הקשבה לרצון ה' - הלל מרצבך - מקוצר - ע''פ שיעור של הרב דוד אמיתי לפרשת בלק

בס״ד

**להקשיב למילים מאחורי**

**א. ברכות דף יב עמוד ב**

בקשו זבידא: בר יהודה רבי אמר זוטרתי בן אבהו רבי אמר לקבוע בלק פרשת קבעוה — לא מה ומפני שמע, בקריאת משום צבור. טורח

**ב. בבא בתרא דף יד עמוד ב**

ספרו כתב משה ואיוב. בלעם ופרשת

**ג. דברי סופרים סי׳ א — הרב וסרמן נן ז״ל**

הרשע בלעם של עונו היה שזה נראה המקראות פשוטי ולפי שאמר ״אִם יִתֶּן לִי בָלָק מְלֹא בֵיתוֹ כֶּסֶּף וְזָהָב לֹא אּוכַל לַעֲבֹר אֶּת פִי ה׳״ — רשעתו? היא מה שידע אף באמת אבל ה׳ רצון הוא נגד ישראל את לקלל הליכתו כי היטב בלעם לא ע חשש וע״כ לילך שלא מפורש צווי לו היה שלא זמן כל, זה ל ה, את פי לעבור אוכל לא אמר היה לא ה׳ רצון אבל דייקא פי רשעותו. וזוהי לעשותו בעיניו חשוב

**ד. תפילת מודים דרבנן**

וְתֶּאֱסֹף גָלֻּיוֹתֵינּו לְחַצְרוֹת קָדְשֶּך, וְלַעֲׂשוֹת חֻקֶּיך וְלִשְמֹר רְצוֹנְך, ּולְעָבְדְךָ בְלֵב שָלֵם.

**ה. ברכות דף ז עמוד א**

הוא בריך דקודשא קמיה רתחא איכא? ומי ואל דתניא: אין, זעמו וכמה יום. בכל? זועם… רגע לכוין יכולה בריה כל ואין חוץ שעה, אותה עליון… דעת ויודע ביה: דכתיב הרשע, מבלעם לבלק״ בלעם ליה דקאמר: והיינו אזעם ומה אל קבה לא אקב מה ה׳ זעם ׳לא זעם לא הימים אותן שכל מלמד…

**ו. שער הגלגולים פרק ו׳ ז״ל**

עו) (אות — אותיות שלשה בסדר גלגולים בשלשה נתגלגל נבל שמו, נבל. נ׳ בלע״ם. ב׳ לבן. ל׳

(אות קג) — קצת נתקן פינחס ע״י וכשנהרג לבן, גלגול, בלעם הכרמלי בנבל שלישית פעם. ונתגלגל

**ז. בראשית פרק כט פסוק כו**

וַּיֹאמֶּר לָבָן: לֹא יֵעָשֶּה כֵן בִמְקוֹמֵנּו לָתֵת הַצְעִירָה לִפְנֵי הַבְכִירָה

**ח. שמואל א פרק כה פסוק ב**

וְאִיש בְמָעוֹן וּמַעֲשֵהּו בַכַרְמֶּל וְהָאִיש גָדוֹל מְאֹד וְלוֹ צֹאן שְלֹשֶּת אֲלָפִים וְאֶּלֶּף עִזִים וַיְהִי בִגְזֹז אֶּת צֹאנוֹ בַכַרְמֶּל: וְשֵם הָאִיש נָבָל וְשֵם אִשְתוֹ אֲבִגָיִל וְהָאִשָה טוֹבַת שֶּכֶּל וִיפַת תֹאַר וְהָאִיש קָשֶׁה וְרַע מַעֲלָלִים וְהּוא כָלִבִי: וַּיִשְמַע דָוִד בַמִדְבָר כִי גֹזֵז נָבָל אֶּת צֹאנו וַּיִשְלַח דָוִד עֲשָרָה נְעָרִים וַּיֹאמֶּר דָוִד לַנְעָרִים עֲלּו כַרְמֶּלָה וּבָאתֶּם אֶּל נָבָל וּשְאֶּלְתֶּם לוֹ בִשְמִי לְשָלוֹם: וַאֲמַרְתֶּם כֹה לֶּחָי וְאַתָה שָלוֹם וּבֵיתְךָ שָלוֹם וְכֹל אֲשֶּר לְךָ שָלוֹם: וְעַתָה שָמַעְתִי כִי גֹזְזִים לָךְ עַתָה הָרֹעִים אֲשֶּר הָיּו עִמָנּו לֹא הֶּכְלַמְנּום וְלֹא נִפְקַד לָהֶּם מְאּומָה כָל יְמֵי הֱיוֹתָם בַכַרְמֶּל: שְאַל אֶּת נְעָרֶּיךָ וְיַגִידּו לָךְ וְיִמְצְאּו הַנְעָרִים חֵן בְעֵינֶּיךָ כִי עַל יוֹם טוֹב בָּאנּו תְנָה נָא אֵת אֲשֶׁר תִמְצָא יָדְך לַעֲבָדֶּיךָ וּלְבִנְךָ לְדָוִד.

וַּיַעַן נָבָל אֶּת עַבְדֵי דָוִד וַּיֹאמֶּר מִי דָוִד וּמִי בֶּן יִשָי הַּיוֹם רַּבּו עֲבָדִים אִיש מִפְנֵי אֲדֹנָיו: וְלָקַחְתִי אֶּת לַחְמִי וְאֶּת מֵימַי וְאֵת טִבְחָתִי אֲשֶּר טָבַחְתִי לְגֹזְזָי וְנָתַתִי לַאֲנָשִים אֲשֶּר לֹא יָדַעְתִי אֵי מִזֶּה הֵמָה…

וַתֵרֶּא אֲבִיגַיִל אֶּת דָוִד וַתְמַהֵר וַתֵרֶּד מֵעַל הַחֲמוֹר וַתִפֹל לְאַפֵי דָוִד עַל פָנֶּיהָ וַתִשְתַחּו אָרֶּץ: וַתִפֹל עַל רַגְלָיו וַתֹאמֶּר בִי אֲדֹנִי אֲנִי הֶּעָוֹן וּתְדַבֶּר נָא אֲמָתְךָ בְאָזְנֶּיךָ וּשְמַע אֵת דִבְרֵי אֲמָתֶּךָ: אַל נָא יָשִים אֲדֹנִי אֶּת לִבּוֹ אֶּל הַאִיש הַבְלִּיַעַל הַזֶּה עַל נָבָל כִי כִשְמוֹ כֶׁן הּוא נָבָל שְמוֹ וּנְבָלָה עִמּו וַאֲנִי אֲמָתְךָ לֹא רָאִיתִי אֶּת נַעֲרֵי אֲדֹנִי אֲשֶּר שָלָחְת:

**ט. רמב״ן — ויקרא פרק יט פסוק ב**

והענין — כי התורה הזהירה … והייתם קדושים כי אני קדוש — בעריות ובמאכלים האסורים והתירה הביאה איש באשתו ואכילת הבשר והיין, וימצא כן האדם מקום להיות בעל התאוה וידבר כרצונו בכל הנבלות, שלא הוזכר יסור זה בתורה, והנה יהיה נבל ברשות התורה. לפיכך בא הכתוב אחרי שפרט האיסורים שאסר אותם לגמרי, וצוה בדבר כללי שנהיה פרושים מן המותרות ושנהיה נקיים וטהורים ופרושים מהמון בני אדם… שהם מלכלכים עצמם במותרות ובכיעורים.

**י. העמק דבר — הקדמה לבראשית**

ויש להבין הטעם למה קרא בלעם את אבותינו בשם ישרים ביחוד ולא צדיקים או חסידים וכדומה. וגם למה מכונה ספר זה ביחוד בכינוי ישרים. ובלעם התפלל על עצמו שיהא אחריתו כמו בעלי הכינוי הזה.

הוא נאמר להצדיק דין הקדוש ברוך הוא בחרבן בית שדשבח יש שהיה דור עקש ופתלתל. ופירשנו שהיו צדיקים וחסידים ועמלי תורה. אך לא היו ישרים בהליכות עולמם. ושהקב״ה ישר ואינו סובל צדיקים כאלו אלא באופן שהולכים בדרך הישר גם בהליכות עולם ולא בעקמימות אף על גב שהוא לשם שמים — דזה גורם חרבן הבריאה והריסות ישוב הארץ.

**יא. בבא מציעא דף ל עמוד ב**

אמר רבי יוחנן: לא חרבה ירושלים אלא על שהעמידו דיניהם על דין תורה, ולא עבדו לפנים משורת הדין.

**יב. משנה מסכת אבות פרק ה משנה י**

ארבע מדות באדם: האומר שלי שלי ושלך שלך — זו מדה בינונית, ויש אומרים: זו מדת סדום. שלי שלך ושלך שלי — עם הארץ. שלך שלך ושלי שלך — חסיד. שלי שלי ושלך שלי — רשע.

**יג. יבמות דף קט עמוד ב**

כל האומר אין לו אלא תורה… אפילו תורה אין לו.

**יד. עבודה זרה דף יז עמוד ב**

כל העוסק בתורה בלבד — דומה כמי שאין לו אלוה.

**טו. כתובות דף קי עמוד ב**

כל הדר בחוצה לארץ — דומה כמי שאין לו אלוה.

**טז. שמואל א פרק טו פסוק כב**

וַּיֹאמֶּר שְמּואֵל: הַחֵפֶּץ לַה׳ בְעֹלוֹת וּזְבָחִים כִשְמֹעַ בְקוֹל ה׳ הִנֵה שְמֹעַ מִזֶׁבַח טוֹב, לְהַקְשִיב מֵחֵלֶּב אֵילִים:

---

מתוך ארכיון מאמרי איגוד רבני הקהילות

ביעור פירות שביעית

ד״בס ר ביעו ת שביעי פירות עמוד א

יר פ שביעית ושלמי ר ג הלכה ט ק

זמן כל תבואתה את תאכלו השדה מן בבית מה אוכל את השדה מן אוכל שאת

הבית מן כלה השדה מן כלה

ט פרק שביעית: חªמש ה

יִמ יוָּהֶשׁ לוֹ רוֹתֵפּ יתִיעִבְשׁ ַיעִגִּהְו תַעְשׁ, עוּרִבַּה קֵלַּחְמ זוֹןְמ שׁÏָשׁ דּוֹתֻעְס לָכְל דָחֶא. דָחֶאְו יםִיִּªֲעַו יןִלְאוֹכ רַחַא, עוּרִבַּה לָבֲא אֹל, יםִירִשֲׁע יֵרְבִדּ יִבַּר. הָהוּדְי יִבַּר יֵיוֹס

דָח יםִירִשֲׁע, רֵאוֹמ דָחֶא יםִיִּªֲע ֶאְו

יןִלְאוֹכ רַחַא עוּרִבַּה

ג הלכה פ״ז ויובל שמיטה הלכ' רמב״ם

שלש מזון מחלקן מרובין פירות לו היו אחר לאכול ואסור ואחד אחד לכל סעודות

הביעור לע לאªבין ואם לעשירים בין יים או באש שורף הביעור בשעת אוכלין מצא

שמאבד משליך. דבר לים המלח ומאבדן לכל

משא הר״ש ץªרוש פי

תלתאªואמרי לך חמי ליה אמר יאשיה לר' ושאל אתא רדיפא בר יצחק ד( )הל' בירושל' לעיל ן שאל ולא רחם עמא לאילן דלית כגון אמי לרבי שאלון דצפרי קפודקאי קדמיהון ואפקר רחמין

ליה ומפקרין לשוקא לה מפקין תיהוין צללא רגלא תחמון כד לון ר אמ מיעבד צורכא היך שלם ב שיש פי' בהן וזוכין בפªוחוזרים כשמפקירין אדם יהןªי חוזרין וזוכין בכל ואין בעלים יכולין ולהכ בפªלחזור ויפקיר אוהביו ג' שיראה יצחק לר' יאשיה רבי הורה ולכך בביתם ולאªיסם יהם

קפדª אדם ולאªי בהם יזכו יפקירו ואם אוהבים להם היו שלא ים בªבפ פי' קפודקאי אדם כל י פ השוק דכשיראו אמי רבי והורה להם מבªיחזרו הªוי וכל יזכו כך ואחר יפקירו אדם סבריªי י ד יוסי אביוªכרבי ואכלו דכתיב משום אסור יהודה לר' אבל לעשירים אף ושרי עמו עמךªמוקו י

אביו ואכלו יוסי דר' וטעמא בירושלמי וגםªפרש עמך י כדמ עמך ולא השדה חית תאכל ויתרם ת )ה( אביוªעמך ואכלו טעם מה הביעור אחר האוצר מן אוכלין לעשירים אף שמעון ר' עמךªי י

ויתרם

ז פסוק כה פרק ויקרא

ְמֶהְבִלְו Îְתּ הָיַּחַלְו רֶשֲׁא Îֶצְרַאְבּ הֶיְהִתּ לָכ הָּתָבוּאְתּ לֹכֱאֶל

ת כה יªורת ם ח א, בהר

ולחיה… ""ולבהמתך לחיה-- בהמה מקיש אוכלת בהמה בשדה, אוכלת שחיה זמן כל

שבשדה-- לחיה כלה בבית. הֵלַכ לבהמתך

שבבית תוס טוב יום פות

בפרק והתוס' והר״ש הר״ב גרסת היא כך ש דףªמקום הגו בת״כª הגירסא וכן ע״ב ב בכל דמשמע דהא התוספות וכתבו בהר. פרשת היי הביעור אחר לאכול דאסור וªמקום שהפקירם אחר אבל כשלו בהם כשמחזיק בין אדם בין מהם שיאכל מרשותו והוציאן

להכ בהם וזכה חזר אם ביתוªיה לתוך יס ח בירושלמי מוכח וכן שיכלו עד והולך אוכל במש כן כתבתי וכבר הר״ש בשםªהביאו ב ה מש הכסף עוד וכתב וע״ש. ברישªהרמב״ן ה ע פי' הרמב״ן בשם ז' שלקטוªפרק כל יים עשירים ההפקר. מן אחרים משדות הפירות

השדות מן אותם שלקטו עצמם השדות בעלי בדרבי הרמב״ם וגירסת ע״כ. בהפקרם שלהם ע אחד דהכא איןªיוסי עשירים ואחד יים מש בכסף וכ״כ הביעור אחר ברישªאוכלים ה

ד״בס ר ביעו ת שביעי פירות עמוד א

יר פ שביעית ושלמי ר ג הלכה ט ק

זמן כל תבואתה את תאכלו השדה מן בבית מה אוכל את השדה מן אוכל שאת

הבית מן כלה השדה מן כלה

ט פרק שביעית: חªמש ה

יִמ יוָּהֶשׁ לוֹ רוֹתֵפּ יתִיעִבְשׁ ַיעִגִּהְו תַעְשׁ, עוּרִבַּה קֵלַּחְמ זוֹןְמ שׁÏָשׁ דּוֹתֻעְס לָכְל דָחֶא. דָחֶאְו יםִיִּªֲעַו יןִלְאוֹכ רַחַא, עוּרִבַּה לָבֲא אֹל, יםִירִשֲׁע יֵרְבִדּ יִבַּר. הָהוּדְי יִבַּר יֵיוֹס

דָח יםִירִשֲׁע, רֵאוֹמ דָחֶא יםִיִּªֲע ֶאְו

יןִלְאוֹכ רַחַא עוּרִבַּה

ג הלכה פ״ז ויובל שמיטה הלכ' רמב״ם

שלש מזון מחלקן מרובין פירות לו היו אחר לאכול ואסור ואחד אחד לכל סעודות

הביעור לע לאªבין ואם לעשירים בין יים או באש שורף הביעור בשעת אוכלין מצא

שמאבד משליך. דבר לים המלח ומאבדן לכל

משא הר״ש ץªרוש פי

תלתאªואמרי לך חמי ליה אמר יאשיה לר' ושאל אתא רדיפא בר יצחק ד( )הל' בירושל' לעיל ן שאל ולא רחם עמא לאילן דלית כגון אמי לרבי שאלון דצפרי קפודקאי קדמיהון ואפקר רחמין

ליה ומפקרין לשוקא לה מפקין תיהוין צללא רגלא תחמון כד לון ר אמ מיעבד צורכא היך שלם ב שיש פי' בהן וזוכין בפªוחוזרים כשמפקירין אדם יהןªי חוזרין וזוכין בכל ואין בעלים יכולין ולהכ בפªלחזור ויפקיר אוהביו ג' שיראה יצחק לר' יאשיה רבי הורה ולכך בביתם ולאªיסם יהם

קפדª אדם ולאªי בהם יזכו יפקירו ואם אוהבים להם היו שלא ים בªבפ פי' קפודקאי אדם כל י פ השוק דכשיראו אמי רבי והורה להם מבªיחזרו הªוי וכל יזכו כך ואחר יפקירו אדם סבריªי י ד יוסי אביוªכרבי ואכלו דכתיב משום אסור יהודה לר' אבל לעשירים אף ושרי עמו עמךªמוקו י

אביו ואכלו יוסי דר' וטעמא בירושלמי וגםªפרש עמך י כדמ עמך ולא השדה חית תאכל ויתרם ת )ה( אביוªעמך ואכלו טעם מה הביעור אחר האוצר מן אוכלין לעשירים אף שמעון ר' עמךªי י

ויתרם

ז פסוק כה פרק ויקרא

ְמֶהְבִלְו Îְתּ הָיַּחַלְו רֶשֲׁא Îֶצְרַאְבּ הֶיְהִתּ לָכ הָּתָבוּאְתּ לֹכֱאֶל

ת כה יªורת ם ח א, בהר

ולחיה… ""ולבהמתך לחיה-- בהמה מקיש אוכלת בהמה בשדה, אוכלת שחיה זמן כל

שבשדה-- לחיה כלה בבית. הֵלַכ לבהמתך

שבבית תוס טוב יום פות

בפרק והתוס' והר״ש הר״ב גרסת היא כך ש דףªמקום הגו בת״כª הגירסא וכן ע״ב ב בכל דמשמע דהא התוספות וכתבו בהר. פרשת היי הביעור אחר לאכול דאסור וªמקום שהפקירם אחר אבל כשלו בהם כשמחזיק בין אדם בין מהם שיאכל מרשותו והוציאן

להכ בהם וזכה חזר אם ביתוªיה לתוך יס ח בירושלמי מוכח וכן שיכלו עד והולך אוכל במש כן כתבתי וכבר הר״ש בשםªהביאו ב ה מש הכסף עוד וכתב וע״ש. ברישªהרמב״ן ה ע פי' הרמב״ן בשם ז' שלקטוªפרק כל יים עשירים ההפקר. מן אחרים משדות הפירות

השדות מן אותם שלקטו עצמם השדות בעלי בדרבי הרמב״ם וגירסת ע״כ. בהפקרם שלהם ע אחד דהכא איןªיוסי עשירים ואחד יים מש בכסף וכ״כ הביעור אחר ברישªאוכלים ה

ד״בס ר ביעו ת שביעי פירות ב עמוד

התורה על רמב״ן

וע מהו. הרב פירש לא הזה ביעורªיªוהכילוי והוא להפקירם, מביתו זמן אחר הפירות שיכלה ו: הע ואין מקום. בכל חכמים שהזכירו בהªשביעית אסורין הביעור זמן אחר הפירות שיהו אהªין

ה מןªן ולא שרפין מ ולא לאבדם, מחוייב ויהא באכילה, במשªאו חכמים מªו שביעית פירות ה: ואיªה לעªקברין, ולהפקירם מרשותו לבערם צריך שהוא אלא כעªו אדם, ולכל בערתיªיים ין: ש וכן כ״ו: י״ג(. )דברים הבית מן )משªיªהקדש העªו ט': ח'(: שביעית ייםªה אוכלין אחר, הביעור

העשירים– לא אבל רבי יהודה. ר' דברי ע אחד אומר: עשיריםªיוסי ואחד יים

ע– ופירוש הביעור. אחר ייםªכלין או כל מן אחרים של משדות הפירות שלקטו

ועשירים– ההפקר, עצמן השדות בעלי בהפקירם שלהם השדות מן אותן. שלקטו מפ מדבריהם להם אסרם יהודה יªורבי

כדבריו. . והלכה מתיר, יוסי ורבי. חשד,

לרבי במסכתªומצאתי שכתב שלמה ו

: ("ום וזהו פסחים )רש״י פסחים "משª "ב:

ביעורן– רגלי דריסת במקום שמפקירן שיהא שצריך הרב חשב אולי ובהמה. אדם בהם לקיים ולבהמה, לחיה גם: מפקירם אביו כ״ג: י״אªואכלו )שמות עמך, (י ולבהמתך ולחיה אשר, בארצך. והפליג אי מקום ןªומכל כללª באכילה. אסרין ש שביעיתª]וכבר )תוספתא בתוספתא ו

('ז': ג ש מעשר כביעור שביעית, יªיעור שב לא שיהא בהם חילוק באיסור [. אכילה

שמיטה הלכות )רמב״ם משה רבי והרב סבורים החכמים מן והרבה ז': ג'( ויובל וטעו לגמרי, אוסר יןªשהביעור שריפה או ואי לים. מטיל או לרוח וזורה כןªמפרר, ו ש אחרªכמו בביתו עכבם אם אבל תבאר.

באכילה הן אסורין, לאכלם כדי הביעור ותןªב שאוסרת שביעית היא וזו לגמרי, )מש הביעור לאחר הªטעם שביעית, ('ז:'ז הזה שהאיסור ואיפשר מתירין. לה שאין מדבריהם, הוא ואולי אפילו הביעור כולו הש והבריתות סופרים, מדברי ויותªחומר

בעªכה אסמכתאªים הביעור ין בתורת

. ןªמדרב

ה רש״ר ירש

בביתªב– אוכלים ביתיות ובהמות אדם י רק

חיות יכולות עוד כל אך בשדה. לאכול הבר ממי שאחד איªברגע היבול וªי מצוי עוד חיותַל השמים כיפת תחת, בחוץ הזכותª פסקת קרא "אמר הבית. בתוך מין מאותו לשמור שחיה זמן כל בארצך', אשר ולחיה 'ולבהמתך

השדה– מן אוכלת האכל לבהמה, שבבית הָלָכּ

בשדה– אשר לחיה הֵלַכּ לבהמתך מן "הבית

ם ישª שלªב: (. מין לכל מסוים זמן ו )פסחי הבית מן "לכלותו" צריך שבו שביעית. פירות והוא הביעור", "שעת קרוי זה זמן רקª לא והג בזמ מין )כל בכלªבפירות גם אלא המיוחד(, ו ש מכירתªכסף ידי על שביעית בקדושת תפס שביעית ולדמיהן שביעית להם "יש הפירות:

א ז, )שביעית. (ור" ביע ולדמיהן ביעור להם יש זהª ביעור עשיית באופן המפרשים חלקו – של

דמיהן– של או הפירות הָלָכֶּשִּׁמ השדהªמי מן ם פסחים )עיין ד״הª ותוספות רש״י ב: , שמיטה הלכות וראב״ד, רמב״ם מתבערין;

פסוק על רמב״ן ג; ז, . (וªויובל

הבה לעצמª דיªתאר של המחזה את יªו

מהווים הם למעשה. המתקיימים השביעית הכ עהªמעשה ידיª על כדוגמתו. שאין שגב גי כלªשדותיה, ידי על שלה, הדשא וכרי ותיה ש במשך שלמה אומה מכריזה עשב, וכל הªפרי "אדמת קªתמימה: הלאומית ואªו לה', וªויה ללאªªאי עמו". ותושבים גרים אלא ו הםªהת מצטרפים בעלות גאוות וללא שאות

ו ביותר, הדלים שוויםªל עשים א גמור בשוויון ההוא ביום לבדו ה' ו. שגב השדה; לחיות ªאף

ד״בס ר ביעו ת שביעי פירות ב עמוד

רמב״ן התורה על

וע מהו. הרב פירש לא הזה ביעורªיªוהכילוי והוא להפקירם, מביתו זמן אחר הפירות שיכלה ו: הע ואין מקום. בכל חכמים שהזכירו בהªשביעית אסורין הביעור זמן אחר הפירות שיהו אהªין

ה מןªן ולא שרפין מ ולא לאבדם, מחוייב ויהא באכילה, במשªאו חכמים מªו שביעית פירות ה: ואיªה לעªקברין, ולהפקירם מרשותו לבערם צריך שהוא אלא כעªו אדם, ולכל בערתיªיים ין: ש וכן כ״ו: י״ג(. )דברים הבית מן )משªיªהקדש העªו ט': ח'(: שביעית ייםªה אוכלין אחר, הביעור

העשירים– לא אבל רבי יהודה. ר' דברי ע אחד אומר: עשיריםªיוסי ואחד יים

ע– ופירוש הביעור. אחר ייםªכלין או כל מן אחרים של משדות הפירות שלקטו

ועשירים– ההפקר, עצמן השדות בעלי בהפקירם שלהם השדות מן אותן. שלקטו מפ מדבריהם להם אסרם יהודה יªורבי

כדבריו. . והלכה מתיר, יוסי ורבי. חשד,

לרבי במסכתªומצאתי שכתב שלמה ו

: ("ום וזהו פסחים )רש״י פסחים "משª "ב:

ביעורן– רגלי דריסת במקום שמפקירן שיהא שצריך הרב חשב אולי ובהמה. אדם בהם לקיים ולבהמה, לחיה גם: מפקירם אביו כ״ג: י״אªואכלו )שמות עמך, (י ולבהמתך ולחיה אשר, בארצך. והפליג אי מקום ןªומכל כללª באכילה. אסרין ש שביעיתª]וכבר )תוספתא בתוספתא ו

ש מעשר כביעור שביעית, יªיעור שב ז': ג'( לא שיהא בהם חילוק באיסור [. אכילה

שמיטה הלכות )רמב״ם משה רבי והרב סבורים החכמים מן והרבה ז': ג'( ויובל וטעו לגמרי, אוסר יןªשהביעור שריפה או ואי לים. מטיל או לרוח וזורה כןªמפרר, ו ש אחרªכמו בביתו עכבם אם אבל תבאר.

באכילה הן אסורין, לאכלם כדי הביעור ב שאוסרת שביעית היא וזו ותןªלגמרי, )מש הביעור לאחר הªטעם שביעית, ('ז:'ז הזה שהאיסור ואיפשר מתירין. לה שאין מדבריהם, הוא ואולי אפילו הביעור כולו הש והבריתות סופרים, מדברי ויותªחומר כה בעªבתורת אסמכתאªים הביעור ין

. ןªמדרב

ה רש״ר ירש

בביתªב– אוכלים ביתיות ובהמות אדם י רק

חיות יכולות עוד כל אך בשדה. לאכול הבר ממי שאחד איªברגע היבול וªי מצוי עוד חיותַל השמים כיפת תחת, בחוץ הזכותª פסקת קרא "אמר הבית. בתוך מין מאותו לשמור שחיה זמן כל בארצך', אשר ולחיה 'ולבהמתך

השדה– מן אוכלת האכל לבהמה, שבבית הָלָכּ

בשדה– אשר לחיה הֵלַכּ לבהמתך מן "הבית

ם ישª שלªב: (. מין לכל מסוים זמן ו )פסחי הבית מן "לכלותו" צריך שבו שביעית. פירות והוא הביעור", "שעת קרוי זה זמן רקª לא והג בזמ מין )כל בכלªבפירות גם אלא המיוחד(, ו ש מכירתªכסף ידי על שביעית בקדושת תפס שביעית ולדמיהן שביעית להם "יש הפירות:

א ז, )שביעית. (ור" ביע ולדמיהן ביעור להם יש זהª ביעור עשיית באופן המפרשים חלקו – של

דמיהן– של או הפירות הָלָכֶּשִּׁמ השדהªמי מן ם פסחים )עיין ד״הª ותוספות רש״י ב: , שמיטה הלכות וראב״ד, רמב״ם מתבערין;

פסוק על רמב״ן ג; ז, . (וªויובל

הבה לעצמª דיªתאר של המחזה את יªו

מהווים הם למעשה. המתקיימים השביעית הכ עהªמעשה ידיª על כדוגמתו. שאין שגב גי כלªשדותיה, ידי על שלה, הדשא וכרי ותיה ש במשך שלמה אומה מכריזה עשב, וכל הªפרי "אדמת קªתמימה: הלאומית ואªו לה', וªויה ללאªªאי עמו". ותושבים גרים אלא ו הםªהת מצטרפים בעלות גאוות וללא שאות

ו ביותר, הדלים שוויםªל עשים א גמור בשוויון ו השדה; לחיות ההואªאף ביום לבדו ה'. שגב

---

מתוך ארכיון מאמרי איגוד רבני הקהילות

פרשת בלק לשליחה

אלי מדברת הפרשה בס״ד אליהו בן שלמה הרב אליהו בן אלעזר הרב

בלק״תשפ פרשת ב

תיקון של עמל

אָוֶן2 הִבִיט1 "לֹא בֹו מֶלְֶך עִּמֹוּותְּרּועַת ה״אֱֹלהָיו ', בְּיִשְּרָאֵל עָמָל רָאָה וְּלֹא בְּיַעֲקֹב3 כא כג, )(במדבר

מפאנו4 עזריה מנחם הרב פד אלם)(פרק יונת בספרו ": כותב וֶן א בִיט ה א ל בְּיַעֲקֹב, וְּל ֹא רָא ָה עָמ ָל - בְּיִשְּרָאֵל" יש

לאה5 המילה את פעמיים כאן לישראל ופעם ליעקב קשורה לאה פעם. ,

והסוד6 הרז תורת בעמקי קשורים קודשו שדברי ואף בספר שהסביר כפי הדברים, פשט את נסביר, יהודה מנחת

של בפרשתינו, ג׳זפאן יהודה הרב שהם פי על ואף יתברך, ה' לפני הם חביבים ישראל תימן: חכמי מגדולי שהיה חזרה הניצוצות ומעלים הם מתקנים בתשובה, חוזרים שהם ברגע לקליפות, קדושה של ניצוצות ומפזרים חוטאים,

למקומם7 התשובה עולם. היא לאה ובחינת,

בביאו הקדוש החיים אור של דבריו פי על הדברים ויומתקו עַּמְָּך הסלנג: בשפת שנקרא (מה העם המון שאפילו לפסוקינו: רו

– הפשוטים )האנשים בשם שמכונים " " יעקב – בשם שמכונים הצדיקים וגם רע, מלעשות: נשמרים " בהם אין ", ישראל

פגם. שום

החסיד הרב גינזבורג יצחק הרב ה הז הפסוק נפלא8: ביאור הסביר הי״ו, "( אָוֶן הִבִיט לֹא בְּיַעֲקֹב)…" בגימטריה2598 שווה.

פסוק עוד יש ששו בתורה בדיוק ה ו למספר יותר, ולא פחות לא, הזה כל את שחותם הפסוק וזה חומשי חמשה: תורה

(דברים יִשְּרָאֵל" כָל לְּעֵינֵי מֹשֶה עָשָה אֲשֶר הַגָדֹול הַּמֹורָא הַחֲזָקָהּולְּכֹל הַיָד "ּולְּכֹל, לד )יב

דף (ברכות בגמרא כתוב עמוד יב אחר הולך "הכל )א, "החיתום כל את חותם האחרון הפסוק: דהיינו מגלה ובכך, התורה

את כל של הכוונה. התורה

ל הבטה בין ההבדל 1 ראייה ו למטה, שהוא ביעקב הבטה לשון שייך ולכן למטה, מלמעלה זה הבטה: ראייה לשון שייך ולכן למעלה, מלמטה זה

למעלה שהוא בישראל ראייה, וואלי דוד משה הרב יה, (שבטי רמה עמוד לפסוקינו, )בביאורו

מכן לאחר ההתבוננות זו וראייה הראשונית, הראיה זוהי שהבטה ביאר כאן הקדוש החיים. אור

עניין ל לראייה: הסתכלות בין ההבדל סימנים אה״ע ב חלק רצאבי יצחק עולת שו״ת א, אות יט קטן סעיף כא סימן העזר אבן הפוסקים באוצר עיין

שצד סימן לשמה תורה בשו״ת הטוב הרי״ח מרן בזה שכתב מה וראה ג, ת או יג סימן או״ח ו חלק אומר יביע שו״ת רלד-רלה,

2 רש״י" לדעת: "אָוֶן " זרה עבודה, זה "עָמָל: הקדוש" החיים אור לדעת עמל נקראות הן לכן העבירות את לסבול ה' שעמל עבירה, . זה "אָוֶן זה

. להעבירו עמל שצריך פגם זה חטא״עָמָל ידי על שנוצר הרע כח של, רושם " מגדולי היה (הרב בפרשתינו זהב עדי בספרו דנגור עזרא הרב לדעת

, עירק חכמי שנה למאה קרוב )לפני המילים בתנ״ך לפעמים: אָוֶן ו- עָמָל פעמים ו ח ד, איוב ד,)וכן י, תהילים וכן יא, נה, תהילים, (כמו ורשע עון זה פירושם

שהם וצוקה צרה לשון וצוקה צרה לשון הוא הפירוש כאן וכן טז י, שופטים וכן כא, יב, משלי וכן ז, ה, איוב )(כמו:

פא תהילים במדרש 3: כתוב ליצחק? ולא לאברהם ולא ליעקב להזכיר בלעם ראה,"מה ביעקב און הביט "לא אבא: בר' תנחומא רבי פתח אלא

הזכיר ל ש כיון יעקב קטורה, ובני ישמעאל פסולת מאברהם שעמד ראה, ואלופיו עשו פסולת היה מיצחק אבל: " בו שכת כמה קודש כולו יעקב כל

" עשר שנים ישראל שבטי אלה כח מט, ,)(בראשית עמוד435 לפרשתינו, (בביאורו שכיר משנה הרב והקשה תשע״ה שנת ראם קרן מכון )במהדורת הלא

פסולת– בהם שיש ענפים גם טוב שהשורש כיון השורש, אחר הולך הכל הרב ותירץ יעקב? בבני גם פסולת הרבה יש: כעת באמת לא זה

מחדש ויפרחו יחזרו השורש, מלחלוחית שינקו כיון. פסולת,

מ- למעלה לפני חי הרב 4 400 משנה "כסף ספרו את מפאנו עזריה מנחם "רב, ל נתן קארו יוסף רבי מרן באיטליה. המקובלים גדול היה שנה,

הדפסתו על שיפקח

ה א ר א "ל 5 רחל בגימטריה זה הכולל, עם " העברי לב בעל זצ״ל שלזינגר יוסף עקיבא לרב ק, באות בפרשתינו יחיאל )(תורת ע״ה אבוחצירא יעקב ורבנו

: כתב בפרשתינו חותם פיתוחי בספרו " " ר אָה לֹא ו יַעֲקֹב ב וֶן א בִיט ה א ל – גימטריה תיבות ראשי ( ורחל 244 )

6 תשסט- עמודים בפרשתינו, גנזי בית ראה תשעא

7 בכח אנא של תיבות מראשי מ״ב)(היוצא שם ואומר: הרב ממשיך הפסוק בהמשך ונרמז ניצוצות, המעלה: הוא לְֶך מ "ּותְּרּועַת " בוֹ – ראשי כאן יש

תיבות כ״ו תיבות וסופי, מ״ב

8 עיני גל באתר ברשת תשע״ה)(מופיע שנת תמוז טו' שבע, בבאר הקדוש החיים אור בהילולת נאמרו גינזבורג הרב של דבריו

אלי מדברת הפרשה בס״ד אליהו בן שלמה הרב אליהו בן אלעזר הרב

הוא ההסבר בתורה רבינו שמשה עם כל של העינים את לתקן בא. ישראל הכלים שבירת היתה בעינים –

יהודי9. על טוב לא שמסתכלים

הפסוק אומר ה שה' לא על מסתכל רעים דברים אלא ": שלנו הפסוק הוא ישראל של הטוב על רק בְּיַעֲקֹב אָוֶן הִבִיט לֹא

בְּיִשְּרָאֵל" עָמָל רָאָה וְּלֹא

התורה מן עשה מצות לנו יש, הפסוק כדברי: , טובות" במידות ללכת " בדרכיו והלכת ט כח, )(דברים בכך ולהידמות

יתברך10 לה', לנו כדאי המבט את לאמץ על חיובי באופן להסתכל, הזה אחד כל של דבריו את ולזכור, מישראל אור

בביאורו הקדוש החיים מום עושה החטא "אין: לפסוקינו והדחה," רחיצה ידי על העובר לכלוך אלא, קבוע כדברי רבי

נחמן שיכולים תאמין לקלקל, שיכולים מאמין אתה "אם: מברסלב תורה תנינא מוהר״ן (ליקוטי "לתקן )קיב

יראת יש תמיד - כשחוטא יהודי היה מצאנז חיים רבי שחטא. על לב שברון לו יש כי בלבו, 'ה האם: אומר יהודי יש

שעושה בשמחה? עבירה שהוא מי השמעתם שעושה לפני יחוד לשם: אומר עבירה11?

כל לעיני משה עשה "אשר היא: כולה התורה וכל א״ק, של העינים באור היתה השבירה 9 המילה,"ישראל את לנו, לתקן תיקון לשון היא ""עשה

אור העינים

10 האומר בקצירת אכתוב וכאן בזה, הארכתי אחר: במקום המצוות בספר ברמב״ם נפסק כן ו יד. , דף סוטה קלג: , דף שבת מט, פיסקה עקב סיפרי

עשה מצות ח, " חסיד תהיה אתה אף חסיד נקרא ה' בדרכיו"…מה "והלכת אומרו והוא היכולת, כפי יתעלה בו להידמות "שציונו לשונו: . . וזו כתב וכן "והלכת שנאמר: והישרים, הטובים הדרכים והם הבינונים, אלו בדרכים ללכת אנו "ומצווים לשונו: וזו ה, הלכה דעות מהלכות א בפרק הרמב״ם

שם ו-ז בהלכה הרמב״ם בדברי עוד, ועיין "בדרכיו (ובעיון ד ס״ק קנו סימן ברורה במשנה להלכה הרמב״ם והובא, מצוה בספר ראה הרמב״ם בדברי

ברה קלד- עמודים א חלק א שורש המצוות לספר בהשגות רמב״ן ועיין במעלות ההסדר ישיבת ראש הי״ו ויצמן יהושוע הרב הגאון של שניה, במהדורה )קמז

הג והתשובה 'ד״ה לב מצוה עשה קום מצוות ספרו, גדולות)(בתחילת הלכות בעל שדעת שביאר בדרכיו "והלכת של עשה מצוות שיש הרמב״ם,"כדעת

רק ה– יג, לדברים לתורה הרמב״ן בביאור ועיין תלכו…, ה' אחרי התלמוד: מלשון זאת שלמד עשה כמצות בדרכיו" "והלכת מצוות את, שמונה

פה- פיסקה ראה בפרשת הספרי וביאר, ה יג, תלכו)(דברים אלוהיכם ה' "אחרי הפסוק: ביאור את הספרי כדברי הרמב״ן מבין "אך פירושו ה' אחרי

ה של מידותיו אחר פירושו ה' שאחרי יד. בסוטה הגמרא כביאור )'(ולא הענן י אחר ש- הרמב״ן מבאר ולכן לילך שיש לדורות אותנו מלמד בדרכיו" "והלכת

לרמב״ן המיוחס המצוות במנין כי ביאור, צריכים קודשו ודברי נביאיו, פי על, ה' עצת אחרי עוד ועיין תקכג, עמוד ב חלק הרמב״ן (בכתבי בעמוד שם

)תקמז ע״ה( החיד״א ורבנו בדרכיו", "והלכת מדכתיב: לבוראו, הטובים בדרכיו אדם כל להדמות עשה שמצות כתב גדולים מערכת הגדולים שם בספרו

רמב״ן ערך קסב פיסקה מ )אות עוד יין וע בירור, וצריך בספריו, אחרים מקומות שסותר מאחר הרמב״ן, ידי מתחת יצא זה מצוות מנין אם מפקפק

א בפרק הרמב״ן של הקודש באגרת. בדברי

, בדרכיו "והלכת של עשה מצות מקיים טובות במידות ההולך שאדם הרמב״ם כדעת סברו הראשונים שרוב "ודע, תריא החינוך)(מצוה ומהם:

כא ג, אבות במגן גם הרקיע)(וראה בזוהר הרשב״ץ (בתחילת)אזהרותיו גבירול אבן שלמה רבי לאבות בביאורו וכן יז, סימן ג שער תשובה (שערי יונה רבנו

יח )א, מ- למעלה לפני בספרד הראשונים מגדולי היה מגירונה, שמואל הרב מועד(של אוהל 650 תחילת שלישי (מאמר העיקרים ספר ז דרך ה )שער, שנה

הקמ, כד קז וסי)מן סג, (סימן הרמב״ם בן אברהם רבי, שו״ת כט פרק וסוף כז )פרק בחיי לרבנו ח ענווה ערך )(סוף נחלת בשו״ת בזה שכתב מה וראה

ב פירקו ושנה הלוי, אסי הרב של א סימן א חלק הלוי א– סעיף המידות שער א חלק המידות ערוך שולחן ב הרחבה פוסקים עשרות עוד שם והביא

שסבירא ואחרונים ראשונים הרמב״ם כדעת להו ב עוד ועיין, חרדי ספר יח אות ט פרק ם, עח סימן יו״ד חלק מהרשד״ם ובשו״ת, לב בשו״ת גם ועיין

טז- סימנים א חלק אהרן)(בוארון יז

למצוות (בדבריו פערלא הרב דרכו נאמן מפרשו יד על הרס״ג של דרכו ונתבארה שלו, עשין במנין בדרכיו" "והלכת מצוות את הביא לא שהרס״ג ודע

- ש סובר שהרס״ג משום קמד, עמוד יט עשין כמוך, לרעך ואהבת של )עשה כמוך לרעך "ואהבת מצוות בכלל זה בדרכיו" ""והלכת ברה במצוה (ועיין

אלו פערלא הרב בדברי שפילפל לעיל )שהובא

11 הפרשה בלק פרשת, לדורותיה עמוד 99, דוד לרב רדם צעיר בספר הוא וכן מהדורה, משתה אשר בשו״ת ועיין רנג, עמוד שניה ט חלק חנן

לדבר נוסע בדין ז סימן הדרך תפילת את יאמר האם, עבירה

---

מתוך ארכיון מאמרי איגוד רבני הקהילות

נושא א – מצוות התפילה

טבדי בנימין הרב ▪ התפילה מצוות א– נושא

והרמב״ן הרמב״ם מחלוקת מהתורה- התפילה מצות

יג פסוק יא פרק דברים

מִצְוֹתַי אֶל תִּשְמְעוּ שָמֹעַ אִם וְהָיָה הַיּוֹם אֶתְכֶם מְצַוֶּה אָנֹכִי אֲשֶר וּלְעָבְדו אֱלֹהֵיכֶם ה' אֶת ֹלְאַהֲבָה

נַפְשְכֶם וּבְכָל לְבַבְכֶם: בְּכָל

יג פסוק יא פרק דברים רש״י

לבבכם- בכל ולעבדו קרויה שהתפלה תפלה, היא וזו בלב. שהיא עבודה פולחן יש וכי בתדירא, ליה פלח אנת די אלהך יז) ו, (דניאל שנאמר עבודה, וכן וגו'. ליה פתיחן וכוין יא) ו, (שם שנאמר מתפלל, שהיה על אלא בבבל,

לפניך קטרת תפלתי תכ: ון ב) קמא, (תהלים אומר הוא בדוד

ה עשה מצות לרמב״ם המצוות ספר

שצונו היא החמישית והמצוה לעבדו נכפל וכבר יתעלה

י״י את ועבדתם כה) כג (משפטים אמר, פעמים זה צווי ו (ואתחנן ואמר תעבודו ואותו ה) יג (ראה ואמר אלהיכם

ולעבדו עקב) (ס״פ ואמר תעבוד ואו. תו יג)

הוא הצווי שזה ואעפ״י כמו הכוללים הציוויים מן כן גם

הרביעי- בשרש שביארנו צוה שהוא יחוד בו יש הנה

תפילה" זו ספרי״ולעבדו ולשון. בתפילה כן גם ואמרו.

תלמוד". זה "ולעבדו

יב (פרש' הגלילי יוסי שלרבי בנו אליעזר רבי של ובמשנתו

המצות? בתוך תפילה לעיקר "מנין אמרו: רכח) עמ' מהכא

י״י את תעבוד" ואותו תירא אלהיך תנאים (מדרש ואמרו.

במקדשו" עבדהו בתורתו ראה״עבדהו פ' הגדול )ממדרש.

כלומר ונגדו בו להתפלל שם ללכת עליו שלמה שבאר כמו

ו דה״ב ח (מ״א:)השלום

י עשה מצות לרמב״ם המצוות ספר

יום בכל שמע קריאת לקרוא שצונו היא העשירית והמצוה

ושחרית, ערבית שמע" (פ' יתעלה אמרו )והוא בם ודברת

ובקומך" ובשכבך וגו' בביתך בשבתך התבארו וכבר.

(פ״א- ברכות במסכת זו מצוה משפטי ב סא א, ל א, כו, ג

דאורייתא שמע שקריאת התבאר א) (כ. א ושם ב). סג

(רפ״ג" התוספתא )ולשון לקריאת קבע תורה שנתנה כשם

לתפלה". זמן חכמים נתנו כך שמע

התפלה חובת אמנם התורה. מן אינם התפלה שזמני לומר כ התורה מן היא עצמה סדרו והחכמים ה) (ע' שבארנו כמו תמידין כנגד תפלות ב) כו (שם אמרם ענין וזהו זמנים. לה

. תקנום ההקרבה בזמני זמניה סדרו. כלומר

בה חייבות הנשים אין זו: ומצוה

א פרק כפים ונשיאת תפילה הלכות רמב״ם

א. הלכה עשה מצות יום בכל להתפלל שנאמר שנאמר תפלה היא זו שעבודה למדו השמועה מפי, אלהיכם ה' את ועבדתם

חכמ אמרו לבבכם בכל ולעבדו תפלה. זו שבלב עבודה היא זו אי ים הזאת התפלה משנה ואין התורה, מן התפלות מנין ואין

התורה מן קבוע זמן לתפלה ואין התורה, . מן

שיהא הוא כך זו מצוה חיוב אלא גרמא הזמן שלא עשה מצות שהיא לפי בתפלה חייבין ועבדים נשים יכך ולפ ב. הלכה ומתפלל מתחנן אדם יום בכל ובתחנה בבקשה להם צריך שהוא צרכיו שואל כך ואחר הוא ברוך הקדוש של שבחו ומגיד

כחו לפי אחד כל לו שהשפיע הטובה על לה' והודיה שבח נותן כך. ואחר

השג ה עשה מצות לרמב״ם המצוות לספר הרמב״ן ות

הרב. . כתב. דברי. הרב אלה כל

הסכמה. בזה ואין

שאמרו כמו דרבנן תפלה בגמרא החכמים בארו שכבר קרית שקורא קרי בעל לעניין א) (כא שלברכות בשלישי

מתפלל. ואינו לאחריו המזון על ומברך שמע הטעם והעלו

דרבנן תפלה דאורייתא המזון ו. ברכת ק״ש אלא בזה

חוזר ק״ש קרא לא ספק ק״ש קרא ספק (שם) עוד ואמרו

ק״ש, וקורא הת ספק - התפלל לא ספק פלל חוזר אינו

ומתפלל, דרבנן תפלה דאורייתא. דק״ש

אין התחילו ואם דתנן תפלה גבי אמרו א) (לח סוכה ובגמר אלמא שולחנו על נוטל דקתני מלולב והקשו מפסיקין

- תימה בדרך והשיבו מפסיק, הא דאורייתא הא קושיא מאי

. דרבנן

מן אדם שחייב שאמר (רפ״א) תפלה בהלכות ראינו וכבר משנה ולא התפלות מנין שאין אלא יום בכל בתפלה התורה

התורה. מן התפלה

אינם התפלה שזמני עשירית במצו' המאמר בזה כתב וכך

התורה מן היא עצמה התפלה חובת אב. ל התורה מן

בעיני נכון איננו זה. וגם

התורה מן שהוא מפני לאחריו המזון על מברך קרי שבעל

בקריו ימים כמה עמד אפילו שיטבול מתפלל. עד ואינו

נסתפק ובמנחה בשחרית התפלל ולא שנאנס שמי ועוד דבריו לפי כן אם התפלל לא ספק התפלל ספק בעצמו בכל לעולם פסקו והם ולהתפלל לחזור צריך היה שלהרב

מדרבנן שהיא מפני ומתפלל חוזר שאינ. ו בתפלה ספק

המוטלת הזאת ה החוב תהיה מתי יום בכל מצוה איננה ואם פעם ימיו בכל או בשנה אחד יום שיתפלל מה״ת עלינו יומין דמתלתין יהודה ברב ר״ה) (סוף אמרו וכבר אחת. על וסומך בתורה עוסק שהיה לפי מצלי, הוה יומין לתלתין בתורה עוסקין שהיו חברים א) יא (שבת שאמרו מה

ל. עולם דרבנן שהיא לתפלה, מפסיקין ואין לק״ש מפסיקין

ממדות הוא אבל כלל חובה אינו התפלה ענין כל ודאי אלא

אליו קראינו בכל ועונה ששומע עלי. נו ית' הבורא חסד

עשה מצות לבבכם" בכל הכתוב״ולעבדו ועיקר כל שתהיה שלימה רצויה בכוונה כלומר לבבנו בכל ית' לאל עבודתינו או כונה בלא המצות שנעשה לא רע, הרהור ובאין לשמו

על תועלת בהם יש אולי הספ. ק

ובכל נפשך ובכל לבבך בכל אלהיך י״י את ואהבת כענין

ושנסתכן ולב לב בכל השם את לאהוב היא שהמצוה מאדך

ובממוננו בנפשנו. באהבתו

(עקב" בספרי שדרשו )ומה זו ד״א התלמוד זה ולעבדו

" תפלה או היא, אסמכתא - שנלמוד העבודה שמכלל לומר

אליו ולבנו עינינו ותהיינה הצרות עת ב אליו ושנתפלל תורה אדוניהם. יד אל עבדים כעיני לבדו

י" (בהעלותך שכתוב כענין )וזה בארצכם מלחמה תבאו וכי לפני ונזכרתם בחצוצרות והרעותם אתכם הצורר הצר על

אלהיכם." י״י

לצעוק הצבור על שתבא וצרה צרה כל על מצוה והיא

ובתרועה, בתפלה לפניו כמו ע״ה שלמה שבאר הענין והוא

ו" דה״ב ח (מ״א )שכתוב מטר יהיה ולא השמים בהעצר חסיל ארבה ירקון שדפון יהיה כי דבר יהיה כי רעב וכתיב כל מחלה כל נגע כל שעריו בארץ אויבו לו יצר כי יהיה כי ישראל עמך לכל האדם לכל יהיה אשר תחנה כל תפלה

ה הבית אל כפיו ופרש לבבו נגע איש ידעו אשר זה". . .

ואם אולי אותו נמנה מה״ת עיקר בתפלה מדרשם יהיה

שנאמין הצרות לעת מצוה שהיא ונאמר שלהרב במניינו הצרות מן המציל והוא תפלה שומע ויתע' יתברך שהוא

זה והבין וזעקה: . בתפלה

א פרק כפים ונשיאת תפילה הלכות משנה כסף

היא שהתפלה במ״ש רבינו על השיג ז״ל שהרמב״ן ודע

התורה… מן מצוה

רבינו ודעת יום בכל להתפלל התורה מן עשה שמצות

זו ועבודה ה' את ועבדתם ממ״ש יום בכל שתהיה צריכה בכל אחת פעם שהיא לומר נבא אולי יום בכל אינה שאם

ימיו הדעת יסבלהו שלא ממה וזה הוא החיוב ע״כ וא״כ אלא התורה מן התפלות מנין אין אבל יום בכל להתפלל

סגי ביום אחת: בפעם

התפלה מטבע כלומר התורה. מן הזאת התפלה משנה ואין

שיזדמן נוסח זה באי לא א ושננתם מלשון והוא הזאת מתפלל שאינו קרי בבעל שאמרו מה ומעתה בו. לאדם ביום פעמים שלש זה בנוסח זו תפלה מתפלל שאינו היינו

ביום. אחת פעם קצרה תפלה לעצמו הוא אומר אבל

כדאיתא התורה מן דבר לעקור חכמים ביד כח יש א״נ

פ״ט. דף (יבמות רבה האשה ). בפרק

שכבר לפי היינו מפסיקין רבנן ד דלתפלה בסוכה ומ״ש להתפלל שהות לו נשאר או ההוא ביום אחת תפלה התפלל

תפלה יאמר או אותה התורה מן חייב שהוא ביותר. קצרה

ספק אמרו דלא לומר אפשר וכו' שנאנס שמי ועוד ומ״ש דוקא היינו ומתפלל חוזר אינו התפלל לא ספק התפלל

נסתפק אם ל אב ההוא היום תפלות בכל לו נסתפק כשלא

ומתפלל. חוזר כן לו בכל דבנסתפק נאמר אם ואפילו

קצרה. תפלה דמתפלל י״ל פטור נמי היום תפלות

אבל ביום ג״פ גמורה תפלה מצלי הוה לא יהודה רב וכן

שכתבתי. הדרך ע״פ קצרה תפלה מתפלל היה יום בכל ולא פשוט הדבר להיות בגמרא זו קצרה תפלה להזכיר הוצרכו

דעת ליישב כנ״ל ממקומה. דאורייתא מצוה תיעקר שלא

: רבינו

והתפילה הקרבנות דרך ה״עבודה" מהות המהר״ל– שיטת

א פרק העבודה נתיב עולם נתיבות

השם לתועלת העבודה שאין כן אם לך יקשה ובאולי

אל קרבן שמביא הזאת ה העבוד על צוה למה כן אם יתברך

יתברך. השם

יתברך השם לתועלת זה דבר שאין אף כי שאלה זה אין אין אם ואף יתברך, השם אל עצמו מוסר האדם מקום מכל

מכל קרבן, אליו שמקריב שלו ממון רק אליו נפשו מוסר

כאשר יתברך השם אל עצמו שמוסר נקרא זה גם מקום

שלו ממון אליו. מקריב

הכל שלו וממון והוא לרבו קנוי העבד כי עבודה זה ונקרא שלו שהוא מורה אליו קרבן מביא כאשר ולכך שלו, לאדון

השם אל עבודה זה נקרא ולכך לרבו, קנוי שהוא העבד כמו

יתברך השם אל קרבן מביא הוא כ. אשר יתברך

כאשר עבודה יקרא אם כי מזה, יותר עבודה לך ואין הוא כי זה שמורה אליו שצריך מה ועושה אליו משמש

יתברך השם אל עצמו מוסר כאשר כן ש כל לו קנוי עבד שהוא מורה עצמו זה שדבר זה נקרא לכך לו קנוי עבד

. עבודה

יתברך זולתו ואין אחד יתברך שהוא על כן גם מורה, וזה

מקריבין כאשר כי וכאשר שלו הכל כי זה מורה קרבן אליו לא ואם אחד, יתברך והוא זולתו אין כן אם שלו הוא הכל בהקרבה אבל זולתו יש כי לומר אפשר היה זה היה

שהוא מורה אליו שמקריבין הש״י ובזה זולתו, ואין הכל

. אחד. .

וזה ישראל, אם כי יתברך השם בחר לא הזאת העבודה ואל

אחד יתברך השם כי מורים הם ת שהקרבנו שאמרנו כמו שהם עם לפניו מקריבין שיהיו ראוי ולכך יתברך זולתו ואין שאינם אותם לו להקריב שייכים לא כי וזה כן, גם אחד

על הוראה בהם אין ד אח שאינם אותם אדרבה כי אחד

יתברך… אחדותו

אל עבודה היא שהתפלה לומר אפשר איך לשאול ואין

עב והרי יתברך, השם כן ואם ס פר לקבל מנת על זאת ודה

עבודה התפלה נקראת. למה

אל נקנה שהכל מורה העבודה ענין כל כי אמרנו שכבר הקרבנות של העבודה מורה וכך שלו, והוא יתברך השם עבד כמו לפניו שמתפלל התפלה וכן שהתבאר, כמו ובזה מבקש הוא אשר צרכיו על שלו אדון לפני שמתפלל

צריך האדם כי נראה יתברך בו נתלה שהאדם כן ואם לו, שיתבאר וכמו שלו הוא באחד נתלה אשר שכל שלו הוא

נתלה אדם שה שמורה גמורה עבודה היא התפלה ולכך עוד,

שלו. . הוא ולכך יתברך. בו

כי העבודה, על עומד העולם כי פ״א) (אבות אמרו ולפיכך ואין עצמו, בפני עומד האדם היה העבודה היה לא אם

ובזה יתברך השם מצד רק עצמו מצד קיום בר ד לשום אל שייכים בזה יתברך השם אל עובדים עבדים שישראל

יתבר השם זה… זולת ולא קיום להם יש ולכך ך

ואין העבודה ונטלה ותפארתנו מקדשנו בית בטל כי ומפני בלב שהיא העבודה רק מנחה ולא זבח לא בעונותינו, לנו

לנו הורו אשר בגמרא א שנמצ מה העבודה ענין לבאר יש

והנמשך הזאת העבודה מעלת ול גד וכמה זה על חכמים

ממנו.

ג פרק העבודה נתיב עולם נתיבות

שהוא בגלותם לישראל יש אשר יתברך השם אל העבודה

התפלה הוא מקום: בכל

אלהיכם ה' את לאהבה תניא ע״א) (ב' דתענית ובפ״ק בכל לומר תלמוד עבודה אלא אינו או תפלה זו ולעבדו הרי תפלה, זו אומר הוי בלב שהיא עבודה איזה לבבכם התפלה שנקרא ומה יתברך. השם אל עבודה היא התפלה האדם שמתפלל התפלה כי למעלה, זה שבארנו כמו עבודה אליו וצריך יתברך בו נתלה שהאדם מורה יתברך השם אל

שכל יתברך אלהותו זהו והנה תו, זול קיום לו ואין אל שהכל עד יתברך בו ותלוים אליו צריכים הנמצאים

יתברך השם אל עבודה היא התפלה ולפיכך יתברך. השם

זה אין כי עבודה נקרא זה שאין יתברך, השם מן היראה ולא שהאדם מורה התפלה אבל יתברך בו נתלה שהאדם מורה

ברוך הכל יתברך והוא יתברך בו נתלה על שמו וברוך הוא

הכל. לפי יתברך השם אל מתפלל שהוא התפלה ענין שכל לו קיום ואין ית' בו נתלה יתברך השם אל צריך שהוא צרכו כל על אליו מתפלל ולכך יתברך בו אם כי, בעצמו שכל אליו נקרב הוא כאלו יתברך בו נתלה האדם וכאשר ולפיכך אליו, נמסר נקרב הוא באחר תולה הוא אשר עוד זה ודבר יתברך השם אל גמורה עבודה היא התפלה

: יתבאר

א פרק ריע אהבת נתיב עולם נתיבות

שמצא הכותב בהקדמת יעקב עין בחבור ותמצא עוד ועיין כולל פסוק מצינו אומר זומא בן וז״ל, אחד מדרש בחבור

כולל פסוק ינו מצ אומר ננס בן וגו'. ישראל שמע והוא יותר מצינו אומר פזי בן שמעון כמוך. לרעך ואהבת והוא יותר וגו בבוקר תעשה האחד הכבש את והוא יותר כולל.'פסוק ככל דכתיב פזי כבן הלכה ואמר רגליו על פלוני ר' עמד

אני אשר וגו. . המשכן תבנית את אותך.'מראה

לל כ הוא בבקר תעשה האחד הכבש את פזי בן שאמר ומה

הש״י עובד שהאדם מה לומר רצה יותר, בתורה גדול עבודתו סר לא שהעבד וכמו עבדו, והוא הגמור בתמידות

הכבש את אמר ולכך, תמידי עובדו הוא רק שלו אדון מן שחר תמיד קרבן על נאמר שזה וגו' בבוקר תעשה האחד האדם שיהיה המכוון שתכלית בתורה, הכלל זה דבר וערב

שע״י פירושא התורה שאר וכל להקב״ה עבד הוא המצות

לגמרי. . בוראו את. עובד

יג משנה ב פרק אבות על חיים דרך

שיהיה צריך אדם שהוא מצד והאדם הוא. ברוך הקדוש אל עבודה היא התפלה האדם ולפיכך בוראו, עובד האדם שיהיה זה לתכלית נברא האדם כי בזה, נזהר עליו יקבל זה ידי שעל ובתפלה בק״ש נזהר שיהיה צריך אדם שהוא מצד

עליו האדם שנברא מה כפי ועבודתו שמים. מלכות

נח ב״מ ח״א

העולם, הוויות היא והתפילה ואדם העולם כסדר היא, שהתפילה

אל התפלל שנברא תיכף ן הראשו יתברך. השם

ב עמוד ס דף חולין מסכת בבלי תלמוד

מלמד שבתא! במעלי בארץ יהיה טרם השדה שיח וכל וכתיב, בשבתא, בתלת דשא הארץ ותוצא כתיב: רמי, אסי רב

שהקב״ה ללמדך: וצמחו; גשמים וירדו רחמים, עליהם ובקש הראשון אדם שבא ד ע קרקע, פתח על ועמדו דשאים שיצאו

צדיקים של לתפלתן. מתאוה

הנ״ל לעיקרון חיזוק קוק והראי״ה מהכוזרי

ג מאמר הכוזרי ספר

האברים כל החפצי הכח ינהיג ההצעה זאת ואחר בעת ויעמדו ושמחה, וחריצות בזריזות אותו המשמשים להשתחוות שיצוום עת וישתחוו עצלה, מבלי, העמידה אל העבד הבטת העינים ומביטות הישיבה, בעת וישבו

עם האחת בץ תתק ולא ממעשיהם, הידים ויעמדו אדוניו, האברים כל ויעמדו לעמידה, הרגלים ותשתוינה האחת, על ירגישו לא מנהיגם, מצות לעשות היראים כנבהלים מסכים הלשון ויהיה להם, יהיה אם הפסד על ולא מיחוש ע״ד בתפילתו יבטא ולא עליו, יוסיף לא המחשבה עם מלה כל עם אלא והבבגא הזרזיר כמו והטבע המנהג

וכונה מחשבה ויהיו ופריו, זמנו לב ההיא העת תהיה ו בה, יתאוה ההיא, העת אל המגיעים כדרכים עתותיו שאר

ויהיה מהבהמיים, ויתרחק ברוחניים מתדמה שבו קרבתו השבוע ופרי תפלה, של ההם עתות השלש ולילו יומו פרי האלהי בענין להדבק מעומד שהוא מפני השבת, , יום

כאשר בכניעה לא בשמחה ועבודתו התבאר.

לנפשו מתפלל מהגוף, המזון כסדר מהנפש הזה והסדר

תפלה עת עד התפלה ברכת עליו ומתמדת לגופו, ונזון וכל, בלילה שיסעוד עד היום סעודת כח כהתמדת אחרת, במה וקודרת הולכת היא מהנפש התפלה עת תרחק אשר הצורך יביאהו אם כ״ש העולם, מעסקי אותה שפוגע

זכות שיעכיר מה וישמע רעים, ו ונשים נערים לחברת ולא אליהם הנפש שתטה ונגונים כעורים מדברים נפשו,

בה למשול. יוכל

הנשמה של המתמדת התפלה / תפלה עניני / ראיה עולת

כי- כתקונה באה התפלה אין המחשבה מתוך אם דודה על ומתרפקת עפה היא הלא. מתפללת תמיד היא הנשמה שבאמת

אלא כלל, הפסק שום בלא ש עידונה וזהו. בפעל מתגלה היא התדירית הנשמתית התפלה הרי המעשית התפלה בשעת השמש קרני נכח או הטל לקראת הנאים עליה את הפותחת לשושנה מתדמה שהיא התפלה, של ותפארתה, הדרה ועינוגה,

כולו היום כל אדם שיתפלל "הלואי ולכן באורה, עליה."המופיעים

לאור הרמב״ם שיטת ביאור שמח והאור ספר הקרית דברי ע״פ הנ״ל

א פרק כפים ונשיאת תפילה הלכות ספר קרית

… דהוא וגו' מימיך ואת לחמך את וברך דכתיב דקרא אסופיה דסמיך אפשר חייב יום בכל התורה דמן ז״ל הרב שכתב ומה

יום. בכל תפלה נמי הכי - יום כל צורך

שמח לב ה עשה מצות עשה מצוות

רמיזא… היכא קרא בהאי יום בכל נדקדק ארחין ואגב

בכל דלעבדו קרא אייתי לא אמאי עוד לדקדק יש ][ו ולעבדו חכמים בו שאמרו לו צריך סוף דסוף כיון לבבכם

תפלה… זו

שם שאין משום דלעבדו קרא ההוא אייתי דלא אומר ואני

את וברך ליה דסמיך ם דועבדת קרא ואייתי יום, לבכל רמז הלחם בברכת התפלה שכר דמדתלה מימיך ואת לחמך

לצורך יום בכל התפלה גם כ א יום בכל צרכו "והלחם

. מזונו

בשם משנה לחם בספר מצאתי זה שכתבתי רב זמן ואחר

כתבתי. כאשר כן ספר קרית ספר

שאמרו ממה ראיה משלי נופך מאז אני שהוספתי אלא

הכפורים יום פרק ביומא לישראל המן ירד לא מה מפני

בשנה, אחת פעם לו פסק בן לו שיש ב״ו למלך משל אלא אביו פני מקביל היה ולא בשנה אחת פעם מזונותיו

פני מקביל והיה יום בכל מזונותיו פסק בשנה אחת פעם

ע״כ כו' ישראל אף יום בכל. אביו

לה מדסמך יום בכל התפלה הפ' מזה פשוט זה עם כי ודוק

יום בכל מזונותיך לך פוסק שהוא דכיון כו' לחמך ת א וברך יום. בכל בתפלה פניו שתקביל צריך כן

ש הרמב״ם בשי' הגריד״ס חידוש תמידית מצוה היא התפילה

א עמוד כ דף ברכות

וקטנים ועבדים נשים משנה.

שמע מקריאת פטורין ומן בתפילה וחייבין התפילין, המזון ובברכת. ובמזוזה

. . . גמרא דרחמי בתפלה וחייבין

. נינהו- הואיל דתימא: מהו וצהרים ובקר ערב בה, וכתיב דמי גרמא שהזמן עשה כמצות

. לן קמשמע -

לגריד״ס שיעורים רשימות

ב כ, ברכות

בתפלה וחייבין וז״ל גמ'.

דרחמי דתימא מהו נינהו ובקר ערב וכתיב הואיל שהזמן עשה כמצות וצהרים והנה עכ״ל. קמ״ל דמי גרמא תפלה מהל' (פ״א הרמב״ם ז״ל

א- 'הל' ועבדתם שנאמר יום בכל להתפלל עשה מצות ב') תפלה היא זו שעבודה למדו השמועה מפי אלוקיכם ה' את

שה בתפלה חייבים ועבדים נשים ולפיכך וכו' ת מצו יא

עכ״ל גרמא הזמן שלא. עשה

יום בכל להתפלל עשה ממש״כ""מצות דמשמע וצ״ע המחייב דאם צ״ע ו להתפלל, בפ״ע מחייב הוי יום שכל א״כ בפ״ע, מחייב הוי ויום יום דכל מסוים זמן הוא

גרמא. שהזמן מ״ע הויא לכאורה

יום שכל לומר הרמב״ם כוונת שאין זצ״ל הגר״מ ותירץ

תמידי חיוב דיש אלא להתפלל בפ״ע מחייב מהווה

"ולואי א) כא (דף לקמן וכדאיתא, הזמן כל להתפלל מחייב אינו ויום יום וכל כולו היום כל אדם,"שיתפלל דסגי תפלה מצות בקיום הוא דין אלא להתפלל חדש

, ליום אחת פעם בתפלה תלוי אינו להתפלל המחייב אך

מ״ע אינה תפלה ולכן הוא, תמידי דמחייב דיום בזמן

שהז״ג.

הוי יום שכל נימא אי דאפילו זצ״ל הגר״מ אמר ועוד

משום מעשהז״ג אינה תפלה מ״מ להתפלל בפ״ע מחייב שבלב עבודה מצות קיום מהווה תפלה מצות קיום, דחלות

, בזמן תלויה אינה שבלב עבודה מצות קיום וחלות היא רחמי דצלותא "כיון א) כו דף (לקמן בגמ' וכמבואר

דב אימת כל שבלב עבודה קיום ד כלומר ואזיל", מצלי עי

תדירי קיום. הוי

הויא ולא בתפלה חייבות דנשים הרמב״ם סובר ולפיכך מכיון בזמן תלוי דתפלה שהמחייב דאע״פ שהז״ג, מ״ע שהז״ג מ״ע הוי לא בזמן תלוי אינו שבלב. שהקיום פי על אף תמידית מצוה קיום חל אם הרמב״ם ולשיטת

סובר ומשו״ה שהז״ג, מ״ע הוי לא ן בזמ תלוי שהמחייב מעשהז״ג אינה. שתפלה

נא פרק ג חלק הנבוכים מורה ספר

הדבוק ותחזק לו להתקרב ותשתדל אליו להמסר תתחיל כן אחר השכל, שישכלהו מה כפי ומעשיו השם תשיג כאשר והיה

והשבות היום וידעת ואמר וגו', לדעת הראת אתה אמר השכל, והוא ובינו, בינך אשר הוא ה' כי דעו ואמר וגו', לבבך אל

אמר, ההשגה אחר אלא תהיה לא הפרק, בזה עליה העירונו אשר האחרונה העבודה זאת כי התורה בארה והנה האלהים.

ואחר ההשגה, כפי היא האהבה כי רבות פעמים בארנו והנה, נפשכם ובכל לבבכם בכל ולעבדו אלהיכם ה' את לאהבה

עליה רז״ל העירו כבר אשר ההיא, העבודה תהיה האהבה, שבלב עבודה זו ואמרו, מחשבתו כל האדם שישים אצלי והיא

האלה העניינים בשני מאד והזהירו בנו שלמה שצוה ע״ה דוד תמצא ולזה היכולת, כפי בה ולהתבודד, , הראשון במושכל אמר" ההשגה, אחר בעבודתו ולהשתדל בהשגתו, להשתכל לומר רצוני אם ועבדהו, אביך אלהי את דע בני שלמה ואתה

לעד." יזנחך תעזבנו ואם לך ימצא תבקשנו המחשבה כי הדמיונות, על לא השכליות ההשגות על היא לעולם והאזהרה

רוחכם". על תקרא״העולה ואמנם דעה, תקרא לא בדמיונות

מחלוקת מדרבנן– או מדאורייתא תפילה לגבי הרחבה

א הלכה ד פרק ברכות מסכת (וילנא) ירושלמי תלמוד

תפילת שעות ד' עד אומר יהודה ר' חצות עד השחר תפילת מתני' הערב תפילת המנחה. פלג עד אומר יהודה ר' הערב עד המנחה

היום כל מוספים ושל קבע לה: אין

בכל ולעבדו אלהיכם ה' את לאהבה יג] יא [דברים כתיב גמ'

נפשכם, ובכל לבבכם הוא וכן תפילה זו ואיזו בלב עבודה יש וכי ישזבינך הוא בתדירא ליה פלח אנת די אלהך יז] ו [דניאל אומר שלשתן מתפלל יהא יכול תפילה זו ואיזו בבבל פולחן יש וכי

על ברך הוא ביומא תלתא וזמנין יא] [שם בדניאל פירש כאחת יא [שם ת״ל שירצה רוח לכל מתפלל יהא יכול וגו' ]ברכוהי

ירושלם נגד בעליתה ליה פתיחין וכוין כן לגולה משבאו יכול מתפלל יהא יכול דנא קדמת מן עביד דהוה קבל כל יא] [שם ת״ל ערב יח] נה [תהילים דוד פירש כבר שירצה שעה בכל שלשתן

וגו. וצהרים 'ובוקר

תעני מסכת בבלי תלמוד א עמוד ב דף ת

גבורות מאי הגשמים, על מזכירין מאימתי וליתני

? גשמים- בגבורה שיורדין מפני יוחנן: רבי, אמר אין עד ונפלאות חקר אין עד גדלות עשה שנאמר על מים ושלח ארץ פני על מטר הנתן וכתיב מספר,

משמע- מאי חוצות. ? פני שילא בר רבה: אמר

חקר חקר אתיא עשה הכא כתיב עולם. של מברייתו לא אם ידעת הלוא התם וכתיב חקר, אין עד גדלות ייעף לא הארץ קצות בורא ה' עולם אלהי שמעת בכחו הרים מכין וכתיב לתבונתו, חקר אין ייגע ולא

דבתפלה- לן ומנא בגבורה. ? נאזר לאהבה דתניא: היא איזו לבבכם, בכל ולעבדו אלהיכם ה' את

בלב- א שהי עבודה וכתיב תפלה. זו אומר הוי

ומלקוש יורה בעתו ארצכם מטר ונתתי. בתריה

ד פרק ברכות מסכת (וילנא) ירושלמי תלמוד

אשר ארצם דרך אליך והתפללו מח] [שם טעם ומה ישראל ארץ כלפי פניהן את הופכין לארץ בחוצה ומתפללין העומדים

אליך והתפללו מד] ח א [מלכים טעם ומה ירושלים כלפי פניהן את ין הופכ ישראל בארץ ומתפללין העומדין לאבותם נתת אשר והבית מד] ח א [מלכים שנאמר הבית הר כלפי פניהן הופכין בירושלים ומתפללין העומדים בה בחרת אשר העיר דרך

המקום אל לו והתפל ל] [שם טעם ומה הקדשים קדשי בית כלפי פניהן הופכין הבית בהר ומתפללין העומדים לשמך בניתי פניהם לדרום העומדין לדרום פניהן בצפון העומדין נמצאו וסלחת ושמעת השמים אל שבתך מכון אל תשמע ואתה הזה כי ז] נו [ישעי' הה״ד אחד מקום אל מתפללין ישראל כל נמצאו למזרח פניהן למערב למערב פניהן במזרח העומדים לצפון

ריב״ל אמר העמים לכל יקרא תפלה בית ביתי כדון עד לו פונין הפנים שכל היכל לפנים לפני ההיכל הוא יז] ו א [מלכים

עליו. מתפללין הפיות שכל תל לתלפיות בנוי ד] ד השירים [שיר אבון א״ר מניין בחורבנו בביניינו

א עמוד ל דף ברכות מסכת בבלי תלמוד

הרוחות- את לכוין יכול שאינו ומי סומא רבנן: תנו עומד היה ה'; אל והתפללו שנאמר שבשמים, אביו כנגד לבו יכוין

לארץ- בחוץ ישראל- בארץ עומד היה ארצם; דרך אליך והתפללו שנאמר: ישראל ארץ כנגד לבו את יכוין לבו את יכוין

בירושלים- עומד היה בחרת; אשר העיר דרך ה' אל והתפללו שנאמר: ירושלים, כנגד המקדש בית כנגד לבו את, יכוין

המקדש- בבית עומד היה הזה; הבית אל והתפללו: שנאמר אל והתפללו שנאמר: הקדשים, קדשי בית כנגד לבו את יכוין

הקדשים- קדשי בבית עומד היה הזה; המקום הכפורת- בית אחורי עומד היה הכפורת; בית כנגד לבו את יכוין יראה

במערב- ערב, למ פניו מחזיר במזרח- עומד נמצא: הכפורת; לפני כאילו עצמו בדרום- למזרח, פניו מחזיר פניו מחזיר

בצפון- לצפון, אבינא רבי ואיתימא אבין רבי אמר אחד. למקום לבם את מכוונין ישראל כל נמצאו לדרום; פניו: מחזיר

קראה- מאי בו פונים פיות שכל תל לתלפיות, בנוי צוארך דויד. כמגדל

כ דף ברכות מסכת הרי״ף על יונה רבינו ב עמוד

בלבד א״י כנגד תימא לא א״י כנגד לבו את יכוין בחו״ל עומד היה קה״ק בית וכנגד בהמ״ק וכנגד ירושלים וכנגד א״י כנגד אלא עומד כבר שהרי ירושלים כנגד לכוין א״צ בירושלים וכשעומד קדשי בית וכנגד המקדש בית כנגד לכוין לו יש אבל בתוכה

חוזר בצפון עומד אם כפרת ה שאחורי בעזרה וכשעומד הקדשים המקדש כלפי פניו אלא למקדש אחוריו יהיה שלא כדי לדרום פניו פניו לחזור לו יש הכפרת אחרי בעזרה שעומד הצדדין לכל וכן לבם מכוונין ישראל כל שימצאו כדי ואזיל כדמפרש המקדש כלפי

אחד: למקום

א עמוד ל דף ברכות מסכת תוספות

ישראל- ארץ גד כנ יכוין בח״ל עומד היה ול״ג במזרח עומד היה סיפא כדקתני קאי דאפניו לבו

למערב פניו. מחזיר

בו- פונים פיות שכל תל לתלפיות וכהך דף (ב״ב יחפור בלא מסקינן וכן קי״ל שמעתתא דא״י לצפונא דקיימיתון אתון דקאמר כה:) דפליגי (שם) דלעיל אמוראי כהני ולא אדרימו

אנו עכשיו מערב ב או במזרח השכינה אי למזרח פונין אנו כן על א״י של. במערבה

– צדיקים של לתפילתן מתאווה הקבה בנושא הרחבה לעומת רשעים תפילת

אגדות– חדושי מהר״ל חולין ס 'דף

היא התפילה כי מפני רשעים, של לתפלתן ולא צדיקים של לתפלתן דוקא צדיקים. של לתפלתן מתאוה שהקב״ה ללמדך

זה ודבר בתפילתן, הש״י אל נפשם שנושאים לתפלתן, ומתאוה רוצה כך ומפני הרבה. במקומות שאמרו כמו הקרבן כמו

הארץ פתח על עומדים הדשאים היו ולפיכך הש״י. אליו, מתאוה כי, לתחתונים העליונים מחבר והיה האדם שהתפלל עד מחבר הוא והאדם לתחתונים העליונים בין הוא האדם כי האדם, ידי על היה זה ודבר למטה, מלמעלה בא הזה המטר

כאן [היה] שלא לתחתונים עליונים מן מטר כאן היה ולא הקרקע פתח על עמדו הדשאים ולפיכך ביחד. ותחתונים עליונים עליונים מן המטר הביא ותחתונים עליונים בין שהוא שהאדם עד למטה הגשמים העליונים שיתנו ותחתונים עליונים חבור

הגשמים ובאים מתחברים ונים ותחת עליונים ואז יתברך, עלתו אל בתחתונים שהוא האדם שהתפלל התפלה ע״י לתחתונים

קודם ולא לתחתונים: מעליונים

אגדות- חדושי מהר״ל יבמות

צריך ולכך האומה אל וסבה התחלה הם האבות כי ומפני הכל עלת הש״י כי מפני פירש וכו'. עקורים האבות היו מה מפני

אל שמתפללים ידי על וזה העלה, אל צריכים הם ובזה עקורים הם ולכך העלה, ן מ ונבראים עלולים שהם האבות לעשות היו לכך אליו, מתפלל שהוא העלה אל צריך הוא כאשר הש״י אל עלול הוא מתפלל אשר וכל בנים, להם שיהיה העלה

עלה אין כי מפני ה וז צדיקים, של לתפילתן מתאוה ית' שהוא [אמר] ולכך עלולים, שהם בהם נמצא שיהיה עקורים האבות אל עלול עצמו ועושה עצמו משפיל הצדיק כי צדיקים, לתפילת ודוקא צדיקים, לתפילת מתאוה ולכך כלל, עלול בלא ויש צדיקים לתפילת מתאוה שהקב״ה מפני עקורים היו ולכך העלה אל עלול עצמו עושה אין הרשע(ים) אבל העלה,

עוד זה: להבין

בודה- הע נתיב א- עולם נתיבות ספר יח פרק

ור״ל העולם, את הזן אמר תחלה כי וזה הפתיחה, מן יותר והחתימה הכל את הזן ומסיים העולם את הזן פותחת זאת ברכה זה הכל את הזן החתימה אבל עצמו, העולם מצד וזהו קיום לו ונותן אותו מפרנס הש״י לפרנסה צריך הוא העולם כי מצד

מתאוה הוא ברוך הקדוש ז״ל שאמרו וכמו בלבד העלה מצד וזהו הכל את. לפרנס ורוצה חפץ הוא אשר הש״י מצד הוא עד צדיקים של לתפלתן מתאוה הוא ולכך עצמו, מצד הטוב להשפיע חפץ הוא הש״י כי מפני ופירושו צדיקים של לתפלתן

שישפיע עד פלתן ת מתאוה הוא ולכך להם, הש״י ישפיע למה חפץ אינו עצמו הוא כאשר תפלה בלא כי להשפיע שיכול

מאד האלו הדברים והבן הכל את לפרנס ית' עצמו מצד חפץ הוא שכך הכל את הזן חתם ולכך הטוב: ,

צרה בעת תפילה עניין

א פרק תעניות הלכות רמב״ם

א. הלכה בחצוצרות ולהריע לזעוק התורה מן עשה מצות שנאמר הצבור, על שתבא צרה כל על י+ על+'במדבר

בחצוצרות והרעותם אתכם הצורר, הצר דבר כל כלומר זעקו בהן וכיוצא וארבה ודבר בצורת כגון לכם שייצר

והריעו. עליהן

ב. הלכה שתבוא שבזמן הוא, התשובה מדרכי זה ודבר מעשיהם שבגלל הכל ידעו ויריעו עליה ויזעקו צרה ככתוב להן הורע הרעים ה+ הטו+'ירמיהו עונותיכם

מעליהם הצרה להסיר להם שיגרום הוא וזה. וגו',

ג. הלכה זה דבר יאמרו אלא יריעו ולא יזעקו לא אם אבל דרך זו הרי נקרית, נקרה זו וצרה לנו אירע העולם ממנהג ותוסיף הרעים, במעשיהם להדבק להם וגורמת אכזריות בתורה שכתוב הוא אחרות, צרות הצרה כ״ו+ +ויקרא כלומר קרי, בחמת עמכם והלכתי בקרי עמי והלכתם

צרה עליכם כשאביא קרי שהוא תאמרו אם שתשובו כדי

קרי אותו חמת לכם. אוסיף

יעקב עין על מלובלין לרצ״ה צדקה לבושי ספר

י. שבת בתפילה כי הענין וכו'. בעלמא צערא איכא כי השם ממצוות מצוה שהיא מה הוא האחד ענינים. שני שנעשה שנצטוינו המצוות מכל כאחת הוא והרי להתפלל ולהודיע שנדע וכדי לפניו שנתפלל יתברך רצה ככה כן

התפילה ענין בה ועוד לו. צריכים ושהכל בעולם אלקותו תבוא שלא צרה כל על ה' מאת הבקשה שהוא עצמה לו יעתר הנה אליו ויפלל האלקים אל יגש כי צרכיו ובכל מעצמנו הנה התפילה במצות כלל נצטוינו לא אפילו וזה שועינו נערוך הלא מאתו הכל כי האמיננו אחר כן נעשה

(סימן הרשב״א בתשובות כתב וכן. יתברך אליו בצר

כי שד״ם) עצמה המצוה כוונת אחת כוונות שתי בתפילה לקיים לכוין שצריך כוונה הצריכות מצוות בכל כמו

שוין ולבו פיו להיות הענין כוונת והשניה הבורא מצות

הרחמים בבקשת שם: עיין

---

מתוך ארכיון מאמרי איגוד רבני הקהילות

תפילה בכל לשון או בלשון הקודש

טבדי בנימין הרב ▪ הקודש בלשון או לשון בכל תפילה

ערוך והשולחן הראשונים בדברי ממקורה ההלכה א– חלק

1. לב דף סוטה ע״ב ל״ג; ע״א

קרית מעשר, ווידוי סוטה, פרשת לשון: בכל נאמרין אלו מתני'. ותפלה, שמע

הפיקדון ושבועת העדות ושבועת המזון, . וברכת

בלשון צרכיו אדם ישאל אל לעולם יהודה: רב והאמר לשון? בכל ותפלה …'גמ ארמי- בלשון צרכיו השואל כל יוחנן: רבי דאמר ארמית, נזקקין השרת מלאכי אין

קשיא לא ארמי! בלשון מכירין השרת מלאכי שאין לפי: לו, ביחיד הא בצבור. הא,

2. רש״י ע״א ל״ג

יחיד- מלאכי שיסייעוהו צריך להו צריכי לא ציבור השרת לא כביר אל הן לו) (איוב דכתיב של בתפלתן מואס אינו ימאס

. רבים

3. רי״ף א ז, ברכות

אומרים וחכמים רבי דברי ככתבה ק״ש ת״ר

לשון… בכל וקי״ל כרבנן. חדא, דיחיד

כרבים. הלכה ורבים

דמתני' תנא לן דסתם ועוד דתנן כוותייהו וידוי סוטה פרשת לשון בכל נאמרין ואלו ושבועת המזון וברכת ותפלה וק״ש מעשר

הפקדון. ושבועת העדות דסתם וקיי״ל

מתני' כסתם הלכה דברייתא ומחלוקת

מתני'.

לשון, בכל תפלה דקתני והא בצבור ה״מ

לא. ביחיד אבל

רב: אמר יהודה רב דאמר ישאל אל לעולם

ארמי. בלשון צרכיו אדם

ר' ואמר בלשון צרכיו השואל כל יוחנן

ן שאי לפי לו נזקקין השרת מלאכי אין ארמי

ארמית בלשון מכירין השרת מלאכי יב.)(שבת

4. הרי״ף על יונה רבינו שם

לא, ביחיד אבל גמ' בלשון צרכיו אדם ישאל אל רב אמר הונא רב דאמר

וכו' ארמית הקודש בלשון אלא נאמרת אינה ביחיד דתפלה דאסיקנא כיון

- בשאר מתפללות שהנשים העולם בכל שנהגו המנהג על הוא תימה

(ד' שחייבות שכיון לשונות אלא להתפלל להן היה לא בתפלה ב) כ

הקודש. בלשון

ז״ל צרפת ורבני לתת רוצים למנהג טעם מתפלל כשהיחיד ואומרים לה דיינינן צבור תפלת כמו הצבור אותה שמתפללין בעצמה התפלה

אחרת. בלשון יחיד לאומרה ויכול

בלשון צרכיו אדם ישאל אל לעולם א) יב (שבת יהודה רב דאמר ומאי שיש צער שום על או חולה על שמתפלל כגון צרכיו כשואל זהו ארמית

בזה. וכיוצא בביתו לו

כמתפלל בביתו אותה כשמתפלל אפילו לצבור ידוע שהיא פלה ת אבל לצאת יכול הקודש לשון יודע אינו ואם דמי בצבור צבור שצרכי והטעם צריכין אינן שהצבור מפני יחיד בצרכי כן שאין מה לשון בכל שואלין

הוא ברוך הקדוש אצל מליץ יש אם שנאמר כענין אליו צריך היחיד אבל

וגו' מליץ מלאך עליו הקודש ללשון אלא נזקקין אינן השרת: ומלאכי

5. ברכות רא״ש ב

… תמיה שהיה ז״ל יונה ה״ר תלמידי בנימוקי …מצאתי ז״ל אלפס רב כתב רב מר קא זה לשון דדוקא קשה, דאינו נראה ולי

צרכיו אדם ישאל דלא. יהודה בלשון מכירין השרת מלאכי שאין דקאמר אהא שאין) ד״ה שם (שבת בתוספות הקשו וכן

ומכירין יודעים הם האדם לב מחשבות אפילו והלא ארמי לו: להזקק בעיניהן מגונה זה לשון אלא

ד סעיף קא סימן או״ח שו״ע 6.

אבל בצבור, וה״מ שירצה, לשון בכל להתפלל יכול אלא יתפלל לא ביחיד בלשון

; הקודש צער שום על או חולה על שהתפלל כגון צרכיו, כששואל דה״מ וי״א

לשון בכל לאומרה יכול יחיד א; פילו לצבור, הקבועה תפלה אבל בביתו, לו שיש ארמי מלשון חוץ שירצה, לשון בכל לשאול יכול צרכיו כששואל יחיד דאף. וי״א

7. אברהם מגן סק״ה שם

דמוטב בסי״מ כתב לשון. בכל אינו אם שמבין בלשון להתפלל

סי' בס״ח וכ״כ הקודש לשון מבין

ותשפ״ח: תקפ״ח

8. הקדוש- השל״ה ספר תמיד- מסכת מצוה)(ט נר פרק

אחר ון בלש וכשיתפלל לכוין, עליו יקל צרכיו, לכל היום כל בו שמשתמש לומר רצוני בו, שרגיל בלשון אדם כשיתפלל

כך כל עליו יקל לא שיאמר מה שיבין. אע״פ בט' תראה הלא יותר מתפעלים הקודש בלשון היטב המבינים אפילו באב

הקודש בלשון לדבר עצמו להרגיל שיוכל מי ולכן הקודש בלשון מעשרה יותר אותה שאומר לפעמים בלע״ז אחת, בקינה

עשו וישכיל יעשה ריעיו. עם

יג פרק ב שער החיים נפש 9.

כמו הוא זה. על היעוצה והעצה

ב' באזהרה להב״י המגיד שאמר

הספ' שבריש ז״ל מישרים. מגיד בשום תפלה בשעת מלחשוב ליזהר

תורה של אפילו מחשבה אם כי ומצות

עצמם. התפלה בתיבות

בכוונת לכוון אמר שלא ריו בדב דוק

פנימיות בעומק באמת כי. התיבות מה עד יודע אתנו אין התפלה. . כוונת כוונות קצת לנו שנתגלה מה גם כי ז״ל הראשונים מרבותינו התפלה הרב אחרון ועד עליונין. קדישי האריז״ל נורא אלקים איש. הקדוש כוונות לעשות הגדיל הפליא אשר

אף בערך אינם נפלאים. הים מן כטפה אנשי כוונת עומק פנימיות נגד כלל ק״כ שהיו התפלה. מתקני כנ״הג

נביאים כמה ומהם. זקנים

על אנש איתי דלא יבין. מבין וכל ונורא נפלא תקון לתקן שיוכל יבשתא

תפלה במטבע ולגנוז לכלול כזה.

התקונים א'. בנוסח וסדורה קבועה ותחתונים עליונים העולמות כל של פעם ושבכל המרכבה. פרקי וסדרי חדשים תקונים יוגרם שמתפללין והמשכת והכחות העולמות בסדור שתקנוה שמעת אחרים. חדשים מוחין ולא היה לא ב״ב הגואל ביאת עד

דומה בפרטות תפלה שום יהיה כלל. ואחריה לה שקודם לחברתה. .

הנבואה י ע לא אם אפשר בלתי "והוא

ית' קדשו ורוח העליונה הופיע אשר נוסח תקון בעת עצומה הופעה עליהם הוא שם והברכות. התפלה מטבע ספורות התיבות אלו בפיהם ית״ש מי לזאת התקונים. כל בתוכם וגנוזות

ה' בסוד עמד אשר הוא עומק על אורה ישכון דרך איזה ית״ש. כוונתו

מהם פרטית תיבה כל: של

שבעת התפלה. בעבודת העיקר אלא תיבה כל מפיו מוציא שהאדם במחשבתו אז לו יצייר מהתפלה. כצורתה באותיותיה התיבה אותה הקדושה כח ידה על להוסיף ולכוין קדושתם להרבות למעלה פרי שיעשה

נקראת שלכן בפ״י כמש״ל. ואורם של ברומו העומדים דברים התפלה

א הי ממש בצורתה תיבה שכל עולם

למקור' אחת כל מעלה למעלה העול' ותקוני פעולות לפעול ושרשה' בדוק נפלאה סגולה והיא נפלאים. לבטל בזה. עצמם למרגילים ומנוסה מחשבות כל בזה מעליו ולהסיר טהרת ומניעות הטורדות ההבלים יוסיף אשר וכל והכוונה. המחשבה טהרה לו יתוסף בזה. הרגלו כוונה והיא בתפלה. במחשבתו

: פשטית

11. שם נפה״ח הג״ה

ש״א סוף לעיל שנתבאר כמו תפלה מצות ידי לצאת היינו לשון. בכל נאמרת שתפלה בש״ס פסוקה שהלכה והגם (*)

ואפי' המצות שבכל שבהן המעשי חלק הוא לעכובא עיקרן עכ״ז שבלב. עבודה שנקראת תפלה. מצות מן למצוה אמנם

ובפרט המצוה מעשה תגדל כן הכוונה טוהר גודל ולפי שלימה. וכוונה המחשבה טוהר גם לצרף צריך ודאי חר המוב שבתפלה הלב. עבודת י״ח יצא לשון בכל שהתפלל מי כי. עם דוקא התיבות באלו בלה״ק שמתפלל למי ערוך אין אבל

בהם: כחותיו כל ומדבק עולם של ברומו העומדי'

דעים בתמים הראב״ד דברי ב- חלק

11 קפד סימן לראב״ד דעים תמים שו״ת.

ר' הרב כתב דאמר בגמרתנו שמצינו מה ז״ל יקר בר יהודה

ארמי- לשון מכירין השרת מלאכי שאין רב נכון אינו

כלל אותו מכירין שאין כמשמעו, לפרש הם מכירין שהרי שכן כל הקדש מלשון הם שרחוקים הלשונות שאר

וכדאמרי' יב), שבת תוס' (עיין ארמי לשון הם שמכירים

פ״ז' (פסחים שני )בפסח הוא ברוך הקדוש הגלה מה מפני

הקודש'. ללשון לשונם שקרוב מפני לבבל? ישראל ראשון הסבר  שאין אמרו זה שמטעם לומר יש ולכך

א לשון מכירין השרת מלאכי רמי - יניחו שלא כדי

. בו להתפלל יתירוהו אם הקודש לשון המתפללים ירבו וגם שיכלו מאחר ללמוד ישגיחוהו שלא בישראל הארץ עמי

בלשונם… להתפלל

שני הסבר  מכירין השרת מלאכי שאין לפרש נוכל עוד לשון שזה הקדש לשון אם כי בעולם לשון בשום

המלאכים.

- פי 'והכי ר״ל ארמי בלשון צרכיו אדם ישאל אל רב אמר

הקדש. ללשון קרוב הוא ואפי ארמי בלשון אפי` כל ולכך

ולציבור ליחיד השוה קבועה תפלה הקדש בלשון הותקנה

כשיתפלל. נשמע היחיד שיהא כדי

קדיש כגון בצבור אם כי לאמרה צריך שאין תפלה אבל

ומסי מחי וכן ארמי בלשון תקנוה פורקן ויקום תרעיה ונגדי

בצבור. אם כי לאמרן דרך אין - בהן וכיוצא

הפי' ולפי בלשון מתפללות כשהן נשמעות הנשים אין הזה

ציבור, בלא לע״ז הקב״ה לפני מביאים המלאכים שאין

מבינים, שהם לה״ק אם כי בעולם לשון שום בציבור אבל לשון בכל להתפלל הנשים יכולות שורה השכינה ששם

ביחיד. וכאן בציבור כאן קשי' לא בסוטה כדמשני

… אינן אז אונאה, על וצעקה בדמעה מתפללות אם אבל שהרי המקום, לפני תפלתן את המלאכים שיביאו צריכות גדול בכוון מתפללות אם וה״ה ננעלו. לא דמעה שערי מכירים המלאכים שאין אע״פ נשמעות שהן צרה, מתוך

ומתוך קודש, ה בלשון מתפלל היה מנשה שהרי לשונם, וכו'. מלאכים של בע״כ תפלתו את הקב״ה קבל תשובתו

השלחן– ערוך דעים התמים של השני 'כהתי

12 ט סעיף קא סימן חיים אורח השולחן ערוך.

… אבל בצבור דזהו דברכות ברפ״ב הרי״ף כתב ומיהו שם בסוטה מפורש וכן ע״ש בלה״ק אלא יתפלל לא ביחיד ישאל אל לעולם ר״י והאמר לשון בכל ותפלה שם דפריך ומתרץ לו נזקקין המלאכים דאין ארמית בלשון צרכיו אדם

ול לשא יכול יחיד דאף וי״א ע״ש. בצבור כאן ביחיד כאן המלאכים. נזקקין אינם ארמי ללשון ורק לשון בכל

הקבועה אתפלה קאי דלא להדיא יראה בגמרא שם והמעיין דברים לשנות פניו יעיז דמי הגדולה כנסת אנשי שקבעו אלא אינו כן והעושה לעז ללשון עולם של ברומו העומדים

כסל רשע מעשה א״א ד' סעיף ס״ב בסי' שבארנו מה וכפי

להעתיק כלל ע״ש. כהוגן

בצבור שאומרים ותחנונים ותפלות בתחינות מיירי והש״ס

בזה. וכיוצא ויוצרות סליחות כמו לפעמים

ד" בסעיף הב״י רבינו שכתב 'וזה כששואל דה״מ וי״א לו שיש צער שום על או חולה על שהתפלל כגון צרכיו

לאומרה יכול יחיד אפילו לצבור הקבועה תפלה אבל בביתו לשון." בכל. עכ״ל על אלא שמ״ע תפלת על כונתו ין א - תפלות אבל בצבור לאמרן שנתפשטו בהן וכיוצא סליחות חלילה הכיפורים ויום ור״ה ויו״ט ולשבתות לחול הקבועות

לדינא עיקר וכן שהוא כל שינוי אפילו לשנותם וחלילה וכך

הברית… דברי אלה בס' ינו][כמבואר שלפנ בדורות הדור גדולי פסקו

הקודש בלשון אלא בלעז קבועה ציבורית תפילה לעשות שלא קדומה תקנה יש שודאי החת״ס של הראיות

13 פד סי' ליקוטים ח״ו חת״ס.

הטענה … שאינו בלשון בציבור להתפלל בו וכיוצא

הקודש לשון אופן. בשום א״א זה

" לשון בכל נאמרין הדבר״אלו אמת ואם - ובכללם

"תפלה" - יחיד ואפי' לשון בכל י״ח יוצא שאדם מ״מ

באקראי. היינו

העמים בלשון להתפלל ברבים ש״ץ ולהעמיד להתמיד אבל

- תמיד בלשון התפלה מתקנים כה״ג אנשי היו לא א״כ

וברור. צח הקודש

הראיה  אשדודית. מדבר חצים היו כבר ובימיהם

ד' הל' תפלה מהל' פ״א רמב״ם ע' להם היה טוב ויותר

אז. המורגל הלשון שהי' כשדים בלשון לתקנם

ושום מפורש אלדים תורת בספר ויקראו תיב כ ובעזרא תרגום, זה דמגילה בפ״ק ואחז״ל שכל העם היה שלא ש״מ

וצריכי' הקודש בלשון מבינים לתרגם מתורגמן להעמיד

בתרגום? התפלה תקנו לא מ״ט וא״כ התורה, להם

הטע ם  שתיקנו. מה וידעו תקנו הן אע״כ לומר א״א כי

תמלא שתזדמן אופן ובכל לשון בכל שהתפלה חסרון

… בהמ״ק של העבוד' יכולים שהי' מה הכנה״ג תקנו וע״כ במה החסרון למלאות רצויות וכוונת ידועות בתיבות

דאפשר, להעתיק וא״א ואות ואות תיבה כל על נמנו והמה

אופן. בשום אחר בלשון זו כוונה אומרין אנו אם אבל לכווין יודעין אנו שאין אפי' כנה״ג של כלשונם אלו דברים

. כהוגן תפלתינו לנו עלתה מ״מ כמשתפללין משא״כ

בלע״ז.

במוסגר הערה  הם מה ההדיוטות יבינו שלא משום ואי

סי' אפרים שער יעוי' הקדש בלשון אומרי' ותשובת י״ג

עי״ש. שכ״א סי' שמואל דבר. .

הטעם ביאור המשך  כ' תשא כי ר״פ והרמב״ן שלשון נביאיו עם בו מדבר הוא ברוך שהקדוש הלשון הוא הקדש כדכתיב העולם נברא הקדש בלשון אמרו וחז״ל יעי״ש

לזא וכו', לקחה מאיש כי אשה יקרא ת ע״ש אדם ונקרא

אדמה, חי. כל אם היתה כי וחוה של לשונו זהו א״כ לדבר יתכן ולא תורתו לנו נתן בו אשר הוא ברוך הקדוש לדברי המיוחד בלשונו כ״א בפינו המורגל בלשונינו לפניו

קדשו.

כנה״ג אנשי דעת נראה וזה התפלו' נוסח שתיקנו והברכות דברי המחזיק וכל התחתונה על ידו המשנה וכל בלה״ק קדם מאלדי ויתברך העליונה על ידו אבותינו ומנהג חז״ל

. מעונה

דעים התמים לדברי סופר החתם ביאור

14 ב עמוד יב דף שבת מסכת סופר חתם.

דעים לתמים הפניה  ללשון נזקקין השרת מלאכי שאין

ארמי ז״ל… יקיר בר יהודה ר' כ' קפ״ד סי' דעים תמים עיין. לה״ק המתפללים יניחו שלא כדי מכירים שאין אמרו לכך בישראל הארץ עמי ירבו וגם בו להתפלל יתירוהו. אם

בלשון בהמתפלל משגיחים ת השר מלאכי שאין לומר ורוצה ע״ש… הוא ברוך הקדוש לפני תפלתו להביא ארמי

דעים התמים דברי ביאור  שבעים כל מ״מ ואמנם על הממונה השר הרי לשונם בצחות המתפללים אומות בצחות תפלתם מכניס הלשון אותו בעל והוא ההיא אומה עונה והוא יקראוהו אם הוא ברוך הקדוש לפני לשונם

למורשה. הלשון אותו ניתן להם כי ית״ש

כל ון כלש ישראל תפלת מתקנים כה״ג אנשי הי' אי והה״נ מפוזרים שישראל עם שהי' באופן מאתנו נשכח לה״ק

ולשון. עם כל כתפלת נשמעת תפלתנו הי' לגמרי

כדי לשון בכל תפלה תקנו לא בעצמו הטעם זה מפני אך

בישראל. הארץ עמי וירבו לה״ק תשתכח שלא

וממיל' נשתכחה ולא בלה״ק אלא תפלה תקנו שלא כיון

ברוך הקדוש לפני להתפלל מחויב ממילא בעזה״י לה״ק נזקקים המליצים השרת מלאכי ואין לשונו בצחות הוא

בלה״ק. כ״א אחר בלשון ישראל של תפלתן להכניס

החת חידוש בלע ציבורית תפילה לעשות שאין "ס ז 

זה ומטעם - אומר אני שאפי' שורה שהשכינה בצבור

- לשון כל ושומע ושיתפללו צבור שליח להעמיד אין מ״מ

לשון. בכל הצבור כל ותשתכח כן יעשו צבור כל דא״כ

מיש לה״ק ראל. דלא בצבור שלא יחיד תפלת דמשום

יהי' לא שכיחא לה״ק תשתכח שלא. גדר

"צבור ולא "בצבור" בלשון "הדיוק  מ״ש״בצבור אך

- הצבור עם העומד יחיד היינו - לשון" בכל להתפלל מותר שקב״ה נשמעת תפלתו לשון בכל המתפלל היחיד אותו

הצבור. תפלת עם מקבלה בעצמו ע״כ בעצמם הצבור אבל

בלה״ק… הקבועה תפלה יתפללו

ראי' מייתי זה דעל ונ״ל דמשני" סוטה מש״ס כאן ביחיד

כאן בצבור" כאן קאמר ולא יחיד כאן צבור בצבור כאן אלא

בצבור. יחיד פי'

סי' או״ח ש״ע לשון משמע וכן ד' סעיף ק״א "יכול

ה״מ לשון בכל להתפלל - וכו' בצבור" יכול דהיחיד משמע

לא. צבור אבל לשון בכל להתפלל למימר ה״ל דאל״ה

" לשון בכל להתפלל הצבור "יכולים - וכבר כמ״ש אע״כ

בס' בקיצור זה רמזתי ע״ש ל״ח עמוד הברית: דברי

15. קצג סימן השמטות ה- חלק סופר חתם שו״ת

לי' דפשיטא מה גם בדוי בלשון דהמתפלל רבה ניהו למר יי״ח לא האומות מלשונות שנשתבש לשון בשום או הנ״ל

אולמייהו, מאי ידענא ולא תפלה- לענין לשונות דשבעים שמדברים ובתנאי יוצא ומבין שומע שהוא לשון בכל תפלה

( המדינה באותה המלכים בחצרות כן משום ירצה לא דאלת״ה

מלבושי' בענין שאמרו וכעין לפחתיך נא הקריבהו בשעת ועטופים

ה') סעי' צ״א סי' בש״ע יעיי' תפלה לפי ונקי צח הלשון אם אבל לא עלגים לשון ואיננו המקום ובאותו זמן באותו ההסכמה

לי' פשיטא מהיכי ידעתי לשונות משארי טפי למיפסל: למר

לנו שאין למבין נכונים קדשו דברי שארי כל אמנם הגאונים כל והאריכו וכמ״ש דוקא בלה״ק כ״א להתפלל

הברית. דברי בספר

ירושלים זכרון להשכיח שרוצים כשם המתנגדים והאנשים שלא בזכות יגאלו פן מישראל לה״ק להשכיח רוצים כן

ויע לשונם. שינו מ י' קפ״ד סי' דעים בתמים "ש עמד שכבר

זו. כוונה על

16 ב עמוד יב דף שבת מסכת איגר עקיבא רבי.

עי' כו'. השרת מלאכי שאין קפ״ד סימן להראב״ד דעים. בתמים

17. ברורה משנה סקי״ג קא סי'

דוקא הוא המובחר מן ומצוה לשון- בכל הקודש בלשון שכתבנו מה שם ברורה ובמשנה ס״ב ס״ב בסימן ועיין

סי' או״ח ח״ס בתשובת עיין וגם בזה. האחרונים בשם להתפלל שהתירו דמה ראיות בכמה שהאריך ופ״ו פ״ד

באקראי, דוקא היינו לשון בכל בקביעה לקבוע אבל א״א זה לגמרי לה״ק ולהשכיח ש״ץ ולהעמיד תמידית

עי״ש. אופן בשום

גאוני כל האריכו נכוחים טעמים וכמה כמה מחמת ועוד הוא גמור שאיסור והסכימו הברית דברי בספר הזמן מחוץ שנתפרצו חדשות מכתות ולאפוקי כן לעשות העמים ללשון התפלה נוסח כל את והעתיקו בזה למדינה גליות קבוץ של הברכה שדלגו עבירה גוררת ועבירה

עירך. ולירושלים וברכת זכרון להשכיח שרוצים וכשם מישראל, לשה״ק להשכיח רוצים כן ירושלים יגאלו פן

לשונם. את שינו שלא בזכות ישמרנו הוא ברוך הקדוש

בבה״ל ועיין כאלו אפיקורסות: מדיעות

18 קא סימן הלכה ביאור.

- וכו' בכל להתפלל יכול * בשם במ״א וכתב במ״ב עיין

מבין אינו אם שמבין בלשון להתפלל דמוטב הס״ח

בלשה״ק.

ורצונו י״ש הוא אם דוקא דהיינו תקפ״ח סימן בס״ח ומוכח האי בכי אינו אם אבל בכונה שיתפלל כדי רק הוא בזה

בלה״ק. יתפלל גוונא

והוא לשונות מכל רבות סגולות לו יש לה״ק כי והטעם הרמב״ן שכתב כמו נביאיו עם בו מדבר שהקב״ה הלשון

נברא בלה״ק אמרו וחז״ל תשא בפ' לזאת כדכתיב העולם

זאת. לוקחה מאיש כי אשה יקרא את כנה״ג כשתקנו וגם נימנו והמה נביאים כמה ומהם זקנים ק״ך היו התפלה נוסח סודות בכמה אותיותיה ובצירופי בתיבותיה ברכה כל על

של כלשונם אלו דברים אומרין וכשאנו ונשגבות נעלמות עלתה מ״מ לכוין יודעין אנו שאין אף כנה״ג תפלתינו לנו משא״כ למעלה קדושתן פועלין בעצמן התיבות כי כהוגן

בלע״ז: כשמתפללין

הש״ך של דורו (בן הכהן יעקב ב״ר אפרים הג״ר )שיטת

19 ד סעיף קא סימן חיים אורח אפרים יד.

להתפלל דמוטב שכתב. ומה כו' בלשון שיוצא פשיטא מקום ומכל. (נ״א ס״ק נ]. [סימן במג״א כמבואר מבין, דאינו פי על אף )הקודש

א' ס״ק ס״ב ובסימן [ב] י ב, שמע [קריאת ברמב״ם מבואר ושם. ]. וידקדק לשון שבאותו שיבוש בדברי שיזהר ב]. סעיף סב [סימן ושו״ע

כו'. הקודש בלשון כמו בו

שאין זה בזמנינו ולכן המיקל בוריו על הקודש לשון בפתרון שיודע מי מדרכי יפרוש שלא בנזיפה, בו גוערין לעז בלשון שיוצא לומר לעצמו התפלה נוסח לומר מעולם מאז ישראל תפוצות בכל שנהגו צבור,

מבין. שאינו אף שיוצא הקודש בלשון

הענין פתרון ללמוד יוכל בקל חסידים, בספר שכתוב למה לחוש והבא

מבקש הוא מה יודע הוא הרי הענין פתרון שמבין וכיון, עכ״פ בפני תיבה כל פתרון לקבל לו קשה שיהיה פי על ואף ומתפלל,

בורות לו לחצוב חיים מים מקור לעזוב לו ואין כלום בכך אין עצמה,

. נשברים

הרי הענין, פתרון בלימוד אף עצמו להטריח ירצה לא אם כי וגם

להתפלל לעשות בידו סיפוק מי ואח״כ הקודש, בלשון הצבור עם הנשים כדת ג״כ, לעז בלשון אח״כ התפלה שמקרא ידו על מעכב הפירוש לעצמם וקוראים וחוזרים הצבור עם להתפלל שנוהגות

בעזה״י בתשובה בזה והארכתי לעז, בלשון: המודפס

21 יג סימן אפרים שער שו״ת.

והגאוני' התנאים שיסדו …והטעם הפיוטים

אדם, לכל מובנים שאינ' בלשון שלנו

פ' דגיטין בגמ' מ״ש ע״ד לומר אפשר הניזקין

ס' דף בכתב רובא תורה אם ור״י ר״א בפלוגתא

כו' בע״פ ומיעוטא אתמה אתמוהי ההוא עד

נחשבו. זר כמו תורתי רובי לו אכתוב

המדר' בשם שם התוס' וכתבו נחשבו זר כמו

אם התורה את כתבו שעכו״ם נכתב היתה

כו'. אותם כותבי' עכו״ם היו הכל לישראל

המדרש ולזה תשא כי במ״ר בהדיא איתא וכן

התוס'. כיונו

והגאוני' התנאים רצו לא הטעם ולזה יסדו אשר

הפיוטי' שלא כדי הכל שמבינים בלשון לכתוב לע״א התפלות אלו ויתפללו העכו״ם יבואו

שלהם…

מובני' המה ללמדם שרוצה ומי ע״פ טב הי

ומדרשי' תלמוד שיטת וספרי הזוהר ומאמרי

מובני' שאינם ואף הקבלה העם. לשאר

21. קנב עמ' קד, (סיני אברהם בן לוי )רבי

בנו את אדם ילמד שלא גזרו שעה באותה לשונם, תחלה שכחו שכבר לפי זה לגזור שהוצרכו לומר ויש יונית.)(חכמה כן על

בתפילה, ארמי לשון מאסו כן גם זו ולסיבה דעתם. אחר ימשך שלא כדי - יוני לשון כן אחר אסרו הדברים בכלל שהיא אע״פ

מלאכי שאין לפי ארמי, בלשת צרכיו אדם יבקש אל ואמ' אמונתם. אחר ימשך שלא כדי - לשון בכל הנאמרים נזקקי 'השרת

נ אמרו לא ארמי. ללשו' ז שאמרנו… לטעם אלא קקין

אש השרידי דעת

22 ט סימן א חלק אש שרידי שו״ת.

בדבר דעתי לחוות כבודו שאל אשר …

בתוך מזמורים אמירת להנהיג אם השאלה שאלה היא זו אנגלית, בלשון התפילה כאן שאין בוודאי הדין מצד מאד. עדינה בכל נאמרות התפילות שהרי איסור, מקילים ליחיד המחמירים ואפילו לשון,

. לנשים. . כשמש, לי ברור ואולם קול עליו ויוציאו לו יתנגדו שהחרדים אנשים וימצאו ח״ו, המתקנים, מן שהוא להתגדר מקום שימצאו קנאה בעלי שלו הכנסת שבבית ורינון, לעז ויוציאו לו ולמה אנגלית, בלשון מתפללים שנפשם התמימים היראים לב את להכאיב

חדש תיקון ובכל מנהג שינוי בכל. בחלה

ויעי' ומובא ח״ש חת״ס בשו״ת כת״ר נא

סי' ברורה במשנה גם שמה י״ג, ס״ק ק״א אבל באקראי, היינו לשון בכל שהתירו גורמים שעי״כ אסור, בתמידות לקבוע

הקודש לשון. להשכיח

ליהדות מקום לנו נשאר לא בעו״ה והנה צריך ולכן מביהכ״נ, חוץ וטהורה שלמה

השוררת הקודש לשון תהא ששם לדקדק השימוש שאוסרים זה, ודבר היחידה. את בלב מעורר בביהכ״נ, זרה בלשון כוח זה לאיסור ויש לה״ק ללמוד הצורך יודעים ובלא ביודעים גדול, השפעה הקדושה הרגשת בלב מתעצם כן שע״י

. הכנסת בית ושל התפילה של

לשנות שלא לאיסור, שני טעם גם ויש

בעל "ק הגה ביאר ויפה אבותינו. ממנהג

סי' ח״ש ד״ח על מיוסד דתנו שעיקר י״ח, כמש״כ אבות, ומסורת שבע״פ: תורה ואם לך", ויאמרו זקנך ויגדך אביך "שאל אבותינו ממנהגי דבר ונשנה זו דרך, נעזוב

ועי' בארוכה. עי״ש הדת, להירוס יגרום לך צאי לך… תדעי לא "אם לפסוק רש״י

ח' א', השירים [שיר הצאן" בעקבי: ]

התבונני הצאן… שהלכו דרך בפסיעות

בדרכיהם ולכי הראשונים אבותיך. בדרכי

לחוש שיש נכון, כת״ר שכתב מה וגם עיקר גם לתקן ויתחילו יראו שממנו

במס' נא ויעי' אנגלית. בלשון התפילות יעשה לא ובשוק במשנה: ב מ״א, חולין יחזק וברש״י: המינים, את יחקה שלא כן,

. ם בחוקותיה ידיהם

שלא נאמן אוהב עצת עצתי, דבר, , סוף אשה כל והרי בציבור. זה מנהג ינהיג אנגלי בתרגום תפילה בשעת לעיין, יכולה

ובציבור- בפומבי אבל הדין ויקוב לא! רק משתמשים הכנסת בבית ההר, את רק נאמרת והתפילה הקודש! בלשון כל ושפת כנה״ג אנשי קדושינו בשפת

ובדמעות לבם בדם אותה שהרוו הדברות,

. עינם

בסשצ״ג, בכוח״ט מברכו ידידו יחיאל

וויינברג יעקב

---

מתוך ארכיון מאמרי איגוד רבני הקהילות

מעשר כספים 2

בס״ד

מעשר כספים – הלכה למעשה

שו״ת אבקת רוכל סימן ג

על ענין המעשר להפריש מממונו

אשר שאלתני על דבר המעשר באיזה אופן יפריש כו' ומה יעשה בו, אחווך דעתי הצרה בקצרה. ואקדים ואומר כי אין ספק שלהיות ענין הפרשת מעשר מהממון דבר גדול מאד עד שאמרו חז״ל (שבת קיט ע״א) "עשר תעשר" - עשר בשביל שתתעשר, ומותר לנסות במצווה הזאת להשי״ת ולעבור על לאו דלא תנסו כו' כמפורסם בפ״ב ממסכת שבת ובכמה מקומות בתלמוד ובקום עשה למ״ד עקימת שפתים הוייא מעשה בסנהדרין פרק ארבע מתות. לכן צריך לדקדק בעשיית המצווה הזאת עד דבעידנא דקא מעקר לאו דלא תנסו ליתקיים עשה דבפיך זו צדק' כמו שדרשו בפ״א דראש השנה (ו ע״א). ולפי שיש אנשים שמפרישין מעשר מממונם ולא כראוי, כי מתחילה אין מפרישין מן הקרן עד שירוויחו, ומה שירוויחו אין מפרישין מן הריווח רק מה שירוויחו יותר על הוצאתם מאכילה ושתיה ולבוש ושאר הדברים הצריכין לפיזור ומהמותר יפרישו. לזה אני אומר כי אינן יוצאים בזה ידי חובתן, כי צריך בתחלה כדי שיהיה מותר לנסות השי״ת בו ושיזכה בזה למעל' העושר שיעשה חשבון מכל אשר יש לו גם מהקרן ומכל עשרה יפריש אחד לא פחות ולא יותר, ואם יישאר איזה מותר שאינו מגיע לחשבון עשרה - יניחנו בכיס לבדו ולא יערבנו עם השאר, ואחר שהפריש מהקרן יסתחר במעותיו ובכל חצי שנה יעשה חשבונו ויראה מה שהרויח יותר על כל אשר פיזר בדברים הצריכים לבית כמו שאמר ויקח מעשר כמו שאמרנו.

ואם ירצה עוד לעשות יותר ימתין לעשות חשבונו עד סוף השנה ויפריש מהריווח חמישית, אחרי שבתחילה הפריש מהקרן וכן כתוב בהדייא בירושלמי במעשרות שנה ראשונה לקרן מכאן ואילך בכל שנה ושנה חומש לריוח והם שני עשורין כענין שאמר יעקב וכל אשר תתן לי עשר אעשרנו לך עכ״ל.

ונראה שהתלמוד שלנו סובר כן מדאמרינן בכתובות פ' מציאת האשה המבזבז אל יבזבז יותר מחומש וסוף דבר הנעשה באחד מהשני אופנים הנז' הוא הטוב והוא יתברך יתן הטוב ויריק ברכה עד בלי די אל שדי ועל אחרים נאמר אולת אדם תסלף דרכו ועל ה' יזעף לבו ויזהר שלא יפחות מהעשירית וגם לא יוסיף כי כל המוסיף גורע כי למעשר סוד ויסוד.

ואולם לדעת מה יעשר בו, זה דבר פשוט… וראוי שישתדל לתיתם חציים או רובם לבעלי תורה וקרוביו העניים וכמו שאמר בחולין למחזיקי בתורת ה' יש להם מנת ושאר המחזיקים כו'… א״כ אנו רואים אפי' שהנותן הצדקה נתנה לחלקה ליתומים ולאלמנה חלקה רבי חייא לחכמים שלא מדעת הנותן א״כ שכרו גדול וזהו הראשון. השני פדיון שבויים דכולהו איתנהו ביה הג' בחשיבות הצדקה והגדולה שבכולם כשנותן לעני והוא אינו יודע. הד' להשיא יתומות או עניות הה' לקנות ספרים לבני עניים הו' ליתן קצתו לקרוביו העניים כי כולו לא יתכן כמ״ש בחולין הנותן כל מתנותיו לכהן אחד כו' ובירושלמי במסכת פיאה אמר רב יאודה תבא מארה למי שמאכיל לאביו מעשר עני ואף על פי שיש ברייתא שם בירושלמי שאומר אב ובנו אשתו וקרוביו ב' אחים ב' שותפים פודין זה לזה מעשר עני ונותנים זה לזה מעשר עני כבר תירצו המרדכי דהוי דוקא בשגם הבן גם האב שניהם עניים אבל אם אחד מהם עשיר תבא מארה כו' וכן כתב הריב״ש בתשובה.

ואולם בספר ריא״ז כתב שיכול לחלק החצי לכל קרוביו העניים וזה מק״ו ממעשר שני שהרי אם אפילו מעשר שני שאמרה תורה לחלקו לעניים מותר ליתן לעניים קרוביו החצי כמו שהוכיח ממתני' דפיאה פרק מאימתי דתנן מדה זו האמורה בכהנים לויים וישראלים היה מציל נותן מחצה ונוטל מחצה ע״כ א״כ כ״ש דמעשר זה שעשה מדעתו שיכול ליתן מחצה לקרוביו העניים. ולענין לקנות מצוה בבית הכנסת אם ממעות המצוה שקונין נותנים לעניים גם זה מותר ולענין לפרוע מיסים מהמעשר דבר פשוט הוא זה שאין לו לפטור עצמו מחיוב ממונו בממון מעשר נאם הצעיר יוסף קארו:

שבט הלוי חלק ה סימן קלג:

קצור דברינו, דפשטות לשון הטור ושו״ע דאדם שהוא עשיר חייב גם ביותר מחומש דהיינו כצורך העניים ע״פ המבואר סי' ר״נ, וכן הבין החכמת אדם קמ״ד ס״ו שאין זה בכלל המבזבז אל יבזבז יותר מחומש, ויראה דכה״ג חיוב נמי איכא, ובס' מנחת פתים יו״ד הקשה מש״ס כתובות ס״ז ע״ב בעובדא דמר עוקבא וע״ש שישבתי לנכון, ומש״כ במ״פ לפי דרכו דדי מחסורו מיירי רק מחלוקת צדקה, לא מחיוב נתינה, ור״ל מתוך חומש שהפריש, שיותר מזה אסור להפריש, מזה יחלק אם מגיע כדי מחסורו, כמה מהדוחק בפירש זה, וכן הערוך השלחן נדחק לפי דרך זה בלשון השו״ע, ומה שהביאו ראי' לדרכם מלשון הרמב״ם וכן הברכי יוסף הביא ראי' זו, אינני ראה הכרח לזה, ומצאתי בפרישה כאן מפורש כמו שכתבנו דבעשיר גם יותר מחומש חייב אם יש עניים לפנינו שחסר להם די מחסורם, וכן מצאתי בפשיטות בשאילת יעב״ץ ח״א סו״ס ג' שכתב כן, וכ״ה בס' ראשון לציון להגה״ק בעל אור החיים, וכן סתם בפשיטות הגה״צ בעל חפץ חיים ומ״ב בספרו אהבת חסד פרק כ' ובהג״ה פ' י״ט דבעשיר מופלג לא היתה התקנה דאל יבזבז יותר מחומש, אמנם כבר הוכחתי בשבט הלוי שם דזה דוקא ביש עניים עכשיו שצריכים לדי מחסורם, אבל עיקר התקנה דאל יבזבז היתה גם בעשירים מופלגים יעש״ה בשבט הלוי.

א) בענין הנהגת המעשר, בודאי מה טוב אם אפשר שלא לתת הריוח של המסחר וכו' לתוך כיסו עד שיפריש מעשר כספים תחילה והובא כן בשם תקנת הרא״ש שנתאשרה ע״י בניו הגדולים זי״ע.

ב) איברא לפי מציאות דורינו שהיום באים הרווחים באופן כזה ע״י בנקים וע״י אופנים שאי אפשר לעמוד עליהם בשעת מעשה, בוודאי הדרך הרצוי אם אפשר לעשות חשבון כל חצי שנה, ועכ״פ לא יאוחר מסוף שנה.

ג) ושנה זו מתחיל ונסתים בתשרי, ולמדתי כן מדברי הנוב״ת סי' קצ״ד שאסמיך חשבון השנה על מה שדרשו ז״ל מעשר תעשר מעשר כספים ושמה כתיב שנה שנה וקאי גם על מעשר כספים הזה. ר״ל בדרך אסמכתא.

ד) ויזהר ליתן המעשר כספים לכיס או תיבה מיוחדת ולכתוב עליה מעשר או צדקה.

ה) בענין מרבה במעשרות לבי נוטה יותר להסוברים שאין חשש בזה וכמש״כ בתשובת מהרי״ל סי' נ״ד בשם הר״י אופנהיים. [איברא ראיתי בדע״ת הל' צדקה העתיק מהכנה״ג שכ' ויזהר שלא יוסיף במעשרות וגם לא יפחות כי כל המוסיף גורע כי למעשר יש סוד ויסוד ע״כ, מכ״מ סוגיא דעלמא כמהרי״ל דאין חשש ובפרט כשעושה זה במקום שאין יכול לעמוד היטב על הרווח כמש״כ בפנים].

ו) ברוב המקרים היום שאי אפשר לעמוד על חשבון הרווחים שלו, יתן לפי אומד לבו עד שברור לו שעבר גבול המעשר ויש לו דין מעשר לכל הענינים.

ז) נראה מסתימת המנהג שאין דרך ליתן מעשר מירושת קרקע וכל נכסי דלא ניידא, ולא שמענו מעולם שמי שניתן לו דירה או בית לדור בו כמנהג היום בא״י שיהי' צריך להפריש ממנו מעשר כספים מה שלפי המציאות היום גם בלתי אפשרי וכן ראיתי מובא בשם ס' יוסף אומץ. [ובמרבית המקרים אין למקבלים הדירה האמצעים להפריש סכום גדול כזה].

ח) בגדר ניכוי הוצאות ומיסים ישנם כמה דרכים –

(א) יש הסוברים שמנכים מן הריווח כל המיסים באין הבדל בין מס כרגא, למס הכנסה, ושארי מיסים, וכן לעניין הוצאת הבית דעת הכנה״ג סי' רמ״ט וקצש״ע שא״צ להפריש מעשר רק ממה שנשאר אחר הוצאות ביתו, ומחשבים זה כפי הוצאה מינימלית, ולדרך זה מצוות מעשר כספים דבר קל הוא ואפשר להרגיל עצמו בקלות. [וברכי יוסף השיג ע״ז, ודרכי להורות דבעלי פרנסה קטנים ומדחיקים עצמם לקיים מצות מעשר כספים יעשו כהכנה״ג ויורידו הוצאות הבית וכו' אבל בעלי פרנסה גדולים יחמירו לכתחלה כהברכי יוסף. ועיין ג״כ בדע״ת להגאון מהרש״ם בזה].

(ב) ויש דרך שני והוא כנראה הסכמת הפוסקים, וכן דעת נוטה שמיסים והוצאת המסחר ובכלל זה גם מה שצריך לאכול או להלביש עצמו בשביל המסחר וכן מלון, ונסיעות - הכל מורידים מחיוב מעשר כספים כיוון שהוא בגדר הוצאות, אבל הוצאת הבית שהוא וב״ב אוכלים ושותים וכן מלבושים וכו', זה הריווח שחייב במעשר, מלבד אם מחזיק אורחים או יתומים שפשוט שאינו חייב לעשר על זה.

(ג) ויש גם דרך המחמירים שגם במיסים יש הבדל בין מס הכנסה שהם מסי ריווח שצריך להוריד מהריווח ונחשב כאלו לא הרוויח כלל זה אפשר להוריד מהחיובים, לא כן מסי כרגא כל גולגולת ושאר מיני מסים מהבית וכו' שנחשבים כמו חוב ופורע חובו שמחויב במעשר, אמנם כבר כתבתי בעניי שהדרך השני הוא דרך המובחר ונראה.

ט) בעניין ניכוי הפסד של עסק אחד לעומת הריווח של עסק אחר, דפליגי הפוסקים בזה כמבואר בפ״ת יו״ד סי' רמ״ט העיקר כדעת הנוב״ת יו״ד סי' קצ״ח, דאפשר לנכות ההפסד והריווח של שנה א' זה לעומת זה, אבל לא משנה לחבירו ונפק״ל מעשר תעשר היוצא שנה שנה דנדרש גם לענין מעשר כספים כנ״ל, ולעניין שאר מעשרות נדרש שנה שנה שאין מעשרין מחדש על הישן ולא ישן על חדש וזה לא שייך לעניין מעשר כספים, וע״כ שנה שנה אתא להאי לחשוב הריווח של שנה אחרי נכוי הפסד של השנה, והנשאר קובע למעשר, ולמדנו עוד מדבריו דמותר להפריש משנה לחבירו מעשר כספים, וכן מבואר להדיא מתשובת מהרי״ל סי' נ״ד, יע״ש עוד לענין שאר דברים שנאמרו במעשר דגן ולא נאמרו במעשר כספים.

---

מתוך ארכיון מאמרי איגוד רבני הקהילות

אור החיים הקדוש 36- פרשת בלק תשפב

עה״ת– הק' החיים אור בפי' שבועי שיעור טבדי בנימין הרב תשפ״ב▪ בלק פרשת

ו פסוק כב פרק במדבר

תְּבָּרֵך אֲשֶר אֵת יָּדַעְתִּּי כִּּי הָּאְרֶץ מִּן וַאֲגָּרְשֶנּוּ בּוֹ נַכֶּה אוּכַל אוּלַי מִּמֶּנִּּי הוּא עָּצוּם כִּּי הַזֶּה הָּעָּם אֶת לִּּי אָּרָּה נָּּא לְכָּה ָּוְעַתָּּה ְמְבֹרָּך

יוּאָּר תָּּאֹר: וַאֲשֶר

ו פסוק כב פרק במדבר החיים אור

וגו נא לכה.'ועתה שיעור אפילו יעכב שלא ועתה אמר ואומרו מצדם, בסכנה הם שעה כל כי אחת שעה נא לשון

וגו לי שהיא׳ארה הפעולה לעיקר הבקשה וסמך בקשה, לצורכי לי בהם הארירה שתהיה לי תיבת לומר ודקדק נקמה שיעשו אחר עד הארירה תתעכב שלא בזה והכוונה

ומיד כף ת הפעולה שתעשה אלא היה כבר שהיה ומה בהם

מהם. מואב הצלת תהיה שבזה

במאמר עוד ורמז לי בלק את וברך בלעם שקדם לפי

(שם, ז״ל )כאומרם אמר לזה לי ארה אפילו פירוש לי

מב אני שכבר אותם. לארר וצריך זה יועיל לא ורך

כי אמר לזה מבורך, אתה שכבר צריך אינו תאמר ם וא דברים. ב' כלל כאן ממני הוא עצום

- הברכה ענין ואחד הטבעי, החוזק ענין אחד זה עם כי

מברכתי. עצומה ברכתו

ואומרו בו נכה אולי הספק בגדר עודני זה כל ואחר פירוש

אולי לא זה ספק גדר וגם, לגרשו בו להכות אלא לאבדו

. מעלי

לומר תכוון נ גם הצדיקים, וכנגד בו נכה הבינונים כנגד

ואגרשנו:

ח פסוק כג פרק במדבר

ה זָּעַם לֹא אֶזְעֹם וּמָּה אֵל קַבֹּה לֹא אֶקֹּב:'מָּה יִּתְחַשָּּב לֹא וּבַגּוֹיִּם יִּשְכֹּן לְבָּדָּד עָּם הֶן וּרֶנּוּ אֲש וּמִּגְּבָּעוֹת אֶרְאֶנּוּ צֻרִּים מֵרֹאש: כִּּי

ב החיים אור ח פסוק כג פרק מדבר

וגו מראש כי וגו' קבה לא אקוב )(ח.'מה ה אם 'קשה מה ה' בו זעם אם גם בלעם, לקללו מקום מה לזה קללו

למי לקלל אלא ק בל לו קרא לא הלא בלעם- בזעימת צורך

וגו. מקולל 'שאינו

צורים מראש כי במאמר טעם נתינת מה לדעת צריך עוד

'וגו וגו. אקוב למאמר׳מה

של הדבר בעיקר להעיר יש הדברים כוונת על ולעמוד רעה הדין כפי חייב הוא אם נפשך ממה המקולל, האיש

ממנה ינצל לא ים פנ כל על הקללה באמצעות עליו הבאה

יקולל. לא כי גם

עליו שיתחייב דבר עשה לא אלהים משפט כפי הוא אם

ב המקלל. ראש על תשוב קללתו הרע יאת

ה לעשות גם מרובה, טובה 'דה שמ לפי הברכה בשלמא תקובל החסד במדת מהם המתברכים לברך ידידיו רצון כן שאין מה מעשיו, כמו לה ראוי שאינו למי גם ברכתו

רעה מדה ושלום. חס חנם לאדם ה' יריע לא כי

אפו להאריך יתברך שמדתו לפי הוא הדבר עיקר אכן

שירצה הגם לרשע בין כשיחטא לצדיק בין רצונו לעוברי שנאמרו רחמים מדות מי״ג אחת היא זו ומדה לחטוא,

- תמיד ונוהגת למשה ה, יזעום אשר בעת 'זולת כי דכתיב

באפו רגע ל. )(תהלים הנתבע על הדינים מתגברים אז

ז באותו במשפט אפים. ארך של זו מדה תתנהג ולא מן

שעונותיו הקללה תסובב חבירו את אדם כשיקלל כן וכמו

אם אבל ממנו ליפרע ימהר עליהם, אפו לו מאריך ה' אשר כלום: המקלל קללת תועיל לא עון לו אין

עליונה במדה פגם יפעיל רשע עושה כל כי אשכילך עוד בכל ולא עליה, שעבר מצוה אותה שתלויה ההוא בענף שתהיה הוא והפגם נשמתו, בשורש אלא פוגם הוא המדה

, ים החי ממקור וליהנות שם לעמוד המרוחק לחלק אחיזה

יונק אשו ור החוטא בתוך סופו נעוץ המרוחק זה וחלק

החוטאת. הנפש שורש ממקום

על נפרע לא או בתשובה האדם שב שלא עוד כל יהיה וזה

סוד הוא וזה חטאו, עון נושא מפרנס שה' רז״ל שאמרו מהאדם הנפרע זה הוא וכי האדם, מחטא הנברא הקטיגור

ב (ירמיה כאומרו ב) פ״ג (זוח״ג )עצמו, רעתך תיסרך

יעורר המקלל והאיש, וגו ביד סד׳ותמוגנו (ישעי' )וכתיב באדם השליט להשליט למהר הזעם בעת הקללה בכח הדין

לו: לרע

וזעימה קללה זה בשם יקרא הארור חלק כי לדעת יש, עוד

את וגו' ה' ישלח כ״ח (דברים דכתיב הכתוב קראם )וכן

, המחבלים כתות שמות והם, המגערת ואת וגו' המארה קלות. עבירות כנגד וזעם חמורות עבירות כנגד הוא קללה

הזעם עת בוחר היה אומה לקלל רוצה בלעם כשהיה, ולזה

היו הרעים יהם מעש בשביל זעומים כולם היותם ולצד

להם. מועילים דבריו יחדל לא ישראל בני עם כי בלק וחשב הנפש מתחלואי נמלטו לא כי לו יגידו וכשפיו עון מהם

מה בלעם אמר לזה שאמרנו, כמו המרוחק ענף שהוא

עם נאחזים שבה הקדושה ענפי בכל כי פירוש וגו 'אקוב מחלק שליטה שום העליון בשורש בו אין ישראל בני

המ עליהם. הדין יעורר שבאמצעותו רוחק

אל שם עליהם מתיחסים שישראל עליונות מדות ב' והנה

ושם הוא. ברוך הוי״ה

שם נקרא שכן ל א ישר- פירוש ישראל יעקב אל לשלול אל

המרוחק. חלק והוא הרע בחינת שהוא מקום השורש

לב (שם דכתיב )י״ה הו ושם עמו. ה' חלק כי

ישראל. שהשיגו הקדושה הדרגות ב' והם

אמר ולזה אל קבה לא אקוב מה נשמתם שורש כי

שאמרנו כמו הרע חלק מזה שם רו בו אין זו שבבחינה

למעלה.

מקום בערך גם שהם עליון הצדיקים נשמות שורשי

הוי״ה- שם שבבחינת ה זעם 'לא דקדוקים אפילו פירוש

ש. שם נמצא לא הצדיקים עם מדקדק ה'

וזעמיו. קללותיו יועילו מה ומעתה

הסובבים ובענפים להם הקודם בשורש שיחפש, ותאמר

לז מצא. ולא שבקש מטעם זו טענה בטל ה

אומרו והוא אראנו צורים מראש כי 'וגו הם צורים פירוש

כידוע. האבות וראה הביט והוא הצורים ראש תרח שהם

עליהם הדינים יעורר שממנו מקום ראה ולא: ואבותיו

לא אומר שאני טעם כי הדרך זה על הוא הכתוב ושיעור

הוא. כן לא לבד- מהם בחלק שבקשתי לא קבה לא ו זעם רואה אני אלא צורים ראש ת האמהו שורש אחר חפש גם,

אומרו והוא מקום מצא לא זה ובכל, אשורנו ומגבעות

ש שם. דרך יכנס

נגע מצא שלא יתכן איך בדבר להקשות שיש ולהיות

עם הן אמר לזה ולבן, בתואל גם ואבותיו תרח בראשונים

יתחשב לא ובגוים ישכון לבדד שאין לבדד פירוש

אלא ההוא ענף וממין ואבותיו תרח משורש שורשו לבדד

מהמולידים. קורבה שום לו אין ישראל נשמות מחצב מין

ואומרו יתחשב לא ובגוים אותם עם שאפילו פירוש ועשו ישמעאל והם ממש אחיהם שהם גוים שנקראים יז (בראשית דכתיב ישמעאל גוים, נקראים )ששניהם

כה (שם דכתיב ועשו ), גדול לגוי ונתתיו - גוים שני לא

יתחשב.

כא (שם לאברהם ה' אמר )וכן זרע לך יקרא ביצחק כי

זרעו. נחשבים שאינם ועשו ישמעאל למעט

לישראל לקלל מקום אין מעתה לבינונים. ולא לצדיקים לא

וכדומה והמרגלים העגל עון עונות ישראל ביד שהיו, והגם לא זה לטעם כי ואולי סליחה, לשון עליהם ה' אמר כבר

לקלל רוצה בלעם שהיה הימים אותם כל מתכעס ה' היה

: ח״ו

וגו עם באומרו׳הן יכוון עוד שרוצה בלק על מתמיה

ואמר ישראל לקלל עם הן כל כלות אחר העומד הוא זה

יעמוד האומות ל ישכון בדד להם מבטח אין האומות וכל

עד המתקיימת אומה עקור ל רוצה ואיך רבות. שנים אפילו

העולם. סוף

ואומרו יתחשב לא ובגוים חשבון לגדר בא לא פירוש

הגדולות בכל להם דומה אין כי לבדד כשיהיו מעלתם

האומות: שיגיעו

י פס' כג פרק במדבר

כָּּמֹהו אַחֲרִּיתִּי וּתְהִּי יְשָּרִּים מוֹת נַפְשִּי תָּּמֹת יִּשְרָּאֵל רֹבַע אֶת וּמִּסְפָּּר יַעֲקֹב עֲפַר מָּנָּה: ּמִּי

י פסוק כג פרק במדבר החיים אור

… שידבר שהקדמנו למה הדרגות: בב' שיתכנו העם בהמון

בשם בשם אשר ובצדיקים, יעקב יתכנו. ישראל

ההמון כנגד אמר לזה הצדיקים וכנגד, יעקב עפר מנה מי

אמר ישראל רובע את ומספר צדיקים בהם שיש פירוש

מספר. לאין

, במספרם יפליגו מועטים שיהיו הגם שהצדיקים ותדע

הגם בהפך והרשעים כאומרם מועט מספרם רבים שיהיו רבים לפניו כשאמר לחזקיהו ה' שאמר א) כו (סנהדרין ז״ל

ש את אשר לרשעים. מנין אין לו אמר וגו' בנא

לומר ודקדק רובע באהליהם רבוצים הם שהצדיקים לפי

מט (בראשית ביששכר )דכתיב גם, המשפתים בין רובץ

שהם בדבר סוד יש גם עליהם, רובעת שהשכינה לפי

העולמות וזיווג יחוד: יסובבו

רוח דברי ולא עצמו דברי אלו. ישרים מות נפשי …תמות לדבר רוצה כשהיה כי (ילקוט) ז״ל אמרו וכבר הקודש,

אשר לדבר מניחו ה' היה ראל ליש היזק שאין דברים

יחפוץ.

ואמר ישרים מות ישראל. על שחוזר אמר״כמותם" ולא

אמת אנשי ז״ל שאמרו, גדול ענין לשאול רשע הפליג

ש ב) קכב (זוח״א מיתתם. בשעת בצדיקים הדרגות ב' יש

באין מבדיל מסך באין והולכת הגוף מן הנפש שיוצאת הא' שביציאת צדיקים ויש העליון, האושר מקום עד מעכב ומיד תכף מלכת ונמנעים זה גדר ישיגו לא הנפש

וכדומ חטאים איזה להם יהיה אם מה זמן עד ומתעכבים, ה

הדבר. יסובב שהוא כל חטא ואפילו

מיתה בשעת שנפשו העליון גדר לשאול בלעם בחר ולזה

באין יתברך פניו ת א ביושר שהולכים אותם כמיתת תהיה

מעכב… באין מסך

ממעשיו דרכיו יטיב המיתה ליום שבהגיעו ירצה עוד שהיתה ואתונו היה, שבאומות רשע כי ותועבותיו, הרעים

שנתאוה אלא עליו, תגיד ב) ד (ע״ז ז״ל רם כמאמ סוכנת לו

ולפי שבאומות, כישרים ישר ויהיה ישוב מיתה שבשעת ממנו ונמנע הרע בתכלית רע הוא והנה מזגו על שעמד

דכדוכה שבשעת ות להי שיכול דבר שאל לזה יושר, עשות

ישר. יהיה מות של

היו אם כי בפירוש לי שאמרו רשעים ראיתי בזה וכיוצא

אלא עושים היו ימותו ותכף בתשובה חזרו שי יודעים דבר כי ארוך זמן בתשובה לעמוד יכולים שאינם שיודעים

ז מלך עליהם מלך ליצלן. רחמנא וכסיל קן

הוא כי שבישראל הצדיקים כמיתת שימות הרשע שאל ולא

זו להשגה שיגיע הנמנע: מן

כא פסוק כג פרק במדבר

בּו מֶלֶךְ וּתְרוּעַת עִּמּוֹ אֱלֹהָּיו ה' בְּיִּשְרָּאֵל עָּמָּל ר: ֹאָּה וְלֹא בְּיַעֲקֹב אָּוֶן הִּבִּּיט ָּלֹא

החיים אור שם

הביט לא אומרו ירצה או שגם המחשבה חטא הוא און

יקרא הוא און ס״ו (תהלים אומרו דרך )על ראיתי אם און

הרעה המחשבה אל מביט ה' שאין, , בלבי ביעקב פירוש

ענף שהיא האון ם רוש הרעה המחשבה ביעקב עושה שאין

לשון לומר דקדק ולזה הרע, הבטה יותר שהיא מהראיה

הרעה מחשבה רואה הוא ראשונה בראיה כי הגם כי פירוש און. אין מפעלה בפנימיות מביט כשהוא

ביעקב און לומר ודקדק החטא בו עושה שאינו פירוש

יעקב בשם אשר העם בהמון אפילו וזה רושם, ההוא יכונה.

הצדיקי וכנגד ראה ולא אמר שבהם ם אפילו פירוש

הרע יצר עמו שעמל עמל הנקרא הגונה בלתי מחשבה חלל לבם והצדיקים השכל מדרך להטותה המחשבה בכח

בישראל. עמל ראה ולא אומרו והוא בקרבם,

עסקם וכל מצות שעושים הגם שהצדיקים לומר נתכוון גם אומרו דרך על עמל להם שיש מרגישים אינם בתורה

בעיני הוא עמל עג (תהלי)ם המרויח כאדם אדרבא אלא גם בתורה. חשקם לרוב בשעשועים המשתעשע וכאדם

כי, גבורה לי בינה אני ח (משלי אומרו דרך על )נתכוון עמל להם אין בה ומתמידין בתורה עוסקים כשהצדיקים

גבורה לו נותנת היא שאדרבא התורה: בעסק

אין בישראל שיש הדרגות ב' באמצעות כי לומר ירצה עוד ובזה מהאומות שבעולם רשע על מקפיד הוא ברוך הקדוש

לכל עול ובנשיאת עולמו בבריאת יגע אינו גם מאבדם אינו

לעולם. הצריכין הדברים

און הביט לא אומרו והוא בעולם שיש שביל ב גם, יעקב

רואה אינו עמל ובמזונותיו העולם בסבילת כביכול שעמל

לו חש ו אינ הכל צרכיו ובסיפוק שביל ב והוא, ישראל

ישראל. בשביל בישראל אומרו

ה והמצות התורה בדרך הולכים ישראל שאם תמצא 'וכן ומעתה יחד, האומות גם ונהנים וניזונים לעולם טובו נותן העולם לאבד מבקשים זו אומה לעקור המבקשים

. ויושביו. .

בחינות ב' כנגד פירוש. בו מלך ותרועת עמו אלהיו ה'

שהזכ יעקב בשם הנקראים יר, שהם והמתכנים, עם ההמון

בשם ישראל שהם הצדיקים.

עמו אלהיו ה' אמר לזה מאהבה, שעושים הצדיקים הם

הדין לצד הצדיק עבודת שאין לומר החסד שם שהוא 'ה אלהיו לומר ודקדק טוב, שהוא במה הטוב אוהב אלא אמר לזה אחור, ישוב מייסרהו ה' שאם תחשוב שלא

ש אלהיו יעמוד. אהבתו משמרת על שייסרהו הגם

אמר יעקב בשם הנקראים ההמון כת וכנגד מלך ותרועת

בו המשפט לצד ירא: שהוא

---

מתוך ארכיון מאמרי איגוד רבני הקהילות