ג׳לטין
1. שו״ע סימן צ״ח סעיף א׳ יו״ד: ״אומר אם גוי יטעמנו בבשר שנתערב חלב כגון מינו בשאינו מינו — מי בהיתר שנתערב איסור להשביח סופו יהא שלא והוא מותר פגום שהוא אלא טעם בו שיש שאומר או חלב טעם בו שאין כיון במינו מין הוא אם וכן בס׳ משערינן לטועמו גוי שם אין ואם עליו שסומכין ידע שלא וצריך (באגור בס׳) הכל ומשערינן אגוי לסמוך עכשיו נוהגים (ואין בס׳ משערים אטעמא למיקם דליכא. אחרונים ושאר ע״ט סימן פדואה מהר״מ ותשובת״.
2. שו״ע סימן פ״ז סעיף י״א: ״שהוא בכל אוסר טמאה ובהמה וטריפה נבילה קיבת בעור: המעמיד. (כ״כ ב״י לדעת הרשב״א ור״ן משום דדבר האסור בעצמו מעמיד ואפילו באלף לא בטיל) הגה: ״.
3. רמב״ם הלכות מאכלות אסורות פ״ד הי״ח: ״האוכל מנבלה וטריפה או מבהמה וחיה הטמאים מן העור ומן העצמות ומן הגידים ומן הקרנים ומן הטלפים ומן הצפרנים של עוף ומממקומות שמבצבץ משם הדם כשיחתכו ומן השליא ה״ז פטור אע״פ שהוא אסור מפני שאלו אינן ראויין לאכילה ואין מצטרפין עם הבשר לכזית. ״
4. שו״ת אגרות משה יורה דעה חלק ב סימן כ״ז: ״יש לאסור הדזעלאטין הנעשה מעורות בהמות טמאות ונבלות וטרפות דאיכא איסורא בעורות, ה״ז אסור שהוא אע״פ שכתב הי״ח ממ״א פ״ד ברמב״ם כדאיתא שפטור אף ועצמות וכדומה, וממילא גם הדזעלאטין אסור.
משה פינשטיין, מוקירו ידידו מברכו בחג כשר ושמח. ״
5. שו״ת אגרות משה יורה דעה חלק ב סימן ל״ב: ״הנה אם הוא איסור דאורייתא יש לאסור באם הוא דבר האייז קרים שמעמידים בדבר איסור.
ואם הוא איסור דרבנן או ספק איסור דאורייתא יש להתיר ביש ששים נגד המעמיד לבד…
אבל כל זה הוא לענין דיעבד שטעו ושעשו ההעמדה מאיסור דרבנן או מספק איסור, דלכתחלה אסור לבטל איסור אף בדרבנן כדאיתא בסימן צ״ט סעיף ו׳ ואף בספק. א״כ אסור ליתן הכשר ליהודי שיעשה ההעמדה בדבר איסור, אף רק מדרבנן ואף ספק איסור, משום שאסור לבטל לכתחלה.
ואיסור הדזעלאטין הוא רק ספק איסור או רק איסור מדרבנן, שהרמב״ם כתב בפ״ד ממ״א הי״ח שה״ז אסור אע״פ שפטור, ורק שלא ידוע לנו אם האיסור הוא מדאורייתא מאיזה לאו, אך לא לאיסור לאו, או שהוא איסור מדרבנן, ואין כאן המקום להאריך בזה. וא״כ אם הוא מעמיד ויש שם ששים נגדו יש להקל אם נעשה בטעות.
למעשה אופן לעשות אייז קרים — ליהודי הרוצה לעשות אייז קרים אסור לו להעמיד בדבר איסור אף דרבנן, ואף ספק איסור, משום האיסור לבטל לכתחלה. ואף שלא היה מעמיד כלל היה אסור לערב תחלה, משום ספק ואף האיסור לבטל לכתחלה. וממילא צריכים למצא דבר מותר שיכול להעמיד האייז קרים, וששמעתי שיש דברים מותרים שמעמידים בהם. ״
6. שו״ת אחיעזר חלק ג סימן ל״ג: ״בדבר שאלת הדר״ג להכשיר מין אבק חדש אשר מוצאו מעצמות יבשות אשר מערבים אותו בהרבה מיני מאכל, גם מעמידים ידו על מינים שונים, וביאר אופן עשיתו בפרטיות: שלוקחים עצמות יבשות ושורין אותן בעסיד ממלח, אח״כ שמים העצמות בפוספר ומבשלים ומנקין ומייבשין, ואח״כ במשך ארבעים ושמונה שעה מתיבשות העצמות, וטוחנים אותו כמו קמח סוכר, ומבאר כתר״ה הכל בדיוק אופן העשיה.
והנה כתר״ה העלה להתיר בדברים נכונים, עפמש״כ הרמ״א ביו״ד פ״ז סי׳ ט׳ בעור הקיבה דלפעמים מולחים אותו ומייבשין ונעשה כעץ וממלאים אותו חלב, דמאחר שנתיבש הוי כעץ בעלמא ואין בו לחלוחית בשר, והש״ך כ׳ דה״ה בשאר בני מעים, והרבה אחרונים מתירים גם בבשר אסור ובדם ותולעים אם נתיבשו כעץ, וכ״ש עצמות שאין עליהם איסור לאו, ונסתייע מד׳ הר״מ בפ״ד ממאכ״א, ומד׳ הירושלמי בערלה פ״ג, ומד׳ הרמ״א בסו״ס קנ״ה גבי שרץ שרוף, זהו תו״ד.
ולכאורה בעצמות יבשות אין חשש שום, ואפי׳ בעצמות הרכין שהחמיר הש״ך דינם כשאר כלי ואם הסירו הבשר ונתיבשו. וא״כ פשוט דעצמות שנתיבשו אין בהם חשש איסור כלל. ״
7. שו״ת יביע אומר חלק ח סימן י״א יורה דעה:
״הנה ייצור הג׳לאטין הוא מעורות או מעצמות רכים (סחוס) של בהמות נבלות וטרפות, או מבהמות טמאות, ששורים אותם במלח וסיד ומנקים אותם היטב, ומייבשים אותם בחום השמש במשך כמה חדשים, ומערבים בהם חומרים כימיים מסויימים, וטוחנים אותם ונעשים דק כקמח, ונותנים אותם במאכלים שונים כדי להקפיאם.
והנה יסוד ההיתר בזה נשען על דברי הרמ״א בהגה יו״ד (סי׳ פז) בשם השבולי הלקט, הקיבה עור שמולחים אותו ומייבשין ונעשה כעץ וממלאים אותו חלב, שמכיון שנתייבש העור הוי כעץ בעלמא, ואין בו שום לחלוחית בשר, מותר.
ומעתה יש מקום רב להתיר הג׳אלטין שנעשה מן העור ומן העצמות המיובשים היטב, אע״פ שהם מבהמות טמאות. נבלות וטרפות. ולכאורה יש להוסיף עוד נימוק להתיר, הואיל ובנ״ד, ובתהליך התוצרת של הג׳לאטין מן העור והעצמות שנתייבשו היטב בשמש במשך כמה חדשים, ומערבים בהם מלחים כימיים וטוחנים אותם הדק עד שנהפך הכל לאבק דק, ובאו פנים חדשות לכאן עם התרכובת שבהם. ״
8. קול צו פייך תשע״א פרשת נ״ח:
״הרב גרודז׳ינסקי שהתיר את השימוש באבקת הג׳לטין הציב שלושה תנאים להיתר: א. שהג׳לטין מופק מעצמות יבשות כעץ. ב. שהעצמות נפגעות על ידי הסיד והחומצות שבהם. ג. שתמשים באבקה פחות מששים של המוצר הסופי. לדעתו באופן כזה אין לאסור את השימוש באבקת הג׳לטין. הוא לא התיר שימוש בעור.
הגאון הרב יחזקאל אברמסקי גם הוא התיר את הג׳לטין שנעשה מעצמות, כשטעמו הוא שבעצמות שמהן מופק הג׳לטין אין כל איסור, גם הן לא פלטו איסור בלית הבשר. גם במקרה שג׳לטין נעשה רק מעורות… לא נאמר שום היתר מיוחד, והם עוברים עיבוד לא מיוחד ונעשים כמו בשר ראוי לאכילה — שגם אלה שהתירו ג׳לטין מעצמות יבשות לא התירו אלא בדוחק רב.
שימוש בעורות לייצור ג׳לטין חמור הוא משימוש בעצמות, גם בגלל שבדרך כלל יש בהם שאריות בשר וכדו׳, וגם בגלל שכל שנא שעור הוא אסור. ״
9. שו״ת ציץ אליעזר חלק כ סימן ל״ג:
״אודות בליעת כמוסות שחומר הג׳לטינה בהם עם אבקת התרופה לחולה שאין בו סכנה.
הנה בספרי שו״ת ציץ אליעזר ח״ד הדפסתי תשובה ע״ד הג׳לטין מהגר״י אברמסקי שליט״א [ז״ל], ועפ״י היסודות ובירורי הדברים שכתבתי שם כתבתי גם חוות דעתי להיתרא, ויראה ויוכח בפשיטות כי בנידון שאלתו דמר מותר לחולה אפילו שאין בו סכנה לבלוע הכמוסות הסגורות ואין צריך את עצמו ליגע להוציא אבקת התרופה בגלל חומר הג׳לטינה שהכמוסות עשויות ממנו, ועל אחת כמה שא״צ לסבול עי״כ מהאבקות שפות פה וגרון בנגיעתן.
ונוסף הרי בנידוננו זה הוא גם שלא כדרך הנאתן ע״י בליעה, וגם נקחות בפחות מכשיעור, על צדדי דיוני ההיתר שישנן בכלל על חומר ג׳לטינה הנעשות בצורות כאלה הנעשות, וזהו לרווחא דמילתא.
והנני בכבוד רב אליעזר יהודא ולדינברג. ״
מתוך ארכיון מאמרי איגוד רבני הקהילות
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה