הששה מדרש - היהודים כל את כנוס
– הששה מדרש על הנעלם פירוש "תשפ א) (עמוד אביעזר מאיר ציצוביץ ד/ ה׳חכמה מאוצר 'הודפס
הנקרא דשקיק מעשה שבט בחודש לספר קדושים, ישראל נהגו דמיירי משום שזאת וסברו הגננות כל נהגו וכך אחד'. בשקיק 'ששה
לאילנות ר׳ה לקראת זאת סיפרו ולכן בשבט ט׳ו. בפירות
כדמעייני אולם אדר לחודש הקדמה שהוא נראה היטב, בסיפור
דברינו ונבאר המגילה, ולקריאת
בסיפור דיקדוקים מספר. בהקדם לאוקמי צריך מדוע להבין יש ראשית
'ב שקית שבין החילוק ומה ' שקיק לומר יש מה לשם לעי' יש עוד לשקיק.
שקיק דהאי היא ולהפך. ודקיק שקוף מדוע שקוף השקיק דאם קושיא, גופא
שואלים פירות הני כל ' ' בשקיק שם מי שם מי ולראות להסתכל הוא יכול. הרי נימוס מגדרי היא זו דשאלה תימא, וכי השקד מדוע קשה אכתי בעלמא, שם 'מי שואל ריק שקיק הרואה
.'בשקיק הרוח עם עף שקיק דהאי ומסופר '
האם בארו ולא ' הפתוח החלון בעד מצויה שאינה או מצויה ברוח, מיירי ועוד החלון' 'בעד שעף הדגישו ומדוע אלא 'מהחלון' כתב לא מדוע לדקדק יש
החלון.''בעד היא מה לברר יש עוד '.' הכרם דרך 'מחול מצינו הכרם', 'קרחת מצינו מצינו לא אך הכרם', 'גדר וכן הכרם'
הכרם.''דרך שכתב ומה ' ' לנוח שכב בעולם מנוחה שאין רבותינו לימדונו דהרי בירור, טעון גם הוא
. הזה, שיקדוני' השם׳שקד בכפל שנקראו במה לעיין עוד יש ' תמר
, 'תימרוני' חרובוני 'חרוב בשני ומדוע ', גרגרת 'תאנה השם את הכפיל לא והתפוז הבננה. האחרונים, בע׳ה הביאור בגוף עליהם נעמוד אך רבים דיקדוקים יש. עוד האגגי המן לגזרת ושנינה משל הוא זה נשגב דמעשה לומר יש לכן של כינוסם היא הלא ההצלה לנס שגרמה והפעולה ישראל, על
אסתר כדברי ישראל כל '.' היהודים כל את כנוס לך
שנקט בכך לכך ורמז ' עולה שקיק דהנה 'שקית'. ולא ' שקיק
בגימטריא התווים מס' ובתוספת תק׳ב דהוא המן' 'ארור מניין כ
ח, 'כלומר כמו שהוא שקיק שנקט לומר נראה עוד תק׳י. דהיינו באמבטי שנכנס עמלק כאותו ברותחין שנכנס תה, של שקיק
. לצננה שקיק דהאי אמר ולכן ', אני דק כמה לפסוק לרמז ' דקיק' שקוף
ח׳א (שה׳ט מרודד' הטבעת השפעת על בילבו שאמרו ) יד עמ' דהמן ללמדנו ובא עליו, האחת אחשוורוש מטבעת מושפע היה (ולולי בטבעת. הטמונה רשעות עליו ששלטה משום דומה באופן נעשו בטרם האדם טבעות מט' אחת שהיא אמינא דמסתפינא להמן הכתוב שקראו מה לזה ראיה להביא ויש וצ׳ע, אופל שרי
בלבו המן 'ויאמר דכתיב.)'בלבו
בבחינת היא האגגי המן דגזרת המחבר ואמר ' ' הרוח עם עף קדושה בשערי מהרח׳ו דברי ע׳פ המוסר בעלי דברי דידועין בעל והמן מידותיו. על המשפיע הוא האדם מורכב ממנו שהיסוד יקר לעשות המלך יחפץ למי בלבו המן 'ויאמר כדכתיב היה גאוה מיסוד היא הלא והגאוה ממני' יותר התעלה דהמן שפיר מובן וא׳כ הרוח, עצמו על 'עף אינשי כדאמרי זו 'במידה כי הרוח' עם 'שעף עליו אמר כן על התעלה המן אבל המעיפה היא הרוח 'עף ולא עם' 'עף הוא ולכן הרוח על
.'ברוח שאמר ומה אמר ולא, החלון בעד הי׳ו נחשון הרב עמיתי לי אמר מהחלון, פסוקים בכמה דמצינו משום שהוא סיסרא אם אצל כגון החלון', 'בעד פס פ׳ה (שופטים החלון העד 'שנשקפה יט פרק א' (שמואל מיכל אצל וכן כ׳ח) ועוד טז) פס' פ׳ו ב, ושמואל יב, , פס' אחד דבר על שחשבו מיירי כולם דאצל
דאם מחשבתם, ך הפ קרה ולבסוף הפסיד והרי ינצח שבנה חשבה, סיסרא של צבא לשר שנישאה חשבה מיכל החלון דרך אותו הניסה ולבסוף, אביה,
ראוי שלא שחשבה ועוד ה הריקוד צורת רצה אבימלך וכן טעתה. בזה גם אך אשת שהיא וגילה רבקה את לקחת בעד המרגלים דהורידה ורחב יצחק.
החלון אך העמים על פחדם שנפל חשבה טו') פס' פ׳ב (יהושע היתה המן דמחשבת הכא, וכן בשקט. להבריחם צריכה היתה בשונאיהם המה היהודים ישלטו אשר הוא ונהפוך היהודים. לאבד
ליפת אלוקים 'יפת נאמר ועליהם לאומרם הדברים.'ומאירים
החלון ד לומר צריך היה מדוע לדקדק יש עוד ה פתוח יעלה וכי לרמז בא אלא פתוח? שאינו חלון דרך לעוף שאפשר דעתך על על מונחת חדה חרב אפ' ולכן מאוחר, לא עוד פתוח שהכל
אדם- של צווארו הרוח מצב ולכן הרחמים, מן עצמו ימנע, אל
הוא ונהפוך בו שיהיה דהיינו מחר, ישתנה וכנ׳ל, הגאווה. דהיא
בהם מקומות ג' כנגד הוא, לנוח שכב הכרם שאמר׳ובדרך ומה ' שבתחילה אלו. במקומות האתון ומעשה בלעם לפני המלאך עמד רגלו מחצה הכרמים במשעול מכן ולאחר הדרך, מן, נטתה דבתחילה בהמן, הוא כן רגליו. על שכבה, דהיינו רבצה, ולבסוף במשתה מכן ולאחר הסוס, על מרדכי את בדרך להוליך צריך היה
כרם בחינת שהיא הביתן גינת אל בחמתו, צא י שהמלך השני היין לעד לנוח שכב המן דלאחריהם חרבונה דברי השלישי. והשלב שבאותו ישראל זכו מדוע לנו להסביר המעשה בעל בא וכעת
הרשע המן מגזרת להינצל. הדור נס וכן והגזרה הפור כידוע הראשון המשתה היה בניסן ט׳ו וביום ניסן, בחודש אירעו ההצלה שבימים ממרדכי ביקשה אסתר והמן. אחשוורוש עם אסתר של
מה וזה היהודים' כל את 'כנוס אלו המחבר בעל לנו מתאר ש
הרוח עם שעף דקיק, שקוף, בשקיק. מעשה
הפתוח, החלון בעד לנוח. שכב הכרם ובדרך שקד- בא דפיק ודפק: זהבהב צהבהב, שקדן
בשקיק? שם מי דפיק! דפוק פנימה ונכנס קפץ עונה. ואין קול אין ואמר השקיק על דפק תמר, מר אדמוני: בא
שקד- אני בשקיק? שם מי דפיק! דפוק דפיק אפשר תמרוני! תמר מי? אני ואתה שקדוני,
פנימה. ונכנס קפץ בבקשה! להכנס? תוך תוך משקשק ארוך, דק חרוב: בא
שקד- אני בשקיק? שם מי דפיק! דפוק דפיק תמרוני! תמר אני שקדוני! , מי? ואתה אפשר! חרובוני חרוב אני
פנימה. ונכנס קפץ בבקשה! להכנס? דופקת והיא גרגרת תאנה גברת ובאה הלכה
: ואומרת בשקיק שם מי דפיק! דפוק? דפיק
שקד- אני תמרוני תמר אני! שקדוני! ,
חרובוני חרוב! אני מי? ואת הגברת אני
גרגרת! תאנה קפצה בבקשה! להכנס? אפשר
פנימה. ונכנסה חומה בננה ובאה, הלכה
: רעננה אני בשקיק? שם מי דפיק! דפוק דפיק
שקד- תמרוני! תמר אני שקדוני! , חרובוני חרוב אני גברת אני! ואת גרגרת!
– הששה מדרש על הנעלם פירוש "תשפ ב) (עמוד אביעזר מאיר ציצוביץ ד/ ה׳חכמה מאוצר 'הודפס
המחבר לנו ממשיל הסדר בליל זה שהיה ומכיוון זה, נשגב במעשה
פירות בארבע הרמוזים בנים לארבע היהודים כינוס. את
ה הוא וראשון ראש השקדן שקד צהבהב החכם הבן כנגד, הוא '
המלך מלפני בה יצא שמרדכי זהב העטרת שם על.' זהבהב ומה
ב׳צהבה שרמז בס. ד ל״קמן יבואר עוד ב'
השני תמר מר - התם הבן הוא, הלא
'תמ- בשמו שרמוז כפי.'מר שמצינו וכפי טעם בו שיש התמר מינים בארבעת גם
השלם הצדיק לא הוא ריח בו. ואין כנגד חורבן, לשון החרוב הוא השלישי
הוא הרשע. הבן ' ' תוך תוך משקשק שיש מה על להראות בלגינא, כאיסתרא שהוא עליו אמרו וכן קריא'. קיש 'קיש בו
שהוא ה׳דקיק' על שאמרנו כמו ' 'דק רח׳ל הקלי' שלטון עליו שיש. מראה
נרמז לשאול יודע שאינו הבן, תפוז ב
כדור- כמו מתגלגל הדור מה אין ולכן דבר אותו הכל כיוון מכל
. לשאול ונ ברומזו המחבר נמלץ מה ראה עוד יודע שאינו דאף
הוא לשאול הינו׳הדור' אעפ״כ שאינו דגם, קיבלוה שם''הדור על
לשאול יודע תו מקבל. הוא רה בעל רמז ולזה נשותיהם, את גם כולל היה היהודים כל כינוס אך
ב המחבר וב גרגרת דלא משום וזאת ארבע. אין בנות אך. בננה כידוע שהרי חכמה אשה אין וגם לשאול. יודעת שלא אישה תמצא
קלה דעתן. נשים 'מצא במערבא החתן את ששאלו במה נרמז וזה
מוצא- 'או טובה- תמה היתה באסתר מצינו וכן רשעה. או תמה ולזה זאת'. 'מה שואל שהתם כמו זה' מה ועל זה 'מה ששאלה
גרגרת- תאנה גברת ב המחבר רמז נבחרה ולכן גרגנית. לשון הן דהתולעים ביותר, נגוע פרי דהיא מבין לכל כידוע התאנה
החיים באור (כמבואר לרשע. נמשכות והן הקלי'.)צבאו'
רעננה בננה ה היא והתמה - יהיו ורעננים 'דשנים דכתיב.'כמה
שכתב מה ' דבש זה חום לא זה חומה.' לשון מצינו שתיהן ואצל
כבודה שכל משום בדרך מצויות נשים שאין לומר ' ובאה 'הלכה להגיע כדי במיוחד ללכת צריכות והיו פנימה מלך. בת
המעשה לבאר נוכל. והשתא המן גזרת שהוא השקיק דהנה
ישראל כל את המאגד דהוא צרור לשון הוא היהודים צורר האגגי הרמוז החכם, היהודי, מרדכי הוא לכינוס וראשון ראש בכינוסם. לבדוק ומחליט השקיק את רואה הוא והנה השקדן. בשקד כאמור
ובודק דופק הוא ולכן כברו תוכו האם שם מי וה תימא וכי. רי
שקוף- השקיק ארץ דרך כן פי על אף אחד. אף בו שאין רואים
דפיק בבחינת היא מיוחדת ודפיקתו שנכנסים. לפני לדפוק היא '
דפיק 'דפוק י ו, י, באותיות הרמוז ב׳ה הוי׳ה לשם. לרמז
כי השקד שומע מכן ולאחר ' אצל שנאמר כפי ' עונה ואין קול אין השקד לכן קשב'. ואין עונה ואין קול 'אין הכרמל בהר הבעל נבאי השקיק של הריקנות חלילה יתבטל דלא כאחד כולו ונכנס קופץ שלא חשוב דין כבית כולו נכנס אלא בטיל, קמא קמא בבחינת
. מתבטל מי ומברר דופק הוא גם בהתמר. הרמוז התם, מגיע מכן לאחר אחרי כי הנמצא, הוא מי לברר יש שקוף, שהשקיק ואע׳פ בפנים.
שקד של תחפושת רק זו ודילמא בפורים אנחנו. הכל
השקד לו עונה כן על ' גם שקד אני כלומר ' שיקדוני שקד אני
תחפושת זו ואין מבחוץ וגם. בפנים אני התמר לו עונה ולכן הנכנס מי גם לדעת רוצה השקד אך '
תחפושת זו ואין ומבחוץ מבפנים תם אני כלומר.' תימרוני תמר מנהג הרשע, שהוא אף החרוב וכן
כ וממש בידו, קדושים ישראל י יקיר מי ידיעת ללא לשקיק נכנס לא ירושלים כנ׳ל הוא דופק כן ועל שם. עימו. נמצא
חרוב אני ואומר בערכו מכיר הוא ואף '
את להסתיר מנסה ולא ' חרובוני לו מתירים כן משום ודוווקא מעשיו, שיתבסם כדי להכנס והתמר השקד
. מעשיהם להגיע יכולה שלושה שיש לאחר רק בזה היה הרי הכי לאו דאי הגרגרת,
שאנו כיון יחוד איסור ' ' הכרם בדרך
ולכן אינשי שכיחי דלא מקום איסור יש חשידי שלא שניים ב גם איסור אין חשיד הוא שאחד אף שלושה, כשיש כעת אך יחוד.
כעת כן ועל. יחוד מגיע גרגרת תאנה הגברת ה - היא הלא
בשמה היא מאריכה ולכן גאוה מלאת. הרשעה,
ה אצל אולם בננה בננית 'בננה אומרת הייתה דאי שם. כפל 'אין דאף צימקאו ומצופה מבפנים הצהוב בממתק שמדובר אמינא הווא את הדגישה הבננה וממילא אותו. אוכלים איך יודע לא אחד
במילה דווקא תמה היותה ' יהיו ורעננים 'דשנים כדכתיב.'' רעננה את כופלת היא ואין גרגרת' כ׳תאנה מזדהה הגרגרת אין וכעת היא חזקה כבר כפלו קודמיה דשלושת דלאחר משום והוא שמה,
לכפול צורך עוד ואין תחפושת לא היא. דגם
ה והנה תפוז אולם באמת. הוא מי אומר ולא שמו את מכפיל לא את מבין לא גם הוא ממילא לשאול' יודע 'אינו שהוא כיוון רואים הם ומאידך בו. שחושדים חושב ולא הקטנים הניואנסים היה בטח תחפושת זה היה ואם כדור כמו מתלגלגל באמת אותו
להתגלגל צריך היה ולא לרגליים. מקום לגאולה זוכים היהודים' כל את 'כנוס שהתקיים לאחר. וכעת
המחבר שמסייע מה וזה ' של גאולתם היא כשכל ' בבוקר השכים 'גילי הגואל של שמו ונרמז עולה. שבוקעת השחר כאילת ישראל
'הקט- גילי ו בה'. גילו ירושלים את 'שישו שם 'על משום ' הקט
מעטה שמחה רק זה לכן שלמה גאולה זו היתה. שלא
ומטרתו ' ' השקדיה את לברך - 'ועמך בו שנאמר ישראל כלל זה שזה שנאמר ומה החכם. הבן הוא השקד וכאמור צדיקים' כולם
ב היה בשבט ט׳ו החרוז משום זה ואולי להולמו. שקשה דבר הוא
וצ׳ע. והמשקל, השקיק את מצא הוא - ידע ומרדכי בבחינת הגזרה, את ראה
הוא המגדנות כל ואת נעשה אשר כל,''את הריק - בזה רמז
שבגוף הנשמות יכלו כאשר שתהיה העתידה. לגאולה
ד לפנינו הרי מדרש הפורים גאולת ניסי על מרמז זה נעלה
הפסח בימי. שאירעו הגאולה כגורם האחדות חשיבות, ועל
כ הצהובים את גם כוללת 'והאחדות את וגם ' הצהבהב השקד
תמר מר כ׳אדמוני 'האדומים המכבי בין אחדות דהתהיה אז ורק
אכי״ר באמת. להגאל נוכל. להפועל
להכנס אפשר רעננה! בננה אני? מי?
. פנימה ונכנסה קפצה בבקשה! כדור כמו מתגלגל הדור, תפוז: בא אני בשקיק? שם מי דפיק! דפוק דפיק
שקד-! תמרוני תמר אני שקדוני! , גברת אני חרובוני! חרוב אני אני גרגרת!
מי ואתה רעננה! ? בננה הדור תפוז אני
פנימה ונכנס קפץ בבקשה! להכנס? . אפשר. השקיק כל את מלא את לברך הקט, גילי בבוקר השכים
בט״ו השקדיה. בשבט את מצא הוא
הריק הוא המגדנות כל את השקיק,
מתוך ארכיון מאמרי איגוד רבני הקהילות
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה