לימוד תורה כבונה גם את הלאומיות הישראלית
להכיר את היהדות וההיסטוריה הרוחנית והגשמית של עם ישראל
אורות התורה ו יג: "יֵשׁ מוּסָר פְּנִימִי שֶׁל שְׁקִידַת הַתּוֹרָה, הַבָּא מֵאַהֲבַת הָאֻמָּה וּכְבוֹדָהּ: אֵיךְ לֹא יִרְצֶה בֵּן יִשְׂרָאֵל לָדַעַת אֶת כָּל תּוֹרַת אֻמָּתוֹ, הַחֲבִיבָה וְהַקְּדוֹשָׁה, לְכָל פְּרָטֶיהָ, עַד כַּמָּה שֶׁיָּדוֹ מַגַּעַת בְּאַהֲבָה נֶאֱמָנָה. וְדֶרֶךְ זֶה פֶּתַח הוּא לַעֲסֹק בַּתּוֹרָה לִשְׁמָהּ בְּמוּבָנָהּ הַיּוֹתֵר נִשְׂגָּב.
תנא דבי אליהו פרק ה:"כשנשתלח מלאך כו', ובא ומצאן שהיו עוסקין בד״ת ולא היה יכול לשלוט בהם כו', מכאן אמרו, שני בני אדם שהולכין בדרך ועוסקין בתורה אין דבר רע יכול לשלוט בהן כו'
זוהר ויחי רמ״ב סוף ע״א:" כמה חביבים הם העוסקים בתורה לפני הקב״ה, שכל העוסק בתורה לא יפחד מפגעי העולם, נשמר הוא למעלה ונשמר הוא למטה"
אורות התורה ב ה - כְּשֶׁלּוֹמְדִים תּוֹרָה לִשְׁמָהּ עוֹשִׂים חֶסֶד עִם כְּנֶסֶת יִשְׂרָאֵל. הָא כֵּיצַד, רוּחַ הָאֻמָּה מִתְחַזֵּק עַל יְדֵי מַה שֶּׁבָּנֶיהָ מִתְפַּרְנְסִים בְּפַרְנָסָתָם הָרוּחָנִית מִפְּרִי רוּחָהּ, וְהַתּוֹרָה כֻּלָּהּ הִיא מְלֵאָה רוּחַ יִשְׂרָאֵל, וְכָל יָחִיד הָעוֹסֵק בַּתּוֹרָה הוּא מְגַלֶּה כּחַ חַיִּים חָדָשׁ בְּנִשְׁמַת יִשְׂרָאֵל עַל יְדֵי הַמָּזוֹן הַנִּשְׁמָתִי שֶׁהוּא מְקַבֵּל מֵהַתּוֹרָה. וְכָל מַה שֶּׁהַתַּלְמוּד יוֹתֵר מוּאָר וּמֻכְתָּר יוֹתֵר בְּדֵעָה רְחָבָה וּבְשֵׂכֶל טוֹב, וְכָל מַה שֶּׁמִּתּוֹסֶפֶת בּוֹ יוֹתֵר נְדִיבוּת לֵבָב וְטָהֳרַת נֶפֶשׁ, כֵּן כּחַ הַחַיִּים הַיִּשְׂרְאֵלִיִּים הוֹלֵךְ וּמִתְגַּלֶּה עַל יָדוֹ וְנוֹתֵן לְהָאֻמָּה כּחַ וְשִׂמְחַת חַיִּים לְהִתְעוֹדֵד וְלָקוּם. וְכָל הָרִפְיוֹנוֹת שֶׁבָּאִים לָעוֹלָם בְּרוּחַ יִשְׂרָאֵל, מְקוֹרָם הוּא שִׁכְחַת הַתּוֹרָה וְרִפְיוֹן יָדַיִם מִן הַתּוֹרָה
לימוד התורה כמחבר את העם לרעיון הרוחני שלו ונותן לו כח וחיות לחיות למענו
למהלך האידאות בישראל / א
הַהֲכָנָה לָרַעְיוֹן הָאֱלֹהִי נִמְצֵאת הִיא, בְּאֵיזֶה אפֶן גָּלוּי אוֹ נִסְתָּר, יָשָׁר אוֹ מְעֻוָּת, בְּכָל הַלְּבָבוֹת שֶׁל הָאֱנוֹשִׁיּוּת, לְכָל פְּלַגּוֹתֶיהָ, מִשְׁפְּחוֹתֶיהָ וְגוֹיֶיהָ, הִיא מְחוֹלֶלֶת דָּתוֹת וְרִגְשֵׁי-אֱמוּנָה שׁוֹנִים, סְדָרִים וְנִימוּסִים, הַמְסַבְּבִים גַּם הֵם הָמוֹן מַעֲשִׂים כַּבִּירִים בְּכחַ אֵיתָן בְּחַיֵּי גּוֹי וְאָדָם, בְּסִדְרֵי הַחֶבְרָה וּבְמַהַלְכֵי הַפּוֹלִיטִיקָה, רוֹקְמִים וְאוֹרְגִים בְּסֵתֶר וּבְגָלוּי עֲלִילוֹת נוֹרָאוֹת לְאֵין-חֵקֶר בְּרוּחַ הָאָדָם וּבְמַהוּת תָּאֳרֵי-חַיָּיו…חוֹלְלָה הֲכָנָה זוֹ מְכוֹנוֹת לְאֻמִּיּוֹת שׁוֹנוֹת, מְכֻוָּנוֹת לְמַצָּבָהּ, בְּכָל קִבּוּץ אֱנוֹשִׁי וּבְכָל מַצָּב גֵיאוֹגְרָפִי, לְפִי עֶרְכָּם. הִיא מָצְאָה תָּמִיד אֵי אֵלֶּה מַכְשִׁירִים חָמְרִיִּים, שֶׁכְּבָר הִסְפִּיקוּ לְכוֹנֵן אֵיזֶה חֹמֶר רָפֶה לְפָחוֹת לְתַכְסִיס עֲמָמִי, וְעַל-יְדֵי הַשְׁפָּעָתָהּ הָעֶלְיוֹנָה נֻפְּחָה נִשְׁמַת חַיִּים בְּאוֹתוֹ הַגּלֶם. הַחֵפֶץ, הַמֶּרֶץ, הָאָמָּנוּת, הַדִּמְיוֹן וְהַשֵּׂכֶל, צָרְכֵי-הַחַיִּים וְכָל נְטִיּוֹת הָרוּחַ בִּכְלָל הִתְלַכְּדוּ יַחַד וַיִּהְיוּ לְרוּחַ-וּגְוִיָּה.
אָמְנָם אַחֲרֵי שֶׁיָּרְדָה הָאַחֲרוֹנָה לָרֶשֶׁת אֶרֶץ הִתְרַחֲבָה וְהִתְאַמְּצָה, וְתִקְּנָה לָהּ הֲוָיָה שְׁלֵמָה וַחֲטִיבָה מְיֻחֶדֶת, וְלִפְעָמִים גַּם תְּנַסֶּה כּחָהּ לְהִנָּתֵק מִשּׁרֶשׁ חִבּוּרָהּ הַיְסוֹדִי, מִתּכֶן הָרַעְיוֹן הָאֱלֹהִי. אֲבָל אֵין בְּיַד הַהִיסְתּוֹרְיָה הָאֱנוֹשִׁית לְהַרְאוֹת, שֶׁנִּסָּיוֹן זֶה מַצְלִיחַ לָצֵאת לַפּעַל, וְרוֹאִים אָנוּ שֶׁהַתְּכוּנָה הָעֶלְיוֹנָה הָאֱלֹהִית שֶׁבָּאָדָם, אֲפִלּוּ בִּהְיוֹתָהּ בְּתַכְלִית שִׁפְלוּתָהּ וּבְצוּרַת נְקֻדָּה הַיּוֹתֵר זְעִירָה וְכֵהָה, שֶׁגַּם אָז הִיא רַק "מִתְעַלֶּפֶת, מִתְבַּטֶּלֶת וְלֹא מֵתָה וְגָוְעָה", – הִיא נוֹתֶנֶת אֶת הָעָצְמָה הַיּוֹתֵר פְּנִימִית לְכָל דְּחִיפוֹת- הַחַיִּים.
וְיֵשׁ אֲשֶׁר הַחַיִּים הַמַּעֲשִׂיִּים כְּבָר יִשְׁתַּכְלְלוּ בַּהֲוָיָתָם, הַתְּכוּנוֹת הַחֶבְרָתִיּוֹת, הַמּוּסָרִיּוֹת וְהַחָמְרִיּוֹת, כֻּלָּן הִתְקַשְּׁרוּ בְּקֶשֶׁר אַמִּיץ וּמְסֻדָּר, – וְהָאוֹרָה הָאֱלֹהִית, הַמֻּשְׁקֶפֶת אֶל מְקוֹם מַעֲמַד הַחֶבְרָה, כֵּהָה הִיא שָׁמָּה בְּעֶצֶם רִחוּקָהּ, עַד אֲשֶׁר אַךְ מַחֲשַׁכִּים וּמְהוּמוֹת תִּמְצָא הַחֶבְרָה הַמְתֻקֶּנֶת, בִּכְלֵי מַכְשִׁירֶיהָ הָרְחָבִים וּבִצְרָכֶיהָ הַתַּרְבּוּתִיִּים הָרַבִּים, אִם לְאוֹר כֵּהֶה זֶה תַּחְפּץ לָלֶכֶת בְּאָרְחוֹת חַיֶּיהָ. אָז תִּסּב הַלְּאֻמִּיּוּת אֲחוֹרַנִּית וְתִרְצֶה לְהִתְבַּצֵּר בְּרַעְיוֹנָהּ הַמְיֻחָד, וְלֹא תּאבֶה לִפְנוֹת עוֹד אֶל מְקוֹר הֲוָיָתָהּ הַיְסוֹדִית, שֶׁהוּא הָרַעְיוֹן הָאֱלֹהִי. אֲבָל כָּאן תִּפְגּשׁ הָרִאשׁוֹנָה בְּמַעֲמַד הַזִּקְנָה וְהַחֻלְשָׁה; הַכּחַ הַמֶכָנִי יְשַׁמֵּשׁ עוֹד אֵיזֶה מֶשֶׁךְ-זְמַן לִדְחֹף אֶת הַמְּכוֹנָה הַקִּבּוּצִית, אֲבָל לְשַׁד-הַחַיִּים יֵלֵךְ וְרָפֶה, הָלוֹךְ וְחָסֵר. בַּאֲבד הָעֲלִיָּה הָרוּחָנִית אֶת עֶרְכָּהּ, יְאַבֵּד מִמֵּילָא הַכְּלָל אֶת צִבְיוֹנוֹ. צָרְכֵי הַיָּחִיד וּתְבִיעוֹתָיו הַפְּרָטִיּוֹת יִשְּׂאוּ ראשׁ יוֹתֵר מֵהָעֵרֶךְ הַהַרְמוֹנִי וּגְבוּלָם יֵלֵךְ הָלוֹךְ וְהִתְרַחֵב, עַד כְּדֵי שְׁרִירוּת לֵב וְעִמָּהּ יֵאוּשׁ וּבְחִילָה בַּחַיִּים וּבַמְּצִיאוּת, וְתַהְפּוּכוֹת בְּכָל הַסֵּדֶר הָרַעְיוֹנִי, "אֵין אֱמֶת וְאֵין חֶסֶד וְאֵין דַּעַת אֱלֹהִים בָּאָרֶץ" 1. הָאִידֵאָה הַלְּאֻמִּית הַכְּלָלִית תַּשְׁפִּיל שֶׁבֶת וְלֹא תּוּכַל עוֹד לִחְיוֹת בְּכָל עז חָסְנָהּ, צְבָא-מְרוֹמָהּ כָּשְׁלוּ וְכִסֵּא- מַמְלַכְתָּהּ יִתְנוֹדֵד. "נוֹעַ תָּנוּעַ אֶרֶץ כַּשִּׁכּוֹר וְהִתְנוֹדְדָה כַּמְּלוּנָה, וְכָבַד עָלֶיהָ פִּשְׁעָהּ וְנָפְלָה וְלֹא תֹסִיף קוּם. וְהָיָה בַּיּוֹם הַהוּא יִפְקד ד' עַל צְבָא הַמָּרוֹם בַּמָּרוֹם וְעַל מַלְכֵי הָאֲדָמָה עַל הָאֲדָמָה" הַחֶבְרָה הַלְּאֻמִּית כְּשֶׁבָּאָה בְּמִשְׁעוֹל צַר זֶה, שֶׁנִּדְמֶה לָהּ שֶׁהִיא מֻכְרַחַת לְהִנָּזֵר מִמְּקוֹר רֵאשִׁית צְמִיחַת חַיֶּיהָ, תָּחֵל לָחוּשׁ אֶת מַכְאוֹבֶיהָ, בִּזְמַן קָרוֹב. הַחָמְרִיּוּת תִּמָּצֵא לָהּ אָז, לַחֶבְרָה הַנֶּחְנֶקֶת תַּחַת סֵבֶל מַשָּׂא הַחַיִּים מְחֻסְּרֵי הַמַּטָּרָה, הַטַּעַם וְהַתּכֶן, לְהָחִישׁ לָהּ רְפֻאוֹת-תְּעָלָה 3 עַל-יְדֵי שִׁטּוֹתֶיהָ הַשּׁוֹנוֹת, שִׁטּוֹת-שֶׁל-מְהוּמָה, הַמְיֻסָּדוֹת עַל בְּסִיסִים רְעוּעִים שֶׁל רְכוּשׁ כָּלֶה וְחַיֵּי- כִּלְכּוּל נְמוּכִים, חַסְרֵי אוֹן וָהוֹד, גֵּרוּיִים
חָמְרִיִּים שֶׁל תַּאֲוַת חַיִּים גַּסִּים הַהוֹלְכִים וּמִתְנַוְּלִים, שֶׁאֵין בָּהֶם נַחַת וְחֶמְדַּת לֵב טָהוֹר, – כָּל אֵלֶּה יַחְגְּרוּ שְׁאֵרִית כּחָם לְפַרְנֵס אֶת הַלֵּב וְאֶת הַמּחַ, מֶרְכְּזֵי-הַחַיִּים שֶׁל הַיְחִידִים, בְּהִתְאַמְּצוּת לְהָקִים מִן הַשְּׁבָרִים הַלָּלוּ אֵיזֶה מוֹסָד טֶכְנִי גַּם לְחַיֵּי חֶבְרָה וֶאֱנוֹשִׁיּוּת. אֲבָל לַשָּׁוְא, מְאוּמָה לֹא תִּשֶּׂאנָה בַּעֲמָלָן. הַמָּוֶת הַשָּׁחֹר, הַדּוֹמֵם וְהַקַּר, לֹא יוּכַל לְהַחֲיוֹת. רַק מִמְּקוֹר הַחַיִּים יְכוֹלִים חַיִּים לִהְיוֹת מְפַכִּים וְנוֹבְעִים. "הוֹי, אמֵר לָעֵץ: הָקִיצָה! , עוּרִי! – לְאֶבֶן דּוּמָם. הוּא יוֹרֶה? הִנֵּה הוּא תָּפוּשׂ זָהָב וָכֶסֶף וְכָל רוּחַ אֵין בְּקִרְבּוֹ!"
נשלח על ידי: יהודה בן חמו
מתוך קבוצת איגוד רבני הקהילות
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה