בס״ד
**להקשיב למילים מאחורי**
**א. ברכות דף יב עמוד ב**
בקשו זבידא: בר יהודה רבי אמר זוטרתי בן אבהו רבי אמר לקבוע בלק פרשת קבעוה — לא מה ומפני שמע, בקריאת משום צבור. טורח
**ב. בבא בתרא דף יד עמוד ב**
ספרו כתב משה ואיוב. בלעם ופרשת
**ג. דברי סופרים סי׳ א — הרב וסרמן נן ז״ל**
הרשע בלעם של עונו היה שזה נראה המקראות פשוטי ולפי שאמר ״אִם יִתֶּן לִי בָלָק מְלֹא בֵיתוֹ כֶּסֶּף וְזָהָב לֹא אּוכַל לַעֲבֹר אֶּת פִי ה׳״ — רשעתו? היא מה שידע אף באמת אבל ה׳ רצון הוא נגד ישראל את לקלל הליכתו כי היטב בלעם לא ע חשש וע״כ לילך שלא מפורש צווי לו היה שלא זמן כל, זה ל ה, את פי לעבור אוכל לא אמר היה לא ה׳ רצון אבל דייקא פי רשעותו. וזוהי לעשותו בעיניו חשוב
**ד. תפילת מודים דרבנן**
וְתֶּאֱסֹף גָלֻּיוֹתֵינּו לְחַצְרוֹת קָדְשֶּך, וְלַעֲׂשוֹת חֻקֶּיך וְלִשְמֹר רְצוֹנְך, ּולְעָבְדְךָ בְלֵב שָלֵם.
**ה. ברכות דף ז עמוד א**
הוא בריך דקודשא קמיה רתחא איכא? ומי ואל דתניא: אין, זעמו וכמה יום. בכל? זועם… רגע לכוין יכולה בריה כל ואין חוץ שעה, אותה עליון… דעת ויודע ביה: דכתיב הרשע, מבלעם לבלק״ בלעם ליה דקאמר: והיינו אזעם ומה אל קבה לא אקב מה ה׳ זעם ׳לא זעם לא הימים אותן שכל מלמד…
**ו. שער הגלגולים פרק ו׳ ז״ל**
עו) (אות — אותיות שלשה בסדר גלגולים בשלשה נתגלגל נבל שמו, נבל. נ׳ בלע״ם. ב׳ לבן. ל׳
(אות קג) — קצת נתקן פינחס ע״י וכשנהרג לבן, גלגול, בלעם הכרמלי בנבל שלישית פעם. ונתגלגל
**ז. בראשית פרק כט פסוק כו**
וַּיֹאמֶּר לָבָן: לֹא יֵעָשֶּה כֵן בִמְקוֹמֵנּו לָתֵת הַצְעִירָה לִפְנֵי הַבְכִירָה
**ח. שמואל א פרק כה פסוק ב**
וְאִיש בְמָעוֹן וּמַעֲשֵהּו בַכַרְמֶּל וְהָאִיש גָדוֹל מְאֹד וְלוֹ צֹאן שְלֹשֶּת אֲלָפִים וְאֶּלֶּף עִזִים וַיְהִי בִגְזֹז אֶּת צֹאנוֹ בַכַרְמֶּל: וְשֵם הָאִיש נָבָל וְשֵם אִשְתוֹ אֲבִגָיִל וְהָאִשָה טוֹבַת שֶּכֶּל וִיפַת תֹאַר וְהָאִיש קָשֶׁה וְרַע מַעֲלָלִים וְהּוא כָלִבִי: וַּיִשְמַע דָוִד בַמִדְבָר כִי גֹזֵז נָבָל אֶּת צֹאנו וַּיִשְלַח דָוִד עֲשָרָה נְעָרִים וַּיֹאמֶּר דָוִד לַנְעָרִים עֲלּו כַרְמֶּלָה וּבָאתֶּם אֶּל נָבָל וּשְאֶּלְתֶּם לוֹ בִשְמִי לְשָלוֹם: וַאֲמַרְתֶּם כֹה לֶּחָי וְאַתָה שָלוֹם וּבֵיתְךָ שָלוֹם וְכֹל אֲשֶּר לְךָ שָלוֹם: וְעַתָה שָמַעְתִי כִי גֹזְזִים לָךְ עַתָה הָרֹעִים אֲשֶּר הָיּו עִמָנּו לֹא הֶּכְלַמְנּום וְלֹא נִפְקַד לָהֶּם מְאּומָה כָל יְמֵי הֱיוֹתָם בַכַרְמֶּל: שְאַל אֶּת נְעָרֶּיךָ וְיַגִידּו לָךְ וְיִמְצְאּו הַנְעָרִים חֵן בְעֵינֶּיךָ כִי עַל יוֹם טוֹב בָּאנּו תְנָה נָא אֵת אֲשֶׁר תִמְצָא יָדְך לַעֲבָדֶּיךָ וּלְבִנְךָ לְדָוִד.
וַּיַעַן נָבָל אֶּת עַבְדֵי דָוִד וַּיֹאמֶּר מִי דָוִד וּמִי בֶּן יִשָי הַּיוֹם רַּבּו עֲבָדִים אִיש מִפְנֵי אֲדֹנָיו: וְלָקַחְתִי אֶּת לַחְמִי וְאֶּת מֵימַי וְאֵת טִבְחָתִי אֲשֶּר טָבַחְתִי לְגֹזְזָי וְנָתַתִי לַאֲנָשִים אֲשֶּר לֹא יָדַעְתִי אֵי מִזֶּה הֵמָה…
וַתֵרֶּא אֲבִיגַיִל אֶּת דָוִד וַתְמַהֵר וַתֵרֶּד מֵעַל הַחֲמוֹר וַתִפֹל לְאַפֵי דָוִד עַל פָנֶּיהָ וַתִשְתַחּו אָרֶּץ: וַתִפֹל עַל רַגְלָיו וַתֹאמֶּר בִי אֲדֹנִי אֲנִי הֶּעָוֹן וּתְדַבֶּר נָא אֲמָתְךָ בְאָזְנֶּיךָ וּשְמַע אֵת דִבְרֵי אֲמָתֶּךָ: אַל נָא יָשִים אֲדֹנִי אֶּת לִבּוֹ אֶּל הַאִיש הַבְלִּיַעַל הַזֶּה עַל נָבָל כִי כִשְמוֹ כֶׁן הּוא נָבָל שְמוֹ וּנְבָלָה עִמּו וַאֲנִי אֲמָתְךָ לֹא רָאִיתִי אֶּת נַעֲרֵי אֲדֹנִי אֲשֶּר שָלָחְת:
**ט. רמב״ן — ויקרא פרק יט פסוק ב**
והענין — כי התורה הזהירה … והייתם קדושים כי אני קדוש — בעריות ובמאכלים האסורים והתירה הביאה איש באשתו ואכילת הבשר והיין, וימצא כן האדם מקום להיות בעל התאוה וידבר כרצונו בכל הנבלות, שלא הוזכר יסור זה בתורה, והנה יהיה נבל ברשות התורה. לפיכך בא הכתוב אחרי שפרט האיסורים שאסר אותם לגמרי, וצוה בדבר כללי שנהיה פרושים מן המותרות ושנהיה נקיים וטהורים ופרושים מהמון בני אדם… שהם מלכלכים עצמם במותרות ובכיעורים.
**י. העמק דבר — הקדמה לבראשית**
ויש להבין הטעם למה קרא בלעם את אבותינו בשם ישרים ביחוד ולא צדיקים או חסידים וכדומה. וגם למה מכונה ספר זה ביחוד בכינוי ישרים. ובלעם התפלל על עצמו שיהא אחריתו כמו בעלי הכינוי הזה.
הוא נאמר להצדיק דין הקדוש ברוך הוא בחרבן בית שדשבח יש שהיה דור עקש ופתלתל. ופירשנו שהיו צדיקים וחסידים ועמלי תורה. אך לא היו ישרים בהליכות עולמם. ושהקב״ה ישר ואינו סובל צדיקים כאלו אלא באופן שהולכים בדרך הישר גם בהליכות עולם ולא בעקמימות אף על גב שהוא לשם שמים — דזה גורם חרבן הבריאה והריסות ישוב הארץ.
**יא. בבא מציעא דף ל עמוד ב**
אמר רבי יוחנן: לא חרבה ירושלים אלא על שהעמידו דיניהם על דין תורה, ולא עבדו לפנים משורת הדין.
**יב. משנה מסכת אבות פרק ה משנה י**
ארבע מדות באדם: האומר שלי שלי ושלך שלך — זו מדה בינונית, ויש אומרים: זו מדת סדום. שלי שלך ושלך שלי — עם הארץ. שלך שלך ושלי שלך — חסיד. שלי שלי ושלך שלי — רשע.
**יג. יבמות דף קט עמוד ב**
כל האומר אין לו אלא תורה… אפילו תורה אין לו.
**יד. עבודה זרה דף יז עמוד ב**
כל העוסק בתורה בלבד — דומה כמי שאין לו אלוה.
**טו. כתובות דף קי עמוד ב**
כל הדר בחוצה לארץ — דומה כמי שאין לו אלוה.
**טז. שמואל א פרק טו פסוק כב**
וַּיֹאמֶּר שְמּואֵל: הַחֵפֶּץ לַה׳ בְעֹלוֹת וּזְבָחִים כִשְמֹעַ בְקוֹל ה׳ הִנֵה שְמֹעַ מִזֶׁבַח טוֹב, לְהַקְשִיב מֵחֵלֶּב אֵילִים:
מתוך ארכיון מאמרי איגוד רבני הקהילות
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה