בס״ד ב "י ד תשפ "אייר רשב״י בעומר ול״ג
מנוחה מושב שבתאי– שלו הרב של לשיעורו מקורות דפי יע״א
רשב״י של לידתו
1. קמו– דרוש ג חלק אבות נחלת יוסף הרב
משאש אודות בספרים שראיתי ממה בזכרוני שנשאר מה וזה
הוא יוחאי, הקדוש אביו יהודה משבט, היה מגדולי והיה
למלכות וקרוב ונכבד ועשיר, הדור, נודעת יתירה וחבה היתה ואשתו עצמות, שוחק אנדריינוס הקיסר בבית לו
ותהי ע״ה. ן הזק הלל של זרעו הנשיאים שרה, מזרע שמה עקרה שרה הצדיק יוחאי של בדעתו ועלה ולד. לה אין אחד שדכן ויצו עליה. אחרת אשה לישא או לגרשה
להמציא הדבר ויוגד טובים, ובת והגונה צנועה שה לו א וצדקה צום הרבית רק דבר, לו אמרה ולא אשתו לשרה גדול בכי ותבך בחרדה, לבדה, בהיותה יום יום ותפילה תהיה לא גם מגירושין, להצילה השבר בלב ה', לפני שמע וה' בן. ותלד הריון לה שיתן במה וזה בצדה, צרתה
והנה בחלומו, יוחאי רא וי ר״ה בליל ויהי צעקתה, קול
מהם ולרבבות לאלפים אילנות מלא גדול ביער עומד הוא על נשען יוחאי והוא יבשים, ומהם פירות נותנים רעננים נורא מראהו מדה איש והנה וירא עיניו וישא יבש, אילן היער בכל ויעבור מים, מלא אחד נאד שכמו ועל מאוד,
עבר אילנות ואיזה מהיבשים אילנות איזה וישקה עליהם
יבשים שהם כמות, והניחם נשען אשר האילן עד ויגיע מים מלאה קטנה אחת צלוחית מחיקו ויוציא יוחאי, עליו יוחאי עליו נשען אשר האילן את וישקה טהורים חיים מעט באותם הברכה שרתה כי יוחאי ראה ואז ויברכהו,
האילן תיכף ואז האילן סביבות כל ויכסו מאוד וגאו מים
עלים מלא וסביבם ויקרים גדולים תפוחים פרי נשא
מא עד האילן ויגדל רעננים ועלים ופארות בסעיפים ד ו על מאד יוחאי וישמח למרחוק חזק ריח נותנים ופירות הכתוב דובב ובכן שמחה מתוך משנתו ויקץ המראה ויספר הללויה" שמחה הבנים אם הכית עקרת "מושיבי פשוט ופתרונו חלמתי חלום לה ויאמר לאשתו חלומו את
והאילנות העולם הוא היער לדעתי מהם הנשים, הם ובר״ה היבשים, כאילנות עקרות ומהם פירות, נותנים ואת עקרות. נשארות מהם ויש להוליד, מהם יש נפקדות, ממעין אותך והשקו עליו נשען שהייתי האילן היא בתי אחד דבר ואמנם וחכמים, צדיקים בנים להוליד הברכה
האיל כל מדוע חלומי בפתרון להבין לי נשאר נות השקה השקהו עליו נשען שחייתי והאילן מהנאד, אותם לא ממנה השקה לא כולה, את עליו ושפך מהצלוחית, אותו על שפך כולה את רק אחר אילן שום אחר ולא קודם תמיהתך אשתו לו ותאמר עליו. נשען שהייתי אילן
ר' הקדוש אצל לילך תרשיני ובכן תמיהה להגיד עקיבא בתי לה: ויאמר פתרונו. את לנו יגיד והוא החלום את לו
החלום את לו ונספר אליו נלך יחדיו שנינו הדבר טוב את לנו יגיד אלקים אותו האציל אשר ברוה״ק והוא
הדבר טוב ותאמר פתרונו. שניהם הלכו ר״ה, במוצאי ויהי חלומו את יוחאי לו ויספר עקיבא ר' התה״ק אצל יחדיו השקאת סבת הודיעו ואמנם יוחאי, פתר כאשר לו ויפתור חלומך כי יוחאי דע לו ויאמר מהצלוחית. רק אילן אותו היא שרה ואשתך והעקרות היולדות הנשים על משל הוא
ואך ופן, א בשום להוליד לה אפשר שאי מהעקרות שזיכו הם ה' לפני שפכה אשר דמעותיה ורוב תפלתה
היא שראית והצלוחית דת. ליול מעקרה ונהפכה אותה ורווה השקוה ומהם שנאספו, דמעותיה של צלוחית
ולכך בנים לך להוליד שום הצלוחית מאותה השקו לא עקיבא ר' ויאמר לאשתך. הרומז אילן אותו רק אחר, אילן לישראל שיאיר בן ויולדת הרה השנה בזאת הנך שרה: אל מאוד אשתו ושרה יוחאי וישמחו ובמעשיו. בחכמתו את יוחאי וידע לשלום. לביתם וילכו עקיבא ר' מדברי
תורה ניתנה שבו השבועות חג ביום בן ותלד ותהר אשתו חופף שהיה וההדר מההוד אורה הבית ותמלא לישראל, גדול אור לישראל ויאיר בו ברכה כי רואיו כל וידעו עליו, צדקות ויחלקו ה' את ויהללו מאוד בו הוריו וישמחו
ג משתה ויעשו ביום דול "שמעון שמו את ויקרא "מילתו,
- נתנו ההוא ומהיום ובכיתה, אמו תפילת לקול ה' שמע כי בקדושה ולגדלו טומאה, מכל לשומרו עליו עיניהם בדברים רק הרגילוהו לדבר, החל ומעת ובטהרה. שנים חמש בן ובהיותו ומאמרים. פסוקים שבקדושה, ויהי בירושלים, ר״ג שהעמיד אולפנא לבתי מסרוהו בדיני שאלות שואל היה קטן ובהיותו המתגבר, כמעין ורבן חנניה בן יהושע ר' הגדולים: להתנאים התורה תפלת יהושע לר' דשאל כ״ז בברכות כמ״ש גמליאל חובה וא״ל ר״ג את ושאל וחזר חובה או רשות ערבית כל היה. רשב״י תלמיד ואותו הש״ס וסיים המעשה ע״ש
כת״י. ת מעשיו בס' ראיתי זה
עקיבא ר' אצל תורה ד ומיל
2. כא פרשה מות אחרי פרשת (וילנא) רבה ויקרא ללמוד הלכו יוחאי בן שמעון ור' חכינאי בן חנניא רבי
שנה… י״ג שם שהו ברק בבני ר״ע אצל תורה
3. א פרק סנהדרין מסכת (וילנא) ירושלמי תלמוד
ב הלכה
א״ר תלמידיו את ממנה ואחד אחד כל היה בראשונה בא
יהושע. רבי ואת ליעזר רבי את מינה זכיי בן יוחנן רבי כגון
עקיבה. רבי את יהושע ורבי מאיר רבי את עקיבה ורבי
ר ואת שמעון בי אמר. . תחילה מאיר רבי ישב עקיבא ]: [רבי
יע״א מנוחה מושב שבתאי– שלו הרב של לשיעורו מקורות דפי
שאני דייך עקיבה רבי לו אמר שמעון ר' פני נתכרכמו
כוחך מכירין. ובוראך
4. א עמוד קיב דף פסחים מסכת בבלי תלמוד
יוחי בן שמעון רבי את עקיבא רבי צוה דברים חמשה תורה למדני רבי, לו: אמר האסורין. בבית חבוש. כשהיה
מלמדני- אתה אין אם לו: אמר מלמדך. איני אמר: אני יותר בני, לו: אמר למלכות. ומוסרך אבא ליוחי אומר ומי לו: אמר להניק. רוצה פרה לינק רוצה שהעגל ממה
עג והלא בסכנה? … בסכנה ל
5. א עמוד סז דף גיטין מסכת בבלי תלמוד שמדותי מדותי, שנו בניי, לתלמידיו: ר״ש אמר וכן
ר״ע של מידותיו מתרומות. תרומות
בניסים מלומד
6. א פרשה (וילנא) רבה השירים שיר ושהה אשה אדם נשא תנינן תמן בך, ונשמחה נגילה ד״א רבי אמר ליבטל, רשאי אינו ילדה ולא שנים עשר עמה עם שנים עשר ששהתה בצידן אחת באשה מעשה אידי בעיין יוחאי בן שמעון ר' גבי אתון ילדה, ולא בעלה זה שנזדווגתם כשם חייכון להון אמר מדין דין למשתבקא
מתוך אלא מתפרשים אתם אין כך ובמשתה במאכל לזה ועשו י״ט לעצמן ועשו בדרכיו הלכו ומשתה, מאכל דעתו שנתיישבה כיון מדאי, יותר ושכרתו גדולה סעודה וטלי בבית לי שיש טוב חפץ כל ראי בתי לה אמר עליו רמזה שישן לאחר היא עשתה מה אביך, לבית ולכי אותו
וקחו במטה שאוהו להם ואמרה ולשפחותיה לעבדיה משנתיה ננער הלילה בחצי אבא, לבית והוליכוהו אותו ליה אמרה נתון אני היכן בתי לה אמר חמריה דפג כיון כך ולא ליה אמרה אביך, לבית לי מה לה אמר אבא בבית ולכי אותו טלי בביתי שיש טוב חפץ כל בערב לי אמרת להם הלכו ממך, יותר בעולם לי טוב חפץ אין אביך לבית
ונפקדו עליהם והתפלל ועמד יוחאי בן ון שמע רבי אצל צדיקים אף עקרות פוקד הוא ברוך הקדוש מה ללמדך ודם בשר אם ומה וחומר קל דברים והרי עקרות, פוקדים טוב בעולם חפץ לי אין שכמותו ודם לבשר שאמר על הוא ברוך הקדוש לישועת המחכים ישראל נפקדו, ממך
על אתה אלא ולם בע טוב חפץ לנו אין ואומרים יום בכל
וכמה כמה. אחת
7. טו רמז בראשית פרשת תורה שמעוני ילקוט
שנים עשר עמה ושהה אשה שנשא באחד בצידן מעשה בעי יוחאי בן שמעון דרבי לקמיה אתון ילדה ולא
אותו טלי ביתי בתוך לי שיש חפץ כל לה אמר למשבקה כשם יוחאי בן שמעון רבי ליה אמר אביך לבית ולכי זה פורשים אתם אי כך ומשתה מאכל מתוך שנזדווגתם סעודה עשתה עשתה מה ומשתה. מאכל מתוך אלא מזה להן ואמרה לשפחותיה ורמזה מדאי יותר ושכרתו גדולה
היכן א״ל משנתו ננער לילה ה בחצי אבא. לבית אותו טלו בתוך לי שיש חפץ כל לי אמרת כך לא לו אמרה נתון אני טוב חפץ לי אין וכדו' אביך לבית ולכי אותו טלי ביתי
ם עליה נתפלל יוחאי בן שמעון ר' ששמע וכיון ממך שמחה שמח ודם בשר ומה וחומר קל דברים והלא ונפקדו את לשמח הוא ברוך הקדוש כשיבא הכל את משמח הוא ברוך הקדוש של לישועתו מצפין וישראל ירושלים
. וכמה כמה אחת על
8. יז דף מעילה מסכת בבלי תלמוד א עמוד בעיר יוחאי בן שמעון רבי את חרש בן מתיא רבי שאל קרא דאמר א״ל: טמא? שהוא שרצים לדם מנין [רומי]: יוחאי בן ליה חכים תלמידיו: לו אמרו הטמא. לכם! וזה יוסי רבי בר אלעזר רבי של בפיו ערוך תלמוד להם: . אמר השבת את ישמרו שלא גזרה המלכות גזרה אחת, שפעם
רבי הלך נדות. את ושיבעלו יהם, בנ את ימולו ושלא אמר עמהם, וישב והלך קומי, וסיפר איסטרובלי בן ראובן יעני לו: אמרו יעשיר? או יעני אויב לו שיש מי, להם:
בשבת- מלאכה יעשו לא כן, אם להם: אמר שיענו, כדי מי להם: ואמר חזר ובטלוה. ליבטל, אמר, טבית אמרו:
אמר יכחיש, לו: מרו א יבריא? או יכחיש אויב לו שיש ימים- לשמונה בניהם ימולו כן, אם להם: , ויכחישו לו שיש מי להם: ואמר חזר ובטלוה. אמר, טבית אמרו:
כן- אם יתמעט, לו: אמרו יתמעט? או ירבה אויב לא שהוא בו הכירו ובטלוה. אמר, טבית אמרו: נדות, יבעלו
? הגזרות ויבטל ילך מי אמרו: החזירום. יהודי- ר 'ילך
ילך- מי ואחריו בנסים, מלומד שהוא יוחאי בן שמעון אבא היה ואילו יוסי: רבי להם אמר יוסי. ר' בר ר״א אמר להריגה? בנך תן לו לומר אתם יכולין קיים, חלפתא אתם יכולין קיים, אבא יוחאי היה אילו שמעון: ר' להם אזלין אנא יוסי: רבי להו אמר להריגה? בנך תן לו לומר
דלא עליה קביל מסתפינא. דקא שמעון ר' ליה עניש מא לד נשאלה בדרך מהלכין כשהיו ענשיה. הכי אפילו ליענשיה, פיו עקם טמא? שהוא השרץ לדם מנין בפניהם: זו שאלה ר ליה אמר הטמא. לכם וזה ואמר: יוסי רבי בר אלעזר 'ר' אתה חכם שתלמיד ניכר אתה שפתיך מעקימת, שמעון:
תמליון בן לקראתו יצא אביו! : אצל הבן יחזור אל שפחה מה ואמר: שמעון ר' בכה עמכם? אבוא רצונכם
אבא- בית של לא ואני פעמים. שלש מלאך לה נזדמן בברתיה על הוא, קדים מקום. מכל הנס יבא אחת; פעם
מנוחה מושב שבתאי– שלו הרב של לשיעורו מקורות דפי יע״א
3 עמוד
תמליון בן צא! תמליון בן אמר: התם, מטא כי דקיסר,
ליה- דקרו וכיון צא! מה כל שאילו להון: אמר אזל. נפק דבעו כל לשקול לגנזיה, ועיילינהו למישאל! לכון. דאית
וקרעוה. שקלוה איגרא, ההוא אשכחו
9. א פרשה (בובר) איכה - זוטא מדרש רבי בימי הרשעה מלכות גזרה גזרות שלש רבנן תנו לקיים ושלא מילה, מצות יתקיים שלא יוחאי: בן שמעון אחד זקן שם והיה הנדה. את לקיים ושלא השבת, את לפני ויוצא נכנס והוא האיצטרובלי, ראובן רבי ושמו
רשות בלא. המלך
לבדו יושב שהיה אותו ומצא המלך לפני נכנס אחד, יום רבים אויבים לו שיש לאדם המלך, אדוני ראובן: לו, אמר אינם יהודים ואלו גבורים? או חלשים שיהיו רוצה? מהו מהם לאחד בן שיש כיון המילה; בשביל אלא, חלשים אין שוב כחו, ותושש ימים לשמונה בשרו וחותך מביאו
נמולין יהיו שלא מהם מילה תבטל אתה, ם א יותר, כח בו מיד עליהם אוכלסין משגר וכשאתה מתגברים, הם מיד
תבטל אמרת, יפה ליה: אמר בך. מורדים. הם
מהו אויבים לו שיש מי למלך: לו אמר אחת פעם שוב רבי לו אמר עניים. לו: אמר עשירים? או עניים שיהיו בשביל אלא עניים אינם יהודים אלו איצטרובלי: ראובן עושה השבת, את ומשמרים המצוה את מקיימים שהם שבת ערב וכשמגיע השבת ימות כל מלאכה מהם אחד
מה בידו שאין מהם ויש שבת כבוד בשביל מוציא, הוא וכשאתה כמוך, עשירים יהיו שבת מבטל אתה ואם יוצא, יפה לו: אמר בך. מורדים הם מיד עליהם אוכלסין משלח
תבטל. אמרת
אדוני איצטרובלי: בן ראובן לו אמר אחת פעם שוב או מרובים שיהיו רוצה מהו אויבים לו שיש מי המלך, אלו המלך אדוני לו: אמר מועטים. לו: אמר מועטים? את משמרים שהם בשביל אלא מועטים אינם היהודים משמשים והם מהם, נדה מבטל אתה ואם הנדה…
ורבים פרים הם ות, נד כשהן ובלילה ביום בין מטותיהם זו גזירה תבטל אמרת, יפה לו: אמר. כמותינו.
צוה מיד ישראל. לארץ ושלח להם אגרת כתוב לו: אמר איצטרובלי בן ראובן רבי ויצא אגרת, לכתוב, המלך כתובים דברים ומצאו המלך אצל מלכות גדולי. ונכנסו בך חזור לו: אמרו לכאן. נכנסה יהודים של אצבע. אמרו: כתוב לו: אמרו בדברים. חוזר המלך אין להם: אמר
כן ועשה המלך צוה יהרג. . ם שיוליכ מי כל באגרת:
המעשה היה שכך ישראל לארץ ושלח ראובן רבי, שמע האגרת ויטול יבא בנסים מלומד איש בכם יש אם. ועכשיו אני אין להם: אמר יוחאי. בן שמעון ברבי עיניהם נתנו לו אמר יוסי, ברבי אליעזר ברבי עיניו נתן לעצמי. הולך
עיני בבבת עיניך נתת יוחאי: בן שמעון לרבי יוסי. רבי יכולים קיים אבא יוחאי היה אלמלא שמעון: רבי לו אמר כן אם יוסי רבי לו אמר להריגה? בנך תן לו לומר אתם בן שמעון רבי לו נשבע לי, מחזירו ואתה לי… השבע
. יוחאי
שמעון רבי תלה שעה באותה אחת… לספינה וישבו הלכו יושב שהיה אשמדאי שידה וראה ספינה, של לתורן עיניו נס לכם לעשות לו אמר טיבך, מה שמעון רבי אמר, עליו, עולם של רבונו יוחאי בן שמעון רבי אמר שעה באותה רבי לו אמר שדה, ולי מלאכים חמשה זמנת שפחתך להגר
ואכנס הולך אני עכשיו לו אמר תעשה, ס נ ואיזה שמעון שמעון רבי לי הביאו ואומרת צווחת והיא מלך, של בבתו ולוחש בא ואתה יוחאי, בן שמעון רבי לי הביאו יוחאי, בן כשאתה יש סימן ומה לו אמר ממנה, יוצא ואני באזנה, כלי כל שוברת היא שעה באותה לו אמר ממנה, יוצא
דברת כאשר ועשה לך לו. ר אמ המלך, בבית שיש זכוכית
הביאו ואומרת צווחת והיתה מלך, של בבתו ונכנס הלך אמרו אחריו, ישראל לארץ שלחו יוחאי, בן שמעון רבי לי בספינה מצאו באו בספינה, לפניכם הוא הרי להם רבי הוא אתה המלך לו אמר המלך, לפני והוליכוהו לרפאות יודע אתה לו אמר הן, לו אמר יוחאי? בן שמעון
רבי לו אמר לה, תעשה ומה א״ל הן לו אמר בתי, , את אמר מתרפאת, והיא באזנה לה לוחש אני יוחאי בן שמעון היא שעה באותה לו אמר לך? יש סימן ומה המלך לו רבי לה ולחש המלך, בבית שהן זכוכית כלי כל שוברת כלי כל ושברה ויצאה ונתרפאת, אזנה אל יוחאי בן שמעון
מה יוחאי בן ון שמע לרבי המלך לו אמר מלך, של זכוכית איני יוחאי בן שמעון רבי לו אמר לך, שאתן מבקש אתה בהן וכתוב הגזירה, לבטל שכתבת האגרות אלא מבקש מלך של הדורן הוא כן אם לו אמר יהרג, שיוליכם מי כל פורע אני אין לו אמר בהריגה, פורע כן לו שיעשה מי שכל
ע וקר המלך צוה מיד עלי, מקבל אני לו אמר בהריגה, ישראל לארץ והלכו אחרות, לו וכתבו הראשונות האגרות כל מעלינו הוא ברוך הקדוש יבטל כן הגזירות. ובטלו אמן אמן קריב ובזמן בימינו במהרה ורעות קשות גזירות
. סלה
10 נב פרשה פקודי פרשת (וילנא) רבה שמות. לארץ חוצה שיצא יוחאי בן ר״ש של אחד בתלמיד מעשה והיו בו ומקנאין אותו רואין התלמידים והיו עשיר ובא והוציאן ר״ש וידע לארץ לחוצה לצאת הן מבקשים בקעה בקעה ואמר ונתפלל מדון פגי של אחת לבקעה אמר לפניהן, זהב דינרי מושכת התחילה זהב דינרי מלאי
היו אלא לכם טלו זהב הרי מבקשים אתם זהב אם להם הוא עוה״ב של חלקו עכשיו נוטל שהוא מי כל יודעין
. לעוה״ב אלא התורה שכר מתן שאין נוטל
יע״א מנוחה מושב שבתאי– שלו הרב של לשיעורו מקורות דפי
רשב״י של פטירתו
11 ע״ב רצו דף זוטא אדרא. עַד חַיִים, לְמֵּימַר ישָּא דִ קַ ינָּא בּוצִ יֵּים סִ לָּא אַבָּא, י בִ רִ ָאמַר לָּא וְ פֵּי, טְ כְתַב לְמִ נָּא סָּבַרְ נָּא, כָּתַבְ וַאֲנָּא מִּלוֹי, כָּכּו תְ שְ אִ דְ
הֲוָּה א נְהוֹרָּ דִ ישָּא, רֵּ נָּא יפְ זָּקִ לָּא וְ נָּא. מַעְ שְ הֲוָּה לָּא וְ סָּגִי, י ארֵּ קָּ דְ לָּא קָּ נָּא מַעְ שְ עֲזַעַנָּא, זְדַ אִ הָּכִי אַדְ תַכְלָּא. סְ לְאִ יָּכִילְנָּא לָּא קָּ נָּא מַעְ שְ גוֹ'. וְ חַיִים נוֹת יםּושְ יָּמִ אֶרְֶך ג) (משלי וְָאמַר יוֹמָּא הַהּוא כָּל גוֹ'. וְ מְָך מִ שַָּאל חַיִים כא) (תהלים א, , ַאחֲרָּ
לָּא דְ לְגַבֵּיּה, מָּטֵּי דְ מַאן הֲוָּה לָּא וְ בֵּיתָּא, ן מִ אֶשָּא יק סִ ְלָּאַאפ יוֹמָּא הַהּוא כָּל נֵּיּה. סּוחֲרָּ בְ הֲוָּה אֶשָּא וְ א נְהוֹרָּ דִ יָּכִילּו חֲמֵּינָּא אֶשָּא, דְָאזִיל בָּתַר גָּעֵּינָּא. וְ עָּא, ַארְ עַל ילְנָּא נָּפִ
עָּלְמָּא ן מִ תְּלַק סְ אִ דְ, ים, ש הַקֳּדָּ ש קֹדֶ ישָּא קַדִ ינָּא ִלְבּוצִ אֶלְעָּזָּר י בִ רִ ם קָּ חַיְיכִין. וְַאנְּפוֹי ינֵּיּה, יְמִ עַל שָּכִיב עֲטָּף תְ אִ חוֹת תְ דִ א רָּ עַפְ יכְנָּא לָּחִ וַאֲנָּא לוֹן, יק וְנָּשִ יְדוֹי יל וְנָּטִ יּה, רֵּ בְ
לְמַּלְלָּא יָּכִילּו לָּא וְ כֵּי, בְ לְמִ יָּיא רַ חַבְ בָּעּו גְלוֹי. . רַ שָּארּו לָּא וְ נִין, זִמְ לַת תְ יל נָּפִ יּה רֵּ בְ אֶלְעָּזָּר י בִ וְרִ כְיָּה, בִ בְ יָּיא רַ חַבְ לַת תְ אַבָּא. אַבָּא וְָאמַר, לְבָּתַרּפָּתַח תַחּפּומֵּיּה. פְ לְמִ יָּכִיל ין טָּאסִ אן צִּפֳּרָּ חֵּיוָּתָּא, נּוד תְ תָּא הַשְ חֲזָּרּו. תְ אִ חַד, הֲווֹ,
מָּא דָּ יָּין שַתְ כֻּּלְהּו יָּיא רַ חַבְ וְ בָּא, רַ יַמָּא דְ בָּאן. קְ נּו בְ עָּן תַקְ שְ מִ
ישָּא דִ קַ ינָּא בּוצִ תָּא הַשְ עַד וְָאמַר, גְלוֹי רַ עַל יָּיא חִ י בִ רִ ם קָּ אֶּלָּא ן, דָּ עִ הּוא לָּאו תָּא הַשְ עֲלָּן. משתדל) (ס''א כַל תְ סְ מִ לֵּיּה לּו נַטְ אַבָּא, י בִ וְרִ אֶלְעָּזָּר י בִ רִ ם קָּ יּה. יקָּרֵּ בִ לָּא תַדְ שְ לְאִ
וערבוביא ערעורא (ס''א )חָּמָּא מַאן לָּא, יקְ סִ דְ א רָּ יקְ טִ בְ בֵּיּה לִיקּו סְ ין יחִ רֵּ סָּלִיק הֲוָּה בֵּיתָּא כָּל וְ יָּיא, רַ חַבְ דְ יָּא בּובְ רְ עִ
אַבָּא י בִ וְרִ אֶלְעָּזָּר י בִ רִ אֶּלָּא בֵּיּה, מַש תְ שְ אִ לָּא וְ יֵּיּה, פּורְ. בְ
(ס''א הּו בְ אן דָּ טַרְ וְ י צִּפֳּרִ כְפַר דִ ין יסִ רִ תְ י ין, ּומָּארֵּ יקִ רִ טְ ָאתּו ין ירִ טִ קְ בִ ין צַוְוחִ רוֹנְיָּא, מְ נֵּי בְ והוו) וטרדיא, דצפרי סָּלִיק הֲוָּה יָּיא, נָּפַקּפּורְ דְ בָּתַר תַמָּן. בַר קְ יִתְ לָּא דְ יבּו חָּשִ דְ
וְָאתּו עּולּו קָּלָּא, עּו שָּמְ קַמֵּיּה, , ט י לָּהִ הֲוָּה אֶשָּא וְ א. בַאֲוִירָּ שָּלוֹם יָּבֹא נז) (ישעיה עוֹן, מְ שִ י בִ רִ דְ יּלּולָּא לְהִ כְנָּשּו תְ אִ וְ
כְבוֹתָּם שְ מִ עַל. יָּנּוחּו
יש עִ מַרְ יש הָּאִ זֶה תָּא, עַרְ מְ בִ לָּא קָּ עּו שָּמְ תָּא עַרְ לִמְ עָּאל כַד תַכְכִין שְ מִ יעָּא קִ רְ בִ ין רִ טְ ּפִ כַמָּה לָּכוֹת, מַמְ גִיז מַרְ ץ הָָּארֶ עוֹן מְ שִ י בִ רִ נָּא דְ גִינְָּך, בְ ין דֵּ א יוֹמָּ בְ משתכחין) ולא (ס''א
יּה חּולָּקֵּ זַכָָּאה יוֹמָּא. כָּל בְ בֵּיּה ח ב תְ שְ מִ יּה מָּארֵּ דְ יוֹחָּאי, ַבֶן מַר תְ אִ עָּלֵּיּה לֵּיּה, ן רָּ תַמְ סְ מִ ין עִּלָּאִ גְנִיזִין כַמָּה תַתָּא. וְ לְעֵּיּלָּא לְקֵּץ לְָך לְגוֹרָּ תַעֲמוֹד וְ תָּנּוחַ וְ ץ לַקֵּ לְֵּך אַתָּה וְ יב) (דניאל
ין. הַיָּמִ
"חיים לומר הקדוש המאור גמר לא אבא, רבי אמר "תרגום: ולא עוד, לכתוב וחשבתי כתבתי ואני דבריו, שנשתככו עד
. שמעתי הייתי גדול היה האור כי הראש, ולא הרימותי ולא
. להסתכל ואומר הקורא קול ושמעתי נזדעזעתי כך בתוך "חיים אחר קול אח״כ שמעתי וכו'" חיים ושנות ימים "אורך
וכו ממך."'אל ש
מגיע אני היה ולא הבית מן האש נפסק לא היום אותו כל
סביביו היו והאש שהאור מפני יכלו לא כי. אליו, היום כל את ראיתי האש שהלכה אחר וגעיתי. הארץ על נפלתי הוא העולם מן שנסתלק הקדשים, קודש הקדוש, , המאור
צוחקות ופניו ימינו על ושוכב. נתעטף
ליחכתי ואני אותם, ונשק ידיו ולקח בנו אלעזר רבי עמד
רגליו שתחת העפר. את יכלו ולא לבכות, החברים רצו
. לדבר שלוש נפל בנו אלעזר ורבי בבכיה, החברים התחילו
פיו לפתוח יכל ולא. פעמים אבי ואמר: פתח מכן, לאחר
אחד להיות וחזרו היו שלושה, . אבי החיות ינודו עתה
והחברים הגדול, הים בנוקבי ומשתקעות פורחות וציפרים דם שותים. כולם
הקדוש המאור היה עתה עד ואמר, רגליו על חייא רבי עמד
בכבודו להשתדל אלא הזמן אין עתה עלינו, . משגיח עמד
ראה מי סולם. של במיטה אותו ולקחו אבא ורבי אלעזר רבי
החברים של הדעת. בלבול ריחות מעלה הבית. וכל העלו
אבא ורבי אלעזר רבי אלא בו נשתמש ולא המיטה, על. אותו
מירון בני אותם וגירשו צפרי, מכפר מגינים ובעלי מכים, באו היא כך אחר שם. ייקבר שלא שחשבו בקשרים, וצעקו
לפניה עולה. הייתה והתקבצו ובואו הכנסו קול, שמעו משכבותם על ינחו שלום "יבוא שמעון, רבי של."להילולא
מרעיש האיש "זה במערה קול שמעו רה ע למ כשנכנס נשקטים ברקיע מקטרגים כמה ממלכות", מרגיז הארץ, בכל בו משתבח שאדונו שמעון רבי זהו בשבילך, הזה ביום
. יום
שמורים עליונים אוצרות כמה ולמטה, למעלה חלקו אשרי
. לו לקץ לגורלך ותעמוד ותנוח לקץ לך "ואתה נאמר עליו
. הימין
? בעומר בל״ג נפטר רשב״י האם
12. ב סעיף תצג סימן חיים אורח ערוך שולחן
שאז שאומרים לעומר, ל״ג עד להסתפר שלא נוהגים א״כ אלא בבקר ל״ד יום עד להסתפר ואין מלמות, פסקו השבת כבוד מפני בו מסתפרין שאז שבת ערב ל״ג יום. חל
מסתפרין אלא כדבריו, נוהגין אין אלו ובמדינות הגה: ל״ג ביום
ומנהגים (מהרי״ל תחנון בו אומרים ואין שמחה קצת בו.)ומרבים
13 ד ס״ק תצג סימן חיים אורח יוסף ברכי. הרב כתב וכו'. שמחה קצת בו ומרבים הגהה. ב. דין ד. אמר אחד דגדול זצ״ל האר״י כתבי משם ג) (ס״ק מג״א מפני אלא נענש דלא אהרן, יד בספר והשיגו ונענש. נחם יום הוא לעומר ל״ג דיום ולק״מ ע״ש. וכו' רשב״י, שמחת שסידר הכונות בספר שם משמע וכן רשב״י. שמחת
רשב״י דפטירת כתבו וגם ע״א.)"ז פ (דף ויטאל מהר״ש דיליה דהלולא יומא והוא לעומר ל״ג יום. היה כל עם אך רשב״י ציון על שם שהיה היה דהקפידא אפשר עדיין. זה ומ״מ שעברו. בשנים כשאמר מקודם, נענש שלא והראיה,
מנוחה מושב שבתאי– שלו הרב של לשיעורו מקורות דפי יע״א
5 עמוד
שמחה יום הוא דעכ״פ נלמוד דמזה מג״א, הרב כתב, יפה כי היטב ודוק לשמוח. ראוי עונש, יהיה שלא והגם
. קצרתי
14. רכג אות באצבע מורה הוא כי זי״ע רשב״י לכבוד שמחה ירבה לעומר ל״ג יום זה ביום שישמחו הוא שרצונו ונודע דיליה. דהלולא יומא אשר אחרים ומעשים זלה״ה הלוי מהר״א ממעשה כידוע לעשות שנהג מי ויש קדישי. רבנן מפום ונדעם שמענו רשב״י שבחי ללמוד עשרה בי לעומר ל״ג בליל לימוד
ואדר בזהר המפוזרים יפה. מנהג והוא זוטא א
15. יח סימן עין טוב שו״ת
שעושין ומה כלל היה עקיבא דרבי אפשר בל״ג שמחה ונשאר ומתו תלמידים /אלף/ לכ״ד ולמדה בתורה גדול מאיר ורבי לרשב״י לשנות התחיל ל״ג ויום שמם העולם עושים ולכך התורה שתחזור להם ויאור וכו' יוסי ורבי
ל״ג ביום דרשב״י דהלולא אמרו וגם. שמחה.
16. סי בליקוטים העין מראית מן ח אות ז בר שמעון רבי שפטירת שכתבו שיש יוסף בברכי מ״ש כבר אך חיים, עץ בפרי כתב כן בעומר, בל״ג היתה יוחאי סופר וטעויות ערבוב היה האר״י כתבי שבנוסחאות, נודע מהר״ש שסידר שערים ח' נסחת היא האמיתית והנוסחא וכתב וכו' שמתו בטעם האריך הכוונות ובשער ויטאל,
לומר בפיו בא ולא רשב״י, שמחת ם יו הוא בעומר של״ג עין בטוב כמ״ש שהכונה ואפשר רשב״י. פטירת, שהוא שמעון לרבי ללמד עקיבא רבי התחיל בעומר ל״ג שביום
. ודוק וחבריו. יוחאי בר
17. כו ס״ק תצג החיים כף ישראל שנהגו מנהג ענין הכוונות בשער שם עוד וכתב
קברי על לעומר ל״ג ביום ללכת בנו אלעזר ורבי רשב״י ושמחים ושותין ואוכלין כנודע מירון בעיר קבורין אשר ל״ג ביום אחת פעם לשם שהלך ז״ל למורי ראיתי אני שם, ימים שלשה שם וישב ביתו אנשי וכל הוא לעומר שבא הראשונה פעם היה וזה ההוא, השבוע של ראשונים
חכמה ב ויודע בקי היה אז אם יודע אני אין אבל ממצרים, העיד שאגי״ש יונתן וה״ר כך, אחר שהשיג הנפלאה הזו עם ללמוד אצלו אני שהלכתי קודם הראשונה שבשנה לי
אנשי כל עם שם הקטן בנו את שהוליך ז״ל מורי ושם ביתו ושמחה משתה יום ועשה הידוע כמנהג ראשו את, גילחו הוא גם הלך הנזכרת בשנה כי הלוי אברהם ה״ר העיד גם וגם וכו' נחם תשכון בברכת יום בכל לומר נוהג והיה שם לו אמר העמידה שגמר ואחר וכו', נחם אמר שם בהיותו קברו על עומד ע״ה רשב״י את בהקיץ ראה כי ז״ל מורי
ואמר אומר למה כי הלוי אברהם הזה האיש את אמור לו (ועיין בקרוב בנחמה יהיה הוא ולכן שמחתינו ביום נחם
שם שהיה היא דהקפידא אפשר שכתב ד' אות יוסף ברכי בשנים כשאמר מקודם נענש שלא והראיה רשב״י ציון על אחד בן לו שמת עד ימים חדש יצא ולא יעו״ש), שעברו
שורש יש כי להורות זה כל וכתבתי תנחומין עליו, וקבל מה הוא ע״ה רשב״י כי ובפרט הנזכר, הזה 'במנהג ביום שמחתו זמן ולכן עקיבא רבי של הגדולים תלמידיו עכ״ל לעומר ל״ג ביום לעיל שביאר מה כפי לעומר. ל״ג שם וכתב ו'. פרק כ״ב שער חיים עץ פרי בספר כתב וכן
וכן יעו״ש. ל״ג ביום רשב״י שמת והטעם חיים עץ בפרי דיום בסידורו זלמן ה״ר כתב וכן שם. יוסף הברכי כתב בני הרב כתב וכן ע״ה. רשב״י פטירת יום הוא בעומר ל״ג ואות ב' אות ג' מאמר אייר חודש מאמרי א' חלק יששכר ל״ג דביום י״א אות קל״א כלל אדם חיי כתב וכן ו'.
והוא יעו״ש שמחה קצת נוהגין ולכבודו דרשב״י, הילולא ע״א רי״ח דף ויחי פרשת הקדוש בזוהר דאיתא מה פי על פטירת דיום ע״ב רנ״ו דף זוטא אדרא סוף האזינו ופרשת שער מדברי אכן יעו״ש. הילולא ליה קרי ע״ה רשב״י יום דבאותו משום היא דהשמחה משמע הנז' הכוונות הוא ע״ה ורשב״י תלמידיו חמשה את עקיבא רבי סמך
עין טוב בספרו יוסף הברכי כתב וכן. הגדולים מתלמידיו הספר שבסוף בליקוטים העין ובמראית פ״ז אות ח״י סימן
איתא והא דהא יעו״ש. ואפשר ח' אות ז'. סימן ועיין
מ לעומר ל״ג דרוש בחיים חפץ בסה״ק שכ ה תבתי עוד
יעו״ש. בזה
18. מס631 גליון תשע״ב, בהר צופייך 'קול יש האדם של פטירתו ביום כי סותרים, הדברים אין באמת עטר בן חיים רבי מביא כך במיוחד. גדולה הארה לו שביום כח), מז (בראשית הקדוש החיים אור בספרו "תוסף בסוד מיוחדים. כוחות מקבל הוא אדם של פטירתו כל ישראל בשם אבינו יעקב נקרא לא לכן יגועום". רוחם
מצ בארץ היותו ימי. לעולמו לכתו עת שהגיע יום עד רים, לתלמידיו מגלה הוא רשב״י של פטירתו ביום לכן האדרא זאת ביותר. הגדולים התורה סודות את המובהקים ביום לקרוא זצוק״ל הרב מו״ר של מנהגו היה ולכן זוטא. בדרך קרא הרב רובה ואת כולה. האדרא את בעומר ל״ג
ארוכה דרך שהיא למירון, . מירושלים על קרא הסיום ואת פטירתו ביום נאמרו הדברים אלו כי רשב״י. של. הציון
בעיתו "דבר נחשב."וזה
לפחות בעומר, בל״ג רשב״י של לציון מגיע שלא מי וגם אמר על המדבר מהקטע האדרא סיום את זה ביום יקרא הגדול האור רשב״י. של פטירתו תיאור שהוא אבא, רבי
פטירתו בעת שהיה והפלא שם. שהיה
19 רבא הילולא לספר חי איש הבן הקדמת.
רבי הקדוש התנא אדוננו מעלות שבח לספר יוכל מי
בן־יוחאי שמעון מרגיז הארץ מרעיש האיש זה זיע״א,
יע״א מנוחה מושב שבתאי– שלו הרב של לשיעורו מקורות דפי
הוא ממלכות, וזכה לשמה בתורה עסק אשר הקדוש
הוא י כְד כולו העולם כל אשר הקדוש הוא הרבה, ַלדברים כמעין ונעשה תורה רזי כל לו נתגלו אשר הקדוש הוא לו, הקדוש הוא פוסק, שאינו הגדול וכנהר המתגבר הגדול אשר הקדוש הוא המעשים, כל על ונתרומם נתגדל אשר אש היה אשר הקדוש הוא בתורתו, ישראל עיני האיר לעלות זכה אשר הקדוש הוא תורתו, בעסק מקיפו עליון
לוחות קבלתו בזמן ע״ה רבינו משה במדרגת להיות
. השניות
לעומר ל״ג יום הוא הזה היום נעים ומה טוב מה, והנה,
היום והוא הבטחון, ם הרחמיםֵּש ם בוֵּש מתגלה אשר
הנקרא " דהילולא יומא שמעון רבי הקדוש התנא של
יוחאי בן היום הוא כי זה, ביום צדיק ישמח זיע״א", נשמח יחד כולנו תלמידיו ואנחנו לשמחתו, המיוחד ה הגדיל בו, ונשמחה נגילה ה' עשה היום זה 'בשמחתו. קא רבא גברא וראו נא לכו שמחים. היינו עמנו לעשות איש בשם ז״ל מהרח״ו רבינו הוא יומא, האי על מסהיד
רבינו קדוש אלהים ב״ספר וכנזכר זיע״א, האר״י
ד העומר ספירת ענין ע״א; פז [דף "הכוונות ר ] יב וש עץ וב״פרי
" חיים; ח פרק העומר ספירת [שער ]ד. ע קכד "דף
שם אשר למירון, זה יום ללכת קדושים ישראל נהגו כן על
זיע״א רשב״י הקדוש התנא קבור אלעזר ורבי בנו
ילמדו ושם זיע״א, זוטא האדרא את רבא בשמחה
אדוננו של ושבחים הרשב״י וישמחו וישישו זיע״א, המקום מן הרחוקים ישראל ושארית מצוה. של בשמחה ביום או בלילה ה' דבר על החרדים יחד יתאספו ההוא,
. זיע״א הרשב״י אדוננו ושבחי האדרא בשמחה ללמוד אשריכם עליכם, המצוות חביבות כמה ישראל אשריכם ובשבחיו הקדוש התנא של בתורתו זה בליל העוסקים
טוב מה בעתו דבר לבב, ובטוב בשמחה. העצומים,
אדוננו שבחי והנה, הרשב״י מפוזרים הם זיע״א
"הילולא ספר פעמים כמה נדפס וכבר וזוהר, בתיקונים
יחד המאסף,"רבא שבחי הרשב״י המפוזרים, זיע״א הזה ביום בהם להגות המתאוים הרבים את לזכות, כדי הזה לספר משתוקקים רבים ועתה טוב. מה בעתו דבר התנא אדוננו לכבוד עתה נתעוררו לכן אתם, נמצא ואין
"הילולא ספר בהדפסת להשתדל זיע״א רשב״י הקדוש
"רבא ישמח יעקב יגל הרבים. את לזכות מרובה בתוספת ביום הן בלילה הן בו וילמדו הזה, הקדוש בספר, ישראל שיהיה הלימוד משובח יותר ודאי אך מנהגו, לפי אחד כל של בשמחה וישישו בכנופיא, יהיה אם ובפרט בלילה,
השחר עלות עד. מצוה
הקדוש התנא זכות רצון, ויהי רשב״י יגן השלום עליו אחינו ישראל כל ובעד בתנו בני ובעד בנינו ובעד, בעדנו
הרשב״י ויעמוד בעדנו טוב להמליץ תמיד לטוב, זכור ומילוי לבנו משאלות וקיום טובתנו השגת על ויתפלל לראות ונזכה בימינו, במהרה גואל לציון ובא מחסורנו.
וצהלה ושמחה בגילה ומזהירים המאירים, פניו כן אמן
רצון. יהי
בל שמחה יש עוד למי? בעומר "ג
1. ורמזים סודות רבא, הילולא חיים, יוסף רבינו
רשב״י על '[עמ298 במהדור תשע״ב ]ם סאל ת לעיל הנזכרים מדברים ללמוד לנו יש גדול מוסר כי ודע, שצריך זיע״א, עקיבה רבי תלמידי על זלה״ה רבינו שכתב
כל להיות ורעות ושלום וחיבה ואחוה באהבה, ישראל ליזהר צריכין וביותר העומר, של אלו בימים בפרט
לעיל הנזכר מכל ללמוד לנו יש, גם בזה חכמים. התלמידי לעומר ל״ג ביום שמחה יש זיע״א עקיבה לרבי שגם תוב״ב טבריה הקודש עיר יושבי ולכן הנזכר, השם בגילוי שם ולשמוח עקיבה רבי במערת להשתטח ילכו המה. גם הוא אשר זיע״א, הנס בעל מאיר רבי למצבת ילכו עוד גם
רבי תלמידי מחמשה הוא כי זה, ביום שמחה לו יש כן גם וכן זה. ביום המתגלה הנזכר בשם הנרמזים זיע״א עקיבה ביומא למירון ההולכים תוב״ב צפת הקודש עיר יושבי
- דהילולא ל״ג ביום לחזור שדרכם לעומר ל״ג יום הוא
מצבת אצל ללכת הם צריכים תוב״ב בצפת לביתם עצמו רבי גם כי זיע״א, אלעאי רבי בן יהודה רבי הקדוש התנא ויש עקיבה, רבי של תלמידים מחמשה הוא זיע״א יהודה
יעשה אדם ואשרי. הנזכר שם בגילוי זה ביום שמחה לו
לשם מעשיו כל שמים בתמים להולכים טוב. מנע י לא וה',
נשלח על ידי: הרב שלו שבתאי
מתוך קבוצת איגוד רבני הקהילות
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה