משונה סימן האגדות מן שו״ת
– האגדות מן שו״ת "תשפ ד/ (עמוד אביעזר מאיר ציצוביץ פיון) ה׳חכמה מאוצר 'הודפס
סימן שרק
: שאלה התורה עושה אשר והאגדות, הבריות מכבד ומגדל עיזוז הגאון הרב לכבוד
חמרים. חמרים
מסבתת- בתורשה שעברה זו מיוחדת אלוקים במתת וזכיתי מדבר, חמור הנני סבתי
בלעם של אתונו היא הלא. זא״ל
עלי מברכים הם מדבר, שאני ומבינים אותי רואים אדם בני אשר עת בכל אולם
שלא חמור אני מה נשמה? לי אין עמוקות. בי ופוגע מעליב זה ודבר הבריות' 'משנה
בי ונענע הגביהני ואחזני, לעשות שהגדיל אחד עוד היה איתו? מדברים מה מבין
רבה. ש נפ עוגמת לי שגרם דבר ולולב. אתרוג הייתי משל
פגיעה במקום הבריות משנה לברך מקום שאין האמת להורות מעלתו מכבוד אבקש
התורה מן תעשה לא דוחה שהוא הבריות. בכבוד. דונקי גרם, חמור בברכת
ומה זו (אתון)[חמורה] שאלה לקבל שמחתי (מ)[ה]נוער, ידידי לכבוד: תשובה
דעוג ידוע והנה חמוריך'. יורו המה 'הלא בי שיתקיים שזכיתי בעיני היא נפלאת
שכבה שכבה לקלף שיש בסוגיא, הדין והוא שכבות, שכבות העשוי בצל כמו, הוא
כשמלה הדברים נפרוס. ובס׳ד
א- קליפה הבריות 'משנה בברכת 'עיון
הבריות משנה מברכים מה על לברר יש. ראשית
משנה ברוך מברך ינשוף) (כמין וקיפוף קוף פיל שהרואה ע׳ב) נח (ברכות שנינו והנה
או דווקא, אלו חיות בגוף שינוי מצד הוא האם הדבר בטעם לחקור ויש הבריות.
משונה חיה כל על יברך נמי הכי ואין משונות הן אלו חיות. שמא
הגורמת חיה כל על שמברכים אומרים דיש זה. בדבר מחלוקת שמצינו ונראה
מאידך הזמנים. באותן המיוחדות היה שאלו משום אלו והזכירו לאדם התפעלות
משתמש דפיל לאדם דמיון להן דיש משום דווקא אלו חיות דאמרו סובר המאירי
דווקא א''כ לאדם. ה דומ כולו והקוף אדם, לשל דומה פניו צורת הינשוף כיד, בחדק
עליהם מברכים אלו. חיות
מטעם אחרות חיות על מברכים שלא שסובר אלישיב, הגרי׳ש בשם מובא ראיתי
שמברך לה) אות כג פ' שלמה (הליכות כתבו אוירבעך הגרש׳ז בשם ומאידך דהמאירי,
משונה חיה כל. על דמצינו מהא ראיה להביא ורצו יאיר החוות לבעל חיים במקור
לשני מופתל האחורי שבחלקו אחד ראש עם עגל עליהם שהגיע שמתאר רכה) (סימן
הוכחה משם דאין ונראה הבריות. משנה עליו לברך והורה רגליים, ו' לו ויש, גופים
חיה אבל אדם, בבני גם מברכים שכמוהו בריה מכל שינוי דהוא התם שאני דדילמא
דלא נימא שלמה בגמ דהוזכרו חיות ג' בהני אלא הבריות, משנה עליה.'מברכים
אלו חיות על דווקא דמברכים ו') משנה ח' פרק (כלאים כתב שלמה במלאכת והנה
דווקא מברכים כן על אלו, לחיות ה' הפך חלקם ואת נענשו הפלגה שבדור משום
הא להעיר יש עוד אלו. חיות על רק נברך גם לשיטתו א''כ הבריות. משנה אלו על
אדם בני. לשון מבין הפיל כך שמשום וכתב שם שלמה המלאכת דסיים
ודאי אך קיפוף, או קוף פיל, אינו הוא הנראה, ככל הי׳ו, דחמורנו נידון האי והנה
או סיאמי עגל לאותו לדמותו יש האם והשאלה שכיח, שלא דבר הוא מדבר חמור
מה אלא לדיין שאין משום הוא הנראה' 'ככל שכתבנו ומה אחר. עניין הוא דילמא
וממילא וכיו׳ב, קוף או פיל שהוא מר לו יכול חמור גם בימנו ואילו רואות, שעיניו
ואכמ׳ל רח׳ל ידינו הם אולי רגלינו גם כי ורגלינו, ידינו מצאנו. לא
- ב קליפה שינוי הוי דיבור האם
ממללא רוח הוא האם החמור, שבפה הממללא בכח לחקור צריך היה לכאו' והנה
שהוא התוכי ודיבור הזרזיר כציפצוף הוי דילמא או לברכה, הראוי שינוי והוי ממש
שינוי ואינו בעלמא קוף. כמעשה בעלמא קוף מעשה אי דאף לומר נראה היה אולם
קוף ב׳מעשה מדבר חמור הכא, ה׳ה א׳כ קוף, ראית על דמברכים אמרינן הרי 'הוא
עליו ונברך כקוף הוא. הרי
ונראה קוף. מעשה בעל חמור ראיית לבין קוף ראיית בין לחלק דיש דאפשר איברא
דדמי משום קוף על דמברכים דלמ׳ד לעייל. שהוזכרה במחלוקת זאת לתלות דיש
דהוי עליו מברכים ולכן לאדם, מחקה הוא שבמעשיו משום שזה שם הזכיר לאדם
במעשה מדבר דהחמור הכא דה׳ה נימא א''כ משונה. כבריה לאדם מחקה הוא קוף
משונה- חיה שהוא למ׳ד אולם עליו. מברך וממילא נשאר וחמור הוא חמור הכא
שינוי בזה. ואין
שלא כיון וממילא ראייה ברכת היא זו ברכה דהרי החכמים, מן אחד לי ואמר
נכלל לא שזה מדבר חמור על לברך אפשר אי הקולות' את 'רואים פה מתקיים
עליה לברוכי ליכא וממילא. בראיה, מתרי מששא בדבריו לית המחילה אחר אך
חזינן דקא כיון נמי והכא מעשה, הויא שפתיו דעקימת למדנו דהרי חדא טעמי.
מעשה הויא לא שפתיו עקימת נימא דאפ' ועוד עליהו. מברך שפיר שפתיו, עקימת
עצמו הדיבור על מברך ולא עליו מברך ורואהו מדבר חמור שהוא שיודע כיוון. אכתי
ג- קליפה שינוי גדר
בארץ היינו אם שינוי, נחשב עצמו הדיבור כמה עד לעיין יש אכתי הנ''ל ואחר
בעלמא כאן שאנו כיון אך שינוי, זה נחשב היה לא ודאי מדברות, החיות שם נרניה,
משנה ברוך מברך כושי שהרואה שאמרו במה מצינו דהנה בדבר. לעיין יש הדין,
בשחור או ביותר בשחור דווקא שהוא אמרו הבריות בן שחור אבל הלבן, מן הנולד
מצינו דאם דידן, בנידון דה׳ה י׳ל וא׳כ מברך. לא בכיוצ׳ב, דרגילים במקום שחור
עליו שמברכים שינוי נחשב זה אין מדברים חמורים. הרבה
דומים הרבה מצינו וא׳כ לחמור', הדומה 'עם ואליעזר ישמעאל על חז׳ל אמרו והנה
ומדברים. לחמור
ואילו כאדם, הנראה מדבר חמור הוא דהמצוי שינוי, כאן שיש נראה אעפ׳כ אולם
שינוי כאן יש ולכן כחמור הנראה מדבר. ר מו בח מדובר הכא
והכא שינוי, הוי לא השחור מן הנולד ששחור אמרנו דהרי אחד. מצד לעי' דיש אלא
שינוי אינו דילמא וא׳כ בלעם של לאתונו מיוחס חמורנו. הרי
שחור של צאצא הוא לבן אותו אך מלבן, הנולד בשחור הדין מה לחקור יש בזה. אך
' אוכמתא בת 'אוכמתא ע״א ו )דף בברכות בגמ' מצינו והנה ( דאוכמתא משמע ולכאו'
אוכמתא בן היינו אמיתי גילוי דלצורך התם שאני ושמא לבן. באמצע שהיה ולא
אוכמתא דווקא צריך השדים. כזה
שהוליד שחור היה דורות כמה לפני אם כלומר תדיר, פחות השינוי דאם נראה אולם
שחור- שוב נולד אח''כ ורק לבנים, המשיכו ומאז לבן הכא וא׳כ שינוי, בגדר שהוא
להשתא בלעם של מאתונו עברו דורות כמה דהרי. נמי
- ד קליפה לעלבון מקום יש האם
דבעלמא כה עד המורם לדקדק דיש אלא מדבר. חמור ראיית על לברך יש ודאי דידן
המשונה בבריה יפגע שלא כדי להצניעה יש והאם זו ברכה לברך יש. כיצד והנה
שהגביה באחד מעשה שבדרום שלום ר' בשם ע׳א) לה (בכורות חמד בחישוקי מצאתי
תברך שבמקום זה, שוטה לחסיד לו 'אוי עליו וכתב הבריות, משנה עליו וברך ננס
שאין נמי דהכא ודאי וא׳כ כפיו'. יציר את רצח לו להודות ובמקום ניאצו, ה' את
על משברך במי הדין מה לעיין נראה יה ה פניו על אכתי אולם ולנענעו. להגביהו
בס המברך דהרי וניענוע, הגבהה ללא בקול ננס ה׳כ דגמרא דינא. קיים
הוא ששינויו בננס, בשלמא איכא. פגיעה דמאי הדבר, בשורש לעי' שיש ובעצם
לגריעותא- חמור אבל ברבים. גריעותו לו שמזכירים פגיעה שיש להבין אפשר
אי אפ' אלא ממש, ממללא רוח הוא דיבורו אי מיבעיא לא מעליותא, הוא מדבר
ומאי לדבר, יודע כשהוא לחמור היא מעליותא אכתי בעלמא, קוף מעשה דיבורו
איכא. פגיעה
בלא חברו טלית לקחת אדם דיכול יד) (סי' בשו׳ע דפסק מהא לדקדק נראה ועוד
בריה ן סימ האגדות מן שו״ת
– האגדות מן שו״ת "תשפ ד/ (עמוד אביעזר מאיר ציצוביץ חי) ה׳חכמה מאוצר 'הודפס
ולא באקראי כשהוא בממוניה מצווה דליעבד לאיניש ליה דניחא משום רשות
ליה ניחא בממונו אם ק׳ו, דברים והלא פסידא. חשש ביה דלית ודווקא בקביעות
חפצא דליהוי לחמורנו לי ניחא ודאי נמי הכא וא׳כ שכן, כל לא בגופו מצווה, דליעבד
ב- פעם שמברכים וכאן עליו, דמברכי דמצווה בעלמא אקראי הוא ודאי. ם יו ל'
(ברכות המברך מן יותר אמן העונה שגדול למדנו דהרי למימר מצינו נוספת סברא
ע״ב )נג בין יום ל' הפסקת דאין משום עצמו על לברך יכול לא דידן הנידון והרי
אמן בעניית לו מזכה המברך וא''כ לראיה, . ראיה
מתות נדות גבי על כלים מטבילין היו 'דבראשונה ע׳ב) כז (מו׳ק בגמ' דמצינו, אלא
של כבודן מפני הנשים כל גבי על מטבילין שיהיו התקינו מתביישות, חיות נדות והיו
וחולי עניים של בכבודו לפגוע לא כדי שנעשו שינויים שם מובא וכן חיות' נדות
מדוע ומובן גריעותא הוא מעיים, ובחולי בעניים ברישא, בשלמא והנה המעיים.
העולם דרך זו הרי איכא, גריעותא מאי נדה שהיא דאשה אלא כבודן, על, חסו
א''כ בכך, הנשים מתביישות היו ואעפ׳כ היא. דבריאה עליה מעידה נדתה ואדרבה
גדול יהיה שהוא ועוד מזה, להפגע לחמור דאין לן סבירא אי דאף הכא, דה׳ה נימא
, מהמברך שתביישו בצורה עליו מלברך להמנע יש נפגע שהוא כיון. אך
בזיון דאין עז) סימן ח׳ב (יו''ד משה האגרות שכתב משם. ראיה להביא אין באמת אך
י׳ב נדות הן שהנשים לכל 'דידוע וז׳ל: נדה, שהיא בכך לאשה כשאינן חודש בכל יום
הנדות לימי מיוחדים בגדים לובשות היו הרבה הא ואדרבה מעוברות. . ולא זקנות
שהגמ ומה מזה'. מתביישות היו לא אלמא נדה, שהיא השכנות יודעות היו 'ומזה
משום אלא נדתן, משום התביישו שלא האג׳מ הסביר מתביישות, שהיו אמרה
מהתם ראיה ליכא א׳כ שם. ברש׳י משמע וכך אדם, מכל משונות היו שבמיתתן
פגיעה שאינו לן שסבירא בדבר פגיעה. להחשיב
כשנודע לאשה בושה שיש שנקט משמע ג) ס׳ק ב סעיף קצה (סי' הלוי בשבט אולם
רסה- (עמ' אהל בתוספת כתב וכן כאג׳מ. ודלא נדה, שהיא ברבים ולדבריהם עדר).
להתבייש ממה שאין ס׳ל דאנן אף לביישו אסור בושה, יש לאדם שאם לומר, אפשר
העונה 'גדול מצד גדול שיחשב.'ואף
נהפכו הפלגה דור שאנשי שכתב הנ''ל שלמה במלאכת מצאתי חזאי דשפיר ובעינא
פוסק בשום או בגמ' מצינו ולא אדם', בני לשון מבין נמי 'ופיל לומר הוסיף לפילים,
דלא היכי כי ויבין ישמע שלא כדי בשקט הבריות' 'משנה לידו לברך דיש דכתבו
שומע אינו וממילא מהפיל, מקום חוק ברי נעשית הברכה דהרי ליישב ונראה לביישו.
שישמע כדי זה דאין המחקרים מסבירים גדולות, אוזניים לו דיש (ואף הברכה.
הגוף חום לויסות אלא ). למרחוק
בקול לברכה אין ודאי זו, בברכה פוגע שהוא האדם יודע אם שבאמת נראה כן. על
דפוגע- לומר היא סברא בננס ולכן שפוגש אדם אולם וכנ׳ל. לגריעותא שינויו דהרי
אדעתיה לאסוקי לו ואין מיד דיברך כך כל יתפעם ודאי הראשונה בפעם מדבר חמור
דברכה בחפצא פוגעת זו. בברכה להעלב שלא שישתדל ידידי ממעלת אבקש כן על
הבאה שבפעם לבקש מכן ולאחר ומכירו. יודעו שלא למי מיד למחול פנים כל על או
. הצמ״א כתבתי והנלע״ד בשקט יברך כדינא) יום ל' יעברו (אם
סימן נר נ
: שאלה מים עדריו את המשקה הנבוכים מורה האגדות, כל של רבן, מו׳ר לכבוד והחיים הברכה! זכים,
לחמור ברדש הבוגדני הנסיך נהפך בו ונורא נשגב במעמד נוכחים היינו לרבנו. כידוע
בבית ורגלנו ידנו את מצאנו לא אך הבריות' 'משנה לברך שצריך לי פשוט היה
אמ׳ה ה' אתה 'ברוך הוא חכמים לנו דטבעו מטבע דהרי לברך, יש כיצד המלוכה,
הלוא ממשמשיו אחד אלא בריה ה את שינה ה' לא זה במעמד אך הבריות', משנה
משמשיו את אחרת בצורה לברך נוכל האם נבוכנו וא׳כ אסל״ן [האריה] (השרף) הוא
הפועל הוא ה' של כוחו שהרי חז׳ל שקבעו כפי לברך שיש או איסור? בזה שיש או
אסל״ן. דרך
זה נשגב במעמד לברך עלינו היה כיצד האמת יורה שרבנו? נשמח
ובכבוד באהבה הרם המלך. פיטר,
: תשובה בכיר ודם, לבשר מכבודו שחלק עליו המברכים הרם, המלך מעלת לכבוד
תהילה כל על מרומם. הארבעה
ראשונה- מערכה הראויה הברכה
דעל מבואר ע׳ב) (נח בברכות דהנה הראויה. הברכה זו האם לדקדק יש ראשית
מברכים לידה לאחר שנעשה שינוי על אבל הבריות, משנה מברכים מעיקרא שינוי
לברך צריך היה ולכאו' לידה לאחר נעשה השינוי הרי דידן בנידון וא׳כ האמת. דיין
וסיים זה בשינוי איתו שמצטער מי על רק דמברך שכתב לראב׳ד וראה האמת. דיין
דבריו והביא יברך. לא גוי על אבל עימו דמצטער היהודי רק מברכים הכי, דמשום
אלו דדברים כז ס׳ק במשנ׳ב וכתב שאומר'. מי 'יש בשם ט סעיף רכה סי' בשו׳ע
עליו שמצטער מי על רק מברך לכן מצער נובעת דהיא האמת, דיין אברכת, קאי
הצער על ולא השינוי עצם על מברך הבריות משנה ברכת. אולם
עימו מצטערים שלא כיון האמת דיין יברך לא דידן שבנידון אלו מדברים. משמע
דילמא או הבריות משנה לברך יכול צער ללא השינוי את כשרואה האם לחקור יש אך
. מלידה שלא שינוי על הברכה נתקנה לא
שרק הבריות(ב)סימן משנה ברכת על שכתבתי במה ועי' המלאכת דברי שם והבאנו,
משנה עליהם מברכים ולכן וקיפופים, קופים לפילים, נשתנה הפלגה שדור שלמה
האמת 'דיין או הבריות' 'משנה עליהם ברכו הדור באותו האם לעיין ויש.'הבריות.
וכן ובארו הקפח את הבריות' 'משנה עליהם שמברכים השינויים בין מצינו והנה
קומתו נראת עוביו ומתוך גדול 'שבטנו באדם שמדובר ח) (רכה, השו׳ע הביא
זה שינוי שעל וקמ׳ל מכן, לאחר אלא מברייתו נעשה לא זה דשינוי ופשוט מקופחת'
זה עניין השו׳ע חילק ע מדו לדקדק יש לכאו' והאמת האמת. דיין מברכים לא
בשינויים מיירי ח' בסעיף פשוט הוא הנ''ל ע׳פ אך סעיפים. לשני הבריות' ד׳משנה
מברכים שלעיתים בשינוים מיירי ט ובסעיף הבריות' 'משנה עליהם מברכים שתמיד
וכנ׳ל האמת דיין. עליהם וכו לפילים בעצמם שהפכו הפלגה דור דעל ברור זה 'ע׳פ
הזמן באותו כבר. ת' הבריו 'משנה ברכו
וקיפוף קוף דפיל לחמור, נהפך לבין קוף או לפיל נהפך בין לחלק שרצה מי והיה
אמרינן אדם בן מזכיר אינו וחמור מברכים, ולכן אדם בני שמזכיר משהו בהו. דיש
ואינו בנ׳א שהיו לכך סימן דזהו חדא טעמי. מתרי הבל, של חילוק זה באמת אך
אדם בני הרבה איכא אכתי בברכה, דין שזהו נימא אי דאף ועוד לברכה. סיבה
וד׳ל חמורים. שמזכירים ואכן האמת' 'דיין זה שינוי על לברך שאין ברור נראה ע׳כ
הבריות 'משנה לברך.'אפשר
שניה- מערכה ברכות מטבע
ה מאת שינוי זה אין דילמא או ה' אתה ברוך לברך אפשר האם מעלתו ששאל,'ומה
שמשיו מעשי שגם מפורש מצינו דהרי וכלל. כלל שאלה זו אין הרבה המחילה אחר
בפרשת ואילו המלאכים, ע׳י שנעשתה סדום בהפיכת הוא שכן ה' מעשי נקראים
ההגדה בעל צריך היה כן דמשום ונראה ובחמתו'. באפו ה' הפך 'אשר כתיב צבים ני
שמשיו ללא ית' בעצמו פעל שם דדוקא מלאך' ולא 'אני. להדגיש
דהנה הפשט, דרך על השמש במעלת הארה נאיר רק הנסתרות, עסק לנו אין ואנו
על דהאש מצינו וכן יקום', כלביא 'עם כתיב וכן יהודה' אריה 'גור נקרא ישראל עם
כתבנית נמי מלפנים רחב שהוא ההיכל צורת רובץ ארי כדמות היתה המזבח. אריה
מאד עד גבוה זה שמש דודאי כן. על על נרני׳ה ארץ נקראת כן דעל נראה אולם
מקום יותר 'חיה' להאי יתנו שלא כדי הוא 'חיה' מוזכרת שלא ומה ויחידה, נר׳נ שם
שהיא. ממה
'ברוך זה על לברך אפשר ושפיר ית' מכוחו הכל הוא דשמשיו כיון לענייננו, עכ׳פ
. הצמ״א כתבתי והנלע״ד משגיאות יצלינו וה' אלוקינו ה'.'אתה
מתוך ארכיון מאמרי איגוד רבני הקהילות
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה