תרי''ג מצוות
מצוות ביכורים (מ''ע קל''ב)
פרשת כי תבוא תשפ''ג
ישיבת תפארת ישראל תכב''ץ
מצוות ביכורים מופיעה כמה פעמים בתורה.
בפרשת משפטים מלאתך ודמעך לא תאחר, ודרשו במכילתא מלאתך היינו ביכורים.
לאחר מכן נאמר וחג הקציר ביכורי מעשיך אשר תזרע בשדה. ובהמשך ראשית בכורי אדמתך תביא בית ה' אלוקיך לא תבשל גדי בחלב אמו.
פסוק זה נכפל בפרשת כי תשא.
ובפרשת פנחס: וביום הבכורים בהקריבכם מנחה חדשה לה' בשבעתיכם מקרא קדש יהיה לכם כל מלאכת עבודה לא תעשו.
כמו כן בפרשת קרח התורה אומרת שאת הביכורים הקב''ה נותן לכהן: בכורי כל אשר בארצם אשר יביאו לה' לך יהיה כל טהור בביתך יאכלנו.
וביתר פירוט, מצוות ביכורים מופיעה בתחילת פרשת כי תבוא:
וְהָיָה֙ כִּֽי־תָב֣וֹא אֶל־הָאָ֔רֶץ אֲשֶׁר֙ יְקֹוָ֣ק אֱלֹהֶ֔יךָ נֹתֵ֥ן לְךָ֖ נַחֲלָ֑ה וִֽירִשְׁתָּ֖הּ וְיָשַׁ֥בְתָּ בָּֽהּ. וְלָקַחְתָּ֞ מֵרֵאשִׁ֣ית׀ כָּל־פְּרִ֣י הָאֲדָמָ֗ה אֲשֶׁ֨ר תָּבִ֧יא מֵֽאַרְצְךָ֛ אֲשֶׁ֨ר יְקֹוָ֧ק אֱלֹהֶ֛יךָ נֹתֵ֥ן לָ֖ךְ וְשַׂמְתָּ֣ בַטֶּ֑נֶא וְהָֽלַכְתָּ֙ אֶל־הַמָּק֔וֹם אֲשֶׁ֤ר יִבְחַר֙ יְקֹוָ֣ק אֱלֹהֶ֔יךָ לְשַׁכֵּ֥ן שְׁמ֖וֹ שָֽׁם. וּבָאתָ֙ אֶל־הַכֹּהֵ֔ן אֲשֶׁ֥ר יִהְיֶ֖ה בַּיָּמִ֣ים הָהֵ֑ם וְאָמַרְתָּ֣ אֵלָ֗יו הִגַּ֤דְתִּי הַיּוֹם֙ לַיקֹוָ֣ק אֱלֹהֶ֔יךָ כִּי־בָ֙אתִי֙ אֶל־הָאָ֔רֶץ אֲשֶׁ֨ר נִשְׁבַּ֧ע יְקֹוָ֛ק לַאֲבֹתֵ֖ינוּ לָ֥תֶת לָֽנוּ. וְלָקַ֧ח הַכֹּהֵ֛ן הַטֶּ֖נֶא מִיָּדֶ֑ךָ וְהִ֨נִּיח֔וֹ לִפְנֵ֕י מִזְבַּ֖ח יְקֹוָ֥ק אֱלֹהֶֽיךָ. וְעָנִ֨יתָ וְאָמַרְתָּ֜ לִפְנֵ֣י׀ יְקֹוָ֣ק אֱלֹהֶ֗יךָ אֲרַמִּי֙ אֹבֵ֣ד אָבִ֔י וַיֵּ֣רֶד מִצְרַ֔יְמָה וַיָּ֥גָר שָׁ֖ם בִּמְתֵ֣י מְעָ֑ט וַֽיְהִי־ שָׁ֕ם לְג֥וֹי גָּד֖וֹל עָצ֥וּם וָרָֽב. וַיָּרֵ֧עוּ אֹתָ֛נוּ הַמִּצְרִ֖ים וַיְעַנּ֑וּנוּ וַיִּתְּנ֥וּ עָלֵ֖ינוּ עֲבֹדָ֥ה קָשָֽׁה. וַנִּצְעַ֕ק אֶל־יְקֹוָ֖ק אֱלֹהֵ֣י אֲבֹתֵ֑ינוּ וַיִּשְׁמַ֤ע יְקֹוָק֙ אֶת־קֹלֵ֔נוּ וַיַּ֧רְא אֶת־עָנְיֵ֛נוּ וְאֶת־עֲמָלֵ֖נוּ וְאֶת־ לַחֲצֵֽנוּ. וַיּוֹצִאֵ֤נוּ יְקֹוָק֙ מִמִּצְרַ֔יִם בְּיָ֤ד חֲזָקָה֙ וּבִזְרֹ֣עַ נְטוּיָ֔ה וּבְמֹרָ֖א גָּדֹ֑ל וּבְאֹת֖וֹת וּבְמֹפְתִֽים. וַיְבִאֵ֖נוּ אֶל־הַמָּק֣וֹם הַזֶּ֑ה וַיִּתֶּן־לָ֙נוּ֙ אֶת־הָאָ֣רֶץ הַזֹּ֔את אֶ֛רֶץ זָבַ֥ת חָלָ֖ב וּדְבָֽשׁ. וְעַתָּ֗ה הִנֵּ֤ה הֵבֵ֙אתִי֙ אֶת־רֵאשִׁית֙ פְּרִ֣י הָאֲדָמָ֔ה אֲשֶׁר־נָתַ֥תָּה לִּ֖י יְקֹוָ֑ק וְהִנַּחְתּ֗וֹ לִפְנֵי֙ יְקֹוָ֣ק אֱלֹהֶ֔יךָ וְהִֽשְׁתַּחֲוִ֔יתָ לִפְנֵ֖י יְקֹוָ֥ק אֱלֹהֶֽיךָ. וְשָׂמַחְתָּ֣ בְכָל־הַטּ֗וֹב אֲשֶׁ֧ר נָֽתַן־לְךָ֛ יְקֹוָ֥ק אֱלֹהֶ֖יךָ וּלְבֵיתֶ֑ךָ אַתָּה֙ וְהַלֵּוִ֔י וְהַגֵּ֖ר אֲשֶׁ֥ר בְּקִרְבֶּֽךָ
מלבד הפעמים הרבות שמצווה זו מופיעה, ישנן כמה נקודות שמייחדות את מצוות ביכורים שיש לתת עליהן את הדעת:
למה רק למצוות ביכורים יש חג נפרד?
למה מצוות ביכורים מופיעה, פעמיים, באותו פסוק של בשר בחלב?
מדוע רק על מצווה זו נוספה (הרמב''ם מנה ביכורים כשתי מצוות ובמצווה השנייה כתב: "שצונו לספר טובותיו אשר הטיב לנו והציל אותנו ומתחיל בענין יעקב אבינו ומסיים בעבודת המצרים וענותם אותנו ולשבחו על כל זה ולבקש ממנו להתמיד הברכה כשיביא הביכורים") חובת מקרא ווידוי ודווקא בשמחה?
למה בווידוי מעשרות אנו מתחילים מיעקב אבינו ומזכירים את כל תהליך יציאת מצרים? מאידך, בביכורים אנו מדגישים 'לתת לנו' ועל פי זה ביאר הכפות תמרים בסוכה ל''ח מדוע לפי הרמב''ם גר יכול לקרוא מקרא ביכורים אך לא יכול לקרוא וידוי מעשרות, כי בביכורים יש דגש על העתיד ובעתיד גם הגר שייך.
מדוע מצווה זו מקושרת במיוחד לכניסה לארץ ישראל, עד שהתורה אומרת והיה כי תבואו ולקחת מראשית כל פרי האדמה, ובספרי דרשו חז''ל 'עשה מצווה זו שבשבילה תיכנס לארץ'.
מדוע יש ביכורים רק משבעת המינים? ובניגוד לתרומה שחכמים הרחיבו אותה לכל המינים בביכורים הם השאירו את דין התורה על מתכונתו.
מדוע יש הבדל בין תרומה לביכורים בכך שביכורים תלויים בבית המקדש בשונה מתרומה, וכן בביכורים ניתן לעשות את כל השדה ביכורים מה שאין כן בתרומה שיש חובה לשייר, וכן ביכורים זוקקים בעלות על הקרקע, וכן ביכורים אדם מתחייב בהם עוד כשהם על העץ, וכן אי הפרשת ביכורים לא אוסרת את הפירות כמו תרומה?
המשנה בתחילת כלים אומרת שקדושת א''י באה לידי ביטוי בכך שמביאים ממנה עומר וביכורים ושתי הלחם, והגר''א מחק תיבת ביכורים כי ביכורים לא תלויה בקדושת הארץ אלא בעצם הארץ, אבל הרמב''ם בהלכות בית הבחירה פ''ז הי''ב כן כרך ביכורים עם העומר ושתי הלחם, וא''כ צ''ב מה יענה לטענת הגר''א?
התוספות בב''ב פ''א דן בגדר הייחודי של ביכורים, וצריך להבין את גדרה: "ההוא למעוטי חוצה לארץ - והכי נמי דריש בפרק ראשית הגז (חולין דף קלו. ושם) ארצך למעוטי חוצה לארץ ותימה אמאי איצטריך מיעוטא הא אמר בסוף פ״ק דקדושין (דף לו:) כל מצוה שהיא תלויה בארץ אינה נוהגת אלא בארץ. ויש מפרשים משום דבכורים איתקשו לבשר בחלב דכתיב (שמות כג) ראשית בכורי אדמתך וגו' לא תבשל גדי בחלב אמו ובמכלתא בהדיא מקיש להו וס״ד שיהו נוהגין אף בחוצה לארץ כמו בשר בחלב. ולרשב״א נראה דלא חשיבי בכורים מצוה תלויה בארץ דלא דמי לתרומה ומעשר וחלה דהתם גוף הפירות מחוייבין בתרומה דטבל נינהו ואסורין באכילה ולכך חשובין הן תלוין בארץ אבל בכורים אין החיוב תלוי בפירות אלא באדם דאין נאסרין באכילה אף על פי שלא הפריש מהן בכורים ועוד מדלא חייב תרומה ומעשר עד שיתמרח בכרי מוכח שהחיוב תלוי בפירות לפי שלא הגיע עדיין זמן חיובן אבל בכורים ודאי חובת הגוף נינהו כע״ז דילפינן מינייהו בקדושין (דף לז.) שאין החיוב תלוי בפירות אלא באדם ואפי' בעודן באילן מתחייב כדתנן במסכת בכורים (פ״ג מ״א) כיצד מפרישין בכורים יורד אדם לתוך שדהו ורואה תאנה שביכרה אשכול שביכר קושרו בגמי ואומר הרי אלו בכורים ואף על גב דאם אין לו אינו חייב לקנות מ״מ חובת הגוף נינהו כמו חובת ציצית דאע״ג דאין חייב לקנות טלית כשאין לו חשיב חובת הגוף".
בפרשת ויקרא התורה אומרת ואם תקריב מנחת בכורים לה' אביב קלוי באש גרש כרמל. חז''ל דרשו זאת על מנחת העומר, אך צ''ב למה התורה נקטה לשון מנחת ביכורים?
ונראה שביכורים הם כעין מנחה המובאת לבית המקדש.
מנחה שאינה באה בנדבה, אלא כחובה. כשאדם עולה לבית המקדש הוא מביא קרבנות, עולת ראייה ועולת חגיגה, וכן משלם את כל הקרבנות שהוא חייב בהם. כחלק מזה הוא גם מביא את קרבנות הצומח שלו, שהם הביכורים. קרבן מנחה מבטא את הפן הבסיסי ביותר בקיום האדם, את מרכיבי היסוד. הבהמה מסמלת את המותרות, את הבשר, את השמחה, את ההנאה.
ביכורים נמצאים בתווך. ביכורים הם מן הצומח אבל לא רק מן החיטה והשעורה כשאר המנחות. ביכורים מגיעים מכל שבעת המינים, מכל הפירות שהשתבחה בהם ארץ ישראל, ארץ זבת חלב ודבש.
את הקישור שלנו לארץ ישראל, לארץ שבה אנו יכולים לממש את ייעודנו ההיסטורי, אנו משייכים לבית המקדש.
זה לא רובד הקיום הבסיסי ומאידך גם לא בהמות שנמצאות בכל מקום בעולם. בביכורים אנו מקשרים את הישיבה שלנו בארץ לבית המקדש.
אנו לא יושבים בשביל עצמאות מדינית, בשביל להשיג ביטחון וכלכלה, חברה וקהילה. כל הישיבה שלנו בארץ נועדה לשם בית המקדש. לשם כך אנו חפצים בארץ ישראל, ולשם כך אנו מגיעים אליה.
ולפ''ז יש לבאר גם את ההקשר והמיקום של ביכורים בפרשת כי תבוא.
בתחילת פרשת כי תבוא התורה אומרת כי תבוא אל הארץ תביא ביכורים. לאחר מכן יש וידוי מעשרות, לאחר מכן התורה מדגישה את היחס בין עמ''י לאומות העולם:
אֶת־יְקֹוָ֥ק הֶאֱמַ֖רְתָּ הַיּ֑וֹם לִהְיוֹת֩ לְךָ֨ לֵֽאלֹהִ֜ים וְלָלֶ֣כֶת בִּדְרָכָ֗יו וְלִשְׁמֹ֨ר חֻקָּ֧יו וּמִצְוֹתָ֛יו וּמִשְׁפָּטָ֖יו וְלִשְׁמֹ֥עַ בְּקֹלֽוֹ. וַֽיקֹוָ֞ק הֶאֱמִֽירְךָ֣ הַיּ֗וֹם לִהְי֥וֹת לוֹ֙ לְעַ֣ם סְגֻלָּ֔ה כַּאֲשֶׁ֖ר דִּבֶּר־לָ֑ךְ וְלִשְׁמֹ֖ר כָּל־מִצְוֹתָֽיו. וּֽלְתִתְּךָ֣ עֶלְי֗וֹן עַ֤ל כָּל־הַגּוֹיִם֙ אֲשֶׁ֣ר עָשָׂ֔ה לִתְהִלָּ֖ה וּלְשֵׁ֣ם וּלְתִפְאָ֑רֶת וְלִֽהְיֹתְךָ֧ עַם־קָדֹ֛שׁ לַיקֹוָ֥ק אֱלֹהֶ֖יךָ כַּאֲשֶׁ֥ר דִּבֵּֽר
לאחר מכן מופיעות סדרת הברכות והקללות.
ונראה שמכך שהתורה הציבה את פרשת ביכורים יחד עם פרשת הקללות יש קשר ביניהם.
עם ישראל נכנס לארצו. הוא יכול להיכנס ככל הגויים. לרצות עצמאות ולאומיות, לבנות את ממלכתו ולבססה ולחזקה. אך לעם ישראל יש תפקיד מול אומות העולם, תפקיד של ונברכו בך כל משפחות האדמה. הוא לא מתיישב על אדמתו כדי לבנות מדינה ככל המדינות, להשיג לעצמו בטחון וכלכלה, חיי שפע ושגשוג. עם ישראל חייב להיכנס לארץ מתוך מגמה לקדש את שם ה', כאשר לשם כך הוא צריך את בית המקדש. אם ייכנס מתוך המגמה הזו, שמטרת ישיבתו בארץ היא להקים את בית המקדש שזהו הרעיון של מצוות הביכורים, אזי הוא יהיה 'עליון על כל הגויים אשר עשה לתהילה ולשלם ולתפארת'. אם זו לא תהיה מגמתו הוא יסבול יותר מכל עם אחר בהיסטוריה, ימטירו עליו צ''ח קללות שלא היה כמוהם.
ולכן מצוות ביכורים מופיעה כל כך הרבה פעמים כי יש בה רבדים שונים. יש בה רובד כחלק מהמועדות, יש בה רובד הדומה לבשר בחלב, יש בה רובד הקשור ל׳אשר תזרע בשדה', ומאידך יש בה רובד הקשור לבית המקדש ולשמחה לפני ה'.
ולפ''ז יש ליישב את השאלות בהן פתחנו:
כיוון שהביכורים הם קרבן, לכן כמו שיש לכל המועדים קרבנות כך גם הביכורים קשורים למועדים.
המכילתא שהובאה בתוספות העלתה הו''א שבשר בחלב יהיה נוהג רק היכן שביכורים נוהגים והיא לומדת מפסוק שאין זה כך. נראה שהיה מקום להבין את בשר בחלב כצמצום ההנאה מהבשר בעקבות שהנאה שכזו, של שימוש בחלב כשמן לטיגון הבשר כדי להגדיל את ההנאה, לא מתבצעת בקרבנות ולכן אין היתר להנאה שכזו. לכן היינו חושבים שבשר בחלב יהיה נוהג כמו ביכורים, ולמסקנה הדין הוא שצמצום ההנאה הזה שייך בכל מקום. אך עצם העובדה שהנאה מעין זה שאינה קיימת בקרבנות לא הותרה, יכולה להישאר. ולפי זה מבארים התוספות שהיינו יכולים לחשוב שכעת ביכורים יהיה דינם כמו בשר בחלב, ששייכים בכל מקום והמסקנה היא לא כך משום שביכורים תלויים בפירות שהשתבחה בהם ארץ ישראל ולכן הם שייכים רק בה.
כיוון שמצוות ביכורים היא מצווה מיוחדת במינה שמקשרת את עצם הישיבה שלנו בארץ לבית המקדש, לכן אנו מעלים את הפירות לבית המקדש ומודים על כל הארץ שה' נתן לנו.
לכן אנו מצהירים בשמחה על כך שכל תהליך ההיווצרות של עם ישראל, מראשיתו ועד סופו, הוא רק למען ההגעה הזו לבית המקדש.
ביכורים לא תלויה רק בארץ אלא בבית המקדש אבל היא מקשרת לבית המקדש את כל עצם הישיבה בארץ. לכן עליה התורה אומרת כי תבואו ובזכותה אנו נכנסים לארץ כדברי הספרי כי רק אם אנו זוכרים שמטרת יישוב הארץ ופריחתה היא לשם הקמת המקדש, אנו זוכים להתיישב ולהחזיק בארץ.
ביכורים נועדו לקשר את הישיבה בארץ ולכן רק המצוות שהשתבחה בהם ארץ ישראל שייכות בה.
תרומה תלויה בארץ. אך ביכורים זה קרבן למקדש. לכן הם תלויים בבית המקדש ולכן ניתן לתת את כל השדה כי זה לא דין בשדה, ולכן צריך בעלות על הקרקע כי זו מצווה על עצם הישיבה בארץ, ולכן מתחייב בהם כבר על העץ, ולכן אי הפרשת ביכורים לא אוסרת את הפירות כי זה לא דין בפרי אלא בישיבת האדם בארץ ישראל.
ביכורים הם כמו שתי הלחם, שתלויי בקדושת הארץ כי כל קדושת ארץ ישראל נובעת מהיותה ארץ המקדש.
לכן סובר הרשב''א שזו חובת הגוף כי חובת האדם להביא. אף שיש תנאי של קרקע אבל הגדר הוא חובת הגוף להביא ולקשר בכך את כל קיומו כאן בארץ.
התורה רומזת כאן לכל היסוד הזה שביכורים הם כמו קרבן, כמו מנחה, ודומים לקרבן העומר.
מתוך ארכיון מאמרי איגוד רבני הקהילות
