בן עיר שהלך לכרך

לכרך שהלך עיר ובן לעיר שהלך כרך בן

: הקדמה כבוד לחלוק בשביל באדר. בט״ו המגילה את לקרוא תקנו התרחש, הפורים חג נס בה הבירה, בשושן

ב שגם חז״ל קבעו הזמן, באותו שוממה שהייתה ישראל לארץ יהושע מימי חומה המוקפות ערים ה כל

המוקפות שבערים הקדושה ישראל. ארץ משאר יתירה קדושה בהן ויש היות, באדר בט״ו יקראו נון בן לא ובגוים ישכון לבדד 'עם הוא כאשר שדווקא ישראל, עם של המיוחדת המעלה את מבטאת חומה

העולם על ולהשפיע לגויים, אור להיות לזכות הוא יכול. יתחשב',

נסע ש אדם יום באמצע והגיע דפרזים) פורים מצוות קיום (לאחר באדר י״ד

הפורים במצוות שנית מתחייב הוא האם באדר, ט״ו ליל במהלך? לירושלים

א. הדין מקור א עמוד יט דף מגילה מסכת בבלי: תלמוד

עתיד אם לעיר, שהלך כרך ובן בט״ו) בו (שקוראים לכרך שהלך בי״ד) בה (שקוראים עיר בן משנה:

למקומו- לחזור לאו- ואם כמקומו, קורא עמהן. קורא

ארבעה בלילי לחזור עתיד אין אבל עשר, ארבעה בלילי לחזור שעתיד אלא שנו לא רבא: אמר גמרא:

אמינא מנא רבא: אמר עמהן. קורא עשר- הפרזים היהודים כן 'על דכתיב? נלמד) זה (מהיכן לה הא הפרזות'? בערי 'היושבים למיכתב לי למה הפרזים, היהודים כתיב מכדי הפרזות', בערי היושבים מוקף פרוז, אשכחן עיר). כבן נחשב אחד ליום בעיר הנמצא (אדם פרוז נקרא יומו בן דפרוז לן: קמשמע

בן מדפרוז הוא, סברא לן? מנא פרוז- קרוי יומו מוקף קרוי יומו בן. מוקף

האם כרך? בן לגבי גם או עיר בן לגבי רק קובע י״ד של השחר עלות

העיתוי הוא י״ד יום של השחר עלות לגביו שרק לעיר, שהלך כרך לבן מתייחסים רבא שדברי פירש רש״י

חיובו: לקביעת

שם: רש״י

שנו– לא עשר בארבעה ולא עשר בחמשה קורא למק. ומו לחזור ועתיד לעיר שהלך כרך דבן

עשר– ארבעה בליל לחזור שעתיד אלא צריך שאינו דקתני הוא העיר, מן יצא השחר עמוד קודם אם

שם- יהיה לא וביום הואיל שם, שעודנו פי על אף עשר, ארבעה בלילי עמהן לקרות פרוז אפילו זה אין

יומו. בן דהשתא בלילה, משם לצאת עתיד- אין אבל למחר לחזור שעתיד פי על אף יום לאותו פרוז הוי

- שהלך עיר לבן הדין והוא עשר, בארבעה בין עשר ארבעה בלילי בין עמהן וקורא פרוז, נקרא אחד ליום

עשר- חמשה ביום שם יהא שלא עשר, חמשה בלילי לחזור עתיד אם לכרך, וקורא ליומו, מוקף הוי לא

עשר- חמשה בלילי לחזור עתיד אין אבל בכרך, שהוא פי על ואף מקומו כחובת עשר בארבעה צריך אין

זמן לאחר לחזור שסופו פי על אף עמהן, וקורא וממתין עשר, בארבעה. לקרותה

לבן גם הקובע העיתוי וא ה י״ד יום של השחר שעלות וכתב עליו חלק אך רש״י, דעת את הסביר הרא״ש

לכרך שהלך: עיר

ג סימן ב פרק שם: רא״ש

בכרך ישנו שאם למימר מסתבר דלא לכרך, שהלך עיר אבן גם דרבא מלתיה לפרש (רש״י) רצה ולא יקרא לעירו יחזור אם אף או עמהם ויקראה ט״ו יום שם וישאר מוקפין קריאת חובת עליו שחלה י״ד ביום

רש״י סברת זהו קריאתן? חובת עליו תחול למה מוקפין קריאת זמן הגיע לא. ן דעדיי כיון עשר, בחמשה אכולה רבא דברי ליישב ויש בירושלמי. מוכח וכן מתניתין, אכולה קאי דרבא משמע דהש״ס לישנא מיהו זמן שהוא היום ומקצת עשר ארבעה ליל שם כשעמד עיר כבן להיות כרך לבן שמועיל וכמו מתניתין

מקצת עד שם ועמד לכרך שהלך עיר לבן מועיל כן כמו קריאתן, חובת עליו וחלה העיר י בנ של קריאתה ונכלל מקומו, אנשי קריאת חובת מעליו נסתלק עמהם אינו מקומו בני קריאת חיוב שבזמן כיון י״ד, יום

עירו בני קריאת בזמן בכרך שהוא כיון יומו בן מוקף ביה וקרינן קריאתן, בזמן להתחייב הכרך בני עם

לכרך שהלך עיר ובן לעיר שהלך כרך בן

יקרא לעירו יחזור אם ואף יומו, בן מוקף ביה וקרינן י״ד, ביום הקוראים מקומו חובת מעליו ונסתלק

ט״ו. ביום

י״ד של השחר בעלות בפועל נמצא האדם בו במיקום תלוי היום שקביעת עולה המאור בעל מדברי

באדר:

א עמוד ו דף שם הרי״ף על המאור: בעל

קורא י״ד בליל למקומו לחזור עתיד שאם קאי לעיר שהלך כרך אבן דרבא דמימרא פירושא נקטינן הכי עתיד אין אם אבל ביום המגילה קריאת זמן שהוא מזרח שיאיר עד שם נשתהה שלא כיון בט״ו כמקומו

בי״ד עמהם וקורא יומו בן פרוז הרי. הוא המזרח שיאיר עד שם ונשתהה י״ד בליל לחזור

שם: רא״ש

שהדבר ואשמועינן חזר, ולא ונתעכב עשר ארבעה בלילי לחזור שעתיד אלא שנו ולא כתב אלפס הרב נתעכב אם אף כמקומו הוא הרי בביתו י״ד לילי להיות בדעתו היה אם מביתו, שיצא בשעה בכוונתו תלוי

עמהם קורא עשר ארבעה בלילי לחזור עתיד אינו אם אבל שמה. ,

קנא סימן חיים אורח איש: חזון

י״ד ליל קודם דעתו נשתנה שאם הכונה אין מביתו, צאתו בשעת דעתו בתר דאזלינן הרא״ש שלשון ואף להיות עיר בן של דעתו י״ד בכניסת שאם כלל סברא שאין מביתו… צאתו בשעת מחשבתו בתר אזלינן

ודעתו בעיר שהוא כרך בן או לשוב, מביתו בצאתו שחשב משום עירו כבני יהיה בט״ו גם בכרך שלא היינו החיוב התחלת בתר ודאי אלא לשוב… שהיתה ראשונה מחשבתו משום כרך כבן יהיה בי״ד לשוב

מוקף או פרוז הוא אם דעתו כפי דינו מכריעין ואז אזלינן י״ד של הכוכבים. צאת

י הלכה א פרק וחנוכה מגילה הלכות: רמב״ם

חזר ולא ונתעכב קריאה בזמן למקומו לחזור דעתו תה הי אם לעיר שהלך כרך ובן לכרך שהלך עיר בן

- הקריאה- זמן אחר אלא לחזור בדעתו היה לא ואם כמקומו. קורא שם שהוא המקום אנשי עם. קורא

הרמב״ם כלשון ה) סעיף תרפח סימן חיים (אורח ערוך השולחן פסק. וכן

במקום או נמצא הוא בו במקום ריאה הק לזמן הכוונה,'האם קריאה 'זמן באומרו הרמב״ם כוונת מהי ⦁ יצא? שממנו

שם משנה: כסף

בו שהוא המקום קריאת בזמן הקריאה בזמן באומרו דבריו שכוונת רבינו דברי לפרש לנו יש כורחך על

. עתה

ג משנה ב פרק מגילה מסכת לרמב״ם המשנה: פירוש

עמהן קורא כן הדבר אין ואם כמקומו. קורא אז ונתעכב עשר ארבעה בליל למקומו לחזור. ו דעת היה אם מאיר כר'. והלכה

יא אות תרפח סימן רבה: אליה

כרש״י הרמב״ם דעת שפירשו יוסף ובית המגיד על תמהני ומזה לרמב״ם. . המשנה בפירוש עיינתי. שוב

קריאה זמן שהוא י״ד ליל לומר רצונו קריאה' 'בזמן שכתב מה (הרמב״ם) ני המיימו פירוש לי נראה אלא שנתעכב אף יום, אור קודם י״ד ליל לחזור ודעתו לכרך שהלך עיר בבן לומר צריך זה ולפי עולם… לרוב

(עמהם י״ד בליל קורא הכי אפילו חזר, ולא.)שם

ב. הפורים במצוות פעמיים התחייבות

ג הלכה ב פרק מגילה מסכת ירושלמי תלמ: וד

כרך ובן וכאן, כאן נתחייב לכרך) (ועבר עשר חמשה לילי דירתו שעקר עיר בן בעי: חייה בר בון רבי

ומכאן מכאן נפטר לעיר) (ועבר עשר חמשה בליל דירתו. שעקר

לכרך שהלך עיר ובן לעיר שהלך כרך בן

א עמוד יט דף מגילה מסכת הרשב״א: חידושי

ט״ו בלילי למקומו חזר אם עמהם וקרא י״ד בלילי למקומו לחזור דעתו ואין לעיר שהלך כרך בן ולענין מצאתי בירושלמי אבל נפטר, שכבר הכרך בני עם שנית פעם ויקרא שיחזור סברא שאין בתוספות כתבו

ט״ו בלילי רתו די ועקר נמלך ואח״כ במקומו וקרא עת בכל פרוז שהיה עיר בן אפילו אלמא חייב… שהוא

לכרך- והלך פרוז נעשה שלא לעיר שהלך כרך בן שכן וכל עמהם. שנית ולקרות לחזור צריך הוא הרי

עמהם שנייה פעם לשנותה שצריך לדירתו, ט״ו בלילי חוזר כשהוא ליומו, . אלא

קיח סימן ב חיים אורח צבי הר: שו״ת

בכרך קבוע דייר ונעשה מעירו לגמרי דירתו שעקר הוא שהפירוש דירתו עקר לשון, שלמי) (הירו נקט ולכן ולא הוא ממש מוקף דבן משום הדין מעיקר אלא בט״ו, לחייבו עליה אתינן קא ריבויא מכח לאו דהשתא גמור מוקף שהוא דמכיון שנית, מתחייב יצא בשכבר גם ולכן חידושו, אלא בו לך דאין לומר בו שייך

המוקפים שאר ככל שנית מתחייב. שפיר

כג סימן א חלק שלמה מנחת: שו״ת

הדין ושורת הדין, שינוי את גורם המקום ועצם עיון… צריך דעתי לעניות זצ״ל… הגרצ״פ שכתב מה גם

כיון אלא פורתא, לשעה שם נכנס רק אם אפילו שם נמצא שהוא המקום כמנהג להתנהג מחייב היה ובתחלת בלילה שם להיות ומצרכינן גברא בתר נמי אזלינן לכן היושבים, וגם הפרזים היהודים דכתיב דכיון בלבד, הימים לאותם רק שם להיות או שם להשתקע דעתו בין חילוק שום דאין נראה לכן היום…

לחייבו גורם חומה מוקף שהוא שהמקום ושעתו מקומו אלא לך אין ט״ו ביום שם להיות שדעתו. וכל

ובט״ו? בי״ד הפורים מצוות מכל להיפטר ניתן האם

תרפח- סימן יוסף ילקוט ח סעיף חומה המוקפים: כרכים

שעת ב באדר ט״ו יום עד שם ושהה בבוקר, באדר י״ד ביום אביב לתל מירושלים שנסע ירושלים תושב בירושלים היה השחר בעמוד אדר י״ד ביום שהרי בכלל, הפורים את מלחוג לגמרי נפטר השחר, , עמוד

היום מצוות מכל נפטר ולכן אביב, בתל היה השחר בעמוד אדר ט״ו. וביום

י״ד של השחר בעלות מצבו כפי יתחייב שלעולם שכתבו, יש: מאידך

נד סימן ב חלק למשה תפילה: שו״ת

עלות אחר י״ד ביום לת״א לחזור דעתו אפילו י״ד בליל שם ונמצא לירושלים שנסע יב אב תל תושב חומה מוקפת שהיא בירושלים שהוא אע״פ י״ד וביום י״ד בליל המגלה את קורא. השחר

למעשה הלכה

מיקומו את לשנות המתעתד אדם שלא כך מראש צעדיו את לתכנן מאוד ישתדל להפך, או לכרך מעיר

בפורים יימצא היכן חלוטה דעתו שתהיה ויקפיד לספקות, . יכנס

בעלות שם היה ואכן בי״ד שם להיות י״ד בליל והן צאתו בשעת הן דעתו והיתה לעיר שהלך כרך בן באותה בכרך נמצא הוא אפילו וביומו י״ד ליל ב מגילה לקרוא, ועליו לפרוז דינו, הוקבע י״ד יום של השחר

. שעה

היה ואכן בט״ו שם להישאר י״ד בליל והן צאתו בשעת הן דעתו והיתה י״ד קודם לכרך שהלך עיר בן בשעת הימצאו מקום עם קשר ללא בט״ו מגילה ויקרא למוקף דינו, הוקבע ט״ו יום של השחר בעלות שם הקריאה.

תכניתו ששינה או י״ד, בליל מדעתו שונה היתה צאתו בשעת שדעתו כגון אחר מקרה בכל זאת, לעומת ( לכרך עבר ט״ו ובליל י״ד, ביום בעירו היה עיר שבן במקרה וכן וכד'), השחר, עלות קודם מהמקום, ויצא ולקרותה המגילה ברכות את לברך יוכל לא אך בט״ו, והן בי״ד הן פורים ולנהוג השיטות לכל לחוש ראוי

מאחר והקריאה הברכות את לשמוע עליו יהיה אלא אחר. ים, עבור

---

מתוך ארכיון מאמרי איגוד רבני הקהילות