בס״ד
**הילד של מי? על מי חלה האחריות הלימודית**
**א. **
מסכת בבא בתרא דף כא.
אמר רב יהודה אמר רב: ברם זכור אותו האיש לטוב, ויהושע בן גמלא שמו, שאלמלא הוא נשתכח תורה מישראל.
שבתחילה, מי שיש לו אב — מלמדו תורה. מי שאין לו אב — לא למד תורה. ועדיין מי שיש לו אב — עלה ולמד. מי שאין לו אב — לא עלה ולמד. התקינו שיהו מושיבין מלמדי תינוקות בירושלים. דרוש מאי? ״כי תצא תורה מציון״. ומי התקינו שיהו מושיבין מלמדי תינוקות בכל פלך ופלך, ומכניסין אותן כבן ט״ז כבן י״ז.
עד שבא יהושע בן גמלא ותיקן שיהו מושיבין מלמדי תינוקות בכל מדינה ומדינה ובכל עיר ועיר, ומכניסין אותן כבן שש כבן שבע. ומי שהיה רבו כועס עליו — מבעיט בו ויוצא.
**ב. **
דברים יא, יט.
״ולימדתם אותם את בניכם״.
**ג. **
דברים ו, ז.
״ושננתם לבניך״.
**ד. **
תלמוד בבלי מסכת קדושין כט ע״א.
האב חייב בבנו: למולו, ולפדותו, וללמדו תורה, ולהשיאו אישה, וללמדו אומנות. ויש אומרים אף להשיטו במים.
**ה. **
רמב״ם — הלכות תלמוד תורה פרק א.
א. כל קטן — חייב אביו ללמדו תורה, שנאמר ״ולימדתם אותם את בניכם לדבר בם״. ואין האישה חייבת ללמד את בנה, שכל החייב ללמוד — חייב ללמד.
ב. כשם שאדם חייב ללמד את בנו, כך חייב ללמד את בן בנו, שנאמר ״והודעתם לבניך ולבני בניך״. ולא בנו ובן בנו בלבד, אלא מצוה על כל חכם וחכם מישראל ללמד את כל התלמידים, אף על פי שאינן בניו, שנאמר ״ושננתם לבניך״ — אלו תלמידיך, שהתלמידים קרואים בנים, שנאמר ״וייצאו בני הנביאים״. אם כן, למה נצטווה על בנו ועל בן בנו? להקדים בנו לבן בנו; בנו לבן חברו. וחייב לשכור מלמד ללמדו לבנו, ואינו חייב ללמד בן חברו אלא בחינם.
מאימתי מתחיל אביו ללמדו תורה? משיתחיל לדבר — מלמדו ״תורה צוה לנו משה״ ופסוק ראשון מפרשת ״שמע״. ואחר כך מלמדו מעט מעט פסוקים פסוקים, עד שיהיה בן שש או בן שבע לפי בוריו, ומוליכו אצל מלמד התינוקות.
ח. היה מנהג המדינה ליקח מלמד התינוקות שכר — נותן לו שכרו; וחייב ללמדו בשכר, עד שיקרא תורה שבכתב כולה.
י. מי שלא מצא שילמדו בחינם — ילמוד בשכר, שנאמר ״אמת קנה״.
יא. ואף על פי כן עסקין היו בתורה ביום ובלילה. מהם חוטבי עצים, ומהם שואבי מים, ומהם סומין. והם מכלל מעתיקי השמועה, איש מפי איש מפי משה רבנו.
יג. עד אימתי אדם חייב ללמוד תורה? עד יום מותו, שנאמר ״ופן יסורו מלבבך כול ימי חייך״.
**ו. **
ערוך השולחן הלכות תלמוד תורה אורח חיים סעיף ד.
כי מן התורה האב חייב ללמד לבנו, ואותו כופין בכל מיני כפיות. אך מי שידו משגת ואינו רוצה לשכור מלמד לבנו, ואם אינו מוצא בחינם — חייב הוא מן התורה לשכור לו מלמד שילמדנו היטב לידע כל התורה שבכתב ושבעל פה כולה, ואפילו אם הוא בעצמו אינו יכול ללמדו בעצמו. ואפילו אם אינו יודע כלל ללמוד בעצמו — חייב הוא מן התורה לשכור לו מלמד שילמדנו כולה, דהיינו תנ״ך וכל הלכות פסוקות של כל התורה עם הטעמים.
**ז. **
תלמוד בבלי מסכת שבת קיט.
אמר רב יהודה אמר רב המנונא: לא חרבה ירושלים אלא בשביל שביטלו בה תינוקות של רבן בית, שנאמר ״שפוך על עולל בחוץ וגו׳״. מה טעם שפוך? משום דעולל בחוץ.
אמר רב יהודה אמר רב: ״אל תגעו במשיחי ובנביאי אל תרעו״ — ״אל תגעו במשיחי״ אלו תינוקות של רבן בית, ״ובנביאי אל תרעו״ אלו ת״ח.
אמר ריש לקיש משום רבי יהודה נשיאה: אין העולם מתקיים אלא בשביל הבל תינוקות של רבן בית.
א״ל פפא לאביי: דידי ודידך מאי? א״ל ריש לקיש: הבל שיש בו חטא אינו דומה להבל שאין בו חטא.
ואמר ריש לקיש: כך מקובלני מאבותי, ואמרי לה מאבותיך לר״י נשיאה: אין מבטלין תינוקות של רבן בית אפי׳ לבנין בית המקדש.
ואמר ר״ל מר״י נשיאה: כל עיר שאין בה תינוקות של רבן בית — מחריבין אותה. אמר רבינא: מחרימין אותה.
**ח. **
דברי הנשיא לשעבר זלמן שז״ר — התש״ט, על השטר האדום ₪200.
האומה העברית, זו האומה הן, שידעה את החוק של ״ושיננתם לבניך״ מראשית עלייתה על הבמה ההיסטורית 1949. ועוד בימי ר׳ שמעון בן שטח, ידעה לשמור על נכס זה של לימוד ילדיהם גם בשנות האפילה שלה.
ידעה להושיב מלמדי תינוקות בכל עיר ובכל כפר, בכל גליל ובכל מדינה, ואף בחשכת פזוריה ובכל קהילותיה, ידעה להטיל על כל קהילה להכניס לקרבה מלמד תינוקות, וקבעה שכל עיר שאין בה מלמד תינוקות — אין דינה כדין עיר.
ידעה להטיל על כל יושביה, עשיר ורש, בין עקר ובין מרובה ילדים, ולא רווק — כולם יחד צריכים לשאת מלמדי תינוקות על חשבון כל יושביה, לשאת בעול לימוד התורה.
**ט. **
הרש״ר הירש.
אל תשלו את עצמכם כי בית הספר פוטר אתכם מכל אחריות בחינוך. אויה לבנך אם הנך סבור לצאת ידי חובתך על ידי חינוך התורה — תשלום שכר לימוד ודאגה לצד הכלכלי.
**י. **
ערוך שולחן קיצור — ״מקור חיים״, הלכות חינוך הבנים, עמ׳ 317-318, רב ה — דוד הלוי חיים.
המוסר את בניו למלמדים — חייב למוסרם בידי מורים יראי ה׳ שומרי תורה ומצוות. אבל המוסרם לידי מורים פורקי עול תורה ומצוות — הוא חוטא בנפשם, ועתיד ליתן את הדין על כל חטא אשר יחטאו בעתיד כל ימי חייהם, כי הוא הגורם להחטיאם.
ואף שעתה כל אדם מוסר את בניו ללמוד תורה בידי מורים ממונים על כך, אעפי״כ החובה והמצווה מוטלת עליו ללמדם תורה ויסודות האמונה. וכל דבר הנמסר מפי האב נכנס ללב הבן באמון מלא ובביטחון פשוט, כי הבן מרגיש כמה אביו אוהבו ולא ינחילהו שקר. ויקיים המצווה ללמדו תורה בלילה ובשבתו, וימים טובים.
חייב כל אדם לחנך את בניו ולהרגילם לקיים את המצוות שעתיד להתחייב בהן לכשיגדל. וכן לחנך את הבנות להתחייב בהן כשתגדל. ויש אומרים שמצוות חינוך מוטלת גם על האם.
ועיקר חינוך הבנים אינו בלבד בדברים — לולב, טלית ותפילין שירכוש להם — אלא בכך שהאב יקיים מצוות ה׳ בנוכחותם, וממנו יראו וילמדו בקטנותם לעשות כגדולים במצוות כשיגדלו. חובת חינוך הקטן במצוות הוא עד גיל שלוש עשרה לבן, ושתים עשרה לבת, שהרי מכאן ואילך חייבים הם במצוות מחיוב עצמי.
ואעפי״כ אין ההורים פטורים לעולם מחובתם להשגיח על בניהם ובנותיהם ולחנכם בדרך ה׳ ותורתו. וכל זמן שידם תקיפה עליהם — יהיו זהירים להוכיחם. אלא שאחרי שגדלו — יוכיחם במתק שפתים ובדברים רכים ונוחים.
והדרך המובחרת ביותר היא ללמד את הבנים תורה בישיבות, ואין כלימוד התורה לחנך בה לקיום מצוות ולעידון המידות. וגדול שכר ההורים הטורחים בחינוך בניהם, גם בעוה״ז שרואים מהם נחת, וגם לעוה״ב. וכדברי רבותינו על הפסוק: ״יסר בנך וינחך ויתן מעדנים לנפשך״ — למד בנך תורה ויניחם של מדינה גהינם, ויתן מעדנים לנפשך לגן עדן עם הצדיקים.
**יא. **
״עשה לך רב״ — חלק יורה דעה שאלה כג — הועדה להוצאת כתבי הגרח״ד הלוי, תשל״ח — תשמ״ט.
בבואנו לדון בשביתת מורים — ניצבת לעינינו בעיית ביטול תורה. ויש מרבני דורנו שפסקו לאסור שביתת מורים במקצועות קודש, והתירו להם לשבות מלימודי חול בלבד. וכל טעמם מבוסס על איסור ביטול תורה שהוא חמור.
ואיסור ביטול תורה מתינוקות של רבן בית הוא דבר
מתוך ארכיון מאמרי איגוד רבני הקהילות
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה