מפגש שביעי - רלבג

לי קורה זה למה

מפגש – שביעי ג "רלב

שביעי פרק רביעי מאמר ה', מלחמות, רלב״ג, בינו אשר והדבקות הקשר התירו בעת רעות לחסיד יגיעו שכבר מדבריו התבאר כבר הנה

הזמן למקרי משולח אז הוא כי יתברך, השם. ובין לרע יגיע שלא הסבה לזאת כן ית וכבר

… רעות שמה מבואר הוא כן, הענין ובהיות. ההם מהמקרים רע לו מסודר יהיה כשלא

הדין אחר נמשך רע או מטוב שישיגם ומה האדם אישי עניני שכל לברכה זכרונו הרב שאמר

– דבקות בזה ירצה או בנפש, הנמצא והעונש הגמול ר״ל האנושי, הטוב בו ירצה אם

הרע וסורה הטוב, ההשגחה דבקות ויקרא וסורה, . ההשגחה הודה הוא כי וזה, קצת קצתם דבריו יסתרו הנה הגופיי, והרע הטוב בזה רצה שאם למקרים ונעזב משולח להיותו יתברך, מהשם מחשבתו בהסירו לחסיד הרעות יקרו, שכבר

רעות לרע יגיעו שלא הסבה לזאת אפשר ושהוא

ראשון פרק, שם הם בדבריהם שיעויין ראוי אשר למעיינים מצאנום אשר שהדעות: דעות שלש מהם האחת

שיראה מה היא כמו המיניי, הטבע מצד אם כי האדם באישי אינה שההשגחה, הפלוסוף

המינים בשאר. הענין והשנית האלהית שההשגחה תורתנו, אנשי המון שיראהו מה היא מהטובות השם יגיע שכבר יראו ולזה האישיי, הטבע מצד האדם מאישי אחד בכל היא צדקם מדרגת לפי טובות לטובים יגיע שהוא רצוני ובמשפט, בצדק מעשיהם לפי, והרעות

רשעם מדרגת לפי רעות לרשעים. ויגיע והשלישית מאנשי המעיינים גדולי שיראו מה היא אפשר שאי מבואר והוא בכלם. לא האדם, אישי בקצת היא האלהית שההשגחה תורתנו,

רביעית דעת בכאן. שיהיה

שני פרק רביעי, מאמר לכל ימצא כבר הנה אותם, מנינו אשר השלש הדעות מאלו דעת בדעת יחקר שכאשר ונאמר

וזה מההראות. פנים מהם אחד הפלוסוף שיראהו שמה ממה הוא ההשגחה זאת מענין

טע לו שיש … שיחשב מה לפי מקיימות חזקות נות האדם פוקד יתברך השם היה שאם והוא יגמלהו עליהם אשר ההם הפרטיות בפעולות ידיעה לו שתהיה לו מחוייב היה מעשיו, לפי אחת באחת שהתבאר מה לפי אפשר, בלתי הוא ואולם פרטיות. שהוא במה יענשהו או

מה לפי ויוליד, הפרטיות, בפעולות ידיעה יתברך לשם שתהיה ההם, מהטענות הטבע מצד האדם באישי האלהית ההשגחה שתהיה אפשר בלתי שהוא שיחשב,

האדם פוקד יתברך השם היה שאם היא, המקום בזה ההם בטענות מיוחדת והיותר. האישיי נמצא ואנחנו האדם. באישי הנופלות ורעות בטובות והיושר הסדר טוב מגיע היה מעשיו, לפי

רבות פעמים ימצא שכבר עד היושר, ו הסדר העדר והרעות מהטובות מהם שיפול במה הרבה האדם כי ועוד מעשיו. לפי האדם פוקד יתברך השם שאין ויוליד לו, וטוב רשע לו, ורע צדיק כאמרו מעשיו, אל ויפנה בו שישגיח זה מפני ראוי ואין יתברך, השם אל ביחס מאד פחות

לבך אליו תשית וכי תזכרנו כי אנוש. מה

עליו שחלקו מה על שטען מה כשטען האמונה בזאת היה שאיוב שתדע וראוי

מהרעות זה בארנו כבר המקום. בזה אליהם רמזנו אשר מהטענות הרבה וזכר, בתכלית

איוב. לספר בבאורנו הבאור

שם, האדם מאישי אחד בכל משגיח יתברך שהשם והוא השני, הדעת בעלי אותו שיראו מה והנה

. . מההראות פנים כן גם לו. יש האלהית שההשגחה פי על שאף היא, האחת. דעות לשתי נחלקו הדעת זה בעלי והנה האלהית ההשגחה לפי והרעות מהטובות שיגיע מה כל אין האדם, מאישי אחד בכל, היא נראה אשר והרעות הטובות והם אחרת, לסבה מיוחס וקצתם ההשגחה, לפי הם קצתם אבל

לפי הוא לאדם שיגיע מה שכל היא, והאחרת ויושר. סדר בזולת באדם נופלות אותן ההשגחה

. האלהית– לפי להם, שהוקשה מפני כי וזה. דעות לשתי כן גם נחלקו השנית הדעת זה בעלי והנה עד האדם, באישי הנופלות והרעות הטובות באלו והיושר הסדר מהעדר שימצא מה הנחתם, עצומות בהצלחות מהרשעים והרבה נפלאות ברעות מהצדיקים הרבה ימצאו, שכבא

שהרע מהם אחד הניח ולזה הספק זה בו שיותר מה להניח מהם אחד אחד. השתדל

תכליתו כשיבחן ספק בלי טוב הוא אבל, , באמת רע איננו לטובים נמצאהו אשר המגיע ספק בלי רע אבל באמת, טוב איננו לרשעים המגיע הטוב וכן הטוב, להגעת דרך שהוא, ר״ל

לטובים מהרעות מגיע שנראהו שמה מניחה והשנית הרע. הגעת אל דרך שהוא, ר״ל ובים לט

הוא לרעים, הטובות מגיע שנראהו מה וכן, האמת דרך על לטובים לא מחשבתנו, לפי האמת. דרך על לרעים לא מחשבתנו, לפי לרעים כן גם

שלישי פרק רביעי, מאמר המיניי הטבע מצד אם כי באדם אינה האלהית שההשגחה הפלוסוף שהניחו מה כי, ונאמר

בסבה המאמר אצל שקדם במה בטולו שהתבאר ממה הוא האישיי הטבע מצד, לא כי התבאר ששם רצוני, ובנבואה בחלום בקסם תגיע אשר בהודעה התכליתית מהרעות מהרבה שינצלו כדי ההודעה זאת להם תגיע ההודעה זאת לקבל המוכנים האנשים בדרך ההודעה זאת להם שתגיע השכל הצליחם אשר האנשים ובפרט עליהם, לבא הנכונות במה שהתבאר כמו האנשים, שאר מבין בשלמות ההודעה זאת תגיע אליהם כי הנבואה,

אשר הפרטי הטבע מצד לנביאים היא ההשגחה שזאת מבואר הוא כן, ענין ה ובהיות שקדם.

ולזה מההשגחה. האופן זה מושגחים הם בעבורו אשר והשלמות מהחכמה האופן בזה בו היו האישיי הטבע מצד האנשים בקצת היא האלהית שההשגחה מבואר. הוא

רביעי פרק רביעי, מאמר מצד האדם מאישי באחד האלהית ההשגחה תהיה שלא שקר שהוא התבאר שכבר ואחר

הטבע מצד מהם אחד בכל ההשגחה שתהיה שקר שהוא כן גם והתבאר הפרטי, הטבע

. . בקצתם תהיה ולא בקצתם, ההשגחה שתהי. ה מזה שיחויב מבואר הוא הנה האישיי,

בו השגיח הפועל השכל אל במדרגה קרוב ויותר נכבד יותר שהוא שמה יראה שכבר וזה

… מציאותו לשמור יותר כלים בו ושם יותר, יתברך השם שיהיה מה שכל תמצא כבר כי מתחלפות מדרגות שבאדם ולפי מציאותו. לשמר יותר כלים לו הוכנו נכבד, יותר חי הבעל אליו יחס חזקי היותר שיהיו יחויב הנה האישיי, הטבע מצד הפועל מהשכל וברוחק בקורבה

האישיי בטבע מושגחים. יותר

חמישי פרק רביעי, מאמר כלים להם בשישים אם בהנמצאות ישגיח הפועל שהשכל בחפוש התבאר שכבר ונאמר

גופיים או מהם וירחיקו ההם, הכלים בעלי האישים מציאותם בהם ישמרו, נפשיים כחות

והמלתעות העגולות והפרסות הקרנים שם שהוא תאמר כאלו ממנו, יתרחק או המזיק,

השגיח ובקצת בטורפים הטרף ולהשגת להם, להזיק שיבא ממי לשמרם חיים בעלי. בקצת

כאלו נפשיות, תשוקות דמיון והנה פעולות או, לבד נפשיות תשוקות בהם ששם בהם שלא פי על ואף אותו, ראותו בעת מהזאב לברוח בטבע תשוקה בטלה שם שהוא תאמר לא ואם הדורסים מהעופות הרבה יברחו האופן ובזה קודם, ראהו ולא מזיק בשהוא הרגיש

החום ובימי ם הדרו לפאת הקור בימי ללכת העופות מן הרבה ויכוונו זה, קודם אותם ראו אליהם יתנועעו אר במקומות להם הנמצאות האותות שישיגו מזולת הצפון, לפאת ותניח

עשב הסנונית אות, ן כשנקרו אפרוחיה עיני על ידוע לעיניהם רפואה שבזה שתדע. מזולת

ש אומנות בדבורים שם שהוא תאמר כאלו הפעולות, דמיון והנה יתהוו בהם אשר שיותיהם י מעשיי שכל להם שיהיה מזולת המזון להם שיחסר בעת ממנו יוזנו אשר הדבש ובעשיית

שלם יותר בצד באדם הוא מההשגחה האופן זה והנה המלאכות אלה ממנו. יסודרו

לו והוכן בשמירתו, לו מועילות רבות מלאכות ממנו יסודרו מעשיי שכל לו הוכן שכבר, מאד רבים דברים אל ולכוין מזיקים רבים מדברים לברוח התשוקות ממנו יסודרו אשר השכל

. . מועילים. מה כפי והשלמות מהטוב מהשפיע יקצר לא יתברך שהשם וזה כן, ראוי היה והנה

. בנמצא לו שאפשר

שם והוא ההשגחה. זאת שתהיה יתכן שזכרנו ההשגחה מאופני אופן באיזה שנעיין ראוי הנה יותר אברים מושגחים היותר באישים בשישים ההשגחה זאת שתהיה אפשר שאי מבואר הטבעי המנהג על שוים הם האחד המין ואישי אחד, ממין כלם שהם לפי מציאותם, לשמר

בכאן שיהיה לא אם האלהים, להם, אשר שיות הנפ והכחות ותמונותיהם אבריהם במספר ובהיות וההטבה ההשגחה צד על אינו דרכו שזה ומה החומר, מהכרח באישים אברים. רבוי

מהאו באחד ההשגחה זאת שתהיה ידמה הנה כן, הענין במה או הנשארים, נים פ

הטובות האנשים לקצת יודיע יתברך שהשם שקדם ממה מבואר שהוא ולפי. להם שיאות

יתברך שהשגחתו מזה יראה הנה בשמירתם, ההשגחה צד על עליהם לבא העתידים רעות וה כדי עליהם לבא הנכון והרע הטוב להם בשיודיע הוא האדם באישי ויכונו מהרעות שישמרו

הטובות. אל

שם האנשים מדרגת התחלפות לפי שונים באופנים ממנו תהיה ההודעה זאת והנה

השכל עם ההתאחדות חזקי הם אשר שהאנשים וזה, הפועל מהשכל והרוחק בקורבה לפי מדרגות, על כן גם וזה הנבואה. בדרך שלם באופן ההודעה זאת להם תגיע הפועל האופן בזה ההודעה להם שתשלם אל מדרגתם תגיע לא אשר ההתאחדות. מדרגות, התחלף

להם יגיע מה לדברים לכוין נפשיות תשוקות להם בשישים יתברך השם להם ישגיח מפאת בהם רע להם יגיע אחרים מדברים ולברוח, ההוא בטוב שישערו מזולת בהם טוב חלושה כן גם ההודעה וזאת ההוא. ברע שישערו מזולת השמימיים מהגרמים אשר. הסדורים

בו רע להם שיבא נכון הוא אשר העת סביב הפחד אנשים לקצת קרה י האופן ובזה לחלושי שיקרה למה מה באופן דומה וזה בעבורו. ההוא הפחד יהיה בדבר שישערו מזולת לזה ובדומה וניצוצם. זהרם מהם ישיגו אבל בעצמם, המאירים הדברים יראו שלא הראות,

חז לא דאיהו גב על אף לברכה זכרונם רבותינו אמרו … חזי מזליה י,

ההשגחה שיהיה אפשר הנה, התשוקה זאת בהם שתושם אל מדרגתם תגיע לא ואשר מהם רעים אחרים מדברים לשמרם ההשגחה צד אל מצערים ענינים בהם בשיביא בם

הרעות מן לשמרם שיהיה מה משל טובות. להם שיגיע אל לכוין או עליהם, לבא, מוכנים יוכל שלא באופן ברגלו קוץ ויכנס הים, לרכב סוחרים עם בדרך הולך טוב שאיש תאמר כאלו השלום עליו דוד אמר בזה כיוצא ועל בים, מהטביעה שימלט אל סבה זה והיה עמהם, ללכת

כאלו טובות, להם שיגיע אל לכוין שיהיה מה ומשל ותנחמני. אפך ב ישו בי אנפת כי ה' אודך שימנע אל סבה זה ויהיה ברגלו, הקוץ ונכנס בשיירה, ללכת פלוני התעורר שכבר תאמר נשאר לא אם אליו מגיעות היו לא עצומות הצלחות לו והגיעו במדינה, ונשאר עמם ללכת

. בה רבות יקראוהו אליו והדומה כלו וזה זכר ינו. אהבה של יסורין לברכה ונם

שישי פרק רביעי, מאמר כלים להם נתן הוא כי יתברך, לשם עול לצדיקים הרע מהגעת האופן בזה שאין מבואר והוא זכרונם רבותנו שכיונו ידמה הרע מן המין זה ואל בהם. נוצרו אשר הרעות מאלו לצאת

רשע בן צדיק זה לו, ורע צדיק באמרם. לברכה

סיכום דברי ספקות והוסרו בו, ספק שאין במה האדם באישי האלהית ההשגחה אופן התבאר ובכאן השלום עליהם שהנביאים היום, עד בהם מלטעון הקודמים סרו לא ההשגחה בענין רבות כן וגם השלום עליו דוד מדברי מבואר וזה שספרו. מה לפי בזה נבוכו הקדש רוח והמדברים

דו אמר השלום. עליו הנביא חבקוק כי ד חרצובות אין כי אראה רשעים שלום בהוללים קנאתי וסוף לבבי, זכיתי ריק אך חיל השגו עולם ושלוי רשעים אלה הנה אולם, ובריא למותם בוגדים תביט למה השלום עליו חבקוק ואמר בעיני. הוא עמל זאת לדעת ואחשבה הדברים

לפי הנמצא הסדור בהעדר נבוכים היו שהם שיורה מה וזה ממנו. צדיק רשע בבלע תחריש

ורעתם האדם אישי בטובות שיחשב. מה ששאל מה וזהו השלום, עליו רבינו משה בזה שנסתפק לברכה זכרונם רבותנו אמרו וכבר וכבר לו, וטוב רשע לו ורע צדיק מה מפני שאל שכבר אמרו דרכיך. את נא הראני באמרו

וחנון רחום אל. ה' ה אמרו והוא השאלה, זאת על יתברך השם לו שהשיב מה זה על 'יראה

תו שנתן וראוי ד ה למצוא עזרנו אשר יתברך לשם ה שיר והי העמוק הדרוש בזה אמת

חסד וכרוב ברחמיו דרכינו לפנינו ומשולל מאד מעטיי הוא לקודמים בו שמצאנו מה כי, יו עד העצום, מהקושי בהבנתו והנה איוב. בספר מזה שמצאנו מה זולת העיונית, מחקירה שאפשר ומה בהשגחה, שיפלו אפשר אשר הדעות אלו שידע למי לא אם שיובן יתכן שלא

הדע מבעלי אחד כל שיטעון. זולתו דברי ולבטל דבריו לקיים ות

---

מתוך ארכיון מאמרי איגוד רבני הקהילות

כעסו של משה והלכות טהרת כלים

לא המידות יקון — פרשה ה׳ ור

**גנות הכעס**

אנו קוראים בפרשתנו את לקדם שיצא משה על בשליחותו שנלחמו. לאחר הקרב, משדה ששבו הלוחמים, פני נגד בְנֵי יִּשְרָּאֵל — "וַיִּשְּבּו" זאת עם, אך "לא זָּכָּר" כָּל "וַיַהַרְגּו" מהוראותיו חלק אחר מילאו, שלוחמיו משה גילה. להפתעתו המדיינים — "וַיִּקְצֹף מֹשֶה" השבויות הנשים גדודי, למראה מציוויו השינוי. בעקבות פסוק ט׳: "וְאֶת נְשֵי מִּדְיָּן וְאֶת טַפָּם" — "וַיֹאמֶר מֹשֶה אֲלֵיהֶם… הַחִּיִּיתֶם כָּל נְקֵבָּה. הֵנָּה הֵן הָּיּו לִּבְנֵי יִּשְרָּאֵל בִּדְבַר בִּלְעָּם לִּמְסָּר מַעַל בַּה׳ עַל דְבַר פְעֹור וַתְהִּי הַמַגֵפָּה בַּעֲדַת" (פסוקים יד-טז).

על כעסו של משה שפעלו על ישראל — עם בניגוד על "להגן" כדי להילחם יצאו לא ישראל בני ומטרותיה המלחמה ליעדי, אלא כדי לנקום במדיינים שכמעט והמיטו עליהם שואה רוחנית. משה הופתע, כיצד פרח מזכרונם שהמדיינים ביקשו להחטיא את עם ישראל, ועל נשותיהם ובנותיהם שהיוו את זרע הפורענות של המתירנות.

ולא זו בלבד, שהותירו אותן בחיים, אלא שהביאו אותן כשבויות מלחמה למחנה ישראל. אמנם ישראל בני ניצחו בקרב, והרסו את ערי המדיינים, אולם הניצחון האמיתי לא היה שלהם — בהותרת אויביהם של המתירנות, הצליחו להכניס את נשותיהם למחנה ישראל ולהחטיאם.

"וַיֹּאמֶר אֶלְעָּזָּר הַכֹּהֵן אֶל אַנְשֵי הַצָּבָּא"

בעיצומו של קצפו של משה, יצא עליהם בנוכחות אלעזר הכהן ונשיאי העדה. הם יצאו עמו לקבל את פני הלוחמים, ומשה החל להורות להם כיצד לנהוג עם השלל שנלקח, עם כלי הבגדים, העור, העץ ומה שעליהם לעשות.

לפתע נשמע קולו של אלעזר: "וַיֹאמֶר אֶלְעָּזָּר הַכֹהֵן אֶל אַנְשֵי הַצָּבָּא הַּבָּאִּים לַמִּלְחָּמָּה: זֹאת חֻקַת הַתֹורָּה אֲשֶר צִּּוָּה ה׳ אֶת מֹשֶה" (פסוק כא). ללא שיהוי רב, נטל אלעזר את שרביט הדיבור והחל להסביר לאנשי הצבא כיצד יש לטפל בכלי הנכרים ואיך להכשירם. כיצד העז אלעזר לעשות מעשה חמור כה — לפסוק הלכה ולהורות בפני רבו משה?

**מסתלקת חכמתו שכועס אדם כל ממנו**

ולפתע ראו שקולו נדם, נעתקו המילים מפיו — שתיקתו היתה באונס. ישראל בני לא חיכו לשמוע את דברי משה, ולא יכל להמשיך ללמד את הלכות הכשרות ולהורות כיצד יש לנהוג בכלים שהביאו. העם צפה במחזה נדיר, כיצד משה נאבק פתאום עם זכרונו שבגד בו.

מה פשרה של שתיקה זו? חז״ל מבארים: "אמר ריש לקיש: כל אדם שכועס — אם חכם הוא, חכמתו מסתלקת ממנו; אם נביא הוא, נבואתו מסתלקת ממנו. ממשה — דכתיב 'ויקצף'… וכתיב 'ויאמר אלעזר הכהן אל אנשי הצבא הבאים למלחמה: זאת חקת התורה אשר ציווה ה׳ את משה'… מכלל דמשה איעלם מיניה" (פסחים סו ע״ב).

חז״ל מותחים קו ישיר בין כעסו של משה לבין התוצאה — שנתעלמו ממנו הלכות כשרות. אף על שכעס זה על המעשה החמור שעשו הלוחמים.

רבי חיים שמואלביץ מבאר בספרו ׳שיחות מוסר׳, מלבד העונשים הבאים על הכעס: "הכעס גורם לאדם לירד ממדרגתו ולאבד את מעלותיו הרוחניות, ממנו מסתלקת חכמתו ברגע שנולדה בו כזו מידה." ובהמשך כותב: "ואין זה בתורת עונש, אלא כך טבעה של מידה רעה שמברחת את החכמה."

למרות שכעסו של משה לא היה כשל כל אדם, ובוודאי היה נקי מביטויי זעם מכוערים, ספק וללא ביותר עדין — זה גם לו אירע.

---

מתוך ארכיון מאמרי איגוד רבני הקהילות

אכילת בשר בתשעת הימים

הימים בתשעת אכילת בשר

**הקדמה**

מנהגי האבלות הנוהגים בימי בין המצרים, מטרתם לבטא את הצער הגדול שנטוע בלב העם, עקב חורבן בית המקדש ומקום המקדש. הכותל המערבי וזהותנו יהדותנו מסמלים עבורנו את מקום ישראל. מלחמות הלאומית ועד ימינו: אם אשכחך ירושלים, תשכח ימיני.

---

**א. איסור אכילת בשר ושתיית יין זמן**

**1. משנה מסכת תענית פרק ד משנה ז: **

ערב תשעה באב לא יאכל אדם שני תבשילין, לא יאכל בשר ולא ישתה יין. רבן שמעון בן גמליאל אומר: ישנה (ימעט באכילתו הרגילה).

**2. מסכת תענית דף ל עמוד א: **

אמר רב יהודה: משש שעות ולמעלה אלא שנו, אבל משש שעות ולמטה — מותר. ותרוייהו אמר רב יהודה: אלא שנו בסעודה המפסיק בה, אבל בסעודה שאינו מפסיק בה — מותר.

וצריכא: דאי אשמעינן משש שעות ולמטה — הוה אמינא דאי אפילו משש שעות ולמטה בסעודה המפסיק בה, קמשמע לן. ואי אשמעינן משש שעות ולמעלה — הוה אמינא אפילו בסעודה שאינו מפסיק בה, קמשמע לן.

**3. רש״י שם: **

משש שעות ולמטה — כלפי השחר.

המפסיק בה — דשוב אינו אוכל עוד מאותה סעודה.

**4. רמב״ם הלכות תעניות פרק ה הלכה ו: **

תשעה באב להיות בתוכה ולכבס אסור לספר בשבת שחל, ומשיכנס אב ממעטין בשמחה. וכבר נהגו ישראל שלא לאכול בשר בשבת זו (בשבוע זה) ולא ללבוש כלי מגוהץ ולמרחץ עד שיעבור התענית. ויש מקומות שנהגו לבטל השחיטה מראש החדש עד שיעבור התענית.

**5. שו״ת הרשב״א חלק א סימן שו: **

נהגו אבותיכם נוחי נפש איסור לאכול בשר משנכנס אב. ואף על פי שאין כאן מזו וגדולה, מדין התלמוד אפילו בסעודה שבערב הצום שאינו מפסיק בה מותר לאכול בשר ולשתות יין. ואפילו כן — מי שאוכל בשר בכל המקומות שנהגו בו איסור פורץ גדר ראשונים ופורץ גדר דבריהם ישכנו נחש.

**6. טור אורח חיים סימן תקנא: **

מנהג אשכנז: היחידים נמנעים מבשר ויין מי״ז בתמוז ואילך, ומראש חודש ואילך כולם נמנעים. וכן כתב הרמב״ן: יש כדרך כל השנה שאוכלין בשר ושותין, זולת שבת מקומות, שנוהגים שלא לאכול בשר מר״ח עד התענית.

**7. שולחן ערוך אורח חיים סימן תקנא סעיף ט: **

יש נוהגים שלא לאכול בשר ושלא לשתות יין בשבת זו. ויש שמוסיפין מראש חודש עד התענית, ויש שמוסיפין מי״ז בתמוז.

**8. רמ״א שם: **

ומצניעים מראש חודש ואילך הסכין של שחיטה.

**9. משנה ברורה ס״ק נח שם: **

מר״ח ועד — ור״ח בכלל, וכן המנהג במדינותינו.

**10. ילקוט יוסף מדיני ימי תשעה באב, סעיף כג: **

המנהג פה עיר הקודש ירושלים ת״ו שאין אוכלים בשר מיום ראש חודש אב עד יום עשרה באב, ובראש חודש עצמו מותר לאכול בשר. וכן נהגו, ועד בכלל.

**11. שולחן ערוך המקוצר סימן קג סעיף ח: **

בשאר קהילות ישראל נוהגין שלא לאכול בשר ושלא לשתות יין בתשעת הימים מראש חדש שחל בו תשעה באב ואפילו בשבוע שחל בו תשעה באב. אבל בקהילות תימן לא נתקבל מנהג זה, וזולת בסעודה המפסקת נוהגים כדינא דתלמודא, ואין נמנעים אפילו מאכילת בשר־בהמה. ואז נוהגים להחמיר להימנע אפילו מאכילת בשר עוף, ושתיית יין אסור.

---

**ב. בשר מליח**

**12. מסכת תענית דף ל עמוד א: **

בשר מליח. תנא: ״לא יאכל בשר ולא ישתה יין״ — אבל הוא אוכל בשר מליח ושותה יין מגתו. עד כמה? אמר רב חיננא בר כהנא משמיה דשמואל: בשר — כל זמן שהוא כשלמים. יין מגתו — כל זמן שהוא תוסס.

**13. רש״י שם: **

עד כמה — אלא שהה במלחו, דלא הוי גמור בשר, דלא הוי מליח בשר. כל זמן שהוא כשלמים — שלא אשכחן אכילת שלמים, ולהכי נקט כשלמים, כזמן אכילת שלמים שני ימים ולילה אחד, דאשכחן אכילת שלמים דאקרי בשר, דכתיב (ויקרא ז): ״והנותר מבשר וגו׳״ נפסל אחרי שנים ושלשה ימים, שהטעם.

מגתו — חדש ומתוק, ואינו יין טוב, ומשלשל ומזיק, וישן.

תוסס — רותח.

**14. מרדכי מסכת תענית הלכות תשעה באב רמז תרלט: **

[אפי׳ בסעודה המפסקת] ופסק ראב״י ורשב״ט ומפ רק דמותר לאכול בשר עוף, וראיה דחגיגה (דף ח) גבי ישראל יוצאין ידי חובה בנדרים ונדבות ושמחה — יצאו עופות, שאין בהם שמחה. ומיהו לדידן דנהגינן אסור מראש חודש אפילו בשר עוף ובשר מלוח ויין תוסס — שמחה בהם אסור.

---

**ג. תבשיל בשרי**

**15. שולחן ערוך אורח חיים סימן תקנא סעיף י: **

אסורים בבשר עוף ובשר מלוח ויין תוסס, ומותר לשתות יין להבדלה ולברכת המזון.

**16. בית יוסף אורח חיים סימן תקנא: **

ואף על פי שיש נמנעים מאכילת בשר משנכנס אב, כי לפי שאין שמחה אלא כתב הכל בו כן — אין להמנע מהתבשיל שנתבשל בו הבשר. והא — דלצעורי נפשיה קא מכוין, איצטער.

**17. שולחן ערוך אורח חיים סימן תקנא סעיף י: **

מותרים בתבשיל שנתבשל בו בשר, יש שאומר שהנוהגים שלא לאכול בשר בימים הנזכרים.

**18. משנה ברורה שם ס״ק סג: **

ודוקא בתבשיל של בשר ואבל לאסור אף תבשיל של בשר רק אם נתבשל בשר. והאידנא נהיגי עלמא — דמותר פשיטא, ויש לתבשיל בשר שנפל: כל בקדרה של בשר, לביטול — פשיטא דשרי.

**19. מאמר מרדכי למועדים ולימים פרק כה סעיף לז: **

אבקת מרק פרווה בטעם בשר, מותרת בתשעת הימים. והוא, כי אינה בשר ממש, אף במקום שמפורסם שישנם מאכלים צמחוניים דמויי בשר, כגון מוצרי סויה כאלו שאינם מאכלים למאכלים שהם בשר באמת.

---

**ד. בשר המותרים באכילה**

**20. הגה על השולחן ערוך אורח חיים סימן תקנא סעיף ט: **

ואין שוחטים בו אם כי לצורך מצוה, כגון לחולה או שבת או מילה או פדיון הבן וכיוצא בו.

**21. משנה ברורה שם ס״ק סא: **

יולדות מ״ז קצת כתב המגן אברהם דנהגו ט׳ ואף דבסימן תקנ״ד קצת חולה אפילו. היינו למנוע מבשר ויין ואילך שלא במקום חולי.

**22. חזון עובדיה ארבע תעניות עמ׳ קצד: **

נראה יש, שגם בנידון שהחולה התרפא מחוליו, אלא שעדין הוא חלש ותשוש, להתיר לו לאכול בשר אף בשבוע שחל בו תשעה באב.

**23. מגן אברהם סימן תקנא ס״ק כח: **

מי שאי אפשר לו לאכול מאכלי חלב וגם אין מקריבין ממנו קרבן — יאכל בשר עוף, שאין שמחה אלא בבשר בהמה.

---

**ה. הגשת בשר בחדר האוכל**

**24. שו״ת יחוה דעת חלק ג סימן לח: **

יש מקום לומר שהמגיש מאכלי בשר ללקוחות יהודים במסעדה שלו, עובר משום ״לפני עור לא תתן מכשול״. ואף על פי שאמרו במסכת עבודה זרה (ו): שאיסור ״לא תתן מכשול לפני עור״ אינו נוהג אלא בתרי עברי דנהרא, כלומר: שאין לאדם כל אפשרות לעבור העבירה אלא על ידי זה שמכשילו — אינו עובר בכך. אבל אם על התורה העובר על האיסור, הרי יש עוד מסעדות אחרות המספקות גם מאכלי בשר לכל דכפין, ו״כאן לא תתן מכשול לפני עור״ משום.

ואם ימנע בעל המסעדה הזה מלספק מאכלי בשר, יהיה לו הפסד מרובה שיעזבוהו הלקוחות שלו וירעו בשדה אחר. הואיל, ועיקר המאכל כשר, יש להקל. ובעצם הדבר, הרבנות הראשית מרשה למסעדות כשרות לספק בשר ללקוחותיהם בימים אלה, שהיום כבר כתב בשו״ת הרי בשמים (חלק א׳ סימן נח) שנהגו על נבלות וטרפות במסעדות לא כשרות. ואף שיש חשש שיבואו לאכול בשר בזה, אם לא כן יש לתלות שהלקוח. ובפרט אם יש להם ״הנח לישראל״, ועל היתר זה יש רבים החולקים. ואם אפשר להגיש בשר עוף, עדיף מ

---

מתוך ארכיון מאמרי איגוד רבני הקהילות

תפילה שיעור שלישי

בס״ד

כוונה בתפילה – שיעור שלישי

ברכות ל: אמר רבי אליעזר: לעולם ימוד אדם את עצמו אם יכול לכוין את לבו יתפלל ואם לאו אל יתפלל.

טור אורח חיים סימן צח: ולא יתפלל לא במקום שיש בו דבר שמבטל כוונתו ולא בשעה המבטלת כוונתו, דא״ר חייא בר אשי אמר רב כל שאין דעתו מיושבת עליו אל יתפלל. רבי חנינא ביומא דרתח, פירוש ביום שהיה כועס, לא הוה מצלי. רבי אליעזר אומר הבא מן הדרך אל יתפלל תוך ג' ימים. ר' אליעזר בנו של רבי יוסי הגלילי אומר אף המיצר. שמואל לא הוה מצלי בביתא דאית ביה שכרא מפני הריח שטורדו. רב פפא לא הוה מצלי בביתא דאית ביה הרסנא. וכתב הר״ם מרוטנבורק אין אנו נזהרין עתה בכל זה שאין אנו מכוונין כל כך בתפילה.

שו״ע סימן קא, א

המתפלל צריך שיכוין בכל הברכות, ואם אינו יכול לכוין בכולם, לפחות יכוין באבות; אם לא כיון באבות, אף על פי שכיון בכל השאר, יחזור ויתפלל. הגה: והאידנא אין חוזרין בשביל חסרון כוונה, שאף בחזרה קרוב הוא שלא יכוין, אם כן למה יחזור (טור).

עמידה בתפילה, תפילה בציבור, תפילת תשלומין

ירושלמי ברכות פרק ב הלכה ד

א״ר חייא רובא אנא מן יומי לא כוונית אלא חד זמן בעי מכוונה והרהרית בלבי ואמרית מאן עליל קומי מלכא קדמי ארקבסה אי ריש גלותא. שמואל אמר אנא מנית אפרוחיא. רבי בון בר חייא אמר אנא מנית דימוסיא. א״ר מתניה אנא מחזק טיבו לראשי דכד הוה מטי מודים הוא כרע מגרמיה.

ליקוטי מוהר״ן צט

האדם צריך להתפלל בדבקות גדול להשם יתברך, אך אם לפעמים יש עת שאינו יכול להתפלל בדבקות אל יאמר איני מתפלל כלל מאחר שאינו יכול לכוון כראוי ולהתפלל בדבקות, אלא יתפלל תמיד, ואם לא יוכל להתפלל בדבקות כראוי, יתפלל בכל כוחו, כי בעת שיתפלל בדבקות כראוי אזי יעלה כל התפילות עם התפילה ההיא שהתפלל כראוי.

של״ה

והנה מצינו, רבותינו ז״ל אמרו (תענית ב א), ״ולעבדו בכל לבבכם״ (דברים יא, יג) איזוהי עבודה שהיא בלב, הוי אומר זוהי תפילה… ובאמת לעשות כן, הוא עבודה גדולה, להכניע הקליפות הם הם המביאות ומפגלות המחשבה. זהו פירושם של רבותינו ז״ל (תענית שם) שקראו התפילה עבודה בלב, כי היא עבודה גדולה עבודת הקודש.

למחרת יום הכיפורים תשל״ז זכיתי לעלות לקודש פנימה לבית מרן בעל ה׳קהילות יעקב׳ ובקשתי לשמוע ממנו הדרכה לחיזוק הכוונה בתפילה. נענה מיד ואמר: שלשה דברים צריכים חיזוק: א. תתפלל קצת יותר מהר. ב. צריך לעשות הכנה לתפילה, והכנה זו איננו יודעים מה היא, ולדידן זו אמירת פסוקי דזמרה. ג. והעיקר-העיקר לידע לפני מי הוא עומד להתפלל. עד כאן לשונו.

ספר חסידים קנח

לכך טוב להתפלל ולכוין בשמחה ובכבוד להקב״ה, להתפלל בכוונה שלא תדבר עם אדם קודם שתעמוד בתפלה, אלא אמור דברים המכניעים את הלב תחילה ברחמים. וכשתתפלל תוסיף על כל ברכה וברכה מענינה לצרכיך כי ביותר הם מכינים את הלב, ואם לא תוכל להוסיף לפי שהקהל סיימו קודם תוסיף באחת או בשתים כדי שלא תצטרך למהר בברכה אחרת ככל מה שכתבנו בסדר התחינה תוסיף.

ואם לא תוכל להוסיף חקור לך אחר ניגונים, וכשתתפלל אמור אותן באותו ניגון שנעים ומתוק בעיניך, באותו ניגון אמור תפלתך ותתפלל תפלתך בכוונה וימשוך לבך אחר מוצא פיך. לדבר בקשה ושאלה ניגון שמכין את הלב. לדברי שבח ניגון המשמח את הלב, למען ימלא פיך אהבה ושמחה למי שרואה לבבך ותברכהו בחיבה רחבה וגילה, כל אלה הדברים המכינים את הלב.

עצות לכוונה בתפילה

תפילה על התפילה

תפילה אחת, ברכה אחת.

לעצור את המירוץ

לרוץ

תפילה אישית – ספר חסידים

להרגיש שמחה בתחילת התפילה

דמיון – שו״ע.

לימוד מילות התפילה וחידוש כוונה

---

מתוך ארכיון מאמרי איגוד רבני הקהילות

אחריות חינוכית הורים ומורים - עריכה הלל מרצבך

בס״ד

**הילד של מי? על מי חלה האחריות הלימודית**

**א. **

מסכת בבא בתרא דף כא.

אמר רב יהודה אמר רב: ברם זכור אותו האיש לטוב, ויהושע בן גמלא שמו, שאלמלא הוא נשתכח תורה מישראל.

שבתחילה, מי שיש לו אב — מלמדו תורה. מי שאין לו אב — לא למד תורה. ועדיין מי שיש לו אב — עלה ולמד. מי שאין לו אב — לא עלה ולמד. התקינו שיהו מושיבין מלמדי תינוקות בירושלים. דרוש מאי? ״כי תצא תורה מציון״. ומי התקינו שיהו מושיבין מלמדי תינוקות בכל פלך ופלך, ומכניסין אותן כבן ט״ז כבן י״ז.

עד שבא יהושע בן גמלא ותיקן שיהו מושיבין מלמדי תינוקות בכל מדינה ומדינה ובכל עיר ועיר, ומכניסין אותן כבן שש כבן שבע. ומי שהיה רבו כועס עליו — מבעיט בו ויוצא.

**ב. **

דברים יא, יט.

״ולימדתם אותם את בניכם״.

**ג. **

דברים ו, ז.

״ושננתם לבניך״.

**ד. **

תלמוד בבלי מסכת קדושין כט ע״א.

האב חייב בבנו: למולו, ולפדותו, וללמדו תורה, ולהשיאו אישה, וללמדו אומנות. ויש אומרים אף להשיטו במים.

**ה. **

רמב״ם — הלכות תלמוד תורה פרק א.

א. כל קטן — חייב אביו ללמדו תורה, שנאמר ״ולימדתם אותם את בניכם לדבר בם״. ואין האישה חייבת ללמד את בנה, שכל החייב ללמוד — חייב ללמד.

ב. כשם שאדם חייב ללמד את בנו, כך חייב ללמד את בן בנו, שנאמר ״והודעתם לבניך ולבני בניך״. ולא בנו ובן בנו בלבד, אלא מצוה על כל חכם וחכם מישראל ללמד את כל התלמידים, אף על פי שאינן בניו, שנאמר ״ושננתם לבניך״ — אלו תלמידיך, שהתלמידים קרואים בנים, שנאמר ״וייצאו בני הנביאים״. אם כן, למה נצטווה על בנו ועל בן בנו? להקדים בנו לבן בנו; בנו לבן חברו. וחייב לשכור מלמד ללמדו לבנו, ואינו חייב ללמד בן חברו אלא בחינם.

מאימתי מתחיל אביו ללמדו תורה? משיתחיל לדבר — מלמדו ״תורה צוה לנו משה״ ופסוק ראשון מפרשת ״שמע״. ואחר כך מלמדו מעט מעט פסוקים פסוקים, עד שיהיה בן שש או בן שבע לפי בוריו, ומוליכו אצל מלמד התינוקות.

ח. היה מנהג המדינה ליקח מלמד התינוקות שכר — נותן לו שכרו; וחייב ללמדו בשכר, עד שיקרא תורה שבכתב כולה.

י. מי שלא מצא שילמדו בחינם — ילמוד בשכר, שנאמר ״אמת קנה״.

יא. ואף על פי כן עסקין היו בתורה ביום ובלילה. מהם חוטבי עצים, ומהם שואבי מים, ומהם סומין. והם מכלל מעתיקי השמועה, איש מפי איש מפי משה רבנו.

יג. עד אימתי אדם חייב ללמוד תורה? עד יום מותו, שנאמר ״ופן יסורו מלבבך כול ימי חייך״.

**ו. **

ערוך השולחן הלכות תלמוד תורה אורח חיים סעיף ד.

כי מן התורה האב חייב ללמד לבנו, ואותו כופין בכל מיני כפיות. אך מי שידו משגת ואינו רוצה לשכור מלמד לבנו, ואם אינו מוצא בחינם — חייב הוא מן התורה לשכור לו מלמד שילמדנו היטב לידע כל התורה שבכתב ושבעל פה כולה, ואפילו אם הוא בעצמו אינו יכול ללמדו בעצמו. ואפילו אם אינו יודע כלל ללמוד בעצמו — חייב הוא מן התורה לשכור לו מלמד שילמדנו כולה, דהיינו תנ״ך וכל הלכות פסוקות של כל התורה עם הטעמים.

**ז. **

תלמוד בבלי מסכת שבת קיט.

אמר רב יהודה אמר רב המנונא: לא חרבה ירושלים אלא בשביל שביטלו בה תינוקות של רבן בית, שנאמר ״שפוך על עולל בחוץ וגו׳״. מה טעם שפוך? משום דעולל בחוץ.

אמר רב יהודה אמר רב: ״אל תגעו במשיחי ובנביאי אל תרעו״ — ״אל תגעו במשיחי״ אלו תינוקות של רבן בית, ״ובנביאי אל תרעו״ אלו ת״ח.

אמר ריש לקיש משום רבי יהודה נשיאה: אין העולם מתקיים אלא בשביל הבל תינוקות של רבן בית.

א״ל פפא לאביי: דידי ודידך מאי? א״ל ריש לקיש: הבל שיש בו חטא אינו דומה להבל שאין בו חטא.

ואמר ריש לקיש: כך מקובלני מאבותי, ואמרי לה מאבותיך לר״י נשיאה: אין מבטלין תינוקות של רבן בית אפי׳ לבנין בית המקדש.

ואמר ר״ל מר״י נשיאה: כל עיר שאין בה תינוקות של רבן בית — מחריבין אותה. אמר רבינא: מחרימין אותה.

**ח. **

דברי הנשיא לשעבר זלמן שז״ר — התש״ט, על השטר האדום ₪200.

האומה העברית, זו האומה הן, שידעה את החוק של ״ושיננתם לבניך״ מראשית עלייתה על הבמה ההיסטורית 1949. ועוד בימי ר׳ שמעון בן שטח, ידעה לשמור על נכס זה של לימוד ילדיהם גם בשנות האפילה שלה.

ידעה להושיב מלמדי תינוקות בכל עיר ובכל כפר, בכל גליל ובכל מדינה, ואף בחשכת פזוריה ובכל קהילותיה, ידעה להטיל על כל קהילה להכניס לקרבה מלמד תינוקות, וקבעה שכל עיר שאין בה מלמד תינוקות — אין דינה כדין עיר.

ידעה להטיל על כל יושביה, עשיר ורש, בין עקר ובין מרובה ילדים, ולא רווק — כולם יחד צריכים לשאת מלמדי תינוקות על חשבון כל יושביה, לשאת בעול לימוד התורה.

**ט. **

הרש״ר הירש.

אל תשלו את עצמכם כי בית הספר פוטר אתכם מכל אחריות בחינוך. אויה לבנך אם הנך סבור לצאת ידי חובתך על ידי חינוך התורה — תשלום שכר לימוד ודאגה לצד הכלכלי.

**י. **

ערוך שולחן קיצור — ״מקור חיים״, הלכות חינוך הבנים, עמ׳ 317-318, רב ה — דוד הלוי חיים.

המוסר את בניו למלמדים — חייב למוסרם בידי מורים יראי ה׳ שומרי תורה ומצוות. אבל המוסרם לידי מורים פורקי עול תורה ומצוות — הוא חוטא בנפשם, ועתיד ליתן את הדין על כל חטא אשר יחטאו בעתיד כל ימי חייהם, כי הוא הגורם להחטיאם.

ואף שעתה כל אדם מוסר את בניו ללמוד תורה בידי מורים ממונים על כך, אעפי״כ החובה והמצווה מוטלת עליו ללמדם תורה ויסודות האמונה. וכל דבר הנמסר מפי האב נכנס ללב הבן באמון מלא ובביטחון פשוט, כי הבן מרגיש כמה אביו אוהבו ולא ינחילהו שקר. ויקיים המצווה ללמדו תורה בלילה ובשבתו, וימים טובים.

חייב כל אדם לחנך את בניו ולהרגילם לקיים את המצוות שעתיד להתחייב בהן לכשיגדל. וכן לחנך את הבנות להתחייב בהן כשתגדל. ויש אומרים שמצוות חינוך מוטלת גם על האם.

ועיקר חינוך הבנים אינו בלבד בדברים — לולב, טלית ותפילין שירכוש להם — אלא בכך שהאב יקיים מצוות ה׳ בנוכחותם, וממנו יראו וילמדו בקטנותם לעשות כגדולים במצוות כשיגדלו. חובת חינוך הקטן במצוות הוא עד גיל שלוש עשרה לבן, ושתים עשרה לבת, שהרי מכאן ואילך חייבים הם במצוות מחיוב עצמי.

ואעפי״כ אין ההורים פטורים לעולם מחובתם להשגיח על בניהם ובנותיהם ולחנכם בדרך ה׳ ותורתו. וכל זמן שידם תקיפה עליהם — יהיו זהירים להוכיחם. אלא שאחרי שגדלו — יוכיחם במתק שפתים ובדברים רכים ונוחים.

והדרך המובחרת ביותר היא ללמד את הבנים תורה בישיבות, ואין כלימוד התורה לחנך בה לקיום מצוות ולעידון המידות. וגדול שכר ההורים הטורחים בחינוך בניהם, גם בעוה״ז שרואים מהם נחת, וגם לעוה״ב. וכדברי רבותינו על הפסוק: ״יסר בנך וינחך ויתן מעדנים לנפשך״ — למד בנך תורה ויניחם של מדינה גהינם, ויתן מעדנים לנפשך לגן עדן עם הצדיקים.

**יא. **

״עשה לך רב״ — חלק יורה דעה שאלה כג — הועדה להוצאת כתבי הגרח״ד הלוי, תשל״ח — תשמ״ט.

בבואנו לדון בשביתת מורים — ניצבת לעינינו בעיית ביטול תורה. ויש מרבני דורנו שפסקו לאסור שביתת מורים במקצועות קודש, והתירו להם לשבות מלימודי חול בלבד. וכל טעמם מבוסס על איסור ביטול תורה שהוא חמור.

ואיסור ביטול תורה מתינוקות של רבן בית הוא דבר

---

מתוך ארכיון מאמרי איגוד רבני הקהילות

העלון השבועי I באור פנייך I פרשת מטות מסעי

מסעי מטות פרשת

ה׳תשפ״ד בתמוז כ״ז

גליון 51

גניזה טעון | |

פרשה מאירה פרשה מאירה עבדיך דם נקמת לעינינו נקום

בישראל שפוגע מי כלפי מגיב הוא אך מכלום, נפגע אינו ודאי הקב״ה | |

למשה אומר הוא מדין, מלחמת על מצווה שה' בשעה נִקְמַת- "נְקֹם עַּמֶיָך אֶל אַחַרּתֵאָסֵף הַּמִדְיָנִים מֵאֵת יִׂשְרָאֵל "ּבְנֵי ב לא ואילו)(במדבר. הֵחָלְצּו לֵאמֹר הָעָם אֶל מׁשֶה "וַיְדַּבֵר נאמר, העם אל משה בדברי ה׳ּבְמִדְיָן נִקְמַת לָתֵת מִדְיָן עַל וְיִהְיּו לַּצָבָא אֲנָׁשִים "מֵאִּתְכֶם (שם לנקמה)ג קרא ה' שהרי אמר, שה' ממה שינה שמשה אנו רואים. להבין צריך ה'". "נִקְמַת לה קורא משה ואילו יִׂשְרָאֵל", "נִקְמַתּבְנֵי

ה מדבר משה שינה.'מדוע חז״ל הנקמה. עניין כל את להבין צריך עומק, ביתר

אותיות שתי בין שנתן מקדש "גדול, אומרים,

אֲ־דֹנָי מִּקְדָׁש ה' 'ּפָעַלְּתָ 'שנאמר טו (שמות

אותיות)יז שתי בין שנתנה נקמה גדולה, …

ה נְקָמֹות 'אֵ־ל ''שנאמר א צד ")(תהלים

א צב וכיצד)(סנהדרין בנקמה, גדול מה.

בין הקשר של הקדוש לעניין הדבר שייך היא שהנקמה אלא ישראל? ועם הקב״ה לישראל הקב״ה בין הקשר לעומק. ביטוי את שהאוהב מאהבה, נובע הנקמה עיקר בו הפגיעה את תובע אוהבו מהפוגע. ונוקם ממדין נפגעו ישראל שרק לסבור מקום, היה כלפי היא הנקמה כי לישראל, רק היא הנקמה ולכן שלא לחשוב היה אפשר ה', רוממות מצד שנפגע. מי שייכת לא וממילא ופגיעה, צער בו אין כי אצלו, נקמה כלל שייכת ה׳ּבְמִדְיָן נִקְמַת "לָתֵת לקב״ה, ביחס נקמה נאמרת אם אך,"נקמה. והוא נפגע, שאהובו למלך משל בישראל. הפגיעה מחמת זה הרי בשבילו עושה שהמלך סבור האהוב אהובו. בשביל להילחם יוצא כי עבורו, גם היא שהנקמה מרגיש המלך כי לו מתברר אך טובה,

שנוקם עד דעתו מתקררת ולא בעצמו נפגע המלך נפגע, . כשהאהוב הנוגע כל ולכן כרעייתו, הם ישראל אך לפגוע, אפשר אי אכן בקב״ה לעילא לעילא יתברך שהוא אף כן על יתברך. עינו בבבת כנוגע בהם

כקשר שהוא לישראל, האהבה קשר מצד הנה ונקמה, פגיעה מכל מעוררת היא בה', כפגיעה כמוה בישראל הפגיעה ורעיה, בעל בין הפצע את מרפאת הנקמה נקמתה. את נוקם והקב״ה למעלה, כאב

מהפגיעה שבא. העמוק זו ומסיבה דווקא, ישראל בני נקמת את לנקום למשה ה' אמר לכן יראה רבנו משה שגם ה' רצה מותו. לפני תיעשה שהנקמה ציווה אף יחזה בצער שראה שמי כדי ישראל, בני ונקמת ה' נקמת את לעינינו "נקום בתפילה, אומרים שאנו הוא בשמחה. שיקום מספיק לכאורה השפוך". עבדיך דם, נקמת בין האהבה שעומק אלא זאת? שנראה ומדוע צריך ולכן למענם, בנקמה מתגלה וישראל ה' היה העניין כל אילו אותה. יראו שישראל היה לא אזי האויב, את לכלות מרע', 'סור לא או האויב על בניצחון רואים אם, משנה אם כי 'נקמה' נקראת היתה לא הפעולה וכן הגנה פעולת רק אינה הנקמה אולם 'הגנה'. כי עתידית, פגיעה מחשש הרתעה ויצירת על אות בה ויש בעבר, שהיה על רפואה גם אם

הנפגע כלפי העמוק והקשר. האהבה עבור האיש של היא שהנקמה כמובן, להבהיר, יש לכן ישראל. כללות עבור הקב״ה של – ובנמשל אשתו, ובשום ישראל, וכלל הקב״ה ידי על רק להיעשות יכולה נקמה להורות למטה, אלף נלקחו בפרשה ואכן יחידים. ידי על לא אופן בתור ישראל, כלל של פעולה מתוך רק לבוא יכולה שהנקמה

הקב״ה של. רעייתו ידי על שנשפך יהודי דם כל הריגת במהרה ה' שייקום שנזכה להשמיד קנאה, יעיר מלחמות כאיש יתברך וה' המחבלים, הצוררים במהרה שלמה גאולה ויגאלנו רעתנו, ומבקשי אויבינו כל את

ואמן. אמן

בקב״ה אפשר אי אכן הם ישראל אך לפגוע, הנוגע כל ולכן כרעייתו, יתברך עינו בבבת כנוגע. בהם לעילא יתברך שהוא אף כן על מצד הנה פגיעה, מכל לעילא

שהוא לישראל, האהבה קשר

הפגיעה ורעיה, בעל בין כקשר

כאב מעוררת בישראל נוקם והקב״ה למעלה,

נקמתה. את

ישראל עם של והאמונה הרוח אוצרות מתוך נקודות

ומתיקות בהירות בעמקות,

ששון ראובן הרב מאת *

בחסות

הפצועים לרפואת חיילנו, להצלחת מוקדש הלימוד

במהרה בשלום, אמן החטופים! ולהשבת

ששון ראובן הרב של ושיעורים כתבים מתוך נערך. *

אקשטיין חיים ובאחריות בעריכת.

מאוצרות

האמונה

עסקנו החינם, שנאת ותיקון המצרים בין ימי לרגל הקודמת, בפעם

והמחלוקות הכעס בשורש שעומד העצמי המקום מציאת. בחוסר

ובריאה חיובית תרבות ריצירת

והכעס המקום, מציאת מחוסר כתוצאה נובע נחת חוסר של מצב אנשים הלבבות, במעמקי המקום. מציאת מאי הנובע תסכול הוא בקרבם שגנוז והטוב האור למימוש גדולים, לחיים לערכים, . צמאים והכוחות ולהתמלא, להתבטא מקום מוצא אינו העז כשהצימאון אולם של ובתחושה בזעם מתמלאת הנפש אז ונאטמים, נעצרים הפנימיים קצר 'הפתיל וממילא מימוש, ,'חוסר

הבריות עם לחיכוך שמגיעים. עד בנקודה לגעת נבקש הדברים לאור ככל למעשה, ויסודית. חשובה מעצמם אדם בני מנתקת, שהתרבות העצמי המימוש את ומשביתה והאלימות הכעס שלהם, החיובי צריך זה במובן להתגבר. עלולים מדיה של מוגזמת שצריכה לדעת, על לבוא עלולה במסכים, וצפייה עצמית יצירה של חיים חשבון מבפנים הכוחות וממילא ופנימית, זה ודבר ואטומים. חסומים יישארו מנוחה חסרת נפש להוליד. עלול מהמחסומים אחת דוגמא זוהי על להיווצר שעלולים הפנימיים היא כשהתרבות האדם, של רוחו

העצמיות לנקודת ומנוכרת. חיצונית יצירה לעודד מאוד חשוב לכן מלאכה אהבת התנדבות, ועשייה, עצמי מימוש בתנועת יהיו אדם שבני ככל חיוביים. חיים תנועת, ואפיקי מוצאות לא כשהנפשות אך תתגבר. הסבלנות תגבר, הנפשית המנוחה כך הזעם התפרצויות ולכן גבוה, הוא הפנימי המנוחה חוסר מקומן, את

מרובות להיות. עלולות במרחב ואהבה נעימות של אקלים ליצירת בנוגע גם נכונים אלו דברים שהאדם ככל ישראל. בעם השונות הגישות ובין הציבורים בין הציבורי, טובה בעין להביט רחב לב לו יש כן בריאה, בצורה מקומו את מוצא דרך החיבור את ולמצוא אליהם, רגיש ולהיות לכבד ממנו, השונים על כלפי אדם של אגרסיבית התנהגות רבות פעמים עימם. משותף המכנה שבגינה עצמו, עם האדם של פנימית שלווה מחוסר נובעת ממנו, שונים

אחרים כלפי וקשה מבזה בצורה מתנהג. הוא קשות תופעות רבות שפעמים ולומר, להוסיף ראוי אלו לדברים בהקשר וסביב שונים, ציבורים בין במתח בייחוד מופיעות ושנאה, כעס של אלו אלו הן האידיאולוגיות שהמחלוקות נדמה האידיאולוגיות. המחלוקות

מעמיקה בחינה צריך הדבר ואולם, והשנאה, הכעס את שמייצרות שהן או השורש, הן האידיאולוגיות המחלוקות באמת האם ומדוקדקת, ניתן הלא החוצה. להתפרץ בפנים שעצור בכעס שדחקו מתח, גורמי רק ואהבה בסבלנות מלאים הם אך אידיאולוגית, שחלוקים אנשים, לראות שנאה להוליד מחייב שאינו בוודאי אידיאולוגי ויכוח ואמפטיה. טובה עין חברתיים ופערים אידיאולוגיות מחלוקות שבוודאי אף כן, על וניכור. מקום מכל האש, את ולהצית המחלוקות את ללבות יכולים ותפיסתיים יותר רחבה היא המצב שתמונת ולהבין עוד, להעמיק להשתדל, יש העניין שורש אחרים, על ומשטמה כעס שמלא אדם רבות ופעמים ובתסכול פנימי נחת בחוסר עצמו, שלו המקום מציאת בחוסר נעוץ היא הזו ההבנה מקומו. מציאת מחוסר הנובעים הפנימיים ובמכאובים

אלו תופעות מול להתמודדות אחרת גישה מייצרת והיא. חשובה,

בעולם שלום מרבים חכמים ''תלמידי

טוב של מעשיות תנועות שננתב בכך יהיה החברה מריפוי חשוב חלק אדם כל תחומים. במגוון ערכית פעילות חברתיות, התנדבויות וערכים, נינוחה יותר שלו הנפש וערכית, חיובית עשייה של למעגל, שנכנס שנגביר הגאולה, בשורת זוהי מתחזקת. שלו וההקשבה ההכלה ויכולת נדע ובכך שלו, המדויק המקום את אחד כל נמצא והטוב, האור את בכך האחר. של מהשונות דווקא שבאה והטובה הברכה את להכיר גם

וטובה ברכה אלא ועימות, כעס יוליד לא. השוני הרוחנית היצירה היא עומדת שבעולם, היצירות כל שמעל לדעת, ויש העומק את הפועל אל מהכוח מוציא התורה לימוד תורה. של יצירה התורה בלימוד חלקו את מוצא שהאדם ובשעה האדם, של ביותר, הפנימי את מוצאים הם וכיצד ומופיעים, הולכים כוחותיו כל כיצד חש הוא בעולם שלום מרבה התורה לכן, ביטויים. של והמופלא הרחב, האפיק הנכון במקומם הנפשות את וממקמת הלבבות, את מרוממת שהיא, לפי עומק מכוח הכל ושלווה. שעשוע ומרגוע, במנוחה האדם לב וממלאת

זו בפסקה וכותב זצ״ל קוק הרב ממשיך וכך התורה. של הרוחנית: היצירה שהפלגים מה כל מתרחבת, הרוחנית שהיצירה מה "וכל מה כל מרוצתם, בעזוז מסתעפים הרחבה הדעה של 'אז בעולם, מתרבה השלום ותתאדר, תתגדל שהתורה

לי יעשה שלום לי, שלום יעשה במעוזי."'יחזק את שמפוגג התורה, לימוד בעניין חשובה נקודה מוסיף קוק הרב שמוענקת הדעת לרחבות קשור זה דבר בעולם. שלום ומרבה הכעס הדעת מרחבי את מאירה התורה ועמוק. מאיר תורה לימוד, בעקבות ועמוקה רחבה בצורה העולם את לראות האדם יכול, שבאמצעותם אחרים נפשות גווני כלפי גם ומכבדת פנימית הבנה לו תהיה. וממילא כַעַס "ּכִי כאומרו הדעת, צמצום הוא לכעס העיקריים הגורמים אחד כי יָנּוח ט״ַּבְחֵיקּכְסִילִים ז (קהלת את) אלא רואה אינו האדם הדעת, בצמצום. הם הדעת מרחבי הזולת. את לגמרי ודוחה ורצונותיו, שבדבריו האמת הם לכן המציאות. של ועשירה עמוקה והבנה אפים אריכות המעניקים לכל מקום שיש ראינו כאמור, כי בעולם. השלום את ומאירים המעמיקים

את מוצא שהאדם ככל בריאה בצורה, מקומו רחב לב לו יש כן על טובה בעין להביט לכבד ממנו, השונים אליהם רגיש, ולהיות החיבור את ולמצוא משותף המכנה דרך רבות פעמים עימם. של אגרסיבית התנהגות ממנו שונים כלפי, אדם שלווה מחוסר נובעת עם האדם של פנימית הוא שבגינה עצמו, מבזה בצורה מתנהג

אחרים כלפי. וקשה

והמחלוקות הכעס שורש )(ב

מסכסוכיה החברה את לרפא כיצד – שלום' מרבים חכמים 'תלמידי //

את המעניקה היא והתורה במציאות, כוח ולכל גוון מסייעת וממילא המציאות, של הכללית הראייה שייך שהוא אף הזולת. את גם להבין אדם, לכל יכולת לו מעניקה התורה מקום מכל מסוים, לגוון בכך הזולת. של המקום את עמוקה בצורה להבין

בעולם שלום מרבים חכמים א""תלמידי סד (ברכות.) האדם דעת את לרומם התורה, של סגולתה זוהי בקדושה תורה ללמוד האדם צריך כך, ולהאירה. ינעם לנפשו ודעת בלבבו, דבריה יתקבלו למען טובות, מידות. מתוך לראות האדם, דעת את מרומם התורה של הרוחני־אמוני החלק ובייחוד

הבריות בין אמת שלום להשכין וללמדו שבהוויה, הטוב עומק. את ולהוקיר אחד, כל של הייחודי האור את להכיר כולנו שנזכה רצון ויהי ברצון כולנו ושנדבוק ישראל, בית אחינו שאר של הייחודי האור את במהרה השלמה לגאולה נזכה כך ומתוך אחת, אגודה להיעשות, ה',

ואמן! אמן

פניך 'באור הספר מתוך מעובד בארץ- אחד גוי.'

טוב של מעשיות תנועות שננתב בכך יהיה החברה מריפוי חשוב חלק

תחומים במגוון ערכית פעילות חברתיות, התנדבויות. וערכים, יותר שלו הנפש וערכית, חיובית עשייה של למעגל שנכנס אדם כל הגאולה בשורת זוהי מתחזקת. שלו וההקשבה ההכלה ויכולת, נינוחה,

שלו המדויק המקום את אחד כל נמצא והטוב, האור את, שנגביר האחר של מהשונות דווקא שבאה והטובה הברכה את להכיר גם נדע. ובכך

עוצמה אמונית 6-ב דקות ביום!

עינינו והאר

רק 10 ₪

בחודש

המותאם יומי לימוד

השנה למעגל

ספרון נוח כיס שליח הבית עד

mhd. co. il/vhaer-eineinu // 053-301-6116

אָשִׁיב לִבִּיַ אֶל

גַּעֲגוּע שֶׁל הֻלֶּדֶת יוֹם גַּעֲגוּעַ שֶׁל הֻלֶּדֶת יוֹם

מופק העלון

באדיבות אקשטיין חיים ובאחריות בעריכת שגב- מיכל 050-3201660: עיצוב לשמוע נשמח הערות/הארות? לכם! יש office@mhd. co. il | 053-3016-116 mhd. co. il

ליקירכם השבת עלון את להקדיש? רוצים ועוד נשמת לעילוי / להצלחה / לרפואה העלון את להקדיש. ניתן

hodaya@mhd. co. il | נוספים: לפרטים 054-5408-756

דעה הארץ למלאה עכשיו תרמו בעולם האמונה אור את ולהפיץ להמשיך לנו! ועזרו בנקאיתwww. MHD. co. il בהעברה או |: פאגי בנק | הארץ" "ומלאה סניף52 | חשבון182 | 756903

חינם הצטרפו קהילת חברי לאלפי בוואטספ דעה הארץ מלאה

תכנים יום בכל וקבלו

היום את לכם שיאירו

וילדים הורים השבת שולחן סביב

בתוכם ושכנתי – פניך 'באור פי על.'מעובד מקושטת נראתה היא עדיין אך אבא, של הארבעים ההולדת יום שזהו פי על אף נרות, ארבעים בה היו לא אבא. לכבוד עוגה הכינה אמא במטבח,

זאת בכל המיוחד היום את לציין שצריך החליטה אמא אבל כן, לפני שבוע למילואים יצא שהוא כיוון בבית, היה לא עצמו אבא. ויפה. נחתוך כך אחר שלו. בבסיס אותה שיראה לאבא, התמונה את "נשלח העוגה. את לקשט כשסיימה אמא אמרה העוגה", את נצלם בוא "יאיר,

אתה איפה יאיר? בעצמנ… אותה ונאכל "? אותה, בסלון נשאר יאיר רק מהעוגה, לטעום וחיכו במטבח, אמא סביב התקבצו הילדים שכל בזמן לעוגה. התקרב לא. יאיר

אבא של ההולדת יום זה היום? שמח לא "אתה אמא. שאלה יאיר?" קרה, "!"מה מתמיד יותר עוד אליו מתגעגע אני כי – לאכול לי בא לא אבא, של ההולדת יום בגלל "דווקא יאיר, ענה "!"להפך", בעתיד הנביאים, לפי לבינינו. הקב״ה בין אהבה של חודש זהו באמת אבל עצוב, חודש סתם כמו לפעמים נראה אב אב. חודש יתחיל השבוע מתפללים ואנחנו לה', העז הגעגוע את בנו מעוררת האהבה – האבלות באה לקב״ה, שלנו האהבה בגלל דווקא הזה. בחודש גדול חג יהיה

המקדש בית את ויבנה אלינו שישוב. ומתחננים

לדיון נקודה:

וגעגוע אהבה מתוך אבלות ובין אב), חודש של האבלות לא היא – שאמרנו מה (שלפי ותסכול ייאוש מתוך עצבות בין הבדל יש? האם

בהווה המצב עם ומה – החורבן על? אבלות

: שאלה לא צרות לנו יש הרי בעתיד? המקדש בית על ולדבר בעבר, החורבן על להתאבל למה כך, כל קשה ישראל בעם כשהמצב

בהן להתמקד לא למה בהווה, ? פשוטות

ברוחנו לתאר צריך לעם, לבוא הראויים אז העם. על פעולתו ואת המקדש אור את במאגרי רוחנו את ממלא הוא כמה יתברר לחיים משמעות וקדושה, אחדות ואהבה, אור היטב יתברר ואזי בזה. וכיוצא היצירה וחשק המדרגה בחסרון מושרשים האומה שברי שכל לדחוף גדול כוח יתעורר וממילא העתידית. עם בבד בד ממילא, העתיד. אל ולהתקדם נתעורר ההווה, את ולתקן לשפר המאמץ העתיד אל יחדיו להתקדם ובחשק, במרץ אל שלנו הפנימי בקשר נדבך עוד להוסיף אל שלנו הרוח בסיגול והמקדש, הקודש הנבואה בספרי המובעות העתידיות, המדרגות כניצני שלנו, החיים במעמקי ומתרוצצות לצמוח ומבקשים בארץ, נראו אשר קודש לגאולה שנזכה וטוהר. קודש חיי של עדן לגן

ואמן אמן במהרה, ! שלמה

הספר מתוך המצרים' בין 'ימי מאמר להרחבה:

בתוכם ושכנתי – פניך.''באור

: תשובה הגלוי ההווה על רק שיביט מי, אכן, מלחמות כדוגמת רבים, ליקויים בו יראה בקרב ומחלוקות פירודים ביטחוניים, ואיומים ואף ועוד. רוחניים משברים ייאוש, העם, כל את לתקן כוחנו בכל להשתדל יש שבוודאי העניין בעומק מקום מכל שבהווה, , הליקויים נובע הללו הליקויים של הפנימי השורש חדשה חיים קומת אל בהתקדמות, מהצורך בעומקם ההווה חסרונות עתידית. מדרגה אל העתידית המדרגה חסרון של סימפטומים. הם חסרון של שיקוף הן בהווה הקיימות הבעיות גדולות מדרגות אותם שהן יותר, ויסודי עמוק וההבשלה ולהחיותו, העם אל לבוא הראויות שהעדרן לכך גורמת הללו המדרגות אל עולמו את ברא ה' כך ההווה. באתגרי, ניכר חדשה לקומה בשלה שהמציאות, שבשעה ההווה בקומת סדקים להיווצר, מתחילים הקומה את ולהוליד להתקדם בנו לדחוק כדי חסד זהו ההווה. במצב רק נסתפק ולא הבאה, להישאר לנו נותן שאינו העולם, בהנהגת ה'

מלאך בחינת בנו, ודוחק בינונית, במדרגה המדרגות כל שיופיעו עד גדל, ואומר ש׳מכה'

ישראל לעמו הכין שה'. השלמות, כדוגמת המופיעים החסרונות שכל נבין כן על המסבבים החיים, בחילת רוח, וקוצר ייאוש וכל ושנאה פירודים ומשטמה, כעס עימם הרוח בחסרון נעוצים אלו כל בזה, כיוצא קודש חיי רוח העם, אל לבוא הראויה, הגדולה שנשמות ה', בית ובטוב במקדש שמקורן מאוד אליו מתגעגעות כבר זה בדור, ישראל גם מחסרונו. בצמא שמתעלפות וכמעט אל להביאנו נועדו מסביב, האויבים אתגרי לגדול אותנו מאלץ ללחום, והצורך שלמותנו, אל ויותר יותר בכך ולהתקרב רוחנית, מבחינה

להיוולד המבקשת הפנימית. השלמות ראייה מספק ההווה בליקויי שהמבט נמצא הוא ובאמת תיקון, מהדרוש מאוד חלקית הפתרון ומקור הבעיות לשורש יורד. אינו באמת שהם ההווה, משברי כל את להבין כדי והאורות המקודש המקדש בחסרון נעוצים

---

מתוך ארכיון מאמרי איגוד רבני הקהילות

שיעור 69 שמות ה' (חלק ג') ורצון ה'

בס״ד ירושלים, ערב יום התשפ״ד

כוזרי 69 גבעתיים - ג (חלק ה׳) ׳שמות רצון׳

• שדי אל

1. שמות רבה פרשת וארא (שנאן) פרשה ו

״וארא אל אברהם אל יצחק ואל יעקב באל שדי ושמי ה׳ לא נודעתי להם״ (/שמות/ ו). אמר לו הקדוש ברוך הוא: חבל על דאבדין ולא משתכחין. כמה פעמים נגליתי על אברהם יצחק ויעקב באל שדי ולא הודעתי להם ששמי ה׳ כשם שאמרתי לך, ולא הרהרו אחר מדותי.

אמרתי לאברהם: קום התהלך בארץ […] כי לך ולזרעך ולרחבה ולארכה אתננה (בראשית יג). בקש מקום לקבור את שרה ולא מצא עד שקנה בדמים, ולא הרהר אחר מדותי.

אמרתי ליצחק: גור בארץ הזאת […] כי לך ולזרעך אתן את כל הארץ הזאת (שם, בראשית כו). בקש מים לשתות ולא מצא, שנאמר: ויריבו רעי גרר עם רעי יצחק (שם, בראשית כו), ולא הרהר אחר מדותי.

אמרתי ליעקב: הארץ אשר אתה שוכב עליה אתננה לך (בראשית כח). בקש לנטוע אהלו ולא מצא עד שקנה במאה קשיטה, ולא הרהר אחר מדותי. שלא שאלוני מה שמי, כשם שאתה ששאלת.

2. זוהר מהדורת הסולם - פרשת פקודי מאמר היכל השישי רצון תפארת אות תשיד

מֲכָּאן שָּרֵי אַבְרָּהָּם, דְא יְמִינָּא, קְרֵי דְא אַהֲבָּה רַבָּה. וְאִיהּו נָּטִיל הֵיכָּלָּא דְא, קְרֵי בָּ״ה. כְדֵין, וְכַד אִינּון שָּדַי נָּכֹונּו וְאִתְמַלְיָּין, כָּל טּוב, לְסַפָּקָּא וּלְאַתְזַנָּא כֹּלָּא מֵהָּכָּא. וְכַד אִינּון שָּדַי נָּכֹונּו וְאִתְמַלְיָּין,

כְדֵין הֵיכָּלָּא דָּא קְרֵי אֵל שַדַ״י כְּדְקָּאַמָּרָּן. וּבְהַאי כַד אִתְבְרֵי עָּלְמָּא, דְהָּא עַד דְא הֵיכָּלָּא דְנָּטִיל אַבְרָּהָּם, לָּא אִתְגַלֵי (דף רנ״ז ע״א) כָּל עָּלְמָּא, כַד אִתְבְרֵי, לָּא יָּכִיל לְמֵיקָּם בְקּיּומָּא, וְלָּא הֲוָּה קָּאֵים.

וְכַד אִתְגַלֵי דָּא הֵיכָּלָּא דְנָּטִיל אַבְרָּהָּם, כְדֵין אֲמַר לְעָּלְמָּא דַי, הָּא סְפּוקָּא לְאַתְזְנָּא מִנֵּיּה עָּלְמָּא וּלְאִתְקַּיְּימָּא. וּבְגִ״כ, אֵ״ל שַדַי קְרֵי, לְכֹּלָּא בֵיּה.

3. רבינו בחיי דברים פרק ח פסוק ג פרשת עקב

יתכן לפרש על האבות ממש, אברהם יצחק ויעקב. ויאמר הכתוב: אתה זכית לנסים מפורסמים שנעשו לך שלא זכו להן האבות, כי השגתם לא היתה בכח השם המיוחד שבו נעשו נסים מפורסמים ומחודשים ביצירה, אלא בכח אל שדי שהם הנסים הנסתרים הנראים לאדם שבאין בדרך הטבע.

ואמר זה לפי שהמן מן הנסים המפורסמים היה.

4. רש״ר הירש דברים פרק ו פסוק ח פרשת ואתחנן

קשר של תפלין של ראש יוצר צורה של דל״ת, ודמוי יו״ד מצוי בקשר של תפלין של יד; ואלה שני קדושת תפלין של ראש ותפלין של יד אומר: הוה משלימים את השי״ן של תפלין של ראש לשם ״שדי״.

כי אברהם הוא אבי האנושות; כולו האדם מכוניס לעבודת אלוהי אברהם — הרוח והמעשה כאחד — אבי האנושות כולה; ״אני ה׳ אמר ל״אברהם״: התהלך לפני ויהי תמים אל שדי״ (בראשית יז, א; וראה פי׳ שם). ובמשפט זה כבר קבע לבני אברהם את תפקידם: להתהלך לפני לבדו, אלוהיו שֶׁדַי לעולם — שאמר לעולמו די — וקבע לו מידה שֶׁדַי.

• רצון

5. קובץ ח רמה

כשההשכלה האנושית מתעסקת בהתוארים של האלהות, ובאה בסבך מחשבה ביסוד ההויה ממקורה בענין ההכרח והרצון, וכשהיא מציירת לה את הרצון בכל החולשה שיש לו בהגון הרצוני שלנו, הרי היא ממאנת ליחש לו את הרצון תואר הכרח ליחש אל הבורא, מקור כל השלמות ויסוד כל הנצחיות.

אמנם אם מתוך השגה זו היא באה לתואר העליון, הרי היא נופלת לפח ומוקש הרבה יותר גדול מזה המוקש של תיאור הרצון. וצריכה היא כרחה על לרומם את הערך מעל כל דין של מהות רצון ומהות הכרח, ואח״כ תבוא לאותה ההבנה, שאם האוזן לשבר אנו מתארים את התואר של רצון, הרי נקודת האמת העל יונה משלחת, שם קויה, והננו עומדים במערכה של אורה.

שא״כ מה אם מתארים אותה הסיבה של ההויה בתואר של הכרח, הרי הענין מתכסה בחושך כזה גס, עד ששום אור לא יוכל לחדור אליו. כי מקור החיים ואורו ע״י תכונת תיאור הרצון מתגלה הוא, ואח״כ חלה עליו הארת ההבדלה באין-עָרוך — שלא להמשיל למדה זו של הרצון העליון תכונה שום מתכונת הרצון המוגבל שלנו. וכאמור פותח ידיך ומשביע לכל חי רצון — ברצונו.

• הערה כללית באמונה ופנימיות בלימוד

6. אורות הקודש עמוד כו

האמונה האלהית העליונה, יראת השמים, את מכון א השמים, צריכים לצרף מכל סיגיה, מכל הסיגים המוסריים והמדעיים שהאדם מערבת. וכל השכלה מוגבלת שבמציאות, מה שמתגלה לעין, שאין שם שום סיג, הוא זה גדול ר שהכל הוא חיים וטוב ו הערכים, והצירוף והיות רק, דבר בכל, בין שהוא גשמי בין שהוא רוחני, צריך שיהיה במידתו הנכונה, הצד השימושי צריכים שיהיו משוערים כראוי. והצד המדעי שיתאמץ לדעת איך מערכים את הכל, ואז אין שטן ואין פגע רע.

7. שם עמוד כז

לא יסור שמים יראת שתדחק את המוסר הטבעי של האדם, כי אז אינה עוד יראת שמים טהורה. כשהמוסר הטבעי, הנטוע בטבע הישר של האדם, הולך ועולה על פיה במעלות ונוטים החיים יותר לפעול טוב גבוהות יותר ממה שהוא עומד מבלעדה — כזאת תצוייר יראת שמים טהורה.

אבל אם תצוייר יראת שמים בתכונה שבלא השפעתה על החיים היו החיים נוטים יותר לפעול טוב, ועל פי השפעתה מתמעט הכח הפועל ההוא, ולהוציא דברים מועילים לפרט ולכלל — יראת שמים ההוא, היא יראה פסולה.

---

מתוך ארכיון מאמרי איגוד רבני הקהילות