לחלב בשר בין המתנה
1. ב קטו חולין פעמים— ג' אמו" בחלב גדי תבשל "לא תנא: ישמעאל ר' דבי אכילה לאיסור, אחד
לאיסור ואחד ואחד הנאה, לאיסור. בישול
2. א ח ן חולי משנה הגבינה עם להעלותו ואסור וחגבים. דגים מבשר חוץ בחלב, לבשל אסור הבשר כל
וחגבים דגים. מבשר ץ חו השולחן, על
3. ב קד חולין - ב קה
תנא באפיקורן. נאכלין וגבינה: עוף אבא דרבי חמוה אגרא לה תני הוא והוא אמר
לבי איקלע משרשיא דרב בריה יצחק. רב הפה קינוח ובלא ידים נטילת: בלא לה רב
גבינה ליה, אייתו אשי - ליה, אייתו אכל בשרא- משא, ולא אכל: ליה אמרי. ידיה
, אין וגבינה, עוף באפיקורן נאכלין וגבינה עוף אבא דרבי חמוה אגרא תאני והא בשר
. . חזינא הא ביממא, אבל בליליא מילי: הני להו אמר לא? וגבינה
בשר: אכל חסדא רב, אמר גופא - לאכול אסור, גבינה גבינה -. בשר לאכול מותר
בר אחא רב ליה אמר: עליה? קרי מהו השינים שבין: בשר חסדא לרב יוסף 'הבשר
בין עודנו 'שיניהם. . .
, דאילו אבא לגבי חמרא בר, חלא מלתא, להא: אנא עוקבא מר אמר כי אבא הוה
עד גבינה אכל הוה לא האידנא בשרא אכיל אנא, ואילו השתא עד למחר בהא
דלא הוא סעודתא. . אכילנא. אחריתא, לסעודתא אכילנא
באפיקורן" וגבינהנאכלין "עוף 4. רמב״ם ט פרק אסורות 'מאכלות
מֻתָר תְּחִלָה חָלָב אוֹ גְּבִינָה שֶׁאָכַל מִי יָדָיו שֶׁיָדִיחַ וְּצָרִיךְּ מִיָד. בָשָר אַחֲרָיו לֶׁאֱכל ַוִיקַנֵּח
. הַבָשָר בֵּין ו הַגְּבִינָה בֵּין פִיו אָכַל אִם אֲבָל חַיָה. אוֹ בְּהֵּמָה בִבְּשַר רִים אֲמו דְּבָרִים בַמֶׁה
ַבְּש יָדַיִם. נְּטִילַת וְּלֹא הַפֶׁה חַ ו קִנ לֹא צָרִיךְּ אֵּינוֹ הֶׁחָלָב אוֹ הַגְּבִינָה שֶׁאָכַל אַחַר עוֹף ר
5. שם תוס' ד״ה ע וגבינה וף גבינה? אחר אבשר בשר אחר מגבינה פריך דהיכי תימה ואח''כ גבינה יצחק דרב
ע משמ דאגרא דברייתא פריך, דהכי לומר ויש בסמוך. כדאמר דמי. ולא אכיל בשר
הפה, קינוח ובלא ידים נטילת בלי באפיקורן נאכלין וגבינה עוף בעי בשר שאר אבל
דמי? והיכי הפה. וקינוח נטילה סעודה עד סגי לא וקינוח בנטילה אפילו תחלה בשר אי
בסמוך, כדאמר אחריתי, לא וגבינה בשר הכא דנקט והא תחלה אגבינה לאו אלא
בשר הכא נמי נקט תחלה עוף א בבריית דמזכיר ואגב לא, ובשר גבינה אלא דק
תחלה עוף נקט וברייתא תחלה. באפיקורן נאכל תחלה עוף דאפילו
גבינה' לאכול אסור בשר ד׳אכל גדולות הלכות וכן מפרש ור''ת נטילה בלא היינו
וקינוח בשר' לאכול מותר גבינה 'אכל שרי, וקינוח בנטילה אבל נטילה בלא אף
נמי אי וקינוח נטילה בלא היינו חריתי א סעודה עד אכיל דלא עוקבא ומר וקינוח.
היה. . עצמו על מחמיר אחר ואפילו כלל בשר אחר גבינה לאכול שלא נהגו והעולם
ע אגרא דתני ואע''ג עוף תחלה, עוף דמשמע באפיקורן נאכלין וגבינה וף דילמא
דאורייתא לאו בחלב עוף בשר דסבר משום הכי. . לן קיימא ולא
6. יו״ד שו״ע פט ב סעיף בִלְּבַד ו מִיָד, בָשָר, אַחֲרָיו לֶׁאֱכֹל מֻתָר גְּבִינָה, אָכַל דָבָר ם ו ש יְּהֵּא שֶׁלֹא יָדָיו שֶׁיְּעַיֵּן
צָרִיך הֵּיטֵּב, אוֹתָם לְּעַיֵּן יָכוֹל שֶׁאֵּינוֹ בַלַיְּלָה, הָיָה וְּאִם בָהֶׁם. נִדְּבָק ְּמֵּהַגְּבִינָה. לְּרָחֲצָם
האיסור7. טעם רמב״ם שם. ח ו בְּקִנ סָר שֶׁאֵּינוֹ ִנַיִם הַש בֵּין שֶׁל הַבָשָר ַמִפְּנֵּי
8. רש״י שם בטעמו ומאריך בפה נדבק והוא שומן, מוציא דבשר. משום
9. טור פט סימן אפילו הזמן, ובתוך להסירו. צריך השינים בין בשר יש אם כשיעור, שהה אם ואפילו
ולפי ארוך. זמן עד טעם מושך ו שומן מוציא שהבשר לפי אסור, השינים בין בשר אין
אינו אכלו שלא דכיון להמתין, א״צ לתינוק שלעסו אלא אכלו לא אם הטעם זה
טעם. מוציא טעם נתן והרמב״ם לאחר דבריו ולפי השינים, שבין בשר משום לשהייה
להמתין צריך לתינוק והלועס השינים, בין בשר נשאר אפילו מותר כשיעור, . ששהה
הטעמים. ב' בחומרי לאחוז וטוב
10 רמ״א. פט סימן בָשָר כָךְּ אַחַר מָצָא וְּאִם גְּבִינָה. שֶׁיֹאכַל קֹדֶׁם פִיו לְּהָדִיחַ צָרִיך מְּסִירוֹ, ו ִנְּיִם, הַש שֶׁבֵּין ַ
11 ג ס״ק שם ש״ך. שמסירו, זמן מאותו שעות ו' שהייה דא״צ הר״ן כתב אלא. מאכילה
זמן12 כמה. קה חולין
עוקבא: מר אמר אכילנא… אחריתא, לסעודתא אכילנא דלא הוא סעודתא. . בהא
13 שם תוס'. לסעודתא ד״ה
בסעודה] דווקא בסעודתא[=לאו לאו ערבית ואחת שחרית אחת לעשות, שרגילין
אלא רבנן. פלוג דלא מותר, ובירך השולחן סילק אם לאלתר אפילו
14 ( כח אות ט פרק אסורות מאכלות רמב״ם. ) הרא״ש וכן שֶׁיִהְּיֶׁה עַד חָלָב אַחֲרָיו יֹאכַל לֹא עוֹף בְּשַר בֵּין בְּהֵּמָה בְּשַר בֵּין בַתְּחִלָה בָשָר שֶׁאָכַל מִי
שִעּור כְּדֵי בֵּינֵּיהֶׁן שָעוֹת שֵש כְּמוֹ וְּהּוא אַחֶׁרֶׁת סְּעֵדָה שֶׁאֵּינו ִנַיִם הַש בֵּין שֶׁל הַבָשָר ֹמִפְּנֵּי
ח ו בְּקִנ: ַסָר
15 שם שו״ע. אַחֲרָיו גְּבִינָה יֹאכַל לֹא ף, וָעו חַיָה שֶׁל ו אֲפִל בָשָר, אָכַל ֹא. שָעוֹת שֵש שֶׁיִשְּהֶׁה עַד
צָרִיך לְּתִינוֹק, וֹעֵּס וְּהַל לַהֲסִירוֹ. צָרִיךְּ ִנַיִם, הַש בֵּין בָשָר יֵּש אִם ר, ִעו כַש שָהָה אִם ו ְּוַאֲפִל
. לְּהַמְּתִין: הגה. . בֵּרַך סִלֵּקְּו אִם מִיָד רַק שָעוֹת, שֵּש לְּהַמְּתִין צְּרִיכִין דְּאֵּין אוֹמְּרִים וְּיֵּש
. וַהֲדָחָה חַ ו קִנ יְּדֵּי עַל מֻתָר הַמָזוֹן, בִרְּכַת אַחַר לְּהַמְּתִין אֵּלּו, בִמְּדִינוֹת הַפָשּוט וְּהַמִנְּהָג
הַבָשָר אֲכִילַת אַחַת שָעָה גְּבִינָה. כָךְּ אַחַר וְּאוֹכְּלִין, שָעוֹת שֵּש לְּהַמְּתִין מְּדַקְּדְּקִים וְּיֵּש.
לִגְּבִינָה בָשָר אֲכִילַת, אַחַר לַעֲשוֹת. נָכוֹן וְּכֵן
16 ( משפטים זוהר. ) פט הגר״א בביאור מובא מעולל נוגשיו "עמי כתיב? מה עובדייהו, אתכשרו לא דישראל בשעתא חזי, תא
בו משלו."ונשים מלכא דשלמה דספרא ברזא מלי אוקימנא והא דייקא, בו"."משלו
כחדא דאתחבר מיכלא האי דאכיל מאן דכל אשכחאן תו ביה. אשכחן, והכי
חדא בסעודתא או. , חדא בשעתא
17 פט מן סי חדש פרי. שש שישהה עד בשר אחר גבינה לאכול שלא המחבר כדברי נקטינן דינא ולענין
, שעות שע שש דוקא לאו ומיהו ות בשחר בשר שאכל כל קצרים שהימים בחורף כגון
גבינה לאכול מותר היום בחצי בשר אכל אם וכן הצהרים בסעודת גבינה לאכול מותר
בקירוב. שעות ד' כמו אלא לאכילה אכילה בין דליכא אע״ג בערבית, דבר וזה
לכ״ע. מוסכם לסעודתא אכילנא דלא הוא סעודתא בהא הוי הגמר' לשון דהא
ש לסעודה דמסעודה משמע ילנא, אכ אחרינא דמי פיר קצרים ימים בין קמפליג ולא
כדכתי משמע אלא ארוכים לימים. בנן מצי לא הדין מעיקר אחת בסעודה ומיהו
הבשר אחר גבינה למיכל שעות ו' שעברו אף ושאר מהרש״ל וכ״כ הבשר מאכילת
אחרונים.
18 ( לדוד מזמור. ליוורנו708 1 פט סימן )
[ ממתינים שאין מקומות בכמה מנהג נמשך ]מזה פר״ח. . מביא ג אלא הבשר 'אחר
סעודה זמן כבר היה אז בחורף היה ואם הואיל בקיץ, אפילו בקירוב שעות, אחריתי
מדשרי דמוכח שרי, ה״נ שרי, מן ז באותו דהתם, וכיון רבנן פלוג דלא למימר ואיכא
. לסמוך מה על קצת להם, ויש טעם מושך אין תו זה, זמן דבהמשך בחורף בשר19 תבשיל אחרי. שם חולין
ואחרונים ראשונים מים -, אמצעיים חובה - אמצעיים רשות…: נחמן רב, אמר רשות
, לתבשיל תבשיל בין אלא שנו לא לגבינה תבשיל בין אבל - חובה.
20 שם וס' ת. של בשניהם דמיירי שמואל רבינו אומר תבשיל בין אבל גבינה של שניהם או בשר
, חובה שלפניו לגבינה בשר של אבל של לגבינה קאמר לא אחריו בנטילת דאפילו
אחרת. . סעודה עד לאכול אסור ידים לר''ת נראה ואין משמע לגבינה תבשיל דבין
תחלה. . תבשיל יש למה גבינה של או בשר של בשניהם לתבשיל תבשיל בין ועוד
כלל? ליטול לו לתבשיל דבשר תבשיל בין היינו לתבשיל תבשיל דבין ר''ת ומפרש
גבינה של החמירו לא טעם אלא וליכא בעין והגבינה הבשר דאין דכיון חובה שיהא
רשות. אלא ואינו בינתיים ידיו ליטול אבל לגבינה דבשר תבשיל בין בעין שהגבינה
חובה.
21 ורמ שו״ע. שם "א
ג בֵּינֵּיהֶׁם וְּהַנְּטִילָה; גְּבִינָה שֶׁל תַבְּשִיל אַחֲרָיו לֶׁאֱכֹל מֻתָר בָשָר, שֶׁל תַבְּשִיל אָכַל
אֶׁל אֵּינָה ָ הַבָשָר אוֹ בָשָר, שֶׁל תַבְּשִיל אַחַר עַצְּמָה הַגְּבִינָה לֶׁאֱכֹל בָא אִם אֲבָל. ת ו רְּש א
לֶׁאֱכֹל שֶׁלֹא לְּהַחְּמִיר עַכְּשָו וְּנָהֲגו: הגה יָדָיו לִטֹל חוֹבָה גְּבִינָה, שֶׁל תַבְּשִיל אַחַר. עַצְּמוֹ
גָדֵּר. וְּלִפְּרֹץ וֹת לְּשַנ וְּאֵּין עַצְּמוֹ, בָשָר אַחַר כְּמוֹ בָשָר, תַבְּשִיל אַחַר גְּבִינָה אֵּין אִם מִיהו
ֵּל שֶׁנִתְּבַש רַק בַתַבְּשִיל, בָשָר ו ב וְּאֵּין גְּבִינָהֹ, אַחֲרָיו לֶׁאֱכֹל מֻתָר בָשָר, שֶׁל בִקְּדֵּרָה
לְּהַחְּמִיר. מִנְּהָג
מתוך ארכיון מאמרי איגוד רבני הקהילות
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה