ובשבת│ בחול השנה בראש והתפילות השופר טבדי בנימין הרב
דאורייתא הוא ושופרות זכרונות מלכוי? ות אזכור האם - א סוגיה
דרבנן שמז״ו הראשונים ושיטות מז״ו– למעמד ביחס המקורות בין הסתירה
א עמוד לב דף השנה ראש 1.
השם וקדושת וגבורות אבות אומר ברכות: סדר, משנה.
היום- קדושת תוקע. ואינו עמהן מלכיות וכולל, ותוקע
זכרונות- שופרות- ותוקע, והודאה עבודה ואומר ותוקע,
וברכת נורי בן יוחנן רבי דברי. כהנים,
עקיבא רבי לו: אמר הוא מה ל למלכיות תוקע אינו אם
וכולל השם, וקדושת וגבורות אבות אומר אלא: ? מזכיר היום- קדושת עם מלכיות זכרונות- ותוקע, , ותוקע
שופרות- כהנים וברכת והודאה עבודה ואומר. ותוקע,
למלכיות- תוקע אינו אם עקיבא: רבי לו אמר. גמרא למה
אידכר. אמר רחמנא מזכיר, הוא למה מזכיר-? הוא: אלא
אשתני. ואשתני- דהואיל תשע, ימא ל עשר-? ה למ. . .
ומנין שאומרים ושופרות… זכרונות? מלכיות שבתון-
תרועה- ונות, זכר אלו זכרון- מלאכה, בעשיית קדשהו אלו
שו דש- ק מקרא פרות, היום קדושת. זו
מלכיות… שאומרים? מנין אינו אומר: יהודה בר יוסי רבי שאין אלהיכם. לפני לזכרון לכם והיו אומר הוא הרי צריך,
' ה אני לומר תלמוד ומה אלהיכם, ה' אני לומר תלמוד
אלהיכם- זכרונות- בו שנאמר מקום לכל אב, בנה זה יהיו
עמהן. מלכיות
א עמוד טז דף השנה ראש 2.
תורה אמרה מה מפני עקיבא: רבי משום יהודה רבי אמר תניא,
בפסח- עומר הביאו הקדוש אמר הוא; תבואה זמן שהפסח מפני תבואה לכם שתתברך כדי בפסח, עומר לפני הביאו הוא: ברוך
בעצרת- הלחם שתי הביאו תורה אמרה מה ומפני שבשדות.
הוא: ך ברו הקדוש אמר הוא; האילן פירות זמן שעצרת מפני האילן פירות לכם שיתברכו כדי בעצרת, הלחם שתי לפני. הביאו
בחג- מים נסכו תורה אמרה מה ומפני הוא ברוך הקדוש: אמר
לפני ואמרו שנה גשמי לכם שיתברכו כדי בחג, מים לפני, נסכו מלכיות- ושופרות. זכרונות מלכיות השנה בראש כדי
שיעלה כדי זכרונות- עליכם, שתמליכוני לטובה לפני, זכרוניכם
בשופר. ובמה- איל- של בשופר תוקעין למה אבהו: רבי? אמר הקדוש אמר עקידת לכם שאזכור כדי איל, של בשופר לפני תקעו הוא: ברוך
לפני עצמכם עקדתם כאילו עליכם אנ. י ומעלה אברהם, בן יצחק
אמר השנה- בראש תוקעין למה יצחק, ? רבי תוקעין? למה
תקעו- אמר! רחמנא מריעין- למה? אלא: ? מריעין- רחמנא
יושבין כשהן ומריעין תוקעין למה אלא: תרועה! זכרון, אמר רבי ואמר השטן. לערבב כדי עומדין? כשהן ומריעין ותוקעין
מריעין בתחלתה- לה תוקעין שאין שנה כל יצחק: בסופה. לה
טעמא- מאי שטן איערבב. דלא
ע לד דף השנה ראש 3. ב מוד
ותוקע ומריע תוקע שופר לו כך. נתמנה ואחר שבירך מי שופר ליה הוה דלא טעמא
להו- שמע י כ מעיקרא, שופר ליה הוה הא מעיקרא, להו שמע ברכות. אסדר
ליה אמר לצלויי, קם שמואל בר פפא רב לך- נהירנא כי לשמעיה: לי. תקע ליה אמר
עיר. בחבר אלא אמרו: לא רבא הכי: נמי תניא שומען- כשהוא אמורים- דברים במה ברכות, סדר ועל הסדר, על שומען
עיר- בחבר שלא אבל עיר, בחבר תקע שלא ויחיד ברכות. סדר על ושלא הסדר, על שומען
- בירך- שלא ויחיד לו, תוקע חבירו מן יותר בתוקעין ומצוה עליו מברך חבירו. אין
תוקעין באחת עיירות, שתי כיצד? . המברכין מברכין- ובאחת שתוקעין למקום, הולכין
- דרבנן הא דאורייתא הא שמברכין! פשיטא! למקום הולכין. ואין גב על דאף צריכא, לא
ספק. והא ודאי דהא
4. רש״י שם
לך- נהירנא כי כו'. שבירך מי, לסימן
הברכה. שסיימתי עיר- בחבר אלא יחיד אבל צבור, חבורת
תשע ע תוק כך ואחר כולו, את מברך -. תקיעות ספק- והא ודאי דהא שאם לו הוא ודאי עשרה שם ימצא המברכין אצל, ילך חובתו ידי ויוציאנו צבור שליח, ויתפלל
התוקעין- אצל ילך ואם עמדו כבר שמא
לביתם. והלכו
א עמוד לב דף השנה ראש מסכת הרשב״א חדושי 5.
כל דהא קאמר מאי לי תמיה אדכר, אמר רחמנא מזכיר הוא למה דאקשינן הא
באחת עיירות שתי גבי פירקין בשילהי וכדאמרינן נינהו מדרבנן ברכות הני שמברכין, למקום הולכין ואין שתוקעין למקום הולכין מברכין ובאחת תוקעין
פש דרבנן. ברכות דאורייתא תקיעות יטא אדכר" אמר קאמר״רחמנא מאי וא״כ בה. ן תוקע שאינו כיון מלכיות לומר תקנו למה עקיבא ר' להו קאמר שפיר אקרא ואסמכינהו ושופרות זכרונות מלכיות לומר חכמים שראו דמשום ונ״ל
א ובפ״ק)'(ט״ז התורה, מן כאלו עשאום בסמוך כדאמרינן הקדוש אמר אמרו נמי כדי מלכיות ושופרות זכרונות מלכיות השנה בראש לפני אמרו הוא ברוך
בשופר מה וב לטובה לפני זכרונכם שיעלה כדי זכרונות עליכם שתמליכוני אבהו ר' אמר שם אמרו מזו וגדולה לקמן. נמי ואיתא בכך נצטוו כאלו עשאום לפני תקעו הוא ברוך הקדוש אמר השנה בראש איל של בשופר תוקעין למה נמי ורמז דוקא, לאו ע״כ וההיא יצחק, עקדת לכם שאזכור כדי איל של בשופר
עשאום כן להיות חכמים שראו כל אלא כשרין, השופרות כל ותנינן ליכא, בקרא
זה על נצטוו. כאלו
6. הר״ן חדושי לב ר״ה
פי אדכר. אמר רחמנא מזכיר הוא 'למה
" אמר "רחמנא - הני כל דהא דוקא לאו וכדאמרינן נינהו בעלמא מדרבנן ברכו' תוקעין באחת עיירות שתי גבי פרקי' בסוף שתוקעין למקום הולכין מברכין ובאחת
התם ומקשינן שמברכין למקום ין הולכ ואין משום פשיטא וברכות דאורייתא דתקיעות
. דרבנן אמר דרחמנא הכא אמרי' כי ודאי אלא אלא מדאורייתא דהוו משום לאו אדכר אקראי ואסמכינהו תקנוהו דרבנן משום דאמרינן הא ודכוותה בסמוך כדאמרי' אמרו הוא ברוך הקדוש אמר (ט״ז) בפ״ק
ושופרות זכרונ. ות מלכיות לפני
שי דאורייתא שמז״ו הפוסקים טות
שם חננאל רבנו 7.
ת״ל שאין אלוקיכם לפני לזכרון לכם והיו שנאמר עמהם, מלכויות שאומרים ומנין ' וכו שופרות אלו תרועה זכרונות. אלו זכרון עמהם מלכיות יהיו זכרונות שנאמרו מקום כל אב בנה זה אלוקיכם, ה' אני עוד כתוב ולמה אלוקיכם ה'. אני
ומלכויות שופרות זכרונות להזכיר שצריך התורה מן מצאנו …הנה
רחמנא גמרא. ד״ה א עמוד לב דף השנה ראש מסכת רש״י 8.
אידכר- אמר רחמנא גמרא. לקמן בברייתא. כדתניא
א עמוד לב דף השנה ראש מסכת תרועה יום 9.
וקשה אדכר אמר רחמנא אמרינן דהא התורה מן הוי ושופרות וזכרונות מלכיות דפסוקי נראה מכאן כו' מזכיר הוא למה גמרא
מד״ס ל ר אלא קאמר ממש דרבנן דלאו י״ל דרבנן וברכות וכו' עיירות ב' כיצד המברכים מן בתוקעין מצוה אמרי' "דלקמן משום המברכין מן בתוקעים ומצוה ד״ס מיקרי בקראי מפורש ואינו דקראי מדרשא דאתי מידי וכל המקראות מכח מז״ו שדרשו וז״ש אדכר אמר רחמנא מלכיות באמירת הכא קאמר שפיר כן ואם מד״ס דהוי וכו' מלכיות משא״כ בתורה מפורשת דתקיעה
ע״ש עוד תירצתי פרקין ובריש בתורה מפורש דאינו משום ד: ס ליה קרי כסף דקידושי הרמב״ם לשיטת "הוא
התורה בפירוש הנ״ל והאחרונים הראשונים מחלוקת
11. כד פסוק כג פרק ויקרא
קֹדֶש מִקְּר: ׁא עָה תְּרו זִכְּרוֹן בָתוֹן שׁ לָכֶם יִהְּיֶה חֹדֶשׁ ל בְּאֶחָד שְּׁבִיעִי ה חֹדֶשׁ ב לֵּאמֹר יִשְּרָאֵּל בְּנֵּי אֶל דָבֵּר 11. רש״י שם
תרועה- זכרון איל תחתיו שקרב יצחק עקידת לכם לזכור שופרות, ופסוקי זכרונות פסוקי: זכרון
12 ד כ פסוק כג פרק ויקרא רמב״ן.
תרועה- זכרון ופסוקי זכרונות פסוקי יצחק עקדת לכם לזכור שופרות
רש״י לשון איל, תחתיו …שקרב מדבריהם אסמכתא זה כל, אבל הולכין ב) לד (שם אמרו ומפורש למקום הולכין ואין שתוקעין למקום והא דאורייתא הא פשיטא שמברכין, ודאי דהא דאע״ג צריכה לא דרבנן,
ספק. והא
13 כד פסוק כג פרק ויקרא אריה גור.
גבי (לד:) השנה ראש במסכת כדמוכח דרבנן, השנה ראש ברכות דהא קשיא, אך כאן (תו״כ הברייתא שאין אלי, ונראה שמברכין, למקום ולא שתוקעין למקום )הולכין
מדרבנן דודאי ושופרות, זכרונות פסוקי שיאמר תרועה" זכרון דכתיב הכתוב, מפרש "
לומר רוצה הכתוב אלא תרועה', 'יום ולא תרועה" "זכרון מדכתיב פירושו, כך רק, הם תרועה "זכרון כתיב לכך נזכרים, ישראל יהיו התרועה ידי על."כי תקנו זה ובשביל
שיבוא כדי זכרונות ו לפני 'אמרו טז.) (סוף השנה בראש כדאיתא ברכות, חכמים "זכרון כי הברייתא שפירש ולא פירושו, כך בשופר'. ובמה, לטובה, לפני זכרוניכם
. ושופרות זכרונות פסוקי שיאמר לומר רוצה תרועה" הברייתא הביא ז״ל ורש״י
כצורתה:
14. עה״ת- הט״ז 'פי דוד– דברי שם ויקרא
הרמב״ן כתב דאורייתא הא פשיטא שמברכים למקום הולכים ואין שתוקעין למקום הולכין בר״ה אמרו ומפורש אסמכתא כ״ז
ספק וזה ודאי שזה פי על אף ל״צ דרבנן. הא
לענין איירי בגמרא ושם ליהם, ע ברכה וקבעו סדרום שחכמים אלא מאלו קצת עכ״פ לזכור שצריך דאורייתא דודאי נראה ולי אותם יודעים אם הוא שספק הברכות. סידור
בשבת בשופר תוקעים לא מ? דוע - ב סוגיה
והירושלמי הבבלי מחלוקת הרמב״ם ופסק,
15. ב עמוד כט דף השנה ראש
יוחנן רבן התקין המקדש בית משחרב במדינה. לא אבל תוקעין, היו במקדש בשבת, להיות שחל השנה ראש של טוב יום משנה.
דין בית בו שיש מקום בכל תוקעין שיהו זכאי …בן אחד וכתוב תרועה", זכרון "שבתון אומר אחד כתוב חנינא: בר חמא רבי אמר לחמא בר לוי רבי אמר מילי? הני מנא גמרא.
כאן- קשיא; לא לכם". יהיה תרועה, יום אומר כאן- בשבת, להיות שחל טוב ביום בחול להיות שחל טוב. ביום
היא- מדאורייתא אי רבא: אמר תקעינן היכי? במקדש תעשו- לא עבדה מלאכת כל שמואל: דבי דתנא למעוטי, קרא דאצטריך היא מלאכה לאו הא ועוד: ורדיית שופר תקיעת יצתה
מלאכה ואינה חכמה שהיא. הפת, בקיאין הכל ואין שופר, בתקיעת חייבין הכל רבה: דאמר כדרבה. ביה, דגזור הוא ורבנן שרי, מישרא מדאורייתא רבא: אמר אלא
והיינו דלולב, טעמא והיינו הרבים. ברשות אמות ארבע ו ויעבירנ ללמוד, הבקי אצל וילך בידו יטלנו שמא גזירה שופר, בתקיעת
דמגילה. טעמא
16 א ד, ר״ה ירושלמי תלמוד.
שיהו ריב״ז התקין המקדש בית משחרב במדינה לא אבל תוקעין היו במקדש בשבת להיות שחל השנה ראש של טוב יום מתני'
ב״ד בו שיש בכ״מ …תוקעין
תוקעין היו במקדש בשבת להיות שחל ר״ה של י״ט תנינן, אמרין מקשיי, יתיבון ן הוו ורשב״ל יוחנן א״ר פפא בר אבא ר' גמ'
במדינה- לא אבל ידחה לא במקדש אף תורה דבר הוא לית אין ידחה, בגבולין אף הוא תורה דבר. אין
וכתוב תרועה" ום "י א] כט [במדבר אומר אחד כתוב לון, אמר ליה, שאלון אתון ליה. דנישאול רבה גברא הא אמרין כהנא, עבר תרועה זכרון בשבת חל שהוא בשעה תרועה יום בחול חל שהוא בשעה כיצד? הא תרועה", "זכרון כד] כג [ויקרא אומר, אחד
תוקעין לא אבל. מזכירין
קומיהון ואמר ועל אולפן. דלא פרשתיה מפיק דהוא איפשר דלית דרש. לוי דרבי קליה ושמעין עולון לחבריי' מפקד זעירה, ר' חל שהוא בשעה תרועה יום בחול חל שהוא בשעה כיצד? הא תרועה" "זכרון אומר אחד וכתוב תרועה" "יום אומר אחד כתוב
תוקעין לא אבל מזכירין תרועה זכרון. בשבת
קריבין שהקרבנות במקום והקרבתם כה] [שם רשב״י תני … ידחה? לא במקדש אף. מעתה
17 ו הלכה ב פרק שופר רמב״ם.
של טוב יום היה הדין ומן שבות משום שהתקיעה פי על אף מקום, בכל בשופר תוקעין אין בשבת להיות שחל השנה ראש לו שיתקע למי ויוליכנו בידו יטלנו שמא גזירה תוקעין אין ולמה דבריהם, של שבות וידחה תורה של עשה יבא שתוקעין
הכל ואין בתקיעה חייבים שהכל סקילה, איסור לידי ויבא לרשות מרשות מוציאו או הרבים, ברשות אמות ארבע ויעבירנו
לתקוע. בקיאין
והרחבה הלקט שיבולי ב, על של חידושו שונים וסגנונות תרועה ביום
18. הלקט- שבלי ספר רצד סימן השנה ראש סדר
היו במקדש בשבת להיות שחל השנה ראש של טוב יום יוחנן ר' התקין המקדש בית משחרב במדינה לא אבל תוקעין
דין בית בו שיש מקום בכל תוקעין שיהיו זכאי …בן
רב אמר חמא בר לוי ר' אמר מילי, הני מנא א בגמר ואמרינן אומר אחד וכתוב תרועה זכרון שבתון אומר אחד כתוב חנינא השנה ראש של טוב ביום כאן קשיא לא לכם יהיה תרועה יום
בחול להיות כשחל כאן בשבת להיות. שחל
הוא ורבנן שרי מישרא מדאורייתא אמר רבא אמרינן ובמסקנא
שופר בתקיעת חייבין הכל רבה אמר ד דרבה משום ביה דגזרי
וילך בידו יטלנו שמא גזירה שופר בתקיעת בקיאים הכל ואין
הרבים ברשות אמות ארבע ויעבירנו בקי. אצל
תמיהין יש "זכרון כתיבי קראי תרי הא דרבה גזירה לי למה
תרועה- ו״יום "תרועה" בחול וחד בשבת חד. ומוקמינן
טעמא מאי לקראי להו רש מפ גופיה דרבה לומר יש ומפרשין בקי אצל ילך דשמא גזירה משום תרועה זכרון תורה אמרה
וכו: 'ללמוד
19 ב עמוד כט דף השנה ראש מסכת תרועה יום.
כו. אומר א' כתוב אר״ל מנה״מ 'גמרא
לא דבשבת לומר אתא תרועה דזכרון דר״ל ס״ד איך קשה
דף לקמן והלא יאמרו- תרועה של מקראות אלא תרועה יעשו דיאמרו זכרון לומר אתא דקרא ור״ע ר״י בברייתא דריש ל״ב
שופרות, פסוקי דיאמרו תרוע' זכרונות פסוקי ב דיש 'נמצא דיאמרו ועוד בשופר דיתקעו א' ר״ה בכל התורה מן חיובים
מז״ו, פסוקי מן הוי הללו פסוקים דאמירת בסוגיא שם ומשמע
יע״ש… אדכר, אמר רחמנא התם דאמרי' התורה
מז״ו דפסוק לומר אפשר דאיך אההיא עוד שנדייק במה "נ ול בתוקעים מצוה תניא ע״ב ל״ד דף לקמן והלא התורה מן הוי
כו, כיצד המברכים מן 'יותר מדרבנן הוי מז״ו דפסוקי הרי
בעלמא. אסמכתא דרך אדכר אמר רחמנא ל״ב בדף ומ״ש
דקראי. אסמכתא דיש משום היינו
התורה מן דהם לומר נפשך ואם אמר רחמנא לשון כדמשמע
תרועה" זכרון דמדכתיב״שבתון דה״פ ס״ל דר״ל י״ל אדכר
ה״ק, דקרא, תרועה" ל״זכרון דסמיך״שבתון" לכם אין בשבת
ושופרות זכרונות מקראי ר״ל תרועה זכרון תעשו אלא לתקוע
בשבת. להיות שחל בר״ה ד״ת וזהו תאמרו
פסוקי ומר ל חייבים ואין ממש, לתקוע חייב בחול וכשחל
מז״ו.
הפסוקים יאמרו בחול כשחל דאף לתקן ראו חכמים אמנם מן יותר בתוקעים מצוה אמרו ולפיכך התקיעה מלבד
בחול. דמיירי משום דרבנן הוי הפסוקים דאמירת המברכים
כו. תוקעים היכי במקדש מדאורייתא אי רבא 'אמר
הללו. לקושיות יענה מה לוי דר' וקשה
דזכרון דקרא קאמר דר״ל אדעתיה דאסיק הוא דרבא י״ל
לתקוע. יכולין אין דבשבת לומר אתא תרועה אפשר ר״ל אבל לתקוע חייבים אתם אין בשבת דהק״ק היא דכונתו דיאמר במקום מז״ו פסוקי תאמרו לתקוע שלא תרצו אם אלא
דוק לתקוע חייבים דאתם בחול שא״כ מה התקיעה, א.
רבא. לו דהקשה קושיא הפך לר״ל ל״ק פי' הך ולפום ורבא
קושיות. תרי לו הקשה פשוטם לפי ר״ל דברי שהבין
ורש״י הרמב״ן במחלוקת חוזר הנ״ל העיקרון
21. כה פרק ויקרא
)(ט עָה תְּרו ר שׁוֹפ רְּתָ עֲב וְּה וֹר בֶעָש שְּׁבִעִי ה ׁ חֹדֶש ב כִפֻּרִים ה בְּיוֹם ׁ חֹדֶש ל
בְּכָל ע ֲת שׁוֹפָר בִירו רְּצְּכֶם)(י: א אֵּת שְּׁתֶם וְּקִד שָׁנָה חֲמִשִׁים ה ת שְּׁנ לְּכָל בָאָרֶץ דְּרוֹר קְּרָאתֶם ו תִהְּיֶה הִוא יוֹבֵּל יֹשְּבֶיהָ אֶל אִישׁ בְּתֶם וְּשׁ לָכֶם ו חְּת מִשְּׁפ אֶל וְּאִישׁ ֹאֲחֻּזָתוֹ
תָשֻּׁבו:
21. רש״י שם
הכפורים- ביום ממשמע הכפורים ביום שנאמר בעשור שהוא יודע איני נאמר למה כן אם לחדש, אלא לחדש, בעשור עשור תקיעת לך לומר בכל שבת דוחה לחדש תקיעת ואין ארצכם, שבת דוחה השנה ראש בבית אלא ארצכם, בכל
בלבד: דין
22 ט כה, ויקרא רמב״ן.
הכיפורים– ביום ו לפני והכל בתלמוד בקיאותו מפני הרב …והנה בני לשאר מטעות והן הברייתות, וסותם חושש אינו ערוך, כשולחן
. אדם של כולן, התקיעות כי ב), כט (ר״ה בגמרא וברור הוא שידוע לפי בשבת הן מותרות רשות, של ואפילו הכפורים ויום השנה ראש ראש של בשבת תורה בדין היו ותוקעין מלאכה, ואינה חכמה שהיא
מקום בכ: ל הכפורים יום ושל השנה בית משחרב היא זכאי בן יוחנן רבן תקנת דין, בבית התקיעה וענין הכל ואין שופר בתקיעת חייבין שהכל מפני בה שגזרו לפי המקדש, ללמוד בקי אצל וילך בידו יטלנו שמא שופר בתקיעת בקיאין
הרבים- ברשות אמות ארבע ויעבירנו זכאי בן יוחנן רבן לנו והתיר
כלל הכתוב בענין עיקר לזה ו. אין בלבד, דין בבית
מע וברכות תקיעות - ג סוגיה כ זה את זה בים
מחלוקת והראשונים רש״י
23 ב עמוד לד דף השנה ראש.
השנה ראש של וברכות תקיעות זו, את זו מעכבות אין ברכות זו, את זו מעכבות אין תקיעות רבנן: תנו
מאי מעכבות הכפורים יום. ושל? טעמא- אמר רבה, אמר השנה בראש לפני אמרו: הקב״ה מלכיות. מז״ו
- זכרונות- עליכם, שתמליכוני כדי ובמה- לטובה, זכרוניכם לפני שיבא כדי. בשופר
24. רש״י שם
תקיעות- דעלמא, וברכות
תעניות- כגון זו מעכבין אין
זו את תקע. ולא בירך אם
25. תוספות ב לג, ר״ה
נפיק, היכי דישיבה אהנך וא״ת תקיעות לד:) (דף בס״פ תניא הא
בעידן אלמא זו את זו מעכבות הכפורים ויום ה השנ ראש של וברכות
למיעבד? בעי צלותא היא פירכא לאו פי מתוך דמשמע 'דאע״ג מלכיות בירך פירוש בירך ולא תקע או תקע ולא בירך דאם הקונטרס
כן. לומר אפשר אי - ושופרות זכרונות מברכין, ובאחת תוקעין באחת עיירות שתי לקמן דהתניא שהוא כ
למ הולך הולך שמברכין. למקום הולך ואין שתוקעין קום
לברך. יכול שופר שבלא משמע שופר, לו נזדמנה ואח״כ שבירך מי ותנן זו מעכבות שהתקיעות היינו זו את זו מעכבות וברכות תקיעות אלא ושופרות זכרונות מלכיות כשמברך זו את זו מעכבות והברכות זו את
כלל, יברך לא או שלשתן יברך בקי אם תרועות שברים תקיעות וכן
יתקע. לא לאו ואם יתקע בשלשתן
26 ב לד, השנה ראש הר״ן חידושי.
זו את זו מעכבות יוה״כ ושל ר״ה של ותקיעות ברכות או התקיעות את מעכבות הברכות שיהו לא פי' מצוה תניא דהא הברכות את מעכבות התקיעות ואחר שברך מי ותנן וכו' המברכין מן יותר בתוקעין
כך ותוקע ומריע תוקע שופר לו נתמנ. ה
זו מעכבות והתקיעות זו את זו מעכבות הברכות אלא או הברכות מן אחת יודע שאלו כלומר קאמר זו את אינו בשאר בקי ואינו התקיעות מן אחת לתקוע יודע
סדרן לענין נמי אי בהן שבקי אותן תוקע ואינו. מברך זכרונות או לתקיעה תרועה הקדים שאם קאמר
למלכ הסדר. על ויברך הסדר על שיתקע עד יצא לא יו'
בנבנישתי חיים רבי הערת
27 תקצג סימן חיים אורח יוסף בית הגהות הגדולה כנסת שיירי.
ויום השנה דבראש ס״ל, דהכי מללו ברור רש״י ודברי הברכות וכן הברכות, את מעכבות התקיעות הכיפורים
כתב: שכן התקיעות. מעכבות תעניות כגון מא דעל וברכות תקיעות
תקע ולא בירך אם זו, את זו מעכבין. אין השנה דבראש אלמא ע״כ.
זו את זו מעכבות תקע ולא בירך. אם הרא״ש דקדק וכן מדברי מן יותר בתוקעים מצוה תניא דהא עליו והקשה רש״י,
ועל שופר לו נתמנה כך ואחר שבירך מי נמי ותנן. המברכים,
מכח הרא״ש כפירוש פירש ז״ל שהוא, טובא לי קשה הר״ן
איפכא שפירש ז״ל לרש״י זכר לא, למה הרא״ש, קושיות המקומות. בכל כדרכו עליו ולהקשות פרש״י להביא לו והיה
שפירש הפירוש על שיחלוק מי דאין סובר שהר״ן לי ונראה
כן סובר רש״י ואף הנז', מכח. הקושיות ז״ל הוא
שם רש״י בפירוש שסיים, ומה תקע, ולא בירך המדפיסים טעות
הפסק בלי לעיל למ״ש שסמכוהו. הוא,
אין תעניות כגון דעלמא וברכות תקיעות היא כך הנכונה: והנוסחא
הענין הפסיק זו. ע״כ את זו. כבין מע
זו מעכבות אין דעלמא וברכות תקיעות הוא, דבריו ופירוש אם וכן האחרת, מעכבת אינה אחת תקיעה יודע אם זו, את
י אחת ברכה ודע האחרות מעכבות. אין
זו מעכבות הכיפורים ויום השנה ראש של במשנה שסיים מה והשתא
זו את עצמם הברכות או עצמם התקיעות קא. מר דלמעלה דומיא,
בפ ומ״ש וקאי נפרד, דבור הוא, תקע ולא כך אחר בירך אם רש״י זה על שופר, לו נתמנה כך אחר ו שבירך מי התם דאמרינן למאי
א שבירך מי פי' דיכול נימא דלא לאפוקי ובא, תקע ולא בירך ם
כתב לזה לכתחלה, לברך תקע ולא בירך אם בד. יעבד כל׳ו,
זה עם זה הלשונות שתי והסמיכו טע. ו והסופרים פי ועל
הר״ן אבל רש״י מדברי שדקדק מה הרא״ש דקדק זו. גירסא
מוטעית. גירסא דהיא ליה פשיטא
שבירך מי כתוב, י״ף בהר הכתוב שברש״י מצאתי, לדברי וסעד
תקע. ולא המשנה על שתופס מפורשים הדברים זו, גירסא ולפי
רש״י רש ומפ שבירך, דמי תקע. ולא
כרש״י דס״ל נראה שמהם נוספים ומפרשים שלפנינו כגירסה רש״י שדעת הוכחה
28 קס סימן רש״י סידור.
ולא בירך אם זו את זו מעכבות אין תעניות כגון א דעלמ וברכות תקיעות פי' זו, את זו מעכבות אין (דעלמא) וברכות תקיעות לישראל הוא ברוך הקדוש אמר רבא אמר טעמא מאי זו, את זו מעכבות הכפורים יום ושל השנה ראש של וברכות תקיעות תקע,
לפני זכרוניכם שיעלה כדי זכרונות עליכם, שתמליכוני כדי מלכיות ושופרות, זכרונות מלכיות השנה בראש לפני אמרו, לטובה
תוספתא לפניי, בתרועה תפילתכם שתעלה ושופרות, בשופר, . ובמה
29 א עמוד ג דף השנה ראש מסכת הגבורים שלטי.
ושופרות. וזכרונות מלכיות של פסוקים אומרים כך בר״ה בשופר שתוקעים. כשם ריא״ז לשון לפני אמרו הוא ברוך הקדוש אמר
ובמה המשיח ולימות הדין ליום ותצפו לב שתתנו שופרות לטובה רונכם זכ לפני שיבא זכרונות עליכם שתמליכוני מלכיות
בשופר.
31. שופר הלכות רמב״ם יג ג,
שתי התקיעות, את מעכבות אינן והברכות הברכות את מעכבות אינן התקיעות תוקע שם ואין ברכות תשע להן שיברך מי שם שיש בודאי יודע באחת, עיירות
אין ספק תוקע שם יש ספק ובשנייה שם- תורה מדברי שהתקיעה לשנייה, הולך
. סופרים מדברי והברכות והברכות+ הברכות את מעכבות אין התקיעות הראב״ד/ /השגת
א״א התקיעות. את מעכבות אין זו+. את זו מעכבות ר״ה של אבל
31. משנה מגיד שם
זה וכו'. מעכבות אינן התקיעות בדין בסמוך שיתבאר במה מבואר
ל״ג במשנה): (דף ינו שנ ועוד עיירות שתי שופר לו נתמנה ואח״כ שבירך מי
ותוקע… ומריע תוקע
32. משנה לחם שם
וכו הברכות את מעכבות אינן.'התקיעות זו את זו מעכבות השנה ראש של אבל א״א. . כאן כתובה השגה ספרים בקצת מצאתי מעכבו וברכות תקיעות דקאמרה הברייתא רש״י כפירוש דמפרש משום טעמו ונראה וכבר. לברכות והתקיעות לתקיעות הברכות ת מעכבות דהתקיעות רבינו בדברי הפירוש דעיקר אמרו ולכך ע״ש. דוחקו ז״ל הר״ן וכן בפסקיו ז״ל הרא״ש זה פירוש על הקשה
לא לתקיעות ברכות אבל זו את זו וברכות זו את: זו
רש״י את ליישב באחרונים ההצעות
33. לד דף השנה ראש מסכת תרועה יום ב עמוד
כו זו את זו מעכבות אין תקיעות ת״ר 'גמרא
לפי 'משמע כו דעלמא וברכות תקיעות 'פרש״י היינו ר״ה של וברכות תקיעות דקתני דסיפא
עליו הקשו וכבר התקיעות. מעכבות שהברכות מדתניא תרועה שיעור ד״ה לעיל התוספות הביא בזה האריך הר״ן גם כו' עיירות ב' לקמן
הב מרן "דבריו תקצ״ג. סימן י
דה״ק, רש״י דברי ליישב ואפשר דבתקיעות באמצע שתוקעין תעניות כגון דעלמא וברכות
זא״ז, מעכבין אין התפלה ולא בירך אם אלא
זקוק אינו אח״כ שופר לו דנזדמן גב על אף תקע בשעת אלא אינה בתעניות השופר דמצות לתקוע
התפלה לו אין שופר בלא התפלל דכבר וכיון
חובה כך, אחר לתקוע דאין הוא ובכה״ג
זא״ז. מעכבות
זה, את זה מעכבות דר״ה וברכות תקיעות אבל לו נזדמן ואח״כ תקע ולא בירך דאם דהיינו
לתקוע, חייב שופר- וכו. וזו לעצמה מצוה 'דזו
לעשות דחייב כלומר זו את זו ומעכבות
יחד, שתיהן לכתחלה יתפלל שופר מצא לא ואם
חייב שופר מצא התפלה ר אח ואם שופר בלא
בתעניות, כן שאין מה לתקוע, ולא בירך דאם
לתקוע. חייב אינו שופר מצא ואח״כ תקע כנ״ל
ודוק רש״י דברי: ליישב
34 ב עמוד לד דף השנה ראש מסכת לנר ערוך.
דמלכיות להשמיענו דרוצה כיון לדקדק יש בברייתא דגם י״ל ולענ״ד
אמר א) (טז דלעיל ברייתא תי מיי למה זא״ז מעכבין ושופרות זכרונות בברכות, דהיינו באמירה, דאיירי וכו' לפני אמרו הוא ברוך הקדוש ולא וכו שופרות אלו תרועה זכרונות אלו זכרון ב) (לב דלעיל ברייתא ג״כ 'מייתי
זא״ז. מעכבין ושופרות זכרונות מלכיות תקיעות למה טעם לפרש
ר לא זא״ז מעכבות שתקיעות דבאמת י״ל ולכן להשמיענו, הברייתא צה דזה
הם אחת מצוה שלשתן יחד צותה דהת. ורה כיון פשיטא
להשמיענו רצתה הברייתא אבל התקיעות, את מעכבות דהברכות דאמר
התקיעות ולכן ושופרות זכרונות מלכיות בר״ה לפני אמרו הוא ברוך הקדוש
פר שו לו שאין במקום הברכות אבל כתקנה, מצוה להיותן להברכות צריכות את מעכבות דהברכות עיכוב יש אחד לצד דרק התקיעות ע״י נתעכבו לא
התקיעות.
ג״כ אמר ולא הברכות סדר על שומען כשהוא לקמן הברייתא וכלשון
התקיעות, סדר על מברך כשהוא איפכא את מעכבות הברכות דרק אלמא
לא. איפכא אבל התקיעות,
בצבור דהיינו עיר בר בח דוקא הוא זה דעכוב דלקמן מברייתא מוכח וגם
לא, ביחיד אבל סדר על ולא הסדר על שומען עיר בחבר שלא אבל כדאמר
הברכות.
ביחיד, דאיירי די״ל לו, נתמנה ואח״כ שבירך ממי קשה לא ולכן דאם ועוד
לברך. יכול מ״מ שופר לו אין
עיר, בחבר היה לא שתוקעין דמקום די״ל קשה לא עיירות דב' מברייתא וגם
תוק ושם ברכות. סדר בלא עין הוא בצבור ע״כ שזה אעפ״י שמברכין ומקום
הברכות את מעכבות אין דתקיעות ל. ק מ״מ להוציא יכול אינו "דיחיד
רש״י בשיטת הלקט שיבולי הסבר
35 שא סימן השנה ראש סדר הלקט שבלי ספר.
- יצא ביום שעות בט' תקיעות תשע שמע דאמרינן והא התם
מיירי. ביחיד
אין ברכות זו את זו מעכבות אין תקיעות ניא דת הא וכן קאי, לחודיהו דאצבור לומר …יש זו את זו מעכבות והכי הכיפורים יום ושל השנה ראש של ותקיעות ברכות פירושא
זו, את זו מעכבות תקיעות וכן במקומה אחת כל בירך לא ואם
- במקומה תקיעה כל יתקע לא אם ולא ברכו הצבור שאם
חובתן. ידי יצא לא ברכו ולא תקעו או תקעו טעמא וכדתני השנה בראש לפני אמרו לישראל הוא ברוך הקדוש להן אמר
עליכם שתמליכוני כדי מלכיות ושופרות זכרונות מלכיות
בשופר. ובמה לטובה לפני זכרונכם שיעלה כדי זכרונות
זצ״ל שלמה רבינו פי' וכן אין דתעניות כגון דעלמא ות וברכ תקיעות
תקע. ולא בירך אם זו את זו מעכבין השנה דראש הא משמע
תקע. ולא בירך אם זו את זו מעכבות
להם אין שופר להם אין אם אבל שופר להם כשיש ודווקא להיות שחל השנה אראש דהוי מידי הברכות מן להתבטל
תוקעין. ואין שמברכין בשבת
מתוך ארכיון מאמרי איגוד רבני הקהילות
