הקודש שקל
קהילה יקרה,
ספר נוציא בעז״ה השבת. פרשת התורה שנקרא בו היא פרשת כי תישא, מתוכה נקרא את ״פרשת שקלים״, העוסקת בציווי נתינת מחצית השקל כמצוות חכמים.
בתחילת פרשת פקודי, משה יוזם מעצמו הצגת דין וחשבון כלכלי — סך כל התרומות שהתקבלו ומה נעשה איתם. בין שאר החישובים והסכומים שמוצגים שם, יש גם סכום מיוחד של מחצית השקל שנתן כל אחד ואחד. כלומר, מלבד התרומה שניתנה למשכן, שהייתה לפי נדיבות הלב, לפי היכולת הכלכלית של כל אחד — היה סכום שכולם היו מחויבים בו, סכום אחיד: ״מחצית השקל בשקל הקודש״.
מה עשו עם הסכום הזה? מדובר על כסף, מתכת כסף. ובעיקר מה שעשו עם הכסף — יצקו את האדנים, אדנים מכסף שהיוו את התמיכה, התשתיות שעליהן הועמדו קרשי המשכן, המשכן עמד עליהם. כלומר, כשאנחנו מדברים על הקרשים, לכל הקירות ולכל המבנה של המשכן — התשתית מלמטה בנויה על השוויון, על המכנה המשותף, על העובדה שכולם שייכים במידה שווה לעבודת הקדש. ״העשיר לא ירבה והדל לא ימעיט״. כך בנויה במשכן ההתרחשות הציבורית העיקרית — שכולם שווים.
המלבי״ם אומר בפרשתנו, זה שכל אחד נותן רק מחצית, בא לומר שרק כאשר האדם מצטרף אל הציבור — הוא, משפחתו, וכל השלמה — אז רק אז מוצא הוא את אישיותו השלמה. לדעת איפה באמת נמצא הוא, מה היא הזהות הפנימית שלו, מה מצבו האישי, המוסרי, הרוחני — האפשרות הזאת מוגבלת מאד.
כדי שהאדם באמת יראה את עצמו יראה נכוחה, האם הוא במצב נכון, האם הוא מתקדם — צריך תמיד לבדוק את עצמו ולחבר את עצמו למשהו רחב יותר, ציבורי יותר. לכן הדרך הנכונה היא להתכלל, להיות שייכים למשהו גדול יותר — לקהילה, לבית הכנסת, לאומה. כך כל כך גדולה מעלת תפילת הציבור.
ככל שהחשבונות וההסתכלויות הם מתוך פרספקטיבה ציבורית ולאומית — יש כאן שיקולים ואחריות, צורת התייחסות, שיקול דעת — שקל קודש, הרבה יותר מרומם, מקודש, מדויק יותר, הרבה יותר. כך כתב גם ר׳ שמעון שקופ בספרו ״שערי יושר״ — שככל שהאדם לוקח בחשבון יותר את העניינים הציבוריים, שיקוליו הם יותר קדושים.
כאמור, נקרא את פרשת שקלים, ומתוך כך אנחנו מתקרבים לחודש אדר ב׳ בשבת. אין כמו המלכה אסתר, שהניחה בצד את השיקולים האישיים ושמה לנגד עיניה את השיקולים הלאומיים, הציבוריים, ונכנסה ללוע הארי, לסיכונים לא פשוטים בכלל — וזה מופת לדורות.
ואנחנו בעקבותיה של אסתר, מנסים מראש חודש לאחוז במחצית השקל, בשיקולים הנכונים, בשקל הקודש, שהם עוזרים לנו לראות את עצמנו במבט הנכון, בראי הנכון, מתוך חיבור לכלל.
שבת שלום ומבורך.
אליהו טרבלסי רב בית הכנסת.
מתוך ארכיון מאמרי איגוד רבני הקהילות
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה