ישראל│ במלחמות ותומים אורים טבדי בנימין הרב
אסתר והמגילת הרמב״ן ודעת הדין מקור
1. כז פרק במדבר כא,
יָבֹּאו פִּיו וְעַל יֵצְאוּ פִּיו עַל ה' לִפְנֵי הָאוּרִים בְּמִשְפַּט לוֹּ וְשָאַל יַעֲמֹּד הַכֹּּהֵן אֶלְעָזָר ּוְלִפְנֵי
הָעֵדָה וְכָל אִתּוֹּ יִשְרָאֵל בְּנֵי הוּא: וְכָל
2. רש״י שם
למלחמה: לצאת כשיצטרך לו- ושאל
3 ב עמוד ג דף ברכות.
תלוי היה כנור חסידא: שמעון רבי אמר ביזנא בר אחא רב דאמר
צפונית רוח בא לילה חצות שהגיע וכיון דוד, של ממטתו למעלה שעלה עד בתורה ועוסק עומד היה מיד מאליו, ומנגן בו ונושבת אצלו ישראל חכמי נכנסו השחר עמוד שעלה כיון השחר. , עמוד להם אמר פרנסה. צריכין ישראל עמך המלך, אדונינו לו: : אמרו ואין הארי את משביע הקומץ אין לו: אמרו מזה. זה והתפרנסו לכו
בגדוד ידיכם ופשטו ל. כו להם: אמר מחוליתו. מתמלא הבור באורים ושואלין בסנהדרין, ונמלכין באחיתופל יועצים מיד
. ותומים קרא- מאי יוסף: רב? אמר " )(דכתיב בן בניהו אחיתפל ואחרי
יואב" למלך צבא ושר ואביתר יהוידע אחיתופל-. הוא וכן יועץ, זה (איש ישאל כאשר ההם בימים יעץ אשר אחיתפל ועצת )אומר
ה; אלהים בדבר יהוידע- בן בניהו ותומים. אורים אלו ואביתר- סנהדרין, זה
הפלתי" ועל הכרתי על יהוידע בן אומר״ובניהו הוא: וכן;
כרתי- ופלתי? כרתי שמם נקרא ולמה פלתי- דבריהם, שכורתים
יואב למלך צבא שר כך ואחר בדבריהם; . שמופלאים
4. רש״י שם
- באחיתופל יועצים מצב יציבו והיאך ילכו, הדרך איזה
מלחמה מארב וטכסיסי. ומשחית,
- בסנהדרין ונמלכין עליהם שיתפללו כדי רשות, מהם. נוטלין
יצליחו. אם - ותומים באורים ושואלין
- גרסינן הכי ואביתר יהוידע בן בניהו אחיתופל ואחרי קרא מאי
יועץ זה אחיתופל יואב, למלך צבא. ושר
בן בניהו - סנהדרין זה יהוידע דין בית אב. שהיה
- הפלתי ועל הכרתי על יהוידע בן ובניהו אומר הוא וכן שואלים כך ואחר רשות, נוטלים שבתחילה להם, וקודם ראשון
יצליחו. אם
- ותומים אורים אלו ואביתר נשאל היה דוד ימי שכל ושאל לו עלתה ולא אביתר ששאל אבשלום מלחמת עד באביתר
הכהונה מן אז ונסתלק עולם, בסדר כדאמרינן לו, ו. עלתה צדוק
- דבריהם את שכורתים וגמורים קצובים דברים, שאומרים
יוסיפו ולא יפחתו. שלא
- יואב למלך צבא שר המלחמה אנשי. להוליך
5 א עג, ; ב עמוד עא דף יומא.
משנה … כלים בשמונה משמש גדול כהן. שהציבור ולמי דין, בית ולאב למלך, אלא נשאלין ואין ותומים, באורים נשאלין באלו
בו. צריך …תנ 'גמ שכינה כלפי פניו והנשאל נשאל, כלפ. י פניו השואל שואלין? כיצד רבנן: ו הגדוד אחרי ארדף אומר: השואל
הזה והצלח. עלה אלא ה' אמר כה לומר צריך אין אומר: יהודה רבי והצלח עלה ה' אמר כה אומר: וה. נשאל ל א, ? ][שמואל
. . . וגו האורים במשפט לו ושאל יעמד הכהן אלעזר ולפני קרא 'דאמר אבהו רבי אמר מילי? הני מנא למלך. אלא שואלין: ואין
הוא- העדה- וכל מלחמה, ח משו זה אתו- ישראל [בני] וכל מלך, זה סנהדרין. זו
6 שסילק והלאוין העשין לרמב״ם המצוות לספר הרמב״ן השגות.
והוא עלי מסתפק מצוה ענין לי ויש
שמצוה לי שייראה על או המלך על להוציאם ברשותו שהעם ומי השופט
לצבא מצוה או רשות במלחמת להיות יתנהג פיהם ועל ותומים באורים שואל
בעניינם, כז" )(פנחס ית אמרו 'והוא ולפני
יעמ הכהן אלעזר במשפט ו ל ושאל וד
לפני׳ה האורים פיו ועל יצאו פיו על וכל אתו ישראל בני וכל הוא יבואו
העדה".
הראשון המושל שהוא ביהושע יצוה בעניינם שישאל העדה על פקיד הוא אשר
באו״ת ויביאם יוציאם משפטם פי ועל
לדורות והמלכים השופטים בכל. וכן
ב ברכות)(ג בגמר אמרו וכן א ובסנהדרין)(יו ופשטו לכו מצוה המלך דוד כשהיה
ותומים באורים ששואלין בגדוד. ידיכם
אמרו ומזה ב) עג ב, עא (יומא אלא נשאלין אין בו תלוי שהציבור ולמי דין לבית או למלך וגו יעמוד הכהן אלעזר ולפני 'שנאמר
משוח זה ישראל בני וכל מלך זה הוא וכל בו תלוי הצבור שצורך ומי מלחמה
נראה הזה הלשון ומן. דין בית אלו העדה
דורית. צואה שהיא. .
חוקרים כשהיו א )(טז שלסנהדרין ובראשון ש" מאמרם על למלחמת מוציאין אין שלשבעים דין בית פי על אלא הרשות
ואחד" אמרו" סנהדרין, אלו– העדה וכל רחמנא דקאמר הוא לסנהדרין ודילמא
ותומים." באורים דלישאלו כן. ונשאר
7 א עמוד טז דף סנהדרין.
מילי- מנהני כו'. מוציאין? אין יעמד הכהן אלעזר ולפני קרא דאמר אבהו: רבי, אמר
הוא- העדה- כל ו מלחמה, משוח זה אתו- ישראל בני וכל מלך, זה סנהדרי. זה
ותומים- באורים דלישיילו רחמנא להו דקאמר הוא לסנהדרי? ודילמא הא כי אלא, של ממטתו למעלה תלוי היה כנור חסידא: שמעון רבי אמר ביזנא בר אחא רב דאמר
דוד… רב אמר ותומים. באורים ושואלין בסנהדרין, ונמלכין ל, באחיתופ יועצין מיד מאי יוסף: קרא- יואב למלך צבא ושר ואביתר יהוידע בן בניהו אחיתפל. ואחרי
אחיתופל- יהוידע- בן ובניהו וגו', יעץ אשר אחיתפל ועצת אומר הוא וכן יועץ, זה זו
ותומים… אורים אלו אביתר- סנהדרין.
8 שם רש״י.
ודילמא- בסנהדרי קרא מדכר דקא הא
אורים שאילת משום גדולה הוא ותומים לסנהדרין דנשאלין לאשמעינן אתא, למשוח וכן למלך, וכן ותומים, באורים לענין ולעולם להדיוט, לא אבל מלחמה,
סנהדרי רשות בלא למלחמה. יוצאין לצאת
בסנהדרין- ונמלכין רשות נוטלין
מתניתין והיינו. מהן,
9 הלאוין שכחת אסתר מגילת.
במנין להביאה לנו ויש לדורות הנוהגות המצות מן תהיה ותומים באורים שהשאלה בזה נכונה הרמב״ן סברת כי לי: נראה
הרמב״ם שיטת
11. מלכים הלכות רמב״ם ב ה,
בית רשות בה ליטול צריך אינו מצוה מלחמת העם וכופה עת, בכל מעצמו יוצא אלא דין,
אבל לצאת, העם מוציא אינו הרשות מלחמת ואחד שבעים של דין בית פי על אלא. בה
11. משנה כסף שם
מוציאין אין תנן ב') (דף דסנהדרין בפ״ק וכו'. צריך אינו מצוה מלחמת גבי תנן נמי כ':) (דף ובפ״ב ע״א של ב״ד ע״פ אלא הרשות למלחמת
אבל משמע ע״א של ב״ד ע״פ הרשות למלחמת ומוציא המלך מעלות
ל דין: בית רשות צריך אינו מצוה מלחמת
12 - המצוות למניין הקדמה לרמב״ם המצוות ספר. משה רבי תרגום מינכן יד כתב תיבון, אבן
שייעדנו כמו וירחמנו לנו ויכפר בהם מחזיקים שאנחנו העונות מן שנסור עד ממנו נסתלקו כבר והמלוכה שהנבואה כן גם וידוע ואמר ובנותיכם. בניכם ונבאו בשר כל על רוחי את אשפוך כן אחרי והיה ג) (יואל הנבואה בחזרת שאמר כמו לנו. ויחזירם
כימי ובניתיה אקים והריסותיו פרציהן את וגדרתי הנופלת דויד סוכת את אקים א ההו ביום ט) (עמוס והממשלה המלך בחזרת
וידוע עולם. הארצות וכבוש שהמלחמות במלך אלא יהיה לא ובעצת וכהן ה״ב פ״ה מלכים סה״א פ״ה סנה' (ה' גדולה )סנהדרי
א טז סנה' (עי' יעמוד הכהן אלעזר ולפני כז) (פינחס שאמר כמו.)גדול מצות כל האנשים רוב אצל כלם האלו הענינים ולפרסום או מצוה מלחמת או ומלך בנביא או בסנהדרין או דין בית במיתות או בעבודות או בקרבנות תלויה שתהיה תעשה לא או עשה
רשות מלחמת הבית בפני אלא בה חייבים אנו אין וזאת בה שאומר אצטרך. לא שיסופק שאפשר ומה שזכרנו. ממה מבואר זה כי
האל בעזרת עליו אעורר ב: ו
13. המצוות ספר שם משה רבי תרגום
וילנא דפוס תיבון, אבן
והמלכות שהנבואה כן גם וידוע מן שנסור עד ממנו נסתלקו כבר מתמידים אנחנו אשר העונות כמו וירחמנו לנו יכפר ואז עליהם בשוב שאמר כמו וישיבם שיעדנו את אשפוך כן אחרי והיה הנבואה
רוחי בניכם ונבאו בשר כל על המלוכה בהשיב ואמר, ובנותיכם, דויד סוכת את אקים ההוא ביום וגו פרציהן את וגדרתי 'הנופלת וידוע עולם, כימי ובניתיה עיירות וכבישת שהמלחמה יהיו לא
במלך אלא ובעצת גדולה סנהדרי ולפני שנאמר כמה גדול וכהן פרסום ולכן יעמוד, הכהן אלעזר
כל האנשים רוב צל א כלם אלו שתתלה תעשה לא או עשה מצות במיתת או בעבודות או בקרבנות בנביא או בסנהדרין או דין בית
ומלך הרשות במלחמת או לא תתחייב לא זאת בה לומר אצטרך מבואר שזה אחר הבית בפני אלא אפשר ואשר שזכרנו. מה לפי עליו אעורר בו ויטעו בו שיסופק
. בעז״ה
14. הרמב״ן השגות שם
בהקדמתו כתב בעצמו הרב והנה
שהמלחמות וידוע הזה כלשון למצות ו במלך אלא יהיה לא הארצות וכבוש. י״י לפני האורים במשפט לו ושאל יעמוד הכהן אלעזר ולפני שאמר כמו גדול וכהן גדולה סנהדרי בעצת וזו
לדורות. והיא בלבד, עצה לא מצוה, באמת היא
המצוה ומלחמת הרשות מלחמת הגדרת לעניין – לעיכובא הוא ותומים אורים האם
15 קמט עמ' זצ״ל גרשוני יהודה לג״ר יהודה, קול.
במלחמת שבין הסובר המצוות בספר הרמב״ן לשיטת להסתפק יש וכן בלא למלחמה יצאו אם ותומים אורים בעינן רשות במלחמת בין מצוה
מלחמות על מלחמה דיני כל יחול שלא מעכב זה אם ותומים אורים
? כאלו " יוצאים הכל מצוה שאמרו״במלחמת ומה - לפי יצאו אם רק זה
ותומים. אורים של זה תנאי כשחסר ולא שבתורה, המלחמה תנאי כל
][ו בשבת, אפילו מתחילין ה״ח פ״א שבת בירושלמי המבואר לפי שכן
אפ רדתה' וכתיב׳עד בשבת אלא יריחו נכבשה שלא מצינו בשבת, ילו
] שם [ירושלמי לשבת קודם ימים שלשה מתחילין רשות ומלחמת - לא אם
ע״א של דין בית פי על שלא רשות מלחמת או ותומים אורים פי על היה
בשבת. ללחום ואסור מלחמה דין מהלוחמים נפקע -
כותב" יז מצוה המצוות מנין בתשלום והרמב״ן על שמצוה לי שיראה והוא
או הרשות במלחמת לצבא להוציאם ברשותו שהעם ומי ט השופ על או המלך יתעלה אמרו והוא בענין יתנהג פיהם ועל ותומים באורים שואל להיות מצוה פיו ועל יצאו פיו על ה' לפני האורים במשפט לו ושאל יעמוד הכהן אלעזר ולפני למצות בהקדמתו כתב בעצמו הרב והנה העדה וכל אתו ישראל בני וכל הוא יבואו ובעצת במלך אלא יהיה לא הארצות וכבוש שהמלחמות וידוע הזה כלשון לא מצוה באמת וזו יעמוד הכהן אלעזר ולפני שאמר כמו גדול וכהן גדולה סנהדרין
- בלבד" עצה במלחמת דבעינן גדולה וסנהדרין ותומים שאורים משמע
המדרגה, אותה זו רשות רשות במלחמת מעכבת גדולה שסנהדרין וכמו דין המלחמה על יחול שלא מעכבים ותומים אורים כן שביארנו כמו
לגמרי. מלחמה
שהראשוני מה להסביר אפשר היה ובזה ם רצו לא המכבים במלחמת
החשמונאים) בספר שבת(כמבואר לחלל מלחמה תנאי שחסר כיון חשבו הם כי
שבת לחלל מלחמה דין ז. ה על אין ותומים אורים שאין
יהודה "ויצו ג א, החשמונאים בספר שמבואר מה ניחא הוה ובזה ושרי מאות שרי העם על ראשים ויתן תרועה ויריעו בשופרות ויתקעו בית בנה אשר האיש מי לאמר במחנה קול ויעבר עשרות ושרי חמישים
איש או חללו ולא כרם נטע או לקחה ולא אשה ארש או חנכו ולא חדש
" ה בתורה ככתוב לביתו וישוב ילך לבבו ירך 'אשר - האחרונים והקשו הכרזה דין בזה ואין עליהם בא שהצר מצוה מלחמת היתה שם הרי
הנ״ל, סוטה במשנה כמבואר שלא כיון לומר אפשר הרמב״ן לפי אבל
מצוה. מלחמת דין עליה חל לא ותומים אורים היה יהודה הכריז ולפיכך
בזה. וצ״ע רשות, במלחמת כמו המכבי
16 ב פרק מכבים ספר.
המקנא כל לאמור גדול בקול בעיר מתתיהו ויקרא
אחרי ילך בברית העומד: לתורה אל ובניו הוא וינס ירדו אז בעיר: להם היה אשר כל ויעזבו ההרים
שם לשבת המדבר אל ומשפט צדק מבקשי: רבים הרעות רבו כי ומקניהם ונשיהם ובניהם הם
היו אשר ולחיל המלך נשי לא ויגד: עליהם את עברו אשר אנשים ירדו כי דוד בעיר בירושלים
במדבר למחבואים המלך: מצוות אחריהם וירדפו מלחמה עליהם ויערכו עליהם ויחנו וישיגום רבים
השבת: ביום כדבר ועשו צאו לכם רב להם ויאמר
וחיו: המלך המלך דבר נעשה ולא נצא לא ויאמרו
איתם לעשות מהרו וי השבת יום את לחלל
: מלחמה
סתמו ולא אבן עליהם השליכו ולא להם ענו ולא
המחבואים: את עדים בתמנו כולנו נמות באמרם תספנו: ויערכו משפט בלא כי והארץ השמים לנו ובניהם ונשיהם הם וימותו בשבת מלחמה עליהם
אדם נפש כאלף: ומקניהם ואוהביו מתתיהו וידע
מאוד עד עליהם: ויתאבלו
עשו כאשר כולנו נעשה אם רעהו אל איש ויאמרו עתה תורתנו ועל נפשנו על בגוים נלחם ולא אחינו
הארץ פני מעל אותנו ימחו: מהרה ביום וייוועצו למלחמה אלינו יבוא אשר אדם כל לאמור ההוא מתו כאשר כולנו נמות ולא בו נלחם השבת ביום
במחבואים: אחינו חסידים קהל אליהם נאסף אז
לתורה המתנדב כל מישראל חיל גי: בורי וכל להם ויהיו אליהם חברו הרעות מפני הבורחים
: למשען ואת בקצפם הרשעים את ויכו חיל ויערכו אל נסו והשרידים בחמתם הפושעים האנשים
להינצל: הגויים את ויהרסו ואוהביו מתתיהו ויסב
: הבמות אשר נימולו לא אשר הבנים את וימולו
בחזקה יש: ראל בגבול מצאו זדון בני את וירדפו
בידם הדבר: ויצלח הגויים מיד התורה את ויגאלו
לרשע קרן הניחו ולא המלך: ומיד
17 קמה סימן ישראל) ארץ (ענייני כהן משפט שו״ת.
מפני במלחמה, אמ״צ את לכבוש אפשר אין מלך שם שאין שכ״ז בשופט, ה״ה אם שאלה מקום שאין למדנו, דברינו ממוצא
אפשר נביא ע״פ ורק הרשות, ל. מלחמת א״מ מלך שבלא
אין וכן בפ״ב, ומוציא והלשון כפי', לענין דוקא הוא מלך דבעי דהא די״ל יוצאים, ישראל כל מדעת אם דמשכח״ל י״ל וגם שאין דכ״ז די״ל ברור זה אין מ״מ יוצאים. ברצונם אבל אותם, מוציאין אין כרחן דבעל דהכונה קצת, הכי משמע בפ״ק, מוציאין לשופט מלך בין יש דחילוק ברור, זה ועכ״פ הרשות. מלחמת להלחם ואסור בעלמא, כרציחה ה״ה להכריח מספיקים, התנאים
ע״ז ולכוף ב״ד, ע״פ אמ״צ לכבש אפ״ל דמלך אסור ודאי הציבור רצון ע״י ושופט. כשלא הצבור, את
וע״י בזה, להאריך ואכ״מ דתמורה, בפ״ק מהני, לא אי מהני אי עביד אי ל״ת רחמנא דאמר דכ״מ בפלוגתא תליא דבדיעבד וי״ל
נביא או ומלך ב״ד של הפרטים נשלמו שלא כ״ז לאסור מסתברא ולע״ד ולכאן, לכאן נוטים הדברים הציבור, רצון וכמשכ״ל
. בס״ד
18 כד פסוק יא פרק דברים רמב״ן.
וגו- המדבר מן יהיה לכם בו רגלכם כף תדרך אשר המקום 'כל על לכבוש ירצו אשר מקום שכל הבטחות, שתי הם הנה רבותינו דעת נוהגות כולן והמצות שלהם, יהיה וזולתם אשור וארץ שנער בארץ
יהיה האחרון הים ועד והלבנון המדבר ומן ישראל, ץ אר הכל כי בהם כאן שאמר כמו העמים, משם ולאבד לכבשו חייבים שאתם גבולכם,
כג )(פסוק כמו ומשמשיה ע״ז ולעקור מכם, ועצומים גדולים גוים וירשתם
בפניכם- איש יתיצב לא כי והבטיח כה). ה (ז למעלה שהזכיר בין
בו רגלכם כף אשר: תדרוך מקום בכל בין הנזכרת בארץ
כיבוש אותה שקורין בסוריא המחלוקת מ״ז פ״ד )(חלה לרבותינו יצא ומכאן
ותומים באורים שאל שלא נפשו ברצון אותה כבש דוד כי והטעם. יחיד, בסנהדרין נמלך ולא בתחלה הגוים שבעת כל להוריש חייב היה כי
. בכאן השם הבטיח כאשר אחרת ארץ אל ילך ירצה אם כן ואחרי ומפני
שמיה לא מקצתם אמרו, התורה כמצות ההוא הכבוש נעשה שלא כד בספרי.)(עקב שנויה היא וכך לארץ, חוצה כדין במצות ודינו כבוש
בתלמוד יאמרו ומקצתם נעשה שלא פי על אף כי כבוש, דשמיה א כא )(ע״ז היא ישראל וארץ יהיה, לכם בו נתקיים וכבשה שם שהלך כיון: כסדר,
19 בני שו״ת. בנים מג א,
מה לפי מלחמה, דין הצבאית לפעולה יש שנית,
דוד "כי סוריא על עקב פרשת בסוף הרמב״ן שכתב נמלך ולא ותומים באורים שאל שלא נפשו ברצון אותה כבש
"בסנהדרין וראיתו עכ״ל, ארצות לכבוש שאסור ממה כמבואר ישראל ארץ כבוש שהשלים לפני נוספות שלא דין בבית נמלך לא בוודאי כן ואם שם, בספרי
דוד הספרי וכלשון תורה, דין נגד לו מסכימים היו "
וכו כתורה שלא "'עשה שעבר בדיעבד כן ואם עכ״ל, הרשות מלחמת נקראת דין בבית נמלך ולא, המלך
הדוגמה היא ארם את לכבוש ד דו מלחמת שהרי: ב" מד], הרשות[סוטה למלחמת דוד מלחמת
כשצריכים גם ולכן עכ״ל. " רשות הכל דברי לרווחה שגם גאון נסים רב וכדעת קבלוה, ולא סנהדרין רשות
יש עדיין דין בבית לימלך צריכים מרצונם יצאו, אם לדעת בעלמא רציחה ולא הרשות מלחמת דין לה
הרמב״ן. . .
21 יוסף עובדיה הג״ר. י חלק תחומין, זצ״ל
בנעימים חבלים בשו״ת כתב וכן מה) סי' ח״ה (סוף שגם שלא ישראל את הקב״ה השביע הרי הרמב״ן לדעת אמינא דהוה ומשום בחומה. לעלות נפשם את, יסכנו
שמכיון היא גדולה מצוה ישראל ארץ יישוב שמצות קא עליה, נפשם למסור יבואו המצוות, ככל ושקולה יסכנו שלא שיזהרו הנ״ל השבועה ידי על לן משמע
ע״ש… נפשם,
שום אין להרמב״ן שגם למדים, נמצינו זה ולפי נפשות בסכנת ולהיכנס למלחמה לצאת בזמננו מצוה
ידינו על שים הכבו השטחים החזקת על להגן כדי
העולם אומות לדעת. בניגוד ותומים ואורים וסנהדרין מלך לנו שאין גם ומה
בספר עצמו הרמב״ן שכתב כמו, לכך הנדרשים
יז במל״ת המצוות,)(בהשגות המלך על מוטלת שמצוה או הרשות למלחמת כשמוציאים והסנהדרין, פיהם ועל ותומים, באורים לשאול מצוה, למלחמת
יעמוד הכהן אלעזר "ולפני שנאמר מו וכ יתנהגו. וכמבואר ה'". לפני האורים במשפט לו ושאל
בברכות, (ג )ב לכו אותם, מצוה דוד היה שכאשר וכו ותומים באורים שואלים היו בגדוד, .'ופשטו כדמוכח בלבד, עצה ולא לדורות, מצוה באמת והיא
בסנהדרין, (טז )א הוא לסנהדרין "ודילמא דאמרינן,
ותומים באורים דלישיילו רחמנא,"להו דקאמר במסקנא כן. ונשאר שם אסתר במגילת הסכים, וכן במנין להביאה לנו ויש היא, לדורות שמצוה
ע״ש. המצוות, שטחים להחזיר כשבידינו כן, , ואם לעשות חייבים האויבים, של מלחמה סכנת ולמנוע
פיקו."נ משום כן
21 ישראלי שאול הג״ר. בנימין חוות זצ״ל, יג א,
מצוה שום "אין זה שמשום הגרע״י, בשם לעיל המובא על בנוסף דנו שכבר אוה״ע", לדעת בניגוד לרמב״ן, גם למלחמה, לצאת בזמננו פגמים הגרע״י מעלה לזמננו, נכונים שאינם לדעת והראנו לעיל, בהם "השטחים ובהחזקת צה״ל בכיבוש תוקף אין שבגללם נוספים,
לכך הנדרשים ותומים ואורים וסנהדרין, ך מל לנו "שאין:"הכבושים יז בסהמ״צ,)(ל״ת עצמו הרמב״ן שכ' כמו המלך על מוטלת שמצוה לשאול מצוה למלחמת או רשות למלחמת כשמוציאים והסנהדרין
ותומים". באורים של מצוה מלחמת שני בית בימי החשמונאים נלחמו איך כן, אם אך
שני בבית והרי צר מיד ישראל עזרת ותומים אורים וחסרו מלך הי'? לא עסקי על בבאים למלחמה יוצאים בזה״ז שאף להלכה נפסק ואיך לגבי גם וזה וקש, תבן עסקי על גם לספר הסמוכה בעיר או נפשות מלך מבלי בסכנה, הנתונים אחיהם לעזרת שיוצאים מישראל אחרים
לעזרת שנזעק מדוד ראיה שמביאים בסוגיא, ועי״ש או״ת? ומבלי אנשי בו שנאמר מדוד, מביאים ראיה ומה הגרנות. ששסו מהפלשתים קעילה דומה מקרה בכל ובזה״ז לדידן ממנו להוכיח ניתן ואיך באו״ת, ששאל חסרנו אנן ואילו באו״ת, שאל שהוא בעוד לספר, הסמוכה עיר של
? זאת למלחמת ליציאה הנדרשים התנאים על שדן מלכים מה',)(פ״ה וברמב״ם
ושאלה או״ת הימצאות התנאים בין הזכיר לא מצוה, מלחמת ול רשות של המצוה למנין באשר הרמב״ן עם הרמב״ם חלוק אמנם ואם בהם. המצוות במנין להמנות ראוי אם אלא זה שאין פשוט באו״ת, , השאלה של המצוה בקיום חלוק אינו הרמב״ם גם אך בזה. שדנים במפרשים עי'
בה מאומה מזה הזכיר לא 'מ ומ למלחמה. ביציאה באו״ת "שאלה
מלחמה בדיני. מלכים קיימים כשהם וזה למצוה, אלא באו״ת הצורך שאין וברור, פשוט, אלא נמנעת אינה המלחמה אפשרות האו״ת, שכשאין לעיכובא. אינו אבל
מצוה… למלחמת באשר אופן בכל זה, בגלל
הר לשיטת ראיות מהראשונים ישראלי ב
22 שם סנהדרין יונה, רבנו.
בפ״ק דאמרי' ותומים, אורים וע״פ מלחמה משוח ע״פ אף נמי אמר לא אמאי לתמוה יש וכו'. הרשות למלחמת ומוציא מתני'
בעי הני דכל א).'(טז ב ע״פ אלא הרשות למלחמת מוציאין אין התם דקתני דאיידי "ואפשר ע״א, של ד אורים התם קתני ולא
א״נ סנהדרין, דבעו בהני אלא איירי דלא משום מלחמה, ומשוח ותומים ליה. תנא לא ה״נ שני, בבית ותומים אורים דליכא משום
23 א פסוק ד פרק א שמואל רלב״ג.
איך ונביא ותומים אורים אצלם היות עם באלהים שאלו ולא מעצמם למלחמה פלשתים לקראת ישראל יצא שכבר ספר זה אחר
הזאת המלחמה בענין יתנהגו ומה לעלי האלהים איש מ״ש נתקיים ובזה נלקח האלהים וארון מישראל רבים מתו הענין ובסוף
שמואל. לו שאמר
24 א פרק דעות הלכות ספר קרית.
בפ״ק ופי' בדרכיו והלכת וזהו כולת הי כפי ית' לו להדמות שצונו ויעש דכתיב ערומים מלביש הוא מה תלכו אלהיכם ה' אחרי על דסוטה אליו וירא חולים מבקר וילבישם עור כתנות ולאשתו לאדם אלהים ה' ויקבור מתים קובר וכו' ויברך אברהם מות אחרי ויהי אבלים מנחם ה'
דרכיו שאר בכל כת לל מצווים אנו וכן כן עשה אתה אף בגיא אותו בהלכת נכלל זה וכל הקצוות ולא האמצעיים והם והישרים הטובים
לדרוש הש״י עצת אחר שנלך בספרי דורש תלכו ה' ומאחרי בדרכיו נביאיו יד על נעלם כל ממנו וכו… נביא עוד פה האין שנאמר 'כענין
25 א ד, הבחירה בית הל' והגרי״ד הגר״מ חידושי.
דלגבי לומר עוד ונראה שאלה של הדין מלחמה יעמד הכהן אלעזר דולפני מהקרא דילפינן באו״ת והיינו באו״ת שאלה במצות אלא במלחמה נאמר לא בהלכות נאמר לא במלחמה באו״ת שאלה דין דעיקר הגדול וב״ד מלך דבעינן כמו ודיני' מלחמה וקיומי מדיני דהוא אלא וכדומה הרשות במלחמת
להשאל מצוה הוי מלחמה איכא דאם באו״ת שאלה ציבור. צרכי בשאר כמו באו״ת עלי'
שליט״א אריאל יעקב הרב ותגובת זולדן– יהודה הרב של חידושו
26. עמ181 וישראל יהודה 'מלכות - 182
הרמב״ן דברי את ליישב נוספת אחרת, אפשרות
הקודמים מהדברים לחלוטין. שונה היא אך תלויה אחרת, בצורה הרמב״ן דברי הבנת
הרמב״ן דברי של אחר. בפיסוק שספקו היא, הרמב״ן בדברי הפשוטה ההבנה ברשותו שהעם מי או שופט או מלך האם, הוא, רשות למלחמת העם את להוציא רוצים כשהם באורים קודם לשאול צריכים הם האם מצוה, או
הם שאכן לומר, בדבריו נטה הרמב״ן. ותומים יציאתם לפני ותומים באורים לשאול מצווים אם מסתפק הוא אך מצוה, או רשות למלחמת מגילת ובעל המצוות, בספר זו מצוה למנות יש הרמב״ן שבדברי העקרון את מצדיק אסתר
המצוות בספר זאת למנות לדעתו שיש. וכותב
אול לש מצוה שיש היא כזו בהבנה החידוש
לא זאת ו מצוה, למלחמת לצאת כדי באו״ת ברי ד את לפסק שיש נראה מעולם. שמענו ולפי מהמקובל, אחרת הרמב״ן "ז דבריו: יובנו שמצוה לי שיראה והוא, עלי מסתפק מצוה ענין לי ויש להוציאם ברשותו שהעם ומי השופט על או המלך על ותומים באורים שואל להיות מצוה או רשות, למלחמת
ועל בענין יתנהג. פיהם מנהיג- אם הסתפק הרמב״ן דהינו שופט מלך, להוציאם רוצה כשהוא ברשותו, שהעם ומי בסמכותו הדבר האם בלבד, רשות למלחמת מלחמת למצות להוציאם יכול והוא הבלעדית או באחרים, להתייעץ מבלי רצונו פי על רשות כך ורק ותומים באורים לשאול מצווה שהוא
רשות למלחמת. ציאם להו יכול רשות 'למלחמת המילים בין פסיק להטיל 'יש אין וכו'. שואל להיות מצוה 'או המילים לבין של לסוג תואר כשם 'מצוה' המילה משמעות העם מנהיג על שמוטלת פעולה אלא. מלחמה, בצורה מצוה המילה את גם לקרוא שיש יתכן
אחרת- פועל (בנין.)מצוה
27 לספר שליט״א אריאל יעקב הג״ר הסכמת.
אתה יז בסי' וחידשת והתומים האורים בנושא דן מחודדת המצאה ע״י
רשות, למלחמת מצוה מלחמת בין לחלק אחרת בצורה המשפט את לפסק
כיום לצאת סמכות נו ל אין לפחות הרמב״ן שלדעת הטוענים את עקפת בכך
א ללא למלחמה ה גם לענ״ד יש זו להבחנתך ו. "ת מושכל. סבר אנו שמימית הדרכה לקבל צורך אין מצוה ובמלחמת היא בשמים לא במקדא מצינו ואת עם למלחמה לצאת עצמה מהתורה ועומדים מצווים רשות במלחמת גם לעל״ד מצוה במלחמות גם באר״ת ששאלו ודוד בשאול
לא- או למלחמה לצאת אם קובעים אינם האר״ת נמלכים כך לשם
בסנהדרין. מטרת הא״ו אחרת: היא ת של סיכוי יש אם לשואלים להודיע
כשלון. חלילה או למבצע הצלחה אין כאשר למלחמה לצאת מצוה שום אין
ג וממילא בה, לנצח סיכויים בא לשאול הראוי מן מצוה במלחמת ם ו. "ת
מל בשם״ח מכונה זו שמלחמה ותשכח וק ד מצוה" מת מלחמה." ולא״מצות
כנען, עמי את להחרים ברורים: יעדים להשיג אלא להלחם רק אינה המצוה
. א״י את לכבוש או צר מיד ישראל את להציל עמלק, זכר את למחות לדעת מזאת גרוע ויותר האלו מהיעדים אחד להשיג סיכוי אין אם אולם הרמב״ן
כזו, במלחמה לפתוח מצוה שום אין למפלה חשש יש אם הרשות ובמלחמת
באו לשאול צורך יש ולכן ק״ו. לנצ. ח סיכוי יש אם לברר ותומים רים וראיה
בא צורך יש תמיד שלא לכך ו יח: ] [יד, א משמואל "ת הַהּואּובְנֵי בַיֹום הָׁאֱֹלהִים אֲרֹון הָׁיָׁה כִי הָׁאֱֹלהִים אֲרֹון הַגִישָׁה לַאֲחִיָׁה שָׁאּול וַיֹּאמֶר
וָׁרָׁב הָׁלֹוְך וַיֵלְֶך פְלִשְתִים בְמַחֲנֵה אֲשֶר הֶהָׁמֹון ו הַכֹּהֵן אֶל שָׁאּול דִבֶר עַד וַיְהִי ְיִשְרָׁאֵל:
יָׁדֶָך אֱסֹּף הַכֹּהֵן אֶל שָׁאּול: וַיֹּאמֶר קסבר? מאי ולבסוף קסבר מאי מעיקרא היא הנשאלת והשאלה אם שאול ידע לא ועדיין בתחילתה רק הייתה המהומה עדיין כאשר בתחילה
בא לשאול תכנן ברור הסיכוי שבמחנה שאול ראה כאשר בסוף לם או ו. "ת את לנצל רצה אדרבה א״כ לנצחם ברור והסיכוי המהומה רבתה פלשתים
המומנטום… ואת הנדירה ההזדמנות בא השאלה על ויתר ולכן ו. "ת
הא״ו שאין אפוא נמצא במלחמה. הכרחי תנאי ת בקבלת לסייע תפקידם
למלחמה את לצ הסמכות וכן המצוה, אך לא. או להילחם אם ההחלטה
בלע גם בעיניהן נשארות די וה הרמב״ם נחלקו ולא הם. בשאלה אלא מב״ן ר
ל אם בא״ו השאלה את מנות בפ כמצוה ת הרמב״ן, - נ "ע כחלק לראותה או
הרמב״ם. - המלחמה ממצות א אין כאשר ולפי״ז ה מצות את לקיים הישר השכל את להפעיל יש '"ת ו. שנצליח אליו ולהתפלל אורים אין כאשר שבימינו היא המתבקשת המסקנה שעשו כפי בלעדיהם גם בכך צורך יש כאשר למלחמה לצאת יש ותומים
הח וא שמונאים ח רים…
זצ״ל פלצקי דן מאיר הג״ר של חידושו
28. נר קונטרס ישראל, חמדת ספר זצ״ל, פלצקי דן מאיר הג״ר
צה אות מצוה והוספות במפתחות בסוף ][ועיי״ש
הר ד' לכאו' ובאמת היינו מצוה, דבמלחמת צ״ע, ז״ל ב״ן מ הא לאו״ת, לשאול שייך מה אומות, ושבעה עמלק מלחמת
לאו״ת לשמוע שאין ודאי לעלות שלא האו״ת יאמר. אם ט״ו כ״ו תצוה יונתן בתרגום ועי' הוא בשמים לאו דתורה
חשן בזה״ל שכתב דאתכסי דישראל דיניהון מהודע דבי' דינא אך בהוראה. ספיקות לברר יכול דאו״ת קצת נראה. דייניא מן ומכ״ש הוא. בשמים לאו תורה הא המחברים בזה נתקשו כבר
שאלה יש מצוה במלחמת דאפי' ז״ל מהרמב״ן שנראה מה
לכאו תמי' בודאי.'באו״ת, לד ראיה 'זה מ דיהי' ז״ל, הרמב״ן בכוונת שנעל״ד ומה במצות תכ״ה, מצוה ואתחנן בפ' החינוך בס' ז״ל הרא״ה ויכול לידו ובא ע״ז ועובר בזה״ל, שכ' עממין ז' מלחמת
עכ״ל זו עשה ביטל הרגו ולא בדבר שיסתכן מבלי. להורדו
הסכנה מפני נדחים המצות דכל, דנהי ז״ל במנ״ח הג' עליו ותמה תסמוך לא דהתוה״ק ידוע ו עמהם ללחום צותה דהתורה זו מצוה מ״מ המלחמה בעת הצדדים משני נהרגין העולם ובדרך הנס, על דינים מצוה א״כ סכנה. דהוא אף עמהם ללחום גזרה דהתורה חזינן א״כ
עכ״ל שיסתכן. , אף אותו להורגו דגם ס״ל ולכן כהחינוך. ז״ל הרמב״ן דעת דגם נראה ולענ״ד
שפיר וע״ז באו״ת, שואלים היוו מצוה במלחמת על סומכין כנעל״ד העתידות. להגיד אלא דין לברר דאינו כיון האו״ת
ז״ל הרמב״ן. בכוונת
29 עח סימן ב חלק משפט חושן משה אגרות שו״ת.
להשיב ממהר איני אשר לכתר״ה דרכי שידוע כמדומני הנה
להשואלים אף כלל שייך לא נשאלתי שלא ולדברים אותי וכל והיתר איסור בדיני פרטית שאלה זה שהיה אף שאשיב שנוגע פרטיים בענינים רק היו אותי להשואלים אף תשובותי רב לאיזה פגיעה היתה כשלא ודוקא אותי ששאל, להיחיד פה בעל ולא בכתב לא מעולם השבתי לא כללית, ושאלה
שענין סובר שאני מה לתלמידי אמרתי ש מה ממני שמעו ואולי ואורים מיוחד ציוי צריך נפש לפקוח שנוגע כיון מלחמה ומוכרח עמלק כמלחמת מצוה במלחמת אף וסנהדרין ותומים להלחם יצאו לא הצדיקים מלכים וכל ושלמה דדוד מהא זה
, בעמלק ורק ע״ז, לפלוג שייך שלא ומוכרח ברור דבר וזה
ישראל על העכו״ם כשנפלו וכדומה יון מלך דאנטיוכוס כהא
לא אף כלום דנתי ולא, שני בבית מלחמה עשו להצלה דהוא שבידם מי ממני שישאלו שייך לא כי להכריע איך במחשבה בזה לפני הנידון עצם והיה אלו ענינים בא״י השולטת במלכות לפני שייך שלא וכ״ש לדון איך לפני ברור לא וגם לבטלה רק
בידו רק הוא שהכל השי״ת על רק בטוחים אנו שלכן להשיב, הכל ויהיה ישראל כל ועל עלינו שירחם אליו ומתפללים
צדקנו משיח בקרוב לנו ישלח וגם. לטובה פיינשטיין משה בלו״נ, ואוהבו ידידו. והנני
מכבים בספר למעשה נריה הגרמ״צ של מיוחדת הסברה הנ״ל- לאור
31 עמ59 בשבת, מלחמה היתר על פתחיה, ענבי זצ״ל, נריה 'רמ״צ גה. ו עמ' מדינה להלכות בספרו גם ][מובא
קלב הערב שבת משה דברות נוספים: מקורות; [במפתחות מח ב, יהושע דבר; א ד, אברהם מנחת; מג כ, אליעזר ]ציץ
מתוך ארכיון מאמרי איגוד רבני הקהילות
