ה מהות עמלק– מעשה זכירת עמלק יות לזכור? ולמה
שבוע פרשת על אגדה, במדרשי שיעור ויקרא- פרשת תשפ״ד│ זכור טבדי בנימין הרב
התורה הפך שהיא הליצנות
ו סימן כז פרשה (וילנא) רבה שמות
ד״א יתרו וישמע יט (משלי )הה״ד יערים ופתי תכה לץ כא /משלי/ (שם )וכה״א פתי. יחכם לץ בענוש
העוה״ב- ומן העוה״ז מן עמלק את הוא ברוך הקדוש שאבד ו יתר כשראה פרעה, עם בעצה היו ויתרו עמלק ועשה תוהא
תשובה, למעלה כתיב שכן עמלק זכר את אמחה מחה כי ואח״כ של אלוה אצל אלא לילך לי אין אמר, יתרו וישמע
ישראל.
כב (במדבר שנאמר ישראל של צריהם והמדינים שעמלק למד אתה ומנין ו )שופטים וכן, מדין( וזקני מואב זקני וילכו )
אומר הרשע בלעם וכן, קדם ובני ועמלק מדין עמלק את וירא אמר מה תשובה שעשה ליתרו וכשראה בו חזר שלא
כד )(במדבר הקיני. את וירא
מלך, של איקונין על לה וישבה הלכה - השניה את לצוד בא הראשונה, את צד צפרים, צד שהיה לצייד משל הצייד לו עמד
על אזרק אם לה, אמר בה, תוהא בנפשי, מתחייב אני אבן יה מלך, של באיקונין יגע שלא אני מתיירא הקנה- את אתן ואם
או מה יודע איני ונפלטת. ברחת יפה למקום אלא לך מר
תשובה, שעשה מצאו יתרו לראות בא שמו, ומחה עמלק על עמד בעצה, ועמלק ליתרו ראה בלעם כך יפה למקום לו אמר
הוי ברחת מושבך איתן הוי כאברהם, ת לץ זה כה, עמלק יתרו… זה יערים ופתי
צד מלובלין- הכהן צדוק ר' רנט אות הצדיק קת
ב י״א ז': (ח״א בזוהר כן גם וידוע ציווי. בלשון שלא וגו' אנכי התורה פתחה שבו האמונה הוא טוב דבר כל ששורש )כמו ליצנות הוא רע דבר כל שורש כך האמונה. מדת הוא דתרעא בו יבאו צדיקים לה' השער זה כ') קי״ח (תהלים פסוק על
על ו') כ״ז רבה (שמות במדרש שאמרו כמו עמלק גוים ראשית טעם וזה דבר. מכל מתלוצץ שהוא האמונה היפך שהוא יתרו זה יערים ופתי עמלק זה תכה לץ כ״ה) י״ט (משלי. פסוק
א פרשה (וילנא) רבה השירים שיר
לתוכו ונפל בידך שמן מלא כוס הזה השמן מה
של טיפה כנגדה ויצאת מים של טיפה אם כך שמן, ליצנות של דבר כנגדו יצא ללב תורה של דבר, נכנס
דבר ללב נכנס תורה. של דבר כנגדו יצא ליצנות של
תתקכט רמז משלי שמעוני ילקוט
שנקראת עצמה התורה זה ומליצה שבתורה, משלים אלו משל להבין גיהנם של מדינה עוסקיה מצלת שהיא מליצה נקראת ולמה, מליצה,
תורה בדברי שמתלוצץ מי שכל מליצה, שמה את נקר למה ד״א יליץ. הוא ללצים אם אמר דאת כמה ליצנות לו מוסיפים
נב אות לילה רסיסי מלובלין- הכהן צדוק ר'
כי האומות כל כח שורש כלל וזהו
עמלק גוים ראשית חז״ל ודרשו
ו כז, רבה )(שמות עמלק זה תכה לץ שבכל ראשית ועומק השורש והוא ההיפך הוא ליצנות כי האומות.
בה דכתיב תורה מדברי אמת כל שזה ה דרך לאדם המלמדת התורה 'ענין מעשיו עניניו פרטי שכל היינו
הכל יהיה ומחשבותיו אמת שפת
אשר לעד. תכון
מאמת, ההיפך הוא וליצנות שכל
לפנים הכל ומחשבותיו. מעשיו
כח אומה בכל באומות מתחלק והוא ליצנות של כח אותו שאצלם מיוחד שכאשר תורה דברי כח יש זה ונגד
אומה בכלל שמתפשט ללב נכנס יוצא אז העולם לב שהם הישראלית שבעולם ליצנות של כח אותו נגדו
שלה שאופיא אומה אותה ח כ ונאבד
. ממנו
הוא שלהם הראשית שהוא ועמלק
… שבתורה ראשית עומק נגד כן ועל
עמלק תחילת רבינו משה בימי היה אחזתם וחיל ירגזון האומות שכל ע״ה משה שבא התורה קדושת מפני דבר בעולם ונתגלה לארץ. והורידה שאמרו כמו כוחותיהם כל המחריב שירדה חורב הר ב) (פט בשבת וקפץ שבא מעמלק חוץ וכו'. חורבה פי על שאף הרותחת אמבטי לתוך האומות כל כי נגדו גם היה שהרתיחה
מקום מכל כוחותיו. התפשטות הם דבר נתגלה לא בפרט שורשו נגד
הזה, בעולם תורה יש האומות מכל כי בכל שיש והיינו לטוב קליטה איזה הוא שפעמים פרט איזה כן גם רע כח פרטים כוחות הם האומות וכל טוב. שהוא הרע בצד בו משתמשים הם רק עמלק דמכח ליצנות של. הצד
בצד משתמשים וישראל שבו הטוב
התורה פי. על
כח שבכל הרע שורש הוא עמלק אבל ובו שבעולם הליצנות ושורש וכח
נאמר תמחה לטוב קליטה בו שאין
ממנו גרים מקבלין ואין. כלל
עמלק – מלקק וח יאוש ידי, ליצנות על ישראל של דמן את צ יפות
זכור ג- פיסקא (מנדלבוים) כהנא דרב פסיקתא
עמלק ילק. . עם יז). כה: (דברים. של דמן ללוק שבאת אומה ככלב. ישראל
א עמוד סה דף בשלח פרשת (שמות) ב כרך זוהר
בעובדא דהא בישין לזינין דוכתא איניש יהיב לא ותנינן דייקא, יחדיו יחדיו, ובחמור בשור תחרוש לא כב) (דברים כתיב
ודא כלב דאקרי דלהון מתקיפותא כחדא מזדווגי וכד אצטריך, דלא מה אתער דב״נ מכלהו חציפא שמות דכתיב הוא הדא (
)יא ול. לשונו כלב יחרץ לא ישראל בני כל אין אם בקרבנו היש׳ה אמרתון אתון הוא בריך קודשא אמר מוסר אני הרי
מיד לכלב, אתכם עמלק. ויבא
זכור פרשת שמות צדיק פרי מלובלין- הכהן צדוק ר'
ויזנב שנאמר מה והוא ככלב ישראל של דמן ללוק שבא שם על עמלק נקרא ועוד וגו הנחשלים כל 'בך ואיתא( י תצא )'תנחומא וכו. הענן שפלטו דן שבט 'זה אחר שאמר דרך על אותם פיתה זה ידי ועל בתשובה מלשוב היאוש הכניס ולהם
א ט״ו )(חגיגה וכל עלמא. בהאי ליתהני ליפוק עלמא מההוא גברא ההוא ואיטריד הואיל
יתירה… חוצפה לידי שמביאם עד הרע היצר אותם גורר כך
שנאמר מה וכן וגו תכה ו׳לץ כ״ז, רבה )'(שמות נדרש וכן וגו לץ )א׳בענוש י כ״א, "(משלי על
לץ. שהיה עמלק. . בעצתו עוון באיזה נכשל שהאדם כשרואה הרע היצר דרך וזה עוונך גדול כי אחר תשובתך לך יועיל מה לומר ביאוש משליכו כך אחר ובפיתויו.
עלמא בהאי ליתהני ליפוק הבא מעולם גברא ההוא ואיטריד הואיל ו לשמים עד למצוץ שבא ככלב ישראל של דמן ללוק שבא לק עם עמלק נקרא זה שם ועל
כנ״ל. תכליתו עד וחיותם דמם שארית
מלובלין- צ״ה ר לילה רסיסי מט
רק" עמלק זכר נקרא ולכך מתחת
" השמים - אין מהשמים דלמעלה
כלל, ממנו ורושם זכר שום לו ואין תחת וגם האומות. ככל למעלה שר
מצי לו אין השמים גמור, אות רק
לבד, זכר ההוא הזכר למחות וצריך צלוחית ומקנחין שמוחין כמו בהירות המכסה גבי שעל מאבק
- הכלי המכסה הוא עמלק זכר כך שבאמת מה דישראל כלי בהירות
יתברך רצונו לעשות: רצונם
עמלק מעשה זיכרון מצוות
בשלח- (פרשת א פסוק יז פרק )שמות בשלח (פרשת )ח
מֹּשֶה עִּם הָּעָּם וַיָּּרֶב (ב) הָּעָּם: לִּשְתֹּּת מַיִּם וְאֵין בִּּרְפִּידִּים וַיַּחֲנוּ ה' פִּּי עַל לְמַסְעֵיהֶם סִּין ר מִּמִּּדְב יִּשְרָּאֵל בְּנֵי עֲדַת כָּּל וַיִּּסְעוּ ַּ(א) ה… אֶת תְּנַסּוּן מַה עִּמָּּדִּי תְּרִּיבוּן מֹּשֶה׳מַה לָּהֶם וַיֹּּאמֶר וְנִּשְתֶּה מַיִּם לָּנוּ תְּנוּ וַיֹּּאמְרוּ הַמָּּקוֹּם שֵם וַיִּּקְרָּא (ז) וּמְרִּיבָּה מַסָּּה עַל
רִּיב וְעַל יִּשְרָּאֵל בְּנֵי נַסֹּּתָּם בִּּרְפִּידִּם יִּשְרָּאֵל עִּם וַיִּּלָּּחֶם עֲמָּלֵק וַיָּּבֹּא (ח) פ אָּיִּן: אִּם בְּקִּרְבֵּנוּ ה' הֲיֵש לֵאמֹּר ה': אֶת
זכור ג- פיסקא (מנדלבוים) כהנא דרב פסיקתא
וגו 'זכור 'כת יז כה: .)(דברים יערים ופתי תכה לץ לץ כה יט: .)(משלי
עמלק זה. , תכה עמלק שבא בשעה יתרו. זה, יערים ופתי עם וילחם עמלק ויבא כתי מה ישראל עם,'להלחם
ורה הת מן ידיהם שריפו ידי על יז,) (שמות ברפידים ישראל מסה המקום שם ויקרא אומר שהכתו' המצות, ומן
(פש) ומריבה התחיל, הוא ברוך הקדוש בני ריב על צווח
(שם) נסותם ועל ישראל תריבון מה ואומר צווח משה, וכן
(שם.) י״י את תנסון מה עמדי והרכיבו בן לו ה שהי לאחד דומין, ישראל היו למה לוי א״ר חפץ של דבר רואה הבן והיה בשוק מוליכו והיה כתיפו על
ואומ לו. לוקח והוא זה. לי קח לאביו, '
אדם הבן ראה שלישי ופעם שנייה, ופעם ראשונה, פעם וכל כתיפיי על רוכב אתה שוטה א״ל אבי, את ראיתה א״ל
את ראית לזה אומ' ואתה לך ח לוק אני מבקש שאתה מה
. אבי ונשכו כלב בא כתיפו, מעל אביו. השליכו, עשה מה הקיפו ממצרים, ישראל כשיצאו כך הוא ברוך הקדוש 'בז
שנא כבוד, 'ענני יבוננהו יסובבנהו י לב: .)(דברים נתן מן בקשו התחילו צורכיהם כל להם שנתן כיון להם. נתן שליו להם,
ואומ,'מהרהרין אין אם בקרבנו ה' היש ז. יז: )(שמות אמר מודיע שאני חייכם עלי, הרהרתם הוא ברוך הקדוש להם
, לכם ויבא שנא עמלק זה זה, ואי '. אתכם ונשך הכלב הרי
(שמות עמלק,)ח נאמ 'לכך זכור יז כה: .)(דברים
זכור ג- פיסקא (מנדלבוים) כהנא דרב פסיקתא
ממצרים בצאתכם בדרך גדר והיקיפו כרם לו שהיה למלך כליסטים. עליכם בא הדרך מן לוי א״ר יז). כה: (דברים ונשכו הגדר את ופרץ מלך של בנו ובא הכלב, ישכנו הגדר את ויפרוץ שיבוא מי כל המלך א' נושכן. כלב המלך בו והושיב
ו הכלב, א חט להזכיר מבקש המלך שהיה זמן כל או הוא הכרם בתוך שעשה מה בנו של מר הכלב שנשכך את זכור. לו
ישר של חטיין להזכיר מבקש שהקב״ה זמן כל כך אל שאמרו ברפידים שעשו מה אין אם בקרבינו י״י היש ז יז: ,)(שמות
להם אומ' הוא עמלק לך עשה אשר את זכור יז כה: .)(דברים
מד פרק אליעזר דרבי פרקי
כָּּל אַחַר אוֹּמֵר, נוּרִּי בֶּן יוֹּחָּנָּן רַבִּּי ְּהַג שֶעָּשָּה וְהַנִּפְלָּאוֹּת בוּרוֹּת
הַקָּּדוֹּש סוּף, וּבְיַם בְּמִּצְרַיִּם יִּשְרָּאֵל עִּם הוּא ְבָּּרוּך ּחָּזְרו ּוְנִּסּו
הַקָּּדוֹּש וַיְנַּסּו, כב] יד [במדבר, שֶנֶּאֱמַר פְּעָּמִּים עֶשֶר עוֹּד הוּא ְבָּּרוּך
וְעוֹּד פְעָמִים. עֶשֶר זֶה אֹתִי עַל שֶהִּלְשּינו ִּ הַקָּּדוֹּש, הוּא ְבָּּרוּך
' ה עָּזַב ּוְאָּמְרו וְאֵין הַזֶּה בַּמִּּדְבָּּר ּאוֹּתָּנו ֹּשְכִּינָּתו, ּבְּקִּרְבֵּנו
: רַבִּּי אִםָאיִן 'בְקִרְבֵנּו ה הֲיֵׁש, ז] יז [שמות שֶנֶּאֱמַר בֶּן ַיְהוֹּשֻׁע
ח, ] [שם עֲמָלֵק, וַיָבֹא כְּתִּיב מַה הַזֹּּאת הַפָּּרָּשָּה, אַחַר אוֹּמֵר קָּרְחָּה
מֵהֶן. לְהִּפָּּרַע עֲמָּלֵק עֲלֵיהֶם בָּּא. .
, רָּצָּה אוֹּמֵר שִּילָּא רַבִּּי הַקָּּדוֹּש אֶת וּלְהַשְמִּיד לְהַכְרִּית הוּא ְבָּּרוּך
כָּּל עָּשָּה. מֶה עֲמָּלֵק שֶל ֹּזַרְעו הַקָּּדוֹּש, הוּא ְבָּּרוּך יַד פָּּש ט ַ ֹּיְמִּינו
בְּכִּסֵּא וְאָּחַז כָּּל אֶת וּלְהַשְמִּיד לְהַכְרִּית וְנִּשְבַּע ֹּכְּבוֹּדו שֶל ֹּזַרְעו
עַל יָד כִי טז] [שם, שֶנֶּאֱמַר הַבָּּא הָּעוֹּלָּם וּמִּן הַזֶּה הָּעוֹּלָּם מִּן עֲמָּלֵק
'בַעֲמָלֵק: לַה מִלְחָמָה יָּה כֵס אוֹּמֵר, פִּּינְחָּס רַבִּּי לְהַזְכִּּיר מֹּשֶה רָּצָּה שָּנָּה אַרְבָּּעִּים אַח ַר
' ה הֲיֵׁש בַּמִּּדְבָּּר שֶאֲמַרְתֶּם אַתֶּם, זוֹּכְרִּים לָּהֶם וְלוֹּמַר לְיִּשְרָּאֵל לְיִּשְרָּאֵל אוֹּמֵר אֲנִּי, אִּם מֹּשֶה אָּמַר. ]אֶלָּּא ז [שם אִםָאיִן בְקִרְבֵנּו
אֵין פָּּנִּים וְהַמְּגַלֶה פְּנֵיהֶם, אֶת מְגַלֶה אֲנִּי, הֲרֵי ְכָּּך חֵלֶק ֹּלו
מְבִּינִּים, וְהֵם עֲמָּלֵק מַעֲשֵה לָּהֶם אוֹּמֵר אֲנִּי אֶלָּּא הַבָּּא. לָּעוֹּלָּם
, דּוֹּמֶה הַדָּּבָּר לְמָּה. מָּשָּל לְפָּנָּיו שֶּכָּּתוּב מַה שֶהָּיָּה ְלְמֶלֶך ֹּלו
, וְקָּשַר אֶחָּד פַּרְדֵּס בְּפֶתַח ְהַמֶּלֶך ַה, כֶּלֶב פַּרְדֵּס יוֹּשֵב ְוְהַמֶּלֶך
, נִּכְנַס שֶבַּפַּרְדֵּס מַה כָּּל וּמַבִּּיט צוֹּפֶה ֹּבַּעֲלִּיָּּתו שֶל ֹּאוֹּהֲבו ְמֶלֶך
, וְשִּסָּּה הַפַּרְדֵּס מִּן לִּגְנֹּב בִּּגְדֵי וְקָּרַע הַכֶּלֶב ֹּבו. אָּמַר ֹּאוֹּהֲבו
לָּמָּּה לְאוֹּהֲבִּי אֹּמַר אִּם ְהַמֶּלֶך אֶת מְגַלֶה אֲנִּי, הֲרֵי לַפַּרְדֵּס ָּּנִּכְנַסְת
אוֹּמֵר אֲנִּי הֲרֵי, אֶלָּּא פָּּנָּיו ֹּלו ָּהֲרָּאִּית וֹּטֶה ש הַכֶּלֶב ֹּאוֹּתו ְהֵיאַך
אֶת קָּרַע מֵבִּין הוּא, וּמִּיָּּד אֲהוּבִּי שֶאַתָּּה מֵבִּין הָּיָּה וְלֹּא ָּבְּגָּדֶיך
. שֶּעָּשָּה מַה מַעֲשֵה לְיִּשְרָּאֵל אוֹּמֵר אֲנִּי, הֲרֵי מֹּשֶה אָּמַר ְכָּּך
. לְמָּעְלָּה שֶּכָּּתוּב מַה יוֹּדְעִּים הֵם וּמִּיָּּד עֲמָּלֵק
המחבר הקדמת מציעא בבא הקדמות מרדכי לבוש
עמלק לך עשה אשר את זכור מצות כי רז״ל, אמרו, הנה אשר עשינו אשר את אנחנו שנזכור ה' לנו נתן עיקרה
ישראל עם על ה' בחמלת אך עמלק, א ב בשבילה אשר את לזכור עלינו וצוה הדבר כסה אותם ובאהבתו נכשלנו אשר את זה ידי על אנו שנזכור כדי עמלק, עשה
הגדול… ממכשול להזהר לזה לבבנו ונשים נמלאה לא זאת ה' מצות הנה עמלק, במחית הדבר כן
ממנו או ויצ אגג על חמל שאול ישראל, זאת שיעשו אחד ביום יכלו לא ואסתר מרדכי בימי גם עמלקים, למחר גם כשניתן שבשושן והראיה עמלק, זכר את לאבד שלש והרגו היהודים נקהלו למחר ועוד כן, עוד לעשות העולם בכל גם ניתן היה ואילו היהודים, מצוררי מאות ושבעים מהחמשה יותר הרבה מוצאים היו כן לעשות
עמלקים נשארו ובכן בשושן. רק, נה נית הדת אך אלף, אות שלם, הכסא בעוה״ר עדנה שאין אנו רואים והרי זכר את ימחה הוא לבדו ה' ואך עמלק, נמחה לא כי הוא
הקץ… בבא עמלק לא הזאת המצוה כי ידע הלא מראש הדורות קורא ובכן ואם תתקיים, שלא מצוה השם מצווה ואיך תתקיים, עץ על ציווי כמו נסיון בגדר אחד לאדם שצוה מצינו שהיא בעת ה' שיצוה לדורות הנוהגת מצוה אבל הדעת, אחת היא עמלק מחית ומצות להתקיים, עתידה איננה
בעת הוא ברוך הקדוש עליה צוה ואיך צות, מ מהתרי״ג תתקיים שלא אמר. שכבר העלמה בגדר ציווי היא הזאת שהמצוה אחרי, אכן בא זה שבשביל אנחנו עשינו אשר את שנדע שעיקרה מעשה זכירת ובעת תמיד, מתקיימת היא וא״כ עמלק,
הגדר את שפרצנו בעת לנו קרה אשר את נזכור. עמלק
ר משנת צא ג, [קוטלר] אהרן בי
י״ז. ] כ״ה, וגו[דברים עמלק לך עשה אשר את 'זכור שם: בילקוט ואיתא והכלב אחד פרדס לו שהיה למלך דומה הדבר למה משל
אני אם המלך אמר בגדיו וקרע הכלב את בו ושיסה הפרדס מן ב לגנו מלך של אוהבו נכנס שבפרדס מה בכל ומביט הפרדס בפתח קשור מה מבין הוא מיד בגדיך את קרע האיך שוטה כלב הראית אומר אלא פניו את מלבין אני הרי שלי פרדס לתוך נכנסת למה לאוהבי אומר
עמלק. לך עשה אשר את זכור לישראל משה א״ל כך עשה
למחות, כדי אינו הזכירה דטעם והיינו דהרי ה המחייה ] ה״ב פ״א מלכים הל' ר״מ ב; ב, ס[נהדרין המלך ע״י יא - ואין
לשכחה. לחוש. . א מחייה משום ולא לעצמו ענין הוא דהזכירה המדרש מפרש ומש״ה זכירת הוא הזכירה ויסוד עלה ינן ת
הפרדס… בעל ששיסהו הכלב אלא אינו דעמלק עמלק, דמלחמת הסיבה
ההלכתית מינה הנפקא
הח ספר תרג מצוה תצא כי פרשת ינוך
שנצ לישראל… עמלק שעשה מה לזכור טוינו שחיוב לברכה זכרונם שאמרו מה המצוה מדיני את זכור בספרי, הוא וכן ובפה, בלב היא זו זכירה לא אומר כשהוא בלבבך, יכול וגו', עשה אשר מקיים אני מה הא אמורה, הלב שכחת הרי תשכח
שלא כדי בספרי כאן עד בפיך, , ה שונ שתהא זכור מהלבבות ותחסר בתו אי תחלש פן הדבר, ישכח
הזמנים. באורך. . ובכל מקום בכל זו מצוה ונוהגת
ונקמת המלחמה לעשות להם כי בזכרים, זמן. לנשים לא האויב,
א אות תרג מצוה תצא כי פרשת חינוך מנחת
מהלאו אותם דפוטר קצת ונראה זו ממצוה נשים פוטר והרהמ״ח שאין ממ״ע נשים לפטור ראיה וצריך זה מבואר אינו ובר״מ ג״כ
ולא המלחמה לעשות להם כי ומ״ש ג״כ לאו במקום ובפרט הזמ״ג מחופתה כלה אפי' יוצאין הכל מצוה מלחמת באמת לנשים
כאן. פ״ז ובר״מ בש״ס כמבואר הטעם אם ית' ד' בסוד עמד מי גם ואנחנו טעם מאיזה שנאתו שנזכור גזה״כ דאפשר הנקמה מחמת ולא וכל מכל עמלק שיכרת משיחנו בביאת אף ואפשר יודעים אין
לזכ מ״ע תמיד יהי' הזכירה מ״מ להם זכר יהי' לשכוח ולא ור ע״כ כמו חייבים ישראל אישי דכל ונראה זו. ממ״ע נשים דפוטר צ״ע
כ״נ הזמ״ג שאין מ״ע. כל
מתוך ארכיון מאמרי איגוד רבני הקהילות
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה