ד״בס ר ביעו ת שביעי פירות עמוד א
יר פ שביעית ושלמי ר ג הלכה ט ק
זמן כל תבואתה את תאכלו השדה מן בבית מה אוכל את השדה מן אוכל שאת
הבית מן כלה השדה מן כלה
ט פרק שביעית: חªמש ה
יִמ יוָּהֶשׁ לוֹ רוֹתֵפּ יתִיעִבְשׁ ַיעִגִּהְו תַעְשׁ, עוּרִבַּה קֵלַּחְמ זוֹןְמ שׁÏָשׁ דּוֹתֻעְס לָכְל דָחֶא. דָחֶאְו יםִיִּªֲעַו יןִלְאוֹכ רַחַא, עוּרִבַּה לָבֲא אֹל, יםִירִשֲׁע יֵרְבִדּ יִבַּר. הָהוּדְי יִבַּר יֵיוֹס
דָח יםִירִשֲׁע, רֵאוֹמ דָחֶא יםִיִּªֲע ֶאְו
יןִלְאוֹכ רַחַא עוּרִבַּה
ג הלכה פ״ז ויובל שמיטה הלכ' רמב״ם
שלש מזון מחלקן מרובין פירות לו היו אחר לאכול ואסור ואחד אחד לכל סעודות
הביעור לע לאªבין ואם לעשירים בין יים או באש שורף הביעור בשעת אוכלין מצא
שמאבד משליך. דבר לים המלח ומאבדן לכל
משא הר״ש ץªרוש פי
תלתאªואמרי לך חמי ליה אמר יאשיה לר' ושאל אתא רדיפא בר יצחק ד( )הל' בירושל' לעיל ן שאל ולא רחם עמא לאילן דלית כגון אמי לרבי שאלון דצפרי קפודקאי קדמיהון ואפקר רחמין
ליה ומפקרין לשוקא לה מפקין תיהוין צללא רגלא תחמון כד לון ר אמ מיעבד צורכא היך שלם ב שיש פי' בהן וזוכין בפªוחוזרים כשמפקירין אדם יהןªי חוזרין וזוכין בכל ואין בעלים יכולין ולהכ בפªלחזור ויפקיר אוהביו ג' שיראה יצחק לר' יאשיה רבי הורה ולכך בביתם ולאªיסם יהם
קפדª אדם ולאªי בהם יזכו יפקירו ואם אוהבים להם היו שלא ים בªבפ פי' קפודקאי אדם כל י פ השוק דכשיראו אמי רבי והורה להם מבªיחזרו הªוי וכל יזכו כך ואחר יפקירו אדם סבריªי י ד יוסי אביוªכרבי ואכלו דכתיב משום אסור יהודה לר' אבל לעשירים אף ושרי עמו עמךªמוקו י
אביו ואכלו יוסי דר' וטעמא בירושלמי וגםªפרש עמך י כדמ עמך ולא השדה חית תאכל ויתרם ת )ה( אביוªעמך ואכלו טעם מה הביעור אחר האוצר מן אוכלין לעשירים אף שמעון ר' עמךªי י
ויתרם
ז פסוק כה פרק ויקרא
ְמֶהְבִלְו Îְתּ הָיַּחַלְו רֶשֲׁא Îֶצְרַאְבּ הֶיְהִתּ לָכ הָּתָבוּאְתּ לֹכֱאֶל
ת כה יªורת ם ח א, בהר
ולחיה… ""ולבהמתך לחיה-- בהמה מקיש אוכלת בהמה בשדה, אוכלת שחיה זמן כל
שבשדה-- לחיה כלה בבית. הֵלַכ לבהמתך
שבבית תוס טוב יום פות
בפרק והתוס' והר״ש הר״ב גרסת היא כך ש דףªמקום הגו בת״כª הגירסא וכן ע״ב ב בכל דמשמע דהא התוספות וכתבו בהר. פרשת היי הביעור אחר לאכול דאסור וªמקום שהפקירם אחר אבל כשלו בהם כשמחזיק בין אדם בין מהם שיאכל מרשותו והוציאן
להכ בהם וזכה חזר אם ביתוªיה לתוך יס ח בירושלמי מוכח וכן שיכלו עד והולך אוכל במש כן כתבתי וכבר הר״ש בשםªהביאו ב ה מש הכסף עוד וכתב וע״ש. ברישªהרמב״ן ה ע פי' הרמב״ן בשם ז' שלקטוªפרק כל יים עשירים ההפקר. מן אחרים משדות הפירות
השדות מן אותם שלקטו עצמם השדות בעלי בדרבי הרמב״ם וגירסת ע״כ. בהפקרם שלהם ע אחד דהכא איןªיוסי עשירים ואחד יים מש בכסף וכ״כ הביעור אחר ברישªאוכלים ה
ד״בס ר ביעו ת שביעי פירות עמוד א
יר פ שביעית ושלמי ר ג הלכה ט ק
זמן כל תבואתה את תאכלו השדה מן בבית מה אוכל את השדה מן אוכל שאת
הבית מן כלה השדה מן כלה
ט פרק שביעית: חªמש ה
יִמ יוָּהֶשׁ לוֹ רוֹתֵפּ יתִיעִבְשׁ ַיעִגִּהְו תַעְשׁ, עוּרִבַּה קֵלַּחְמ זוֹןְמ שׁÏָשׁ דּוֹתֻעְס לָכְל דָחֶא. דָחֶאְו יםִיִּªֲעַו יןִלְאוֹכ רַחַא, עוּרִבַּה לָבֲא אֹל, יםִירִשֲׁע יֵרְבִדּ יִבַּר. הָהוּדְי יִבַּר יֵיוֹס
דָח יםִירִשֲׁע, רֵאוֹמ דָחֶא יםִיִּªֲע ֶאְו
יןִלְאוֹכ רַחַא עוּרִבַּה
ג הלכה פ״ז ויובל שמיטה הלכ' רמב״ם
שלש מזון מחלקן מרובין פירות לו היו אחר לאכול ואסור ואחד אחד לכל סעודות
הביעור לע לאªבין ואם לעשירים בין יים או באש שורף הביעור בשעת אוכלין מצא
שמאבד משליך. דבר לים המלח ומאבדן לכל
משא הר״ש ץªרוש פי
תלתאªואמרי לך חמי ליה אמר יאשיה לר' ושאל אתא רדיפא בר יצחק ד( )הל' בירושל' לעיל ן שאל ולא רחם עמא לאילן דלית כגון אמי לרבי שאלון דצפרי קפודקאי קדמיהון ואפקר רחמין
ליה ומפקרין לשוקא לה מפקין תיהוין צללא רגלא תחמון כד לון ר אמ מיעבד צורכא היך שלם ב שיש פי' בהן וזוכין בפªוחוזרים כשמפקירין אדם יהןªי חוזרין וזוכין בכל ואין בעלים יכולין ולהכ בפªלחזור ויפקיר אוהביו ג' שיראה יצחק לר' יאשיה רבי הורה ולכך בביתם ולאªיסם יהם
קפדª אדם ולאªי בהם יזכו יפקירו ואם אוהבים להם היו שלא ים בªבפ פי' קפודקאי אדם כל י פ השוק דכשיראו אמי רבי והורה להם מבªיחזרו הªוי וכל יזכו כך ואחר יפקירו אדם סבריªי י ד יוסי אביוªכרבי ואכלו דכתיב משום אסור יהודה לר' אבל לעשירים אף ושרי עמו עמךªמוקו י
אביו ואכלו יוסי דר' וטעמא בירושלמי וגםªפרש עמך י כדמ עמך ולא השדה חית תאכל ויתרם ת )ה( אביוªעמך ואכלו טעם מה הביעור אחר האוצר מן אוכלין לעשירים אף שמעון ר' עמךªי י
ויתרם
ז פסוק כה פרק ויקרא
ְמֶהְבִלְו Îְתּ הָיַּחַלְו רֶשֲׁא Îֶצְרַאְבּ הֶיְהִתּ לָכ הָּתָבוּאְתּ לֹכֱאֶל
ת כה יªורת ם ח א, בהר
ולחיה… ""ולבהמתך לחיה-- בהמה מקיש אוכלת בהמה בשדה, אוכלת שחיה זמן כל
שבשדה-- לחיה כלה בבית. הֵלַכ לבהמתך
שבבית תוס טוב יום פות
בפרק והתוס' והר״ש הר״ב גרסת היא כך ש דףªמקום הגו בת״כª הגירסא וכן ע״ב ב בכל דמשמע דהא התוספות וכתבו בהר. פרשת היי הביעור אחר לאכול דאסור וªמקום שהפקירם אחר אבל כשלו בהם כשמחזיק בין אדם בין מהם שיאכל מרשותו והוציאן
להכ בהם וזכה חזר אם ביתוªיה לתוך יס ח בירושלמי מוכח וכן שיכלו עד והולך אוכל במש כן כתבתי וכבר הר״ש בשםªהביאו ב ה מש הכסף עוד וכתב וע״ש. ברישªהרמב״ן ה ע פי' הרמב״ן בשם ז' שלקטוªפרק כל יים עשירים ההפקר. מן אחרים משדות הפירות
השדות מן אותם שלקטו עצמם השדות בעלי בדרבי הרמב״ם וגירסת ע״כ. בהפקרם שלהם ע אחד דהכא איןªיוסי עשירים ואחד יים מש בכסף וכ״כ הביעור אחר ברישªאוכלים ה
ד״בס ר ביעו ת שביעי פירות ב עמוד
התורה על רמב״ן
וע מהו. הרב פירש לא הזה ביעורªיªוהכילוי והוא להפקירם, מביתו זמן אחר הפירות שיכלה ו: הע ואין מקום. בכל חכמים שהזכירו בהªשביעית אסורין הביעור זמן אחר הפירות שיהו אהªין
ה מןªן ולא שרפין מ ולא לאבדם, מחוייב ויהא באכילה, במשªאו חכמים מªו שביעית פירות ה: ואיªה לעªקברין, ולהפקירם מרשותו לבערם צריך שהוא אלא כעªו אדם, ולכל בערתיªיים ין: ש וכן כ״ו: י״ג(. )דברים הבית מן )משªיªהקדש העªו ט': ח'(: שביעית ייםªה אוכלין אחר, הביעור
העשירים– לא אבל רבי יהודה. ר' דברי ע אחד אומר: עשיריםªיוסי ואחד יים
ע– ופירוש הביעור. אחר ייםªכלין או כל מן אחרים של משדות הפירות שלקטו
ועשירים– ההפקר, עצמן השדות בעלי בהפקירם שלהם השדות מן אותן. שלקטו מפ מדבריהם להם אסרם יהודה יªורבי
כדבריו. . והלכה מתיר, יוסי ורבי. חשד,
לרבי במסכתªומצאתי שכתב שלמה ו
: ("ום וזהו פסחים )רש״י פסחים "משª "ב:
ביעורן– רגלי דריסת במקום שמפקירן שיהא שצריך הרב חשב אולי ובהמה. אדם בהם לקיים ולבהמה, לחיה גם: מפקירם אביו כ״ג: י״אªואכלו )שמות עמך, (י ולבהמתך ולחיה אשר, בארצך. והפליג אי מקום ןªומכל כללª באכילה. אסרין ש שביעיתª]וכבר )תוספתא בתוספתא ו
('ז': ג ש מעשר כביעור שביעית, יªיעור שב לא שיהא בהם חילוק באיסור [. אכילה
שמיטה הלכות )רמב״ם משה רבי והרב סבורים החכמים מן והרבה ז': ג'( ויובל וטעו לגמרי, אוסר יןªשהביעור שריפה או ואי לים. מטיל או לרוח וזורה כןªמפרר, ו ש אחרªכמו בביתו עכבם אם אבל תבאר.
באכילה הן אסורין, לאכלם כדי הביעור ותןªב שאוסרת שביעית היא וזו לגמרי, )מש הביעור לאחר הªטעם שביעית, ('ז:'ז הזה שהאיסור ואיפשר מתירין. לה שאין מדבריהם, הוא ואולי אפילו הביעור כולו הש והבריתות סופרים, מדברי ויותªחומר
בעªכה אסמכתאªים הביעור ין בתורת
. ןªמדרב
ה רש״ר ירש
בביתªב– אוכלים ביתיות ובהמות אדם י רק
חיות יכולות עוד כל אך בשדה. לאכול הבר ממי שאחד איªברגע היבול וªי מצוי עוד חיותַל השמים כיפת תחת, בחוץ הזכותª פסקת קרא "אמר הבית. בתוך מין מאותו לשמור שחיה זמן כל בארצך', אשר ולחיה 'ולבהמתך
השדה– מן אוכלת האכל לבהמה, שבבית הָלָכּ
בשדה– אשר לחיה הֵלַכּ לבהמתך מן "הבית
ם ישª שלªב: (. מין לכל מסוים זמן ו )פסחי הבית מן "לכלותו" צריך שבו שביעית. פירות והוא הביעור", "שעת קרוי זה זמן רקª לא והג בזמ מין )כל בכלªבפירות גם אלא המיוחד(, ו ש מכירתªכסף ידי על שביעית בקדושת תפס שביעית ולדמיהן שביעית להם "יש הפירות:
א ז, )שביעית. (ור" ביע ולדמיהן ביעור להם יש זהª ביעור עשיית באופן המפרשים חלקו – של
דמיהן– של או הפירות הָלָכֶּשִּׁמ השדהªמי מן ם פסחים )עיין ד״הª ותוספות רש״י ב: , שמיטה הלכות וראב״ד, רמב״ם מתבערין;
פסוק על רמב״ן ג; ז, . (וªויובל
הבה לעצמª דיªתאר של המחזה את יªו
מהווים הם למעשה. המתקיימים השביעית הכ עהªמעשה ידיª על כדוגמתו. שאין שגב גי כלªשדותיה, ידי על שלה, הדשא וכרי ותיה ש במשך שלמה אומה מכריזה עשב, וכל הªפרי "אדמת קªתמימה: הלאומית ואªו לה', וªויה ללאªªאי עמו". ותושבים גרים אלא ו הםªהת מצטרפים בעלות גאוות וללא שאות
ו ביותר, הדלים שוויםªל עשים א גמור בשוויון ההוא ביום לבדו ה' ו. שגב השדה; לחיות ªאף
ד״בס ר ביעו ת שביעי פירות ב עמוד
רמב״ן התורה על
וע מהו. הרב פירש לא הזה ביעורªיªוהכילוי והוא להפקירם, מביתו זמן אחר הפירות שיכלה ו: הע ואין מקום. בכל חכמים שהזכירו בהªשביעית אסורין הביעור זמן אחר הפירות שיהו אהªין
ה מןªן ולא שרפין מ ולא לאבדם, מחוייב ויהא באכילה, במשªאו חכמים מªו שביעית פירות ה: ואיªה לעªקברין, ולהפקירם מרשותו לבערם צריך שהוא אלא כעªו אדם, ולכל בערתיªיים ין: ש וכן כ״ו: י״ג(. )דברים הבית מן )משªיªהקדש העªו ט': ח'(: שביעית ייםªה אוכלין אחר, הביעור
העשירים– לא אבל רבי יהודה. ר' דברי ע אחד אומר: עשיריםªיוסי ואחד יים
ע– ופירוש הביעור. אחר ייםªכלין או כל מן אחרים של משדות הפירות שלקטו
ועשירים– ההפקר, עצמן השדות בעלי בהפקירם שלהם השדות מן אותן. שלקטו מפ מדבריהם להם אסרם יהודה יªורבי
כדבריו. . והלכה מתיר, יוסי ורבי. חשד,
לרבי במסכתªומצאתי שכתב שלמה ו
: ("ום וזהו פסחים )רש״י פסחים "משª "ב:
ביעורן– רגלי דריסת במקום שמפקירן שיהא שצריך הרב חשב אולי ובהמה. אדם בהם לקיים ולבהמה, לחיה גם: מפקירם אביו כ״ג: י״אªואכלו )שמות עמך, (י ולבהמתך ולחיה אשר, בארצך. והפליג אי מקום ןªומכל כללª באכילה. אסרין ש שביעיתª]וכבר )תוספתא בתוספתא ו
ש מעשר כביעור שביעית, יªיעור שב ז': ג'( לא שיהא בהם חילוק באיסור [. אכילה
שמיטה הלכות )רמב״ם משה רבי והרב סבורים החכמים מן והרבה ז': ג'( ויובל וטעו לגמרי, אוסר יןªשהביעור שריפה או ואי לים. מטיל או לרוח וזורה כןªמפרר, ו ש אחרªכמו בביתו עכבם אם אבל תבאר.
באכילה הן אסורין, לאכלם כדי הביעור ב שאוסרת שביעית היא וזו ותןªלגמרי, )מש הביעור לאחר הªטעם שביעית, ('ז:'ז הזה שהאיסור ואיפשר מתירין. לה שאין מדבריהם, הוא ואולי אפילו הביעור כולו הש והבריתות סופרים, מדברי ויותªחומר כה בעªבתורת אסמכתאªים הביעור ין
. ןªמדרב
ה רש״ר ירש
בביתªב– אוכלים ביתיות ובהמות אדם י רק
חיות יכולות עוד כל אך בשדה. לאכול הבר ממי שאחד איªברגע היבול וªי מצוי עוד חיותַל השמים כיפת תחת, בחוץ הזכותª פסקת קרא "אמר הבית. בתוך מין מאותו לשמור שחיה זמן כל בארצך', אשר ולחיה 'ולבהמתך
השדה– מן אוכלת האכל לבהמה, שבבית הָלָכּ
בשדה– אשר לחיה הֵלַכּ לבהמתך מן "הבית
ם ישª שלªב: (. מין לכל מסוים זמן ו )פסחי הבית מן "לכלותו" צריך שבו שביעית. פירות והוא הביעור", "שעת קרוי זה זמן רקª לא והג בזמ מין )כל בכלªבפירות גם אלא המיוחד(, ו ש מכירתªכסף ידי על שביעית בקדושת תפס שביעית ולדמיהן שביעית להם "יש הפירות:
א ז, )שביעית. (ור" ביע ולדמיהן ביעור להם יש זהª ביעור עשיית באופן המפרשים חלקו – של
דמיהן– של או הפירות הָלָכֶּשִּׁמ השדהªמי מן ם פסחים )עיין ד״הª ותוספות רש״י ב: , שמיטה הלכות וראב״ד, רמב״ם מתבערין;
פסוק על רמב״ן ג; ז, . (וªויובל
הבה לעצמª דיªתאר של המחזה את יªו
מהווים הם למעשה. המתקיימים השביעית הכ עהªמעשה ידיª על כדוגמתו. שאין שגב גי כלªשדותיה, ידי על שלה, הדשא וכרי ותיה ש במשך שלמה אומה מכריזה עשב, וכל הªפרי "אדמת קªתמימה: הלאומית ואªו לה', וªויה ללאªªאי עמו". ותושבים גרים אלא ו הםªהת מצטרפים בעלות גאוות וללא שאות
ו ביותר, הדלים שוויםªל עשים א גמור בשוויון ו השדה; לחיות ההואªאף ביום לבדו ה'. שגב
מתוך ארכיון מאמרי איגוד רבני הקהילות
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה