. ובתפילה בתורה

אין אז יתברך, להשם ליבו תמיד ובוער זה, כוח לו

בו לשלוט יכול רע. שום

יג. ב טז, מגילה בבלי תלמוד

ששון ו ושמחה אורה היתה "ליהודים ויקר" אמר,

תורה. . זו אורה- יהודה: רב טוב. . יום זה שמחה-. .

… מילה זו ששון- ויקר- אלו אומר הוא וכן, תפלין

' כ״ח) (דברים נקרא ה' שם כי הארץ עמי כל וראו

עליך ותניא: ממך' ויראו אומר הגדול אליעזר: רבי

שבראש תפלין. אלו

יד. כהנא- דרב פסיקתא עמלק ד״ה, ח ג

עמלק- של דמן ללוק שבאת אומה, לק עם

שמע ר' בשם לוי ר' ככלב. ישראל חלופתא בן ה

? דומה עמלק היה למה אחר להוט שהוא לזבוב

ישר אחר להוט עמלק היה כך המכה, אל תני ככלב.

נתן: ר' בשם ובא עמלק פסע פרסה מאות ארבע

ברפידים ישראל עם מלחמה. לעשות

---

מתוך ארכיון מאמרי איגוד רבני הקהילות

עלון לשבת- עין יעקב- ויקרא זכור תשפד

י״ג יעקב– עין מושב שבת עלון אדר ב התשפ״ד- ' פרשת ויקרא- זכור

תורה– דבר קנטרוביץ- אייל הרב המושב רב

פרשת את נקרא כאשר זכור. פרשת ואת ויקרא פרשת את ונקרא תורה ספרי שני נוציא השבת

סיבה שום בלי בנו נלחם והא ממצרים, יצאנו כאשר לנו שעשה עמלק של במעשיו ניזכר, זכור,

נמצאים אנחנו כאשר אנו בימינו גם עולם של ברבונו המאמינים יהודים, היותנו בגלל רק. אלא

ונכחידם 'לכו אחת: היא שמטרתו האויב מול שלנו במלחמה ימים חמישים מאה מעל כבר עוד- ישראל שם יזכר ולא 'מגוי בני יהודים היותנו בגלל אלא בנו להילחם סיבה שום לו אין

את להשמיד סיבה שום אין להמן גם בהשם. האמונה דגל את הנושאים היהודית, האומה

בשם שקורה למי שנאה רק אלא היהודי העם.'ה לחיות ימדיך היהודי העם ואנחנו העולם, מן ימחה עמלק דבר של שבסופו מאמינים אנחנו עד לעולמי שקיים החיים מקור שהוא לאלוקים מחוברים היותנו בגלל עד, לעולמי. ולהתקיים

מוחלט ולנצחון שלימה לגאולה ונזכה העולם, מן עמלק של סילוקו את במהרה לראות שנזכה

על אמן בימינו במהרה המקדש בית ולבניין אויבינו

שבת- (מוצאי תשפ״ד פורים הלכות ראשון )יום

וביום שבת מוצאי מגילה: קריאת ( ראשון )בבוקר

1. ביום אותה ולקרוא ולחזור בלילה המגילה את לקרוא נביאים מדברי עשה. מצוות

- כאחד והנשים האנשים חייבים זו במצווה 2. מגיל12 אישה כל מגיל13 איש וכל ומעלה. ומעלה

חינוך- לגיל שהגיעו קטנים 3. אין מאוד קטנים ילדים אבל הקריאה, את לשמוע לבוא אותם מחנכים

השומעים את יבלבלו שלא הכנסת לבית. מביאים

4 יכול הכנסת לבית להגיע הספיק שלא ומי עם, ברוב הכנסת בבית לשמוע צריך המגילה קריאת את.

לקרוא כשירה במגילה בביתו ביחיד. גם

5 מברכים3 בלילה המגילה קריאת לפני. קריאת לפני שהחיינו. ניסים, שעשה מגילה, מקרא על ברכות:

מברכים2 ביום המגילה ניסים ושעשה מגילה מקרא על. ברכות: מברכים3 (אשכנזים )ברכות

צריך קורא והבעל המגילה קריאת חובת ידי לצאת לכוון צריך 6. חובה ידי הקהל את להוציא. לכוון

7 ידי יצא לא שמע, שלא אחת מילה חיסר ואם סופה, ועד מתחילתה הקריאה כל את לשמוע צריך.

הקורא לבעל שיגיע עד לפניו המודפסת מהמגילה (וישלים מגילה. קריאת )חובת

בשעה21: 00 הרימון ברחוב אייל הרב בבית נוספת מגילה: קריאת

בשעה9: 00 אייל הרב בבית נוספת מגילה קריאת בבוקר ראשון: ביום

בשמחה מוזמן הכנסת בבית לשמוע הספיק שלא והנשים הגברים. ציבור

מנות: משלוח

1 אחד לאיש מנות לפחות2 לתת מצוות גיל מעל ואישה איש כל על מצווה. יתן והאיש פורים, ביום

לאישה תתן והאישה. לאיש

2 לפחות מורכב להיות צריך המשלוח. ל יכול יין או מיץ גם כאשר מנות, משתי מנה. חשב הי

3 ש אם אבל מאכל, דברי דווקא ישלח. ו כסף כגון: מאכל דבר שאינה מתנה לח ספר, או ידי יצא לא

. חובה

ואח אהבה להרבות היא מנות משלוח לשליחת הטעם 4. ממי לדעת צריך האדם ולכן לרעהו איש בין וה ו

כך על תודה לו. הכיר ל כדי המנות משלוח את קיבל הוא

לאביונים: מתנות

1 הפורים ביום שונים אביונים לשני מתנות שתי לתת מצוות גיל מעל ואישה איש כל על מצווה. .

- שתייה עם פלאפל מנה ( - שתייה עם סעודה של סכום היא הנתינה שיעור 2. בערך20 )שקלים

3 פורים בסעודת לאכול מה לו ש. יהיה העני נפש את לשמח היא לאביונים מתנות לנתינת הטעם.

פורים סעודת משתה-

1 פורים. לכבוד סעודה פורים ביום לסעוד אדם כל על מצווה.

. יכולתו כפי ויין בבשר וירבה האדם של ליכולותיו בהתאם ושמחה מפוארת להיות צריכה הסעודה 2. 3 (משעה12: 30 ולמעלה המנחה מן הוא הסעודה זמן. בעוד תיערך הסעודה שרוב ויקפיד,)בצהרים

גדול. היום

. לחזור צריך ואינו חובה ידי יצא הזכיר לא ואם הניסים, על להזכיר צריך בתפילה וכן המזון בברכת 4. 5 פורים– בסעודת יין לשתות אדם חייב. שלא ה', בישועת שמחתו את להראות כדי יכולתו כפי אחד כל

. מרדכי לברוך המן ארור בין ידע דלא ('עד לגדולה. ע)'לה שמרדכי אלא ונהרג, נתלה שהמן רק

הזמנים: לוח

השבת6: כניסת 2 17:

השבת7: צאת 3 18:

מנחה השירים, שיר

שבת, קבלת דרשה 6: וערבית 2 17:

שבת של: שחרית 7: 30

לילדים45: שיעור 15:

תורה: שיעור 15 16:

שבת17: 00 של: מנחה

: מוצ״ש ערבית 19: 00

חול ימי תפילות: זמני

: שחרית30 5: , 8: 00

: מנחה 40: 17

: ת5 ערבי 1 18:

: לרפואת אתי בן דוד דביר נעימה חתון, בת נעימה חנה,

קרן חנה, בת רחמה, מרים בת בן רפאל מרים, בת רבקה בן עזרא ורה, בן אהרון האני,

מדלן, מתתיהו בן, משה יעקב בת שרה אסתר, בן (גבריאל)

יאיר חי שושנה, יצחק מינדל מרים בן, יחזקאל

שמחה בת. דבורה

חתון בן אקרם נשמת: , לעילוי מרסל בן בועז לולו, בן, רחמים בת צילה בנוושה, בת עליזה בת אסתר רחל, בן סלים רחל, בת נזימה נגה, בן הראל טפחה,

בן אברהם אלמאס, . עזיזה

הקהילה: חדשות

1 זכור-. שבת פרשת קריאת ולכן מהתורה, מצווה היא זכור

לאחר שנייה פעם אותה נקרא

בשעה10: 00 שחרית תפילת. מוזמן והנשים הגברים ציבור

2. : ורים פ תפילות זמני המגילה19: 00 וקריאת: ערבית

המגילה6: 30 וקריאת: שחרית

ראשון13: 00 מניין: מנחה

שני17: 40 מניין: מנחה

: ערבית18: 15

שבת במוצאי שחל פורים: הלכות

לפורים: משבת הכנות

א. בזה שיש משום הקריאה את באמצעותה להכין ואף יח) תרפח (משנ״ב בשבת לטלטלה ומותר מוקצה איננה קלף על מגילה

קסט הערה כח (שש״כ תורה.)לימוד

ב. ב תרצג (שע״ת בשבת בה ללמוד וזמן כוונה לו יש אם רק בשבת הכנסת לבית מודפסת) או (כשרה מגילה את להביא; מותר

ה תרסז משנ״ב ג; תרצג (ערוה״ש שבת במוצאי גילה המ את להביא רבה טרחה כשיש רק זאת שהתירו ויש יח) תרפח, פס״ת

קטן ידי על להביאה כתב א תרצג.)וביקו״י

ג. לג קפח משנ״ב י; קפח (שו״ע הניסים' 'על לומר ואין 'רצה' להזכיר יש שלישית בסעודה המזון.)בברכת

ד. לחסוך במטרה תחפושות ולבישת בגדים החלפת כולל השבת, במהלך לפורים הכנה כל עושים אין (אג״מ השבת בצאת זמן

ג קה ד.)או״ח

ה. (בשעה18: 32 השבת בצאת מיד ) להתחיל אפשר מכן לאחר ורק י) רצט (שו״ע לחול" קודש בין המבדיל "ברוך אומרים:

הבדלה ובעריכת לפורים. בהכנות

: הבדלה

ו. פעמיים הבדלה עורכים שבת: במוצאי

מגיל. ה וקריאת ערבית לתפילת הליכה לפני השבת בצאת, בבית

ט או״ח (יבי״א המגילה לאחר ההבדלה שאר ואת המגילה לפני האש' מאורי 'בורא ברכת מברכים הספרדים, למנהג הכנסת, בבית

- כ פח כד, .)עט

ג תרצג (ערוה״ש המגילה קריאת לאחר ההבדלה כל את עורכים האשכנזים, .)למנהג

התפילה סדר

ז. המגילה קריאת השבת. צאת זמן לאחר נדחית ערבית תפילת הכנסת, ית לב והגעה למגילה הכנות הבדלה, עריכת לאפשר כדי קדוש 'ואתה אמירת ולפני ערבית של עמידה תפילת לאחר.'נעשית בשעה19: 00 ערבית (תפילת )

ח. תם רבינו זמן לפי שבת צאת על המקפידים לפני ההבדלה נר את ידליק שילד כדאי אולם ר״ת זמן לפני מגילה לקרוא יכולים

פורים (חזו״ע.)ה הקריא

ותשובות שאלות לפרשת המשפחה לכל ויקרא

1. . לא לעולה" פרה להקריב? ניתן זכר יקריבנו."תמים

2. עולה בקורבן במים רוחצים אברים? אלו וכרעיים. קרב

3. עולה בקורבן המזבח על מקריבים? מה העור מן (חוץ )הכל

4. צפונה המזבח ירך על עולה קורבן שחיטת מקום? היכן

5. יונה ובן. תור העוף בעולת להקריב ניתן עופות סוגי? אלו

6. הדשן מקום מוראה, אותו. ? משליכים והיכן העוף בעולת מסירים איבר איזה

7. הדשן "מקום נמצא מקום?"באיזה למזבח. ממזרח

8. מנחה קורבן של ההכנה צורות ארבעת הם? מה מרחשת מחבת, תנור, מאפה. סולת,

9. מנחה קורבן של המרכיבים הם? שלושת מה לבונה שמן, . סולת,

10. המנחה מן. הנותרת מנחה מקורבן הכהנים מקבלים? מה

11. אזכרתה / קומצו מלֹא מנחה בקורבן המזבח על עולים חלקים? אילו

12 ורקיקים חלות? תנור מאפה מנחת את להכין ניתן הכנה צורות שתי אלו.

13. בהם השמן נתינת? אופן ב מצות חלות לבין מצות רקיקי בין ההבדל מה

חלות- רקיקים- בלולות, . משוחים

14. מחבת לפתיתים אותה שחותכים כתוב מנחה של סוג? באיזה

15. חמץ אותו מקריבים קורבן? איזה הלחם (שתי ראשית )קרבן

16. שלמים בקורבן שְעִירָה להקריב ניתן? האם כן

17. מפ (תשובה שלמים בקורבן המזבח על עולים הכבש מאברי אברים? אלו הקרב על אשר חלב הקרב, את המכסה חלב אליה, ורטת)

2 הכבד על יותרת הכליות, שעל חלב. הכליות,

18. יחיד חטאת קורבן מביאים עברות אלו? על בשגגה תעשה" "לא על. עבר

19. הארץ עם לחטאת מביאים בהמה? איזו כשבה או עיזים. שעירת

20. הסמים קטורת מזבח על הדם נתינת מקום? מהו המזבח. קרנות

---

מתוך ארכיון מאמרי איגוד רבני הקהילות

האם אבל חייב לשלוח מנות והאם צריכים לשלוח לו

בס״ד

**האם אבל חייב לשלוח מנות והאם צריכים לשלוח לו? **

לע״נ אימי היקרה אסתר בת סוליקה מלכה ז״ל

**בכללי האם יש אבלות בפורים**

**1. רמב״ם הלכות אבל פרק יא הלכה ג**

אין מספידין את המת בחנוכה ובפורים ולא בראשי חדשים, אבל נוהגין בהן כל דברי אבלות.

**2. כסף משנה הלכות אבל פרק יא הלכה ג**

כ״כ המרדכי בשם רבינו גרשום, והטעם משום שלא אמרו שמפסיקין אלא רגלים, והני לא איקרו רגלים.

**3. לחם משנה הלכות אבל פרק יא הלכה ג**

כתב הרב כסף משנה דיש לתמוה על השאלתות, דמאן פלג ליה פורים מחנוכה ור״ח לומר דפורים מבטל האבילות ולא ר״ח וחנוכה. ואין זו קושיא, דכבר פירשו הטעם כמבואר בפסקי הרא״ש, משום דבפורים כתיב ימי משתה ושמחה, מה שאין כן באינך.

**סתירה במר״ן**

**4. שולחן ערוך אורח חיים הלכות מגילה ופורים סימן תרצו סעיף ד**

כל דברי אבילות נוהגים בחנוכה ופורים.

**5. שולחן ערוך יורה דעה הלכות אבילות סימן תא סעיף ז**

ומ״מ אין אבלות נוהג בו, לא בי״ד ולא בט״ו, אלא דברים שבצינעא נוהג, וחייב לשלוח מנות.

**6. באר הגולה יורה דעה סימן תא ס״ק יז**

יז*. בא״ח סימן [תרצ״ו] ס״ד פסק המחבר שכל דיני אבלות נוהגים בחנוכה ופורים, ובדרישה כתב ליישב דברי המחבר דבא״ח איירי באבלות יום א׳ וכאן בשאר ימים, והש״ך כ׳ שהוא דוחק, ע״ש.

**7. ברכי יוסף אורח חיים סימן תרצו ס״ק י**

ולענין הלכה נקיטינן כמו שפסק מרן בבית יוסף י״ד (סי׳ תא) ובש״ע שם (סע׳ ז) שלא להתאבל, דהלכה כדברי המקל באבל. וכן עלתה הסכמת הרב בית דוד סי׳ תצ״ז. וכן הורינו הלכה למעשה.

**ערוך השולחן אורח חיים סימן תרצו סעיף ז**

ופלא על רבינו הב״י שביו״ד ס״ס ת״א פסק ג״כ כן שאין אבלות נוהג בפורים ולא הביא דיעה אחרת, ובכאן פסק להיפך. [ולכן יש מי שכתב שבכאן הוא טעות הדפוס, וכצ״ל נוהגים בצינעא בפורים. ]

**משלוח מנות מצד האבל**

**8. טור אורח חיים הלכות מגילה ופורים סימן תרצו**

והר״ם מרוטנבורק כתב שאין מבטלין האבילות… וחייב לשלוח מנות.

**9. שולחן ערוך אורח חיים תרצו סעיף ו**

יש מי שאומר שהאבל חייב לשלוח מנות.

**10. ספר חסידים (מרגליות) סימן תשיג**

מי שמת אביו בפורים לשנה הבאה לא יניח מלשלוח מנות, ובאותו פורים ישלח לעניים מעות או בשר. ואם מת לו מת סמוך לפורים, אם ירצה לשלוח לעניים ישלח מעות או בשר, רק לא תפנוקים שהם עשוים לשמחה, וכל דבר שמחה לא ישלח ולא ישלחו לו.

**11. עולת שבת על שולחן ערוך אורח חיים הלכות מגילה ופורים סימן תרצו סעיף ו**

ד שהאבל חייב לשלוח מנות. פירוש אפילו תוך שבעה. מיהו לא ישלח מיני תפנוקים שהם עשוים לשמחה, כן כתב בספר חסידים סימן תשי״ג. ובשלטי גבורים פרק אלו מגלחין [מו״ק יז ע״ב אות ב] בשם ריא״ז כתב דאבל פטור משלוח מנות תוך שבעה, ואחר שבעה ישלח בצנעה לאחד מקרוביו או לאחד מן העניים, ע״כ.

**האם שולחים לאבל משלוח מנות**

**12. אורח חיים תרצו סעיף ו**

הגה: אבל אין שולחין לאבל כל י״ב חדש (מהרי״ל), וכמו שיתבאר בי״ד סי׳ שפ״ה, עיין שם. ואם אין בעיר אלא האבל עם אחר, חייב לשלוח לאבל כדי לקיים לשלוח מנות, אא״כ מחל האבל על מנתו (מהריב״ש).

**13. ביאור הגר״א אורח חיים סימן תרצו סעיף ו**

מדין שאילת שלום שאסור עד י״ב חדש.

**14. ילקוט יוסף קצוש״ע אורח חיים סימן תרצו - דיני הספד ותענית סעיף ז**

אבל הספרדים נוהגים לשלוח מנות אליו כרגיל… ואף שמרן אאמו״ר שליט״א כתב בירחון קול סיני, הלכות פורים, שאין לשלוח מנות לאבל, ונמשכנו אחר דבריו בילקו״י מהדו״ק, מ״מ הדר הוא לכל חסידיו, וכיום הוא מורה ובא כפי המבואר, שהעיקר כמו שפסק מרן ביו״ד (סי׳ תא ס״ז) שאין אבלות בפורים לא בי״ד ולא בט״ו. וכ״כ בברכ״י, ושכן הורה למעשה. ולכן יכולים לשלוח מנות לאבל לשמחת פורים.

**עליה לבית רב**

**15. פסקי תשובות אורח חיים סימן תרצו אות ז**

ולאדם נכבד כרב ומו״צ וכיו״ב שנוהגים לעלות לביתו בכל שנה בריקודים וכלי זמר, אין הוא צריך למנוע בעדם ממנהג זה, כי הרי זה אבילות בפרהסיא. אמנם נכון יהיה אם עוד לפני שיכנסו לבית יעמוד שם אדם ויבקשם לא לזמר בכלי זמר.

ומי שאומנותו לנגן בכלי זמר מותר לו לאחר ל׳ יום לאביו ואמו ואחר ז׳ לשאר קרובים לנגן בכלי זמר לשמח אחרים בשמחת פורים.

---

מתוך ארכיון מאמרי איגוד רבני הקהילות

הטראומה שהשאיר עמלק - סיכום הרעיון - הלל מרצבך

עמלק והנשמה שהשאיר הטראומה

רעיון ע״פ הרב הלל מרצבך, כלילי רן

---

מצווים אנו בפרשת "זכור": ״תמחה את זכר עמלק מתחת השמים. ״

ברצוני לשאול מספר שאלות:

א. מדוע אנו מצווים לזכור ולמחות את זכר עמלק? הרי אם אף אחד לא יודע מי הם עמלק, למה קיימת המצווה עדיין?

ב. לכך מעבר, מה הדרך הטובה ביותר למחות מישהו? לשכוח אותם! אם אנו מזכירים אותם כל שנה, אנו נותנים להם קיום. כאן יש ציווי פרדוכסלי: לזכור כדי לשכוח! ובפרט כשהם כבר באמת לא קיימים — מדוע אנו מזכירים זאת כל שנה?

ג. אם התורה לא היתה מצווה אותנו לזכור את עמלק, לא היה לו זכר היום! הרי כבר התערבב העם הזה בעמים ואין זכרונו. אם כן, התורה היא שגורמת שלא למחות את זכרו!

ד. נכון, עמלק התחילו אחרי יציאת מצרים. אבל מה עם המצרים ששיעבדו אותנו? מה עם עמון ומואב שהתעללו בנו שנים? מה עם עם הפלישתים?

---

**טראומה והטרדה**

כאשר אדם חווה חוויה קשה — חוויה זו משאירה בו רשמים, שריטות בנפשו. הפגיעה מאוד חריפה, ובמידה שקרה האירוע בצעירותו — בתחילת חייו — היא מלווה אותו כל ימי חייו. וכואב וקיים חי מה שהשאיר — גם אם הפוגע כבר איננו קיים כלל במציאות.

התורה אינה אומרת לזכור את עמלק, אלא: ״זכור את אשר עשה לך עמלק! ״ — ומה הוא עשה?

״ויזנב בך כל הנחשלים אחריך״ — עם ישראל בתחילת דרכו היה חסר עמוד שדרה לאומי, חסר ביטחון עצמי לאומי. עם של עבדים שסבל רדיפות וגלויות, שחסר הגדרת זהות לאומית עצמאית ואינו בטוח בעצמו. ועמלק בא — והנה? הוא פוגע סתם! השפלה! הטרדה! התעללות! הוא פוגע סתם, ללא סיבה.

אנו סובלים כל החיים מפוסט-טראומה מעמלק.

המלחמה שנלחמו בעמלק — אף על פי שישראל נצחו אותו — השאירה רושם חזק לדורות באומה: חוסר ביטחון לאומי.

הפגיעה הזו היתה ״בדרך בצאתכם ממצרים״ — רגע הלידה של האומה! רגע זה קובע ומקבע את המציאות הנפשית האומתית לדורות.

ולא רק זה: עם ישראל היה בתחילת דרכו רך, חלש — ״פן ינחם העם בראותם מלחמה ושבו מצרימה״. ואז בא עמלק ופגע. הצריבה הזו מלווה את עם ישראל כל ימי האומה, אפילו ברגעי שיא ההצלחה — ונכנעים ללחץ סביבתי של האומות, חסרי ביטחון עצמי.

---

**דוגמאות**

שלמה המלך, שיש לו שקט ביטחוני ושפע כלכלי, ושכל אומות העולם מחזרים אחריו — מתחתן עם בת פרעה, כדי לזכות באישור ולגיטימציה מהמצרים!

אחאב מלך ישראל — בן הדד מלך ארם פונה אליו ומאיים לכבוש את שומרון. אחאב מוכן לתת הכל, אבל העם מתעקש והוא יוצא למלחמה. ועם ישראל מנצחים שוב, ובן הדד בורח לפני אחאב. שנה אחרי, ארם מגיעים שוב למלחמה נוספת. עבדיו מציעים לו: בוא נעשה שלום עם אחאב. הם לובשים שקים ומבקשים ממנו חנינה בשם בן הדד. ואחאב, כיהודי טוב, אומר: ״הַעֹודֶּנּוּ חַי הוּא אָחִי״ — ומעלה אותו על הכרכרה. ״וַיֹּאמֶר אֵלָיו הֶעָרִים אֲשֶר לָקַח אָבִי מֵאֵת אָבִיָך אָשִיב וְחֻצֹות תָּשִׂים לְָך בְדַמֶּשֶׂק כַּאֲשֶׁר שָׂם אָבִי בְּשֹׁמְרֹון וַאֲנִי בַּבְּרִית אֲשַׁלְּחֶךָ וַיִּכְרָת לֹו בְרִית וַיְשַׁלְּחֵהוּ… כֹּה אָמַר ה' יַעַן שִׁלַּחְתָּ אֶת אִישׁ חֶרְמִי מִיָּד נַפְשְׁךָ תַּחַת נַפְשֹׁו וְעַמְּךָ תַּחַת עַמֹּו: וַיֵּלֶךְ מֶלֶךְ יִשְׂרָאֵל עַל בֵּיתֹו סַר וְזָעֵף וַיָּבֹא שֹׁמְרֹונָה. ״

בימי המלכים נכנעים לתרבות האלילית המזרחית, כדי לקבל הכרה מהעמים ולהשלטת קיומנו כאן באזור בזכות.

היום אנו מסתכלים כל הזמן מה יגידו אמריקה, ומה יגידו הערבים.

שאלה: אם השבוע הצפונית קוריאה היו יורים טיל על ניו יורק בטעות — מה היה קורה? ואם היה זה הפוך: כמה יהודים באים למדינה מוסלמית כלשהי, ושוחטים 1, 200 ערבים ביום חגם — מה היה קורה?

---

**מצוות המחייה**

״זכר עמלק״ — כולל גם את מחיית הזיכרון והרושם מהפגיעה, לבד מעמלק עצמו כשהיה קיים. גם כשהוא לא קיים — הזיכרון הלאומי מלווה אותנו, ואנו צריכים להיאבק בו יום יום. כמו אדם שנפגע פגיעה קשה, שהפגיעה מלווה אותו יום יום — יש אתגר לקום מחדש ולהתמודד יום יום.

---

**הקשר לפורים — מדוע אנו מצמידים זכירת מחיית זכר עמלק לפורים? **

המן — ממשיכו של עמלק — טען שלעם ישראל אין זכות קיום עצמית בין העמים: ״ישנו עם אחד… מפוזר ומפורד בין העמים… ולמלך אין שווה להניחם. ״

אחרי החורבן וגלות בבל, הלך עם ישראל ונטמע בין העמים. זאת היתה נפילת הרוח התרבותית וחנית עם ישראל. אחרי נפילת הרוח והכניעה לאליליות של העמים, באה נפילת הגאווה הלאומית. כמעט כולם היו שותפים במשתה אחשורוש — משתה גדול שכל עניינו היה לחגוג שבעים שנה לנפילת ישראל ביד העמים, ביטול בניין המקדש, וזלזול בכלי המקדש ובגדי כהן גדול.

אבל מרדכי — מדוע דווקא הוא לא כורע? הוא לא היה מוכן להיות שותף ברמיסת הכבוד הלאומי. הוא מתקן את הטראומה של העם. ״ומרדכי לא יכרע ולא ישתחווה״ — לא רק כלפי המן, אלא גם כיוון שגם על הערכים התרבותיים והרוחניים אינו מוכן להתפשר.

יש לו גאווה לאומית עצמית ועולם ערכים שאינו מוכן לוותר עליהם. והוא נצב בלא פחד ובביטחון — עולם ערכים עם גאווה לאומית שאינה מפחדת מאף אומה ואף לשון.

דווקא בתוך גלות, בתוך שעם ישראל נתונים לחסדי האומות — מרדכי עומד לו, ״ולא כורע ולא משתחווה״, וסוחף אחריו אומה שלמה, שקמה בגבורה להילחם בעצמה באויביה! עם ישראל קם ונלחם בגבורה, ואחר כך גם מרים את הקוממיות הדתית — ״שרבים מעמי הארץ מתייהדים״ עד! ״וקיבלוה הדור בימי אחשורוש. ״

פורים היה רגע של מחיית זכר עמלק — הן בפן הלאומי והן בפן הדתי.

נדמה שמי שהרים את הדגל הזה בפן הדתי בדור האחרון היה בן גוריון, בעת הוויכוח ב-1955 על כיבוש עזה בגלל חדירת הפדיונים מהמצרים. הוא אמר: ״רק העזת היהודים הקימה את המדינה, ולא החלטת אום-שמום. ״

מדינת ישראל קמה תוך מחיית זכר עמלק — עם ישראל הקים את קומתו הלאומית.

אולם מה עם הקומה התרבותית? הרוחנית-דתית?

פורים בא לציין את מחיית זכר עמלק גם בכניעה התרבותית — ומורה להרים את הערכים והמוסר, את היהודי האותנטי, ולשאת דגל זה בגאון ובלא מורא. לא לפחד ללכת נגד זרם התרבות המערבית שמתפוררת לנגד עינינו, להאמין שיש לנו מה להביא לעולם, לא לפחד ולא לכרוע ולא להשתחוות.

רק אז נוכל לומר שקיימנו בשלמות את הציווי: ״תמחה את זכר עמלק. ״

רק כשנדע לעמוד על דעתנו — נוכל לומר שעם ישראל חי וקיים.

---

מתוך ארכיון מאמרי איגוד רבני הקהילות

משנה הבריות

משונה סימן האגדות מן שו״ת

– האגדות מן שו״ת "תשפ ד/ (עמוד אביעזר מאיר ציצוביץ פיון) ה׳חכמה מאוצר 'הודפס

סימן שרק

: שאלה התורה עושה אשר והאגדות, הבריות מכבד ומגדל עיזוז הגאון הרב לכבוד

חמרים. חמרים

מסבתת- בתורשה שעברה זו מיוחדת אלוקים במתת וזכיתי מדבר, חמור הנני סבתי

בלעם של אתונו היא הלא. זא״ל

עלי מברכים הם מדבר, שאני ומבינים אותי רואים אדם בני אשר עת בכל אולם

שלא חמור אני מה נשמה? לי אין עמוקות. בי ופוגע מעליב זה ודבר הבריות' 'משנה

בי ונענע הגביהני ואחזני, לעשות שהגדיל אחד עוד היה איתו? מדברים מה מבין

רבה. ש נפ עוגמת לי שגרם דבר ולולב. אתרוג הייתי משל

פגיעה במקום הבריות משנה לברך מקום שאין האמת להורות מעלתו מכבוד אבקש

התורה מן תעשה לא דוחה שהוא הבריות. בכבוד. דונקי גרם, חמור בברכת

ומה זו (אתון)[חמורה] שאלה לקבל שמחתי (מ)[ה]נוער, ידידי לכבוד: תשובה

דעוג ידוע והנה חמוריך'. יורו המה 'הלא בי שיתקיים שזכיתי בעיני היא נפלאת

שכבה שכבה לקלף שיש בסוגיא, הדין והוא שכבות, שכבות העשוי בצל כמו, הוא

כשמלה הדברים נפרוס. ובס׳ד

א- קליפה הבריות 'משנה בברכת 'עיון

הבריות משנה מברכים מה על לברר יש. ראשית

משנה ברוך מברך ינשוף) (כמין וקיפוף קוף פיל שהרואה ע׳ב) נח (ברכות שנינו והנה

או דווקא, אלו חיות בגוף שינוי מצד הוא האם הדבר בטעם לחקור ויש הבריות.

משונה חיה כל על יברך נמי הכי ואין משונות הן אלו חיות. שמא

הגורמת חיה כל על שמברכים אומרים דיש זה. בדבר מחלוקת שמצינו ונראה

מאידך הזמנים. באותן המיוחדות היה שאלו משום אלו והזכירו לאדם התפעלות

משתמש דפיל לאדם דמיון להן דיש משום דווקא אלו חיות דאמרו סובר המאירי

דווקא א''כ לאדם. ה דומ כולו והקוף אדם, לשל דומה פניו צורת הינשוף כיד, בחדק

עליהם מברכים אלו. חיות

מטעם אחרות חיות על מברכים שלא שסובר אלישיב, הגרי׳ש בשם מובא ראיתי

שמברך לה) אות כג פ' שלמה (הליכות כתבו אוירבעך הגרש׳ז בשם ומאידך דהמאירי,

משונה חיה כל. על דמצינו מהא ראיה להביא ורצו יאיר החוות לבעל חיים במקור

לשני מופתל האחורי שבחלקו אחד ראש עם עגל עליהם שהגיע שמתאר רכה) (סימן

הוכחה משם דאין ונראה הבריות. משנה עליו לברך והורה רגליים, ו' לו ויש, גופים

חיה אבל אדם, בבני גם מברכים שכמוהו בריה מכל שינוי דהוא התם שאני דדילמא

דלא נימא שלמה בגמ דהוזכרו חיות ג' בהני אלא הבריות, משנה עליה.'מברכים

אלו חיות על דווקא דמברכים ו') משנה ח' פרק (כלאים כתב שלמה במלאכת והנה

דווקא מברכים כן על אלו, לחיות ה' הפך חלקם ואת נענשו הפלגה שבדור משום

הא להעיר יש עוד אלו. חיות על רק נברך גם לשיטתו א''כ הבריות. משנה אלו על

אדם בני. לשון מבין הפיל כך שמשום וכתב שם שלמה המלאכת דסיים

ודאי אך קיפוף, או קוף פיל, אינו הוא הנראה, ככל הי׳ו, דחמורנו נידון האי והנה

או סיאמי עגל לאותו לדמותו יש האם והשאלה שכיח, שלא דבר הוא מדבר חמור

מה אלא לדיין שאין משום הוא הנראה' 'ככל שכתבנו ומה אחר. עניין הוא דילמא

וממילא וכיו׳ב, קוף או פיל שהוא מר לו יכול חמור גם בימנו ואילו רואות, שעיניו

ואכמ׳ל רח׳ל ידינו הם אולי רגלינו גם כי ורגלינו, ידינו מצאנו. לא

- ב קליפה שינוי הוי דיבור האם

ממללא רוח הוא האם החמור, שבפה הממללא בכח לחקור צריך היה לכאו' והנה

שהוא התוכי ודיבור הזרזיר כציפצוף הוי דילמא או לברכה, הראוי שינוי והוי ממש

שינוי ואינו בעלמא קוף. כמעשה בעלמא קוף מעשה אי דאף לומר נראה היה אולם

קוף ב׳מעשה מדבר חמור הכא, ה׳ה א׳כ קוף, ראית על דמברכים אמרינן הרי 'הוא

עליו ונברך כקוף הוא. הרי

ונראה קוף. מעשה בעל חמור ראיית לבין קוף ראיית בין לחלק דיש דאפשר איברא

דדמי משום קוף על דמברכים דלמ׳ד לעייל. שהוזכרה במחלוקת זאת לתלות דיש

דהוי עליו מברכים ולכן לאדם, מחקה הוא שבמעשיו משום שזה שם הזכיר לאדם

במעשה מדבר דהחמור הכא דה׳ה נימא א''כ משונה. כבריה לאדם מחקה הוא קוף

משונה- חיה שהוא למ׳ד אולם עליו. מברך וממילא נשאר וחמור הוא חמור הכא

שינוי בזה. ואין

שלא כיון וממילא ראייה ברכת היא זו ברכה דהרי החכמים, מן אחד לי ואמר

נכלל לא שזה מדבר חמור על לברך אפשר אי הקולות' את 'רואים פה מתקיים

עליה לברוכי ליכא וממילא. בראיה, מתרי מששא בדבריו לית המחילה אחר אך

חזינן דקא כיון נמי והכא מעשה, הויא שפתיו דעקימת למדנו דהרי חדא טעמי.

מעשה הויא לא שפתיו עקימת נימא דאפ' ועוד עליהו. מברך שפיר שפתיו, עקימת

עצמו הדיבור על מברך ולא עליו מברך ורואהו מדבר חמור שהוא שיודע כיוון. אכתי

ג- קליפה שינוי גדר

בארץ היינו אם שינוי, נחשב עצמו הדיבור כמה עד לעיין יש אכתי הנ''ל ואחר

בעלמא כאן שאנו כיון אך שינוי, זה נחשב היה לא ודאי מדברות, החיות שם נרניה,

משנה ברוך מברך כושי שהרואה שאמרו במה מצינו דהנה בדבר. לעיין יש הדין,

בשחור או ביותר בשחור דווקא שהוא אמרו הבריות בן שחור אבל הלבן, מן הנולד

מצינו דאם דידן, בנידון דה׳ה י׳ל וא׳כ מברך. לא בכיוצ׳ב, דרגילים במקום שחור

עליו שמברכים שינוי נחשב זה אין מדברים חמורים. הרבה

דומים הרבה מצינו וא׳כ לחמור', הדומה 'עם ואליעזר ישמעאל על חז׳ל אמרו והנה

ומדברים. לחמור

ואילו כאדם, הנראה מדבר חמור הוא דהמצוי שינוי, כאן שיש נראה אעפ׳כ אולם

שינוי כאן יש ולכן כחמור הנראה מדבר. ר מו בח מדובר הכא

והכא שינוי, הוי לא השחור מן הנולד ששחור אמרנו דהרי אחד. מצד לעי' דיש אלא

שינוי אינו דילמא וא׳כ בלעם של לאתונו מיוחס חמורנו. הרי

שחור של צאצא הוא לבן אותו אך מלבן, הנולד בשחור הדין מה לחקור יש בזה. אך

' אוכמתא בת 'אוכמתא ע״א ו )דף בברכות בגמ' מצינו והנה ( דאוכמתא משמע ולכאו'

אוכמתא בן היינו אמיתי גילוי דלצורך התם שאני ושמא לבן. באמצע שהיה ולא

אוכמתא דווקא צריך השדים. כזה

שהוליד שחור היה דורות כמה לפני אם כלומר תדיר, פחות השינוי דאם נראה אולם

שחור- שוב נולד אח''כ ורק לבנים, המשיכו ומאז לבן הכא וא׳כ שינוי, בגדר שהוא

להשתא בלעם של מאתונו עברו דורות כמה דהרי. נמי

- ד קליפה לעלבון מקום יש האם

דבעלמא כה עד המורם לדקדק דיש אלא מדבר. חמור ראיית על לברך יש ודאי דידן

המשונה בבריה יפגע שלא כדי להצניעה יש והאם זו ברכה לברך יש. כיצד והנה

שהגביה באחד מעשה שבדרום שלום ר' בשם ע׳א) לה (בכורות חמד בחישוקי מצאתי

תברך שבמקום זה, שוטה לחסיד לו 'אוי עליו וכתב הבריות, משנה עליו וברך ננס

שאין נמי דהכא ודאי וא׳כ כפיו'. יציר את רצח לו להודות ובמקום ניאצו, ה' את

על משברך במי הדין מה לעיין נראה יה ה פניו על אכתי אולם ולנענעו. להגביהו

בס המברך דהרי וניענוע, הגבהה ללא בקול ננס ה׳כ דגמרא דינא. קיים

הוא ששינויו בננס, בשלמא איכא. פגיעה דמאי הדבר, בשורש לעי' שיש ובעצם

לגריעותא- חמור אבל ברבים. גריעותו לו שמזכירים פגיעה שיש להבין אפשר

אי אפ' אלא ממש, ממללא רוח הוא דיבורו אי מיבעיא לא מעליותא, הוא מדבר

ומאי לדבר, יודע כשהוא לחמור היא מעליותא אכתי בעלמא, קוף מעשה דיבורו

איכא. פגיעה

בלא חברו טלית לקחת אדם דיכול יד) (סי' בשו׳ע דפסק מהא לדקדק נראה ועוד

בריה ן סימ האגדות מן שו״ת

– האגדות מן שו״ת "תשפ ד/ (עמוד אביעזר מאיר ציצוביץ חי) ה׳חכמה מאוצר 'הודפס

ולא באקראי כשהוא בממוניה מצווה דליעבד לאיניש ליה דניחא משום רשות

ליה ניחא בממונו אם ק׳ו, דברים והלא פסידא. חשש ביה דלית ודווקא בקביעות

חפצא דליהוי לחמורנו לי ניחא ודאי נמי הכא וא׳כ שכן, כל לא בגופו מצווה, דליעבד

ב- פעם שמברכים וכאן עליו, דמברכי דמצווה בעלמא אקראי הוא ודאי. ם יו ל'

(ברכות המברך מן יותר אמן העונה שגדול למדנו דהרי למימר מצינו נוספת סברא

ע״ב )נג בין יום ל' הפסקת דאין משום עצמו על לברך יכול לא דידן הנידון והרי

אמן בעניית לו מזכה המברך וא''כ לראיה, . ראיה

מתות נדות גבי על כלים מטבילין היו 'דבראשונה ע׳ב) כז (מו׳ק בגמ' דמצינו, אלא

של כבודן מפני הנשים כל גבי על מטבילין שיהיו התקינו מתביישות, חיות נדות והיו

וחולי עניים של בכבודו לפגוע לא כדי שנעשו שינויים שם מובא וכן חיות' נדות

מדוע ומובן גריעותא הוא מעיים, ובחולי בעניים ברישא, בשלמא והנה המעיים.

העולם דרך זו הרי איכא, גריעותא מאי נדה שהיא דאשה אלא כבודן, על, חסו

א''כ בכך, הנשים מתביישות היו ואעפ׳כ היא. דבריאה עליה מעידה נדתה ואדרבה

גדול יהיה שהוא ועוד מזה, להפגע לחמור דאין לן סבירא אי דאף הכא, דה׳ה נימא

, מהמברך שתביישו בצורה עליו מלברך להמנע יש נפגע שהוא כיון. אך

בזיון דאין עז) סימן ח׳ב (יו''ד משה האגרות שכתב משם. ראיה להביא אין באמת אך

י׳ב נדות הן שהנשים לכל 'דידוע וז׳ל: נדה, שהיא בכך לאשה כשאינן חודש בכל יום

הנדות לימי מיוחדים בגדים לובשות היו הרבה הא ואדרבה מעוברות. . ולא זקנות

שהגמ ומה מזה'. מתביישות היו לא אלמא נדה, שהיא השכנות יודעות היו 'ומזה

משום אלא נדתן, משום התביישו שלא האג׳מ הסביר מתביישות, שהיו אמרה

מהתם ראיה ליכא א׳כ שם. ברש׳י משמע וכך אדם, מכל משונות היו שבמיתתן

פגיעה שאינו לן שסבירא בדבר פגיעה. להחשיב

כשנודע לאשה בושה שיש שנקט משמע ג) ס׳ק ב סעיף קצה (סי' הלוי בשבט אולם

רסה- (עמ' אהל בתוספת כתב וכן כאג׳מ. ודלא נדה, שהיא ברבים ולדבריהם עדר).

להתבייש ממה שאין ס׳ל דאנן אף לביישו אסור בושה, יש לאדם שאם לומר, אפשר

העונה 'גדול מצד גדול שיחשב.'ואף

נהפכו הפלגה דור שאנשי שכתב הנ''ל שלמה במלאכת מצאתי חזאי דשפיר ובעינא

פוסק בשום או בגמ' מצינו ולא אדם', בני לשון מבין נמי 'ופיל לומר הוסיף לפילים,

דלא היכי כי ויבין ישמע שלא כדי בשקט הבריות' 'משנה לידו לברך דיש דכתבו

שומע אינו וממילא מהפיל, מקום חוק ברי נעשית הברכה דהרי ליישב ונראה לביישו.

שישמע כדי זה דאין המחקרים מסבירים גדולות, אוזניים לו דיש (ואף הברכה.

הגוף חום לויסות אלא ). למרחוק

בקול לברכה אין ודאי זו, בברכה פוגע שהוא האדם יודע אם שבאמת נראה כן. על

דפוגע- לומר היא סברא בננס ולכן שפוגש אדם אולם וכנ׳ל. לגריעותא שינויו דהרי

אדעתיה לאסוקי לו ואין מיד דיברך כך כל יתפעם ודאי הראשונה בפעם מדבר חמור

דברכה בחפצא פוגעת זו. בברכה להעלב שלא שישתדל ידידי ממעלת אבקש כן על

הבאה שבפעם לבקש מכן ולאחר ומכירו. יודעו שלא למי מיד למחול פנים כל על או

. הצמ״א כתבתי והנלע״ד בשקט יברך כדינא) יום ל' יעברו (אם

סימן נר נ

: שאלה מים עדריו את המשקה הנבוכים מורה האגדות, כל של רבן, מו׳ר לכבוד והחיים הברכה! זכים,

לחמור ברדש הבוגדני הנסיך נהפך בו ונורא נשגב במעמד נוכחים היינו לרבנו. כידוע

בבית ורגלנו ידנו את מצאנו לא אך הבריות' 'משנה לברך שצריך לי פשוט היה

אמ׳ה ה' אתה 'ברוך הוא חכמים לנו דטבעו מטבע דהרי לברך, יש כיצד המלוכה,

הלוא ממשמשיו אחד אלא בריה ה את שינה ה' לא זה במעמד אך הבריות', משנה

משמשיו את אחרת בצורה לברך נוכל האם נבוכנו וא׳כ אסל״ן [האריה] (השרף) הוא

הפועל הוא ה' של כוחו שהרי חז׳ל שקבעו כפי לברך שיש או איסור? בזה שיש או

אסל״ן. דרך

זה נשגב במעמד לברך עלינו היה כיצד האמת יורה שרבנו? נשמח

ובכבוד באהבה הרם המלך. פיטר,

: תשובה בכיר ודם, לבשר מכבודו שחלק עליו המברכים הרם, המלך מעלת לכבוד

תהילה כל על מרומם. הארבעה

ראשונה- מערכה הראויה הברכה

דעל מבואר ע׳ב) (נח בברכות דהנה הראויה. הברכה זו האם לדקדק יש ראשית

מברכים לידה לאחר שנעשה שינוי על אבל הבריות, משנה מברכים מעיקרא שינוי

לברך צריך היה ולכאו' לידה לאחר נעשה השינוי הרי דידן בנידון וא׳כ האמת. דיין

וסיים זה בשינוי איתו שמצטער מי על רק דמברך שכתב לראב׳ד וראה האמת. דיין

דבריו והביא יברך. לא גוי על אבל עימו דמצטער היהודי רק מברכים הכי, דמשום

אלו דדברים כז ס׳ק במשנ׳ב וכתב שאומר'. מי 'יש בשם ט סעיף רכה סי' בשו׳ע

עליו שמצטער מי על רק מברך לכן מצער נובעת דהיא האמת, דיין אברכת, קאי

הצער על ולא השינוי עצם על מברך הבריות משנה ברכת. אולם

עימו מצטערים שלא כיון האמת דיין יברך לא דידן שבנידון אלו מדברים. משמע

דילמא או הבריות משנה לברך יכול צער ללא השינוי את כשרואה האם לחקור יש אך

. מלידה שלא שינוי על הברכה נתקנה לא

שרק הבריות(ב)סימן משנה ברכת על שכתבתי במה ועי' המלאכת דברי שם והבאנו,

משנה עליהם מברכים ולכן וקיפופים, קופים לפילים, נשתנה הפלגה שדור שלמה

האמת 'דיין או הבריות' 'משנה עליהם ברכו הדור באותו האם לעיין ויש.'הבריות.

וכן ובארו הקפח את הבריות' 'משנה עליהם שמברכים השינויים בין מצינו והנה

קומתו נראת עוביו ומתוך גדול 'שבטנו באדם שמדובר ח) (רכה, השו׳ע הביא

זה שינוי שעל וקמ׳ל מכן, לאחר אלא מברייתו נעשה לא זה דשינוי ופשוט מקופחת'

זה עניין השו׳ע חילק ע מדו לדקדק יש לכאו' והאמת האמת. דיין מברכים לא

בשינויים מיירי ח' בסעיף פשוט הוא הנ''ל ע׳פ אך סעיפים. לשני הבריות' ד׳משנה

מברכים שלעיתים בשינוים מיירי ט ובסעיף הבריות' 'משנה עליהם מברכים שתמיד

וכנ׳ל האמת דיין. עליהם וכו לפילים בעצמם שהפכו הפלגה דור דעל ברור זה 'ע׳פ

הזמן באותו כבר. ת' הבריו 'משנה ברכו

וקיפוף קוף דפיל לחמור, נהפך לבין קוף או לפיל נהפך בין לחלק שרצה מי והיה

אמרינן אדם בן מזכיר אינו וחמור מברכים, ולכן אדם בני שמזכיר משהו בהו. דיש

ואינו בנ׳א שהיו לכך סימן דזהו חדא טעמי. מתרי הבל, של חילוק זה באמת אך

אדם בני הרבה איכא אכתי בברכה, דין שזהו נימא אי דאף ועוד לברכה. סיבה

וד׳ל חמורים. שמזכירים ואכן האמת' 'דיין זה שינוי על לברך שאין ברור נראה ע׳כ

הבריות 'משנה לברך.'אפשר

שניה- מערכה ברכות מטבע

ה מאת שינוי זה אין דילמא או ה' אתה ברוך לברך אפשר האם מעלתו ששאל,'ומה

שמשיו מעשי שגם מפורש מצינו דהרי וכלל. כלל שאלה זו אין הרבה המחילה אחר

בפרשת ואילו המלאכים, ע׳י שנעשתה סדום בהפיכת הוא שכן ה' מעשי נקראים

ההגדה בעל צריך היה כן דמשום ונראה ובחמתו'. באפו ה' הפך 'אשר כתיב צבים ני

שמשיו ללא ית' בעצמו פעל שם דדוקא מלאך' ולא 'אני. להדגיש

דהנה הפשט, דרך על השמש במעלת הארה נאיר רק הנסתרות, עסק לנו אין ואנו

על דהאש מצינו וכן יקום', כלביא 'עם כתיב וכן יהודה' אריה 'גור נקרא ישראל עם

כתבנית נמי מלפנים רחב שהוא ההיכל צורת רובץ ארי כדמות היתה המזבח. אריה

מאד עד גבוה זה שמש דודאי כן. על על נרני׳ה ארץ נקראת כן דעל נראה אולם

מקום יותר 'חיה' להאי יתנו שלא כדי הוא 'חיה' מוזכרת שלא ומה ויחידה, נר׳נ שם

שהיא. ממה

'ברוך זה על לברך אפשר ושפיר ית' מכוחו הכל הוא דשמשיו כיון לענייננו, עכ׳פ

. הצמ״א כתבתי והנלע״ד משגיאות יצלינו וה' אלוקינו ה'.'אתה

---

מתוך ארכיון מאמרי איגוד רבני הקהילות