יום רביעי, 6 במרץ 2024

פורים - מדריך הלכתי

ההוראה בית

וואצפ0733750000 או: טל'

ופורים- אדר לחודש הלכתי מדריך מוד1 ע תשפ״ד| א' אדר כ״ה מעודכן

הלכתי מדריך

אדר חודש ל ופורים

ואשכנזים לספרדים

אליהו מרדכי הרב מרן פסקי פי על זצוק״ל

מו״ר ובנו שליט״א אליהו שמואל הרב

ההוראה בית

וואצפ0733750000 או: טל'

ופורים- אדר לחודש הלכתי מדריך מוד2 ע תשפ״ד| א' אדר כ״ה מעודכן

עניינים תוכן

הקדמה … … … 4

פרשות ארבע … … … 5

הקדמה … … … … … 5

שקלים שבת … … … … … 6

זכור… שבת … … … … 6

פרה… שבת … … … … 9

"החודש" שבת … … … … … 10

השקל למחצית וזכר אדר חודש … … 11

בשמחה… מרבין … … … … 11

השקל… מחצית למחצית זכר … … … 11

השקל… למחצית זכר נתינת לפני תפילה … … 13

באדר שבעה יום … … … …. 14

אסתר תענית … … … … … 14

פורים לערב מנחה … … … … 15

פורים הלכות … … … 17

חומה מוקפות ערים … … … … 17

פורים ליל ערבית … … … … 18

ברכות … … … … … 18

המגילה… קריאת … … … … 20

לפורים… שחרית … … … … 22

לאביונים… מתנות … … …. 23

מנות… משלוח … … … … 23

סעודה … … … … … 25

מלאכה … … … … … 27

ותחפושות בגדים … … … … 27

ואונן אבל … … … … … 28

ותענית הספד … … … … … 29

חתונה … … … … … 29

במוצ״ש שחל פורים תשפ״ד– לשנת מיוחדים דגשים … 30

לחיילים– הלכות תשפ״ד ברזל" "חרבות מבצע … 33

זכור… שבת … … … … 33

ההוראה בית

וואצפ0733750000 או: טל'

ופורים- אדר לחודש הלכתי מדריך מוד3 ע תשפ״ד| א' אדר כ״ה מעודכן

בצבא לחיילים מגילה קריאת … … … … 33

לאביונים ומתנות מנות משלוח … … … … 35

צבאי במחנה סעודה … … … … 36

ההוראה בית

וואצפ0733750000 או: טל'

ופורים- אדר לחודש הלכתי מדריך מוד4 ע תשפ״ד| א' אדר כ״ה מעודכן

הקדמה

טז ח, וִיקָר.)(אסתר וְּשָשֹן וְּשִמְּחָה אוֹרָה הָיְּתָה ""לַיְּהּודִים ע״ב טז.)(מגילה תורה זו ""אורה

דרכים במגוון שאלות להפנות ניתן יותר. מהיר מענה לקבל יוכלו ה' דבר שהשואלים כדי הוקם הוראה ה בית אליהו שמואל הרב למו״ר ישירות מועברות השאלות - הצורך ובמידת טלפון שיחת ווטסאפ, סמס, , ][מייל,

הקהילות רבני איגוד מטעם פועל ההוראה בית ההוראה בית רבני ע״י. שליט״א ע״י נבחרו המשיבים והרבנים

הרב. מו״ר

מרדכי הרב מרן מכתבי לוקטו הדברים ככל רוב קצרה. בדרך ופורים אדר חודש הלכות את ליקטנו זו בחוברת

זצוק״ל אליהו סב- פרקים תשע״א (מהדורת ולימים למועדים מרדכי [מאמר הראשי הרב שו״ת שבת, מרדכי מאמר סה),

מרדכי- "דברי מהחוברת וכן, רדיו ומשו״ת צופייך קול מעלוני מא), (פרק ב חלק החדש "פורים]. הרב מו״ר ומכתבי

שליט״א אליהו שמואל בע״ה. למועד חזון ועוד מסודרת], בצורה לאור יצאו טרם [שחלקם

הקיצור- לתועלת – הדברים את שאבנו מהם ההלכתיים במקורות המעוניינים אך ההלכה, במקורות קיצרנו יוכלו מערים הפורים בימי ההולך וכן זו), בשנה חל (לא המשולש פורים דיני אליהם. נשלח ובע״ה אלינו לפנות

הלכות לקובץ הוכנסו לא להיפך– או מוקפות, שאינן לערים חומה, המוקפות. זה

זה בנושא חשובות הלכות כמה זה בקובץ הבאנו לכן. , שבת במוצאי חל דפרזים פורים תשפ״ד, שנת זו, בשנה

עבור בצבא פורים בענייני הלכה פסקי הוספנו כן, כמו עלינו הקמים באויבינו שנלחמים צה״ל. חיילי

שמח פורים, בברכת

- דוד הרב עלימה ליאור

ההוראה בית מנכ״ל

שבתאי שלו הרב

ההוראה בבית משיב רב החוברת, עורך

ההוראה בית

וואצפ0733750000 או: טל'

ופורים- אדר לחודש הלכתי מדריך מוד5 ע תשפ״ד| א' אדר כ״ה מעודכן

פרשות ארבע

הקדמה1

א. - מיוחדות שבתות ארבע מיוחדות שבתות ארבע ישנן לניסן הסמוך אדר בחודש בפרשת עולים שבעה בראשון וקוראים תורה, ספרי שני מוציאים שבת בכל בהן "פרה "זכור", "שקלים", והן: היום, מעניין "הפטרה" ובשני "השבוע

ו״החודש."

ב. - משולש ורים פ "פורים עושים ובירושלים השבת, ביום חל באדר ט״ו כאשר משום רצופות, שבתות חמשה משך תורה ספרי בשני קוראים משולש"

עמלק "ויבא גם קוראים בשבת משולש"."שב״פורים

ג. לזכירה– ימן ס השבתות בארבע הקריאה הפסקות לזכירת סימן עשו: חז״ל

. ובי״ו ד״ד ב״ו זט״ו זט״ו– כדלהלן: ופירושו בשבת אדר חודש ראש חל

ב״ו– בו. עשר בחמשה מפסיקין בו בו' מפסיקין ב' ביום אדר חודש ראש. חל

ד״ד– ובי״ו– בו. בד' מפסיקין ד' ביום אדר חודש ראש חל אדר חודש ראש חל

בו. וב״ו בו ב' ב שבתות, בשתי מפסיקין ו' ביום

ד. – ביחיד פרשיות ארבע ריאת ק שהיה מי כן ועל ביחיד. פרשיות ארבע לקרוא אין אפילו או בזמנן קרא ולא תורה ספר בו שאין במקום פרשיות ארבע קריאת בזמן

– החודש או שקלים פרשת לקרוא ציבור שכחו אם ולקרוא ס״ת להוציא אין

. ביחיד

ה. - תרגום ואחד מקרא בשנים פטרה ה וכן בשבת להיות שחל חודש בראש הכנסת בבית בהן שקוראים ו״החודש", "פרה" "זכור", "שקלים", בשבתות את תרגום" ואחד מקרא "שניים אחרי שיקרא הספרדים, נהגו מיוחדת: הפטרה ובין שישי ביום קורא אם [בין המיוחדת ההפטרה את ולא השבוע פרשת הפטרת

עצמו]. השבת ביום אם – האשכנזים ולמנהג ההפטרה את שמו״ת אחרי יקרא

. הכנסת בבית שקוראים זו המיוחדת, – ההפטרות שתי את לקרוא שרוצה ואדם

מח סעיף ב פרק א חלק שבת מרדכי מאמר.)(עיין ברכה עליו תבוא

1 ואילך מד סע' לה פרק ב' חלק שבת מרדכי מאמר מספר. מלוקטות פרשות ארבע של ההלכות לח סעיף לו פרק 'וכן

– בהרחבה במקורות לעיין הרוצה. ואילך שם. יעיין

ההוראה בית

וואצפ0733750000 או: טל'

ופורים- אדר לחודש הלכתי מדריך מוד6 ע תשפ״ד| א' אדר כ״ה מעודכן

שקלים שבת

ו. - "שקלים" פרשת הסמוך אדר חודש ראש שבת או אדר חודש ראש שלפני שבת

לניסן– תשא "כי בפרשת "שקלים" קריאת המפטיר "קורא עד מתחילתה

נפשתיכם" על "לכפר "אדר– לפני "שקלים" פרשת לקריאת הטעם ". זכר

נוספים טעמים ויש קיים. היה המקדש כשבית זה בזמן שקלים פרשת. לקריאת

ז. - מעוברת נה ש שלפני בשבת או חודש ראש בשבת "שקלים" פרשת קוראים אין

מעוברת בשנה א' אדר חודש. ראש

ח. - בקריאה מידה ע נוהגים ויש "שקלים", פרשת קריאת בזמן לעמוד נוהגים יש

כמנהגו יעשה ואחד אחד וכל לעמוד. . לא

ט. - יחוד" "לשם שקלים פרשת קריאת לפני מיוחד יחוד" "לשם לומר נוהגים יש

אל בית כנוסח מעכב הנוסח. ואין

י. ש - "שקלים" פרשת כחו היום חצות עד קראו לא היום. חצות עד אותה קוראים

– שקיעה– עד קראו לא ברכה, בלי שקיעה עד אותה יקראו משלימים. אין

יא. - פטרה ה "יהואש המלך ע״י הבית בדק חיזוק בעניין מפטירים "שקלים" "בשבת

במלכו יהואש שנים שבע "בן ההפטרה: את מתחילים האשכנזים מלכים. "בספר קודם פסוקים ארבעה מוסיפים הספרדים ההפטרה. עיקר הוא ש״יהואש", משום

מ- ומתחילים בהפטרה פסוקים ואחד לעשרים להשלים כדי יהוידע", ,"ויכרות שבת מדי שנוהגים כפי עולים, משבעה עולה כל כנגד פסוקים, שלושה

בזה מקפידים לא. והאשכנזים

יב. - "שקלים בשבת חודש "אש ר למחרתו וגם "שקלים" בשבת אדר חודש ראש חל

– חודש ראש הוא וראש שבת הפטרת את ולא "שקלים" הפטרת את קוראים יוסף הבית כדעת נוהגים הספרדים חודש. ראש ערב הפטרת את לא וגם, חודש, חודש ראש ערב ומהפטרת חודש ראש מהפטרת ואחרון ראשון פסוק. ומוסיפים

אלה פסוקים שאינם. מוסיפים נוהגים האשכנזים

זכור שבת

יג. - "זכור" פרשת "כי בפרשת "זכור" קריאת המפטיר קורא פורים שלפני שבת

"תצא "זכור פרשת לקריאת הטעם תשכח". "לא עד עשה" אשר את "מ״זכור

ההוראה בית

וואצפ0733750000 או: טל'

ופורים- אדר לחודש הלכתי מדריך מוד7 ע תשפ״ד| א' אדר כ״ה מעודכן

: כדכתיב" המן, למחיית עמלק מחיית את לסמוך – פורים לפני האלה והימים

ונעשים". נזכרים

יד. . מדאורייתא חיוב הנו "זכור" פרשת לקרוא החיוב - החיוב דר ג בנוסח ולכן

. עשה" מצות לקיים באים אנו "הרי אומרים: יחוד" ה״לשם

טו. - מהודר תורה פר ס ביותר המהודר תורה בספר "זכור" פרשת לקרוא להזהר, יש

אפשר אז "שקלים", פרשת בקריאת כן שאין מה דאורייתא. מצווה שזו משום

ומוגה כשר תורה בספר. להסתפק

טז. הדשן" "תרומת כתב - הקריאה שיבות ח אחת לשמוע אפשרות לו שיש שאדם

פורים– בליל מגילה קריאת או בשבת "זכור" פרשת קריאות, משתי עדיף

"זכור פרשת."קריאת לשמוע

יז. - יחוד" "לשם טוב שאין ויש "זכור", פרשת קריאת לפני יחוד" "לשם לומר

כמנהגו יעשה ואחד אחד וכל. אומרים,

יח. - רם בקול ריאה ק את ישמע הקהל שכל כדי רם, בקול לקראה הקורא יזהר

קריאתו.

יט. - חובה ידי לצאת וונה כ השליח בקריאת חובה ידי לצאת לכוון צריך הציבור לפני כך על להכריז טוב כן, ועל חובה. ידי להוציאם לכוון צריך הוא וגם ציבור

הקריאה.

כ. ס – "זכור" בקריאת ומך הקריאה במילות מדייק אינו הכנסת בבית הקורא כאשר

בתורה– פרשת בקריאת גם בלחש המילים את ולקרוא לידו לעמוד מותר

לו יפריע שלא באופן רק אך."זכור",

כא. – שלו בנוסח ריאה ק "זכור פרשת קריאת לשמוע ישתדל ואחד אחד שכל "טוב תורה ספרי בכל חובה ידי יוצאים ובדיעבד עדתו. מנהג לפי ובניגון תורה בספר

הקריאות סוגי. ובכל

. כב שונים– בנוסחים ריאה ק ובכל פעמים כמה "זכור" פרשת לקרוא נוהגים יש חיוב זכור שבפרשת הוא, הדבר וטעם אחרת. עדה של מסורת פי על פעם

דכו״ע אליבא מדאורייתא הוא. הקריאה

ההוראה בית

וואצפ0733750000 או: טל'

ופורים- אדר לחודש הלכתי מדריך מוד8 ע תשפ״ד| א' אדר כ״ה מעודכן

כג. - נוסחים בכמה הקריאה דר ס רצוי נוסחים, בכמה "זכור" פרשת קוראים כאשר השני יעלו אחריו שלו. הנוסח פי על ויקרא ראשונה ברכה יברך הראשון שהעולה ברכה הראשון הקורא יברך ובסוף שלו, הנוסח פי על אחד כל ויקראו והשלישי

. אחרונה

. כד " – לנשים זכור" נהגו וכך "זכור", מקריאת פטורות שנשים אומרים יש שהן בליבן יחשבו "זכור" פרשת קריאת לשמוע הבאות נשים כן, ועל הספרדים. קריאת לשמוע חייבות שנשים אומרים יש כנדר. זה דבר עליהן מקבלות לא

מהאשכנזים חלק נהגו וכך "זכור", . פרשת

כה. חי איש בן בעל עוזנו לגאון חיים" "אוצרות בספר מובא בקריאה– מידה ע שיש

נהגו לא אך "זכור", פרשת בקריאת לעמוד יותר טוב שמכוון אדם אמנם, . כן

– עומד כשהוא יושב– כשהוא יותר טוב שמכוון ואדם בקריאה, יעמוד. ישב

והעיקר– מחלוקת מזה לעשות. לא

כו. ש – "זכור" פרשת לקרוא כחו פורים– שלפני בשבת "זכור" פרשת קראו לא וי״א תצא", "כי בפרשת זכור בקריאת "זכור" מצות חובת ידי לצאת יכוונו

פורים של התורה בקריאת גם חובה ידי. שיוצא

כז. - פטרה ה שמואל בספר עמלק" עשה אשר את "פקדתי מפטירים: "זכור" בשבת

הפרק" בתחילת להתחיל נוהגים הספרדים עמלק. : בעניין אל שמואל ויאמר

."שאול צבאות ה' אמר "כה במילים: כך, אחר אחד פסוק מתחילים,"האשכנזים

כן לפני פסוקים שני מתחילים. והתימנים

כח. א הספרדים - 'זכור' קריאת קודם פיוטים מירת בבית הקריאה קודם לומר נוהגים על שוב לחזור נוהגים לביתם וכשבאים כמוך", ואין כמוך "מי הפיוט את הכנסת

אשכנזים חובה. ידי האשה את להוציא בכדי זה, פיוט זכור לפרשת יוצר קוראים

וכו פרשנדתא" את "רוצצתי ועמלק, המן ענין על כתוב ובהם הקריאה, ."קודם

כט. מכיון "זכור", קודם יוצרות או כמוך" "מי לקרא בעיה שישנה שאומר, מי ש י יקרא כן ועל עמלק, מחיית של חובה ידי יצא יוצרות או כמוך" "מי יקרא שאם למחות כדי הכנה היא כמוך" "מי שקריאת אומרים: ויש "זכור". פרשת את קודם

ס״ת. צריך זכור שקריאת ובפרט עמלק. של זרעו את יחוד "לשם לומר לזכור "יש

ההוראה בית

וואצפ0733750000 או: טל'

ופורים- אדר לחודש הלכתי מדריך מוד9 ע תשפ״ד| א' אדר כ״ה מעודכן

שבלב העמלק על וכן שלנו, שבדור העמלקים כל על ולכוון זכור, פרשת קודם

הרע היצר שהוא האדם, כל גליון תשס״ב, תצוה צופייך (קול 'מס162.)

ל. ולא הכנסת, בבית בשלמותו כמוך" "מי פיוט את לקרוא יש הספרדים מנהג ל שבפיוט והאחרון הראשון הקטע את רק וקוראים לקצר הרוצים אנשים כאותם

מס258 גליון תשס״ד, תצוה צופייך '(קול.)

פרה שבת

לא. "פרה" פרשת – קריאת המפטיר קורא אדר חודש של אחרונה שבת שלפני שבת

"חוקת" בפרשת "פרה" פרשת לקריאת הטעם הערב". עד "תטמא עד מתחילתה

ניסן– לפני "פרה" בטהרה פסחיהם את שיעשו ישראל את. להזהיר

. לב – בשבת ניסן שר״ח כ – בשבת ניסן חודש ראש חל "פרה הפטרת "קוראים

שלפניו. בשבת ולא אדר חודש של האחרונה בשבת

לג. , מדאורייתא חיוב הנה "פרה" פרשת שקריאת אומרים יש – החיוב דר ג ולכן

הקהל. כל שישמעו כדי רם בקול לקראה הקורא יזהר

. לד – חובה ידי לצאת וונה כ לכוון ציבור השליח צריך "זכור" פרשת שבקריאת כשם

כא. ן גם כך לצאת, להתכוון צריך והציבור חובה ידי הקהל את להוציא כן, ועל

הקריאה. לפני כך על להכריז טוב

לה. – לנשים "פרה" ריאת ק קל וזה "פרה", פרשת קריאת לשמוע חייבות לא נשים

"פרה– פרשת לשמוע שרוצה אשה אמנם, "זכור". פרשת משמיעת "יותר תבוא

הבאות. לשנים נדר בלא עצמה על ותקבל ברכה' עליה

לו. ש – "פרה" פרשת לקרוא כחו בזמנה– "פרה" פרשת קראו לא בשבת יקראוה

ה״חודש". שבת לפני הבאה

לז. – פטרה ה בעניין יחזקאל שבספר ישראל" בית אדם "בן מפטירים: "פרה" בשבת דברתי ה' "אני בפסוק לסיים הספרדים מנהג וטהרתם. ישראל עם גאולת

. ה'" אני כי "וידעו ולסיים פסוקים שני עוד להמשיך האשכנזים ומנהג ועשיתי",

ההוראה בית

וואצפ0733750000 או: טל'

ופורים- אדר לחודש הלכתי מדריך מוד10 ע תשפ״ד| א' אדר כ״ה מעודכן

"החודש" שבת

לח. – "החודש" פרשת קורא שלפניו בשבת חול, ביום ניסן חודש ראש חל כאשר

."' ה "אני עד משה" אל ה' מ״ויאמר "בא בפרשת "החודש" קריאת המפטיר

לט. - בשבת ניסן חודש אש ר – בשבת ניסן חודש ראש חל קריאת זו בשבת קוראים

הפסח– לפני "החודש" פרשת לקריאת הטעם שלפניו. בשבת ולא "החודש"

. הפסח פרשת ששם משום

מ. – החודש פרשת את לקרוא כחו ש בזמנה– "החודש" פרשת קראו לא קוראים

היום– חצות עד קראו לא היום. חצות עד אותה בלי שקיעה עד אותה יקראו

. משלימים אין שקיעה– עד קראו לא ברכה.

– פטרה ה מא. יחזקאל בספר המועדים קרבנות בעניין מפטירים "החודש"; בשבת 'בבקר ומסיימים: לחדש", באחד בראשון וכו' אמר "כה מתחילים: הספרדים

שני לקרוא מתחילים האשכנזים תמיד'. עולת בבקר מ- החל קודם, פסוקים "כל איש עמי יפוצו "לא במילים: נוספים פסו' שלושה אחר ומסיימים הארץ", עם ומסיימים ישראל", נשיאי לכם "רב מפסוק: קודם מתחילים התימנים מאחוזתו".

לאיפה הין "ושמן."בפסוק:

מב. ניסן– ר״ח בערב "החודש" בת ש שקוראים בשבת ניסן חודש ראש ערב חל אם

"החודש– פרשת "בה לחודש באחד ["בראשון "החודש" הפטרת ]"מפטירים בנוסף לקרוא הספרדים ומנהג חודש"]. ["מחר חודש ראש ערב הפטרת ולא

חודש ראש ערב מהפטרת ואחרון ראשון. פסוק

מג. – ניסן בר״ח "החודש" בת ש פרשת בה שקוראים בשבת ניסן חודש ראש חל אם

""החודש– הפטרת ולא לחודש"] באחד ["בראשון "החודש" הפטרת מפטירים ופסוק ראשון פסוק מוסיפים והספרדים כסאי"]. ["השמים חודש וראש שבת

חודש וראש שבת מהפטרת. אחרון

ההוראה בית

וואצפ0733750000 או: טל'

ופורים- אדר לחודש הלכתי מדריך מוד11 ע תשפ״ד| א' אדר כ״ה מעודכן

השקל למחצית וזכר אדר חודש

בשמחה מרבין

א. בתענית הגמרא גאון שואל בשמחה", מרבין אדר "משנכנס אומרת: ע״א )(כ״א מדוע משפטים פרשת אליהו, אדרת )(בספרו זיע״א הבא״ח בעל ותפארתנו עוזנו מרבין "באדר פשוטה בלשון אמרה ולא "משנכנס" בלשון אומרת הגמרא מראש מתחילה אינה פורים של שהשמחה לכך רמז יש מכאן אלא, בשמחה"? "משנכנס בלשון הגמרא כתבה כן ועל אדר, חודש של מהמולד כבר אלא."חודש מברכין בשבת כבר מתחילה פורים של שהשמחה ואמרו לעשות שהגדילו יש

אדר. חודש ראש על שמכריזים בשמחה מרבים א' אדר משנכנס כי לומר יש כן

. ב אדר לכניסת מחכים 'ולא

השקל מחצית למחצית זכר

ב. משמיעין באדר "באחד אומרת: א א', שקלים המשנה)'(ריש ומטרת השקלים". על לגזברי ליתן עתיד ויהיה שלו השקל מחצית את יכין אחד שכל כדי היא ההכרזה

שקלים מהלכות פ״א (רמב״ם המקדש בית התרומה שמטרת חז״ל אומרים ו )ה״ט.

שקליהן את ישראל שיביאו "כדי היתה ומזה הלשכה", תרומת ותיתרם בעונתן יהא מישראל ואחד אחד ולכל המקדש, בבית אותם ויקריבו ציבור קרבנות יקנו

ומוספין תמיד בקרבן ביותר הקטן ולו חלק מקדש בית לנו שאין כיום וכו'.

השקל למחצית 'זכר' צדקה אדר בחודש לתת נוהגים. בזמנם נותנים שהיו

ג. - השקל מחצית חיר מ כסף גרם עשרה מחיר דהיינו שקל חצי של ערך לתת טוב לו יש ואם השקלים. ערך את פורים לפני שנה כל לחשב וצריך מע״מ, עם ממש

- כסף של ממש מטבע חצי שנקראת מטבע לתת אפשר ובדיעבד טוב. מה הנה

עיין השקל למחצית זכר בה יש אבל הרבה שוה שלא ימינו של שקל" "חצי. כגון (

היחיאלי ולקונטרס כ' ס״ק שם לכה״ח ועיין תרצד הגר״א.)משנ״ב

לתאריך נכון כ- הוא השקל למחצית זכר ה׳תשפ״ד א' אדר כ״ז 32 כולל₪

מע״מ2.

2. כסף אונקיה מחיר על מבוסס החישוב הוא31. 1 אונקיה משקל כחוק. מע״מ הכסף למחיר להוסיף יש זה לפי גרם.

של מחיר לחשב יש כ מס24 גליון תשנ״ט, משפטים צופייך קול (עיין 'ף כס גרם עשרה ).

ההוראה בית

וואצפ0733750000 או: טל'

ופורים- אדר לחודש הלכתי מדריך מוד12 ע תשפ״ד| א' אדר כ״ה מעודכן

ד. - שונים נהגים מ "יש מנהגים: כמה זה בענין הרמ״א הביא פורים בהלכות ובאותו מקום באותו הקבוע המטבע מן מחצית פורים קודם ליתן שיש אומרים כתוב פעמים ששלש ומאחר באדר. נותנין שהיו השקל" למחצית "זכר זמן, הגר״א הנהיג כן על עליו, והקשו גדולים" חצאים ג' ליתן יש בפרשה, תרומה

את זה ראו שלא כ״ג ס״ק תרצ״ד (סימן אחת פעם וכו' זהב חצי של. בע מט רק לתת שם הלכה וביאור רל״ג אות רב ממעשה שם כה״ח עיין.)זה

ה. - הנתינה מן ז (בסידור מנחה קודם פורים בליל השקל מחצית לתת הרש״ש כתב

פורים בליל ליתנו "ויש ברמ״א כתב וכך. כ״ו כ״ה ס״ק שם לכה״ח ועיין )הרש״ש

נותנים ויש אלו". מדינות בכל נוהגין וכן, מנחה)(מהרי״ל שמתפללים קודם המגילה קריאת קודם בשחרית הספרדים אך שם במש״ב ומובא שם )(מג״א כדי זה? בזמן ולמה ערבית. לפני התענית של מנחה אחרי לתת נהגו בירושלים

מגילה לקריאת שקלים. להקדים

ו. מנחה- לפני נתן לא ם א אחריה- נתן לא ואם אחריה. יתן שאפשר זמן בכל, יתן שאם לאביונים מתנות או מנות משלוח כמו (לא פורים אחרי או למחר ואפילו

כך אחר יתן עבר ואפילו ניסן. ר״ח לפני יזדרז רק תקנה) לו אין פורים. עבר

ז. נדרים- לאחר א ל שם היטב ולבאר שם הגולה לבאר ועיין ב' סעי' ר״ג סי' (יו״ד בשו״ע א אות ש״ש ראה פרשת )'ובא״ח נדבתו את שמאחר מי כי בגמרא שכתוב מה מביא הפנקס שזה אומרים יש פירושים. כמה בזה יש נפתחת". "פנקסו ליתן שאמר שמדקדקים אומרים ויש שלו. המצוות עם שעשה העבירות כל בו שכותבים

עליו.)(בא״ח להגן כדאי הם אם במעשיו עליו יהיו מקטרגים הרבה זה. ובמקרה ומכן כמעשיו. לו לשלם בו כתובים שעווניו הפנקס את שפותחים אומרים ויש

סכנה לידי יבוא שלא כדי חובתו, לשלם להזדרז אדם. ילמד

ח. "זכר- "ומר ל האם השקל" למחצית "זכר אמר ולא השקל" מחצית "זה אמר אם שלא בשו״ע כתב כן פי על אף המקדש. לבית כיון שלא כיון לא הקדש? יהיה זה אל המקדש לבית הקדש דבריו במשמעות יש כי להקדש" זה "סלע אדם יאמר או כלל לומר בלי שיתן יותר ועדיף ברורה. שכוונתו לצדקה" זה "שקל יאמר

השקל למחצית "זכר."מר שיא

ההוראה בית

וואצפ0733750000 או: טל'

ופורים- אדר לחודש הלכתי מדריך מוד13 ע תשפ״ד| א' אדר כ״ה מעודכן

ט. לתת- כדאי מי ל כנסת לבית או לישיבה השקל מחצית כספי לתת טוב הכי

. פרנסה לו שאין חכם לתלמיד או לבנות שרוצים אליהו מרדכי הרב מרן (הוראת רוח זיע״א, פלאג׳י חיים להרב ועיין האמת"; "כל ברדיו שנשאל בשו״ת זיע״א

. כב ס״ק תרצד החיים כף ב; אות תרצד, סימן )חיים,

י. - לתת צריך גיל איזה מ שנה עשרים בין שהוא מי רק לתת צריך הפסוק פשט לפי ברורה המשנה וכתב עשרה. שלוש מגיל כבר לתת שצריך סוברים ויש: ומעלה.

ולדה בעד מעוברת ואשה הקטנים, בניו בעד אפילו ליתן הוא ""המנהג (משנ״ב

ה, ס״ק )שם הפקודים על העובר "כל של מהפסוק זאת "ודרשו במעי עובר לרבות

( אמו עיין מהר״י. כד ס״ק תרצד החיים כף א; ס״ק תרצד משה בדרכי הובא )ברין,

יא. עצמו על אלא הבית מבני ואחד אחד כל על להפריש חייבים שלא אומרים ש י שזה לפי ואחד, אחד לכל השקל מחצית ביתו בני על גם להפריש ו״טוב" בלבד.

כפרה צריכים וילדיו אשתו וגם לכפרה, . ניתן

יב. – מעשר ספי כ צופייך (קול מעשר מכספי השקל" למחצית "זכר לתת ניתן לא

מס24 גליון תשנ״ט, 'משפטים.)

השקל למחצית זכר נתינת לפני תפילה

יג. לומר טוב השקל" למחצית כ״זכר הכסף שיתן: לפני

הָיּו קַיָם, הָיָה שֶּׁבֵּית־הַמִקְּדָש שֶּׁבִזְּמַן לפָנֶׁיָך וְּיָדּועַ גָלּוי עוֹלָם, שֶׁל ִרּבוֹנוֹ וְּעַתָה לְּכַפֵּרּבַעֲדָם. קָרְּּבנוֹתּבֵּית־הַמִקְּדָש עֲבּור שֶׁקֶׁל חֲצִי נוֹתְּנִים יִשְּרָאֵּל

- עָלֵּינּו שֵּיְּכַפְּרּו קָרְּּבָנוֹת וֹלא לָנּוּבֵּית־הַמִקְּדָש שֶׁאֵּין ּבַעֲוֹנוֹתֵּינּו נוֹתנִים אֲנּו הָרְּאּויוֹת הַכַּוָנוֹת כִּוַּנּוּבְּכָל כְּאִּלּו לְּפָנֶׁיָך חָשּוב וִיהֵּא הַשֶׁקֶׁל. למַחֲצִית זֵּכֶׁר

מִצְּוָה קַיֵּם ל וְּנִזְּכֶׁה שֶׁיִּבָנֶׁהּבֵּית־הַמִקְּדְּשּבִמְּהֵּרָהּבְּיָמֵּינּוָאמֵּן, רָצוֹן וִיהִי ָלכַּוֵּן.

כְּהִלְּכָתָּה. זוֹ

יד. זֶׁה יִחּוד" "לשֵּם לוֹמַר: וֹב ט

הּואּושְּכִינְּתֵּיּה, ּבִדְּחִילּוּורְּחִימּו, ּורְּחִימּוּודְּחִילּו קֻדְּשָאּבְּרִיְך יִחּוד. שֵּם ל - י (יהַרְּהֵּרּבלִּבוֹ שלִים והֵּ״א, ּביִחּודָא וָא״ו והֵּ״אּבאוֹתִיוֹת יוֹ״ד שֵּם ליַחֲדָא

ה-ו- עִם הַשֶׁקֶׁל, מַחֲצִית כֶׁר ז מִצְּוַת לקַיֵּם אֲנִיּבָא הֲרֵּי כָל־יִשְּרָאֵּל. ֵּה)ּבשֵּם

רּוח נַחַת ולַַֽעֲשוֹת עֶׁלְּיוֹן, שרְּשָּהּבמָקוֹם לתַקֵּן הַכלּולוֹתּבָּה, כָל־הַמִצְּוַֹת

ההוראה בית

וואצפ0733750000 או: טל'

ופורים- אדר לחודש הלכתי מדריך מוד14 ע תשפ״ד| א' אדר כ״ה מעודכן

יָדֵַּֽינּו עָָ֫לֵָּ֥ינּו, ּומַַֽעֲשֶֶׁׂ֣ה אֱֹלהֵֵּ֗ינּו אֲדֹנָָ֥י נִֹ֤עַם | וִיהִִ֤י רְּצוֹןּבוֹרְּאֵּנּו. וְּלַעֲשוֹת ליוֹצְּרֵּנּו,

כַֽוֹנְּנֵַּֽהּו. יָדֵֵּ֗ינּו עָלֵֵּ֑ינּו, ּוַֽמַַֽעֲשֶָׁ֥ה כַֽוֹנְּנָָ֥ה

באדר שבעה יום

טו. לעשות זה ביום נוהגים יש ע״ה רבינו משה פטירת יום הוא באדר שז' מכיון רי״ח למרן מיוחד לימוד סדר ויש ושמחות. הילולה התענית ובמוצאי תענית באדר ז' ביום שצמים קדישא חברא אנשי בכך נוהגים ובמיוחד זה. ללילה זיע״א

וזה למתים חסד תמיד עושים שהם כיון חשובה סעודה עושים התענית ובמוצאי ביום פעור בית מול בגיא אותו שקבר רבינו למשה אמת של חסד עשה שה' כמו

. זה

טז. שישי- ביום כשחל גם שלם יום צם אחת ופעם קבוע באופן באדר בז' מתענה ה קבוע באופן לצום עצמו על יקבל לא לכתחילה אך שישי. ביום גם כך יצום תמיד אפילו מוקדם ויאכל מוקדם, שבת בערב ערבית יתפלל אלא שישי ביום באדר בז'

לאלה חל" "וי לקרוא האשכנזים של קדישא החברה מנהג השקיעה. לפני עשרה יש אם אפילו ס״ת להוציא נוהגים אין המזרח עדות בני אבל שצמים,

. כ״ז) ס״ק תקס״ו סי' לכה״ח. שצמים(ועיין

אסתר תענית

יז. בני שצמו הצום בגלל הוא מהם אחד טעמים, מספר בגלל נקבעה אסתר תענית של כוחם להכניע מסוגל זה יום בשונאיהם. שנלחמו בשעה אדר בי״ג ישראל את שנשבר כדי ותענית צום כיום חכמים קבעו לכן עמלק. מגזע ישראל שונאי

עיין ח. ס״ק שם. כה״ח ב. סע' תרפו (שו״ע לכלותינו עלינו הקמים שונאינו של. כוחם

ה. ה תעניות הל' )רמב״ם,

יח. ב מתעני באדר י״ג ומוציאי בעמידה, "עננו" ואומרים אסתר תענית ם ס ם תורה פר

וקור ובמנחה בשחרית "ויחל." בפרשת עולים ג' אים

יט. ובמנחה בשחרית "עננו" אומרים היחידים וגם הש״ץ שגם הספרדים. נהג מ אומרו והיחיד ובמנחה בשחרית בחזרה "עננו" אומר שהחזן נוהגים והאשכנזים

ג סע' תקסה.)(שו״ע מנחה בתפילת. רק

ההוראה בית

וואצפ0733750000 או: טל'

ופורים- אדר לחודש הלכתי מדריך מוד15 ע תשפ״ד| א' אדר כ״ה מעודכן

כ. כ, בשבת או שישי ביום באדר י״ג חל אשר חמישי ליום התענית את, מקדימים

תפילה כח באותו שימוש על נתקן התענית עיקר אלא פורענות שאינה משום

ודור דור שבכל עמלק כנגד מכיו וכן, סעי תרפ״ו סי' (רמ״א לדחותה אפשר שאי ן ו

מס258 גליון תשס״ד, תצוה צופייך קול '; 'ב.)

כא. - התענית ביום השחר עמוד קודם ושתיה כילה א שלפני בלילה לאכול מותר שנת ישן אם אבל קבע, שנת ישן שלא והוא השחר, עמוד שיעלה עד התענית

קבע- שאם חשב או תנאי עשה שישן קודם ואם לשתות. או לאכול אח״כ אסור

הפשט- לפי ישתה: או יאכל השחר עמוד לפני יקום לשתות או לאכול לו. מותר

שתיה- התנה, אם גם הקבלה ולפי אכילה– אבל מותרת, חושש ואם אסורה.

השחר– עמוד לפני יאכל לא אם לצום יצליח שלא רשאי הקבלה לפי גם אזי

. לאכול

. כב - וחולים זקנים מניקות, עוברות, מ פטורות ומניקות מעוברות חלשות נשים

מהצום– הפטורים ואלו יצום. לא זקן או חלש שהוא איש וכן מלצום. רק יאכלו וכל ויצום, הציבור מן יפרוש לא בגופו, והבריא מעדנים. ולא הגוף קיום כדי

תשס״ז תצוה צופייך, (קול הציבור בנחמת ורואה זוכה הציבור, בצער המשתתף

מס395 'גליון.)

כג. חתן וכלה- תן ח אבל אסתר, בתענית מתענים לא המשתה ימי שבעת תוך וכלה

(עיין שמחתי ראש על ירושלים את "אעלה כדכתיב: מתענים אחרות תעניות "בד' יז אות שופטים ראשונה, שנה בא״ח ב'; סעיף קמא קיצוש״ע טז; ס״ק תרפו החיים.)כף

. כד - בתענית מילה רית ב שלא ובין בזמנה בין אסתר בתענית מילה ברית כשחל

בזמנה– ואשה סנדק, מוהל, אם, (אב, הברית בעלי צריכים לא הדין מעיקר

המחמיר– אבל להתענות. התינוק) את המביאה ברכה( עליו. תבוא החיים כף עיין

ס״ק תקמט סעיף קא עמ' תשפ״א מהדורת אליהו" "ברית בספר ועיין כח; טז, ס״ק תרפו; י

סא.) ומי. במקומו אחר צום שיפרע נהגו לא אסתר בתענית צם שלא

פורים לערב מנחה

כה. מתפללים. לעיל כמבואר השקל למחצית זכר לצדקה פורים בערב לתת "נוהגים בפ עולים ג' וקורים ס״ת ומוציאים "אשרי", סוף עד מנחה רשת ואין "ויחל"

את ס ומחזירים קדיש, אומרים התורה פר ואומרים וגו' תפלתי" "תיכון ואומרים

ההוראה בית

וואצפ0733750000 או: טל'

ופורים- אדר לחודש הלכתי מדריך מוד16 ע תשפ״ד| א' אדר כ״ה מעודכן

ומתפללי קדיש חצי ם כפיהם נושאים ובחזרה "עננו", ואומרים עשרה, שמונה אילת על "למנצח בנגינות", "למנצח "תתקבל", קדיש שם", "יהי ואומרים

לשבח ו״עלינו."השחר"

ההוראה בית

וואצפ0733750000 או: טל'

ופורים- אדר לחודש הלכתי מדריך מוד17 ע תשפ״ד| א' אדר כ״ה מעודכן

פורים הלכות

המצוות כל השו״ע, לדעת תעשה. לא ואחת עשה, מצוות שש יש בפורים כדברי שהם קבלה מדברי עשה מצוות הם פורים סעודת כולל בפורים הנוהגות

תורה המצוות ואלו: , ז תרצ״ו, )'(שו״ע

א המגילה קריאת. וביום. בלילה

מנות משלוח. ב לרעהו. איש

ג. לאביונים מתנות.

ד – התורה קריאת. עמלק.""ויבא

הניסים "על ה". המזון ובברכת.)(בתפילה

פורים סעודת. ו

ז ותענית3. הספד איסור.

ל מצוה: לכל הנצרכים הדינים יבוארו הלן

חומה מוקפות ערים

א. שהיתה עיר כל עכשיו מוקפת אינה אפילו נון, בן יהושע מימות חומה, מוקפת נון בן יהושע מימות חומה מוקפת שאינה עיר וכל באדר. בט״ו בה קוראים

באדר בי״ד בה. קוראים

ב. להיפך או מוקפות, שאינן לערים חומה, המוקפות מערים הפורים בימי, הולך ה חכם שאלת יעשה ולפעמים המקומות בשני מתחייב לפעמים כי נסיעתו, לפני

ספק. יש

ג. חומה מוקפות אם ספק שיש ובגולה בארץ רים ע נון בן יהושע מימי לא, או קוראים שבו י״ד ביום הפורים מצוות עיקר אמנם ובט״ו, בי״ד בהם קוראים מצוות שאר את ועושים הנסים", "על ואומרים בתורה וקוראים בברכה, המגילה אומרים ואין בתורה, קוראים ואין ברכה, בלא המגילה יקרא ט״ו וביום הפורים,

מרבים אין אך לאביונים, נות ומת מנות ומשלוח סעודה יעשה אמנם הנסים", "על

3 מס395 גליון תשס״ז, תצוה צופייך קול בעלון עוד 'ועיין.

ההוראה בית

וואצפ0733750000 או: טל'

ופורים- אדר לחודש הלכתי מדריך מוד18 ע תשפ״ד| א' אדר כ״ה מעודכן

י״ד( ביום כמו. בהם ישראל ארץ במנהגי ועיין יד שם בא״ח ד. ג, א, סע' תרפח שו״ע

. בתורה) לקרוא ולא הניסים על לומר לא טו ביום נהגו בארץ האשכנזים שגם מז עמוד

ד. ועוד עכו טבריה, לוד, בצפת, בלבד בט״ו המגילה את. קוראים ירושלים ב שהן

הקודם בסעיף שכתוב כמו נוהגים חומה מוקפות. ספק

ה. ציון מבשרת ישוב ב גם לקרוא להחמיר שרוצה מי בי״ד המגילה את. קוראים

ט״ו– וראש ציון במבשרת בישיבה/בכולל שנמצא ומי ברכה עליו. תבוא

הישיבה/הכולל בט״ו– ציון במבשרת לעשות שיש סובר שם חג את יעשה

בזה ואין בישיבתו דאתרא מרא שהוא הישיבה/הכולל ראש כדעת בט״ו. פורים

תתגודדו "לא של."חשש

פורים ליל ערבית

ו. מתפללי כך ואחר השחר" איילת על "למנצח אומרים ערבית לפני ם כשאר ערבית וחצי שם" "יהי אומרים העמידה ואחר בהודאה, הנסים" "על ואומרים ימים,

וקור קדיש את אים "ואתה אומרים כך ואחר ואחריה. לפני בברכה המגילה

."קדוש

ז. א שבת במוצאי פורים חל ם תשפ״ד שנת זו בשנה ][כמו וחצי שם" "יהי אומרים האש מאורי "בורא ומברכים בישועתי", "ואראהו עד ה'" "שובה "קדיש,

וקור את אים הכוס על מבדיל לשבח" "עלינו ואחר קדוש" "ואתה המגילה,

והבדלה( בשמים" ו״עצי הגפן" פרי "בורא. ומברך ומשנ״ב י ס״ק תרפה לכה״ח עיין

. , ב) א ס״ק

ברכות

ח. ] א ברכות: שלוש לפניה מברך בלילה המגילה את הקורא מגילה מקרא,""על

] ג נסים" "שעשה ב] וכו( ריבנו את "הרב מברך ולאחריה."'"שהחיינו". שו״ע

. א) סע' תרצב

ט. הברכות בעת הקהל ויעמדו ומשמאל, מימין הש״ץ אצל אנשים שני שיעמוד וב ט ורבותי מורי ברשות וכו' יחוד "לשם הברכה: קודם הש״ץ ויאמר ובסוף. "תחילה ואחר אותה, שיגלול צריך מגילה בידו שיש מי כל הקריאה ובסיום ויקרא. ויברך

. יב) שם בא״ח א; ס״ק תרצב אחרונה(כה״ח ברכה הש״ץ יברך. כך

ההוראה בית

וואצפ0733750000 או: טל'

ופורים- אדר לחודש הלכתי מדריך מוד19 ע תשפ״ד| א' אדר כ״ה מעודכן

י. הציבור בשביל קורא שהש״ץ בעת לעצמו בה שקורא כשרה מגילה לאדם יש, ם א אך רשאי, לעצמו, לברך רוצה אלא הש״ץ של בברכה לצאת רוצה אינו והוא

יא; שם בלחש(בא״ח. יברך פעלים רב שו״ת. לג) סימן או״ח ח״ד

יא. - החיינו ש שכבר "שהחיינו" מברך לא השו״ע לדעת ביום המגילה את הקורא

האשכנזים. ( נהגו וכן שנית "שהחינו" מברך הרמ״א ולדעת בלילה בירך שו״ע

א.) סע' תרצב ישמע בלילה המגילה בקריאת "שהחיינו" לברך ששכח ספרדי יהודי

הקריאה את לפטור ויכווין חדש בגד ילבש או מאשכנזי, ביום הברכה. את

יב. שהתחיל- אחר נזכר אם "שהחיינו", בירך ולא ששכח י מ שנזכר במקום, יברך שעדיין פי על אף המן", בני "עשרת פסוק גם קרא שכבר אחר עד נזכר לא ואם

המגילה- כל גמר לא "שהחיינו( יברך."לא בא״ח. ה) אות פורים הלכות תצוה,

יג. ט לכווין וב שמברך ומי מנות. ומשלוח הסעודה על גם "שהחיינו" בברכת המנות ומשלוח הסעודה על יכווין ביום, גם המגילה קריאת קודם "שהחיינו"

יום של "שהחיינו". בברכת

יד. - ביום אשכנזים אצל שמתפלל פרדי ס אשכנזים אצל מגילה לשמוע שהלך ספרדי יאמר המגילה', את 'לקרוא מברך שהמברך לאחר ביום. גם 'שהחיינו' שאומרים ויענה הברכה את ישמע "שהחינו", יברך וכשהחזן בימי', 'ויהי פה: בעל השומע

בשלח צופייך (קול הפסק לו יהיה שלא כך הקריאה, את לשמוע וימשיך אמן,

מס158 גליון 'תשס״ב, .)

טו. - עמידה ב ויברך בסוף, בין בתחילה בין הברכות לברך צריך המגילה את הקורא מפני מעומד קוראה הש״ץ ורק מעומד, להיות צריכה אינה קריאתה אבל מעומד,

ד פורים הל' תצוה, הציבור(בא״ח. כבוד או״ח ח״ד פעלים רב שו״ת; סימן. לג)

טז. יחיד- ב כל מברך השו״ע לדעת עשרה עימו שאין או ביחיד המגילה את הקורא

עשרה עימו יש אם אלא אחרונה ברכה יברך לא הרמ״א ולדעת כדלעיל, . הברכות

אלא). ד״ה שם להלכה ביאור עיין א סע' (רמ״א יחיד "הקורא הבא״ח: וכתב

לא סימן מל״ח ועיין יוסף בברכי (וכנזכר המגילה של אחרונה ברכה גם יברך היחיד יאבד ולא מקום, בכל לנהוג ראוי וכן עירנו פה המנהג וכן יע״ש), קח אות

יג תצוה חי איש.)(בן זו יקרה "ברכה

ההוראה בית

וואצפ0733750000 או: טל'

ופורים- אדר לחודש הלכתי מדריך מוד20 ע תשפ״ד| א' אדר כ״ה מעודכן

יז. המגילה- תיחת פ שיהיה צריך ולכן כאגרת, כולה המגילה יפשוט שיברך לפני

בארץ( נגררת תהיה שלא המגילה עליו שתנוח כסא או בימה. לפניו. ד) שם בא״ח מה את פושט אלא הקריאה, לפני המגילה את לפשוט צריך שאין אומרים ויש

) ד ס״ק מצרים נהר הקריאה(עיין לסוף עד גולל ולא. שקורא ש״ץ שרק ונהגו

. קד) ס״ק תר״ץ כה״ח ועיין בתיבה(אחרונים מקום לו יש כי כן. עושה

יח. י המגילה גולל שהוא בעת אחרונה ברכה יברך שלא זהר פורים הל' תצוה, (בא״ח

יב. )אות

המגילה קריאת

יט. והכל סופרים. מדברי עשה מצות והיא המגילה, את לקרוא תיקנו ישראל נביאי בעבודתם כהנים ואפילו לקרותה, הקטנים את ומחנכים בקריאתה חייבים

מגילה הלכות (רמב״ם מגילה מקרא לשמוע ובאים המקדש בבית עבודתם מבטלים

א הלכה.)פרק

כ. תורה של מצוות לשאר וחומר קל מגילה מקרא לשמוע תורה תלמוד בטלים מ א הלכה א פרק מגילה הלכות מגילה.)(רמב״ם מקרא מפני נדחות שכולן

כא. הכנסת בבית שמעו לא הנשים ואם ונשים, אנשים מגילה במקרא חייבין, כל ה בבית קראה ואם שבבית. נשים ושאר אשתו בשביל בביתו ויקראנה הבעל יחזור לא הן וגם בשבילן יברך לא לנשים, וקורא וחוזר הכנסת. ) א שם. (בא״ח תברכנה

יא ס״ק ברורה)(תרצב המשנה אמנם יברך המגילה את קרא כבר הוא שאפילו כתב לשמוע וצונו במצותיו קדשנו "אשר שונה: בנוסח לנשים, הקריאה על שוב

בשביל לקרוא שיכול גבר שום אין אם טז סע' קמא סימן בקיצוש״ע.)(וכן "מגילה בעצמה המגילה את לקרוא צריכה היא. אשה,

. כב שחייב ממי שישמע והוא חובתו ידי יצא הקורא מן השומע ואחד הקורא חד א יצא לא ממנו השומע שוטה או קטן הקורא היה אם לפיכך בקריאתה, (רמב״ם ואינו שמדבר מחרש או לחינוך שהגיע מקטן שמע ואם ב; א, מגילה הלכות

ברכה– בלי ויקרא יחזור שומע ב אות פורים הל' תצוה, בא״ח.)עיין

כג. מהנץ ביום וזמנה השחר. עמוד עד הכוכבים מצאת בלילה המגילה קריאת מן ז לו- דוחקת שהשעה ומי השקיעה. עד החמה השחר מעמוד לקרוא. יכול

ההוראה בית

וואצפ0733750000 או: טל'

ופורים- אדר לחודש הלכתי מדריך מוד21 ע תשפ״ד| א' אדר כ״ה מעודכן

. כד יוכל לשמירה, היוצא חייל או לדרך היוצא כגון: בלילה, לקרוא יכול שלא י מ ד סע' תרצב המנחה.)(שו״ע מפלג מגילה לקרוא זו דחק בשעת יכול אינו וכמובן

ז ס״ק קמא סימן הלכה דרכי מגילה.)(קיצוש״ע ה קריאת קודם כלום לטעום

כה. משמעות את משנות שלא מילים שהם אפילו בקריאתו, מלים הקורא השמיט ם א המגילה- משליח ישמע כשרה שאינה מגילה בידו שיש ומי חובה. ידי יצא לא

. ו) שם וישתוק(בא״ח ציבור וכדו רעש מחמת מהש״ץ מילים כמה שמע לא 'ואם

- כשרה לא מגילה בידו שיש פי על אף יאמרם או שמע, שלא מילים אותם יקרא

פה. בעל

כו. "בלילה וכו'", יהודי "איש והם: רם, בקול גאולה של פסוקים ד' לומר והגין נ את וכשאומר וכו'", אורה היתה "ליהודים וכו'", יצא "ומרדכי וכו', ההוא" ביותר וניגון רם בקול "המלך" תיבת יסיים וניגון רם בקול ההוא" "בלילה הפסוק

ז) שם (בא״ח לחזור החזן וצריך רם. בקול האחרון הפסוק את גם לומר נוהגים ויש

. יז) סע' תרץ רמ״א שנית(עיין. ולקוראן

כז. בנשימה "עשרת" עד וכו'" פרשנדתא ואת איש מאות "חמש מתחילת לומר ריך צ ח). שם בא״ח ד, סע' תרצא "ויזתא(שו״ע של בוא״ו ויאריך."אחת,

כח. כי המגילה, מתוך המן, בני בעשרת הנזכרים "ואת" תיבות ולקרוא להזהר ריך צ בעל וקוראין אחת בנשימה המן בני עשרת לקרוא שממהרים מחמת טועים יש

ט שם.)(בא״ח זה על לב לשים צריך לכן "ואת", כל. פה ושלפניו זה בסעיף האמור

לעיכובא. אינו

כט. כשאומר ובשחרית, "אגרת". בתיבת המגילה ינענע הפורים" "אגרת את שאומר כ שם). וינשקם(בא״ח התפילין על ידו ישים "ויקר", היתה "ליהודים וכשאומר

תורה(אחרונים.) בספר יגע. אורה"

ל. בסנדלו וטופח ברגלו מכה שהיה ז״ל, הגאון אביו על ז״ל יעב״ץ הגאון תב כ רגיל שהוא חי" איש "בן בעל וכתב ע״ש, המגילה בקריאת "המן" שם כשמזכיר גדל האלה הדברים "אחר בפסוק הכתוב הראשון המן בשם ברגליים להכות

בפסוק האחרון המן בשם וכן האגגי", המדתא בן המן את אחשורוש המלך "כי

י.) שם בא״ח יז, שם וכו(רמ״א חשב היהודים כל צורר האגגי המדתא בן."'המן המן שקורא בעת להרעיש שיפסיקו עד להמתין המילה את הקורא הש״ץ. וצריך

ההוראה בית

וואצפ0733750000 או: טל'

ופורים- אדר לחודש הלכתי מדריך מוד22 ע תשפ״ד| א' אדר כ״ה מעודכן

לא. קדיש כך ואחר קדוש" "ואתה אומרים הספרדים וברכותיה, המגילה קריאת חר א קדוש "ואתה יעקב", "שושנת וגו', הניא" "אשר אומרים האשכנזים,""תתקבל".

"תתקבל( בלא."וקדיש ירושלים מנהגי תרפח. סי' ברכ״י עיין מו. אות אל בית. מנהגי ס״ק שם מ״ב א. סע' תרצג שו״ע א. סע' תרצב רמ״א לו. ס״ק תרפח כה״ח ו. המפקד שער

א).

. לב יא) שם בא״ח ד, סע' תרצב לשו״ע המגילה(עיין קריאת קודם לאכול סור א ויש,

. שם) וכה״ח משנ״ב. (עיין עוגה או פרי לטעום מתירים

לג. יכול הצום, מחמת מאוד שחלש מי וכן בלילה, המגילה את שקורא חולה או קן ז – מספקת אינה טעימה ואם מעט, לטעום (שומר מחבר יבקש אך לאכול, )יכול

עליו ולחונים ד סע' תרצב שו״ע מגילה.)(עיין קריאת לקרוא לו להזכיר

לפורים שחרית

. לד תרצג שו״ע בחול)(עיין כמו מתפללים בשחרית פורים ביום הנסים "על "ואומרים וכופלים "בשלח". בפרשת עולים ג' וקורין ס״ת ומוציאין קדיש, וחצי בהודאה, לא הרמ״א ולדעת פסוקים. לעשרה להשלים "ויאמר" האחרון הפסוק את

לדבר הטעם י' ס״ק משנ״ב )(עיין האחרון הפסוק את, כופלים חצי החזן ואומר וטוב המגילה. את וקוראים עולם", ועד "מעתה עד לציון" "ובא "אשרי", קדיש, לאחריה ומברכים ברכות שתי רק לפניה ומברכים לכן קודם יחוד" "לשם לומר "ואתה אומרים המגילה ואחר מנין. כשיש רק לאחריה מברכים רמ״א ולסברת

"יהללו ואומרים "תתקבל", קדיש,"קדוש", למקומו התורה ספר את, חזירים ומ

הלויים שהיו "השיר המשפט אמירת (ללא " יום של "שיר וגו', יעקב" "בית ואומרים

הדוכן- על "אומרים על "למנצח "הושיענו", , יז אות תשא כי ראשונה שנה בא״ח )עיין הימים כשאר התפילה וגומרים שלמא", "יהא קדיש השחר", . אילת

לה. ביום לעשות מנהגם יהושע מימי חומה מוקפת היתה אם אצלם שספק מקומות ב וקורין ס״ת מוציאין ואין הנסים" "על אומרים אין ט״ו ביום הנ״ל, כסדר י״ד שם בלי מברכין הקריאה ולאחרי לפניה, ברכה בלא התפילה אחרי המגילה

פורים הל' תצוה, בא״ח ד. סע' תרפח שו״ע (עיין וכו ריבנו את הרב "ברוך."'ומלכות

.)יד

ההוראה בית

וואצפ0733750000 או: טל'

ופורים- אדר לחודש הלכתי מדריך מוד23 ע תשפ״ד| א' אדר כ״ה מעודכן

לאביונים מתנות

לו. ברוך המרבה וכל לפחות עניים לשני מתנות שתי פורים ביום ליתן אדם כל חייב ביצים ג' של כמות בו שיהיה צריך אוכל נותן ואם בלילה, ולא ביום ויתן יהיה.

(כ163 גרם) לפחות163 בו לקנות שאפשר כסף לתת צריך כסף, נותן ואם גרם

המרבה– וכל הפת, את בו ללפת ועוד פת אומרים ויש. פת ברכה עליו. תבוא (אם

להיות צריך המתנה סכום כן בימינו פלאפל מנת מחיר לפחות ממנה, שישבע סעודה כמחיר

– מס258 גליון תשס״ד, תצוה צופייך קול עלון 'עיין.)

לז. אותו( פוטרים ויש לאביונים, במתנות חייב מצדקה המתפרנס עני פילו א הפר״ח

שם) לשמה תורה בספר וכתוב קצא )(סימן חבירו לאביון ליתן אחר אביון, שיוכל

וזה כן גם טו.) שם לחבירו(בא״ח ונותן. חוזר כסף אותו אפילו לתת ואפשר

. בחזרה

לח. יד– הפושט ל כ קט דף הכוונות.)(שער הסוד פי על טעם לכך ויש לו. נותנים

לט. : יז) הלכה ב פרק וחנוכה מגילה הרמב״ם(הלכות תב כ במתנות להרבות לאדם "מוטב גדולה שמחה שם שאין לרעיו, מנות ובשלוח בסעודתו מלהרבות אביונים לב שהמשמח וגרים, ואלמנות ויתומים עניים לב לשמח אלא ומפוארה

נ״ז שנאמר(ישעיהו לשכינה דומה האלו האומללים ט״ו), : שְּפָלִים רּוחַ 'לְּהַחֲיוֹת

נִדְּכָאִים לֵּב."'ּולְּהַחֲיוֹת

מ. - לדרך שיוצא מי או חייל כגון: לאביונים מתנות לתת למי לו יהיה שלא דם א

שאני שמה מפורש לו ויאמר פורים לפני עוד לאביונים מתנות לאביון לתת יכול בבקר פורים ביום לאביונים כמתנות לעצמך בו ותזכה פקדון אצלך יהא זה נותן

מס75 גליון תש״ס ויקרא צופייך קול '(עיין המגילה קריאת לאחר ).

כף (עיין בסידור ככתוב יחוד" "לשם שיאמר טוב לאביונים מתנות שיתן פני ל מא. ד ס״ק תרצה.)החיים

מנות משלוח

מב. - מאכל מנות שתי ולא פורים ביום מנות, שתי לחבירו לשלוח אדם כל חייב

מיני ולא ממש מאכל להיות וצריך. לפחות אוכלים מיני שני ודוקא בלילה. לחברו לשלוח "חייב והשו״ע: הרמב״ם כלשון סוכריות או עוגיות כגון: מתיקה

ההוראה בית

וואצפ0733750000 או: טל'

ופורים- אדר לחודש הלכתי מדריך מוד24 ע תשפ״ד| א' אדר כ״ה מעודכן

אחד משלוח יעשה ולפחות, ד סעיף אוכלין)'(תרצה מיני של או בשר מנות "שתי

. אחד בכלי שניהם יניח ולא עצמו, בפני אחר בכלי מין כל ויניח. כזה ומשלוח חובה ידי יצא לקטן נתן אפילו לאביונים מתנות אבל לגדול, לשלוח צריך מנות

טז) שם (בא״ח לאביונים( ומתנות מנות במשלוח חייבת האשה גם. יז שם בא״ח

ד, סע' שם לאשה ואשה לאיש ישלח ואיש שכתב תרצה לרמ״א 'ועיין מנות במשלוח זה וכל

.) לאיש לתת יכולה ואשה לאשה לתת יכול איש לאביונים במתנות אבל

מג. יחוד- שם ל ככתוב יחוד" "לשם שיאמר טוב הראשונות המנות שישלח לפני

בסידורים א. ס״ק קמב סימן הלכה דרכי קיצוש״ע לו; ס״ק תרצה החיים כף )(עיין

מד. משקה- של מנות תי ש נחשב זה אם ודוחק ספק משקה, של מנות שתי ישלח לא

אחת כמנה קמב סימן הלכה דרכי קיצוש״ע כ; ס״ק ומשנ״ב טל ס״ק תרצה החיים כף (עיין

ב.)ס״ק

מנות: למשלוח הטעם מה להלכה יסודית מחלוקת יש - מנות למשלוח טעם ה מה. זצוק״ל אלקבץ הלוי מהר״ש אהבה להרבות היא מנות במשלוח המטרה כי כתב כל את כנוס "לך אסתר צווי וזהו ומפוזר". מפורד "עם שהיו היהודים בין ואחוה

הדשן תרומת בעל לרעהו". "איש וכן היהודים!" מנות משלוח שמטרת כתב

ולכן פורים. בסעודת לאכול להם שיהיה אוכל לאנשים לתת היא א (בחלק כתב

קיא )סימן יוצאים לא וסדינים חלוקים בפורים לחביריהם השולחים אדם שבני

וספק די אחד לכל שיהא כדי הוא מנות דמשלוח טעם "דנראה בכך. חובה ידי

כדינא הסעודה "לקיים מס75 'גליון תש״ס ויקרא צופייך קול (עיין פרטי הרבה בהרחבה

מס278 גליון תשס״ד תצוה צופייך קול בעלון וכן '; זו ממחלוקת שיוצאים דינים ולהלן

כמה נביא.) הנ״ל מהעלונים דוגמאות שמקרבות גם מנות שולחים אנו למעשה

לסעודה להיות שיכולות וגם. לבבות

מו. לברר יש צריך, ואם מהם, לאכול חברו שיוכל באופן לחברו מנות לשלוח ש י בהתאם המנות את לו וישלח לסמוך, נוהג הוא הכשר איזה על חברו. אצל

מז. א - התקבלתי כאילו לו אמר וחברו לחברו, מנות משלוח שלח ם שאומר מי יש

ואחוה אהבה בזה יש כי חובה ידי שיצא זה שאין שאומר מי ויש ד תרצה, )(רמ״א

שיאכל כדי לחברו לתת צריך אלא מועיל, שם ומשנ״ב כה״ח.)(ועיין

ההוראה בית

וואצפ0733750000 או: טל'

ופורים- אדר לחודש הלכתי מדריך מוד25 ע תשפ״ד| א' אדר כ״ה מעודכן

- במשלוחים הרבות ל מח. שיש לאנשים ובמיוחד מנות, במשלוחי להרבות אפשר

ורעות. שלום ואחוה אהבה להרבות כדי עליו, קפידא בליבם

- בישיבה סעודות חלפת ה מט. סעודותיהם את בניהם להחליף יכולים ישיבות בחורי היא בישיבה מקבלים שהם מנה כל כי לרעהו", איש מנות "ומשלוח לקיים כדי

ע״ב ז )(מגילה רש״י לדעת אך בה. וזכו שלהם מועיל. זה אין

נ. למוקף– מפרזי שלוח מ ט״ו בן וכן י״ד, לבן אלא מנות לשלוח יכול אינו י״ד בן מנות שלח י״ד בן ואם כמותו. ט״ו לבן אלא מנות משלוח במצוות לצאת יכול לא אין הבא״ח ולדעת לאביונים. במתנות וכן חובתו, ידי יצא לא להפך, או ט״ו לבן

לתת לוחו לש מודיע הוא אם אפילו ט״ו, לבן פורים לפני מנות לשלוח ט״ו לבן ידי יצא ביומו אותו קיבל שהוא שכיון אומרים ויש ט״ו, ביום המנות את לו

תס״ח עמוד חיים ואוצרות קפ״ח, סי' לשמה תורה חובתו.)(עיין

נא. - שם עילום ב משובחת שם בעילום שצדקה למרות שם, בעילום מנות לשלוח אין לחברו אדם בין ואחוה אהבה להרבות היא מנות המשלוח מטרת שכל כיון, היא,

ואחוה אהבה ניכר אין שם, בעילום שולח ואם סימן או״ח סופר כתב שו״ת (עיין

)קמא.

נב. - צעצועים או גדים ב למשלוח וכדומה ספרים או צעצועים או בגדים השולח במצוות חובתו ידי יוצא אינו לעצמו, ויפה רצוי דבר שהוא פי על אף מנות,

לעיל כמבואר מנות. משלוח

נג. לדרך שיוצא מי או חייל כגון: בפורים מנות משלוח לתת למי לו יהיה שלא דם א - שאני שמה מפורש לו ויאמר פורים לפני עוד מנות משלוח לרעהו לתת יכול בבוקר פורים ביום מנות כמשלוח לעצמך בו ותזכה פקדון אצלך יהא זה נותן

גליון תש״ס ויקרא צופייך קול ג סעיף תרצו השולחן; ערוך (עיין המגילה קריאת לאחר

'מס75 ).

סעודה

נד. בלילה- עשאה ואם ביום, הסעודה ועיקר פורים. בסעודת להרבות מצווה לא היום חצות לפני בבוקר פורים סעודת לאכול טוב הסוד ולפי חובה. ידי. יצא שאסור כיוון לכן, קודם מנחה להתפלל יזכרו היום חצות אחרי לאוכלה והנוהגים

ההוראה בית

וואצפ0733750000 או: טל'

ופורים- אדר לחודש הלכתי מדריך מוד26 ע תשפ״ד| א' אדר כ״ה מעודכן

מנחה( קודם גדולה סעודה. לאכול ובמעשה כג ס״ק שם לכה״ח עיין ב סע' תרצה שו״ע

יט.) שם בא״ח א. סע' רמ״א כן. שסובר רלח סימן רב

נה. בסידורים ככתוב יחוד" "לשם לומר טוב הסעודה פני ל. טז ס״ק תרצה החיים )(כף מספר בקשה שישתכר לפני יאמר מנות ומשלוח ומגילה מקרא אחרי פורים וביום

בסידורים ככתוב חי איש לבן חכמים. לשון

נו. וחביריו דניאל שאכלו זרעונים לאכילת זכר בפורים זרעונים לאכול יפה נהג מ. בזה נס הקב״ה להם ועשה ( אכלה אסתר שגם יב ס״ק ומשנ״ב ב סע' תרצה שו״ע

יט.) שם בא״ח כה, ס״ק שם כה״ח זרעונים

נז. " בכלל( עד לא אמנם וכו'", ידע דלא עד בפוריא לבסומי איניש. חייב תרצה שו״ע

ב). סע' היין במשתה היה במגילה שנעשה המהפך כל כי ביין, הכוונה ולבסומי

מס258 גליון תשס״ד, תצוה צופייך '(קול.)

נח. לכך חיוב אין אך פורים– בסעודת פת לאכול וב ט ס״ק תרצה יוסף ברכי (עיין

מס210 גליון תשס״ג, פקודי צופייך קול '; ג ס״ק החיים כף א; ).

נט. ושמחה אורה היתה "ליהודים כדכתיב: פורים סעודת לפני תורה ללמוד וב ט תורה שזוהי חז״ל דרשו שעליה "אורה" יש בסעודה ה״שמחה" ולפני. וכו'"

הפסח קודם יום שלושים הוא פורים כי הפסח מהלכות בפורים ללמוד. וטוב

ס. "על לומר שכח ואם בפורים, הסעודות בכל המזון בברכת הניסים על ומרים א הארץ "על ברכת של ה'' אתה "ברוך אמר לא אם היום, בסעודת אפילו הניסים"

- המזון "ועל זו- בברכה "ה'" אמר ואם במקומו, הניסים על ויאמר יחזור אינו

שעשה כמו לאות ונפ ניסים לנו יעשה הוא "הרחמן ב״הרחמן": ויאמר חוזר,

וכו בימי הזה בזמן ההם בימים."'לאבותינו יד אות תצוה בא״ח )(עיין כן, כמו ישועות "מגדיל במקום: מלכו" ישועות "מִגְּדוֹל המזון: בברכת אומרים בפורים

"מלכו כח פרק א חלק שבת מרדכי מאמר; רכג סימן מלכות כתר יח; אות חוקת (בא״ח

.) ג סעיף

סא. - פורים ות ו במצ שונים יעורים ש - שיכול שמי אומרים יש מאכלים מיני ט״ו יאכל מנה ועוד דקים מתיקה מיני שמונים ישלח מנות ובמשלוח כוסות, ט״ו. וישתה

פרוטות רפז287) עני לכל יתן לאביונים ובמתנות ( "כתר בספר חי איש לבן (עיין

רז- סימנים מלכות" )רח, כן שנוהג מי ראינו. ולא

ההוראה בית

וואצפ0733750000 או: טל'

ופורים- אדר לחודש הלכתי מדריך מוד27 ע תשפ״ד| א' אדר כ״ה מעודכן

סב. – שים נ מתנות מנות, משלוח המגילה, קריאת פורים, מצוות בכל חייבות נשים בנשים שייך שלא ידע" דלא "עד יין לשתות להן אסור פורים. וסעודת. לאביונים

– בקידוש כמו יין לטעום אך. מותר

מלאכה

סג. יהודי ידי על להסתפר ואין וכדו'. לכבס לנשים ואין בפורים, מלאכה לעשות אין

שהכל כתב ובשו״ע כא). שם שבת(בא״ח בערב י״ד יום חל אם אפילו המנהג לפי לפני הסעודה את עושה אם בבוקר כלשהיא ממלאכה להמנע יש אופן ובכל

הצהרים- אחר גדולה מנחה זמן אחר הסעודה את עושה ואם היום. חצות ימנע

. מלאכה(אחרונים) מלעשות שעות. באותם

ותחפושות בגדים

. סד "זה כי חול, בגדי ילבשו ולא אחרים, יפים בגדים או שבת בגדי לובשים בפורים פורים מערב כבר ללובשם לב לשים ויש בו". ונשמחה נגילה ה' עשה. היום

.) שם ברמ״א ב סע' תרצה (שו״ע

סה. שהיה הנסתר הנס על ולרמוז שמחה להרבות כדי להתחפש הילדים והגים נ ולהיפך נשים בגדים ללבוש לגברים להתיר אין אך שונים. טעמים ומעוד במגילה

נז ס״ק שם החיים וכף ברמ״א, ח תרצו, שו״ע.)(עיין

סו. "ופני שכתוב מה פי על והוא בפורים, להתחפש וכן מסכות ללבוש שנוהגים ש י ולאבד להרוג להשמיד הרוצים אלו לכל או להמן יתחפש שלא ויזהר חפו". המן וכדו זקן לאדם או הכהן, אהרן רבנו, למשה כגון חשוב לדבר יתחפש אלא.'ל״ע,

לפשוט יוכל דקה לצ שזקוק מי שכל כדי הוא, להתחפש שנהגו העיקרי והטעם נותנים ידו הפושט וכל בושה, לידי יבא לא וכך פניו על מסכה ששם ידי על ידו

. לו

סז. - לנפשותיכם מאד ונשמרתם כלי מיני בכל משימוש הילדים את להזהיר יש אשה יש ואם מאיסורא, סכנתא חמירא כי והמזיקים, ביותר המרעישים משחית

לה להזיק עלול הדבר. בהריון

ויכה ידרוס שימחם וקודם ולמחותם, "המן" ושם "עמלק" לכתוב יפה נהג מ סח. לפניו שכר יש ואם מזוהמים, במים אלא שבפיו, ברוק ימחם ולא בסנדלו, עליהם

ההוראה בית

וואצפ0733750000 או: טל'

ופורים- אדר לחודש הלכתי מדריך מוד28 ע תשפ״ד| א' אדר כ״ה מעודכן

כ שם לאובד.)(בא״ח שכר "תנו וסימן: בשכר, ."ימחם אשורי בכתב יכתבם ולא

נה ס״ק תרצה החיים.)(כף רגיל בכתב אלא לו, ודומה ס״ת של כמו מרובע

ואונן אבל

סט. אך מנות, משלוח יקיים שבעה תוך ואפילו אם, או אב על חודש י״ב תוך אבל

( כלל. לאבל ישלחו לא ואחרים אחד, לאדם אלא להרבה ישלח לא סע תרצו 'שו״ע

יח). שם בא״ח ו לו– שלחו ואם אבל שאינו הזוג מבני שאחד וטוב מהם, יקבל ואמו מאביו (חוץ אחרים קרובים על שאבל למי גם שייכים אלה דינים )יקבל.

שלושים. תוך

ע. ביותר( גדולות אפילו בפורים מנות לו לשלוח מותר עני שהוא. בל א שו״ע עיין

ו.) סע' תרצו

עא. החיים (צרור חבריו עם פורים בסעודת להשתתף ואם אב על שנה תוך לאבל ותר מ קצ סעיף יג.)פרק

עב. בין בי״ד בין בשבת, כמו אבלות נוהג אלא הארץ על יושב אינו שבעה בתוך בל א לפרזים וגם למוקפים גם בט״ו. ז סעיף תא סימן ביו״ד השו״ע כדעת '(פוסקים שאינו פי על ואף בשבת. כמו שבצנעא בדברים אלא בפורים נוהגת אבלות שאין חיים באורח השו״ע שכתב כפי ולא השבעה, למניין לו עולה זה ביום מתאבל יד פרק החיים צרור ספר כב; ס״ק תרצו סימן החיים כף עיין ד. סעיף תרצו סימן

כב- סימנים מא פרק ב חלק החדש הראשי הרב בשו״ת עוד ועיין רלו; סעיף.)כג

עג. משום הברכות את אחר אדם יברך המגילה, את קורא אבל אם האשכנזים מנהג ל יא סעיף קמא "שהחיינו.)(קיצוש״ע "ברכת שבעה בתוך אבל הספרדים למנהג בבית אם אמנם "שהחיינו". ברכת כולל המגילה של הברכות כל את מברך

האבל– כמו בדקדוק המגילה את לקרוא שיודע אחר יש הכנסת אדם אותה יקרא

ואחרונים כז ס״ק תרצו החיים.)(כף אחר

. עד – ונן א אחר– מישהו אין ואם אחר. מאדם מגילה קריאת ישמע הקבורה קודם

– בפורים ונקבר אסתר תענית ביום נפטר ואם ברכה. בלי בעצמו יקרא נוהגים

קמא סימן הלכה דרכי (קיצוש״ע ברכה ובלי בצינעא הקבורה לאחר תפילין להניח

. ס״ק)כ

ההוראה בית

וואצפ0733750000 או: טל'

ופורים- אדר לחודש הלכתי מדריך מוד29 ע תשפ״ד| א' אדר כ״ה מעודכן

עה. בכל חייב בפורים אנינות ל״ע ארע ואם השנה, ימות מכל שונה בפורים אונן ין ד תרצו, (סי' בשו״ע מרן כותב וכך יין, ושתיית בשר באכילת ואפילו היום מצוות

)ס״ז ודחי דאבילות דיחיד עשה אתי דלא ויין, בבשר מותר שאונן שאומר מי "יש תורה כדברי שהם נינהו קבלה דדברי בפורים, לשמוח דאורייתא דרבים "עשה

אלא שמע, בקריאת שחייב וכ״ש המגילה בקריאת חייב שגם שכתב שם ברמ״א (ועיין

מס395 גליון תשס״ז, תצוה צופייך קול '; ללילה יום בין שחילק.)

ותענית הספד

עו. אסורין עשר וחמשה עשר ארבעה שהן האלו הימים שני לכל ותענית בהספד לבני בין בלבד, עשר חמשה עושים שהם הכרכים לבני בין מקום. בכל אדם ותענית בהספד אסורים הימים ושני בלבד. עשר ארבעה עושים שהם עיירות

השני ובאדר הראשון. באדר

עז. בפניו חכם על אלא בפורים מספידים. ין א

- חלום ענית ת עח. ישאל אך חלום בתענית מותר עליו עגומה ונפשו חלום הרואה

כך על חכם לכן. קודם

חתונה

עט. ט״ו( וביום י״ד ביום בפורים להתחתן מותר נא ס״ק וכה״ח ח סעי' תרצו שו״ע.)עיין

ההוראה בית

וואצפ0733750000 או: טל'

ופורים- אדר לחודש הלכתי מדריך מוד30 ע תשפ״ד| א' אדר כ״ה מעודכן

– תשפ״ד לשנת מיוחדים דגשים שחל פורים

במו צ״ש4

א. - אסתר ענית ת התענית את מקדימים בשבת, או שישי ביום באדר י״ג חל כאשר באותו שימוש על נתקן התענית עיקר אלא פורענות שאינה משום חמישי, ליום

סי '(רמ״א לדחותה אפשר שאי מכיוון וכן ודור, דור שבכל עמלק כנגד תפילה כח

מס258 גליון תשס״ד, תצוה צופייך קול ב'; סעי 'תרפ״ו.)

ב. – זכור בשבת צדקתך אמירת אין אדר ובט״ו בי״ד כידוע בין וידוי, אומרים שום עליהם חל לא מהימים שבאחד למרות הימים, בשני במוקפים ובין בפרזים

הפורים[ שקודם ובשבת הפורים. ממצוות חיוב ביום חל שי״ד השנה כגון

אין ראשון] וידוי אומרים לא שלמחרתו מפני 'צדקתך' במנחה. אומרים

ג. השקיעה– לפני שלישית סעודה סיים ל לפרזים פורים ערב יחול הקרובה. בשבת

– שבת ויצאה לילה הגיע וכבר שלישית סעודה לאכול התחיל אם הדין מה האם

י" ליל שזה מכיון הנסים' 'על או 'רצה', יאמר רק שיזכיר שאומר מי יש באדר? ד על וגם שבת גם יזכיר הט״ז ולדעת הנסים, על רק שיזכיר שאומר מי ויש שבת. שיסיים טוב כן על למחלוקת, להכנס שלא וכדי דסתרי. תרתי זה אחרת כי הנסים, וישיר תורה דברי יאמר כן ואחרי המזון, בברכת 'רצה' ויאמר שקיעה לפני סעודתו

דכו״ע אליבא יד״ח יוצא. בזה ו שבת, זמירות

ד. - השקיעה לאחר המזון ברכת ומברך הקודם בסעיף כמבואר עשה לא ם א הולכים

ויצא אוכל "היה: י סעי' קפ״ח סי' (או״ח בשו)'ע מרן וז״ל הסעודה, תחילת "אחר וא ה דין וה הסעודה, התחלת בתר דאזלינן המזון, בברכת שבת של מזכיר שבת,

פורים ביום אוכל היה אם וכן. מ״ג ס״ק שם לכה״ח וחנוכה)(ועיין פורים "לר״ח הבן ולדעת הנסים'. 'על המזון בברכת יאמר פורים מוצאי עד סעודתו ונמשכה

כב חי)(חוקת איש הנסים 'על יאמר לא פורים ובמוצאי רצה, יאמר שבת.'במוצאי

ה. – שבת במוצאי ורים פ וטוב מומלץ שבת, במוצאי י״ד ליל חל כאשר השנה השבת צאת אחרי שעה חצי או הכוכבים, צאת אחרי שעה ערבית להתפלל, לפרזים

4 מס258 גליון תשס״ד, תצוה צופייך קול 'עלון ועל לעיל בחוברת שהובא מה פי על מבוססים הדגשים.

ההוראה בית

וואצפ0733750000 או: טל'

ופורים- אדר לחודש הלכתי מדריך מוד31 ע תשפ״ד| א' אדר כ״ה מעודכן

ברעשנו ומי בתחפושתו מי להתארגן, הבית לבני לאפשר כדי מוקצה (שהוא

.)בשבת מותר יהא וכן השבת. בצאת לחול' קודש בין המבדיל 'ברוך לומר ויזהר

המגילה את. לטלטל

ו. - וההבדלה התפילה דר ס ויש המגילה, קריאת קודם יבדילו שהפרזים אומרים יש ינהג אחד וכל ופשטיה, נהרא ונהרא המגילה, קריאת אחרי שיבדילו אומרים "יהי אומרים שבת במוצאי פורים חל אם הרב מרן לפי הספרדים למנהג כמנהגו. עד ה'" "שובה וכו'] עצמי מכין הריני הבא״ח: של [הבקשה קדיש, וחצי שם"

"ואתה המגילה, את וקוראים האש" מאורי "בורא ומברכים בישועתי", הו "וארא ו״עצי הגפן" פרי "בורא ומברך הכוס על מבדיל לשבח" "עלינו ואחר קדוש"

ב א, ס״ק ומשנ״ב י ס״ק תרפה לכה״ח והבדלה.)(עיין. בשמים"

ז. - ולהיפך מוקפת שאינה לעיר שנסע ירושלים ן ב זכור בשבת בירושלים השובתים זכור בשבת הארץ במרכז השוהים או שבת, במוצאי הארץ למרכז לנסוע ובכוונתם פורים בהלכות הבקי לרב לגשת צריכים בפורים, לירושלים לעלות ובכוונתם ביותר וחשובות מאוד מורכבות אלו שהלכות כיון לנהוג, כיצד להם, שיורה

: והתמצית

1) לירושלים לעלות ומתכוון הארץ, במרכז זכור בשבת השוהה רושלמי י בשבת במרכז שוהה שהוא למרות החג מצוות עליו חלים לא שבת, במוצאי לישון בכוונתו אם אבל שבת. במוצאי מגילה מקרא לשמוע חייב ואינו זכור, כל עליו חלים ראשון, ביום לירושלים ולעלות שבת במוצאי שהייתו במקום

ומתנות מנות במשלוח ומשתה, בסעודה מגילה, במקרא וחייב החג, ת מצוו וסעודה– בירושלים. ראשון ביום הוא אם גם לאביונים, שעושה מקום בכל

י״ד לבני רק לאביונים ומתנות מנות משלוח אולם יד״ח, . יוצא

2) לביתו לחזור בכוונתו אם זכור, בשבת בירושלים השוהה המרכז ושב ת מצוות בכל שחייב כיון המגילה, את קוראים שבו למניין ידאג שבת, במוצאי כמו באדר בי״ד החג מצוות עליו יחולו לא בירושלים, ללון נשאר ואם החג.

כז למר שיורד ידי על הפורים ממצוות עצמו לפטור יוכל לא גם אך הפרזים,

המוקפים כבני החג מצוות את לקיים עליו אלא ראשון, ביום. הארץ

ההוראה בית

וואצפ0733750000 או: טל'

ופורים- אדר לחודש הלכתי מדריך מוד32 ע תשפ״ד| א' אדר כ״ה מעודכן

3) כך השונים, המקומות בין הבדל ואין באדר, י״ד ביום פורים חל לארץ בחוץ לגבי דינו משתנה ולא בחו״ל אחר במקום להתארח בחו״ל אדם כל שיכול מספק ויש בט״ו, ויש בי״ד, שקוראים שיש בארץ רק היא הבעיה החג. מצוות

פורים של המצוות כל את ועושים ובט״ו בי״ד פעמיים. קוראים

ההוראה בית

וואצפ0733750000 או: טל'

ופורים- אדר לחודש הלכתי מדריך מוד33 ע תשפ״ד| א' אדר כ״ה מעודכן

– לחיילים הלכות ברזל "חרבות "מבצע

תשפ״ד5

זכור שבת

א. - עמלק מחית מלבנון או, מעזה דם צמאי רוצחים במחבלים שנלחמים חיילים את והן עמלק מחיית מצוות את הן מהודר באופן מקיימים ביו״ש או מסוריה לצורך היא "זכור" שמצוות בגלל זאת כל עמלק". לך עשה אשר את "זכור מצוות

. עמלק מחיית

ב. את יקרא תורה, ספר בו ויש עשרה בו שאין במקום זכור בשבת שנמצא ייל ח ז ס״ק תרפה.)(רמ״א ברכות בלי התורה ספר מתוך זכור. פרשת תורה ספר אין ואם

– לה ס״ק שם מודפס.)(כה״ח חומש מתוך עמלק פרשת את. יקראו אין ואפילו

חומש– להם העולם מן למחותם המצווה ועל עמלק רעת על. ידברו

ג. – פורים שלפני בשבת "זכור" פרשת קראו א ל מצות חובת ידי לצאת יכוונו

אומרים ש וי תצא", "כי בפרשת זכור בקריאת "זכור" גם חובה ידי שיוצא

פורים של התורה. בקריאת

בצבא לחיילים מגילה קריאת

ד. - במלחמה מגילה קריאת חשיבות ובין לוחם הוא אם בין בצבא, נמצא כשחייל שבהם מקרים יש ולעילא. לעילא היא זכותו הלחימה, למקום סמוך הוא אם המצווה מן פטור במצווה "העוסק מדין מגילה מקריאת פטורים."החיילים עם ע״א). מט (פסחים חיובים מהרבה חכמים פטרוהו בהצלה שהעוסק ובמיוחד

יקראו שהחיילים חשוב זאת וגבורה אומץ כוח, ממנה שיקבלו כדי המגילה את

. במלחמה

ה. - טעמים בלי אפילו ולקרוא מגילה קנות ל מגילה לקנות היא ביותר הטובה הדרך

הטעמים– את יודע לא הקורא אם ואפילו בה. ולקרוא מגילה לשאול או קריאתו

וְּעַד מֵּהֹדּו "הַמֶׁלְֶׁך למשל שונה, שמשמעותם דברים יבלבל שלא ובלבד כשרה.

את שינה הרי דבר אותו שנכתב אע״פ כּוש וְּעַד מֵּהֹדּו "הַמֹלְֵּך "כּוש״ּבִמְּקוֹם

5 תשפ״ד ויקהל צופייך, קול עלון מתוך לוקטו. ההלכות

ההוראה בית

וואצפ0733750000 או: טל'

ופורים- אדר לחודש הלכתי מדריך מוד34 ע תשפ״ד| א' אדר כ״ה מעודכן

המגילה ליד טעמים עם ספר שיניח טוב זה ובמקרה בסדר. ואינו המשמעות

המגילה מתוך ויקרא פעם מידי בו. ויסתכל

ו. - המנחה בפלג המגילה את קרוא ל מצאת בלילה המגילה את קוראים כלל בדרך יכול שלא אדם השקיעה. עד החמה מהנץ וביום השחר, עלות עד הכוכבים

- הללו בזמנים המגילה את לקרוא השחר מעלות ביום המגילה את לקרוא יכול פלג משעת בלילה המגילה את לקרוא ויכול החמה. להנץ לחכות חייב ולא

לא הוא המנחה שפלג ואומר חולק חדש שהפרי ואע״פ ד תרצב.)(שו״ע המנחה הביא זאת עם לי". דומיה ולא ולילה תענה ולא יומם "אקרא אומר והפסוק לילה

אמרו שחכמינו כיון המנחה מפלג לקרוא שמותר הסברה את יוסף הברכי

ז ס״ק בי״ג)(שע״ת מגילה לקרוא. שאפשר אפשר אי שבת, הוא י״ג שיום ובמקרה

)ו. תרצב, (מג״א בשבת המנחה בפלג מגילה לקרוא להקדים

ז. - החמה לנץ השחר עלות בין המגילה את קרוא ל את לקרוא צריך לכתחילה את הגבילו לא חכמינו אמנם ישכח. שלא כדי לילה חצות עד לילה של המגילה

המגילה קריאת כי לכתחילה, ערבית תפילת את שהגבילו כמו חצות עד הקריאה

בלילה– וכשקוראים חביבה. לקרוא יכול דחק ובשעת השחר, עלות עד יקרא ערבית להתפלל ששכח מי שעושה כשם החמה. הנץ עד לילה של. קריאה

שלא הנץ לפני יום של קריאה לקרוא יכול לא הנץ, עד לילה של קריאה וכשקורא

דסתרי תרתי. יהיה

ח. – מגילה לו תהיה לא ם א - מר״ח יקרא מגילה לו תהיה שלא חושש אדם אם

– מגילה לקרוא אפשרות לו תהיה שלא או בפורים, כשרה המגילה את יקרא גם אפשרות אין ואם אנשים. בעשרה כשרה, במגילה אדר יג' יב' יא' בימים

, . תרפח ברכה( בלי אדר חודש מראש כשרה ממגילה יקרא הללו- בימים.)ז שכך

ירושלמי" בגמרא כתוב והחודש שנאמר מגילה לקריאת כשר החודש כל תניא

." ט״ו עד ובלבד חלבו רבי אמר לשמחה, מיגון להם נהפך אשר

י״ד ביום אותה וקורא חוזר מגילה, אח״כ לו נזדמן אם, מיהו שם כתוב וד ע" בן בשו״ע כתב עוד ". " בזמנה שלא אותה קרא מ״מ י״ג ביום תחלה קראה אפי' קורא בט״ו, לו נזדמנה ואח״כ מגילה, בידו היה ולא בדרך או בספינה שהיה עיר

בט״ו". אותה ח.)(סעיף

ההוראה בית

וואצפ0733750000 או: טל'

ופורים- אדר לחודש הלכתי מדריך מוד35 ע תשפ״ד| א' אדר כ״ה מעודכן

ט. - מגילה ין א – בחומש לקרוא או כשרה, ממגילה בר״ח המגילה את כשקורא כך מודפסת. מגילה מתוך יד ביום המגילה את לקרוא צריך כלל קורא כשלא

" )י ערוך(תרצא שולחן ב כתוב בלא בחומש אותה קורים כשרה מגילה אין אם

ברכה". אבל קלף, על בקולמוס כתובה ממגילה דווקא שיקרא אומרים ויש

הפמ״ג דברי את הביא ברורה המשנה אבל מג״א.)(ב״ח פסולה בלא לקרות ראוי ש

מודפס בחומש גם ברכה." מגילה תורת תשתכח שלא

לאביונים ומתנות מנות משלוח

י. ) ד סעיף ערוך(תרצה שולחן ב כתב - מנות החלפת לחבירו לשלוח "חייב שתי

ו יט ט, (אסתר לרעהו איש מנות ומשלוח שנאמר: אוכלים, מיני של או בשר מנות

- לו אין, ואם משובח לריעים לשלוח המרבה וכל אחד. לאיש מנות; שתי )כב לקיים כדי סעודתו, לזה שולח וזה סעודתו, לזה שולח זה חבירו, עם: מחליף

- ו יט ט, (אסתר לרעהו איש מנות ומשלוח. כב)"

שהוא המנה את לוקח אחד שכל לרעהו, איש מנות לשלוח החיילים יכולים ן כ או במטבח כשהוא צה״ל של אוכל נחשב שהאוכל אע״פ כי האוכל. בחדר קיבל

– החייל אצל נמצא שהוא ברגע השולחן. על מונח אוכל להיות הפך האוכל הרי

לחברו האוכל את לתת יכול הוא זו ובשעה. שלו.

כמו לחברו מצוי הזה שהאוכל המצוה, קיום שכזה מנות במשלוח אין באמת ו בימי שהיה הפירוד ותיקון לבבות קירוב הזאת בנתינה ואין לו, מצוי שהוא משלוח תורת מהם תשתכח שלא כדי זאת לעשות מצווה זאת עם ואסתר. מרדכי

הזה באופן אפילו המצווה את לקיים וכדי. מנות

יא. פורים לפני לתת אפשר ה? אם אדם בגופו, מצווה שהיא מגילה ממקרא בשונה להיות יכול השליח לאביונים. ומתנות מנות משלוח למצות שליח לעשות יכול יקבל והשליח מחבריו. אחד להיות ויכול מצוה. בני שהם מילדיו אחד או אשתו בו לחבריו אותו ויתן מנות. משלוח בו לקנות כסף או מנות המשלוח את מהאדם

. ביום

יב. קפ״ח סי' הבא״ח)(בתול״ש סתפק ה המנות והגיעו פורים לפני מנות שלח אדם אם הולכין או חובה ידי יצא ולא השולח אחר בזה הולכים האם פורים. ביום לחברו בין המחלוקת את והביא חובה? ידי המשלח ויצא בפורים שקבל המקבל לפי

ההוראה בית

וואצפ0733750000 או: טל'

ופורים- אדר לחודש הלכתי מדריך מוד36 ע תשפ״ד| א' אדר כ״ה מעודכן

הלוי ומנות הדשן תרומת את קיבל המקבל הרי הדשן, תרומת דעת לפי כי וכתב הרב של הדעה לפי אמנם זה. באופן יצא ולכן לאכול מה לו והיה בפורים האוכל

שלח שהמשלח פורים. ביום למקבל המשלח בין דעת קירוב היה לא אלקבץ

הפורים. לפני

יג. - פורים לפני כפקדון המנות את שים ל פורים לפני לחבר המנות את לתת, אפשר הללו המתנות או שהמנות להם ולומר פורים לפני לאביון המתנות את לתת וכן יהיה שאצלכם הפקדון פורים וביום כלל. בו תשתמשו ולא אצלכם פקדון רק הם

כתב כבר אמנם הפורים. ביום והמנות המתנות את מקבלים הם וכך לכם. מתנה

– פורים קודם מנות יתן דלא במאור "וכתוב א ס״ק תרצ״ד )'(סי' במג״א שמא

בשעת רק אלא לכתחילה לא היא הזאת ההצעה ולכן פורים קודם אותם."יאכלו

. דחק

או מנות לרעהו לתת יכול ולא פורים לפני למילואים יוצא אדם אם למעשה ו לו ויאמר פורים לפני מנות לשלוחו או לחבירו יתן בפורים. לאביונים מתנות תתן או לעצמך בו ותזכה פקדון אצלך יהא זה נותן שאני שמה מפורשות לאחרים

- לעני לאביונים מתנות אם או מנות כמשלוח קריאת לאחר בבקר פורים ביום

. המגילה

יד. - מראש התארגן ולא לאביונים מתנות נתן לא ם א ד בשו״ע)(תרצד כתוב מי כי מעות יפריש אחר, ידי על לתת מראש התארגן ולא לאביונים מתנות נתן שלא שיהיה לאביונים מתנות שעיקר ואע״פ לאביון. הכסף את אחר ביום ויתן בפורים לחכות ולא בפורים להפריש עדיף זאת עם פורים. סעודת לקנות כסף להם

העני את שימצא בשעה הכסף את. להפריש

צבאי במחנה סעודה

טו. - בסעודה להרבות חובה עיקר כי החת״ס וכתב ההודאה, היא פורים סעודת עיקר בחנוכה חכמים. תקנת היא לה' מודים שבו והאופן מהתורה, היא ההודאה חובת במקרא ההודאה את קבעו בפורים הניסים. ובעל נרות הדלקת בהלל אותה קבעו יום שבכל וכיוון היין. ומשתה סעודה ידי על נעשה הנס כי וכד'. ובסעודה מגילה אחר יום מכל בפורים שעושים הסעודה אורח את לשנות צריך לאכול, רגיל אדם

הרמ״א כתב ולכן " א. "ם)(תרצא פורי בסעודת להרבות מצוה

ההוראה בית

וואצפ0733750000 או: טל'

ופורים- אדר לחודש הלכתי מדריך מוד37 ע תשפ״ד| א' אדר כ״ה מעודכן

טז. - קלה בוקר בארוחת יוצאים? אם ה זו סעודה חובת כיצד כתב הרמב״ם אמנם "

." ידו תמצא אשר כפי נאה סעודה ויתקן בשר שיאכל ( הלכה ב פרק וחנוכה מגילה

ב ס״ק "ז)(תרצג הט טו.) העיקר כי בוקר בארוחת סעודה חובת ידי שיוצאים כתב

ושמחה משתה ימי דכתיב יום באותו סעודה חיוב דיש הטעם עיקר יצום. שלא " ביום, בו שאוכל הראשונה סעודה וא״כ אכל, דלא סגי ולא סעודת קיים בו

." פורים

יז. - לחם בלי רוחה א לחם בלי בארוחה חובה ידי יוצאים האם הפוסקים דנו. עוד

ט המג״א)(ס״ק ש פי על ואף כתב, לחם לאכול הדין מעיקר חובה שאין בוודאי

כלשהיא בוקר בארוחת ולא הניכרת בסעודה. חייב

יח. - יין תיית ש בין ידע דלא עד בפוריא לבסומי איניש מיחייב רבא: אמר: בגמרא " מרדכי". לברוך המן ארור בשו״ע( נפסק וכן. ב סעיף )תרצה, ויש הרמ״א: וכתב " ומתוך ויישן, מלימודו, יותר שישתה אלא כך, כל להשתכר צריך דאין אומרים הממעיט ואחד המרבה ואחד מרדכי. לברוך המן ארור בין יודע אינו, שיישן

– יין ישתה אם סכנה שיש ובחייל ". לשמים לבו שיכוין ובלבד לשתות לו אין לקיים שיכול ובמיוחד המצווה, מן פטור במצווה העוסק נאמר ועליו וכלל, כלל

הרמ״א כדעת. המצוה

יט. לַעֲשֶׂ֣וֹת֙ ביום היא השמחה עיקר כי. ר אסת" במגילת כתוב - בלילה פורים עודת ס יְּמֵּי אוֹתֵָ֗ם." לַָֽאֶׁבְּיוֹנִַֽים לְּרֵּעֵָּ֔הּוּומַתָנ֖וֹת אִֶׂ֣יש מָנוֹת֙ וְּשִמְּחָָ֔הּומִשְּלִ֤וֹחַ מִשְּתֶֶׁׂ֣ה ( מגילת

ט) אסתר ומכאן " יצא לא רים) פו (בליל בלילה שאכלה פורים סעודת רבא: אמר

? א טעמ" מאי חובתו, ידי כתיב." וְּשִמְּחָה מִשְּתֶׁה יְּמֵּי. ב) עמוד ז דף (מגילה

א" סעיף,)(תרצה ערוך השולחן פסק כן ו יצא לא בלילה, שעשאה פורים סעודת

מקום כל ומ – הגה חובתו: ידי (תשובת. בסעודה קצת וירבה ישמח בלילה גם

)מהרי״ב: להרבות צריך דשם למחר, כמו סעודה אינה אך ברורה המשנה וכתב "

." יותר

זכר את למחות כולו, ישראל עם בשם החיילים, שיזכו רצון יהי ו נשכח לא השמים. מתחת. עמלק


מתוך ארכיון מאמרי איגוד רבני הקהילות

שקל הקודש

הקודש שקל

קהילה יקרה,

ספר נוציא בעז״ה השבת. פרשת התורה שנקרא בו היא פרשת כי תישא, מתוכה נקרא את ״פרשת שקלים״, העוסקת בציווי נתינת מחצית השקל כמצוות חכמים.

בתחילת פרשת פקודי, משה יוזם מעצמו הצגת דין וחשבון כלכלי — סך כל התרומות שהתקבלו ומה נעשה איתם. בין שאר החישובים והסכומים שמוצגים שם, יש גם סכום מיוחד של מחצית השקל שנתן כל אחד ואחד. כלומר, מלבד התרומה שניתנה למשכן, שהייתה לפי נדיבות הלב, לפי היכולת הכלכלית של כל אחד — היה סכום שכולם היו מחויבים בו, סכום אחיד: ״מחצית השקל בשקל הקודש״.

מה עשו עם הסכום הזה? מדובר על כסף, מתכת כסף. ובעיקר מה שעשו עם הכסף — יצקו את האדנים, אדנים מכסף שהיוו את התמיכה, התשתיות שעליהן הועמדו קרשי המשכן, המשכן עמד עליהם. כלומר, כשאנחנו מדברים על הקרשים, לכל הקירות ולכל המבנה של המשכן — התשתית מלמטה בנויה על השוויון, על המכנה המשותף, על העובדה שכולם שייכים במידה שווה לעבודת הקדש. ״העשיר לא ירבה והדל לא ימעיט״. כך בנויה במשכן ההתרחשות הציבורית העיקרית — שכולם שווים.

המלבי״ם אומר בפרשתנו, זה שכל אחד נותן רק מחצית, בא לומר שרק כאשר האדם מצטרף אל הציבור — הוא, משפחתו, וכל השלמה — אז רק אז מוצא הוא את אישיותו השלמה. לדעת איפה באמת נמצא הוא, מה היא הזהות הפנימית שלו, מה מצבו האישי, המוסרי, הרוחני — האפשרות הזאת מוגבלת מאד.

כדי שהאדם באמת יראה את עצמו יראה נכוחה, האם הוא במצב נכון, האם הוא מתקדם — צריך תמיד לבדוק את עצמו ולחבר את עצמו למשהו רחב יותר, ציבורי יותר. לכן הדרך הנכונה היא להתכלל, להיות שייכים למשהו גדול יותר — לקהילה, לבית הכנסת, לאומה. כך כל כך גדולה מעלת תפילת הציבור.

ככל שהחשבונות וההסתכלויות הם מתוך פרספקטיבה ציבורית ולאומית — יש כאן שיקולים ואחריות, צורת התייחסות, שיקול דעת — שקל קודש, הרבה יותר מרומם, מקודש, מדויק יותר, הרבה יותר. כך כתב גם ר׳ שמעון שקופ בספרו ״שערי יושר״ — שככל שהאדם לוקח בחשבון יותר את העניינים הציבוריים, שיקוליו הם יותר קדושים.

כאמור, נקרא את פרשת שקלים, ומתוך כך אנחנו מתקרבים לחודש אדר ב׳ בשבת. אין כמו המלכה אסתר, שהניחה בצד את השיקולים האישיים ושמה לנגד עיניה את השיקולים הלאומיים, הציבוריים, ונכנסה ללוע הארי, לסיכונים לא פשוטים בכלל — וזה מופת לדורות.

ואנחנו בעקבותיה של אסתר, מנסים מראש חודש לאחוז במחצית השקל, בשיקולים הנכונים, בשקל הקודש, שהם עוזרים לנו לראות את עצמנו במבט הנכון, בראי הנכון, מתוך חיבור לכלל.

שבת שלום ומבורך.

אליהו טרבלסי רב בית הכנסת.


מתוך ארכיון מאמרי איגוד רבני הקהילות

בן עיר שהלך לכרך

לכרך שהלך עיר ובן לעיר שהלך כרך בן

: הקדמה כבוד לחלוק בשביל באדר. בט״ו המגילה את לקרוא תקנו התרחש, הפורים חג נס בה הבירה, בשושן

ב שגם חז״ל קבעו הזמן, באותו שוממה שהייתה ישראל לארץ יהושע מימי חומה המוקפות ערים ה כל

המוקפות שבערים הקדושה ישראל. ארץ משאר יתירה קדושה בהן ויש היות, באדר בט״ו יקראו נון בן לא ובגוים ישכון לבדד 'עם הוא כאשר שדווקא ישראל, עם של המיוחדת המעלה את מבטאת חומה

העולם על ולהשפיע לגויים, אור להיות לזכות הוא יכול. יתחשב',

נסע ש אדם יום באמצע והגיע דפרזים) פורים מצוות קיום (לאחר באדר י״ד

הפורים במצוות שנית מתחייב הוא האם באדר, ט״ו ליל במהלך? לירושלים

א. הדין מקור א עמוד יט דף מגילה מסכת בבלי: תלמוד

עתיד אם לעיר, שהלך כרך ובן בט״ו) בו (שקוראים לכרך שהלך בי״ד) בה (שקוראים עיר בן משנה:

למקומו- לחזור לאו- ואם כמקומו, קורא עמהן. קורא

ארבעה בלילי לחזור עתיד אין אבל עשר, ארבעה בלילי לחזור שעתיד אלא שנו לא רבא: אמר גמרא:

אמינא מנא רבא: אמר עמהן. קורא עשר- הפרזים היהודים כן 'על דכתיב? נלמד) זה (מהיכן לה הא הפרזות'? בערי 'היושבים למיכתב לי למה הפרזים, היהודים כתיב מכדי הפרזות', בערי היושבים מוקף פרוז, אשכחן עיר). כבן נחשב אחד ליום בעיר הנמצא (אדם פרוז נקרא יומו בן דפרוז לן: קמשמע

בן מדפרוז הוא, סברא לן? מנא פרוז- קרוי יומו מוקף קרוי יומו בן. מוקף

האם כרך? בן לגבי גם או עיר בן לגבי רק קובע י״ד של השחר עלות

העיתוי הוא י״ד יום של השחר עלות לגביו שרק לעיר, שהלך כרך לבן מתייחסים רבא שדברי פירש רש״י

חיובו: לקביעת

שם: רש״י

שנו– לא עשר בארבעה ולא עשר בחמשה קורא למק. ומו לחזור ועתיד לעיר שהלך כרך דבן

עשר– ארבעה בליל לחזור שעתיד אלא צריך שאינו דקתני הוא העיר, מן יצא השחר עמוד קודם אם

שם- יהיה לא וביום הואיל שם, שעודנו פי על אף עשר, ארבעה בלילי עמהן לקרות פרוז אפילו זה אין

יומו. בן דהשתא בלילה, משם לצאת עתיד- אין אבל למחר לחזור שעתיד פי על אף יום לאותו פרוז הוי

- שהלך עיר לבן הדין והוא עשר, בארבעה בין עשר ארבעה בלילי בין עמהן וקורא פרוז, נקרא אחד ליום

עשר- חמשה ביום שם יהא שלא עשר, חמשה בלילי לחזור עתיד אם לכרך, וקורא ליומו, מוקף הוי לא

עשר- חמשה בלילי לחזור עתיד אין אבל בכרך, שהוא פי על ואף מקומו כחובת עשר בארבעה צריך אין

זמן לאחר לחזור שסופו פי על אף עמהן, וקורא וממתין עשר, בארבעה. לקרותה

לבן גם הקובע העיתוי וא ה י״ד יום של השחר שעלות וכתב עליו חלק אך רש״י, דעת את הסביר הרא״ש

לכרך שהלך: עיר

ג סימן ב פרק שם: רא״ש

בכרך ישנו שאם למימר מסתבר דלא לכרך, שהלך עיר אבן גם דרבא מלתיה לפרש (רש״י) רצה ולא יקרא לעירו יחזור אם אף או עמהם ויקראה ט״ו יום שם וישאר מוקפין קריאת חובת עליו שחלה י״ד ביום

רש״י סברת זהו קריאתן? חובת עליו תחול למה מוקפין קריאת זמן הגיע לא. ן דעדיי כיון עשר, בחמשה אכולה רבא דברי ליישב ויש בירושלמי. מוכח וכן מתניתין, אכולה קאי דרבא משמע דהש״ס לישנא מיהו זמן שהוא היום ומקצת עשר ארבעה ליל שם כשעמד עיר כבן להיות כרך לבן שמועיל וכמו מתניתין

מקצת עד שם ועמד לכרך שהלך עיר לבן מועיל כן כמו קריאתן, חובת עליו וחלה העיר י בנ של קריאתה ונכלל מקומו, אנשי קריאת חובת מעליו נסתלק עמהם אינו מקומו בני קריאת חיוב שבזמן כיון י״ד, יום

עירו בני קריאת בזמן בכרך שהוא כיון יומו בן מוקף ביה וקרינן קריאתן, בזמן להתחייב הכרך בני עם

לכרך שהלך עיר ובן לעיר שהלך כרך בן

יקרא לעירו יחזור אם ואף יומו, בן מוקף ביה וקרינן י״ד, ביום הקוראים מקומו חובת מעליו ונסתלק

ט״ו. ביום

י״ד של השחר בעלות בפועל נמצא האדם בו במיקום תלוי היום שקביעת עולה המאור בעל מדברי

באדר:

א עמוד ו דף שם הרי״ף על המאור: בעל

קורא י״ד בליל למקומו לחזור עתיד שאם קאי לעיר שהלך כרך אבן דרבא דמימרא פירושא נקטינן הכי עתיד אין אם אבל ביום המגילה קריאת זמן שהוא מזרח שיאיר עד שם נשתהה שלא כיון בט״ו כמקומו

בי״ד עמהם וקורא יומו בן פרוז הרי. הוא המזרח שיאיר עד שם ונשתהה י״ד בליל לחזור

שם: רא״ש

שהדבר ואשמועינן חזר, ולא ונתעכב עשר ארבעה בלילי לחזור שעתיד אלא שנו ולא כתב אלפס הרב נתעכב אם אף כמקומו הוא הרי בביתו י״ד לילי להיות בדעתו היה אם מביתו, שיצא בשעה בכוונתו תלוי

עמהם קורא עשר ארבעה בלילי לחזור עתיד אינו אם אבל שמה. ,

קנא סימן חיים אורח איש: חזון

י״ד ליל קודם דעתו נשתנה שאם הכונה אין מביתו, צאתו בשעת דעתו בתר דאזלינן הרא״ש שלשון ואף להיות עיר בן של דעתו י״ד בכניסת שאם כלל סברא שאין מביתו… צאתו בשעת מחשבתו בתר אזלינן

ודעתו בעיר שהוא כרך בן או לשוב, מביתו בצאתו שחשב משום עירו כבני יהיה בט״ו גם בכרך שלא היינו החיוב התחלת בתר ודאי אלא לשוב… שהיתה ראשונה מחשבתו משום כרך כבן יהיה בי״ד לשוב

מוקף או פרוז הוא אם דעתו כפי דינו מכריעין ואז אזלינן י״ד של הכוכבים. צאת

י הלכה א פרק וחנוכה מגילה הלכות: רמב״ם

חזר ולא ונתעכב קריאה בזמן למקומו לחזור דעתו תה הי אם לעיר שהלך כרך ובן לכרך שהלך עיר בן

- הקריאה- זמן אחר אלא לחזור בדעתו היה לא ואם כמקומו. קורא שם שהוא המקום אנשי עם. קורא

הרמב״ם כלשון ה) סעיף תרפח סימן חיים (אורח ערוך השולחן פסק. וכן

במקום או נמצא הוא בו במקום ריאה הק לזמן הכוונה,'האם קריאה 'זמן באומרו הרמב״ם כוונת מהי ⦁ יצא? שממנו

שם משנה: כסף

בו שהוא המקום קריאת בזמן הקריאה בזמן באומרו דבריו שכוונת רבינו דברי לפרש לנו יש כורחך על

. עתה

ג משנה ב פרק מגילה מסכת לרמב״ם המשנה: פירוש

עמהן קורא כן הדבר אין ואם כמקומו. קורא אז ונתעכב עשר ארבעה בליל למקומו לחזור. ו דעת היה אם מאיר כר'. והלכה

יא אות תרפח סימן רבה: אליה

כרש״י הרמב״ם דעת שפירשו יוסף ובית המגיד על תמהני ומזה לרמב״ם. . המשנה בפירוש עיינתי. שוב

קריאה זמן שהוא י״ד ליל לומר רצונו קריאה' 'בזמן שכתב מה (הרמב״ם) ני המיימו פירוש לי נראה אלא שנתעכב אף יום, אור קודם י״ד ליל לחזור ודעתו לכרך שהלך עיר בבן לומר צריך זה ולפי עולם… לרוב

(עמהם י״ד בליל קורא הכי אפילו חזר, ולא.)שם

ב. הפורים במצוות פעמיים התחייבות

ג הלכה ב פרק מגילה מסכת ירושלמי תלמ: וד

כרך ובן וכאן, כאן נתחייב לכרך) (ועבר עשר חמשה לילי דירתו שעקר עיר בן בעי: חייה בר בון רבי

ומכאן מכאן נפטר לעיר) (ועבר עשר חמשה בליל דירתו. שעקר

לכרך שהלך עיר ובן לעיר שהלך כרך בן

א עמוד יט דף מגילה מסכת הרשב״א: חידושי

ט״ו בלילי למקומו חזר אם עמהם וקרא י״ד בלילי למקומו לחזור דעתו ואין לעיר שהלך כרך בן ולענין מצאתי בירושלמי אבל נפטר, שכבר הכרך בני עם שנית פעם ויקרא שיחזור סברא שאין בתוספות כתבו

ט״ו בלילי רתו די ועקר נמלך ואח״כ במקומו וקרא עת בכל פרוז שהיה עיר בן אפילו אלמא חייב… שהוא

לכרך- והלך פרוז נעשה שלא לעיר שהלך כרך בן שכן וכל עמהם. שנית ולקרות לחזור צריך הוא הרי

עמהם שנייה פעם לשנותה שצריך לדירתו, ט״ו בלילי חוזר כשהוא ליומו, . אלא

קיח סימן ב חיים אורח צבי הר: שו״ת

בכרך קבוע דייר ונעשה מעירו לגמרי דירתו שעקר הוא שהפירוש דירתו עקר לשון, שלמי) (הירו נקט ולכן ולא הוא ממש מוקף דבן משום הדין מעיקר אלא בט״ו, לחייבו עליה אתינן קא ריבויא מכח לאו דהשתא גמור מוקף שהוא דמכיון שנית, מתחייב יצא בשכבר גם ולכן חידושו, אלא בו לך דאין לומר בו שייך

המוקפים שאר ככל שנית מתחייב. שפיר

כג סימן א חלק שלמה מנחת: שו״ת

הדין ושורת הדין, שינוי את גורם המקום ועצם עיון… צריך דעתי לעניות זצ״ל… הגרצ״פ שכתב מה גם

כיון אלא פורתא, לשעה שם נכנס רק אם אפילו שם נמצא שהוא המקום כמנהג להתנהג מחייב היה ובתחלת בלילה שם להיות ומצרכינן גברא בתר נמי אזלינן לכן היושבים, וגם הפרזים היהודים דכתיב דכיון בלבד, הימים לאותם רק שם להיות או שם להשתקע דעתו בין חילוק שום דאין נראה לכן היום…

לחייבו גורם חומה מוקף שהוא שהמקום ושעתו מקומו אלא לך אין ט״ו ביום שם להיות שדעתו. וכל

ובט״ו? בי״ד הפורים מצוות מכל להיפטר ניתן האם

תרפח- סימן יוסף ילקוט ח סעיף חומה המוקפים: כרכים

שעת ב באדר ט״ו יום עד שם ושהה בבוקר, באדר י״ד ביום אביב לתל מירושלים שנסע ירושלים תושב בירושלים היה השחר בעמוד אדר י״ד ביום שהרי בכלל, הפורים את מלחוג לגמרי נפטר השחר, , עמוד

היום מצוות מכל נפטר ולכן אביב, בתל היה השחר בעמוד אדר ט״ו. וביום

י״ד של השחר בעלות מצבו כפי יתחייב שלעולם שכתבו, יש: מאידך

נד סימן ב חלק למשה תפילה: שו״ת

עלות אחר י״ד ביום לת״א לחזור דעתו אפילו י״ד בליל שם ונמצא לירושלים שנסע יב אב תל תושב חומה מוקפת שהיא בירושלים שהוא אע״פ י״ד וביום י״ד בליל המגלה את קורא. השחר

למעשה הלכה

מיקומו את לשנות המתעתד אדם שלא כך מראש צעדיו את לתכנן מאוד ישתדל להפך, או לכרך מעיר

בפורים יימצא היכן חלוטה דעתו שתהיה ויקפיד לספקות, . יכנס

בעלות שם היה ואכן בי״ד שם להיות י״ד בליל והן צאתו בשעת הן דעתו והיתה לעיר שהלך כרך בן באותה בכרך נמצא הוא אפילו וביומו י״ד ליל ב מגילה לקרוא, ועליו לפרוז דינו, הוקבע י״ד יום של השחר

. שעה

היה ואכן בט״ו שם להישאר י״ד בליל והן צאתו בשעת הן דעתו והיתה י״ד קודם לכרך שהלך עיר בן בשעת הימצאו מקום עם קשר ללא בט״ו מגילה ויקרא למוקף דינו, הוקבע ט״ו יום של השחר בעלות שם הקריאה.

תכניתו ששינה או י״ד, בליל מדעתו שונה היתה צאתו בשעת שדעתו כגון אחר מקרה בכל זאת, לעומת ( לכרך עבר ט״ו ובליל י״ד, ביום בעירו היה עיר שבן במקרה וכן וכד'), השחר, עלות קודם מהמקום, ויצא ולקרותה המגילה ברכות את לברך יוכל לא אך בט״ו, והן בי״ד הן פורים ולנהוג השיטות לכל לחוש ראוי

מאחר והקריאה הברכות את לשמוע עליו יהיה אלא אחר. ים, עבור


מתוך ארכיון מאמרי איגוד רבני הקהילות

אכילת דג וחלב

אכילת דג וחלב

מקורות

משנה חולין ח א

כָּל הַבָּשָׂר אָסוּר לְבַשֵּׁל בְּחָלָב, חוּץ מִבְּשַׂר דָּגִים וַחֲגָבִים. וְאָסוּר לְהַעֲלוֹתוֹ עִם הַגְּבִינָה עַל הַשֻּׁלְחָן, חוּץ מִבְּשַׂר דָּגִים וַחֲגָבִים.

גמרא חולין קיא ב

איתמר: דגים שעלו בקערה, רב אמר אסור לאכלן בכותח. ושמואל אמר מותר לאכלן בכותח. רב אמר אסור, נותן טעם הוא. ושמואל אמר מותר, נותן טעם בר נ''ט הוא.

רמב״ם הלכות מאכלות אסורות ט ה

דגים וחגבים מותר לאכלן בחלב.

פסיקה

בית יוסף יורה דעה סימן פז

"דגים וחגבים מותר לאכלן בחלב". ריש פרק כל הבשר (קג:) "כל הבשר אסור לבשל בחלב, חוץ מבשר דגים וחגבים". וכתב הר״ן דכיון דלבשלן שרי משמע דלאכלן בחלב נמי שרי, דאיסור בשר בחלב בלשון בישול אפקיה רחמנא, וכן כתב הרמב״ם והרשב״א דלאכלן בחלב נמי שרי. ומכל מקום אין לאכול (דגים) בחלב מפני הסכנה, כמו שנתבאר בספר אורח חיים סימן קע״ג.

דרכי משה אות ד

ולא ראיתי מימי נזהרין בזה וגם בא״ח סימן קע״ג אינו אלא שלא לאכלו בבשר משום סכנה אבל בחלב שרי ועי״ל סימן קט״ז ולכן נראה שנתערב להרב בשר בחלב: (וכן בפר״ח).

הגהות מהרל״ח שם

כל הפוסקים תמהו על הרב״י בזה ורצו לשלוח יד להגיה דבריו.

טור אורח חיים סימן קעג

אדוני אבי הרא״ש ז״ל היה רגיל ליטול ידיו בין בשר לדגים דחמירא סכנתא מאיסורא.

בית יוסף אורח חיים סימן קעג

הכלבו כתב שגם הר״ם נ״ע היה נוהג כן מזה הטעם ולא פירש מהיכן למד הר״ם כן ונראה שלמדו כן מדגרסינן בפרק כיצד צולין (טו:) ההיא ביניתא דאטויא בהדי בשרא [בתנור אחד] אסרה רבא מפרזקיא למיכליה בכותחא מר בר רב אשי אמר אפילו במילחא נמי אסורה משום דקשה לריחא ולדבר אחר [צרעת].

שולחן ערוך אורח חיים סימן קעג סעיף ב

בין בשר לדגים חובה ליטול משום דקשה לדבר אחר וחמירא סכנתא מאיסורא.

שולחן ערוך יורה דעה סימן קטז

[א] משקים שנתגלו, אסרום חכמים דחיישינן שמא שתה נחש מהם והטיל בהם ארס. ועכשיו שאין נחשים מצויים בינינו, מותר. [ב] צריך ליזהר שלא לאכול בשר ודג ביחד, מפני שקשה לצרעת. [ג] ירחוץ ידיו בין בשר לדג ויאכל פת שרוי בינתים, כדי לרחוץ פיו.

ערוך השולחן יורה דעה סימן פז אות טו

כבר נתבאר דבשר חיה ועוף מותר מן התורה, ומדרבנן אסור לאכלו, ולכן מותרים בבישול ובהנאה, וכן הכריעו גדולי אחרונים, ודלא כיש שרוצים להחמיר בזה, וכן הדין בבשר בהמה עם חלב חיה. אבל בשר דגים וחגבים אין בהם איסור אכילה בחלב אפילו מדרבנן, ופשיטא שיכול לבשל דגים עם חלב ולאוכלן, וכן המנהג פשוט בכל תפוצות ישראל.

ודע שטעות נפל בספרו הגדול של רבינו הב״י, שכתב שאין לאכול דגים בחלב מפני הסכנה כמבואר באורח חיים סימן קע״ג, ושם מבואר על בשר בדגים שיש סכנה, וכבר השיגו רבינו הרמ״א בספרו דרכי משה. ויש שרוצים לקיים זה ואמרו שמצאו בספרי הרופאים שיש סכנה בדגים בחלב, ואינו כן, דרבינו בחיי כתב בפרשת משפטים "וכן דעת הרופאים בתערובת דג וגבינה שנתבשלו כאחד שמוליד תכונה רעה וחולי הצרעת", ע״ש, ולא בדגים בחלב. ועוד דאם כדבריהם למה לא קבע זה בשו״ע, ועוד דכל העולם אוכלים זה ונחשב למאכל חשוב. ולכן לית מאן דחש להא מילתא, ויכולים לאכול בלי שום קפידא חלילה.

רופאים

פתחי תשובה יורה דעה סימן פז ס״ק ט

ועיין בתשובת חינוך ב״י סי' ס״א שמקיים דברי הלבוש דאסור לאכול בחלב משום דחקר אצל חכמי הרופאים דדוקא דגים המטוגנים עם חמאה מותר לאכול אבל דגים המבושלים בחלב יש בו סכנת חולי דדגים מקררים מאד וגם החלב רע ומזיק לגוף.

יד יהודה (לנדא) פז י

האחרונים כתבו לאסור אכילת דגים בחלב מחמת סכנה, והוא דבר שאין לו יסוד בדברי חז״ל רק מהלכות הרופאים, לכן הכל לפי המקום והזמן, שאין כל הזמנים והמקומות שוים בטבע.

כנסת הגדולה הגהות בית יוסף אורח חיים סימן קעג

וראיתי נוהגים ליטול ידיהם בין גבינה לדגים, ולא מצאתי סמך לדבריהם, שהרא״ש לא היה נזהר אלא בין בשר לדגים. ועם כל זה, אני מן הנוהגים כן. וכבר שאלני החכם השלם הרב כמה״ר אשטרוק ן' שאנג׳י ז״ל בהתאכסנו אצלנו, אם יש איזה סמך למנהג הזה מאיזה שום פוסק, והיתה תשובתי שלא ראיתי זה בשום פוסק. אמנם, כך היה מנהג מורי הרב ז״ל ורבנים אחרים, ואולי סמכו, דכיון דאסור לאכול גבינה עם דגים מפני הסכנה, כמו שכתב רבינו המחבר ז״ל בטור י״ד סימן פ״ז דף ע״א ע״ג, הוא הדין דצריך ליטול ידיו בין זה לזה, דומיא דדגים עם בשר.

שו״ת חתם סופר חלק ב (יורה דעה) סימן קא

אלא משום דחזינן לרמב״ם דרב גוברי' ברפואות וטבעיות שהשמיט הנ״ל ע״כ ניסה בחקירתו ומצא שנשתנו הטבעיי' בזה ובשכנה״ג בא״ח ראיתי שכ' מ״ש הר״בי בי״ד לאסור דגים עם חלב כמבוא' בא״ח שצווחו עליו הא בחלב ליכא קפידא כלל וכ' שכונתו כך כמ״ש בא״ח שבשר עם דגים מסוכן על פי רופאים הכא נמי עם חלב מסוכן על פי רופאים שאמרו כן ולפע״נד זה אינו אמת ונאמן עלינו הרמב״ם גדול הרופאים.

מחזיק ברכה (חיד״א) יורה דעה סימן פז אות ד

מרן בב״י כתב שאין לאכול דגים בחלב מפני הסכנה והאחרונים כתבו שהוא ט״ס דדוקא בבשר הוא סכנה. והרב כנה״ג. .

ולפי קיצורי נראה דעל כרחין צ״ל כמ״ש הט״ז דט״ס נפל בבית יוסף דישובו של הרב שיירי כנה״ג לא שמיע לי. דהוא פירש מ״ש מרן כאן בב״י ומ״מ לאכול דגים בחלב מפני הסכנה אסור כמ״ש בא״ח סימן קע״ג דכונתו דאסור מפני הסכנה כמו שאמרו הרופאים על דרך שנתבאר בא״ח סי' קע״ג לענין דגים עם בשר דמפני הסכנה אסור ע״ש וכמה מהדוחק יש בזה חדא דהא מילתא חדתא היא דאמרו הרופאים דאיכא סכנה בדגים עם חלב, ומהיכן נדע זה והי״ל למרן לבארו. ותו דאם כדבריו אמאי לא כתב זה בש״ע ולא בא״ח סי' קע״ג ולא בסימן זה ולא לקמן סימן קט״ז על כן היותר נראה הוא דט״ס נפל כמ״ש הרב ט״ז.

וכזאת וכזאת כי הני תרי דוקיי ק״ק על מה שישב הרב בית דוד י״ד סימן ל״ג דברי מרן הנזכר והאריך להעמיד דבריו עש״ב. ולי ההדיוט כל זה איננו שוה לי בכל עת אשר אני רואה דמרן סתם דבריו בתכלית וכל כי הא צריך לאודועי ואם אמרו שהפוסקים איבעיא להו לפרש דבריהם עאכ״ו מי שדרכו לפר״ש והוא אחרון מרן ז״ל ומדוע לא כתבו על השלחן הטהור וכמו שכתבנו לעיל.

שו״ת רב פעלים (בא״ח) חלק ב - יורה דעה סימן י

על כן נראה דאין להתיר דגים בחמאה, ואנן אתכא דמרן ז״ל סמכינן דאסר בחלב, ורבים מן האחרונים דס״ל דמרן ז״ל איירי בכל גוונא, ולא כתב חלב בדוקא. ועוד מצינו שהרב פחד יצחק שהיה רופא מובהק וכתב שלא מצא שום נזק בזה בחכמת הרפואה, ועכ״ז כתב כיון שהדבר יצא מפי המלך הרב בית יוסף, מנעתי מתוך ביתי אכילת דגים עם גבינה וחמאה, ותו לא מידי עכ״ל. ועל כן אנחנו יש לנו לחוש לזה לאסור דגים, בין עם גבינה בין בחמאה, ועוד המנהג פשוט וידוע פה עירנו בגדאד, דאין אוכלים דגים מטוגנים בחמאה, ורק הגוים אוכלים כן, ושמענו שבכפרים שאין להם שמן שומשמין מטגנים דגים בחמאה, ואין לסמוך על מנהגם בזה, דעבדי מחמת חסרון ידיעה, מיהו אם חיותם תלוי בכך, יש להעלים עין מהם, ואין למחות בידם, אבל בתוך עירנו ודאי נמחה ביד מי שרוצה לאכול דגים מטוגנים בחמאה, והשי״ת יאיר עינינו באור תורתו, אכי״ר.

שו״ת יחוה דעת חלק ו סימן מח

וקצת קשה שאם הוא טעות סופר בבית יוסף וצריך לומר דגים בבשר, אין לזה שום קשר עם הנאמר לעיל בבית יוסף, שעוסק בדין אכילת דגים בחלב, ומה ענין בשר ודגים לזה? … וכן ראוי לנהוג להחמיר בין בחלב עם דגים ובין בגבינה עם דגים. ומכל מקום לענין חמאה עם דגים, רבו האחרונים המקילים בזה. .

שם בהערה

ולפע״ד חומרא יתרה היא לאסור בזה אף בדיעבד, כיון שהרמ״א והט״ז והש״ך והפר״ח הוכיחו להתיר אף לכתחלה, ממה שאמרו (בחולין קיא:) דגים שעלו בקערה מותר לאכלם בכותח, ואפילו את״ל שיש חילוק בין כותח לחלב, מ״מ הואיל וגדולי האחרונים מתירים, ומחלוקת היא בין הרופאים בזה, כמו שיתבאר להלן, ומרן החיד״א במחב״ר (סי' פז) סובר ג״כ להקל. ובשו״ת זבחי צדק ח״ג (סימן קמג) נטה ג״כ להקל וכמו שיתבאר להלן, עכ״פ בדיעבד בודאי שיש להתיר. וזה ברור.

נר מצוה יא קפו

וחביבים עלי דברי גאון עוזינו החיד״א, כי לדידי חזי לי דהוי כחד מן קמיא היושבים ראשונה במלכות שמים, וכמו שאמרו על הרמב״ם, ממשה עד משה לא קם כמשה, כעת יאמר מיוסף עד יוסף לא קם כיוסף, כלומר ממרן רבינו יוסף קארו עד רבינו יוסף אזולאי לא קם כיוסף. כי הגדיל לעשות ספרים הרבה, ולכל בני ישראל היה אור ומלאה הארץ דעה את ה' כמים לים מכסים. וכן העיד עט״ר מר אבי בשם רבינו משה חיים ז״ל שלא היה נוטה מדברי החיד״א בין להקל בין להחמיר, ושקבלנו עלינו הוראות החיד״א כדרך קבלת דברי מרן השלחן ערוך. לפיכך יש לנו סניף גדול לסמוך להקל על הרב יד דוד ולהתיר דגים מטוגנים בחמאה, כיון דאעיקרא הוא יסוד רעוע. ואף שמעולם לא אכלנו בביתנו דגים עם חמאה, וכן נוהגים הרבה משפחות בעירנו, ואפשר שלא יערב להם טעמו וריחו, מכל מקום גם בעירנו יש שאוכלים דגים מטוגנים בחמאה, וכן היה נוהג להקל הרה״ג רבי שלום ישראל נוריאל וכו', וכן העיד לנו שד״ר דק״ק צפת ת״ו, שבכל ערי אשכנז נוהגים להקל, וכן מנהג רבני האשכנזים בצפת, לכן אנשי עיר במביי שנוהגים להקל בזה ישארו במנהגם, וכן כל אחד ואחד יעשה כמנהגו בזה. ואפשר שגם הרה״ג רבי יוסף חיים אילו היה רואה דברי היד דוד היה מסכים גם כן להקל בזה וכו'. עכת״ד. וכן כתב בספר כף החיים להקל בחמאה עם דגים. וכן עיקר להלכה.

שמש ומגן ד יו״ד סימן יב

ולדעתי זה תלוי באנשים האוכלים, שמי שיש לו דמיון ואינו רוצה לאכול דגים עם חלב או גבינה או כותח, לא תוכל להסיר לו הדמיון וראוי להניחו וכו' אבל מי שישאל על ההלכה, אם מן הדין מותר או לא, תגיד לו בקול רם שמותר וכו', אבל למדומיינים לא יועיל כל זה, ולכן טוב להניחם במנהגם.

גם בענין דגים בחלב או בחמאה או בגבינה, ראיתי אותו שהאריך לחלוק על הראש״ל ביחוה דעת ח״ו סי' מ״ח. אבל לפי מה שראיתי ביחוה דעת שם, גם הראש״ל האריך להביא ראיות להתיר, וכמו שכ' בעמ' רנ״ח בהערה למטה, ע״ש. […] וגם בסוף הפסק הביא הרבה פוסקים שסומכין על החיד״א זצ״ל, ובמסקנא שלו ג״כ לא כתב לאסור מן הדין, […] הנה מעולם לא אסר מן הדין, רק כתב שיש להמנע וכו' והמקילים יש להם על מה שיסמוכו, א״כ דעת הראש״ל שליט״א מבוארת יותר לקולא ולא לחומרא, ע״ש.


מתוך ארכיון מאמרי איגוד רבני הקהילות

דבר תורה ערב שבת קודש

דבר תורה ערב שבת קודש

חכמים עומדים על ההבדל בין הציווי לבניית המשכן ובין הביצוע. הציווי החל מכלי המשכן ולאחריהם עבר אל המבנה עצמו, ואילו בביצוע הסדר היה הפוך – קודם כל נעשה המשכן ולאחריו כליו. השינוי הזה מצביע על שני ממדים שקיימים במציאות – מימד המחשבה וממד המעשה, שהם התנוצצות של הפעולה הא־להית העליונה ושל העשייה האנושית. בספרים הקדושים הם מכונים ׳אור ישר׳ ו׳אור חוזר׳.

המחשבה מתחילה תמיד מהתכלית המבוקשת, ורק משם ניגשת לשלבים הנדרשים בשביל התכלית. משל לאדם שחושב לייצר מוצר מסוים, ומשם ניגש לכל השלבים הנדרשים בשביל המוצר המוגמר. לעומת זאת, המעשה מתחיל מלמטה, מהאמצעים הרחוקים, עד שמגיע בסוף אל התכלית – המוצר המוגמר.

זהו הפער בין איש חזון ואיש מעשה. כוחו של איש החזון ברוח, בשמחה וברעננות, הבאים מתוך המחשבה על המוצר המוגמר. לעומתו, כוחו של איש המעשה הוא ביכולת להוציא את החזון אל הפועל, בצורה מקצועית ומדויקת. דעתו מונחת בפרטים, בשלווה ורוגע, הוא בונה כל אחד מהם בצורה טובה ורק אחר כך עובר לשלב הבא. לפעמים אנשי חזון נטולי סבלנות ומתינות לתהליך הבנייה האיטי.

לכן, טבע ה׳ בסגולת הנשמות המעשיות את צינון הלהט של התכלית, כדי שלא ידחקו תמיד אל התוצאה הסופית וידלגו על שלבים ופרטים חיוניים בבניין המעשי. אך הסכנה מכך היא אובדן החזון – התעסקות מרובה בפרטים עלולה לגרום להצבת חזונות אחרים, חלקיים ורגעיים, תחת החזון הסופי הגדול.

החיבור בין משה לבצלאל הוא חיבור בין חזון ומעשה, בין שמים וארץ, בין אור ישר ואור חוזר. משה מאיר את התכלית העליונה, מה שהיה במחשבה תחילה. ולכן דווקא הוא הקים את המשכן בפועל. סוף מעשה, שהוא הקמת המשכן בסוף פרשת פקודי, היה על ידו, כי דווקא אנשי החזון יכולים לחבר את כל השלבים המעשיים אל התכלית הגדולה. לעומת זאת, בצלאל היה המוציא אל הפועל, המיישם את החזון הגדול.

ויש בשמו סוד גדול – בצלאל הוא הצל, והוא תולדה של האור, בן אורי. אם המוציא אל הפועל יחשוב שהוא עצמו האור, הרי שיהא בכך חורבן העולם ושקיעתו בסיאוב וקלקול. מנגד, אור לבדו לא יוציא את הכלים אל הפועל. לכן צריך שיהיה בצלאל, אך בן אורי. רק כך יהא חיבור אמיתי של חזון ומעשה, ותשרה השכינה במעשה ידינו.


מתוך ארכיון מאמרי איגוד רבני הקהילות

יום שלישי, 5 במרץ 2024

מידת הביטחון בה מהדורה ד לדפוס - מלחמת חרבות ברזל (2) אדר א

בה הביטחון 'מידת

טולידאנו מרדכי חביב

לרגל מיוחדת מהדורה

ברזל חרבות מלחמת

תשפ״ד

טולידאנו מכון

. טל02-9932573. ד. אatoled@gmail. com

מוקדש בחוברת הלימוד

והחשת ישראל כלל ת להצלח

במהרה השלמה! הגאולה

ישראל קרן הרם מלכנו, "אבינו

!"עמך

טל052-4317113 טולידאנו. יב חב הפצה:

מנצור צור כריכה: עיצוב

© למחבר שמורות הזכויות כל

מהדורה רביע - ית שבט ירושלים תש פ״ד

. ד. אhavivtoled@gmail. com

העניינים תוכן

ומעלתה הביטחון מידת חשיבות א. … 8

בה הביטחון מן היוצאת התועלת 'ב. … 10

אמונה בין. ג ל ו ביטחון, ה יותר גדול … 12

טוב" ועשה בה' "בטח הפסוק פירוש ד. … 17

בה הביטחון מידת הגדרת 'ה. … 19

היכן עד ו. הביטחון במידת י? שתמש … 45

בי ז. צרה בעת טחון … … 53

והשתדלות בה' ביטחון ח. … 58

סוף ים כקריעת לזווגן קשה ט. … 69

בזיווג והשתדלות בה' ביטחון י. … 75

מלחמה בעת בה' ביטחון יא. … 79

הַּדֶּרְֶּך תְּפִלַּת … … 92

לַּקְּרָּב הַּיְּצִיאָּה לִפְּנֵי תְּפִלָּה … 93

יִשְּר עַּם לְּהַּצְּלָּחַּת ָּתְּפִלָּה אֵל … 95

לע״נ

כוחות ואנשי האזרחים החיילים, כל שמחת ביום ה' קידוש על שנרצחו הביטחון

ארץ ברזל 'חרבות ובמלחמת תשפ״ד.'תורה

דמם תכסי! אל תנצב״ה

לרפואת כוחות ואנשי האזרחים החיילים, כל

הביטחון שנפצעו תשפ״ד תורה שמחת ביום

ברזל לחמת׳חרבות ובמ'

להחזרת

במהרה בעזה השבויים החטופים, ל כ ונפשם בגופם בריאים

5 | דבר פתח

דבר פתח

אויבים פרצו תשפ״ד תורה שמחת ביום במאות וטבחו א״י, שערי את מעזה ארורים

רבים וחטפו, באכזריות יהודים ואלפי

ברזל "חרבות מלחמת פרצה מאז.". מהם של טבעי זמן הוא מלחמה זמן חש שות

ודאג והן בחזית, הנמצאים לחיילים הן, ות בעורף הנמצא העם ולהמון. לחיילים התחזקות היא לזה, היחידה התרופה כבר יצאה זו חוברת בה'. הביטחון במידת אותה מוציאים אנו ועתה מהדורות, במספר בנושא נוסף פרק עם חדשה במהדורה

מלחמה בשעת בה'.""ביטחון

ב, הגאולה וקירוב עמ״י לשלום תפילה

לידאנו טו מרדכי חביב

6 | בה הביטחון 'מידת

לרפואת

סלטנת רחל בן דוד

חנה בת לאה

נירה בת ענבר

אבלין בן עידן

לע״נ

רבקה בת פרחה

| 7

לע״נ

המאירי ישיבת ראש מו״ר

זצוק״ל זעפרני שמואל הרב

זצ״ל לרב מאד יקרה היתה בה' הביטחון. מידת

הבאתי מהדפוס, הראשונה המהדורה כשיצאה

החוברת את לרב גדולה, חה שמ שמח והוא, ואף החוברת, כל את קרא יום באותו וכבר בנושא מיוחד שיעור בישיבה העביר למחרת

הלימוד את לחזק כדי בה' הביטחון מידת

זה. בנושא

תנצב״ה

8 | בה הביטחון 'מידת בה הביטחון 'מידת

ומעלת הביטחון מידת. חשיבות א ה

: בתהילים)(לב, י אומר ע״ה המלך דוד

היא: תו וכוונ יסובבנו", חסד בה' "והבוטח

בה- ובוטח רשע '"אפילו יסובבנו "חסד

אפילו כן, אם. תשיט רמז תהילים שמעוני )(ילקוט ולכן הביטחון, במידת לאחוז יכול הרשע

הגר״א וכתב ממנו. אף נדרשת היא (משלי

)כב, יט מידת היא התורה כל שתכלית מידת את לקנות שזכה ומי בה'. הביטחון

שכותב כפי הכל, קנה הביטחון, הרב

אמונים, (שומר זצ״ל ראטה אהרן ר' הצדיק,

לך אין כי "דע, : ז פרק והתחזקות )'ביטחון הביטחון במידת תלוי שאין דבר."כמעט את לעבוד הוא הזה בעולם האדם תכלית בשלמות יתברך אותו לעבוד אפשר ואי ה',

. א 9 | בה ומעלת׳הביטחון חשיבות

יעקב ר' שכותב וכפי הביטחון, מידת, בלי

מדובנא המגיד לשער דמה הק המידות, (ספר

עבודת עניין נתבאר אשר "אחר: )הביטחון להסמיך וישר טוב כי ראיתי האלוקים, הזה התנאי עם אך כי הביטחון, שער אליו העבודה בדבר חובתו להשלים בידו, יהיה ית באלוקים הביטחון לו יחסר אם,'כי בבני בנדיבים, ויבטח מעוזו הנברא וישים

תמה ודה עב ית' ה' את יעבוד איך אז אדם, בגופו עצמו את מסר לא אשר אחר ושלמה

יתברך הבורא אל?"ונפשו

10 | בה הביטחון 'מידת

. ב הביטחון מן היוצאת התועלת 'בה

מן היוצאות הגדולות התועליות אחת הנפשית הרגיעה היא בה', הביטחון

שכותב וכפי מצב. בכל והשמחה בחיי רבנו

"הבוטח: ה פרק הביטחון, שער הלבבות, )'(חובות

מצד הלב ובמנוחת הנפש שלות ב הוא ה' על נעשים שהם ביודעו עליו, שנגזר מה ה 'מאת ולעולם הזה בעולם לו שמתאים מה כפי בדאגה הוא ה' על בוטח ושאינו וכו', הבא בדומה כתב וכבר ממושך". ועצב תמידית

שמתועלת, פתיחה הביטחון, כן)(שער לפני לכך שהוא מצב בכל "השמחה היא הביטחון

עליו, עובר טבעו נגד שהוא פי על, ואף

| בה מ׳הביטחון היוצאת התועלת ב. 11

אלא לו עושה שאינו בה' בטחונו מחמת

ביותר1 לו "הטוב.

1 ר מביא ה', פרק הביטחון שער הלבבות 'בחובות

העוסק טחון הבי בעל בין הבדלים שבעה בחיי ומה בה'. לבטוח בלי בפרנסה העוסק לבין בפרנסה,

שם השני ההבדל הוא כאן. שהבאנו

12 | בה הביטחון 'מידת

גדול ומה וביטחון, אמונה בין מה. ג? יותר

מכות במסכת הגמרא: (כג-: כותבת ). כד עשרה ושלש מאות שש שמלאי, ר' "דרש מאות שלש למשה. לו נאמרו מצוות החמה ימות כמנין לאוין וחמשה, ושישים

אבריו כנגד עשה ושמונה וארבעים מאתים ו אחת על והעמידן דוד בא וכו'. אדם. של

מי ה' לדוד מזמור טו )(תהילים דכתיב עשרה, על והעמידן ישעיהו בא וכו'. באהלך יגור

בא וכו'. צדקות הולך לג )(ישעיה דכתיב שש, הגיד ו )(מיכה דכתיב שלש, על והעמידן מיכה

חזר וכו'. טוב מה אדם לך והעמידן ישעיהו

ה אמר 'כה נו )(ישעיה שנאמר שתים, על חבקוק בא וכו'. צדקה. ועשו משפט שמרו

וצדיק ב )(חבקוק שנאמר אחת, על והעמידן נראה הללו, הגמרא מדברי יחיה". באמונתו

| יותר גדול ומה וביטחון אמונה בין מה ג. 13

יותר אף והיא התורה יסוד היא שהאמונה

בה הביטחון ממצות.'גדולה

, אולם הרמב״ן כותב הבטחון ו האמונה (ספר

כל יסוד היא שהאמונה שאף, א )'פרק הביטחון מצות זאת בכל כולה, התורה מסביר הרמב״ן אותה. וכוללת ממנה גדולה עניינים שני הם והביטחון שהאמונה שם האילן, כמו היא שהאמונה שונים, בוודאי הפרי הפרי. כמו הוא והביטחון לא האילן אך לו, שקדם האילן על מלמד

ממנו לצאת שעתיד הפרי, על מלמד בהכרח לשונו וזה פירות. ללא אילנות יש שהרי עניינים שני הם והביטחון "האמונה, שם: לו צריך חברו ואין לחברו, צריך, שהאחד בלב ומתקיימת לביטחון קודמת שהאמונה עמה הביטחון שאין פי על אף המאמין אינה ולפיכך בקיומה, לו צריכה ואינה

14 | בה הביטחון 'מידת

עליה מורה הוא, טחון הבי אבל עליו. מורה ולא לה קודם להיות לו אפשר שאי

יקרא הבוטח וכל בלעדיה. להתקיים כי. בוטח יקרא המאמין כל לא אך מאמין, הפרי כמו והביטחון האילן, כמו, האמונה שגידל העשב, על או האילן על לאות והפרי לאות העשב או האילן ואין ההוא. הפרי את

פרי עושים, נם שאי אילנות יש כי הפרי, על אילן בלא פרי אין אבל הרבה. עשבים וכן

כל והאמונה הביטחון וכן וכו'. עשב. : או אלא בוטח אדם שאין לפי מאמין, הבוטח למלאת בידו שהיכולת בו שמאמין במי לפעמים כי בוטח, המאמין כל ואין שאלתו. קיבל כבר שמא או החטא, יגרום שמא ירא

לו שה שע בניסים הטובים מעשיו על

הבורא."

| יותר גדול ומה וביטחון אמונה בין מה ג. 15

במילים הרמב״ן דברי את להסביר אפשר במציאות מאמין להיות יכול יהודי אחרות. כללי באופן בעולם והשגחתו יתברך. ה' יכול תמיד לא היהודי עצמו, לגבי אולם מחמת מבוקשו את שיקבל בטוח להיות אולם אחרת. סיבה מחמת או, עוונותיו

וח בט הוא בהכרח בה', בוטח יהודי כאשר הטוב את לו ויעשה מבוקשו את ימלא שה'

עבורו. ביותר

חד היא שאמונה לומר, אפשר יותר ובעומק ה במציאות מאמין שהיהודי היינו 'כיוונית, בגלל שבהכרח אומר זה אין אבל והשגחתו, יכול שהיה מבוקשו כל את ימלא ה' זה אחרת סיבה או עוונותיו מחמת. לקבל,

דו הוא הביטחון אמנם, היינו כיווני, ה במציאות בוטח רק לא 'שהיהודי את ימלא שה' בוטח גם הוא אלא והשגחתו

16 | בה הביטחון 'מידת

עבורו2 טוב שהכי מה לפי מבוקשו כעת. גדול שהבוטח אומר הרמב״ן מדוע מובן

. מהמאמין

2 בה לבטוח היהודי על האם לשאלה ניכנס לא 'כאן

הטובה את רואה לא שהיהודי אף יעשה בעניו שהטוב הטוב את לראות לבטוח צריך שמא או עיניו, לפי

"ה על 'בדיון ה בסעיף לקמן בזה ע' והנגלה. ,'הנראה החזון בין מחלוקת בזה שיש יעשה", בעיניו הטוב

זצ״ל מלובוויטש והרבי זצ״ל. אי״ש

| טוב ועשה בה' בטח הפסוק פירוש ד. 17

ועשה בה' "בטח הפסוק פירוש. ד אמונה ורעה ארץ שכון "טוב

הקמח כד בספרו אשר בר בחיי רבנו

הפסוק את מפרש 'ביטחון ערך )'לת (בתחי

לז, ג: )(תהלים ארץ שכון טוב ועשה בה' "בטח הזהיר ע״ה המלך דוד אמונה". ורעה כתב כך ואחר הביטחון מידת על תחילה כותב היה שאם טובים, מעשים לעשות היינו בה'', ובטח טוב 'עשה דהיינו להיפך, השכר נתינת על הוא שהביטחון מבינים

זה דבר ובוודאי שעשה. ם הטובי במעשים כבר שהרי הביטחון, במידת מכשול הוא

כעבדים תהיו "אל: באבות)(א, ג כתוב פרס לקבל מנת על הרב את."המשמשים טוב ועשה בה' "בטח המלך דוד כתב,"לכן לעשות לך שיעזור בה' שתבטח והיינו פי על אף אמנם, טובים. ומעשים מצוות

18 | בה הביטחון 'מידת

לעשות לך שיעזור בה' לבטוח אתה שצריך אתה חייב בוודאי טובים, ומעשים מצוות שאם פרנסה, בענייני השתדלות לעשות גם יתפרנס מאין בפרנסה, השתדלות יעשה לא המלך דוד ואמר הוסיף זה ועל: ויחיה? וקרוב שכן שתהיה כלומר ארץ", "שכון עם ומתן במשא הארץ בענייני בהתעסקותך

, אולם להתפרנס. שתוכל מנת על הבריות, ממצוות להתבטל לך שהותר פי על אף פרנסה בענייני לעסוק כדי טובים, ומעשים דרך בכל ארוויח כן אם תאמר שלא לכך ביושר, ושלא ביושר בין אפשרית, וחבר ריע מלשון אמונה", "ורעה, נאמר: באמונה ומתן למשא שתתחבר היינו

השקר מן. ותתרחק

ה. | בה הביטחון מידת 'הגדרת 19

. ה הביטחון מידת הגדרת 'בה

בחי רבנו י פ״א הביטחון שער הלבבות, )(חובות שלושה כוללת הביטחון שמידת כותב

: עניינים1 נפשית2 שלוה. . מלא ביטחון.

ספק3 שום. ללא עבורו יעשה שה' בוטח. חושב שה' מה לפי ביותר, הטוב את

לו. שמתאים

עניין כל הלבבות חובות בדברי ב״ה ננתח

עצמו: בפני

1. הנפש שלוות

או ודאגה פחד של צב במ שנמצא יהודי על אצלו מעיד זה דבר נפשית, רגיעה חוסר

בה3 ביטחון 'חוסר ברכות במסכת הגמרא.

3 קדושים של בנן זצ״ל, לוין רפאל הרב בשם שמעתי כל הם דאג״ה שאותיות זצ״ל, לוין אריה הרב

20 | בה הביטחון 'מידת

הולך שהיה אחד בתלמיד מעשה מביאה ). (ס אותו ראה בשוק. יוסי בר' ישמעאל ר' אחרי אמר ולכן מפחד, שהוא יוסי בר' ישמעאל ר'

: לג, יד כתוב)(ישעיה שהרי חוטא, שהוא לו

אותו עליו הקשה חטאים". ון בצי "פחדו "אשרי: כח, יד כתוב)(משלי והרי תלמיד, בר ישמעאל ר' לו ענה תמיד"? מפחד 'אדם ופירש תורה. דברי על נאמר זה פסוק יוסי,

אדם "אשרי: כתיב תורה בדברי שם)(ד״ה רש״י שמתוך ממנו, תשתכח שמא תמיד, מפחד מעשה ועוד תמיד". לשנותם מחזיר הוא כך

הולך שהיה נתן בר יהודה על רא, בגמ שם רב לו אמר ונאנח. המנונא רב אחרי ייסורים להביא רוצה אתה האם המנונא,

על מרמזת שהיא ב' האות מלבד ה' עד מא' האותיות

מחמת ה ז דאגה, לו שיש יהודי והיינו הביטחון,

בה ביטחון לו.'שחסר

ה. | בה הביטחון מידת 'הגדרת 21

פחד "כי: ג, כד כתוב)(איוב שהרי עצמך, על לי יבא יגורתי ואשר ויאתיני?"פחדתי

(משלי כתוב והרי נתן, בר יהודה עליו והקשה

לו וענה תמיד"? מפחד אדם "אשרי: )כח, יד דברי על נאמר זה שפסוק כן, גם נונא המ רב. תורה

א פרק הביטחון נתיב ב', עולם )'(נתיבות המהר״ל המפחד כי זה, "ביאור זו: גמרא מסביר יתברך בו שהבוטח יתברך, בו הבוטח הפך פחד חשוב. יסוד כאן יש ירא". אינו יתכן לא הפכים. שני הם בה' וביטחון

!'בה יבטח גם זמנית ובו יפחד שיהודי שרב הסיבה זו כי המהר״ל, שם ומסביר רוצה האם נתן בר ליהודה שאל המנונא שכיוון ייסורים, עצמו על להביא הוא וכיוון בה', ביטחון לו שחסר סימן שמפחד לייסורים גורם הוא בה' ביטחון בו שאין

22 | בה הביטחון 'מידת

מסביר יותר ובעומק חלילה. עליו שיבואו על מביא המפחד מדוע משל דרך המהר״ל

כל צריך לא חזק שהוא כלי ייסורים. ו עצמ כלי אולם ישבר. שמא הזמן כל לחשוש כך כל עליו ולהיזהר לחשוש צריך רעוע שהוא שמפחד ביהודי גם כך ישבר. שלא, הזמן הוא ולכך שלם, לא שהוא מראה הוא הרי לתלמיד ולכן ישבר. שמא הזמן כל חושש יוסי בר' ישמעאל ר' אמר מפחד שהיה

חוטא, שהוא חסר החוטא שגם מכיוון ולכן השבירה, אל הוא וקרוב מהשלמות שהיה נתן בר ויהודה תמיד. מפחד הוא רוצה הוא אם המנונא רב אותו שאל נאנח, חז״ל אמרו שהרי ייסורים, עצמו על להביא

של גופו חצי שוברת שאנחה נח ): (ברכות רעוע ככלי נחשב הנאנח גם וממילא אדם,

השבירה מן. ן הזמ כל להיזהר שצריך

ה. | בה הביטחון מידת 'הגדרת 23

פי על מדוע לנו, ומבאר מוסיף המהר״ל הוא הגשמית במציאות פחד הנ״ל ההסבר ביחס חיובי. הוא בתורה ופחד שלילי משום לפחד לאדם אין הגשמית, למציאות חסר הוא שאז חטא, הוא כן אם אלא דבר מתוקנת במציאות אבל לשבירה, וקרוב

, את ז לעומת לפחד. ממה אין חטא ללא כחסר תמיד נחשב לתורה ביחס האדם וקשה אלוקי שכל היא התורה כי ושבור, השכל את לקנות הגשמי בשכלו לאדם

על טו ). (חגיגה חז״ל דרשו ולכן האלוקי.

וזהב כסף יערכנה "לא: כח, יז הפסוק)(איוב פז4 כלי ותמורתה וזכוכית " - דברי אלו

4 וזהב כסף יערכנה "לא נכתב: המהר״ל בדפוס

טעות היא הנראה וככל פז", כלי וכל וזכוכית

. המדפיסים

24 | בה הביטחון 'מידת

ונוחים כזהב לקנותם שקשים תורה

ככלי להשתבר. זכוכית

הפסוק את דורש רבא ). (ס ברכות במסכת

נכון יירא לא רעה "משמועה: קיב, ז )(תהילים ומסופו לסופו מתחילתו בה'" בטוח לבו לא רעה משמועה לסופו: מראשו לתחילתו. בה בטוח לבו שנכון משום טעם? מה.'יירא, בה בטוח לבו נכון לתחילתו: ,'מסופו

רש״י א. ייר לא רעה משמועה כך ומשום

קרא להאי ליה דדרשת היכי כל ד״ה )(שם כותב במשמעות נדרשות הללו הדרשות ששתי דרשות שתי צריך מדוע נשאל, כך אם אחת.

(שם המהרש״א עונה כך על דבר? אותו שהם

: כו מרישא קרא להאי דדרשת היכא כל )'ד״ה הצדדין מכל כפל שהעניין בו, "והכונה

בה 'טח הבו את לחזק כלומר להחזיקו",

לירא ממה לו. שאין

ה. | בה הביטחון מידת 'הגדרת 25

התועלת בעניין ב' סעיף לעיל עוד וראה להביא שיכול שמה הביטחון, מן היוצאת רק הוא הנפש, ושמחת לרגיעה האדם את

יתברך בה' הביטחון. מידת

2. בי ספקות ללא טחון

בינתך ואל לבך בכל ה' אל "בטח הפסוק על

פירש, ג, ה תשען)(משלי "אל: יונה רבנו

לבך- ל בכ "פירוש ובלבב באמת בו שתבטח ביטחון ספק". בביטחונך יכנס ולא שלם, ומעלה הידור זה אין ספקות, ללא בה' מלא בביטחון תנאי זהו אלא הביטחון, . במידת ונוגדים סותרים דברים הם וספק ביטחון

: ג, כו יונה)(משלי רבנו שכותב וכמו לזה. זה שום בו יתערב שלא הוא הביטחון כי "דע

וודאות הישענות פירושו ביטחון ". ספק

26 | בה הביטחון 'מידת

וחוסר ערפול תלישות, פירושו ספק ברורה.

. וודאות

להגיע ניתן כיצד לשאול, יש עדיין אך

וחששות ספקות כל ללא בה'? לביטחון

הרמב״ם בן אברהם ר' זו שאלה על. עונה

פרק הביטחון שער ה', לעובדי (המספיק לשונו וזה

)'א האמונה, ק חיזו הוא הביטחון "ועיקר: המחיה והמפרנס, הבורא הוא יתעלה, ה' כי המעשיר והמרפא, המחליא והממית, הכלליים העולם מקרי וכל והמרושש, היוצרם והוא אליו, חוזרים והפרטיים שמים יראת מלבד לפועל, ומוציאם, וגוזרם אם מעתה, אמור וכו'. שמים בידי שאיננה ה כי בדעתו, והתחזק בברור האדם 'השיג

הכלליים י הדברים יוצר הוא תעלה כפופים הרגילים האמצעים וכל והפרטיים,

ה. | בה הביטחון מידת 'הגדרת 27

חפצו פי על שלמותם לידי ובאים, לרצונו

ב, ג א' חנה)(שמואל שאמרה כמו נתקנו 'ולו כך ידי על הביטחון יכון ממילא."עלילות', אדם שאם הרמב״ם, בן אברהם ר' כוונת את ברא רק לא שהקב״ה וישיג יתבונן

על משגיח גם אלא במציאות, ומצוי העולם את מחיה והוא במציאות, ודבר דבר כל מאד יתחזק ממילא ורגע, רגע בכל הכל צרכיו את שימלא ספקות, ללא בה' ביטחונו

ביותר הטוב. באופן

לא לראות צריך במציאות ה' השגחת את בדברים אף אלא הגדולים, בדברים רק בן אברהם ר' שכותב וכמו הקטנים,

כותב גם וכך מב״ם. הר קוק הראי״ה זצ״ל

העולם וידיעות "בחכמות: ג, ח התורה )(אורות לומר שנכון רואים, הננו המוחש במציאות ברוב כן גם ה'' מעשיך גדלו 'מה עם

28 | בה הביטחון 'מידת

כלומר ה''. מעשיך קטנו 'מה, השתוממות גודל על פלא מתמלאים שהננו כשם המלאים הגדולים, המרחבים על המאורות,

שחק כוכבי הטבעיים והכוחות נפלאים, בהסתכלותנו מתפלאים הננו כן האדירים, האברים בפרטי בקטנותה, היצירה לעומק ודקות קטנים, היותר החיים בעלי של שבמקומות הכוחות ודייקנות החומרים של השלמה הידיעה ידי ועל רחוקים. היותר יתמלא והקוטן, הגודל של הקצוות, שני

מתכונתו על. אדם של בלבו המציאות ציור וכו בהתורה. גם הוא."'וכן

שיחזק שמה ולהבין, לדעת צריך זה, ובעניין על המלאה ההישענות את האדם של בלבו הכל את מחיה שה' והידיעה ההבנה הוא ה', כותב וכך ורגע. רגע ובכל ושעה שעה בכל

התניא בעל: א פרק והאמונה הייחוד )'(שער

ה. | בה הביטחון מידת 'הגדרת 29

בשמים,'ניצב דברך ה' 'לעולם כתיב "הנה שאמרת דברך כי ז״ל טוב שם הבעל ופירש ואותיות תיבות וגו', המים בתוך רקיע יהי רקיע בתוך לעולם ועומדות נצבות הן אלו הרקיעים כל בתוך ומלובשות השמים אלוקינו 'ודבר כדכתיב להחיותם, לעולם לעד וקיימים חיים ודבריו לעולם', יקום

כרגע סתלקות מ האותיות היו אילו כי וכו'. אין השמים כל היו למקורן, וחוזרות ח״ו קודם וכמו כלל, היו כלא והיו ממש ואפס בכל וכן ממש. וכו'' רקיע 'יהי מאמר עליונים העולמות, שבכל הברואים הגשמית הלזו ארץ ואפילו ותחתונים, מסתלקות היו אילו ממש, דומם ובחינת מאמרות מעשרה האותיות ח״ו כרגע ממנה

שבהן בראשית ימי בששת הארץ, נבראת

30 | בה הביטחון 'מידת

לפני כמו ממש ואפס לאין חוזרת היתה

ממש בראשית ימי."ששת

3. יעשה בעיניו הטוב ה'

ממידת היוצאות הגדולות התועליות אחת היא יעשה, בעיניו הטוב שה' הביטחון וכפי מצב. בכל והשמחה הנפשית הרגיעה

שכותב בחיי רבנו הביטחון שער הלבבות, , (חובות

הנפש בשלות הוא ה' על "הבוטח: ה פר)'ק ביודעו עליו, שנגזר מה מצד הלב ובמנוחת

נעשים שהם לו שמתאים מה כפי ה' מאת בוטח ושאינו וכו', הבא ולעולם הזה בעולם ממושך ועצב תמידית בדאגה הוא ה'."על

ב סעיף לעיל.'ועיין

ה. | בה הביטחון מידת 'הגדרת 31

4. עביד לטב רחמנא דעביד ""כל

ברכות מסכת בגמרא מובא (ס): רב "אמר: תנא וכן מאיר, רבי משום רב אמר הונא רגיל אדם יהא לעולם עקיבא, דרבי משמיה

רחמנא- דעביד כל לומר: מה (כל עביד לטב

ה- 'שעושה מרן פסק וכן ". לטוב עושה )הוא

רגיל אדם יהא "לעולם: רל, ה השו״ע)(או״ח עביד לטב רחמנא דעביד מה כל."לומר:

זו גמרא פירש המהר״ל נתיב ח״ב, עולם (נתיבות

כי בה' בוטח הוא כי "כלומר, : פ״א )הביטחון עביד לטב לו שנעשה."מה

מה של המדויקת בכוונה לעיין צריך אמנם, האם עביד". לטב רחמנא דעביד "כל שכתוב מה שכל בה' לבטוח צריך שהאדם הכוונה

שעושה- שעכשיו פי על אף לטובה, מביא

והנגלה הנראה, טוב ב הטובה את רואה אינו

32 | בה הביטחון 'מידת

שעושה- מה שכל בה' לבטוח צריך שמא או לבטוח וצריך עושה, הוא עכשיו לטוב הכל

והנגלה5 הנראה בטוב לראות שיזכה גם וכן?

5 מה שכל בוודאי ההבנה. חידוד לשם ביאור תוספת ה "טוב הוא: מפורש ופסוק לטובה! הכל ה' 'שעושה

אמנם קמד, ט). (תהילים מעשיו" כל על ורחמיו, לכל המשפט בהנהגת אותנו מנהיג הקב״ה הזה, בעולם שמחמת פעמים ולכן ועונש, שכר בהנהגת היינו משפיע ית' ה' כי היא, ה' מאת ולא נסבול, עוונותינו ואלמלי שעה. ובכל עת בכל הגדול טובו שפעת את רגע אפילו העולם את בטובו להחיות מפסיק היה

שכתוב ו וכמ ובוהו, לתוהו חוזר הכל היה מיד אחד, אנו ובתפילה כולם", את מחיה "ואתה ט, ו): (נחמיה "המחדש אור): יוצר בתפילת (בשחרית, אומרים באריכות ע' זה כל ועניין תמיד". יום בכל בטובו

לרמח״ל תבונות דעת. בספר מצדנו רק היא הביטחון במידת כאן השאלה כל. לכן הטוב את לראות בה' לבטוח צריך אני האם כלומר,

טוב עשה שהוא ה' על לסמוך או שלי, בעיניים יו עכש זאת רואה שאינני פי על ואף עיניו, ראות לפי עכשיו

ה. | בה הביטחון מידת 'הגדרת 33

בחובות הנ״ל בחיי רבנו בדברי להבין צריך

שהדבר שכתב פ״א הביטחון )(שער הלבבות היינו הביטחון, מידת את המגדיר השלישי

ביותר הטוב את עבורו, שה שיע בה' שיבטח וצריך לו. שמתאים חושב שה' מה לפי שיבטח מתכוון בחיי רבנו האם לדקדק, שאינו פי על אף לו, יעשה בעיניו הטוב שה' לראות יבטח שמא או כעת, הטוב את רואה

ממש הטוב? את

מלובוויטש והרבי אי״ש החזון עמדת 5.

זו בשאלה נחלקו אחרונים עולם גדולי, שני

מלובוויטש והרבי אי״ש הח. זון

ויוביל לטובתי הוא שעשה מה שכל בוטח אני כעת

לטובה. אותי

34 | בה הביטחון 'מידת

אי״ש החזון שתי את בדבריו מביא זצ״ל וסובר האחת את הוא סותר אמנם הגישות, את שיעשה ה' על כשסומך הוא שביטחון מרגישים אנו שאין פי על אף בעיניו הטוב

פיסקה פ״ב וביטחון (אמונה לשונו וזה זה. בטוב

: )'א

בלב נתאזרחה נושנת "טעות א']: [גישה

המשמש ביטחון שם ביטחון. במושג ים רב החסידים בפי ועיקרית מהוללה, למדה

להאמין- חובה במושג נסתובבה מקרה בכל בלתי עתיד לקראת והעמידתו האדם שפוגש ולא טובה אחת בעתיד, דרכים ושני מוכרע

שניה- מסתפק ואם הטוב, יהיה בטח כי ביטחון מחוסר הוא הטוב היפוך על. וחושש

שלא שכל נכונה, בביטחון זו ראה הו ואין העתיד אין העתיד גורל בנבואה נתברר ית וגמולותיו ה' משפטי יודע מי כי.'מוכרע,

ה. | בה הביטחון מידת 'הגדרת 35

האמון הוא הביטחון ענין אבל ב: ]'[גישה בעולם6 מקרה שאין תחת הנעשה וכל, וכאשר וכו'. ית', מאתו בהכרזה הכל השמש הנוהג לפי אשר במקרה האדם נפגש

הטבע מדרכי סכנה אליו ויה צפ שבעולם ירפהו רוחו וקשת העולם, מטבעת לפחוד ושאין לנו אדוניה המקרה שאין מלזכור מסבבים ולהכין מלהושיעו לה' מעצור וההבלגה המסובבים, כל את שיחליפו את בקרבו ולהשרות הלזו הקשה בשעה פגע שום לפניו כאן אין כי הידועה האמת

לטוב בין ' ית מאתו הכל רק המקרה מיד רע מפיגה אמונתו שרש ואשר למוטב, בין

באפשרות להאמין אמץ לו ונותנת פחדתו

יותר לרעה נטיה לפניו ושאין, ההצלה מדת יקראוהו זה ענין לטובה, מנטיה

6 מה רק אותיות!'"מקרה"

36 | בה הביטחון 'מידת

עצמו להעמיד הביטחון וממידת הביטחון. על בהעלותו אף האמונה נקודת על כי ער לבו ושיהיה הייסורים צד מחשבתו

המקרה לא כלל בעולם מקרה שאין, פגעתו

וכו."', ית מאתו הכל 'רק

, אמנם מלובוויטש הרבי סבר זצ״ל הנראה בטוב להאמין הוא שביטחון לבטוח צריך שהאדם כלומר והנגלה, זצ״ל הרבי דברי וכך הטוב. את מיד שיראה

: ו אות בשלח, פרשת ג', כרך שיחות )'(ליקוטי

הגשמיים לצרכים שבנוגע "כשם האדם, של אמונה אחד מצד הפכים: שני נדרשים שהכל וכיון מהקב״ה, בא הכל כי פשוטה הרי הטוב, תכלית שהוא ית', מאיתו בא

בתכלית- טוב הכל נראה בשר שלעיני ומה זה אדרבה, הרי הטוב, היפך ח״ו שהוא

ה. | בה הביטחון מידת 'הגדרת 37

של (טוב יותר נעלית מדרגה על מורה עצמו

להתגלות יכולה שאינה, דאתכסיא )עלמא ביטחון מהאדם תובעים זה, עם יחד למטה. בטוב טוב, שיהיה ספק כל ללא גמור,

הוא ביטחון של שפירושו והנגלה, הנראה כזה דבר יעשה שהקב״ה בוטח שהוא לא בוטח אלא טוב, שהוא יודע הקב״ה שרק והנגלה הנראה בטוב עמו ייטיב, שהקב״ה

כזה ביטחון. טוב שהוא יראה האדם שגם

בטבע נראה שאינו בזמן פילו א שיהיה צריך זה כל עם כן פי על ואף לכך, סיכוי כל ח״ו כי יעזרהו, שבוודאי בהקב״ה בוטח הוא הטבע לשנות ובידו ח״ו מוגבל אינו. הוא צריך ר״ל, ייסורים עליו באו כבר אם שלמה באמונה להאמין בשמחה. לקבלם באו שלא זמן כל אבל גמור, טוב שהם

אפילו הרי הייסורים, כזה מצב שיש בשעה

38 | בה הביטחון 'מידת

את למנוע שאפשר נראה אין טבע פי שעל גמור בביטחון להיות עליו, הייסורים, והנגלה הנראה בטוב לו ייטיב. שהקב״ה שהוא משום הדברים, לשני נדרש יהודי ולכן הפכים. נושא שהוא הקב״ה, עם קשור ואדרבה האמונה. את סותר הביטחון, אין

ועיקרי מיסודי בכללות, הוא ביטחון

וכו."'האמונה.

לאמונה ביטחון בין מבחין זצ״ל. הרבי שייטיב בה' לבטוח האדם צריך בביטחון עצמו האדם שגם והנגלה, הנראה בטוב עמו כבר אם אמנם, טוב. שהוא לראות יזכה צריך שהוא הרי ייסורים, האדם על באו להאמין ובשמחה, באמונה אותם לקבל

עליו באו לא עוד כל אבל גמור. טוב שהם בטוב לראות לבטוח צריך ממש, הייסורים נראה הטבע בדרך אם גם והנגלה, הנראה

ה. | בה הביטחון מידת 'הגדרת 39

מידת אחרות, ובמילים אפשרי. אינו שזה כלפי להיות צריכה זצ״ל, הרבי לפי ביטחון שיזכהו בה' שיבטח ידוע, שאינו העתיד את אולם, והנגלה. הנראה בטוב לראות

על להפעיל האדם צריך האמונה מידת של בעיניו כטובים נראים שאינם דברים שגם ולהאמין בעבר, לו קרו שכבר האדם,

גמור טוב הוא. זה

6 החזון לפי לתקוה ביטחון בין מה.

אי״ש

שהאדם אי״ש, החזון מדברי לעיל למדנו כפי הטוב את לו שיעשה בה' לבטוח צריך מתאים ומה לאדם טוב מה יודע ית' שהוא

צריך חושב. שהאדם י כפ טוב ולא לו, ותקוה ביטחון מושגים: שני בין. להבחין רע שאין וברורה חזקה אמונה הוא ביטחון

40 | בה הביטחון 'מידת

רחמנא- דעביד "כל אלא מה', מגיע לטב

א '(שמואל לעיניים יראה האדם "כי "עביד"!

לטוב אומרים לפעמים העיניים אולם, )טז, ז לאדם טוב מה יודע ה' אבל טוב, ולרע רע

היא תקוה זאת, לעומת לו. ודואג באמת במידת האדם עם יתנהג שהקב״ה צפייה לבו משאלות ושימלא והרחמים. החסד שניהם והתקוה שהביטחון יוצא, זה ולפי

אחד- עניין אלא טוב, שיהיה חזקה אמונה והטוב "ביטחון", נקרא ה' בעיני שהטוב

"תקוה7 נקרא האדם "בעיני.

אין ולכן הדין, מידת ישנה בעולם לאדם מאידך אולם טוב. שיהיה בהכרח להאמין

7 זצ״ל מלובוויטש הרבי שלשיטת לעיל, ציינו וכבר

הוא הביטחון כי לתקוה, ביטחון בין הפרש אין עיני לפי הטוב היינו והנגלה, הנראה בטוב שיבטח

. האדם

ה. | בה הביטחון מידת 'הגדרת 41

רע שיהיה לחשוב לאדם לו אל גיסא, ומשתמש אפיים ארך שה' כיון חלילה, במה כן, אם והרחמים. החסד במידת הרבה אי״ש החזון עונה כך על: להאמין? כלומר ההצלה", באפשרות "להאמין מעצור שאין וחזקה ברורה אמונה להאמין

אותו מלהושיע. לה' של שבסופו בהכרח לא האדם של שמצדו יתכן כי יינצל, האדם דבר

(ירמיה הנביא שאומר וכמו מניעה, תהיה

)ה, כה: כלומר מכם". מנעו "וחטאתיכם

אבל אותו, מלהושיע מעצור אין להקב״ה את מעצמו ומרחיק עוצר שהאדם פעמים

ופשעיו עוונותיו ידי על שלו. הישועה

שהאדם אפשרות שיש ומכיוון יינצל, לא לגרום יכולה זו אפשרות על שמחשבה הרי כותב זה על בה'? בוטח יהיה וכיצד פחד, לו על הלזו" קשה "שבשעה אי״ש: החזון

42 | בה הביטחון 'מידת

האמת את בקרבו "להשרות בה' הבוטח מיד רע פגע שום לפניו כאן אין כי הידועה, ובין לטוב בין ית' מאיתו הכל רק המקרה,

אמונה דם בא שתהיה צריך כלומר למוטב".

פרטית. בהשגחה

7 זצ״ל קוק הראי״ה שיטת.

). (ס ברכות במסכת הגמרא את לעיל ראינו

הפסוק את קיב, ז הדורשת): (תהילים בה בטוח לבו נכון ירא לא רעה,"'"משמועה ובעניין לתחילתו. ומסופו לסופו מתחילתו

כותב זה זצ״ל קוק הרב ב ברכות אי״ה '(עין

הבי: שלמות קעג" )פיסקה טחון כל שכוללת שהאדם שמכיוון והטוב, הצדק אורחות רע מכל לבו טהר כבר יהבו, ה' על משליך אין כן על והישרה. הטובה בדרך והולך מחרידות סיבות ע״י ולזקקו לצרפו, צורך

ה. | בה הביטחון מידת 'הגדרת 43

הסיבה אמנם, רעה. משמועה יירא ולא העליונה למידה לבא האדם את המביאה

ת גבור היא השלם, הביטחון של והצרופה לאדם לו אין ודעת חשבון פי שעל הנפש שנראים הדברים גם דבר, משום להתיירא דבר יעשה לא הלא כי בעיניו, רעים שהם

לבו דנכון משום כן, על ציווה לא ה'. אם דבר חלילה יאונה אם שאפילו בה', בטוח משמועה כן על באמת, רע אינו רע הנראה

שבאמת זו למידה יבא ומזה. יירא לא רעה

ראוי שהוא מפני רעה, משמועה לירא לו ין א חסידיו ורגלי ופגע, אסון מכל נשמר שיהיה

."ישמור

כמו היא קוק הרב של ששיטתו כאן רואים אי״ש, החזון בשיטת לעיל שראינו שהטוב בה' האדם שיבטח הוא שהביטחון הדבר האדם בעיני אם וגם יעשה, בעיניו

44 | בה הביטחון 'מידת

בר הד שהוא בה' בוטח הוא הרי כרע, נראה

עבורו8. ביותר הטוב

8 פיסקה בהמשך, שם זצ״ל, קוק הרב בדברי עוד ע'

. קעה

| בה בבי׳טחון להשתמש היכן עד ו. 45

להשתמש צריך היכן עד. ו הביטחון? במידת

צריך היכן עד הראשונים בין מחלוקת ישנה

בה הביטחון במידת להשתמש.'האדם

דעת בדברים שרק, הרמב״ם בן אברהם ר' הביטחון במידת להשתמש אפשר. הגדולים על הבורא את כביכול "להטריד" לאדם אין

פעוט דבר. כל

הביטחון ח' פרק ה' לעובדי, (המספיק לשונו ה וז

עמ143 הביטחון, חלקי מחמשה השני 'החלק

לחלק בנוגע "ועכשיו, : פלדהיים )בהוצאת

עיקרי שאיננו הנזק והוא, הרחקת השני, או טורדים פרעושים או פשפשים כגון

שמתרגז כדרך, פעוט בעניין נפש עגמת לו הסב לא אם גם שצערהו מי על האדם

46 | בה הביטחון 'מידת

זה אין בזה וכיוצא דתי או גשמי בדבר, ק נז בטחונו את האדם שיפעיל הראוי מן

אם אלא, הללו הפעוטים הפגעים להרחקת הנביאים או הצדיקים עם הוא נמנה כן בן חנינא ר' אצל שמצינו כמו ודומיהם, כשהיה הגשמים, ירידת על כשנצטער דוסא,

העולם כל: כד ואמר): (תענית בדרך מהלך

שירידת כלומר, בצער? וחנינא ת, בנח כולו בשל היא לעולם נחת ההם הגשמים מצטער שאני לי, ויסורים לו, תועלתם מצינו וכן ופסקו. הגשמים פחתו ואז ממנו, והתקלסו הנערים שהטרידוהו אלישע, אצל

והוא, ב, כד ב אל)(מלכים בית בדרך בו כמו מהם, הרבה הדובים וטרפו קיללם,

שם. שכתוב או צדיק שכן וכל, חסיד וכל בטחונו את הוא מפעיל אם כשר, אדם סתם הדעת שאין עזות זו הרי כאלה, בדברים

הדת בענייני הפעוט הנזק וכן וכו'. . סובלתה

| בה בבי׳טחון להשתמש היכן עד ו. 47

גדול לנזק הדתי האדם בעיני להיחשב, צריך חסידות מענייני שכמה לדבר, רגלים כי עשייתם מביאתנו המה זוטות שלכאורה

גדולות תוצאות, לידי עולה הזנחתם ואילו

וכו גדול. ."'עוון

הרמב״ם בן אברהם ר' מדברי כן אם, יוצא במידת להשתמש לאדם ראוי שאין זו ואף פעוטים, דברים על בה' הביטחון מקרים בשני סובלתה. הדעת שאין עזות בדברים הביטחון במידת להשתמש מותר הרמב״ם בן אברהם ר' לפי גם: הפעוטים

הפעוט הנזק אם או ול, גד צדיק הוא אם הרמב״ם בן אברהם ר' לפי דת. בענייני הוא

דבריו בהמשך )(שם נמדד פעוט נזק של הגדר

זמן באותו במצבו ואחד אחד כל. לפי

48 | בה הביטחון 'מידת

זאת, לעומת יונה רבנו צריך שאדם סובר בדברים גם הביטחון במידת להשתמש

בחייו ביותר. הקטנים

ג, ו לשונו)(משלי וזה וגו.'הו דע דרכך "בכל: ה את זכור לעשות, תבקש אשר פועל 'בכל בו ותלה בו להצליחך אליו וקוה יתברך, הפועל אין כי לבך, אליו ותשב בטחונך שאמר מה על הזה המקרא והוסיף בידך. מי יש כי לבך', בכל ה' אל 'בטח תחילה: בידי הכל כי ומאמין בכלל ית' בשם שבוטח

א ול באדם יבטח ולא בו ובוטח שמים, הביטחון עניין ישוב לא ואך ושכלו, בכוחו מעשה בכל לומר, רוצה בפרטים, לבו אל דעהו דרכך 'בכל אמר: כן על יעשה. ,'אשר

וכו מעשיך פרטי בכל."'פרוש

| בה בבי׳טחון להשתמש היכן עד ו. 49

כד בספרו אשר בן בחיי לרבנו גם מצינו

יונה כר': שסובר ביטחון )(ערך הקמח

" הביטחון- ועניין בשם בטחונו שיתלה

פרטי בכל אותו ושיזכור לבדו יתברך פעולותיו ההוא המעשה אין כי ושיתבונן שיש לפי יתברך, ברצונו אלא בידו מסור יתברך בשם שבוטחים אדם בני הרבה הכל כי שלמה אמונה מאמינים והם בכלל, בפרטים הביטחון עניין אבל יתברך, בידו פעולה בכל לומר רוצה לבו, אל ישית לא

אמר זה ועל. שיפנה דרך בכל או שיעשה

דרכיך 'בכל: ג, ו השלום)(משלי עליו שלמה שאתה ופעולה דרך בכל כלומר דעהו', לך שאין במחשבתך, והתבונן זכרהו עושה עשייתה ואין ההיא, בפעולה ויכולת כח

וכו."'. יתברך ה' ביד אם כי לך, מסורה

50 | בה הביטחון 'מידת

מהו לעיין אנו צריכים אמנם, שורש

ובין רמב״ם ה בן אברהם ר' בין המחלוקת

אשר בן בחיי ורבנו יונה? רבנו

הגמרא פי על זו מחלוקת להסביר ונראה

אחד על שם מספרת הגמרא. בכתובות): (סז (רש״י- רבא לפני שבא, פרנסה המבקש )""עני את סועד אתה במה רבא: אותו ושאל

(רש״י- ארוחתך לאכול רגיל אתה "מה

בתרנגולת האיש: לו אמר? )"בסעודתך

אינך והאם רבא, לו אמר ישן. ויין ה פטומ מבקש אתה (ומדוע הצבור לדוחק חושש

האיש לו אמר, ? במועט מסתפק ואינך )מאחרים אני הקב״ה משל אוכל? אני הצבור משל וכי

כל 'עיני: קמה, טו שנינו)(תהלים שהרי אוכל! אכלם את להם נותן ואתה ישברו אליך

מד מל 'בעתו', אלא נאמר לא 'בעתם' בעתו', פרנסתו הקב״ה לו נותן ואחד אחד שכל

| בה בבי׳טחון להשתמש היכן עד ו. 51

רבא של אחותו באה כך, כדי תוך בעתו. שנה עשרה שלש כבר אותה ראה, שלא אמר ישן. ויין פטומה תרנגולת לו והביא רמז כאן יש לי? שקרה מה מזה רבא, קום לך, נענתי לאיש, רבא לו אמר משמים!

! אכול

מידת על מסתכל שרבא רואים זו מגמרא

שואל רבא וסביבתו. האדם מצד ון הביטח הצבור לדוחק חושש אינו אם העני, את איך לב שם שאינו האדם שדרך מכיוון אין ולכן וגדול. עיקרי נזק יגיע קטן מדבר על הביטחון מידת את להפעיל לאדם לו הרמב״ם בן אברהם ר' סובר כך קטן. , דבר בשביל בה' לבטוח לאדם שאסור סובר ולכן

אולם מצח. עזות אף וזו, ם, פעוטי דברים אני הצבור משל "וכי לרבא: השיב העני העני כלומר אוכל"! אני הקב״ה משל אוכל?

52 | בה הביטחון 'מידת

הקב״ה מצד הביטחון מידת על, מסתכל הקטן הדבר וגם מהשי״ת, בא דבר כל שהרי בחיי ורבנו יונה רבנו סוברים וכך, ביותר. מצד בהסתכלות היא הביטחון מידת שכל

. הקב״ה

היא הגמרא שמסקנת לב לשים, ן מעניי לו שאמר בזה העני, עם הסכים: שרבא לפי משמע כלומר, אכול"! קום לך, "נענתי הביטחון שמידת הסוגיה, במסקנת זה הדבר גם ה', מאת בא שהכל לדעת פירושו

בחיי ורבנו יונה רבנו כדברי ביותר, . הקטן

| צרה בעת בה' ביטחון ז. 53

. ז צרה בעת ביטחון

עד ו הביטחון מידת מהי שהגדרנו לאחר לברר צריך כעת בה, להשתמש צריך היכן צרה בעת רק האם בה, להשתמש צריך מתי שבעת נראה לכאורה שלוה? בעת גם או לבטוח שמח אחד כל לאדם, וברכה שלוה הביטחון מבחן עיקר זה, לפי כן ואם בה',

צרה בעת דווקא. הוא

דעת אכן, אלבו יוסף ר' העיקרים בספר

מבחן שעיקר )ו מ פרק תחילת רביעי (מאמר וזה צרה. בעת הוא בה', האדם של הביטחון להיות באמונתו חזקה לאיש "אין לשונו: ותורה ברית שומר כשיהיה בבריתו, נאמן ורענן בביתו ושלו שאנן בהיות ה' את ועובד פשתנו ואין מצליחים, ומעשיו בהיכלו, בהתהפך גם כי אבל מחמיץ. יינו ולא לוקה

54 | בה הביטחון 'מידת

עוני ימי חזוהו ויא הזמן בלהות עליו תומתו יסיר לא השברים, עד וירדפוהו עובד הוא אם הצדיק יבחן ובזה ממנו. רבות צרות עליו שיבואו בעת כי מאהבה, לבב את ימס ולא במעוזו, יחזיק ורעות, וכו עתותיו. בכל בה' ויבטח כלבבו, .'אחיו

בו 'בטחו סב, ט )(תהלים המשורר אמר זה ועל ובעת ההצלחה בעת לומר, רוצה עת', בכל

."צרה

דעת אולם, הרמב״ם בן אברהם ר' (המספיק

בה הביטחון מבחן שעיקר ', ביטחון ה', )לעובדי בהשקט והוא לאדם טוב כאשר דווקא הוא ולא בו, בוטח הוא כן פי על ואף ובמנוחה, וזה העצמי. בכוחו הטובה כל את תולה

יכול הביטחון כי ת, לדע "עליך לשונו: והביטחון וכו'. רצוני או הכרחי להיות העושר מבעלי שמצינו כמו הוא ההכרחי

| צרה בעת בה' ביטחון ז. 55

יתרוששו אם בהם, וכיוצא והשררה והכבוד

, (כלומר הגשמית ושררתם כבודם את ויאבדו

אומר הוה הביטחון. אל ישובו אז, , צרה )בעת בכורח אלא הטוב מרצונם בו דבקים אינם

הוא הרצוני והביטחון.'וכו וכפיתן הנסיבות את המיחדים סגולה, יחידי של בטחונם באמת ומאמינים בתורתו דבקים ה', בה מקורם האמצעים שכל 'ובתמים, משענתם עליו נותנים ולכן יתעלה, וכבוד עושר בעלי כשהם אפילו ובטחונם

." וכוח ובריאות

המחלוקת את יותר לבאר בעז״ה ננסה

מצבים שני כללי באופן יש לאדם הנ״ל. וימי עליה ימי עוני. וימי עושר ימי בחיים. וייסורים צער וימי וברכה טובה ימי. ירידה. לאדם יותר קל וברכה, עושר של במצב אולם הזו, הברכה את לו ששלח בה' לשמוח

56 | בה הביטחון 'מידת

כאשר שגם ה', את לזכור זה בזמן לו קשה

. ית9 ממנו הכל דבר, לו חסר ולא לו 'טוב

קל וייסורים, עוני של ב במצ זאת, לעומת צרה שבעת כיוון ה', את לזכור לאדם יותר עולם לבורא פונה ישר מטבעו האדם עוני במצב לו קשה אולם, לו, שיעזור בא הכל אז שגם ולהאמין לשמוח וייסורים

מהשי״ת. לטובה

מידת עיקר אלבו, יוסף ר' לדעת זה, ולפי העוני בימי דווקא היא בה' הביטחון

השמחה במידת נמדדת והיא ים, והייסור ובטוח סמוך הוא אז גם האם האדם, של

9 ח, יא- (דברים נאמר זה ועל פן לך "השמר יד): ובתים ושבעת תאכל פן אלוקיך… ה' את תשכח וזהב וכסף ירביון וצאנך ובקרך וישבת. תבנה טובים

ה את ושכחת לבבך ורם 'רבה. י לך אשר וכל לך ירבה

."…אלוקיך

| צרה בעת בה' ביטחון ז. 57

לפי זאת, לעומת ולטובתו. ית' ממנו שהכל מבחן עיקר הרמב״ם, בן אברהם ר' העושר בימי דווקא הוא בה' הביטחון ה את זוכר אז שגם האדם, של 'והטובה מתגאה חלילה ולא ממנו, שהכל ומבין

ה10 את 'ושוכח.

10 העושר בימי ה' זכירת עניין האם לעיין, עוד יש יוצא כן, אם התפילה. ע״י בעצם הוא העוני ובימי בה הביטחון עיקר הרמב״ם בן אברהם ר' 'שלדעת העושר בימי האדם של התפילה כוח ע״י נמדד

האדם של. והברכה

58 | בה הביטחון 'מידת

ביטחון. ח 'ה ב והשתדלות

של הגדרים בכל בהרחבה שעסקנו לאחר האם לדעת צריך כעת הביטחון, מידת או סותרים דברים הם והשתדלות ביטחון בה בוטח אדם למשל כאשר כלומר, 'לא. להשתדל גם צריך האם פרנסתו, לו שיזמין בביטחון פוגמת ההשתדלות שמא או בכך

בה לביטחון שבנוסף ה' רצון ואם בה'? 'שלו אם הנס, על נסמוך ולא ונתאמץ נשתדל גם או מעט לעשות, צריך השתדלות כמה כן

? הרבה

(חובות הספרדי פקודה אבן בחיי רבנו

שצריך סובר פתיחה הביטחון, שער )הלבבות בחיי רבנו השתדלות. מעט לעשות האדם מבעלי אחד על "אמרו מעשה: שם מביא לארץ נסע דרכו בראשית כי הפרישות,

| והשתדלות בה' ביטחון ח. 59

איש מצא והנה פרנסתו. לבקש רחוקה אליה נסע אשר בעיר, האלילים. מעובדי הסימאון בתכלית הנכם הפרוש: לו אמר הללו לפסלים בעבדכם ההבחנה. וחוסר ומה האלילים): (עובד האמגושי לו אמר את עובד אני הפרוש: לו אמר עובד? אתה

שד- א-ל הבורא, אשר המכלכל, האחד, י,

הרי האמגושי: ו ל אמר כמוהו. מאומה אין הפרוש לו אמר דבריך! את סותרים: מעשיך מה היה אילו האמגושי: לו אמר זה? והיאך אותך מפרנס היה אז כי נכון, לך שנדמה היית ולא כאן, אותך שיפרנס כמו בארצך, אורך אף על הזו הארץ אל לבא טורח טענות נסתתמו בניהם. אשר המרחק

הפרישות את עליו וקיבל לעירו וחזר הפרוש בחיי רבנו כן". אחרי נסע ולא העת מאותו לעשות צריך ה' עובד שהיהודי סובר כן אם

60 | בה הביטחון 'מידת

מה לו שיזמין בקונו ויבטח השתדלות מעט

בצמצום ולא בריוח. שצריך

ש מצינו אולם, אשר בן בחיי רבנו בפירושו

לך שלח פרשת לתורה)(תחילת שצריך סובר כל את לעשות בה' הבוטח האדם

מתחיל בחיי רבנו שביכולתו. ות ההשתדל לשונו וזה הביטחון, בעניין הפרשה את: שם

(משלי הישועה ולה' מלחמה ליום מוכן "סוס

. )כא, לא אדם כל יזהיר ע״ה המלך שלמה שיצטרך דבר כל שיעשה זה, בכתוב

ושימסור, שבכוחו כל הטבע ובדרך לעשות,

כל שיעשה ואחר וכו שמים, בידי.'השאר

בדרך ועשה כוחו בכל דל והשת יכולתו הכנותיו כל, הטבע לבטוח לו ראוי אין בהכנות לא יתעלה, בה' רק רצונו, אל שיגיע כל עם במלחמה שיאבד אדם יש כי האלה, כן ואם מבלעדיהם… שינצל ויש, ההכנות,

| והשתדלות בה' ביטחון ח. 61

המלחמה בעניין התשועה עיקר אין אנו כן, אם יתעלה". בה' רק בהכנותיה

סובר בחיי שרבנו רואים האדם שצריך כתב וכן שביכולתו. ההשתדלות כל לעשות

גם הרלב״ג והמידות הדעות ספר גרשון, בן לוי (ר'

: הביטחון" )שער בהגעת שישתדל לאדם ראוי

, שלם היותר באופן אליו שיכוון התכלית, מה בו שיעזור בטוח שהוא פי על 'אף עם גדעון, כי תראה, הלא וכו'. יתעלה.

השתדל, אויביו שינצח מובטח היותו

הסיבות כל בהמצאת לו שישלם שיתכן

זה."בהם

ל שלישית שיטה מצינו הרמב״ם (שמיטה

יג, יב- ויובל בה בוטח אדם שאם הסובר ', )יג השתדלות לעשות צריך הוא אין שלם, בלב

: כלל

62 | בה הביטחון 'מידת

ישראל ארץ בנחלת לוי זכה לא "ולמה את לעבוד שהובדל מפני אחיו? עם ובביזתה

ומשפטיו הישרים דרכיו רות ולהו לשרתו ה' משפטיך יורו שנאמר לרבים הצדיקים הובדלו לפיכך לישראל. ותורתך ליעקב כשאר מלחמה עורכין לא העולם מדרכי בכח לעצמן זוכין ולא נוחלין ולא ישראל ה ברך שנאמר השם חיל הם אלא 'גופן. אני שנאמר להם זוכה הוא ברוך והוא חילו.

ונחלתך: חלקך

מכל ואיש איש כל אלא בלבד לוי שבט ולא והבינו אותו רוחו נדבה אשר העולם באי ולעובדו לשרתו ה' לפני לעמוד להבדל מדעו שעשהו כמו ישר והלך ה' את לדעה החשבונות עול צוארו מעל ופרק האלהים זה הרי האדם בני בקשו אשר הרבים ונחלתו חלקו ה' ויהיה קדשים קדש נתקדש

| והשתדלות בה' ביטחון ח. 63

בעה''ז לו ויזכה ם עולמי ולעולמי לעולם. ללוים לכהנים שזכה כמו לו המספיק דבר וכוסי חלקי מנת ה' אומר ע''ה דוד הרי

גורלי תומיך."אתה

הרמח״ל כא )(פרק ישרים מסילת בספרו הלבבות בחובות בחיי רבנו כשיטת. סובר לשמור שיוכל מה "אמנם שם: לשונו וזה האלה המפסידים מן ולהצילו האדם את

חסידות- ה (מפסידי והטרדות )הדאגות הוא יושב להיות יכול אדם היה וכבר הבטחון…

לו שקצבו מזונות קצבת (גזירת והגזירה ובטל

שקדם לא אם מתקיימת, היתה השנה )בראש אפך בזעת: ג, יט אדם)(בראשית בני לכל הקנס

להשתדל אדם חייב כן על אשר לחם, תאכל גזר שכן פרנסתו לצורך השתדלות, איזה המין כל שפורע כמס זה והרי העליון, המלך

ממנו להמלט אין אשר. האנושי

64 | בה הביטחון 'מידת

יכול (ספרי) אמרו המלך גזר וכך )(הואיל כן על תלמוד? ברכה סימן ובטל)(יראה יושב אפילו (שצריך תעשה אשר ידך משלח בכל לומר:

. ולעשות להשתדל )אתה שההשתדלות לא אך מוכרח שהשתדלות אלא המועיל, , הוא

וכבר חובתו, ידי יצא הרי שהשתדל כיון ו ואינו עליו שתשרה שמים לברכת מקום יש

הוא, והשתדלות בחריצות ימיו לבלות צריך

לא כי ט''ה )(תהלים ע''ה המלך דוד שכתב מה שופט אלהים כי וגו', ולא וממערב ממוצא

''אל כ''ג )(משלי אמר ע''ה המלך ושלמה וגו' הדרך אלא חדל מבינתך להעשיר.''תיגע החסידים של דרכם הוא האמיתי ומלאכתן עיקר תורתן עושים הראשונים

כיון כי בידם נתקיים וזה וזה, תפלה, אין והלאה משם מלאכה, קצת אדם שעשה שום על להצטער ולא בקונו לבטוח אלא לו

| והשתדלות בה' ביטחון ח. 65

מוכן ולבו פנויה דעתו תשאר אז, עולמי דבר התמימה ולעבודה האמיתי."לחסידות

: נאמר ). (פב קידושין מסכת סוף ב במשנה בנו את אדם ילמד לעולם אומר, מאיר "ר' שהעושר למי ויתפלל וקלה נקיה אמנות עניות בה שאין אמנות שאין שלו, והנכסים ולא האמנות מן עניות שלא ועשירות, זכותו לפי הכל אלא האמנות, מן."עשירות כדברי במשנה, מאיר ר' מדברי ומשמע

לאדם שדי הרמח״ל, ו לבבות החובות השתדלות מעט. לעשות

מחלוקת מובא עוד לה ): (ברכות ובגמרא ואספת "ת''ר ההשתדלות: בעניין תנאים

ת מה דגנך לומר למוד שנא לפי? (יהושע מר

)א, ח יכול מפיך, הזה התורה ספר ימוש לא

ת ככתבן? דברים דגנך- ואספת לומר למוד

66 | בה הביטחון 'מידת

ישמעאל, ר' דברי ארץ דרך מנהג בהן הנהג

ר יוח בן שמעון ' חורש אדם אפשר אומר י א וקוצר זריעה בשעת וזורע חרישה בשעת בשעת וזורה דישה בשעת ודש קצירה בשעת

בזמן לא א עליה? תהא מה תורה הרוח, מלאכתן מקום של רצונו עושין שישראל

שנא(ישעיה אחרים ע''י 'נעשית )סא, ה ועמדו ישראל שאין ובזמן וגו'. צאנכם ורעו זרים

ע''י נעשית מלאכתן מקום של נו רצו עושין שנא עצמן מר יא, יד )(דברים ולא דגנך. ואספת ידן על נעשית אחרים שמלאכת אלא עוד

שנא כח- {דברים מר )מח אויביך את ועבדת ישמעאל כרבי עשו הרבה אביי אמר וגו'. עלתה ולא יוחי בן שמעון כר' בידן, ועלתה

."בידן

האדם צריך ישמעאל ר' שלפי יוצא, כן אם את להשיג כדי ההשתדלות כל את לעשות

| והשתדלות בה' ביטחון ח. 67

שדי יוחאי בר שמעון ר' דעת ואילו פרנסתו, אולי או השתדלות מעט לעשות לאדם

לא בכלל. אפילו

הגמרא במסקנת שאביי לב לשים מעניין ועלתה ישמעאל כר' עשו "הרבה אומר:

עשו, בידן)(והרבה ולא יוחי בן שמעון כר'

זקוקים אדם ה בני רוב כלומר, בידן". עלתה אבל שבידם, ההשתדלות כל את לעשות מעט לעשות יכולים חסידים אדם בני מעט וכמו כלל, השתדלות בלי או השתדלות שמעון כר' עשו "הרבה בגמרא: שמדוקדק שמעט ומשמע בידם", עלתה ולא יוחאי בר

68 | בה הביטחון 'מידת

יוחאי בר שמעון כר' שעשו חסידים

הצליחו11.

11 סופה ד״ה א' סע' נו ק סי' הלכה בביאור בזה עיין

במידה להאריך מה הרבה עוד יש עוון. וגוררת בטלה

קנה עמד וכעת בעז״ה, למועד חזון ועוד זו, . חשובה

| סוף ים כקריעת לזווגן קשה ט. 69

. ט סוף ים כקריעת לזווגן קשה

בר שמואל "א״ר: סוטה). (ב במסכת בא מו בסוטה לקיש ריש פתח הוה כי יצחק: , רב אלא אשה לאדם לו מזווגין אין הכי: אמר הרשע שבט ינוח לא 'כי שנאמר: מעשיו, לפי חנה בר בר רבה אמר הצדיקים'. גורל על ים כקריעת לזווגן וקשין יוחנן: ר' אמר ביתה יחידים מושיב 'אלקים שנאמר: סוף, אמר והא איני? בכושרות'. אסירים מוציא קודם יום ארבעים רב: אמר יהודה רב בת ואומרת: יוצאת קול בת הולד, יצירת קשיא לא לפלוני! פלוני שדה לפלוני, : פלוני

שני בזיווג הא ראשון, בזיווג."הא

ב 'הכוונה שני בזיווג הא ראשון בזיו?'וג הא

, וג הזיו בעניין מימרות שתי מביאה הגמרא

איני ד״ה רש״י)(שם ותירוץ. קושיה הבין

70 | בה הביטחון 'מידת

שהזוגיות מהעובדה הגמרא שקושיית המימרה על קושיה היא הלידה לפני נקבעת לאדם נקבע שהזיווג האומרת הראשונה, לפרש היה שאפשר נראה מעשיו. לפי השניה המימרא על גם היא, שהקושיה אם שהרי קשה, הוא שהזיווג האומרת

יצירת קודם יום ים ארבע נקבע הזיווג לזווגן קשה מדוע כן אם? הולד,

ראשון זיווג בין חילוק שיש מתרצת הגמרא שכוונת נראה פשוט באופן שני. לזיווג האדם של הראשונים שהנישואין הגמרא, קושי אין ולכן לידתו, לפני עוד נקבעים נקבעים השניים הנישואין אולם בזיווג.

: רא הגמ אמרה ועליהם למעשיו, בהתאם

סוף ים כקריעת לזווגן.""וקשין

| סוף ים כקריעת לזווגן קשה ט. 71

שמתקיימות החתונות כל זה, הסבר פי על לומר שייך לא ראשונים, בנישואין היום כקריעת לזווגן "קשה חז״ל דברי את עליהם של במציאות אנו עדים ואולם, סוף". ים מאד טובים ובחורות בחורים שהרבה ימינו, עולם הזיווג. במציאת גדול קושי להם יש של לעולם הפך כיום זוג בני בין הפגישות כיצד זוגות. מאד להרבה גדולה נפש טלטלת בא ראשון שהזיווג לומר ניתן כן אם

? בקלות

ד״ה' ב. (סוטה לסוגיה בפירושו המאירי מפנות

ומיסודותיה') הדת המושגים את אחרת מפרש אין לדעתו שני". ו״זיווג ראשון" "זיווג

ונישואין אשונים ר לנישואין הגמרא כוונת כאשר הנישואין. לגיל אלא שניים, בגיל והכלה החתן בהיות הם הנישואין השידוך את שעושים הם וההורים, צעיר,

72 | בה הביטחון 'מידת

לפי נקבע שהזיווג לומר שייך לא בזה לזווגן קשה לא גם וממילא המעשים, הבחור כאשר אולם סוף. ים כקריעת בוודאי דעתם, על עומדים כבר והבחורה

נקבע הזיווג ואז לזווגם, ושי ק אז שיש למעשיהם. בהתאם

הגמרא פשט רש״י דברי שלפי כן, אם נמצא הכוונה שני" בזיווג הא ראשון, בזיווג "הא המאירי פירוש לפי ואילו עצמה, לאשה לגיל המתייחס מצב לתיאור הגמרא כוונת

. הנישואין

הבין גם שכך נראה המאירי, לפירוש בדומה

זיע״א הקדוש, וב ט שם בעל ישראל ר' עצמה האשה על ולא מצב בתיאור. שמדובר

שם הלשון וזה טוב שם (בעל כי פרשת, דברים

אות, תצא, זי״ע הבעש״ט: בשם )כ"

| סוף ים כקריעת לזווגן קשה ט. 73

(סוטה לפלוני פלוני בת דכשמכריזין. ב)

זיווגים כמה נאספים, ונאחזים ִשְּקִרִםי

יצא שהכרוז זיווגא האי בהדי ונסבכים

אפשר, אי סבי ך כי בחד, וחד עליהם מהם שנפטרים יש, רק בנקל כך כל לפוטרם

יש, ומהם להתחתן בזה זה שנדברים ידי על, להתחתן שמתוועדים ידי על שנפטרים

התקשרות ידי על שנפטרים יש ומהם, עד תנאים או פרקים ראשי, או כף בתקיעת מינו את מין ימצא, ואז מכולם שנפטרים

משה, כדת לזה זה, וישאו האמיתי זיווגו בשעה וישראל הבעש״ט, לפירוש ". יצירת קודם יום ארבעים בשמים שמכריזין גם נאספים לפלוני", פלוני "בת הולד ומנסים מתאימים שאינם שיקריים זיווגים מאותם להינצל כדי זיווג. באותו להתקשר

, לה או לו תואמים שאינם שיקריים זיווגים

74 | בה הביטחון 'מידת

עד שידוכים כמה לפעמים נדרשים דברי פי על הראוי. ג לזיוו שמגיעים בזיווג "הא הגמרא: שכוונת נראה הבעש״ט האדם שאם הוא שני", בזיווג הא ראשון, לעבור בלי ומיד בקלות זיווגו את לקבל זכה היה ואם ראשון". "זיווג זהו שידוכים כמה שידוכים של וקשה מפרך מסע לעבור צריך

שני "זיווג זהו לזיווגו, שהגיע."עד

| בזיווג והשתדלות בה' ביטחון י. 75

. י ביטחון בזיווג והשתדלות 'בה

1 ה ידיעת מול בזיווג האדם בחירת '.

מזווגין "שאין שאמר לקיש ריש דברי לפי שיש נראה מעשיו", לפי אלא אשה לאדם לו זיווגו את לבחור חופשית בחירה. לאדם

דברי לפי אולם, שאמר רב בשם יהודה: רב קול בת הולד, יצירת קודם יום "ארבעים

נראה לפלוני", לוני פ בת ואומרת: יוצאת מי להחליט חופשית בחירה לאדם שאין

זיווגו? יהיה

שתי שיש חז״ל, דברי בביאור להסביר נראה בת ראשית הזיווג. בחירת בתהליך בחינות קודם יום ארבעים בשמים מכריזה קול בזה מבטאים חז״ל הזיווג. על הולד יצירת בעניין הניכרת האלוקית ההשגחה את

שנדרש הזיווג, סיעתא הרבה כך כל בו

76 | בה הביטחון 'מידת

ביטחון הרבה גם צריך וממילא דשמיא, הזיווג למציאת יתברך ה' של בהשגחתו אין זאת, עם יחד אולם, והמתאים. הראוי בוחר בעצמו שהאדם ההבנה את סותר זה טוב זיווג איזה יודע הקב״ה הזיווג. את על מכריזים בשמים ולכן לאדם, ומתאים

הבחירה האדם ביד אולם כך. החופשית בזיווג או זה בזיווג רוצה הוא אם להחליט

. אחר

האדם בזיווג ה' השגחת 2.

, ד פסקה סח פרשה רבה במדרש)'(בראשית מובא (תהילים בפסוק דרשתו את פתח יהודה שר'

, סח שאלה ביתה'. יחידים מושיב 'אלקים: )ז בכמה חלפתא: בר יוסי ר' את מטרונה

לה: מר א עולמו? את הקב״ה ברא ימים עושה הוא מה לו: אמרה ימים. בשישה

| בזיווג והשתדלות בה' ביטחון י. 77

הקב״ה לה: אמר עכשיו? ועד שעה מאותה ציפתה המטרונה זיווגים. ומזווג יושב בורא של מופת מעשי תיאור עם לתשובה וכי שאלה: לכן עולמיים. במישורים עולם לעשות יכולה אני אף כן, אם אומנותו? זו ואלף עבדים אלף נטלה עשתה? מה כן.

שפחו רת למח אחד. בלילה בניהם וזיווגה ת נפוחה עינו וזה פצוע, ראשו זה אליה, , באו לה אמר מהם אחד כל שבורה. רגלו וזה והביאה שלחה זיווג. באותו רוצה הוא שאין אלוקיכם לו: ואמרה חלפתא בר יוסי ר' את

נאמר זה ועל אמת! ותורתכם אמת (תהילים

מוציא ביתה, יחידים "מושיב: ז )סח, בכי "בכושרות"? מהו בכושרות". אסירים

. ושירות

עניין הוא שהזיווג חשבה מטרונה אותה שבזיווג לנו מגלה חלפתא בר יוסי ר' טכני.

78 | בה הביטחון 'מידת

זה אין אלוקית. השגחה מאד הרבה יש יש אלא האדם, של הבחירה עניין את סותר להרבה זקוקה האדם של שהבחירה לדעת

דשמיא. סיעתא

"מן: יח ז״ל): (מו״ק רבותינו אמרו עוד מה הכתובים ומן הנביאים ומן 'התורה להסתפק אפשר אי מדוע לאיש…". אשה זה חשוב עיקרון שילמד אחד? בפסוק בכתובים ונשלש נכפל מסוים עניין, כאשר שחז״ל נראה חשוב. יסוד ללמד בא זה ההשגחה גודל את בזה לבטא באים

הזיווג בעניין הנצרכת. האלוקית

| מלחמה בעת בה' ביטחון יא. 79

. ביטחו יא מלחמה בעת בה' ן

1. מקיימים צה״ל שחיילי המצוות

שמתגייס יהודי מקיים שובות ח מצוות שתי

לעם ביחס ו ישראל לארץ ביחס לצה״ל-

ישראל- לארץ ביחס א): ישראל מצוות א״י על ושמירה יישוב כיבוש, מלחמה,

לעם ביחס ב) ישראל עם בידי. שתהיה

ישראל- נצטוינו צר: מיד ישראל עזרת

שנחלץ בסכנה נמצא יהודי אה נר שאם תעמוד "לא: יט, טז שנאמר)(ויקרא לעזרתו, מוכן להיות צריך כך ולשם רעך", דם על וכמה כמה אחת על מסוים. לסיכון להיכנס שחובה בסכנה, נמצא ישראל כלל כאשר מצות ישראל. כלל הצלת למען להיחלץ מבוארת א״י, וישיבת וירושה מלחמה

נג פרשה בסיפרי)(ראה לספר (השגות וברמב״ן

80 | בה הביטחון 'מידת

פיקוח דוחה זו מצוה. רביעית מצוה )המצוות,

. תכה מצוה חינוך יחידים)(מנחת של נפש

2. מהכלל חלק הוא בצה״ל חייל כל

הכללי הצד מתבלט בצבא השירות במצות אנו המצוות רוב את מישראל. יחיד שבכל ישראל עם אמנם כיחידים. מקיימים

את לקיים ם מתכווני ואנו בזה, זה ערבים המצוות אבל ישראל", כל "בשם המצוות מצות היא שונה היחיד. על מוטלות עדיין במידה מבטל היחיד בה בצבא, השירות חלק להיות והופך אישיותו את רבה נלחמים החיילים כלל כך וע״י מהכלל, שלא יכול היחיד בכך ישראל. כלל למען

המלחמה מאימת לפחד המצוה אם ש בזמן,

מצ היתה הי הוא היחיד, של וה חושש. ה וכך

גם כל את דוחה נפש שפיקוח הלכה ל נפסק

| מלחמה בעת בה' ביטחון יא. 81

אולם. החמורות שלוש שבתורה)(מלבד המצוות מתפיסת להתעלות צריך יחיד כל במלחמה מכלל כחלק עצמו ולהרגיש כיחיד, עצמו להילחם יותר קל לו יהיה ובכך ישראל,

. באומץ

3. מלחמה בשעת בה' ביטחון

הרמ כותב וכך מלכים (הלכות ב״ם, ז )טו "מי:

בלבו, שאין כמשמעו הלבב ורך הירא האיש

שיכנס, ומאחר המלחמה בקשרי לעמוד כח ישראל מקוה על ישען המלחמה בקשרי השם יחוד שעל וידע צרה בעת ומושיעו

ולא בכפו נפשו וישים מלחמה עושה הוא ולא באשתו לא יחשוב ולא יפחד ולא יירא זכ ימחה אלא בבניו מכל ויפנה מלבו רונם

ולהרהר לחשוב המתחיל, וכל למלחמה דבר, תעשה בלא עובר עצמו ומבהיל במלחמה

82 | בה הביטחון 'מידת

ואל תיראו אל לבבכם ירך אל שנאמר

אלא עוד, ולא מפניהם תערצו ואל תחפזו

לא, ואם בצוארו תלויין ישראל ְּדֵימ שכל

, נפשו ובכל ִֹוּבל בכל מלחמה עשה ולא ִנֵצַּח ולא, שנאמר הכל ְּדֵימ ששפך כמי זה הרי מפורש, והרי כלבבו אחיו לבב את ימס וארור 'רמיה ה מלאכת עושה ארור בקבלה:

בלא ִֹוּבל בכל הנלחם, וכל ִמָּםד חרבו מונע

, בלבד השם את לקדש כוונתו ותהיה פחד, רעה תגיעהו ולא נזק ימצא שלא לו מובטח

ולבניו לו ויזכה בישראל נכון בית לו ויבנה

, שנאמר: הבא העולם לחיי ויזכה עולם עד

כי נאמן בית 'לאדוני ה יעשה עשה כי בך תמצא לא ורעה נלחם 'אדוני ה מלחמות

החיים בצרור צרורה אדוני נפש 'והיתה וגו ' ה את "אלהיך.

| מלחמה בעת בה' ביטחון יא. 83

4. הפחד- עם התמודדות בה 'ביטחון

ביום ישראל לעם שאירע הנורא הטבח העצום הכאב מלבד תשפ״ד, תורה, שמחת

המלחמה ודאגה. פחד גם רבים ל אצ עורר דאגה היא אף מעוררת כך, בעקבות שבאה שנלחמים החיילים של דאגה האויב. מפני של דאגה האויב, עם פנים אל פנים כל של ודאגה ליקיריהם, החיילים משפחות ישראל בארץ השורר למצב ישראל. עם האדם על משתלטות והדאגות, כשהפחד

משענת ה את מאבד שהוא מרגיש האדם בחרדות נתקף הוא בעולם. והיציבות ואחרית אחריתו תהיה מה וחששות הוא בה' הביטחון וסביבתו. משפחתו ואף האדם, חולשות לכל והרפואה המזור כוח לו ולהביא האדם את לרומם בכוחו מידת גשמית. הצלה ואף חיים ושמחת

84 | בה הביטחון 'מידת

של בפועל היישום היא בה' הביטחון

האמונה והובאו פ״א. ביטחון וה האמונה (רמב״ן,

בפרק׳ג) לעיל דבריו להאמין מחויבים אנו. אותו מנהיג והוא העולם את שברא בקב״ה רעיון רק אינה זו אמונה עליו. ומשגיח ההבנה לאמיתה. אמת היא אלא תיאורטי, ההישענות את שמייצרת היא הזו הפסוק כלשון השי״ת, על וההיסמכות

יא, יב )(במדבר את האומן ישא "כאשר

ש היונק ָּהיונק". ס מּו וְָּך עּוְּן אותו האומן. על של יישום הוא כן, אם הביטחון מהות על והיסמכות הישענות דהיינו האמונה, נותן שהוא בכך ה' על נשענים אנו השי״ת. והוא רגע, בכל אותנו ומחייה חיים לנו

עת בכל הטוב את לנו ומעניק. היודע

| מלחמה בעת בה' ביטחון יא. 85

5. האויב בשטח לבד אינו החייל

מצות שהיא מלבד בה', הביטחון מידת של לתפקודו חיונית מאד שהיא הרי עשה, בספק הזמן כל יחיה האדם אם האדם.

ע אינו ה' ִשמא יתמלא שהוא הרי, ֹוּמ למלא יצליח ולא ודאגות פנימית חולשה בעומק שנמצא חייל למשל, תפקידיו. את לדעת חייב משימה, ביצוע לשם הקרב שדה

המודיעין חיל יו. מאחור עומד צה״ל שכל לדעת בו שנמצא השטח על הזמן כל מתצפת מוכן האויר חיל מסתתרים. אויבים שאין הוא אף התותחנים חיל מידית. להתקפה

פגזים לשליחת, בכוננות לחילוץ אש ו להתרכז החייל יצליח כך רק הצורך. במידת

ב ביחס גם כך משימתו. את ולמלא ובין נינו י

תמיד בו, ח לבטו עלינו מצוה השי״ת, אותנו הקורות כל את מסובב שהוא, ולהבין

86 | בה הביטחון 'מידת

בעולם נברא לשום פשרות א שום ואין

ל להזיק אחר אדם כך רק ה'. של רשות ללא ובכך נפש, ושלוות בשמחה האדם יתמלא

הזה בעולם תפקידו את למלא. יוכל

6. ישראל כלל של בה' ביטחון

פרק׳ה) (לעיל למדנו כבר גדולי רוב שלפי

לבטוח יכול לא הפרטי היהודי ראל, יש לו יקרה לא או לו שיקרה דבר ולכן, מסוים ישראל עם אולם הנס, על לסמוך אין גם צר מיד שיושיעו בה' לבטוח צריך, בכללותו

סי או״ח שלמה '(חכמת הנס על לסמוך ואף

לעשות צריך ישראל שעם ואע״פ. )תרפב לנצח כדי שביכולתו מה בכל השתדלות

, במלחמה לכך מעבר אך עלינו לשים

בה ביטחוננו יתברך ' לנו ויהיה לנו שילחם

המחנה לפני ההולך הענן. כעמוד

| מלחמה בעת בה' ביטחון יא. 87

7. ישראל מקוה על ""ישען

מלכים (הלכות הרמב״ם דברי את הבאנו לעיל

שיכנס "ומאחר המלחמה: בענין שכתב )ז, טו ישראל מקוה על ישען המלחמה בקשרי הוא הש ם יחוד שעל וידע צרה בעת ומושיעו

יירא ולא בכפו נפשו וישים מלחמה עושה

ולא הרמב״ם בדברי לעיין יש, יפחד…". בשעת בה' הביטחון מידת מדרגת מהי שצריך כוונתו האם לשיטתו. המלחמה

כל לו יאונה שלא לבטוח כוונת שמא או, רע אם גם יפחד, ולא בה' שיבטח הרמב״ם

לקר יוכל בהמשך חלילה אסון לו? א ו

תכה נוך)(מצוה החי בספר הריגת מצות בעניין שבעה "להרוג שם: הרב כתב עממין, שבעה כבשנו טרם בארצנו המחזיקין עממים שאמרו מה המצוה, מדיני וכו'. מהם אותה

88 | בה הביטחון 'מידת

אלא תחילה נלחם ישראל מלך שאין ז״ל עממין שבעה מלחמת שהיא מצוה מלחמת עזרת ומלחמת עמלק, ומלחמת הנזכרים,

דבריו ובסוף הם…". עלי שבא מצר ישראל מהם אחד לידו ובא זה על "ועובר כתב:

להורגו ויכול שיסתכן מבלי ולא בדבר לאו על שעבר מלבד זה, עשה ביטל הרגו,

כ, טז עליהם)(דברים שנאמר כל תחיה לא

."…נשמה

ספר בעל על חינוך מנחת בעל שם מקשה

: החינוך חיוב שיש להסביר אפשר כיצד

להילחם מהתורה שלא באופן רק גויים ב

הרי יסתכן, הוא העולם דרך שבשעת ואם הצדדים, משני חיילים נהרגים מלחמה בודאי איתם, להילחם חייבה התורה חינוך המנחת סכנה? בכך שיש אף כוונתה

החינוך דברי על עיון בצריך. נשאר

| מלחמה בעת בה' ביטחון יא. 89

הרמב״ם דברי כוונת חינוך, המנחת עפ״י

היינו ", ישראל מקוה על ישען "… …דלעיל: אל המלחמה שטח בתוך יכנס שכשהחייל יעשה בעיניו שהטוב בה' יבטח האויב, , מול לו לקרות שיכול ממה יפחד ולא ירא ולא

פרטי. באופן

דוד אליהו הרב (הגאון האדר״ת הרב אולם

קוק הראי״ה הגאון של חותנו תאומים, רבינוביץ'

)זצ״ל תרד מצוה)(מצוה של "חשבונות "בספר

אם לדעתו חינוך. המנחת דברי על חולק כדי סכנה ספק למקום נכנסים חיילים

מלא בביטחון ם לָּש נכנסים והם ְּלהילחם, לשון וזה אסון. כל להם יארע לא בהשי״ת, התירה שהתורה "לולי שם: האדר״ת למקום לילך כלל רשאים היינו לא ללחום, שייך לא כן, התורה אמרה שכך אלא סכנה.

שיצאו וכיון בעולם. כנה ס ספק שום כלל

90 | בה הביטחון 'מידת

גם לפחוד וכלל כלל מקום אין ה', בשם הדברים וק״ו בעולם, סכנה ספק מחשש ויעוין רע". דבר ידע לא מצוה ד״שומר מהא

הרמב״ם רבנו של נעימה אמירה ת ְּמִתַּיק ותהיה פחד בלא ליבו בכל הנלחם "וכל ז״ל לו מובטח בלבד, השם את לקדש כוונתו

ואיך רעה", גיעהו ת ולא נזק ימצא שלא ציוונו שהקב״ה ולומר ספק להטיל נוכל ליצלן רחמנא סכנה? לספק נפשנו למסור בן ק״ו שהוא נכונים, ודברינו דעתא! מהאי המזיק דבר שאינו ראיה ממצות ק״ו של בנו שלא השי״ת לנו הבטיח ומ״מ בבירור, לילך מצוונו שהשי״ת למצוה עאכו״כ נינזק.

שלמה דעתנו שאם סכנה, ספק למקום כל יגיע לא שמו, יתברך לרצונו ורצויה המלכים מלחמות בכל שראינו וכמו אסון.

יצליחו יפנו אשר בכל."הצדיקים,

| מלחמה בעת בה' ביטחון יא. 91

לדעת מצוה, מלחמת שבזמן יוצא, כן אם אפילו למלחמה יוצאים חינוך המנחת התורה ציותה כך שהרי נפש, פיקוח, בספק למלחמה לצאת מחויבים סכנה שיש שאף

לדעת אולם סכנה. למקום עצמם יס ולהכנ לצאת התורה חייבה אם האדר״ת, לא וגם סכנה שאין בהכרח הרי למלחמה,

שייכות "שאין האדר״ת: שם (והוסיף סכנה תהיה

אדרבה הניסים, על דיברה לא שהתורה לומר, לזה לא שאם בניסים, דוקא התורה דיברה גוונא בכהאי

וכלל. כלל ללחום רשאים היו לא )"כן

בפרק האמור מכל ללמוד, יש גדולה שמצוָּה עם למען שנלחמים אלו כל מקיימים המלחמה פרוץ מאז ישראל, וארץ ישראל

החיילים על. תורה בשמחת הטבח בעקבות בעיקר אך שיכולים, ההשתדלות את לעשות

שלמה וכדברי עולם בבורא ביטחונם, לשים

92 | בה הביטחון 'מידת

לְּיֹום מּוכָּן סּוס לא כא, (משלי ע״ה:)המלך "

ִמ הַּתְּשּועָּה." וְּלַּה' לְּחָּמָּה

הַּדֶּרְֶּך תְּפִלַּת

וֵא- א-ֹלהֵינּו מִלְּפָּנֶּיָך׳ה רָּצֹון יְּהִי ֹלהֵי

אֲבֹותֵינּו, לְּשָּלֹום וְּתַּצְּעִידֵנּו לְּשָּלֹום שֶּתֹולִיכֵנּו

לְּשָּלֹום, וְּתַּדְּרִיכֵנּו לְּשָּלֹום ) (וְּתִסְּמְּכֵנּו,

חַּיִיםּולְּשִמְּחָּה ל חֶּפְּצֵנּו לִמְּחֹוז ְּוְּתַּגִיעֵנּו

אומר: מיד לחזור דעתו (אם. ּולְּשָּלֹום וְּתַּחְּזִירֵנּו

)לְּשָּלֹום וְּחַּיֹות וְּלִסְּטִים וְּאֹורֵב אֹויֵב כָּל מִכַּף וְּתַּצִילֵנּו

רָּעֹותּבַּדֶּרְֶּך, הַּּמִתְּרַּגְּשֹות פֻּרְּעָּנֻּיֹות מִינֵי ּומִכָּל

לָּעֹולָּם, לָּבֹוא צְּלָּחָּהּבְּכָּל וְּה ַּוְּתִשְּלַּחּבְּרָּכָּה

יָּדֵינּו, מַּעֲשֵה לְּחֵןּולְּחֶּסֶּדּולְּרַּחֲמִים וְּתִתְּנֵנּו

| מלחמה בעת בה' ביטחון יא. 93

רֹאֵינּו, כָּל ּבְּעֵינֶּיָךּובְּעֵינֵי קֹול וְּתִשְּמַּע

תַּחֲנּונֵינּו.

כִי אַּתָּה אֵל וְּתַּחֲנּון תְּפִלָּה ַּ שֹומֵע.

תְּפִלָּה: שֹומֵעַּ אַּתָּה׳ה ּבָּרּוְך

צִיאָּה הַּי לִפְּנֵי ְּתְּפִלָּה לַּקְּרָּב

הַּכְּרּובִים יֹושֵב יִשְּרָּאֵל ־ֹלֵה, י א צְּבָּאֹו־ת ה': לֵאמֹר צִּוִיתָּנּוּבְּתֹורָּתְָּך אַּתָּה

" לַּּמִלְּחָּמָּה הַּיֹום קְּרֵבִים אַּתֶּם יִשְּרָּאֵל שְּמַּע

, אֹיְּבֵיכֶּם עַּל וְּאַּל תִירְּאּו אַּל לְּבַּבְּכֶּם יֵרְַּך אַּל

ְּתַּחְּפ יכֶּם ־ֹלֵה א ה'. כִי מִפְּנֵיהֶּם תַּעַּרְּצּו וְּאַּל זּו

, עִּמָּכֶּם הַּהֹלְֵך אֹיְּבֵיכֶּם עִם לָּכֶּם לְּהִלָּחֵם

." אֶּתְּכֶּם לְּהֹושִיעַּ מָּיּון יֶּה אֹויְּבֶּיָך הִנֵה, וְּעַּתָּה

רֹאש. נָּשְּאּו ּומְּשַּנְּאֶּיָך סֹוד יַּעֲרִימּו עַּּמְָּך, עַּל

94 | בה הביטחון 'מידת

צְּפּונֶּיָך. עַּל וְּיִתְּיָּעֲצּו וְּנַּכְּחִידֵם לְּכּו אָּמְּרּו

. עֹוד יִשְּרָּאֵל שֵם יִזָּכֵר וְּלֹא מִגֹוי, עִם נָּא יֵה ה

, עַּמְָּך שְּלּוחֵי לְּיִשְֹּרָּאֵל הַּגָּנָּה צְּבָּא חַּיָּלֵי אֹויְּבֵיהֶּם. עַּל לַּמִלְּחָּמָּה הַּיֹום הַּקְּרֵבִים אֶּת לְּחַּם יְּרִיבֵנּו אֶּת רִיבָּה וְּאַּמְּצֵנּו, חַּזְּקֵנּו

ֹלחֲמֵינ. וּ לָּנּו עֶּזְּרָּתָּה וְּקּומָּה וְּצִנָּה מָּגֵן הַּחֲזֵק

כַּגַּלְּגַּל שִיתֵמֹו, י, ־ֹלַּה א חַּסְּדֶָּך. לְּמַּעַּן ּופְּדֵנּו

. רּוח לִפְּנֵי ַּכְּקַּש יָּעַּר, ּוכְּלֶּהָּבָּה תִבְּעַּר כְּאֵש

. הָּרִים תְּלַּהֵט תִרְּדְּפֵםּבְּסַּעֲרֶָּך, ּובְּסּופָּתְָּך כֵן

. תְּבַּהֲלֵם פְּנ ֵמַּלֵא ה.' שִמְָּך וִיבַּקְּשּו קָּלֹון, יהֶּם. וְּיֹאבֵדּו וְּיַּחְּפְּרּו עַּד, עֲדֵי וְּיִּבָּהֲלּו יֵבֹשּו אָּנָּא

נָּא. הַּצְּלִיחָּה ה' אָּנָּא נָּא, הֹושִיעָּה ה' הָּבָּה

ים. ּבֵא־ֹלִה אָּדָּם תְּשּועַּת וְּשָּוְּא מִצָּר, עֶּזְּרָּת לָּנּו

צָּרֵי יָּבּוס וְּהּוא חָּיִל, נַּעֲשֶּה נּו.

| מלחמה בעת בה' ביטחון יא. 95

יִשְּרָּאֵל עַּם לְּהַּצְּלָּחַּת תְּפִלָּה

וֶּא- ינּו א-ֹלֵה ה' יָך מִלְּפָּנ רָּצֹון ֶּיְּהִי ֹלהֵי כָּל וְּעַּל עָּלֵינּו שֶּתִתְּמַּלֵאּבְּרַּחֲמִים אֲבֹותֵינּו, כָּל מִיַּד וְּתֹושִיעֶּנּו וְּתַּצִילֶּנּו יִשְּרָּאֵל עַּּמְָּך

רָּעָּתֵנּו מְּבַּקְּשֵי כָּל, אֵינּו, ּומִכֵף וְּשֹונ ְּאֹויְּבֵנּו תַּעֲשֶּינָּה וְּלֹא מַּחְּשְּבֹותָּם, וְּקַּלְּקֵל עֲצָּתָּם הָּפֵר עֵצָּה עּוצּו מַּר שֶּנֶּא תּושִיָּה, ּוכְּמֹו יְּדֵיהֶּם אֶּל עַּּמֵנּו כִי יָּקּום, וְּלֹא דָּבָּר דַּּבְּרּו. וְּתּופַּר,

קֵל וְּקִל גֹויִים עֲצַּת הֵפֵר ה' מַּר, ְּוְּנֶּא בְּלִּבָּם תָּבֹוא שֶּחַּרְּּבָּם רָּצֹון וִיהִי מְּחֻּשְּבֹותָּם,

תִשָּבַּרְּנָּה. וְּקַּשְּתֹותָּם

עַּּמְָּך כָּל וְּעַּל עָּלֵינּו רַּחֲמֶּיָך נָּא יְּהַּּמּו ה' אָּנָּא כִסֵא עַּל וְּשָּב הַּדִין מִכִסֵא נָּא עֲמֹד יִשְּרָּאֵל,

מִשּורַּת נִים וְּלִפ לִפְּנַּי לָּנּו וְּתִכָּנֵס ְּרַּחֲמִים, וְּרָּעֹות קָּשֹות גְּזֵרֹות כָּל מֵעָּלֵינּו, הַּדִין, ּותְּבַּטֵל

96 | בה הביטחון 'מידת

וְּנֶּחָּמֹות יְּשּועֹות טֹובֹות, גְּזֵרֹות עָּלֵינּו, וְּתִגְּזֹר וְּיִקְּרְּאּו דִינֵינּו גְּזַּר רֹעַּ וְּתִקְּרַּע רַּחֲמֶּיָך, לְּמַּעַּן

פְּדֵנּו לָּנּוּו עֶּזְּרָּתָּה "קּומָּה זְּכּויֹותָּיו. לְּפָּנֶּיָך

חַּסְּדֶָּך."לְּמַּעַּן

מַּרְּעִיתְָּך צֹאן עֲבָּדֶּיָך עַּל וְּהָּגֵן שְּמֹר ה', אָּנָּא הַּצָּבָּא חַּיָּלֵי עַּל הֵגֵן הַּנִמְּצָּאִיםּבִשְּבִיָּהּבְּעַּזָּה, לֹא יָּקּוש, מִפַּח הַּצִילֵם הַּּבִטָּחֹון, וְּכֹוחֹות יִקְּרַּב לֹא וְּנֶּגַּע רָּעָּה, אֲלֵיהֶּם תְּאּונָּה

פֻּרְּעָּנִיֹות מִינֵי מִכָּל וְּתַּצִילֵם הֳלֵיהֶּם, ָּּבְּא נָּא וְּשָּלַּח לָּבֹואּבָּעֹולָּם, הַּּמִתְּרַּגְּשֹות ּותְּאּונֹות הַּפְּצּועִים לְּכָּל עַּּמְָּך, חֹולֵי לְּכָּל שְּלֵמָּה, רְּפּואָּה שֹומֵע אַּתָּה כִי תְּחִנָּתֵנּו, קֹול אֶּת נָּא ַּּושְּמַּע

תְּפִלָּה שֹומֵעַּ. ְך פֶּה, ּבָּרּו כָּל תְּפִלַּת יִהְּיּו צּורִי ה' לְּפָּנֶּיָך לִּבִי וְּהֶּגְּיֹון פִי אִמְּרֵי לְּרָּצֹון

. וְּגֹאֲלִי עַּּמֹו אֶּת יְּבָּרְֵך ה' יִתֵן לְּעַּּמֹו עֹז ה'

וְּאָּמֵן אָּמֵן. בַּשָּלֹום,


מתוך ארכיון מאמרי איגוד רבני הקהילות

יום רביעי, 28 בפברואר 2024

עלון לשבת- עין יעקב- כי תשא תשפד

התשפ״ד- א' אדר כ״ב יעקב– עין מושב שבת עלון תשא כי פרשת

תורה– דבר קנטרוביץ- אייל הרב המושב רב

הכיור- הידיים ניקיון

השבת ה תשא כי פרשת את נקרא המשחה שמן הכיור, השקל, מחצית נושאים, , מגוון ב עוסקת

הדורות לכל שלו וההשלכות העגל חטא הפרשה. כז במר וכמובן הקטורת, על כתבה שהתורה מעניין הכהונה. ובבגדי וכליו במשכן התורה עסקה ותצווה תרומה בפרשיות יז- ל, (שמות, התורה אומרת וכך שלנו בפרשה רק הכיור )כא

מֹועֵּדּובֵּין בֵּין־אֹהֶל אֹתֹו וְנָתַתָ לְרָחְצָה נְחֹשֶת וְכַּנֹו נְחֹשֶת כִּׂיֹור וְעָשִׂיתָ ר: לֵּאמ הֹאֶל־מֹשֶה '"וַיְדַבֵּר מֹועֵּד אֶל־אֹהֶל בְבֹאָם וְאֶת־רַגְלֵּיהֶם אֶת־יְדֵּיהֶם מִׂמֶּנּו אַהֲרֹןּובָנָיו וְרָחֲצּו מָיִׂם: : מָה ש וְנָתַתָ ָהַמִׂזְבֵּחַ

ְיִׂר יָמֻתּו וְלֹא חֲצּו־מַיִׂם ל- אִׂשֶה לְהַקְטִׂיר לְשָרֵּת אֶל־הַמִׂזְבֵּחַ בְגִׂשְתָם אֹו וְרַגְלֵּיהֶם יְדֵּיהֶם וְרָחֲצּו:'ה

לְדֹרֹתָם לֹוּולְזַרְעֹו חָק־עֹולָם לָהֶם "תָה יָמֻתּוְוְהָי וְלֹא מיתה חייב? מקדש, ב ועבד ידיו נטל שלא שכהן הכיור, מן ידיים ליטול כך כל חשוב מדוע

הרשב״א דברי לפי הוא בבוקר ידיים נוטלים שאנחנו הסיבות אחת 'לפי: אדרת בן שלמה,)(רבי

אנו צריכין תך אמונ רבה לבקרים חדשים דכתיב חדשה כבריה נעשים אנו השינה אחר שבשחר כות הבר אותן כל בשחר תקנו זה דבר ועל שמו ולברך לשרתו לכבודו שבראנו יתברך לו להודות

הכלי מן ידינו וליטול בקדושתו להתקדש בשחר תקנו זה דבר גם לכן בוקר בכל מברכין שאנו עבודתו קודם הכיור מן ידיו שמקדש. ככהן במקדש עובד שהוא לפני הכיור מן ידיו את, וטל הנ מהכהן לומד אדרת), בן שלמה (רבי הרשב״א ומתכוננים בבוקר ידינו את נוטלים יום בכל אנחנו שגם וטובה ברוכה בעשייה מלא חדש, , ליום

טובים ומעשים. תפילה בתורה השם, בעבודת אותו שנמלא יום ללמד כדי במקדש, לעבוד להתחיל אפשר אי שבלעדיו הכיור, הוא במקדש ביותר החשוב הכלי של והרצונות המחשבות את לפועל המוציא האיבר שהוא הידיים, של הניקיון חשיבות על אותנו

, האדם שיהי צריך ו שלום שבת שנזכה. . וטהור נקי ה

פורים- המגילה קריאת הלכות

בדיני נעסוק ם, פורי עד הקרובים בשבועות. ולברכה לטובה עלינו הבא הפורים חג

חובה ידי יוצא המגילה קריאת את והשומע, וגרים. נשים גברים, מגילה, במקרא חייבים הכל לא במצוות, חייב שאינו מקטן השומע אבל במצווה, שחייב ממי הקריאה את שישמע ובתנאי

א- תרפט (שו”ע יצא )ב. המגילה קריאת מצוות של עניינה עיקר את מנהיג הוא שה’ ולהודיע ולגלות הנס, ת א לפרסם

הכל את ומכוון עליו, ומשגיח העולם לבסוף מתהפכות ביותר הנוראות הצרות ואפילו לטובה,

העולם. ולתיקון יתברך שמו לגילוי יותר ונפעל בלבבות, האמונה תתחזק כך ומתוך לטובה.

המקדש בבית שעבדו, הכהנים שאפילו עד הנס, את לפרסם כדי עם ברוב הקריאה חשובה כך וכל לשמוע כדי שחר של התמיד קרבן הקרבת את דוחים היו הציבור עם יחד המגילה מקרא, את שהם למרות בתורה, שעוסקים חכמים תלמידי וכן התמיד. את מקריבים היו מכן לאחר ורק

לב ללכת כדי מלימודם מבטלים תלמודם, במקום במניין המגילה את לקרוא יכולים ת הכנס ית

א. ג, (מגילה עם ברוב הציבור עם יחד המגילה את )ולשמוע

יחד כולם יתאספו שבפורים ראוי מניינים, כמה יום בכל בו לקיים שרגילים כנסת בית לפיכך, המתפללים שמספר למרות קטן, כנסת בבית להתפלל שרגיל מי אמנם עם. ברוב המגילה לקריאת

קביע את לבטל צריך אינו מועט, בו כדי ותו שישמע ובתנאי גדול, כנסת בבית מגילה מקרא לשמוע

י. ח, שעה”צ ז, מ”ב ח”א, ב, תרפז, במניין)שו”ע המגילה קריאת את ( (שו”ע ובברכה ביחיד המצווה את לקיים אפשר במניין, לקוראה אפשרות כשאין בדיעבד, ורק

.) יח תרצ, ורמ”א אל צרתם בעת שזעקו כמו והטעם, ביום. ה לקורא ולחזור בלילה המגילה את לקרוא אדם חייב שם. רש”י א; ד, (מגילה ובלילה ביום המגילה את לקרוא צריך כך ובלילה, ביום )ה’ זמנה היום וקריאת השחר. עמוד ועד הכוכבים מצאת הלילה, כל זמנה בלילה המגילה קריאת

למצוות קדימים מ וזריזים החמה. שקיעת ועד השחר) מעמוד (ובדיעבד החמה מהנץ היום, כל

תפילת אחר מיד יום של הקריאה ואת ערבית, תפילת אחר מיד ילה ל של הקריאה את וקוראים ד. תרצג, א, תרצג, א; תרפז, (שו”ע )שחרית

הזמנים: לוח

השבת10: כניסת 17:

השבת22: צאת 18:

מנחה השירים, שיר

שבת, קבלת דרשה: וערבית 10 17:

שבת של: שחרית 7: 30

לילדים00: שיעור 15:

: משמרה 30 15:

שבת5 של: מנחה 4 16:

ערבית: מוצ״ש 0 1 18:

חול ימי תפילות: זמני

: שחרית30 5: , 8: 00

5: מנחה 2: 17

: ת18: 00 ערבי

: לרפואת אתי בן דוד דביר נעימה חתון, בת נעימה חנה,

קרן חנה, בת רחמה, מרים בת בן רפאל מרים, בת רבקה

בן עזרא ורה בן אהרון, האני,

מדלן, מתתיהו בן, משה יעקב בת שרה אסתר, בן (גבריאל) חי יצחק יאיר שושנה, מינדל מרים בן, יחזקאל

שמחה בת. דבורה

חתון בן אקרם נשמת: , לעילוי מרסל בן בועז לולו, בן, רחמים בת צילה בנוושה, בת עליזה בת אסתר רחל, בן סלים רחל, בת נזימה נגה, בן הראל טפחה,

נזימה בן אברהם. אלמאס,

הקהילה: חדשות

1. א5. 3 אדר כ״ה שלישי 'ביום ( )

תתקיי אזכרת ם השלושים

ז״ל( נזימה בן לאברהם של אח

לוזון וכרמלה אלוני )נורית בבית

בשעה16: 30 במושב העלמין.

תפי וסעודת רבית וע מנחה לת

בשעה17: 15 ה מצוו.

2. עבור לתרום שרוצה מי במושב תורה לימוד, אחזקת

לצורך אייל לרב פנות ל יכול זו חשו. בה מצוה

לשבת- סיפור שבור בלב תפירה

את לתפור אליו פנו ותמיד אומנתו את העריכו הכפרים, אדוני הם הלא הפריצים, יהודי. חייט התגורר פשיסחא העיירה בקרבת

. בגדיהם

פריס הגדולה בעיר שנקנה יקר, אריג לו הראה הלה הפריצים, אחד של ביתו אל החייט נקרא אחד. יום

כראוי וטוב נאה הבגד שיהא השתדל כן ועל ביותר, יקר אריג זהו כי לך, דע "אך הפריץ. ציווה זה", מאריג בגד לי שתתפור "רצוני

משובח כה."לאריג

האריג את ונטל ובגאווה בביטול. ייט הח צחק מומחה?" חייט אינני "כלום

– למדידה הפריץ אל הבגד כשהוא ימים כעבור והשליך מביתו גֶרשו החייט. צעק היקר!" האריג את "הרסת בעיניו. חן נשא לא

הבגד את. אחריו

לחמו את איבד והוא בגדיהם את לתפור החייט את להזמין הפריצים חדלו זה מאורע. בעקבות

במר אשתו נוכחה אליו אתה גם סע מפשיסחא. הקדוש' ה׳יהודי של בנו ירחמיאל, רבי לצדיק נוסעים "הכל לו: ויעצה."! גורלם

ליבו צרת את והסיח ירחמיאל רבי אל ובא אשתו לעצת החייט. שמע

לפריץ או"! תו והבא התפרים באותם ותתפרנו תשוב ואחר ההוא, הבגד תפרי כל את "התר ירחמיאל: רבי לו אמר תעשה", אשר "זה

אותה– ביצע זאת למרות אך העצה, פשר את הבין לא החייט להפסיד יכול היה מה? וכי

סליחתו את ביק המעולה, התפירה את שיבח הוא הפריץ, בעיני חן הבגד נשא והנה, לפריץ. שוב הביאו מחדש היה תפור וכשהבגד

שהייתה. לו הנפש עוגמת על רחבה ביד מתת לו העניק ואף החייט של

אירע אשר את לו וסיפר ירחמיאל רבי אל החייט. חזר

הרב כשרונך על וגאווה יהירות מתוך הבגד את תפרת הראשונה בפעם "כי סיפורו, את החייט כשסיים הצדיק אמר בך", ."הכרתי

גאווה– מתוך שנעשה דבר ואולם הפריץ בעיני חן הבגד נשא לא כן ועל הוא. חן. חסר

אתה– ונכנע ברך ששפל נוכחתי פרנסתך, שנתקפחה חר לא אלי, כשבאת אך מתוך מחדש ולתופרו הבגד את לפרום לך אמרתי ולכן

והכנעה– שפלות בחן הבגד נתפר אז "! או

לפרשת ותשובות שאלות תשא כי המשפחה לכל

1. השקל20 שווה גרה? כמה. גרה

2. השקל20 מחצית לתת חייבים גיל? מאיזה. שנה

3. הכפורים כסף על נפשתיכם"? על לכפר ה' לפני לזכרו. ן ישראל "לבני נאמר מה על

4. מנחושת וכנו? הכיור עשויים. ממה

5. . מזבח ה ובין מועד אוהל בין הכיור? את לשים צריך בדיוק היכן

6. המזבח אל בגשתם מועד…או אהל אל "בבֹאם ורגליהם? ידיהם את לרחוץ הכֹהנים צריכים."מתי

7. וקידה קנה קנמון, . , מור המשחה? לשמן לקחת משה נצטוה בשמים אלו

8. הין המשחה? לשמן לקחת צריך זית שמן. כמה

9. מעמיו ונכרת זר? על המשחה משמן שיתן איש של דינו. מה

10 ולבונה חלבנה שחלת, . נטף, לקטורת לקחת? שה מ נצטוה סמים אלו.

11. כמתכונתם לעשות הסמים? קטורת לגבי והן המשחה שמן לגבי הן שנאסר הדבר. מהו

12. שבת מחלל על יומת"? בפרשה. מות נאמר מי על "

13. לאהרון העם אלהים"? לנו עשה "קום למי אמר. מי

14. אהרון מחר"? לה' "חג אמר. מי

15 מצרים בהרים"? אֹתם. הרֹג ל הוציאם "ברעה חלילה, יאמר, מי.

16 א- "מעשה נאמר מה על. המה?"לקים הלוחות. על

17. למשה יהושע במחנה"? מלחמה "קול למי אמר. מי

18 מהמים בנ״י את השקה ד. במים, פיזר ג. , טחן ב. באש, . ף שר א. לעגל? משה עשה מה.

19. לוי בני כל אלי"? לה' "מי משה אמר כאשר משה אל נאסף. מי

20 אחיו את איש "והרגו. מהעם נפלו כמה …" איש אלפי "כשלשת היום? ."באותו

21."רי מספ אמחנו לי חטא אשר "מי כתבת"? אשר מספרך נא "…מחני משה לבקשת ה' תשובת הייתה מה.


מתוך ארכיון מאמרי איגוד רבני הקהילות

ועל ידי זה // מזמור לתודה // מקהלות עם // ניגון ויז'ניץ - להקת מזמור שיר

צפייה ביוטיוב ערוץ: להקת מזמור שיר נשלח על ידי: לירן ושרית טל מתוך קבוצת איגוד רבני הקהילות