ב״ה ש סיידמן אברהם הרב יעורי
*עמק שנכתב חידושים ספר הוא ברכה
ידי על פומרנצ׳יק אריה רבי מפתח מבריסק והרב החזו״א מתלמידי. תקווה,
נפטר ב פתאומי בן בהיות שת "ב בשנת ות
34. בלבד
כתיבת המלך של התורה ספר
שופ בפרשת הפסוקים. א טים
1 יז פרק. דברים ב Íיֶ֗אַח יםִ֤שָׂתּ Ìֶלֶ֔מ֙Íיֶ֙לָע םֹו֣שׂ֣אÎ יםִ֤שָׂתּ Ìֶלֶ֔מ֙Íיֶ֙לָע רֶ֥שֲׁא רַ֛חְבִי קָ֥וֹקְי Íיֶ֖הÎֱא ()טוֶרֶ֣קִּמֹו֑בּ
לַ֗תוּכ תֵ֤תָל ישִׁ֣א֙Íיֶ֙לָע ִ֔רְכָð י רֶ֥שֲׁא Íיִ֖א־אָחֽÎ וּאֽה בַתָ֨כְוֹו֑תְּכַלְמ הֵ֨ðְשִׁת־מֶאֹו֜ל הָ֤רֹתּוַה אֵ֣סִּכַּמ הָ֣יָהְו לַ֖עֹו֔תְּבִשְׁכ ()יח
רֶפֵ֔ל־סַע֙אתֹזַּה יֵ֥ðְפִלִּמ יםִ֖ðֲהֹכַּה: םִֽיִּוְלַה (יט) הָ֣תְיָהְו אָרָ֥קְוֹו֔מִּע יֵ֣מְל־יָכֹּו֖ב ַח יוָ֑יּ ןַעַ֣מְל דַ֗מְלִי קָ֣וֹקְת־יֶא֙אָהְרִיְל יוָ֔הÎֱא
יוָ֔חֶאֵֽמֹ֙בוָבְם־ל יִ֛תְּלִבְוּל וּר֥ס (כ)ן־ִמ יִ֤תְּלִבְל רוּ יֵ֞ר הָ֥רֹתּוַה אתֹ֛זַּה יםִ֥קֻּחַת־הֶאְו הֶלֵּ֖אָה רֹמְשִׁ֠ל: םָֽתֹשֲׂעַל ְבִל־דָּת־כֶּֽא הָ֖וְצִמַּה: לֵֽאָר יןִ֣מָי אולֹ֑מְוּשׂ Ìיִ֨רֲאַי֩ןַעַמְל יםִ֧מָי וּא֥הֹו֛תְּכַלְמַל־מַע יוָ֖ðָוּב בֶרֶ֥קְבּ ְשִׂי
ב ההלכה. ב רמב״ם
ג פרק מלכים 2. הלכות על המלך שישב בעת
על יתר לעצמו תורה ספר לו כותב מלכותו, כסא על העזרה מספר ומגיהו, שה אבותיוðהספר לו יחו ה לא אם ואחד, שבעים של דין בית לוðפי יחו ש או שðאבותיו כותב אחדðאבד תורה, ספרי י
אחד ככל בו צווה גðמ בבית מðיחו שהוא זיו והש מלפðמישראל, יזוז לא שיכðי בעת אלא סðיו, שאין למקום או המרחץ, לבית או הכסא, לבית עמו והוא למלחמה יוצא לקריאה, , ראוי והואðכð ס כ והוא מיסב עמו, והוא בדין יושב גדוðעמו,
חייוðש ימי כל בו וקרא עמו והיתה. אמר
3 ב אות ס״ת כתיבת מצות * ברכה '. עמק
הð דאם מדבריו, איðראה ס״ת אבותיו לו וðיחו מלך דין משום אחת, תורה ס״ת אלא לכתוב, חייב הש ס״ת שפירðאבל הדיוט, משום בה שחייב י'
מלך דמ״ש וקשה שה במה אבותיוðיוצא לו. יחו שאי. הדיוט, שהðמשאר במה יוצא אבותיוðו לו יחו
המצוה טעמי. ג
החי תקגðספר מצוה 4. וך
לא עצמו ברשות שהמלך לפי ולא מעשיו על אדם יעציבהו ארצו יכה פיו ובשבט בו, יגער שירצה מי ימית שפתיו וברוח
צריך באמת כן על, עמו בכל טוב וזכרון גדולה שמירה יעמוד תמידð אליו יביט גדו לבו ויטה יצרו את יכבוש למען
יוצרו… אל
5. אלשיך הפרשה על וזהו
והיתה הזאת התורה כלומר
חכם תלמיד שיהיה בקרבו, עמו בלבד בספר שתהיה ולא אם כי בספר בו וקרא וגם ממש, עמו
עמוðה. שהתורה אחר זכר
6. הירש רש״ר שם שיכתוב
כך ידי על לעצמו. תורה ספר שהתורה מבטא הוא לוðיתð ה ובראשו הואðבראש ואין ה, אלא מהחוק למעלה עומד
וכל חייו כל את תכוון התורה לדאוג הוא כמלך תפקידו
בעם. . התורה. לקיום ובמעשיו
לאומה. דוגמה יהיה
ב״ה ש סיידמן אברהם הרב יעורי
ספר. ד המלך– של התורה הלאומי התורה ספר
7. עמ173-174 הראיה 'מאמרי לי תהיו ואתם
כה) קדושðממלכת וגר ים ו( י״ט 'שמות התורה בל קשר זה עם זה קשורים, בישראל והממלכה
עלðי בשבתו המלך תק. את לו כתב ממלכתו, כסא כמש לו, המיוחד התורה כתיבהðספר, התורה ה
מיוחדת ומ העם על מושל מלך אתðבתור היג
מהספר חוץ הכלל, של החברותיים החיים הרגיל
לעצמו לכתוב צריך מישראל אחד, שכל בן בתור
מ ישראל של החובה צד את לכם כתבו ואתם
הזאת השירה. א ממלכתיתðמה מחובה למדים ו
היא כפולה קבלה בישראל התורה שקבלת, זאת, להכלל השייך יחיד בתור היחיד חובת, קבלת
וקבלת בקדושתה. האומה לכללות בתור התורה, המ האומה של החברותייםðקבלתה חייה את, היגה
לאום… בתור א להיות רק לא שיðא חובתי היðכי ו א בתור שיםðקודש וביחוד גם אם כי פרטיים, כה ממלכת ליסודðלהיות ולשאוף קדוש וגוי ים
מקודש… ממלכתי לעולם שקדמה התורה, מיסוד
וקיים… החי ישראל מלך דוד של ומיסודו
8. כהן משפט שו״ת קכד סימן הקדושה, ומתוך
גם להיות צריכה כ בכללות ישראלðשיש, סת המלךðה צריך וע״כ התורה, ע״פ שלה המלכות הגת כסðש תורה, ספרי והייðי ע״ב, כ״א ספרðהדרין ו והש ישראל איש בתור אחת לימודðתורה בשביל י'
ה הצדוקים, רצו לא תקיםðוזה המלוכהðה. הגת זה ן ע אמתת שבע״פ. . יðוע״פ תורה. מקדושת קדוש להיות האומה בצורת הכלל קיבוץ מוכרח יו טוב יום וקדושת התורה, מקדושתðבקדושת קת
, שבת. . פסח של ראשון טוב יום תורה קראה, וע״כ ע״א ד' כר״ה לרגלים, ותחלה ראשון רגל, שהוא המאחדת טוב, יום שקדושת להורות שבת, בשם היא התורה מיסוד שבת מקדושת הכלל, את
אלא יחד, הפרטים של הקיבוץ משום לא וðיו קת, את עוקר וזהו בהכלל. עצמית קדושת שיש משום הע ככלðכל להיות שרצו הצדוקים, פרצת של ין לעקור לחמו וע״כ לבד, לאומי קבוץ בתור הגוים, והקב״ה שבת. בשם יקרא לא שיו״ט זו, קדושה ש שðעזר, באלה קודש יחדðצדק הדברים, י
דשבועיא חגא איתוקם ואח. כ תמידא, "ואיתוקם
הפרטים כל על המלך דעת הרחבת. ה
לד סעי' פ״ז ברכות עמ״ס איה 9. עין ה ישðכי השלמותðה ן דוקאð חסרות להיות אפשרים שהם מוכות,
הוא העקרי בבעל לההð יסודות להיות ראויות הם רוב ע״פ ובאשר גבוהה. היסודðפש ובאשר המעשית, הגה ה גדולת קטðעכ״פ להיות שאפשר הדברים כל על בשמירה מיוחדות הערות להיות צריך ע״כ בעיðפש יðים
ו… גדולים לכללים תשוקתו מצד מעם עליםðמורם יש שמתחלקיםðכאשר פרטיים ודברים כלליים דברים ם בה בין השכל בהשגת בין פרטים ולפרטי והðלפרטים איןðהגה. אשר האיש ה מוכð איןðפשו הוא לגדולות ת הע עם כ״כ עסק ע״כðיðלו הכלליים ים בð הכðמצאת והעמדתםðפשו להשגתם הפרטים, לשמירת טובה. ה
לפעמים דעתו תקצר יחד, אדם ועל גוי על להשקיף עולם של מו בעלðאמ ם ברוð שמשוטט הגדולה פש
אמ יתרוð. כל עילויðם מעל דעתו להרחיב יכול להיות כסאו, בחסד המכין חכם מלך של ו הפרטיים בעסקים ה עלðהדברים יחוס הפרטים, פרטי כל על הכללים שגבים ו. ואביון אביוðדל יושיעðפשות ים
10 מד לבי שלמה שלח ע״א ל. שבת וכ כחמה מוטל מת אבא רשא, אעשה מה רעבים, אבא בית של לבים
ב״ה ש סיידמן אברהם הרב יעורי
11 ס סעי' שם איה. עין דברים הרבה וההð המציאות לתיקון כולם צריכים שהם בעולם בהםðמצאים הגה,
המכשולות. ורובי וקטðיש גדולים דברים ודבריםðם ערך רבי דברים ים, קליםð מפ באים לעולם, יðשבאים
הא הדמיון זהðשלפי את זה הם סותרים כמו דברים הרבה. ושי א הðוכאשר אומרים פלוðו דבר עיקרðה י ב הרבה למדים זה מכלל ולהרחיבו, להשיגו אחריו לרדוף וראוי ואםðהוא כלל, בו צורך אין אחר שדבר "א
אי האמת דברðאבל כל כך, ה עולם כמבלה. הו ויחשבו מלאי אחריו יקראו בו עוסק שהוא מי שיש ימצאו שבא והשלם בערכו, חביב שיהיה להðצריך וראוי ד' בדרכי ההולך הואðשים צריך ישרה, בדרך גדול עם היג תהיה שכ״כ וð רם היותר יקר, היותר שהדבר עד רחבה היותרðפשו לדבר ג״כ מהסתכל בעדו יעכב לא שגב,
לה האלהית המטרה שעם ד', דרך ממש והוא בו. צורך איזה אתðש היג י שעכ״פ כיון שפל, והיותר בערך קל ה לתכלית היותרðהעולם עלה איןð שגבה השלמתוð ממציאת שבצרכם והקטן שבברואים הפחות גם עזב
. ושכלולו סג שאלה מדרשא לכי שלח תיכף שðוðע״כ בכוðזדמðית שבðה, הרחב כח עוצם על להורות פשðה
לה מצבðוי את אדירה, היותר הגה להכð שעלולה הגדולה אחתðפשו בבת יס הרא אדם, מכל החכם המלך מע היותר ועםðהדבר כחמה, מוטל מת אבא שאל: אחת בבת ע״כ החיים. שבצרכי הקטן עם מחריד ויותר ין לבע״ח התוריית המוסרית החובה בתור ג״כ לדאוג הסידורי החוש טעם פג לא קודש החרדת זאת כל
בה שלמה שיטה המכילה חכם מלך הערת היא זאת לאומיתðעבים, הרðה. הגה הכלבים מוכים,
12 ע״ב פז דף. פסחים יוח רבי להðאמר אוי ן:
בעליהðלרב את שמקברת ות
13 ברכות ע״בð. ה מקצרין דברים שלשה ואר״י
וש שðימיו מי ארם, של לקרותðותðותיו ס״ת לו ים
מברךðואי, ו לברךðואי ברכה של כוס קורא, ו
ברבðוהמ עצמו ותðהיג
14. סעי שם איה 'עין עצמוðוהמ היג כה
בהðברב שמצדðות, כזאת הגה שאוð אלð פשו יקט בחיים, גדולות בעיðתעודות הצרכיםðו יו
המוסריים יםðהקט והגשמיים, ייםðהרוח
אדם… של והחומריים ו החלקðתיðההסתכלות ת הקט החלקים גם ותעודתם, החיים צרכי יםðלכל מתפקידם רשום חלק מהחיים ישללו, שבהם דרך על לשטן שעומדים מכשולים ג״כ וגורמים
וש ימיו בכללן שלðצרין ותיו שמק עד החיים,
. אדם. . שחובת ית, אמ כללðוזאת שגיאה היא ם
לא גדולה היותר שאיפה ששום הוא השלם האדם קט היותר הצרכים את דברðתבלע לך ואין ים,
ההרחקה תכלית בכלל היא וזאת. מקום לו שאין ההת ברבðשל שעומדðהגות למי ג״כ האפשרית ות, הא המין של רמות היותר החובות את. ושיðלמלא וע״ז התורהð ספר לו שיכתב המלך בפרשת, אמר המצוה מן סור ולבלתי מאחיו לבבו רום "לבלתי ששאתו ושמאל", ימין משאותð אל פשו רמיםð פש י שאיðלא הכלליים מהחיובים כללðיאוהו ם וע״ז בערכם. עלð ימים יאריך "למען אמר מהשאיפות לא ממולאים החיים כי ממלכתו", מכל כ״א בהעסקתם, לזמן מזמן הבאות הגדולות
ה החיים הוגיםðצדדי צדדי בכל וההישרה באדם, כח ותחליף תרומם וכמצוה כתורה והיושר הטוב כלליים היותר בהפעלים ביותר ג״כ להצליח ועז
במעלתם. ורמים
רבי- מברסלבð חמן. ו התורה מהדרכת ללמוד ל מלך
15 תורה מוהר״ן ליקוטי. וð מלכות בחי' מישראל אחד בכל יש, כי בחי לפי אחד בחיðוכל לו יש כן ותðתו,
העולם כל על מושל שהוא יש וכן ביותר, מושל שהוא ויש בביתו, שורר שהוא יש, מלכות. בחי לפי אחד 'כל
לו. . שיש. המלכות
מתוך ארכיון מאמרי איגוד רבני הקהילות
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה