אכילת דג וחלב
מקורות
משנה חולין ח א
כָּל הַבָּשָׂר אָסוּר לְבַשֵּׁל בְּחָלָב, חוּץ מִבְּשַׂר דָּגִים וַחֲגָבִים. וְאָסוּר לְהַעֲלוֹתוֹ עִם הַגְּבִינָה עַל הַשֻּׁלְחָן, חוּץ מִבְּשַׂר דָּגִים וַחֲגָבִים.
גמרא חולין קיא ב
איתמר: דגים שעלו בקערה, רב אמר אסור לאכלן בכותח. ושמואל אמר מותר לאכלן בכותח. רב אמר אסור, נותן טעם הוא. ושמואל אמר מותר, נותן טעם בר נ''ט הוא.
רמב״ם הלכות מאכלות אסורות ט ה
דגים וחגבים מותר לאכלן בחלב.
פסיקה
בית יוסף יורה דעה סימן פז
"דגים וחגבים מותר לאכלן בחלב". ריש פרק כל הבשר (קג:) "כל הבשר אסור לבשל בחלב, חוץ מבשר דגים וחגבים". וכתב הר״ן דכיון דלבשלן שרי משמע דלאכלן בחלב נמי שרי, דאיסור בשר בחלב בלשון בישול אפקיה רחמנא, וכן כתב הרמב״ם והרשב״א דלאכלן בחלב נמי שרי. ומכל מקום אין לאכול (דגים) בחלב מפני הסכנה, כמו שנתבאר בספר אורח חיים סימן קע״ג.
דרכי משה אות ד
ולא ראיתי מימי נזהרין בזה וגם בא״ח סימן קע״ג אינו אלא שלא לאכלו בבשר משום סכנה אבל בחלב שרי ועי״ל סימן קט״ז ולכן נראה שנתערב להרב בשר בחלב: (וכן בפר״ח).
הגהות מהרל״ח שם
כל הפוסקים תמהו על הרב״י בזה ורצו לשלוח יד להגיה דבריו.
טור אורח חיים סימן קעג
אדוני אבי הרא״ש ז״ל היה רגיל ליטול ידיו בין בשר לדגים דחמירא סכנתא מאיסורא.
בית יוסף אורח חיים סימן קעג
הכלבו כתב שגם הר״ם נ״ע היה נוהג כן מזה הטעם ולא פירש מהיכן למד הר״ם כן ונראה שלמדו כן מדגרסינן בפרק כיצד צולין (טו:) ההיא ביניתא דאטויא בהדי בשרא [בתנור אחד] אסרה רבא מפרזקיא למיכליה בכותחא מר בר רב אשי אמר אפילו במילחא נמי אסורה משום דקשה לריחא ולדבר אחר [צרעת].
שולחן ערוך אורח חיים סימן קעג סעיף ב
בין בשר לדגים חובה ליטול משום דקשה לדבר אחר וחמירא סכנתא מאיסורא.
שולחן ערוך יורה דעה סימן קטז
[א] משקים שנתגלו, אסרום חכמים דחיישינן שמא שתה נחש מהם והטיל בהם ארס. ועכשיו שאין נחשים מצויים בינינו, מותר. [ב] צריך ליזהר שלא לאכול בשר ודג ביחד, מפני שקשה לצרעת. [ג] ירחוץ ידיו בין בשר לדג ויאכל פת שרוי בינתים, כדי לרחוץ פיו.
ערוך השולחן יורה דעה סימן פז אות טו
כבר נתבאר דבשר חיה ועוף מותר מן התורה, ומדרבנן אסור לאכלו, ולכן מותרים בבישול ובהנאה, וכן הכריעו גדולי אחרונים, ודלא כיש שרוצים להחמיר בזה, וכן הדין בבשר בהמה עם חלב חיה. אבל בשר דגים וחגבים אין בהם איסור אכילה בחלב אפילו מדרבנן, ופשיטא שיכול לבשל דגים עם חלב ולאוכלן, וכן המנהג פשוט בכל תפוצות ישראל.
ודע שטעות נפל בספרו הגדול של רבינו הב״י, שכתב שאין לאכול דגים בחלב מפני הסכנה כמבואר באורח חיים סימן קע״ג, ושם מבואר על בשר בדגים שיש סכנה, וכבר השיגו רבינו הרמ״א בספרו דרכי משה. ויש שרוצים לקיים זה ואמרו שמצאו בספרי הרופאים שיש סכנה בדגים בחלב, ואינו כן, דרבינו בחיי כתב בפרשת משפטים "וכן דעת הרופאים בתערובת דג וגבינה שנתבשלו כאחד שמוליד תכונה רעה וחולי הצרעת", ע״ש, ולא בדגים בחלב. ועוד דאם כדבריהם למה לא קבע זה בשו״ע, ועוד דכל העולם אוכלים זה ונחשב למאכל חשוב. ולכן לית מאן דחש להא מילתא, ויכולים לאכול בלי שום קפידא חלילה.
רופאים
פתחי תשובה יורה דעה סימן פז ס״ק ט
ועיין בתשובת חינוך ב״י סי' ס״א שמקיים דברי הלבוש דאסור לאכול בחלב משום דחקר אצל חכמי הרופאים דדוקא דגים המטוגנים עם חמאה מותר לאכול אבל דגים המבושלים בחלב יש בו סכנת חולי דדגים מקררים מאד וגם החלב רע ומזיק לגוף.
יד יהודה (לנדא) פז י
האחרונים כתבו לאסור אכילת דגים בחלב מחמת סכנה, והוא דבר שאין לו יסוד בדברי חז״ל רק מהלכות הרופאים, לכן הכל לפי המקום והזמן, שאין כל הזמנים והמקומות שוים בטבע.
כנסת הגדולה הגהות בית יוסף אורח חיים סימן קעג
וראיתי נוהגים ליטול ידיהם בין גבינה לדגים, ולא מצאתי סמך לדבריהם, שהרא״ש לא היה נזהר אלא בין בשר לדגים. ועם כל זה, אני מן הנוהגים כן. וכבר שאלני החכם השלם הרב כמה״ר אשטרוק ן' שאנג׳י ז״ל בהתאכסנו אצלנו, אם יש איזה סמך למנהג הזה מאיזה שום פוסק, והיתה תשובתי שלא ראיתי זה בשום פוסק. אמנם, כך היה מנהג מורי הרב ז״ל ורבנים אחרים, ואולי סמכו, דכיון דאסור לאכול גבינה עם דגים מפני הסכנה, כמו שכתב רבינו המחבר ז״ל בטור י״ד סימן פ״ז דף ע״א ע״ג, הוא הדין דצריך ליטול ידיו בין זה לזה, דומיא דדגים עם בשר.
שו״ת חתם סופר חלק ב (יורה דעה) סימן קא
אלא משום דחזינן לרמב״ם דרב גוברי' ברפואות וטבעיות שהשמיט הנ״ל ע״כ ניסה בחקירתו ומצא שנשתנו הטבעיי' בזה ובשכנה״ג בא״ח ראיתי שכ' מ״ש הר״בי בי״ד לאסור דגים עם חלב כמבוא' בא״ח שצווחו עליו הא בחלב ליכא קפידא כלל וכ' שכונתו כך כמ״ש בא״ח שבשר עם דגים מסוכן על פי רופאים הכא נמי עם חלב מסוכן על פי רופאים שאמרו כן ולפע״נד זה אינו אמת ונאמן עלינו הרמב״ם גדול הרופאים.
מחזיק ברכה (חיד״א) יורה דעה סימן פז אות ד
מרן בב״י כתב שאין לאכול דגים בחלב מפני הסכנה והאחרונים כתבו שהוא ט״ס דדוקא בבשר הוא סכנה. והרב כנה״ג. .
ולפי קיצורי נראה דעל כרחין צ״ל כמ״ש הט״ז דט״ס נפל בבית יוסף דישובו של הרב שיירי כנה״ג לא שמיע לי. דהוא פירש מ״ש מרן כאן בב״י ומ״מ לאכול דגים בחלב מפני הסכנה אסור כמ״ש בא״ח סימן קע״ג דכונתו דאסור מפני הסכנה כמו שאמרו הרופאים על דרך שנתבאר בא״ח סי' קע״ג לענין דגים עם בשר דמפני הסכנה אסור ע״ש וכמה מהדוחק יש בזה חדא דהא מילתא חדתא היא דאמרו הרופאים דאיכא סכנה בדגים עם חלב, ומהיכן נדע זה והי״ל למרן לבארו. ותו דאם כדבריו אמאי לא כתב זה בש״ע ולא בא״ח סי' קע״ג ולא בסימן זה ולא לקמן סימן קט״ז על כן היותר נראה הוא דט״ס נפל כמ״ש הרב ט״ז.
וכזאת וכזאת כי הני תרי דוקיי ק״ק על מה שישב הרב בית דוד י״ד סימן ל״ג דברי מרן הנזכר והאריך להעמיד דבריו עש״ב. ולי ההדיוט כל זה איננו שוה לי בכל עת אשר אני רואה דמרן סתם דבריו בתכלית וכל כי הא צריך לאודועי ואם אמרו שהפוסקים איבעיא להו לפרש דבריהם עאכ״ו מי שדרכו לפר״ש והוא אחרון מרן ז״ל ומדוע לא כתבו על השלחן הטהור וכמו שכתבנו לעיל.
שו״ת רב פעלים (בא״ח) חלק ב - יורה דעה סימן י
על כן נראה דאין להתיר דגים בחמאה, ואנן אתכא דמרן ז״ל סמכינן דאסר בחלב, ורבים מן האחרונים דס״ל דמרן ז״ל איירי בכל גוונא, ולא כתב חלב בדוקא. ועוד מצינו שהרב פחד יצחק שהיה רופא מובהק וכתב שלא מצא שום נזק בזה בחכמת הרפואה, ועכ״ז כתב כיון שהדבר יצא מפי המלך הרב בית יוסף, מנעתי מתוך ביתי אכילת דגים עם גבינה וחמאה, ותו לא מידי עכ״ל. ועל כן אנחנו יש לנו לחוש לזה לאסור דגים, בין עם גבינה בין בחמאה, ועוד המנהג פשוט וידוע פה עירנו בגדאד, דאין אוכלים דגים מטוגנים בחמאה, ורק הגוים אוכלים כן, ושמענו שבכפרים שאין להם שמן שומשמין מטגנים דגים בחמאה, ואין לסמוך על מנהגם בזה, דעבדי מחמת חסרון ידיעה, מיהו אם חיותם תלוי בכך, יש להעלים עין מהם, ואין למחות בידם, אבל בתוך עירנו ודאי נמחה ביד מי שרוצה לאכול דגים מטוגנים בחמאה, והשי״ת יאיר עינינו באור תורתו, אכי״ר.
שו״ת יחוה דעת חלק ו סימן מח
וקצת קשה שאם הוא טעות סופר בבית יוסף וצריך לומר דגים בבשר, אין לזה שום קשר עם הנאמר לעיל בבית יוסף, שעוסק בדין אכילת דגים בחלב, ומה ענין בשר ודגים לזה? … וכן ראוי לנהוג להחמיר בין בחלב עם דגים ובין בגבינה עם דגים. ומכל מקום לענין חמאה עם דגים, רבו האחרונים המקילים בזה. .
שם בהערה
ולפע״ד חומרא יתרה היא לאסור בזה אף בדיעבד, כיון שהרמ״א והט״ז והש״ך והפר״ח הוכיחו להתיר אף לכתחלה, ממה שאמרו (בחולין קיא:) דגים שעלו בקערה מותר לאכלם בכותח, ואפילו את״ל שיש חילוק בין כותח לחלב, מ״מ הואיל וגדולי האחרונים מתירים, ומחלוקת היא בין הרופאים בזה, כמו שיתבאר להלן, ומרן החיד״א במחב״ר (סי' פז) סובר ג״כ להקל. ובשו״ת זבחי צדק ח״ג (סימן קמג) נטה ג״כ להקל וכמו שיתבאר להלן, עכ״פ בדיעבד בודאי שיש להתיר. וזה ברור.
נר מצוה יא קפו
וחביבים עלי דברי גאון עוזינו החיד״א, כי לדידי חזי לי דהוי כחד מן קמיא היושבים ראשונה במלכות שמים, וכמו שאמרו על הרמב״ם, ממשה עד משה לא קם כמשה, כעת יאמר מיוסף עד יוסף לא קם כיוסף, כלומר ממרן רבינו יוסף קארו עד רבינו יוסף אזולאי לא קם כיוסף. כי הגדיל לעשות ספרים הרבה, ולכל בני ישראל היה אור ומלאה הארץ דעה את ה' כמים לים מכסים. וכן העיד עט״ר מר אבי בשם רבינו משה חיים ז״ל שלא היה נוטה מדברי החיד״א בין להקל בין להחמיר, ושקבלנו עלינו הוראות החיד״א כדרך קבלת דברי מרן השלחן ערוך. לפיכך יש לנו סניף גדול לסמוך להקל על הרב יד דוד ולהתיר דגים מטוגנים בחמאה, כיון דאעיקרא הוא יסוד רעוע. ואף שמעולם לא אכלנו בביתנו דגים עם חמאה, וכן נוהגים הרבה משפחות בעירנו, ואפשר שלא יערב להם טעמו וריחו, מכל מקום גם בעירנו יש שאוכלים דגים מטוגנים בחמאה, וכן היה נוהג להקל הרה״ג רבי שלום ישראל נוריאל וכו', וכן העיד לנו שד״ר דק״ק צפת ת״ו, שבכל ערי אשכנז נוהגים להקל, וכן מנהג רבני האשכנזים בצפת, לכן אנשי עיר במביי שנוהגים להקל בזה ישארו במנהגם, וכן כל אחד ואחד יעשה כמנהגו בזה. ואפשר שגם הרה״ג רבי יוסף חיים אילו היה רואה דברי היד דוד היה מסכים גם כן להקל בזה וכו'. עכת״ד. וכן כתב בספר כף החיים להקל בחמאה עם דגים. וכן עיקר להלכה.
שמש ומגן ד יו״ד סימן יב
ולדעתי זה תלוי באנשים האוכלים, שמי שיש לו דמיון ואינו רוצה לאכול דגים עם חלב או גבינה או כותח, לא תוכל להסיר לו הדמיון וראוי להניחו וכו' אבל מי שישאל על ההלכה, אם מן הדין מותר או לא, תגיד לו בקול רם שמותר וכו', אבל למדומיינים לא יועיל כל זה, ולכן טוב להניחם במנהגם.
גם בענין דגים בחלב או בחמאה או בגבינה, ראיתי אותו שהאריך לחלוק על הראש״ל ביחוה דעת ח״ו סי' מ״ח. אבל לפי מה שראיתי ביחוה דעת שם, גם הראש״ל האריך להביא ראיות להתיר, וכמו שכ' בעמ' רנ״ח בהערה למטה, ע״ש. […] וגם בסוף הפסק הביא הרבה פוסקים שסומכין על החיד״א זצ״ל, ובמסקנא שלו ג״כ לא כתב לאסור מן הדין, […] הנה מעולם לא אסר מן הדין, רק כתב שיש להמנע וכו' והמקילים יש להם על מה שיסמוכו, א״כ דעת הראש״ל שליט״א מבוארת יותר לקולא ולא לחומרא, ע״ש.
מתוך ארכיון מאמרי איגוד רבני הקהילות
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה